.jpg)
.jpg)
טעמים וטעימות מסרייבו
מאת: תמירה צדקיהו-חסון
אל סרייבו, בירת בוסניה והרצגובינה, הגענו בדיוק כשהחל הגשם, הערב כבר ירד והאורות השתקפו בתוך השלוליות. נסענו במקביל לחשמלית, שסימנה לנו את הדרך לכוון העיר העתיקה. סרייבו היא עיר של צבעים, רעשים, פעמוני הכנסיות, פעמוני החשמלית, המולה, ריח הקבאב והבורק, צבעי הבגדים, והמולת האנשים.
הימים הם הימים האחרונים של צום הרמדאן. הגענו לסרייבו (Sarajevo) בשעות בין הערביים. המסגדים במרכז העיר העתיקה שוקקים גברים. עשרות אנשים מתפללים בחצר, המקום בפנים צר מלהכיל את כולם. מחוץ למסגד גאזי הוסרב ביי (Gazi Husrev-beg ), שנבנה ב-1531 בניצוחו של גדול אדריכלי האימפריה העות'מאנית, מימאר סינאן, מתגודדות עשרות צעירות במיטב בגדיהן, מצפות לראות ולהראות. הן עומדות בקבוצות עליזות, מצחקקות. המראה שובה לב. המסגד החליף את באר המים כמקום ההתכנסות.
מלון פסטיבל במרכז ההיסטורי של סרייבו,
יעדים המוזכרים בכתבה נוספת על סרייבו (A-E), יעדים המוזכרים בכתבה זו (F-I).jpg)
טיולי אקטיב - אופניים, שייט והליכה לחצו לרשימת יעדים »
טיול עצמאי למדינות הבלטיות לחצו לרשימת היעדים »
טיול עצמאי למזרח הרחוק לחצו לרשימת יעדים »
שוברים את הצום
בשעה שבע נשמע קול רעם תותח המודיע על סיום הצום. תוך דקות התמלאו המסעדות במשפחות, זוגות וקבוצות. צעירים החלו לטייל בכיכר וברחובות הסמוכים. העיר התמלאה חג. הסביל, המזרקה המסוגננת שנבנתה באמצע המאה ה-18, הוארה באור יקרות. כך גם המדרחוב הארוך, רחוב פרדהדייה (Ferhadija ). אותו מדרחוב מסתיים במפגש עם רחוב מרשל טיטו, שם בוערת "אש התמיד", מצבת זיכרון לחללי מלחמת העולם השנייה – חיילים ואזרחים. אש התמיד בוערת מאז הודלקה באפריל 1946, שנה לאחר סיום שנות המצור הנאצי.
אנחנו מצטרפים למשוטטים, נהנים ומתפעלים מהשילוב המקסים של ארכיטקטורה עות'מאנית וארכיטקטורה אוסטרית: מסגדים, כנסיות, בתי קומות, ומנורות תלויות באשכולות של זוהר.
חיפשנו מסעדה ומצאנו מסעדה משפחתית קטנה, אוכל בוסני שמבשל בעל הבית. כמה שולחנות, אין תפריט, מה שמתבשל היום הוא אוכל המתאים לשבירת הצום. העזתי לטעום משהו שמעולם לא ראיתי כמותו, מעין דייסה בשם טופה (Topa ), תבשיל עשוי חמאה, שמנת וגבינה, הנחשב כמזון בריא עבור שבירת צום הרמדאן. למרות שלא צמתי, אהבתי את המנה. מאוחר יותר למדתי שהיא מוגשת במעט מאוד מסעדות, רק מסעדות ביתיות ורק ברמדאן. כמנה שנייה הוגש לנו נזיד עגל, הקרוי סינטי סוואפ (Sitni Cevap ), בתוספת בוסנסקי לונאק (Bosanski Lonac ) – Sutlijaš , פודינג עשוי מאורז, שלא אהבנו וטעמנו מטעמי נימוס.
העיר סביב השוק
סרייבו נכבשה בידי העות'מאנים בשנת 1463, עשר שנים בלבד לאחר כיבוש קונסטנטינופול (איסטנבול). לא מעט מלחמות עברו על העיר, אך היא נותרה תחת שלטון העות'מאנים עד המאה ה- 19, אז עברה לשלטון אוסטרו-הונגרי. העיר החלה להתפתח סביב השוק. שמה של העיר העתיקה – בשצ'ארצ'ייה (Bascarsija ), פירושו בשפה הטורקית "השוק המרכזי". בעיר העתיקה נמצא האזור העות'מאני של סרייבו ובו כל שכיות החמדה שלה.
מייסד העיר היה גנרל עות'מאני בשם אישקולו איישה ביי (Isa-beg Ishaković ), כלומר "בן אישא", או כפי שהוא נקרא בשפה הסרבית – אישקוביץ' (Ishaković ). הוא היה המושל הראשון על חבל בוסניה. כבר בשנים הראשונות לשלטונו (1450-1460) הקים בה מסגד, שוק מקורה, חמאם, חאן, ואת הסראיי (ארמון), על שמו נקראת העיר. אותו אישקוביץ' גם הקים גשר על הנהר ובכך פתח נתיבי מסחר חדשים. כך, מעיירת שוק קטנה ושולית, ליד נהר מילייצקה (Miljatska ), צמחה עיר שתפסה מקום מרכזי באימפריה העות'מאנית.
האדם השני שתרם לצביונה המיוחד של סרייבו, יורשו של אישקוביץ', הוא המושל הבוסני הראשון של העיר, גאזי הוסרב ביי, על שמו קרוי המסגד בו ביקרנו קודם. הוא נולד ביוון לאב בוסני ממעמד רם דרג ולנסיכה טורקית, בתו של השולטן בייאזיד השני. הוא המשיך בפיתוח המואץ של העיר, בנה בתי ספר, מסגדים נוספים, את מגדל השעון (עם ספרות ערביות), בית חולים ואפילו את בית השימוש הציבורי הראשון, שעדיין תוכלו לבקר (ולהשתמש) בו.
מגדל השעון עם ספרות בערבית, עדות למורשת העות'מאנית (צילום: שלמה צדקיהו)
טיולי אקטיב - אופניים, שייט והליכה לחצו לרשימת יעדים »
טיול עצמאי למדינות הבלטיות לחצו לרשימת היעדים »
טיול עצמאי למזרח הרחוק לחצו לרשימת יעדים »
להפוך פגזים למאפרות
סביב הכיכר המרכזית, כיכר סביל (Sebilj ), המכונה גם "כיכר היונים", ההמולה במהלך היום אינה שוקטת. המסעדות מלאות וכך גם המסגדים. בשעת התפילה עולה המואזין וקורא למתפללים בקולו, לא ברמקול. ברחובות הצרים עשרות חנויות. אנחנו מתהלכים ושום רוכל לא מפציר בנו להיכנס.
רחובות השוק נקראים על שם בעלי המלאכה שפעלו כאן בימי הביניים: רחוב חרשי העץ, רחוב הזהב וכיוצא בזאת. ברחוב הנפחים, בו יצרו את הכלים לחיי היום יום – סירים, קומקומים, כלי אוכל – עדיין עובדים נפחים. כיום הם מרקעים בעיקר חפצי נוי, ומאז המלחמה רבים מהם הופכים את הפגזים למזכרות לתיירים. אנחנו נכנסים לסדנה של מרקע נחושת, שמרקע תרמילי פגזים למאפרות (כמה אירוני). הוא מזמין אותנו בחיוך וממשיך לעבוד.
מרקע נחושת בפעולה, מזכרות מתרמילי הפגזים (צילום: שלמה צדקיהו)
מנפלאות האוכל המקומי
בבוקר, בכל בוקר, לא ויתרנו על מטעמי הבורקס המקומי. הבצק הוא תמיד אותו הבצק, רק שכאן יש להבחין בסוג המילוי: בורֶק (Burek ) הוא בורקס עם בשר, סירניצה (Sirnica ) הוא בורקס עם עם גבינה (בסלובניה זהו שמו של מרק, אף הוא עם גבינה), זליניצה (Zeljanica ) הוא מאפה תרד וגבינה, ואחרון חביב קרומפירושה (krompiruša ) ממולא בתפוחי אדמה. אל דאגה, גם אם לא תזכרו את השמות, אנחנו פשוט ביקשנו בורק עם המילית שרצינו. הבינו.
בצהרי היום מתמלא הרחוב בריחות "על האש". נדמה שכולם אוכלים את הקבב המקומי – קבב סרייבו (Sarajevo's Ćevapi), שלטענתם הוא הטוב ביותר בבלקן. נהנינו ולא התווכחנו. בסרייבו אין מקדונלדס, אין המבורגרים בלחמניות, כולם אוכלים "פידה צ'וואפי" – קבב בפיתה. בין אם הוא מכונה צ'וואפ (Ćevap), צ'וואפי או צ'וואפצ'יצ'י. הקבב המקומי עשוי עגל והוא חוויה קולינרית הכרחית. כולם אוהבים וכולם אוכלים, אם בתוך הפיתה, תוך כדי הליכה, ואם בישיבה, בתוספת סלט עגבניות או בצל קצוץ. נפלא וזול.
חברים המליצו שנזמין מקום לארוחת ערב במסעדה המגישה אוכל בוסני. כזכור הימים ימי הרמדאן, והערבים ערבי הרמדאן שבו יוצאים ההמונים לסעוד. לא רק האוכל מומלץ אלא סיור במסעדה המעוצבת כשברקע המוסיקה הבוסנית הנפלאה. באפלולית הערב, המסעדה מלאה, מושיבים אותנו בגומחה עם מושבים מרופדים ונוף לנהר. המסעדה ספונה בעץ כהה, קישוטים אוריינטאליים, הרבה עץ ונחושת. קיבלתי המלצה חמה על מנה נפלאה של עלי כרוב כבושים וממולאים הנקראת סרמה (Sarma) , וכן על "מרק האדון" – בגובה צ'ורבה ( Begova čorba ) שנחשב "מעורר". מלצרית מתוקה להפליא נתנה לי "טיפ" לגבי המרק, ושתינו הצטחקקנו. שלושה חלמונים, מיץ טרי מלימון סחוט, מלח ופלפל (חברתי מעדיפה גם כף חמאה). בבישול הבוסני, כך הוסבר לי, נעשה רק שימוש מועט בתבלינים, הטעמים מושגים מהשילוב בין החומרים. מאחר שהמרק היה נפלא, ומכיוון שאיני מבשלת בשר וחלב יחד, אאלץ לשוב לסרייבו.
יצאנו לרחוב ששוב המה אדם. רק למחרת הופתעתי ללמוד שזו תופעה שאינה אופיינית רק לחגים. אנשי סרייבו הם משוטטי לילה. נזכרתי שגם לנו פעם היה רחוב כזה, דיזינגוף.
.jpg)
מטעמים מקומיים בסרייבו. משמאל למעלה בכיוון השעון: מרק בגובה צ'ורבה, מאפה בורק, קבב צ'וואפי בפיתה ומאפה קרומפירושה
(צילומים: CC BiHVolim, young shanahan, Patrick Müller, Ellen Hampton Filgo)
מלון מומלץ במרכז סרייבו
מלון פסטיבל (Hotel Festival) ברמת 4 כוכבים, ממוקם במרכז ההיסטורי של סרייבו, במרחק הליכה מבית הכנסת האשכנזי, הנהר והגשרים היפים החוצים אותו, חנויות, מסעדות ובתי קפה. עיצוב המלון, עם שלל צבעים עזים, בהחלט משרה אווירת פסטיבל. החדרים גדולים ומרווחים, ממוזגים ומציעים אמצעים להכנת שתיה חמה. למגיעים עם רכב, החניה המקורה של המלון היא ברכה.
מידע נוסף
אלוירה גוגה (Elvira Goga), מדריכת תיירים מקומית
טיולי אקטיב - אופניים, שייט והליכה לחצו לרשימת יעדים »
טיול עצמאי למדינות הבלטיות לחצו לרשימת היעדים »
טיול עצמאי למזרח הרחוק לחצו לרשימת יעדים »
להפוך פגזים למאפרות
סביב הכיכר המרכזית, כיכר סביל (Sebilj ), המכונה גם "כיכר היונים", ההמולה במהלך היום אינה שוקטת. המסעדות מלאות וכך גם המסגדים. בשעת התפילה עולה המואזין וקורא למתפללים בקולו, לא ברמקול. ברחובות הצרים עשרות חנויות. אנחנו מתהלכים ושום רוכל לא מפציר בנו להיכנס.
רחובות השוק נקראים על שם בעלי המלאכה שפעלו כאן בימי הביניים: רחוב חרשי העץ, רחוב הזהב וכיוצא בזאת. ברחוב הנפחים, בו יצרו את הכלים לחיי היום יום – סירים, קומקומים, כלי אוכל – עדיין עובדים נפחים. כיום הם מרקעים בעיקר חפצי נוי, ומאז המלחמה רבים מהם הופכים את הפגזים למזכרות לתיירים. אנחנו נכנסים לסדנה של מרקע נחושת, שמרקע תרמילי פגזים למאפרות (כמה אירוני). הוא מזמין אותנו בחיוך וממשיך לעבוד.
מרקע נחושת בפעולה, מזכרות מתרמילי הפגזים (צילום: שלמה צדקיהו)
מנפלאות האוכל המקומי
בבוקר, בכל בוקר, לא ויתרנו על מטעמי הבורקס המקומי. הבצק הוא תמיד אותו הבצק, רק שכאן יש להבחין בסוג המילוי: בורֶק (Burek ) הוא בורקס עם בשר, סירניצה (Sirnica ) הוא בורקס עם עם גבינה (בסלובניה זהו שמו של מרק, אף הוא עם גבינה), זליניצה (Zeljanica ) הוא מאפה תרד וגבינה, ואחרון חביב קרומפירושה (krompiruša ) ממולא בתפוחי אדמה. אל דאגה, גם אם לא תזכרו את השמות, אנחנו פשוט ביקשנו בורק עם המילית שרצינו. הבינו.
בצהרי היום מתמלא הרחוב בריחות "על האש". נדמה שכולם אוכלים את הקבב המקומי – קבב סרייבו (Sarajevo's Ćevapi), שלטענתם הוא הטוב ביותר בבלקן. נהנינו ולא התווכחנו. בסרייבו אין מקדונלדס, אין המבורגרים בלחמניות, כולם אוכלים "פידה צ'וואפי" – קבב בפיתה. בין אם הוא מכונה צ'וואפ (Ćevap), צ'וואפי או צ'וואפצ'יצ'י. הקבב המקומי עשוי עגל והוא חוויה קולינרית הכרחית. כולם אוהבים וכולם אוכלים, אם בתוך הפיתה, תוך כדי הליכה, ואם בישיבה, בתוספת סלט עגבניות או בצל קצוץ. נפלא וזול.
חברים המליצו שנזמין מקום לארוחת ערב במסעדה המגישה אוכל בוסני. כזכור הימים ימי הרמדאן, והערבים ערבי הרמדאן שבו יוצאים ההמונים לסעוד. לא רק האוכל מומלץ אלא סיור במסעדה המעוצבת כשברקע המוסיקה הבוסנית הנפלאה. באפלולית הערב, המסעדה מלאה, מושיבים אותנו בגומחה עם מושבים מרופדים ונוף לנהר. המסעדה ספונה בעץ כהה, קישוטים אוריינטאליים, הרבה עץ ונחושת. קיבלתי המלצה חמה על מנה נפלאה של עלי כרוב כבושים וממולאים הנקראת סרמה (Sarma) , וכן על "מרק האדון" – בגובה צ'ורבה ( Begova čorba ) שנחשב "מעורר". מלצרית מתוקה להפליא נתנה לי "טיפ" לגבי המרק, ושתינו הצטחקקנו. שלושה חלמונים, מיץ טרי מלימון סחוט, מלח ופלפל (חברתי מעדיפה גם כף חמאה). בבישול הבוסני, כך הוסבר לי, נעשה רק שימוש מועט בתבלינים, הטעמים מושגים מהשילוב בין החומרים. מאחר שהמרק היה נפלא, ומכיוון שאיני מבשלת בשר וחלב יחד, אאלץ לשוב לסרייבו.
יצאנו לרחוב ששוב המה אדם. רק למחרת הופתעתי ללמוד שזו תופעה שאינה אופיינית רק לחגים. אנשי סרייבו הם משוטטי לילה. נזכרתי שגם לנו פעם היה רחוב כזה, דיזינגוף.
מטעמים מקומיים בסרייבו. משמאל למעלה בכיוון השעון: מרק בגובה צ'ורבה, מאפה בורק, קבב צ'וואפי בפיתה ומאפה קרומפירושה
(צילומים: CC BiHVolim, young shanahan, Patrick Müller, Ellen Hampton Filgo)
מלון מומלץ במרכז סרייבו
מלון פסטיבל (Hotel Festival) ברמת 4 כוכבים, ממוקם במרכז ההיסטורי של סרייבו, במרחק הליכה מבית הכנסת האשכנזי, הנהר והגשרים היפים החוצים אותו, חנויות, מסעדות ובתי קפה. עיצוב המלון, עם שלל צבעים עזים, בהחלט משרה אווירת פסטיבל. החדרים גדולים ומרווחים, ממוזגים ומציעים אמצעים להכנת שתיה חמה. למגיעים עם רכב, החניה המקורה של המלון היא ברכה.
מידע נוסף
אלוירה גוגה (Elvira Goga), מדריכת תיירים מקומית
יצאנו לרחוב ששוב המה אדם. רק למחרת הופתעתי ללמוד שזו תופעה שאינה אופיינית רק לחגים. אנשי סרייבו הם משוטטי לילה. נזכרתי שגם לנו פעם היה רחוב כזה, דיזינגוף.
מטעמים מקומיים בסרייבו. משמאל למעלה בכיוון השעון: מרק בגובה צ'ורבה, מאפה בורק, קבב צ'וואפי בפיתה ומאפה קרומפירושה
(צילומים:
מלון מומלץ במרכז סרייבו
מלון פסטיבל (Hotel Festival) ברמת 4 כוכבים, ממוקם במרכז ההיסטורי של סרייבו, במרחק הליכה מבית הכנסת האשכנזי, הנהר והגשרים היפים החוצים אותו, חנויות, מסעדות ובתי קפה. עיצוב המלון, עם שלל צבעים עזים, בהחלט משרה אווירת פסטיבל. החדרים גדולים ומרווחים, ממוזגים ומציעים אמצעים להכנת שתיה חמה. למגיעים עם רכב, החניה המקורה של המלון היא ברכה.
מידע נוסף
אלוירה גוגה (Elvira Goga), מדריכת תיירים מקומית
 |
אודות הכותבת
תמירה צדקיהו-חסון ז"ל, הייתה בעלת תואר ראשון בהיסטוריה ובמזרחנות ותואר ראשון ושני בעבודה סוציאלית. במשך שנים הייתה גם מדריכת טיולים במקביל לעבודתה, וכתבה רבות על טיוליה, בעיקר לאתר ומגזין GoTravel ולמגזין טבע הדברים.
|
.jpg)
