גאורגיה – בין מזרח למערב
מאת: יובל דקס
עושר של תרבויות, טבע פראי ואנשים חמים - נדמה שהכול כבר נאמר על גאורגיה ותושביה מכניסי האורחים. אחרי שנים של כיבוש ומהפכות, גאורגיה מתעוררת ונפתחת אל המערב.
בין ישן לחדש – תצפית מהמצודה של טביליסי (צילום: Vladimer Shioshvili)
קפיטליזם על שרידי הקומוניזם
האחוזה הענקית של הרודן לברנטי בריה ( Lavrentiy Beria ) , ראש הקג"ב בתקופת סטלין, היא דוגמה טובה למטמורפוזה הקפיטליסטית שעוברת על גאורגיה. אותה אחוזה, שמתחתיה עוברת מנהרת מילוט באורך שלושה קילומטר תוצרת הקג"ב – הופכת בימים אלו לקומפלקס מודרני הכולל דירות יוקרה, מגרשי גולף, ספא ו"אולם אירועים בטבע".
המהפך הקפיטליסטי המהיר ניכר במיוחד ברחובות טביליסי, שם אפשר לראות מכוניות חדישות ויקרות לצד מכוניות שבכל מקום אחר היו נחשבות כפריט לאספנים. כיום ניתן להזמין בגאורגיה מכונית מרצדס במחירים נמוכים במיוחד, אולם רבים מהגאורגים לא יכולים לממן את הדלק למכוניות שלהם.
מלון רדיסון-בלו בטביליסי – בנייני הדירות הקומוניסטיים סביבו נהרסו ונבנו בתי דירות חדשים
מלון שרתון באטומי – מלון מודרני הבולט בנוף העיר שלחופי הים השחור
הרובע העתיק של טביליסי
הרובע העתיק של טביליסי, הידוע בכינוי "קאלה", הוא שריד מקורי של הישוב העתיק, שהפך לבירת גאורגיה הרשמית במאה החמישית לספירה. כאן אפשר להתרשם במיוחד מהיופי המתפורר ומהשילוב המיוחד של אסיה ואירופה האופייני לגאורגיה.
הארכיטקטורה הייחודית של הרובע מבטאת את אופי התושבים: מרפסות יפהפיות, מעוטרות בגילופי עץ וצבועות בגווני פסטל של לבן, תכלת וקרם, חצרות וגרמי מדרגות לולייניים שפונים החוצה אל הרחוב, חצרות מקושטות בגפנים, מטפסים ועצי פרי. חיי חברה ושיתוף עם השכנים הם העיקרון המנחה לעם הגאורגי, היודע לשבת תחת גפנו.
כתבה על מסלול בין טביליסי לבאטומי
תצפית על טביליסי והנהר החוצה אותה (צילום: Vladimer Shioshvili)
אהבת החיים במרחצאות הגופרית
מרחצאות הגפרית של טביליסי – החמאם, הוא אחד התענוגות הגדולים של תושבי טביליסי. הוא משלב אלמנטים של מסורת ארוכת שנים ואהבת החיים הידועה של העם הגאורגי. כאן כולם שווים. ללא הבגדים אתה יכול לשחות בבריכות הגופרית, בין מתעשרי נדל"ן, פועלים קשי יום וסתם תיירים סקרנים.
אחרי כמה ימי טיפוס מפרכים בהרי הקווקז, הייתי חייב לנסות את העיסוי שכולם המליצו לי עליו. גבר שמן, עם מגבת לבנה סביב החלציים וכפכפים לרגליו, התקרב אליי והציג את עצמו בתור "הסמכות המקצועית". הוא אותת לי לשכב על דרגש משיש טורקי, עם הפנים כלפי מטה, נטל מעין כפפה מבד גס, טבל בדלי עם סבון והתחיל לקרצף אותי, כמו שמנקים סיר צבאי עם צמר פלדה. הנחתי שהמסאז' יבוא אחר כך ובאמת בשלב מסוים דרש האיש שאתהפך על הגב. הוא המשיך לקרצף ביסודיות עם הסבון ולא פסח על אף איבר, גדול או קטן. על פי המבטים האדישים של שאר המתרחצים הסקתי שזו חוויה מקובלת לחלוטין, גם אם כואבת ולא מהנה במיוחד. לסיום שפך עליי האיש שני דליים של מים רותחים וחזר לעשן במסדרון. כמה ימים אחר כך הסביר לי מטייל אחר שבעצם הזמנתי את טיפול הניקוי המיוחד של המרחצאות.
החמאם הפרסי נמצא ליד מרחצאות הגפרית. על פי המסורת, המרחצאות הן הסיבה בגללה בחר המלך וואחטאנג גורגסאלי להעתיק את בירתו לכאן. המים העשירים בגפרית ידועים בתכונות המרפא ורוב בתי המרחץ ממוקמים מתחת לפני הקרקע. הכיפות העגולות מוסיפות קסם ואור מיוחד לחלל המעורפל שבפנים.
אפשר גם בעדינות... מרחצאות מלון סאם ראן בטביליסי
לאורך הדרך הצבאית לסטפן-צמינדה (קזבגי)
הדרך הצבאית של גאורגיה הפכה מזמן למיתוס בפני עצמו. הדרך, שאורכה 207 קילומטר, עוברת בנופים עוצרי נשימה ומקשרת בין טביליסי לעיר ולדיקוקז ( Vladikavkaz ), בירת רפובליקת צפון אוסטיה (רוסיה). הכביש המשמש עורק תחבורה בין רוסיה וגאורגיה, קישר למעשה את אירופה עם אסיה במשך מאות שנים. הנתיב שימש סוחרים וגם צבאות ומגדלי השמירה הרבים שנבנו לאורכו מעידים על החשש מפני הפולשים מצפון. סופרים רבים, בהם צ'כוב, טולסטוי, והמלחין צ'ייקובסקי, עברו כאן ותרמו את חלקם לרומנטיקה הכללית של הנתיב היפה. כיום ניתן לנסוע בכביש גם עם רכב פרטי, אבל בקטעים הגבוהים צריך להיזהר מבורות רבים.
במהלך הנסיעה מטביליסי עובר הכביש ליד העיר מצחטה ( Mtskheta ), בירתה הקדומה של ממלכת איבריה. העיר העתיקה ממוקמת במפגש נהרות מרשים, במרחק 30 קילומטרים צפונה מטביליסי. כמה מן הכנסיות בעיר הוכרזו כאתר מורשת עולמית והנוף הנשקף ממנזר ג'ווארי ( Jvari ) יפה במיוחד.
מצודת אנאנורי ( Ananuri ) היפה היא אתר חובה נוסף. זוהי מצודה יפהפייה מן המאה ה-16, הממוקמת מעל סכר ז'ינוואלי ( Zhinvali ). הדוכסים של אראגווי, ששלטו באזור עד עמק טרגי בין המאות 13-18, בנו את המצודה כדי לשלוט בדרך ולהתגונן בזמן מתקפות של דוכסים יריבים. הם היו ידועים במעשיהם האכזריים ולפי המסורת כל בני המשפחה נרצחו או מתו בקרבות.
כתבה על הדרך הצבאית הגאורגית
מצודת אנאנורי – מאתרי החובה של גאורגיה (צילום: John Crane)
קסם מיוחד בעיירה סטפן צמינדה
בהמשך הכביש, בגובה 2,379 מטר, מעבר ג'ווארי ( Jvari ) הוא הנקודה הגבוהה ביותר לאורך המסלול. כמה קילומטרים אחריו מגיעים אל ההעיירה סטפן-צמינדה (קזבגי Kazbegi ) – בסיס מצוין לטיולים ויציאה לטיפוסי הרים. הנוף כאן שונה לחלוטין וייחודי מאוד, מאחר והכפר שוכן בעמק צר מוקף בהרים מושלגים. במרכז הכפר כמה דוכנים, בהם נמכרים חטיפים ומים מינראליים למטיילים. מאפייה קטנה ושלט המציין את הדרך לולדיקוקז מסכמים את האטרקציות לתיירים, אבל הפסטורליות הכללית ותחושת הניתוק מציביליזציה יוצרות כאן קסם מיוחד.
במרחק של שעתיים הליכה במעלה ההר נמצאת הכנסייה המפורסמת צמינדה סאמבה ( Tsminda Sameba ) - השילוש הקדוש. כנסייה זו היא אחת הפוטוגניות והמפורסמות שבכנסיות גאורגיה. היא ניצבת על שפת מדרון תלול ומשקיפה אל העמק וההרים המושלגים המקיפים אותו. מהכנסייה אפשר לעלות ברגל אל קו השלג, וליהנות מנופים פנורמיים נפלאים. בזמן הטיפוס ניתן לצפות בטבע הייחודי של הקווקז, הכולל מיני ציפורים אנדמיים ודורסים נדירים, כגון נשרים, עזניות שחורות ואפילו פרס הניזון מעצמות בלבד.
כנסיית צימנדה סאמבה – נופי הרי הקווקז הגבוהים (צילום: Levan Gokadze)
מלון מומלץ בעיירה קזבגי (סטפן צמינדה)
מלון סוויטס ריזורט קזבגי (Suatis Resort Kazbegi) ממוקם בפאתי העיירה קזבגי, ממש בלב ההרים, ומדורג ברמת 4 כוכבים. לא קל למצוא באזור מרוחק זה שבלב הקווקז הגבוה מלון ברמתו, עם מסעדה מצוינת, סאונה, מתקני משחקים בחצר, חדרים גדולים ומודרניים וסוויטות יפהפיות. למרות רמתו הגבוהה, זהו מלון משפחתי והיחס האישי והחם בהתאם.
מלון סוויטס ריזורט קזבגי - קשה למצוא באזור מלונות ברמה גבוהה כזו
סוף הדרך או אולי התחלה
אחרי סטפן-צמינדה ממשיך הכביש צפונה לערוץ דריאל ( Darial ) הצר. כאן על פי האגדה נבנו השערים הקווקזים, והשם דריאל מקורו בפרסית – דאר איל-אלאן, כלומר, שער האלאנים. במשך דורות היה זה השער לממלכת האלאנים, אבותיהם הקדומים של האוסטים. היום מתוגבר האזור בחיילים של הצבא הרוסי בגלל המתיחות הרבה לאורך הגבול והמעבר לרוסיה סגור עד להודעה חדשה.
בשעת ההמראה בחזרה לארץ התלונן הנוסע במושב לידי, שהמטוסים הגאורגים צפופים ומרעישים כמו המרשרוטקות – מוניות השירות המקומיות. הוא הזמין אותי לבירה גרוזינית, כפי שקרא לה – האחרונה של הטיול. האורות החלשים ממילא של טביליסי נעלמו בתוך שניות, אבל משהו ממני נשאר שם למטה, עם האנשים הנפלאים, המראות והטעמים של גאורגיה.
מלון מומלץ לחוף הים של באטומי
מלון לה מרידיאן באטומי (Le Meridien Batumie) ממוקם לחוף הים של באטומי. זהו מלון 5 כוכבים, המציע 2 בריכות (חיצונית ומקורה), 2 מסעדות, ארוחת בוקר מאד עשירה, ספא, חדר כושר וחדרים גדולים ומודרניים, שלחלק מהם מרפסת עם נוף לים או לעיר. הניקיון ללא רבב והצוות יוצא מגדרו לתת שירות ועזרה.
בתי מלון נוספים בבאטומי
מידע נוסף
כתבות נוספות על גאורגיה
מלון רדיסון-בלו בטביליסי – בנייני הדירות הקומוניסטיים סביבו נהרסו ונבנו בתי דירות חדשים
מלון שרתון באטומי – מלון מודרני הבולט בנוף העיר שלחופי הים השחור
כתבה על מסלול בין טביליסי לבאטומי
תצפית על טביליסי והנהר החוצה אותה
אהבת החיים במרחצאות הגופרית
מרחצאות הגפרית של טביליסי – החמאם, הוא אחד התענוגות הגדולים של תושבי טביליסי. הוא משלב אלמנטים של מסורת ארוכת שנים ואהבת החיים הידועה של העם הגאורגי. כאן כולם שווים. ללא הבגדים אתה יכול לשחות בבריכות הגופרית, בין מתעשרי נדל"ן, פועלים קשי יום וסתם תיירים סקרנים.
אחרי כמה ימי טיפוס מפרכים בהרי הקווקז, הייתי חייב לנסות את העיסוי שכולם המליצו לי עליו. גבר שמן, עם מגבת לבנה סביב החלציים וכפכפים לרגליו, התקרב אליי והציג את עצמו בתור "הסמכות המקצועית". הוא אותת לי לשכב על דרגש משיש טורקי, עם הפנים כלפי מטה, נטל מעין כפפה מבד גס, טבל בדלי עם סבון והתחיל לקרצף אותי, כמו שמנקים סיר צבאי עם צמר פלדה. הנחתי שהמסאז' יבוא אחר כך ובאמת בשלב מסוים דרש האיש שאתהפך על הגב. הוא המשיך לקרצף ביסודיות עם הסבון ולא פסח על אף איבר, גדול או קטן. על פי המבטים האדישים של שאר המתרחצים הסקתי שזו חוויה מקובלת לחלוטין, גם אם כואבת ולא מהנה במיוחד. לסיום שפך עליי האיש שני דליים של מים רותחים וחזר לעשן במסדרון. כמה ימים אחר כך הסביר לי מטייל אחר שבעצם הזמנתי את טיפול הניקוי המיוחד של המרחצאות.
החמאם הפרסי נמצא ליד מרחצאות הגפרית. על פי המסורת, המרחצאות הן הסיבה בגללה בחר המלך וואחטאנג גורגסאלי להעתיק את בירתו לכאן. המים העשירים בגפרית ידועים בתכונות המרפא ורוב בתי המרחץ ממוקמים מתחת לפני הקרקע. הכיפות העגולות מוסיפות קסם ואור מיוחד לחלל המעורפל שבפנים.
אפשר גם בעדינות... מרחצאות מלון סאם ראן בטביליסי
לאורך הדרך הצבאית לסטפן-צמינדה (קזבגי)
הדרך הצבאית של גאורגיה הפכה מזמן למיתוס בפני עצמו. הדרך, שאורכה 207 קילומטר, עוברת בנופים עוצרי נשימה ומקשרת בין טביליסי לעיר ולדיקוקז ( Vladikavkaz ), בירת רפובליקת צפון אוסטיה (רוסיה). הכביש המשמש עורק תחבורה בין רוסיה וגאורגיה, קישר למעשה את אירופה עם אסיה במשך מאות שנים. הנתיב שימש סוחרים וגם צבאות ומגדלי השמירה הרבים שנבנו לאורכו מעידים על החשש מפני הפולשים מצפון. סופרים רבים, בהם צ'כוב, טולסטוי, והמלחין צ'ייקובסקי, עברו כאן ותרמו את חלקם לרומנטיקה הכללית של הנתיב היפה. כיום ניתן לנסוע בכביש גם עם רכב פרטי, אבל בקטעים הגבוהים צריך להיזהר מבורות רבים.
במהלך הנסיעה מטביליסי עובר הכביש ליד העיר מצחטה ( Mtskheta ), בירתה הקדומה של ממלכת איבריה. העיר העתיקה ממוקמת במפגש נהרות מרשים, במרחק 30 קילומטרים צפונה מטביליסי. כמה מן הכנסיות בעיר הוכרזו כאתר מורשת עולמית והנוף הנשקף ממנזר ג'ווארי ( Jvari ) יפה במיוחד.
מצודת אנאנורי ( Ananuri ) היפה היא אתר חובה נוסף. זוהי מצודה יפהפייה מן המאה ה-16, הממוקמת מעל סכר ז'ינוואלי ( Zhinvali ). הדוכסים של אראגווי, ששלטו באזור עד עמק טרגי בין המאות 13-18, בנו את המצודה כדי לשלוט בדרך ולהתגונן בזמן מתקפות של דוכסים יריבים. הם היו ידועים במעשיהם האכזריים ולפי המסורת כל בני המשפחה נרצחו או מתו בקרבות.
כתבה על הדרך הצבאית הגאורגית
מצודת אנאנורי – מאתרי החובה של גאורגיה (צילום: John Crane)
קסם מיוחד בעיירה סטפן צמינדה
בהמשך הכביש, בגובה 2,379 מטר, מעבר ג'ווארי ( Jvari ) הוא הנקודה הגבוהה ביותר לאורך המסלול. כמה קילומטרים אחריו מגיעים אל ההעיירה סטפן-צמינדה (קזבגי Kazbegi ) – בסיס מצוין לטיולים ויציאה לטיפוסי הרים. הנוף כאן שונה לחלוטין וייחודי מאוד, מאחר והכפר שוכן בעמק צר מוקף בהרים מושלגים. במרכז הכפר כמה דוכנים, בהם נמכרים חטיפים ומים מינראליים למטיילים. מאפייה קטנה ושלט המציין את הדרך לולדיקוקז מסכמים את האטרקציות לתיירים, אבל הפסטורליות הכללית ותחושת הניתוק מציביליזציה יוצרות כאן קסם מיוחד.
במרחק של שעתיים הליכה במעלה ההר נמצאת הכנסייה המפורסמת צמינדה סאמבה ( Tsminda Sameba ) - השילוש הקדוש. כנסייה זו היא אחת הפוטוגניות והמפורסמות שבכנסיות גאורגיה. היא ניצבת על שפת מדרון תלול ומשקיפה אל העמק וההרים המושלגים המקיפים אותו. מהכנסייה אפשר לעלות ברגל אל קו השלג, וליהנות מנופים פנורמיים נפלאים. בזמן הטיפוס ניתן לצפות בטבע הייחודי של הקווקז, הכולל מיני ציפורים אנדמיים ודורסים נדירים, כגון נשרים, עזניות שחורות ואפילו פרס הניזון מעצמות בלבד.
כנסיית צימנדה סאמבה – נופי הרי הקווקז הגבוהים (צילום: Levan Gokadze)
מלון מומלץ בעיירה קזבגי (סטפן צמינדה)
מלון סוויטס ריזורט קזבגי (Suatis Resort Kazbegi) ממוקם בפאתי העיירה קזבגי, ממש בלב ההרים, ומדורג ברמת 4 כוכבים. לא קל למצוא באזור מרוחק זה שבלב הקווקז הגבוה מלון ברמתו, עם מסעדה מצוינת, סאונה, מתקני משחקים בחצר, חדרים גדולים ומודרניים וסוויטות יפהפיות. למרות רמתו הגבוהה, זהו מלון משפחתי והיחס האישי והחם בהתאם.
מלון סוויטס ריזורט קזבגי - קשה למצוא באזור מלונות ברמה גבוהה כזו
סוף הדרך או אולי התחלה
אחרי סטפן-צמינדה ממשיך הכביש צפונה לערוץ דריאל ( Darial ) הצר. כאן על פי האגדה נבנו השערים הקווקזים, והשם דריאל מקורו בפרסית – דאר איל-אלאן, כלומר, שער האלאנים. במשך דורות היה זה השער לממלכת האלאנים, אבותיהם הקדומים של האוסטים. היום מתוגבר האזור בחיילים של הצבא הרוסי בגלל המתיחות הרבה לאורך הגבול והמעבר לרוסיה סגור עד להודעה חדשה.
בשעת ההמראה בחזרה לארץ התלונן הנוסע במושב לידי, שהמטוסים הגאורגים צפופים ומרעישים כמו המרשרוטקות – מוניות השירות המקומיות. הוא הזמין אותי לבירה גרוזינית, כפי שקרא לה – האחרונה של הטיול. האורות החלשים ממילא של טביליסי נעלמו בתוך שניות, אבל משהו ממני נשאר שם למטה, עם האנשים הנפלאים, המראות והטעמים של גאורגיה.
מלון מומלץ לחוף הים של באטומי
מלון לה מרידיאן באטומי (Le Meridien Batumie) ממוקם לחוף הים של באטומי. זהו מלון 5 כוכבים, המציע 2 בריכות (חיצונית ומקורה), 2 מסעדות, ארוחת בוקר מאד עשירה, ספא, חדר כושר וחדרים גדולים ומודרניים, שלחלק מהם מרפסת עם נוף לים או לעיר. הניקיון ללא רבב והצוות יוצא מגדרו לתת שירות ועזרה.
בתי מלון נוספים בבאטומי
מידע נוסף
כתבות נוספות על גאורגיה
אפשר גם בעדינות... מרחצאות מלון סאם ראן בטביליסי
כתבה על הדרך הצבאית הגאורגית
מצודת אנאנורי – מאתרי החובה של גאורגיה