www.goTravel.co.il
הכתבה מעניינת? שלחו אותה בדואר למי שתרצו

הקש בתיבה את רצף האותיות המופיע למטה:



אבוריג'נים ומונוליטים במרכז אוסטרליה
מאת: זאביק רילסקי


מסע העומק במרכזה של אוסטרליה ממשיך ועוקב אחרי תושביה המקוריים של היבשת - האבוריג'ינים. נתיבי השיר וזמן החלום שזורים בסלעי ענק אדומים, שהפכו לסמלה של אוסטרליה כמו שהפכו האבוריג'ינים. אוסטרליה הלבנה מחבקת בחיבוק דוב כל סמל ילידי, בעוד התרבות הילידית הולכת וגוועת.


כתבה שלישית בסדרה זו לוקחת אותנו לסלע אולרו המפורסם וסביבתו, כשהיא מנסה לטוות רשת לתפיסת התרבות החמקמקה של תושביה המקוריים של אוסטרליה.

כתבות קודמות
תחנות בתרבות האבוריג'ינית
המרכז האדום - רוחה של אוסטרליה
 
סלע אולורו 
סלע אולורו בתמונת חובה של כל מבקר  (צילום: באדיבות דני שנקר)


העיירה אליס ספרינגס (A), איירס רוק (B), 
קטה ג'וטה (C)  להגדלה לחץ למעלה משמאל
 

הפלגות גיאוגרפיות




 

טופוגרפיה אנושית במרכז יבשת אוסטרליה

לחברה ולתרבות האבוריג'ינית שורשים עמוקים במרכז האדום של היבשת. אנשי האננגו (Anango) באולורו (Ayers Rock / Uluru) אומרים כי היו כאן מאז ומעולם, עוד מימי זמן-החלום (Dreantime, ביטוי המתאר את בריאת העולם). גם חפירות ארכיאולוגיות מוכיחות כי אבות האבוריג'ינים של היום הילכו באזור כבר לפני 1,500 דורות. במהלך הדורות הסתגלו לשינויי האקלים ועולם הצומח והחי, והתאימו את צורת לכידת המזון, הדייג והצייד. היות והאדם האוסטרלי לא השתמש בחקלאות עד תחילת המאה ה-18, כשזו הגיעה עם בוא האדם הלבן, האקולוגיה והטופוגרפיה הייתה הרשת שלאורכה ולרוחבה נעו בני האדם אחר מקורות מים וערוצי חיים, בעלי חיים וקיני נמלים. הרשת לאורכה נשזרו נתיבי השיר - "הטופוגרפיה האנושית".
 
חלק מעיצוב התרבות והחברה האבוריג'ינית התרחש כאן, באזורי הספר של המדבר האדום. קשרים תרבותיים למרחב, לעבר ולאדמה. טקסים ופולחנים החלו להתמסד בחלוף השנים. החיים המסורתיים ב"בוש" נסבו סביב יחסי משפחה, החוק והחלום, שנארגו ביחסי הדדיות עם האקולוגיה המדברית ועם דופק הקיום בסביבה הטבעית בה חי כלשבט ושבט.
בימות הגשמים התפרשו הילידים במרחבי המדבר לאסוף זרעים ופירות, זוחלים ויונקים, תולעים וחרקים. כך התוודעו לאתרי הטבע, ואלה היו להם ל'טוטמים' או אתרי פולחן. כאוכלוסיה נוודית או נוודית למחצה, נקשרו השבטים למקורות המים וחלקם הפכו ליושבי קבע סביב מקורות מים אלה.
ציורי הסלע באזור משקפים את העושר הסיפורי והציורי של בני השבטים. באזור המרכז מדוברות תריסר שפות, בהן אארננטה מאזור אליס-ספרינגס, וורלפירי, פינטובי, פינטג'רה ואחרות, והן שונות זו מזו.
 
 אוסטרליה
אדמת החול האדומה  (צילום: דני שנקר)
 

נתיבי השיר של סלע אולרו

בכל מרכז מבקרים ניתן לרכוש מוסיקה אבוריג'ינית. למוסיקה בחברה האוסטרלית המקורית תפקיד חשוב - הן בחיי החברה והן בחיי הקודש. במהלך טקסי קורובירי - עלילות עידן החלומות, המשוחזרות בטקסי פולחן, משולבים שירה, ריקודים ודקלומים. לאבוריג'ינים מעולם לא היה כתב והמיתוסים הגדולים וסיפורי האבות הבוראים, עברו בדרך הסיפור מאב לבן ומזקנים לצעירים. השירים נוצרו לכל הזדמנות: שירי צייד, שירי השכבה, שירי אבות, שירת הרים, שירת בעלי החיים, שירת עונות ושירת החלום. בטקסים מקודשים משמשים הצליל והשיר, כחוט המקשר לזמן החלום.
 
הריקודים שונים מאזור לאזור ומשבט לשבט, מדמים ומחקים בעלי חיים מקומיים, כמו אמו או קנגרו, ועשירים ברקיעות, תנועות גוף וידיים. הדיג'רידו, הוא הכלי המוסיקלי האופייני לתרבות האבוריג'ינית. האבות הבוראים נתנו לאדם את האש. האדם לקח מקל שרוף וחלול ונשף בטרמיטים, שעפו ממנו אל הרקיע וכך נוצרו הכוכבים. הכלי נקרא יידקי או גינג'וגאנג והשם האירופי דיג' הוא אונומטופֵיָה (תַּצְלִיל) לצליל המופק מהכלי. סולם הצלילים האבוריג'יני כולל לא רק את צלילי הכלי הנושף, אלא משלב את תיפוף צעדי הקנגרו, נשיפת עופות הלילה, עצים נשברים, קולות הלילה ב'בוש', טפטוף המים בגב, קולות הרוח בין הסדקים ורשרוש הקוצים המתגלגלים בחול.
 
כך כותב ברוס צ'טווין בספרו "נתיב השיר": "עלה בדעתי ממה שידעתי כבר על נתיבי השיר, כי ייתכן שכל המיתולוגיה הקלאסית, מייצגת את שרידיה של מפת שיר ענקית, וכי ניתן לקרוא את כל עלילותיהם של האלים והאלות, המערות, המעיינות המקודשים, הספינקסים וכימרות, וכל הגברים והנשים שהפכו לזמירים או לעורבים, להרים או לנרקיסים, לאבנים או כוכבים -במונחים של גיאוגרפיה טוטמית".
 
 סלע אולורו
סלע אולורו (צילום: תמר אבני)
 




 

המונוליטים הגדולים של מרכז אוסטרליה

בלב המרכז האדום מתנשא סלע המונוליט המפורסם ביותר בעולם -סלע אולורו או איירס רוק Ayers Rock / Uluru)), מקדש מעט לשבטי האבוריג'ינים באזור המרכז ואתר עליה לרגל לתיירים ועולי רגל חילוניים מזה כמאה שנה.
ב-1872 היה ארנסט ג'יילס (Ernest Giles) לאירופי הראשון שצפה בסלע ממרחק. הכבוד והפרסום ניתן לנוסע וויליאם גוס (William Christie Gosse), שהיה לאירופי הראשון שהגיע שבעה חודשים מאוחר יותר ל"סלע", וקרא לו סלע איירס, על שם המזכיר הכללי של דרום אוסטרליה. בטפסו לפסגה, 348 מטר גובהה, הפך את המקום לאתר תיירות ונקודת קשר לתרבות המקומית. אך שנתו היפה של הסלע הייתה 1985, כאשר ממשלת אוסטרליה השיבה את האדמה לידי שבט האננגו האבוריג'יני ושילבה את בני המקום בניהול האתר. מאז החולצה הנמכרת ביותר באזור היא "לא טיפסתי על איירס רוק", רוצה לומר: אני מכבד את מורשת הילידים וקדושת האתר לקהילה המקומית ואיני מטפס על ההר. אכן, 90% מחצי מיליון המבקרים כל שנה, לא מטפסים על הסלע, ומתרצים זאת בכבוד למסורת...
לינה באזור איירס רוק
 
סלע אולורו
סלע אולורו מקרוב
(צילום: דני שנקר)
 

המונוליטים של קטה-ג'וטה

סביב בסיס הסלע מסלול הליכה באורך תשעה קילומטר ובו מערות וציורי סלע, אתרימים מקודשים, גבי מים,מחסות סלע ותחנות מפגש עם התרבות האבוריג'ינית וסיפורי החלום.
"ראשים רבים" (קטה ג'וטה the Olgas/Kata Tjuta) הם 36 מונוליטים בצורת כיפות אדומות, היוצרות את הר אולגה, שנקרא כך ע"י הנוסע ג'יילס על שמה של מלכת ספרד ב- 1872. חלק ממסלולי הביקור באתר טבע זה, סגורים, על שום חשיבותו לשבטי האבורג'ינים המקומיים. בצאתכם בשעת בוקר מוקדמת להליכה במסלול עמק הרוחות, ילוו אתכם קולות המדבר ואיתם קונייה, אשת הפיתון, ולירו, מאנשי הנחש הארסי, מהאבות הקדומים של בני שבט האננגו המקומי.
 
12 קילומטר מאתר הסלע הוקמה בשנת 1984 עיירת תיירות, שתוכננה בידי האדריכל פיליפ קוקס ומהווה דגם נפלא לשילוב פיתוח בנוף מדברי: מפרשי צל, צבעי אדמה, שימוש בחלוקים, שאיבת מים מתת-הקרקע ושימוש באנרגיה סולרית לחימום המים בפארק המדברי, ו"שמורת תרבות".
לינה באזור קטה ג'וטה
 
קטה-ג'וטה
קטה-ג'וטה - 36 כיפות סלע אדום  (צילום: דני שנקר)
 

התחנה האחרונה בדרך דרומה

כביש סטיוארט חוצה את אוסטרליה, חולף על פני הימות המלוחות, החרבות, ומגיע לחוף הדרומי ולאזורים העירוניים של אדלייד וממנה למלבורן וסידני. כאן נמצאת גם תחנתם האחרונה של האבוריג'ינים האוסטרלים.
 

המחר האבוריג'יני?

מזה מספר עשרות שנים זוכה התרבות האבוריג'ינית להכרה.האמנות האבוריג'ינית נמכרת מאז שנות ה-70 ומוצגת לראווה בתערוכות וירידים. ילדי אוסטרליה לומדים אודות ה"תרבות" שלהם של היבשת האוסטרלית, שרק לפני כ- 200 שנה נקראה עדיין אדמה ריקה - טרה ניוליס. אדמות האבוריג'ינים חוזרות לבעליהן. מוסיקת הדיג'רידו מחלחלת לכל מדרחוב באירופה ורוב המזכרות שקונים התיירים באוסטרליה, הן ממגוון המורשת האבוריג'ינית. אך התרבות כתרבות חיה, גוועת ונעלמת בים החולות של הפקידות, הויכוח, הפוליטיקה, הסליחה, הכסף והאורניום.
 
 
לקריאה נוספת:
הספר הטוב ביותר בעברית, המסכם את נושא האבוריג'ינים באוסטרליה, הוא ספרו של אברהם שקד: "האבוריג'ינים - מסע אל זמן החלום" בהוצאת מפה 2004.
ספרים נוספים:
מרלו מורגאן, "מסר האנשים האמיתיים", הוצאת אופוס, 1999
ברוס צ'טווין, "נתיב השיר" הוצאת ספרית פועלים-הקיבוץ המאוחד, 2003 
 
 
נקודות ציון בתולדות האבוריג'ינים:
45,000 לפנה"ס הגעת האבוריג'ינים ליבשת.
12,000 לפנה"ס שינוי אקלימי וגידול אוכלוסין.
1606 לואיס ואס טורס הספרדי עובר במייצר שעל שמו.
1642 אבל טאסמן ההולנדי מגיע מבטאביה.
1688 ויליאם דאמפייר פוגש באבוריג'ינים.
1770 הקפטן ג'יימס קוק נוחת באוסטרליה.
1778 ביבשת כ - 300 אלף ילידים.
1786 הקמת מושבת עונשין במפרץ בוטאני.
1851הבהלה לזהב.
1876 נכחדו האבוריג'ינים הטהורים בטסמניה.
1890 ביבשת נותרו כ- 60,000 אבוריג'ינים.
1912 חוקי בידוד ל"הגנה" על האבוריג'ינים.
1918 חוק להרחקת ילדים אבוריג'יניים מאמותיהם.
1950 הטמעת הילידים בחברה ה'לבנה'.
1967 הכרה במעמדם כאזרחים אוסטרלים.
1972 הקמת ה'שגרירות האבוריג'ינית' בקנברה.
1973מדיניות 'הגדרה עצמית'.
1976 חוק הזכויות על הקרקע.
1992 פסק דין מאבו לזכויות הילידים.
2000 ההצהרה האוסטרלית למען הפיוס.
2004 מהומות והפגנות ב"בלוק", השכונה השחורה בסידני.
 
 






זאב (זאביק) רילסקי אודות הכותב
זאב (זאביק) רילסקי, ארכיאולוג וגיאוגרף. מדריך בכיר, מתמחה בתרבויות העולם העתיק וטיולי תרבות וטבע. עוסק בארגון, הדרכה וייעוץ טיולים. בוגר החברה להגנת הטבע ומרצה באוניברסיטה הפתוחה ובמכללות לתיירות. מדריך ברבות מחברות התיירות הגיאוגרפית בישראל, ובחברת לגלות עולם שבניהולו.

זאביק עונה לשאלותיכם בפורום מומחי תיירות
לקריאת כתבות נוספות של זאביק








מספר צפיות: 5355
1536