www.goTravel.co.il
הכתבה מעניינת? שלחו אותה בדואר למי שתרצו

הקש בתיבה את רצף האותיות המופיע למטה:

העיירות לחופי מפרץ קוטור


פנינים ממפרץ קוטור - העיירות לחופי המפרץ
מאת: תמירה צדקיהו-חסון 


אל מפרץ קוטור, בצפונה של מונטנגרו, הגענו מקרואטיה. לולא נקודת הגבול בה עברנו, לא ניתן היה לנחש שאנו בארץ אחרת. הנוף אותו נוף, ההרים אותם הרים והים אותו ים.


מפרץ קוטור (Boka Kotorska) הוא הפיורד הדרומי ביותר בחצי הכדור הצפוני, והוא מורכב מארבעה מפרצים, הנקראים בשם הערים שלצדם: קוטור (Kotor), ריסן (Risan), טיוואט (Tivat) והרצג נובי (Herceg Novi). את מלוא יופיו של המפרץ ניתן לראות כשמטפסים אל פנים הארץ, הן מנקודות תצפית והן מהמאוזוליאום על הר לובצ'ן (Lovcen).
 
העיירה קוטור ומפרץ קוטור, מונטנגרו
העיירה קוטור במפרץ קוטור, שימו לב לחומות בפינה הימנית התחתונה  (צילום: Leszek Leszczynski)
 

אוצרות טבע והיסטוריה של מפרץ קוטור

ההיסטוריה של מפרץ קוטור שונה מההיסטוריה של מונטנגרו ההררית. המפרץ היה שייך למחוז דלמטיה, שהשתרע מהאי ראב (Rab) שבקרואטיה, לאורך הים האדריאטי, עד למפרץ קוטור בדרום מזרח. מחצית מתושביו היו קתולים, כאחיהם הקרואטים.
לראשונה נכבש המפרץ, בשנת 1813, על ידי השליט המונטנגרי, הנסיך-בישוף פטר פטרוביץ' הראשון (נייגוש). שנתיים לאחר מכן הוא סופח לאימפריה האוסטרית ששלטה בכל דלמטיה. במלחמת העולם הראשונה נעשה ניסיון נוסף, שלא צלח, לספח את המפרץ למונטנגרו, ורק עם סיומה (1918) נכנס לאזור הצבא הסרבי שהתקבל כמשחרר. מפרץ  קוטור הפך עתה לחלק מהישות המאוחדת של הסלובניים, הקרואטים, הסרבים והמונטנגרים, שהפכה עד מהרה לממלכת יוגוסלביה ובהמשך לרפובליקה היוגוסלבית.
 
באזור המפרץ נופים מרהיבים ואוצרות היסטוריים, שבזכותם הוא הוכרז כאתר מורשת תרבות של אונסק"ו. הערים מתאפיינות באדריכלות ונציאנית - בהשפעת מאות שנים של שלטון ונציה באזור (1420 -1797). האופי המיוחד בא לידי ביטוי בארמונות, כנסיות, מגדלים ובכניסות לערים המבוצרות - מיטב הבניה הרומנסקית, רנסאנסית וברוקית, כל תקופה והסגנון המייחד אותה. רבות מהערים היו ידועות בעבר ביורדי הים ובבוני הספינות שלהן, ולחלקן אף היה צי פרטי משלהן. חלק מהעיירות אינן אלא כמה בתים, אך בכולן או כמעט בכולן מתנשאות כנסיות.
כתבה על מפרץ קוטור
 

מפרץ קוטור, יעדים בכתבה זו: הרצג נובי (A), קמנארי (B), ריסן (C), פראסט (D), קוטור (E)
הר לובוצ'ן (F), 
טיוואט (G), לפטני (H)
 

מדרפט ג




 

ריסן - המלכה האגדית והמלך שמת מצחוק

העיר ריסן (Risan) הוקמה במאה השלישית לפני הספירה, על ידי המלכה האילירית האגדית טאוטה (Teuta), אשתו של המלך אגרון, שייסד את הממלכה האילירית הראשונה, שהגיעה אז לשיא כוחה הצבאי. האילירים היו חרשי ברזל, בוני אניות, יורדי ים מוכשרים ובעיקר עזי רוח.
אגרון מת מצחוק, פשוטו כמשמעו: כששמע שצי שודדי הים שלו ניצח את הרומאים, הוא פרץ בצחוק, הצחוק הוביל להתקף שיעול והשיעול גרם למותו. סיפור יפה, אך יש היסטוריונים הטוענים שמת מסיבה הרבה פחות פרוזאית – שתיית יתר.
 
כך או כך, טאוטה שמלכה אחריו, המשיכה לחזק את ממלכתה. ההיסטוריונים כינו אותה "קתרינה הגדולה של האילירים" (חשוב לציין שמעמד הנשים היה אז זהה למעמד הגברים). על קשריה והסתבכויותיה של טאוטה עם הרומאים לא כאן המקום להרחיב. על פי האגדה, שכנראה שונה מהעובדות ההיסטוריות, כשכבשו הרומאים את הממלכה היא החליטה להתאבד כי הבינה שגורלה כשבויה ברומא יהיה רע ומר.
על הקברים שלה ושל משרתיה ניתן לומר "שניים אוחזין בקבר": במונטנגרו טוענים שהם נמצאים ליד אחד המלונות בחוף של ריסן, ואילו באי חוואר שבקרואטיה מתעקשים בנקיטת חפץ שהקבר ושרידי הארמון נמצאים בחלק המזרחי של האי.
 
רצפת הפסיפס בוילה של היפנוז, ריסן   (צילום: שלמה צדקיהו)
 

ריסן - רצפת הפסיפס של אל השינה

אנו עצרנו בריסן בעיקר בשביל לבקר בוילה של היפנוז. רצפת הוילה הינה עבודת פסיפס הלניסטית רומית נדירה ביופייה, שמשערים שנבנתה במאה השניה, ומככב בה אל השינה היפנוז, שזוהי תמונתו היחידה בעולם כולו. הוילה נקראת וילה למרות שכיום כבר די ברור שמדובר בבית מגורים, או דירות מגורים. חמש רצפות הפסיפס התגלו בשנת 1930, וגם כיום ממשיכות משלחות ארכיאולוגיות לגלות עוד ועוד פרטים ופריטים מעירה של טאוטה והרומאים שבאו אחריה.
 
העיירה הקטנה אינה נחשבת ליעד תיירותי, אך על הפסיפס שמעתי מפי מכרה מקומית. הגענו, שאלנו איפה Rimksi Mosaici (המוזאיקה הרומאית) והגענו לאתר. לאוהבי ארכיאולוגיה - לא להפסיד.
 
פסיפס של אל השינה היפנוז, תמונה יחידה במינה   (צילום: שלמה צדקיהו)
 

פראסט - פנינים מונטנגריות           

העיר פראסט (Perast) לא הייתה בין אתרי הביקור של הקבוצות שהדרכתי. אף פעם לא שאלתי את מירו, המדריך המקומי עמו נסעתי שוב ושוב, למה החליט "לצ'פר" אותי ואת הקבוצה בסיור בעיר הקטנה והיפהפייה. נראה לי שהחיבה בינינו הייתה הדדית וכך הרוויחו הקבוצות שלי עוד ועוד פנינים מונטנגריות.
 
העיר נבנתה לרגלי גבעת אלייה ( Elija), לאורכה של רצועת חוף צרה, כעיר משמר בדרך המובילה לעיר קוטור. במאה ה-16 נבנתה חומה מעל העיר, חיילים ונציאנים הוצבו לשמירה ומגדלים ומחסומים הבטיחו את העיר, שהייתה למעשה עיר ספר מוקפת בכובשים עות'מאנים. למרות שהייתה מוקפת מארבעת צדדיה, לא הצליחו אלו לכבוש אותה.
 
בעיר הקטנטנה ניתן להבחין ב- 19 ארמונות, שנבנו במאות ה-17- 18, על ידי המשפחות המיוחסות של המקום. הארמונות בנויים בסגנון בארוק, והם עדות אילמת לעושר שהיה מנת חלקה של העיר בעבר. כמו כן מצויות בה 19 כנסיות, מהן 17 קתוליות ורק 2 אורתודוכסיות.
 
כיום חיים בעיר 200 תושבים בלבד. הם מתגאים מאד בעברה של העיר, ובעיקר בבית הספר הימי שהיה כאן במאה ה-17, בו התחנכו אריסטוקרטים רוסים, כולל ילדיו של הצאר!
בתי מלון באזור פראסט
 
העיירה פראסט, מונטנגרו
העיירה פראסט במפרץ קוטור, 19 ארמונות ו- 19 כנסיות  (צילום: Guy Fawkes)
 

האי גבירתנו של הסלעים - אהובת הספן

שני איים נמצאים מול פראסט: האי הטבעי ג'ורג' הקדוש (St. George), שעליו כנסייה עתיקה, והאי המלאכותי המושלם ביופיו גבירתנו של הסלעים (Our Lady of the Rocks), שאת סיפורו אני אוהבת במיוחד. יתכן ולידתו בחרטה על מעשה בלתי יאה שנעשה על האי הסמוך "ג'ורג' הקדוש" ויתכן בתמונת המדונה שנמצאה וחוללה פלאים. על שברי אוניה טרופה, ששימשה כבסיס, החלו ספני העיר ששבו בשלום ממסעותיהם, להניח סלעים. בסירות מהחוף הם הביאו סלעים, שהונחו על גבי האונייה הטרופה, במטרה לקיים נדר ולבנות כנסייה שתוקדש למריה הקדושה. במשך מאתיים שנה הובאו הסלעים, ומשקם האי נבנתה עליו הכנסייה הקטנה. כמאה שנים מאוחר יותר הורחבה הכנסייה ובחזיתה נבנה "מקום התפייסות", במטרה שיריבויות מקומיות יפתרו בצל הכנסייה ולא בבית משפט (היום מכנים זאת גישור).
 
כך או כך, מדי קיץ, ב- 22 ביולי, עשרות סירות מלאות אבנים שטות לעבר האי, וכך ממשיכים התושבים במסורת ארוכת השנים. הטקס, הנקרא Fasinada, מלווה במשט של כל הסירות והספינות של תושבי פראסט. הכנסייה נבנתה באמצע המאה ה-15, וכך נשמרות בקפידה למעלה מ- 500 שנות מסורת.
 
גבירתנו של הסלעים, מונטנגרו

האי המלאכותי המושלם ביופיו גבירתנו של הסלעים, מול חופי פראסט  (צילום: Diego Delso)

האי סט ג'ורג, מונטנגרו
למולו האי סנט ג'ורג שעליו כנסייה עתיקה  (צילום: Diego Delso)


 
הכנסייה הקטנה שעל האי היא שכיית חמדה. כל כולה אלפי פריטים, מהיקרים ביותר ועד כלי בית פשוטים. רובם הובאו לאי כמנחה על ידי אמהות המלחים שיצאו לדרכם, לעיתים ילדים בני 12, שלא ישובו הביתה אלא לאחר שלוש שנים. גם המלחים עצמם הביאו חפצי נוי מהארצות אליהן הגיעו.
המתנה המיוחדת והמפורסמת ביותר היא רקמת גובלן עדינה, של צעירה בשם יאצינטה קוניץ, שבעודה מחכה בציפייה לאהוב ליבה, שישוב ממסעותיו הימיים, החלה לרקום את דמות המדונה ובנה. יאצינטה הייתה זהובת שיער והיא רקמה את ראשיהן של הדמויות משיער ראשה ובחוטי משי, כסף וזהב. 25 שנים ישבה על עבודה נפלאה זו, כשבכל סנטימטר היא רקמה כ- 700 תפרים, ומשסיימה כבר היה שיער ראשה אפור ועיניה עוורות. ומה סוף הסיפור? יש הפונים לצד הרומנטי ומספרים שבעלה הגיע כשסיימה את המלאכה, ויש מספרים ריאליים יותר המספרים שמתה בעודה מצפה.
 
אל האי אפשר להגיע מפראסט. על החוף תמיד תמצאו בעלי סירות שישמחו לשרת אותכם במחיר סביר.
 
   
הריקמה שרקמה יאצינטה לאהובה הספן ומנחות אמהות הספנים   (צילום: שלמה צדקיהו)
 




 

מעל נהר ה"עוצמה"

בדרכנו לקוטור אנו עוצרים על גשר קטן מעל נהר ליוטה (Ljiuta), שפרושו "עוצמה". הנהר הוא יובל של נהר טרבישנייצה (Trebišnjica), הנחשב לאחד מנהרות הקארסט הזורמים במעבה האדמה הגדולים בעולם. הנהר זורם בבוסניה-הרצגובינה, קרואטיה ומונטנגרו, ואורכו 187 קילומטרים, שמתוכם 98 קילומטרים הם של נהר תת קרקעי.
 
לטרבישנייצה מערכת מסועפת מאד של יובלים, שאף הם זורמים מעל ומתחת לפני הקרקע, והם מכונים על פי המקום בו הם נובעים. כך גם נהר ליוטה מתחיל ליד כפר בשם זה, ובדרכו הוא הניע תחנת קמח, שכיום יש לצדה מסעדה.
 
   
נהר ליוטה וגלגל תחנת הקמח   (צילום: שלמה צדקיהו)
 

קוטור - הפנינה של מפרץ קוטור

העיר העתיקה של קוטור (Kotor), המוקפת חומה, הינה פנינה שאיש מהמבקרים במונטנגרו אינו פוסח עליה. החומה נבנתה בתקופה הונציאנית, תקופה שהשאירה את רישומה גם על בתי העיר.
העיר הייתה בתקופה הרומית חלק מפרובינצית דלמטיה, והיא מוזכרת לראשונה בשם "אקרוויום". העיר עברה גלגולים שונים ושלטו בה האילירים, הרומים, הסרבים, ההונגרים, הונציאנים, העות'מאנים, הצרפתים והאוסטרים, אך התקופה בה היא נשלטה על ידי ונציה היא המשמעותית ביותר.
 
בשנת 1979 פגעה רעידת אדמה קשה בעיר ועשרות בתים נפגעו או נחרבו כליל. אירוע זה עדיין זכור לרוב תושבי העיר, שמזכירים אותו בכל פעם שתיירים מביעים את התפעלותם, ואכן יש ממה להתפעל.
בכניסה הראשית לעיר ניצב שער הים, אחד משלושת השערים לעיר. השער נבנה במאה ה-16, ואבניו המסיביות, ביחד עם העמודים המרשימים, נותנים תחושה של כוח. מעל השער עיטורים של מריה ושל טריפון הקדוש מגן העיר. עוד מעל השער, סמל כוכב ומתחתיו חרוט התאריך : 21.11.44, תאריך השחרור מהשלטון הנאצי.
העיר עצמה מתאפיינת ברחובות צרים, ככרות, קתדרלות, כנסיות, ארמונות, בתי עשירים ובתים "רגילים", מוזיאונים והרבה בתי קפה, שנראים תמיד הומי אדם.
קוטור, מונטנגרו
העיר קוטור, פנינה שאיש מהמבקרים במונטנגרו אינו פוסח עליה   (צילום: Herbert Frank)
 

קברים יהודיים עתיקים

מחוץ לחומות, לפני תחילת הטיפוס אל הר לובצ'ן, גיליתי לפני שנים רבות בית קברות יהודי קטן ושכוח.
כבר בטיול הראשון שלי ביקשתי מהמדריך שהתלווה אלי אז ובכל הטיולים בהמשך, ידידי מירו, שיברר היכן נמצא בית הקברות. מירו סיפר לי שבעבר חיו בעיר מספר יהודים, אחד מהם היה אחראי על השעון המוצב על המגדל בכניסה לעיר, ואם היו יהודים בוודאי יש בית קברות.
 
כשחזרתי הביתה לא הצלחתי להעלות בחכתי כל מידע בנושא, אבל כבר בטיול הבא אמר לי מירו שאכן יש בית קברות יהודי במקום. נסענו מספר עשרות מטרים ועצרנו מול בית הקברות העירוני, שם בחלקה זעירה ומגודרת נמצא בית הקברות היהודי ובו כעשרה קברים עתיקים. קשה לקרוא את הכתוב, אבל ברור שזהו בית קברות יהודי. מרגש.
 
   
מצבות בחלקה היהודית, הימנית משנת 1900 (תר"ס)   (צילום: שלמה צדקיהו)
 
החלקה היהודית הקטנה בבית הקברות של קוטור   (צילום: שלמה צדקיהו)
 

הכפר "אבנים" מול הכפר "זונות"

טיולנו הסתיים. היה עלינו להחזיר את המכונית בדוברובניק ואת הדרך חזרה עשינו ב"דרך הקיצור" עם מעבורת. זו חוצה את החלק הצר של מפרץ קוטור הנקרא Verige, שני קילומטרים אורכו ו-300 מטר רחבו.
 
אך לפני שנחצה את המפרץ אביא כאן את הסיפור על צמד הערים לפטני (Lepetane) וקמנארי (Kamenari), השוכנות זו מול זו משני עברי לשון הים הצרה. שם האחת מקורו מהמילה האיטלקית "זונה" והשנייה פירוש שמה "אבנים". גם אם אין אמת היסטורית בסיפור, לא ניתן לפרט שולי זה לקלקל אותו.
 
בכפרים שבמפרץ קוטור ישבו יורדי ים, שהיו מפליגים בעולם הרחב. יורדי הים של דוברובניק הביאו לעירם צמחים אקזוטיים מארצות רחוקות, אנשי פראסט הביאו מתנות לכנסיה, אך ספניה של העיר קמנארי כנראה לא היו חובבי בוטניקה או קדושה, והם הביאו ממסעותיהם נשים אקזוטיות. בכדי לא להכעיס את נשותיהם הממתינות והמסורות, הם הושיבו את "שללם" מעבר למיצר. בלילות היו יוצאים לביקורים, מי לאהובה שהביא מסין הרחוקה, מי ליפיפייה הדרום אמריקאית. אלא שהנשים החוקיות בחרו לא להתעלם מהשערורייה והיו עומדות על החוף ומשליכות אבנים על הבעלים הבוגדניים, ובוודאי גם היו מתבלות את צעקותיהן בתואר שנתנו למתחרות... וכך הכפר "אבנים" יושב לו מול הכפר "זונות", וכמה עשרות מטרים של מיצר ים צר ברוחב 300 מטרים מפריד בין השניים.
 
מאחר והיום כבר אין בעלים בוגדניים... ואהובות המלחים כבר מזמן עזבו את לפטני, מתוכנן גשר שיחצה את המיצר הימי ויחבר בין שני חלקיו.





מלון מומלץ במפרץ קוטור

מלון קאזה דל מארה אמפורה (Hotel Casa del Mare - Amfora), הוא מלון 4 כוכבים, הממוקם לחופי מפרץ קוטור, במרחק שעה וחצי משדה התעופה של דוברובניק. הסוויטות לזוגות ומשפחות, כולן ממוזגות, עם מרפסת הפונה לים או להרים. למלון חוף פרטי, בר חוף, מסעדה, מרכז בריאות וספא, חניה חינם וארוחת בוקר עשירה. העיירה קוטור נמצאת במרחק 8 ק"מ וזהו מקום נפלא לנופש רגוע עם טיולי כוכב קצרים.
קאזה דל מארה אמפורה – השוואת מחירים (שימו לב לתנאי הביטול)
 
מלון מומלץ במפרץ קוטור במונטנגרו   מלון מומלץ במפרץ קוטור במונטנגרו
מלון מומלץ במפרץ קוטור במונטנגרו   מלון מומלץ במפרץ קוטור במונטנגרו
מלון קאזה דל מארה אמפורה
 - מיקום מצוין לנופש וטיולי כוכב במפרץ קוטור והחוף המונטנגרי





מידע נוסף
בתי מלון במפרץ קוטור - השוואת מחירים והזמנות
לינה במונטנגרו - יעדים נבחרים וחיפוש נוסף
 

כתבות נוספות
מסלול טיול בהרי מונטנגרו
טיול ג'יפים במונטנגרו
טיולי משפחות במונטנגרו

מסלולים עם ילדים במונטנגרו






תמירה צדקיהו-חסון אודות הכותבת
תמירה צדקיהו-חסון, בעלת תואר ראשון בהיסטוריה ובמזרחנות ותואר ראשון ושני בעבודה סוציאלית. במשך שנים שילבה הדרכת טיולים עם עבודתה, וכיום מעדיפה לטייל באופן פרטי ולכתוב. כותבת במגזין טבע הדברים.

לקריאת כתבות נוספות של תמירה








מספר צפיות: 24449
7214