www.goTravel.co.il
הכתבה מעניינת? שלחו אותה בדואר למי שתרצו

הקש בתיבה את רצף האותיות המופיע למטה:

טעמים וטעימות מסרייבו


טעמים וטעימות מסרייבו
מאת: תמירה צדקיהו-חסון


אל סרייבו (Sarajevo), בירת בוסניה והרצגובינה, הגענו בדיוק כשהחל הגשם, הערב כבר ירד והאורות השתקפו בתוך השלוליות. נסענו במקביל לחשמלית, שסימנה לנו את הדרך לכוון העיר העתיקה.
סרייבו היא עיר של צבעים, רעשים, פעמוני הכנסיות, פעמוני החשמלית, המולה, ריח הקבאב והבורק, צבעי הבגדים, והמולת האנשים. 


הימים הם הימים האחרונים של צום הרמדאן. הגענו לעיר בשעות בין הערביים. המסגדים במרכז העיר העתיקה שוקקים גברים. עשרות אנשים מתפללים בחצר, המקום בפנים צר מלהכיל את כולם. מחוץ למסגד גאזי הוסרב ביי (Gazi Husrev-beg), שנבנה ב-1531 בניצוחו של גדול אדריכלי האימפריה העות'מאנית, מימאר סינאן, מתגודדות עשרות צעירות במיטב בגדיהן, מצפות לראות ולהראות. הן עומדות בקבוצות עליזות, מצחקקות. המראה שובה לב. המסגד החליף את באר המים כמקום ההתכנסות.
 
מסגד גאזי הוסרב ביי, כמו מסגדיו האחרים של סינאן, נחשב לפאר הארכיטקטורה העות'מאנית. הוסרב ביי המושל הבוסני הראשון של העיר, על שמו קרוי המסגד, הורה לבנות מסגד זהה בחאלב שבסוריה באותה שנה, והוא נקרא הוסרבייה, על שמו.
 
מסגד גאזי הוסרב ביי, בוסניה והרצגובינה 
מבנים במתחם מסגד גאזי הוסרב ביי, פאר הארכיטקטורה העות'מאנית (צילום: שלמה צדקיהו)


אירופה: בלקן




 
שוברים את הצום
בשעה שבע נשמע קול רעם תותח המודיע על סיום הצום. תוך דקות התמלאו המסעדות במשפחות, זוגות וקבוצות. צעירים החלו לטייל בכיכר וברחובות הסמוכים. העיר התמלאה חג. הסביל, המזרקה המסוגננת שנבנתה באמצע המאה ה-18, הוארה באור יקרות. כך גם המדרחוב הארוך, רחוב פרדהדייה (Ferhadija). אותו מדרחוב מסתיים במפגש עם רחוב מרשל טיטו, שם בוערת "אש התמיד", מצבת זיכרון לחללי מלחמת העולם השנייה - חיילים ואזרחים. אש התמיד בוערת מאז הודלקה באפריל 1946, שנה לאחר סיום שנות המצור הנאצי.
 
אנחנו מצטרפים למשוטטים, נהנים ומתפעלים מהשילוב המקסים של ארכיטקטורה עות'מאנית וארכיטקטורה אוסטרית: מסגדים, כנסיות, בתי קומות, ומנורות תלויות באשכולות של זוהר.
 
חיפשנו מסעדה ומצאנו מסעדה משפחתית קטנה, אוכל בוסני שמבשל בעל הבית. כמה שולחנות, אין תפריט, מה שמתבשל היום הוא אוכל המתאים לשבירת הצום. העזתי לטעום משהו שמעולם לא ראיתי כמותו, מעין דייסה בשם טופה (Topa), תבשיל עשוי חמאה, שמנת וגבינה, הנחשב כמזון בריא עבור שבירת צום הרמדאן. למרות שלא צמתי, אהבתי את המנה. מאוחר יותר למדתי שהיא מוגשת במעט מאד מסעדות, רק מסעדות ביתיות ורק ברמדאן.
כמנה שנייה הוגש לנו נזיד עגל, הקרוי סינטי סוואפ (Sitni Cevap), בתוספת בוסנסקי לונאק (Bosanski Lonac) - סיר (לונאק) בו נערמו פרוסות בשר ומיני ירקות. הסיר הובא לשולחן, בעל הבית הגיש לנו מתוכו ועבר להגיש ממנו בשאר השולחנות.
לקינוח קיבלנו Sutlijaš, פודינג עשוי מאורז, שלא אהבנו וטעמנו מטעמי נימוס.
בתי מלון בסרייבו
 
מדרחוב פרדהדייה בסרייבו, בוסניה והרצגובינה 
מדרחוב פרדהדייה   (צילום: שלמה צדקיהו)
 
העיר סביב השוק
סרייבו נכבשה בידי העות'מאנים בשנת 1463, עשר שנים בלבד לאחר כיבוש קונסטנטינופול (איסטנבול). לא מעט מלחמות עברו על העיר, אך היא נותרה תחת שלטון העות'מאנים עד המאה ה-19, אז עברה לשלטון אוסטרו-הונגרי.
 
העיר החלה להתפתח סביב השוק. שמה של העיר העתיקה - בשצ'ארצ'ייה (Bascarsija), פירושו בשפה
הטורקית "השוק המרכזי". בעיר העתיקה נמצא האזור העות'מאני של סרייבו ובו כל שכיות החמדה שלה.
 
מייסד העיר היה גנרל עות'מאני בשם אישקולו איישה ביי (Isa-beg Ishaković), כלומר "בן אישא", או כפי שהוא נקרא בשפה הסרבית - אישקוביץ' (Ishaković). הוא היה המושל הראשון על חבל בוסניה. כבר בשנים הראשונות לשלטונו (1450-1460) הקים בה מסגד, שוק מקורה, חמאם, חאן, ואת הסראיי (ארמון), על שמו נקראת העיר.
אותו אישקוביץ' גם הקים גשר על הנהר ובכך פתח נתיבי מסחר חדשים. כך, מעיירת שוק קטנה ושולית, ליד נהר מילייצקה (Miljatska), צמחה עיר שתפסה מקום מרכזי באימפריה העות'מאנית.
 
האדם השני שתרם לצביונה המיוחד של סרייבו, יורשו של אישקוביץ', הוא המושל הבוסני הראשון של העיר, גאזי הוסרב ביי, על שמו קרוי המסגד בו ביקרנו מקודם. הוא נולד ביוון לאב בוסני ממעמד רם דרג ולנסיכה טורקית, בתו של השולטן בייאזיד השני. הוא המשיך בפיתוח המואץ של העיר, בנה בתי ספר, מסגדים נוספים, את מגדל השעון (עם ספרות ערביות), בית חולים ואפילו את בית השימוש הציבורי הראשון, שעדיין תוכלו לבקר (ולהשתמש...) בו.
 
 מגדל השעון בסרייבו, בוסניה והרצגובינה
מגדל השעון עם ספרות בערבית, עדות למורשת העות'מאנית (צילום: שלמה צדקיהו)
 



 
להפוך פגזים למאפרות
סביב הכיכר המרכזית, ככר הסביל (Sebilj), המכונה גם "ככר היונים", ההמולה במהלך היום אינה שוקטת. המסעדות מלאות וכך גם המסגדים. בשעת התפילה עולה המואזין וקורא למתפללים בקולו- לא ברמקול. ברחובות הצרים עשרות חנויות. אנחנו מתהלכים ושום רוכל לא מפציר בנו להיכנס.
 
רחובות השוק נקראים על שם בעלי המלאכה שפעלו כאן בימי הביניים: רחוב חרשי העץ, רחוב הזהב וכיוצא בזאת. ברחוב הנפחים, בו יצרו את הכלים לחיי היום יום - סירים, קומקומים, כלי אוכל - עדיין עובדים נפחים. כיום הם מרקעים בעיקר חפצי נוי, ומאז המלחמה רבים מהם הופכים את הפגזים למזכרות לתיירים. אנחנו נכנסים לסדנה של מרקע נחושת, שמרקע תרמילי פגזים למאפרות (כמה אירוני). הוא מזמין אותנו בחיוך וממשיך לעבוד.
 
 מרקע נחושת בפעולה, סרייבו
מרקע נחושת בפעולה, מזכרות מתרמילי הפגזים   (צילום: שלמה צדקיהו)
 
מנפלאות האוכל המקומי
בבוקר, בכל בוקר, לא ויתרנו על מטעמי הבורקס המקומי. הבצק הוא תמיד אותו הבצק, רק שכאן יש להבחין בסוג המילוי: בורֶק (Burek) הוא בורקס עם בשר, סירניצה (Sirnica) הוא בורקס עם עם גבינה (בסלובניה זהו שמו של מרק, אף הוא עם גבינה), זליניצה (Zeljanica) הוא מאפה תרד וגבינה, ואחרון חביב קרומפירושה (krompiruša) ממולא בתפוחי אדמה.
אל דאגה, גם אם לא תזכרו את השמות, אנחנו פשוט ביקשנו בורק עם המילית שרצינו. הבינו.
 
בצהרי היום מתמלא הרחוב בריחות "על האש". נדמה שכולם אוכלים את הקבב המקומי – קבב סרייבו (Sarajevo's chevap), שלטענתם הוא הטוב ביותר בבלקן. נהנינו ולא התווכחנו.
 
בסרייבו אין מק-דונלדס, אין המבורגרים בלחמניות, כולם אוכלים "פידה צ'ואפי" - קבב בפיתה. בין אם הוא מכונה צ'ואצ'יפי, צ'ואפ או צ'ואפי. הקבב המקומי עשוי עגל והוא חוויה קולינרית הכרחית. כולם אוהבים וכולם אוכלים, אם בתוך הפיתה, תוך כדי הליכה, ואם בישיבה, בתוספת סלט עגבניות או בצל קצוץ. נפלא וזול.
 
מלון אירופה בסרייבו, בוסניה והרצגובינה
3 חלמונים, מיץ טרי מלימון סחוט, מלח ופלפל (חברתי מעדיפה גם כף חמאה). בבישול הבוסני, כך הוסבר לי, נעשה רק שימוש מועט בתבלינים, הטעמים מושגים מהשילוב בין החומרים. מאחר והמרק היה נפלא, ומאחר ואיני מבשלת בשר וחלב יחד, אאלץ לשוב לסרייבו.
 
יצאנו לרחוב ששוב המה אדם. רק למחרת הופתעתי ללמוד שזו תופעה שאינה אופיינית רק לחגים. אנשי סרייבו הם משוטטי לילה. נזכרתי שגם לנו פעם היה רחוב כזה, דיזינגוף.
 
מידע נוסף
אלוירה גוגה (Elvira Goga), מדריכת תיירים מקומית
כתבות נוספות בסדרה






תמירה צדקיהו-חסון אודות הכותבת
תמירה צדקיהו-חסון, בעלת תואר ראשון בהיסטוריה ובמזרחנות ותואר ראשון ושני בעבודה סוציאלית. במשך שנים שילבה הדרכת טיולים עם עבודתה, וכיום מעדיפה לטייל באופן פרטי ולכתוב. כותבת במגזין טבע הדברים.

לקריאת כתבות נוספות של תמירה








מספר צפיות: 8416
2361