מונטנגרו – מסלולים עם ילדים
מאת: ירדן גור

מונטנגרו מתהדרת בחמישה פארקים לאומיים ובקו חוף של כ- 283 ק"מ – בחלקו הצפוני נמצא הפיורד של מפרץ קוטור – שנחשב לגדול ביותר בדרום אירופה. אמנם מדובר במדינה קטנטונת, אך הנסיעה בה איטית בשל תוואי הדרך, ובטיול עם ילדים נאלצים לבחור ולוותר על חלק מהחוויות. בכתבה המלצות למסלולי טיול משפחתיים, שניתן לשלב ביחד, או לבחור חלק מהם, ואת היתר - לשמור לפעם הבאה... 
 

• 
• 
• 
• 
• 
• 
• 

מפת מונטנגרו ועליה נקודות העניין המתוארות בכתבה 
להגדלה - לחצו על הפינה העליונה של המפה
 

---

---

 

רבים תוהים מה מקור שמה של המדינה, שנעים כל כך לגלגל על הלשון עם מבטא איטלקי... ובכן, שמה האמיתי הוא "צְרְנַא גוֹרַא" (Crna Gora) והוא מתאר את היער השחור שכיסה בעבר את מדרונותיהם של האלפים הדינריים, החוצים את מונטנגרו. סוחרים איטלקים שחלפו והתאהבו באזור תרגמו את השם לאיטלקית, ומכאן קצרה הדרך לפופולריות שהוא צבר, שגם הביאה עמה עניין תיירותי, הרבה סקרנים והשקעה לאומית בפארקים ובאתרים.

מ"ההר השחור" המקורי, אותו יער עד סבוך ועתיק, כמעט ולא נותרו חלקים שיד אדם לא התערבה בהם, אך המדינה כולה מיוערת וצפופת צמחייה, עם נופים מטריפים ותצפיות מרהיבות, דרכים נופיות החולפות מעל קניונים עמוקים, וכחול-ירוק-חום, שמשתלבים בשחור לכדי תמונת גלויה מעוררת השראה.
 

גם הצעירים שבחבורה מתאהבים בנופי מונטנגרו היפהפייה  (צילום: ירדן גור)
 

כבר כמה שנים שההגעה למונטנגרו מישראל פשוטה וקלה: רק שעתיים וחצי, טיסה ישירה, הנוחתת (בעיקר) בשדה התעופה ליד טיווט (Tivat). מכאן, מובילות הדרכים, במידה רבה של דמיון, לאטרקציות שונות ברחבי המדינה. אין זה משנה לאיזה כיוון מחליטים להתגלגל, מובטחת דרך יפהפייה מעל המפרץ, והגעה בתוך כשעתיים-שלוש לתחנה הראשונה. רצוי לבחור להתחיל בדבר שבוער לכם יותר מכל... לי באופן אישי יש חיבה יתרה לאגמים ומקורות מים, לכן ממליצה להתחיל עם נסיעה מפותלת דרומה, לכיוון העיירה וירפזאר (Virpazar) – שער הכניסה לאגם סקאדר (Skadar Lake).

הכבישים במונטנגרו, כפי שבוודאי כבר הבנתם, נשלטים על ידי פיתולי ההר וזרימת הנהר. למי שאינו מורגל בנהיגה שכזו, מומלץ לחלק את הנסיעה, אף שאיננה ארוכה, למקטעים המאפשרים הפסקת התרעננות, והנאה מהאטרקציות שבדרך. כך למשל, בדרך דרומה אפשר לעצור בעיירה הקסומה רייקה (Rijeka), היושבת ממש לגדות "זנבו" המתפתל כסיפון, של אגם סקדאר דמוי הדולפין. אחד מסמליה של העיירה הוא גשר האבן העתיק, שנבנה על ידי הנסיך דנילו במחצית השנייה של המאה ה- 19, וקרוי על שמו (Danilov Most). הנסיך, כמו בני מלוכה ואצילים רבים, נהגו לרדת מההרים ולהגיע לכאן במהלך החורף, כמקום מפלט מהקור והשלג הכבד.

מומלץ לאכול כאן באחת המסעדות המקומיות שלשפת הנהר, ליהנות מטיול בעיירה, לצאת להפלגה קצרה עם אחת מהסירות הקטנות שעוגנות לאורך הגדה, או – לעשות את כל אלה, ולהשאיר מעט זמן לטיול מעגלי אל האתר הארכיאולוגי אובוד (Obod) ואל המערה הנושאת את אותו שם. מסלול ההליכה יוצא מהעיירה לכיוון מפתח הנהר אל האגם, ואורכו כ-7.5 ק"מ, בדרגת קושי נמוכה המתאימה גם לילדים.
כתבה על טיול ג'יפים במונטנגרו
 

רייקה המנומנמת - לצד הגשר הישן בתי קפה ומסעדות, טיילת קטנה וכמה סירות  (צילום: ירדן גור) 
 

מהעיירה רייקה, שבעים ומרוצים, ממשיכים דרומה לחלק המרכזי והעיקרי של שמורת הטבע אגם סקדאר (Lake Skadar National park), ששער הכניסה אליה הוא העיירה המקסימה וירפזאר. אגם סקדאר, שנחשב לגדול ביותר מבין אגמי הבלקן, משתרע ברובו (כשני שלישי ממנו) על שטחה של מונטנגרו, כאשר "אפו" מבצבץ בשטחה של אלבניה.

האגם יפהפה ומינים רבים של ציפורים (270 ליתר דיוק) בחרו בו כבית, כך שעבור הצפרים שבינינו – מדובר בחגיגה של ממש – המשקפות והמצלמות לא נחות לרגע. הפעילות הקלאסית, ומה ש- 90 אחוז מהמבקרים באגם בוחרים לעשות, היא הפלגה של בין שעה לשעתיים באגם. את הסירות אפשר להזמין מראש, או "לתפוס" במקום, מתוך עשרות הסירות ומפעיליהן חדורי המוטיבציה, שניצבים לאורך המזח הקטן והישן של העיירה, ו"אורבים" למטיילים המגיעים לאזור. מציאת המזח היא משימה קלה משום שהעיירה כולה מרוכזת סביב אותה כיכר, מתנקזת אליה ממש. בעלי הסירות מקימים סביבה דוכנים קטנים ונאבקים על תשומת ליבם של המפליגים הפוטנציאליים.  

ההבדלים בין המפעילים השונים הם ברמת ההדרכה הנלווית, כאשר ישנם כאלה שישמחו להסביר על האגם, המבנים והאיים שרואים בדרך וסוגי הציפורים שנצפות, ויש כאלה שיעדיפו לתת לאורחים לשקוע בשיחותיהם על גבי סיפון הסירה. בכל מקרה, חשוב לתאם ציפיות מראש לגבי אופי ההפלגה, ומה שבטוח הוא שכולם נהנים מעצירות שכשוך במי האגם, שאמנם קרים מהמצופה – אך מרעננים ורגועים. מי שאינו בטוח ביכולותיו במים – יטבול עם חגורת הצלה וגלגל הצלה שקשור בחבל לסירה, עליו אפשר להיתלות.

 

   
   
הפלגה באגם סקדאר - לפתע חולפים על פני אי קטן, עליו חיות בנחת חבורת... פרות  (צילום: ירדן גור)
 

הבילוי בעיירה וירפזאר עצמה הוא קצר למדי, משום שמדובר על מקום קטן שעיקר העניין בו הוא ההפלגה באגם, וכמה מסעדות מקומיות שעל קו המים. לאחר שמקנחים את השייט בארוחה, אפשר להמשיך הלאה אל שמורה קסומה לא פחות, בשם ביוגרדסקה-גורה (Biogradska Gora), שמכונה גם "שמורת ביוגראדסקו". הכביש המוביל מהעיירה לשמורה "חותך" דרך האגם ומקצר משמעותית את ההגעה (כשעה וחצי-שעתיים).

השמורה הקסומה כאילו לקוחה מאגדת עם אירופאית, עם יער צפוף עצים וצמחייה, ובליבו – אגם יפהפה, שמסלול הליכה מעגלי בן שלושה וחצי קילומטרים מקיף אותו. רוב המטיילים, במיוחד אלה שמגיעים לכאן עם ילדים, מסתפקים במסלול זה, בשילוב פיקניק לשפת האגם וחזרה לעיירה קולאשין (Kolasin) – הסמוכה לשמורה. מאחר שמדובר על שטח גדול, שבין נהר טארה (Tara) לנהר לים (Lim), שכולו הררי ומיוער, אין זה מפתיע שיש בו אתרי קמפינג ומסלולים רבים – חלקם אורכים יותר מיום הליכה אחד. מידע עדכני והמלצות למסלולים מתאימים לעונה ולימי הביקור – מקבלים בלשכת המידע למבקרים, הנמצאת סמוך לאגם (בתחילת הדרך המובילה אליו). אמנם, לא תמיד יימצא שומר היערות דובר האנגלית, אך תמיד יהיה מי שיתנדב להסביר בתנועות ידיים, ברתימת מטייל דובר אנגלית לאירוע, או במשחק ההצבעות – על המפה ומחוצה לה. מה שמקסים באזור המבודד של האגם, כמו גם באזורים עירוניים ו"המוניים" יותר, הוא שהתושבים בני המקום תמיד אדיבים כל כך ומשתדלים לעזור בכל נושא ועניין.

מומלץ ללון בעיירה קולאשין ולהקדיש לשמורה בין יום לשלושה ימים. לאחר מכן אפשר להמשיך לשמורה הגדולה והמפורסמת ביותר במונטנגרו: שמורת דורמיטור (Durmitor National Park).
כתבה על טיול משפחתי במונטנגרו
לינה ואירוח בעיירה קולאשין
 

יוצאים למסלול המעגלי והילדים עצמאיים בשטח! מחפשים סימני דרך, "דגים באגם" ונהנים מכל רגע  (צילום: ירדן גור)
 

עוד לפני שיודעים משהו על מונטנגרו, שומעים מהדהד מפי כל, את השם "דורמיטור", כמילת קסם שיש בה די כדי להפוך כל טיול נחמד – לטיול מעולה, כזה ששווה היה לטוס גם 20 שעות בשבילו (ולא רק שעתיים וחצי). כשמגיעים לאזור השמורה, מגלים שהכל אמת. כ- 50 פסגות מתנשאות ברחבי הפארק, מעל 2,000 מ', כשהגבוהה שבהן – פסגת הר בובוטוב קוק (Bobotov Kuk), מגיעה לגובה של 2,523 מ'. בין הפסגות פזורים להם אגמים קריסטליים, 18 במספר, שאחד מהם – האגם השחור (Black Lake) הוא מיעדי הטיול הפופולריים ביותר במדינה – ובצדק.
 
האגם, שנמצא במרחק של כשלושה ק"מ מהעיירה ז'בליאק (Zabljak) – שער הכניסה לשמורה – הוא הגדול ביותר ומספק תמונת נוף ייחודית ומרשימה. מימיו ה"שחורים" של האגם מקבלים את צבעם עקב היטל הצל של הר מדד (Međed) העגול, שניצב מאחוריו. ההליכה סביב האגם, כשלושה וחצי ק"מ אורכה, מתאימה גם למשפחות עם ילדים קטנים.

הדרך לשמורה, מרשימה לא פחות, ומתאימה מאוד לחובבי הדרכים הנופיות (בתנאי שהם נוהגים בזהירות). הכביש מתפתל עם פיתולי נהר טארה, בחלקו חולף ממש על תוואי הנהר, מעל מצוק זקוף, שלא תמיד מוגן במעקה בטיחות – המפריד בין המכונית לבין נפילה פוטנציאלית לעומק הנקיק.

את נהר טארה במלוא תפארתו אפשר לראות מהגשר המפורסם החולף מעליו (Tara Bridge), 365 מ' אורכו, או מקרוב יותר – בהפלגת רפטינג בנהר, שבדרך כלל מתקיימת בחלקה הצפוני של השמורה. כאן ההרים יוצרים קניון עמוק (הקניון העמוק ביותר באירופה, למעשה) בו זורם הנהר בעוצמה. לאוהבי הספורט הרטוב – ניתן לצאת למסלול חווייתי במיוחד, של ארבעה ימים על הנהר, עם הדרכה מקצועית ולינת שטח, ממש במעבה ה"ג'ונגל".
לינה וארוח בעיירה ז'בליאק
 

לשפת האגם השחור מערום של בולי עץ הופך בין רגע למגרש משחקים - מספק יותר מכל פארק שעשועים
(צילום: ירדן גור)
 

---

---

 

כ - 20 דקות נסיעה מהעיירה ז'בליאק, ישנו מסלול מקסים שמתאים גם לילדים ופעוטות, ומגיע לאחת הנקודות הגבוהות ביותר בשמות דורמיטור, אל מרומי הר סאבין קוק (Savin Kuk), המתנשא לגובה של 2,224 מ'. רכבל הסקי הפתוח שממתין למטיילים סמוך לחניה מסגיר את העובדה שבין החודשים נובמבר למרץ, משמש המקום כאתר סקי פופולרי.

לאחר הרכבל הראשון, מגיעים בערך לחצי הגובה, ומתחילים להרגיש את הצינה. זו הזדמנות מצוינת להתעטף בשכבה נוספת מתוך התיק, ולעלות לרכבל הבא שמביא כמעט עד רום ההר. רכבל זה ארוך מעט יותר מהראשון והנסיעה בו מספקת נופים יפהפיים ותצפית על העיירה ועל הוואדי הגדול שנפער מטה. עם הירידה מהרכבל מתחיל מסלול הליכה קצרצר, בעלייה מתונה, עד לאוכף, ממנו תצפית מרהיבה ובו מקום טוב לעצור למנוחה וליהנות מאכילת פירות יער, שנמכרים לאורך המסלול בדוכנים קטנים ובמחיר מגוחך. 

רכבל פתוח המתאים לגולשים בעונת הסקי, ולמטיילים אל ההר בקיץ  (צילום: ירדן גור)
 

בעיירה ז'אבליאק שבפאתי פארק דורמיטור, בנוסף על בתי מלון "רגילים", ישנם בתי עץ רבים, בונגלוס וצימרים משפחתיים, שמוצעים במחירים שווים לכל כיס, ומעניקים חווית לינה ביתית וחמימה. כזה הוא מלון הדירות פמילי לוקס (Family lux Apartments). כל בית עץ במלון הינו דו-קומתי, כאשר למטה החלל המשותף - סלון, פינת אוכל, מטבח מאובזר ויציאה למרפסת קטנה, ולמעלה - שני חדרי שינה. המקום מבודד מספיק כדי שחוויית השהות בו תהיה רגועה וללא רעשי העיר, ומצד שני - הנסיעה אל מרכז העיר, לקניות או מסעדות, אורכת כשתי דקות. סביב הבתים ישנו שטח מרעה נרחב, שאינו שייך לאיש (כך לפחות נדמה) ושנעים לשוטט בו ו"ללכת לאיבוד". 
 

   
    
בתי העץ המקסימים של פמילי לוקס מבודדים ומשרים אווירה כפרית רגועה

מונטנגרו היפהפייה היא כמוסה של טבע בלב חבל הבלקן, המשופעת במסלולים שמתאימים למטיילים בעלי צרכים שונים – למיטיבי לכת כמו גם למשפחות עם ילדים. הקרבה שלה והטיסות הישירות הקצרות, בשילוב עלויות טיול שפויות יחסית למדינות אחרות באירופה, הופכות אותה לאטרקטיבית במיוחד וכיעד שהולך והופך לאהוב ופופולרי בקרב המטייל הישראלי.   

מידע נוסף

בתי מלון בזבליאק - השוואת מחירים והזמנות

כתבות נוספות