www.goTravel.co.il
הכתבה מעניינת? שלחו אותה בדואר למי שתרצו

הקש בתיבה את רצף האותיות המופיע למטה:

בין מוסטר לסרייבו      


בין מוסטר לסרייבו - רשמי ביקור
מאת: תמירה צדקיהו-חסון, צילום: שלמה צדקיהו


בין הערים מוסטר וסרייבו מפרידים קרוב ל- 140 קילומטרים. בכל אחת מהן התמקמנו לשלושה לילות, ובבקרים יצאנו לבקר בסביבה הקרובה. היו מקומות שתכננו לבקר ולא ביקרנו, היו מקומות שלא תכננו וכן ביקרנו, היינו נינוחים, זו דרכנו. לא נסענו "להספיק" נסענו לגלות.


התיאור שאני מביאה כאן אינו המלצה על מסלול, אלא אוסף מקומות שאהבתי.
 
 מראות טבע קסומים, בוסניה והרצגובינה
מראות טבע קסומים, לא רק מראות מלחמה
 
עירה של הבתולה מריה
חצי שעה נסיעה דרומה למוסטר, על גבול קרואטיה, נמצאת עיירה בעלת שם שובר שיניים - מדז'וגורייה (Međugorje), שפירושו: "בין שני ההרים". עד שנת 1981 היתה זו עיירה רגילה, שתושביה ממוצא קרואטי הם נוצרים קתולים. כמעט איש לא הכיר את העיירה, ששכנה לה בשלווה מוקפת כרמים, במחוז הרצגובינה-נרטבה (Herzegovina-Neretva). אבל אז קרה משהו ששינה את פניה מקצה אל קצה.
 
בבוקר בהיר אחד התגלתה הבתולה מריה לשישה נערים רואי צאן מבני המקום. לאחר מכן היא שבה והתגלתה שש פעמים באותו מקום, ובכל פעם העבירה מסר. וכשהבתולה מתגלה ומוסרת מסרים פעם אחר פעם, אך טבעי הוא שהמקום הוכרז קדוש, ומאז הוא מושך אליו מאות אלפי עולים לרגל. כך הפכה עיירה חקלאית קטנה ושולית לעיר עשירה.
 
גם אנו עלינו לגבעה עליה היה המפגש האלוהי. במקום נבנה פסל שיש עצום ממדים של הבתולה, ששוקם שנה לפני בואנו, לאחר שפורעים קטמו את אפה ושברו את ידיה (אין לשכוח שהקונפליקטים במדינה הם בעיקר על רקע דתי). כשהגענו למקום היינו יחידים. זה לא התאים לתיאור שקראתי על ההמונים המבקרים כאן. הגענו, צילמנו, הכנסייה הייתה נעולה, תערוכה קטנה של כלי עבודה ישנים, וחזרנו לדרכנו.
 
ההפתעה האמיתית ציפתה לנו בעיר עצמה. מאות אנשים הסתובבו בין חנויות המזכרות. משפחות, קבוצות ובודדים. הגענו לכנסייה שבמרכז העיירה ומפינו נפלט 'וואאו'.
מאות אנשים עמדו בתור לחדרי הוידוי. בכל חדרון כומר. החדרים מאורגנים לפי שפות דיבור וכולם עומדים בשקט מופתי, איש איש וחטאו. בצד גם פרחי כמורה, שטרם זכו לחדרון משלהם, והם יושבים על כסאות וממתינים למתוודים. מהרמקולים עלה קול המיסה היומית.
 וידוי לאור השמש במדז'וגורייה, בוסניה והרצגובינה
וידוי לאור השמש במדז'וגורייה, עירה של הבתולה מריה

אירופה: בלקן




 
דגים ודרווישים במוצא הנהר
מעט דרומית-מזרחית למוסטר נמצאת העירה בלאגאי (Blagaj), השוכנת על גדת נהר בונה (Buna), שכל אורכו תשעה קילומטרים, עד שהוא נשפך לנהר נרטבה. העיירה התפתחה מאד עם התבססות השלטון העות'מאני בתחילת המאה ה-16. בעיר ניתן לראות עד היום מספר מבני ציבור עות'מאנים אופיניים.
 
לא הרחק מהעיירה, מתוך נקרה חצובה בסלע המיתמר לגובה 200 מטרים, נובע נהר בונה, במקום הקרוי ורלו בונה (Vrelo Buna). מי הנהר הצלולים נחשבים כבעלי סגולות ריפוי, ובני המקום נוהגים להגיע לכאן כדי לשתות מהמים.
 
בסמוך למקור הנהר נבנה בשנת 1520 מנזר לדרווישים מתבודדים, שפרשו מהחברה כדי לעסוק בלימוד.
אין פלא שבית הדרווישים ונביעת הנהר מהסלע העצום, הוכרו כאתר מורשת עולמית על ידי אונסק"ו. בקומה השנייה של המנזר מרפסת המבטיחה מראה מלא הוד של הנקרה, הנהר הנובע ממנה, הסלע העצום ויונים עפות נכנסות ויוצאות. לו אני דרוויש הייתה המרפסת מסיחה את דעתי.
הבניין הבנוי עץ, על מכלול חדריו, משמש היום כמוזיאון. בכניסה מסירים נעליים, ומאחר והמקום קדוש התבקשתי לעטות צעיף על ראשי. באחד החדרים שאליו אין כניסה, שני קברי שייחים. לדברי המנהל אין לדעת אם יש קברים נוספים במקום. במדרגות בין הקומות עדיין מצוי לוח העץ ששימש לנעילת הקומה השנייה.
 
דגים שמנמנים שטו בבריכות קטנות. בסמוך, לאורך מעיינות ופלגים קטנים, בתי קפה המציעים מאכלי דגים. היו רק סועדים מעטים מלבדנו - בוסניה אינה "ארץ הדגים".
בתי מלון באזור בלאגאי
 
 ורלו בונה, בוסניה והרצגובינה
ורלו בונה, מקור נהר הבונה
 
עיר המתים
עיר המתים של רדימליה (Radimlja), היא אתר קבורה עתיק, הנחשב לאחד האתרים החשובים בבוסניה והרצגובינה. האתר נמצא 30 קילומטרים דרום-מזרחה למוסטר, בפאתי העיר סטולאץ' (Stolac).
בשדה רחב ידיים, פזורות 122 מצבות מהמאות ה-12 עד ה-15. המצבות עשויות אבן גיר, מעוטרות בשלל עיטורים, בעלי מוטיבים שונים: דמויות אנשים ונשים בפעילויות שונות, כגון, לחימה וציד, דמויות אנשים רמי מעלה, סמלים שונים מהטבע, גפנים, כוכבים, שמש וירח, חיות וקישוטים. בחלק מהמצבות קיים כיתוב והחוקרים זיהו את השמות, מה שאפשר להם לתארך את המצבות.
 
אבני קבורה מהסוג הזה, הנקראות סטצ'צי (Stećci, ביחיד: סטצ'אק Stećak), שפירושו: "מצבות", נמצאו גם בקרואטיה ומונטנגרו. על פי מחקרים הן שמשו את הקתולים, האורתודוקסים והמוסלמים כאחד. בבוסניה והרצגובינה יש מאות אלפי אבני קבורה כאלו, שריכוזים שלהן פזורים במקומות שונים. תמרור מיוחד מצביע על האתרים.
 
המשורר הלאומי הבוסני מאק דיזדאר (Mak Dizdar), יליד סטולץ' (1917-1971), הושפע מעיר המתים הזו ובעקבות כך הוא כתב את ספרו "הנמים באבן". הספר הוא אוסף בלדות, בהן מנסה המשורר לתאר במטאפורה, דרך האיש הבוסני הנם תחת אבן מימי הביניים, את ההיסטוריה, האמונות והגורל. השיר הסוגר את הספר, למרות שנכתב שנים רבות לפני המלחמה שקרעה את הארץ, מתאים גם למציאות של היום. נשקפת ממנו, להבנתי, תחושה של כישלון - תחושה שיש הנותנים לה ביטוי גם היום, מעבר לחיוכים האופטימיים.
 
      מסר ממדינה
      מאת:מאק דיזדאר  (בתרגום חופשי)
 
  
בוסניה,
ענייה, צחיחה,
קרה וקפואה
ומעבר לכך,
סלח לי
גאה
ומלאת חלומות.
 
מישהו שואל בהתגרות,
מי, מה, איפה, סלח לי
איך הבוסניה הזאת?
אמור לי.
 
ומיד באה התשובה:
הייתה,
סלח לי,
ארץ.
קברים עתיקים ברדימליה, בוסניה והרצגובינה 
קברים עתיקים ברדימליה, עיר המתים




 
לשכשך רגליים באגם
על אם הדרך בין מוסטר לסרייבו (כביש 73E) שוכנת העיר קונייץ (Konjic). ב-17 ליוני 2009, בחגיגה רבת עם, בהשתתפות נכבדים טורקים, נחנך מחדש גשר קונייץ. הגשר נהרס במרץ 1945, לקראת סיומה של מלחמת העולם השנייה, בידי הצבא הגרמני הנסוג, בכדי למנוע מגדודי הפרטיזנים להשיגו. שנה לאחר מכן נבנה גשר ארעי להולכי רגל, ועתה, זמן טרם לפני ביקורנו במקום, הוחזרה לגשר עטרת יופיו.
 
הגשר המקורי נבנה בשנת 1682, ימי תור הזהב של השלטון העות'מאני בבוסניה והרצגובינה. גשר האבן היה סמל לארכיטקטורה עות'מאנית ולכשרונם של האומנים המקומיים. הוא ניצב על שש קשתות אבן ואורכו 82 מטרים.
 
העיר קונייץ שוכנת גם היא, כמו מוסטר, על שתי גדות נהר נרטבה (Neretva). היא מרוחקת כ- 60 קילומטרים מסרייבו הבירה, באמצע הדרך ממוסטר. היא בנויה בעמק בין הרים מיוערים, ובסמוך אליה כמה אגמים. אל אחד מהם, האגם הקרחוני (שנוצר על ידי קרחונים) בורצ'קו (Boračko) מיועדות פנינו.
בעונה זו (סתיו) כמעט ואין תיירים. הדרך המיוערת, במורד ההר, עם העצים המתחילים להאדים בעיצומו של הסתיו, חוות וכפרים קטנטנים, ואויר הרים צלול כיין, שווה את הנסיעה. עצי יער ועצי פרי, תפוחים, אגוזים ודובדבנים, כל טוב הארץ. על גדת האגם סלעים. ישבנו ושכשכנו את רגלינו והצטערנו שכל הביתנים ובתי הקפה ריקים. זה בהחלט מקום לביקור ארוך יותר.
 הגשר המחודש בקונייץ, בוסניה והרצגובינה
הגשר המחודש בקונייץ, הוחזרה עטרת יופיו
 
מעיינות חמים במקור נהר בוסנה
ביום האחרון לשהותנו בסרייבו, בדרך חזרה לדוברובניק (קרואטיה), ביקרנו בעוד שני מקומות מחוץ לעיר: מקור נהר הבוסנה (Bosna), שנהר מילייצ'קה הוא יובלו, ומוזיאון המנהרה שהצילה את העיר, גאוות האוכלוסייה המקומית.
 
השכם בבוקר יצאנו לדרכנו אל עבר שכונת אילדיז'ה (Ilidza), דרומית מזרחית לסרייבו, ליד שדה התעופה. רק 12 קילומטרים הפרידו בינינו למקום - 12 קילומטרים ושעה וחצי של חיפושים (אין שילוט, כבר אמרתי?).
כשהגענו למקום, ראשונים, עסקו כמה גברים בפריקת מרכולתם המיועדת לתיירים, סימן לבאות. בבית הקפה ישבו מי שנראו כמלצרים ועישנו בנחת. בית הקפה עוד היה סגור.
 
מקור נהר בוסנה, נקרא בשפה המקומית ורלו בוסנה ( Vrelo Bosna). טיילנו להנאתנו בין האגמים הקטנים. אדים חמים עלו מחלקם והנהר זרם בשטף בינוני, לא כזה שהפריע לאווזים לשוט בנחת. הפלגים, העצים כבדי הצמרות, העשב, הספסלים, השבילים עליהם הגיחו מדי פעם רוכבים ורצים של בוקר, היו מקום מושלם לטייל בו. אפשר להעביר כאן כמה שעות של טיול רגוע בשבילי הפארק, ואם אתם עם ילדים, אפילו יום שלם של השתובבות במגלשות המים.
נהר הבוסנה, הנהר השלישי באורכו בבוסניה והרצגובינה (271 קילומטרים), זורם דרומית מערבית לעיר, באזור של מעיינות חמים. לא פלא שכבר הרומאים התיישבו במקום, ואכן, ממצאים מהתקופה הרומית נמצאו כאן.
 
ורלו בוסנה, בוסניה והרצגובינה
ורלו בוסנה, מקום מושלם לטייל בו
 
מהרוגע של הטבע לזיכרונות המלחמה
לאחר הטיול המרגיע, היינו מוכנים לצאת לחיפוש הבית בו נחפרה המנהרה. הפעם היינו ברי מזל. ממכולת סמוכה יצא גבר שבתנועות ידיים עליזות רמז לנו לעקוב אחריו, והוביל אותנו בין בתים וסמטאות אל המקום.
 
מרכז העיר סרייבו (Sarajevo) שוכן בעמק, המכותר סביב בחמישה הרים. הדבר מקנה לעיר יופי רב, אך בעת המלחמה, ממרץ 1992 ועד נובמבר 1995, ישב הצבא הסרבי בהרים, צר על העיר וצלף בה ללא רחמים. "ארבע שנים היינו במצור, אין עוד עיר כזו בהיסטוריה", אמר בגאווה הצעיר שהראה לנו את מוצא המנהרה שליד ביתו.
 
בשכונה בפרברי סרייבו, שטח נייטרלי בקרבת שדה התעופה, נחפרה מנהרה על ידי מתנדבים בוסנים. הם עבדו במשמרות של שמונה שעות, כדי להתגבר על המצור ואמברגו הנשק. המנהרה הצרה הושלמה באמצע שנת 1993. אורכה היה 800 מטרים, גובהה מטר וחצי, ומסילת ברזל הונחה בה עבור קרוניות.
 
באותם ימים הועברו במנהרה אלפי טונות של נשק, דלק, עיתונים ומזון, שהציל את אנשי סרייבו מרעב. המנהרה גם אפשרה למיליון איש לעזוב את העיר. האו"ם, שידע על המנהרה, העדיף להתעלם מהנעשה ובכך ניצלו האנשים וניצלה העיר.
 
המנהרה שהצילה את סרייבו בימי המצור הבית ממנו נחפרה המנהרה בסרייבו
המנהרה שהצילה את סרייבו והבית ממנו היא נחפרה
 
המנהרה נחפרה מתחת לבית משפחה מקומית, משפחתו של האיכר ביירו קולר (Bajro Kolar), שהפכה את המקום למוזיאון. הבן הצעיר דובר אנגלית והוא המדריך. לולא הפך את הסיפור להרצאה חוצבת להבות על חיסול אתני, ואילו היה תמקד בסיפור עצמו, הייתי חשה נוחות רבה יותר לגבי הסיכוי לעתיד המקום.
אודות הצלם:
ד"ר שלמה צדקיהו, מרצה לתרבות הפנאי במכללת וינגייט. למד צילום במדרשה לצילום של טבע הדברים.

 

 







תמירה צדקיהו-חסון אודות הכותבת
תמירה צדקיהו-חסון, בעלת תואר ראשון בהיסטוריה ובמזרחנות ותואר ראשון ושני בעבודה סוציאלית. במשך שנים שילבה הדרכת טיולים עם עבודתה, וכיום מעדיפה לטייל באופן פרטי ולכתוב. כותבת במגזין טבע הדברים.

לקריאת כתבות נוספות של תמירה








מספר צפיות: 9977
2790