עטרת ההרים של הר לובצ'ן:
המאוזוליאום והתצפית על מונטנגרו
מאת: תמירה צדקיהו-חסון
הטיול הראשון אליו נסעתי אחרי מספר שנים של "חופשת מחלה", היה לדוברובניק (קרואטיה) ולמונטנגרו, השוכנת כשעה דרומית לה. המטרה הייתה בעיקר לפגוש את החברים הכל כך טובים ומסורים שלי שם, משנות עבודתי כמדריכת טיולים, ובלי להרחיב בפרטים, גם לפגוש את הרופא שהציל את חיי.
עטרת ההרים של מונטנגרו
בטיול הראשון שהדרכתי במונטנגרו, לפני שנים, המתין לי במעבר הגבול, מי שהפך לידידי היקר מירו מיכנוביץ', מדריך הטיולים הבכיר של מונטנגרו. הגענו לסביבת הכפר הזעיר נייגושי ( Njeguši ), בו נולד השליט, המשורר והגיבור הלאומי פטר פטרוביץ' השני ( Petar II Petrović-Njegoš ), שהוטבל בשם רדה, אך הוא מוכר לכל בשם נייגוש, כשם כפר הולדתו.
נייגוש הוכתר בתואר ולדיקה (מלך-בישוף) ובני עמו כינוהו בחיבה רבה "ולדיקה רדה" (כדי לא להתבלבל בין כל שמותיו: רדה הוא השם אותו קיבל בלידתו, פטר פטרוביץ' הוא השם הרשמי, נייגוש הוא הכינוי הרווח בפי כל, ובו נכנה אותו מכאן והלאה בכתבה זו).
על הכפר נייגושי בכתבה על מפרץ קוטור
יעדים המתוארים בכתבה: מפרץ קוטור והעיירה קוטור (A), הכפר נייגושי (B), הר לובוצ'ן (C)
פסגת גזרסקי ורה עליה נמצא המאוזוליאום (D),
שני בתי מלון בעיירה טיווט, אליה יש טיסות ישירות מישראל: מלון רג'נט פורטו מונטנגרו | מלון הבוטיק לה רוש
בדרך שלפתי את הנייר וקראתי למטיילים חלק מהפואמה עטרת ההרים ( Gorski Vijenac ), שכתב נייגוש, אותה הכנתי לקראת הטיול. מירו, שהצליח לנחש מה אני קוראת, לחש לי: את קוראת את היצירה?
הוא כל כך התרגש לשמוע שתרגמתי חלק ממנה, ואף קראתי יצירות אחרות, וסיפר שבמונטנגרו כל ילד יודע לדקלם את הפואמה. עשיתי מעשה, נתתי למירו את המיקרופון ואמרתי לנוסעים: מירו ידקלם לנו את "עטרת ההרים" בשפתו. למירו יש קול עמוק ומדהים. כשהוא סיים, פרצנו כל נוסעי האוטובוס במחיאות כפיים סוערות. כולנו התאהבנו בנייגוש, ובמירו.
אני הבטחתי לעצמי, שיום אחד אחזור לכאן ואטפס אל המאוזוליאום של נייגוש.
461 מדרגות למאוזוליאום של נייגוש על הר לובצ'ן (צילום: אלכס שצ'וקין)
הר לובצ'ן – עטרת ההרים שלי
במכונית השכורה עשינו את דרכנו במעלה הר לובצ'ן ( Lovcen ) אל פסגתו גזרסקי ורה ( Jezerski vrh ), שפירושה: "פסגת האגמים", בגובה 1,657 מטר. על הפסגה העירומה מעצים, נראה המאוזוליאום של נייגוש כקוביה ענקית. תושבי מונטנגרו גאים לספר שזה המאוזוליאום הגבוה ביותר בעולם. הנסיעה במעלה ההר עוברת ביער עצי אלון ועצי תרזה, ועוד מיני עצי יער.
על פסגת הר לובצ'ן נהג להתבודד המלך-בישוף נייגוש, שהוביל את ארצו לעולם המודרני. כאן הוא ביקש להיקבר, בקבר פשוט, במקום ממנו כל מונטנגרו פרושה כעל כף היד.
כתבה עם מסלול טיול בהרי מונטנגרו
כאן נהג להתבודד המלך-בישוף נייגוש, שהוביל את ארצו לעולם המודרני (צילום: imke sta)
הגענו לחניה לרגלי המאוזוליאום. עתה היו לפנינו 461 (!) מדרגות לטפס. העלייה הייתה קשה עליי, עבר זמן רב מאז קיפצתי על ההרים בקלילות. עלינו וספרנו בקול כל מדרגה עשירית, נחתי והמשכתי, נחתי ונעזרתי. שביל מוביל אל המבנה המונומנטלי שבראש ההר.
הר לובצ'ן הוכרז כפארק לאומי ( Nacionalni Park Lovcen ) בשנת 1952, 101 שנה לאחר מותו של נייגוש, אז גם החל הפסל הקרואטי איבן מסטרוביץ' לתכנן את הפרוייקט העצום, אותו הציע לבנות שנים קודם לכן. מסטרוביץ' חי באותה עת בארה"ב, ובמשך שנים רבות, מסיבות פוליטיות וכלכליות דחו את הבניה עד לשנת 1969, שנתיים לאחר מותו של הפסל הדגול, שלא זכה לראות את יצירתו. המאוזוליאום הושלם בשנת 1974.
לפני הכניסה למאוזוליאום, נחצבה מנהרה בהר, בתוכה ממשיכות המדרגות וחלונות מאפשרים לצפות בנוף. במאוזוליאום שכיות חמדה רבות, אך אני באתי לראות את הפסל. עמדתי מול פסל האבן הענק של נייגוש, כארבעה מטר גובהו, עשוי אבן מגרניט ירוקה כהה, יושב במעין ישיבה מזרחית ונשען על דמות נשר ענק.
פסל האבן הענק של נייגוש, כארבעה מטר גובהו, נשען על דמות נשר ענק (צילום: Surreal Name Given)
סגירת מעגל במונטנגרו
באותו יום אפריל בהיר, יצאתי למצפה המעוגל, נשמתי עמוק, וצפיתי בכל ההוד והיופי של ארץ ההרים השחורים. העין לא שבעה: ים, מפרץ, ערים, הרים, כל המראות. הביקור בראש ההר היה סמלי ומשמעותי עבורי. אפשר להגדיר אותו כרגע מכונן של ניצחון הרוח.
הפגישה עם מירו הייתה מלאת שמחה. כששמע על הגשמת החלום שלי, הוא דקלם לכבודי, שוב, כמה שורות מהפואמה "עטרת ההרים" (תרגום חופשי שלי, דמיינו את קולו העמוק של מירו):
מאות פעמים התבוננתי בעננים הצפים,
שטים כאוניות רפאים גבוה מעל הים,
משליכים עוגן על רכסי ההרים.
הנה פה, הנה שם, ראיתי אותם מתפוגגים,
עם חצי אור ובנהמה מבעיתה - קולות השמים הנשמעים.
מגבהים אלה התבוננתי בהם מאות פעמים:
מעורסל רוגע תחת השמש החמימה.
ובאותה עת למעלה - סערת ברקים ורעמים
ראיתי גם שמעתי איך קרעו את הרקיעים
מבול משמים, ברד עוין, גוזל מאמא אדמה את פריה.
המצפה המעוגל, כל ההוד והיופי של ארץ ההרים השחורים, העין לא שבעה (צילום: imke sta)
שלטון אנשי הדת במונטנגרו
במאות השישית והשביעית הגיעו לבלקן שבטים סלאביים דרומיים, המכונים סרבים, והקימו נסיכויות שבטיות. כל האזור היה נתון למלחמות שליטה, בין השבטים לבין עצמם וכן עם האימפריות שביקשו לכבוש את האזור. ממלכה סרבית שקמה בבלקן במאה ה-11 לא החזיקה מעמד והתפלגה בין יורשים שונים. במאה ה-14 עברה קבוצה של סרבים להרים והקימה בהם נסיכויות. אחת הנסיכויות החזקות הייתה נסיכות זטה (Zeta ), שגבולותיה היו כמעט כגבולותיה של מונטנגרו של היום, והיא שמרה על עצמאותה גם בעת שהעות'מנים כבשו את רוב הבלקן.
בתחילת המאה ה-16 היה נהוג בנסיכות זטה שלטון תיאוקרטי (שלטון הדת). אחד מנסיכי שושלת צ'רנויביץ' (Crnojević ) ויתר על שלטונו הארוך (1435-1516), והעביר אותו לארכיבישוף בשם ואוילה (Vavila ), שהפך ל"ולדיקה", דהיינו בישוף-נסיך.
עם סיום שלטונה של שושלת צ'רנויביץ', עלתה לשלטון משפחת פטרוביץ'-נייגוש (Petrović-Njegoš ) משבט רידאני. שבט רידאני היה מורכב ממשפחות בעלות קרבת דם, ומשפחת פטרוביץ' השתייכה לחמשת המשפחות החזקות של השבט. כשליטים הם הצליחו לאחד את כל השבטים. גם שושלת זו המשיכה את השלטון התיאוקרטי.
שלטון הוולדיקה עבר מדוד לבן אח, שהרי הבישוף אינו רשאי להקים משפחה. משפחת פטרוביץ' שלטה במונטנגרו עד 1918, במשך 220 שנים. נייגוש היה אחרון הבישופים ששלטו במונטנגרו, ויורשו, דנילו השני בחר לוותר על תארו ומנסיך-בישוף דנילו השני, הוא הפך לאחר שנה לנסיך דנילו הראשון.
פסל האבן הענק של נייגוש (צילום: imke sta)
משורר וגיבור לאומי במונטנגרו
נייגוש הוא הולדיקה הנערץ ביותר במונטנגרו. עד היום הוא גיבור לאומי, משורר לאומי, ודמות נערצת על תושבי מונטנגרו. הוא נולד ב- 1813 בכפר נייגושי ( Njeguši ), כפרם של בני שושלת פטרוביץ', והוטבל בשם רדה ( Rade ). בעת לידתו הייתה מונטנגרו חלק מהאימפריה העות'מנית, והאזור לחוף האדריאטי היה בשליטת ונציה.
בגיל 11 הוא נשלח מכפרו למנזר בעיר הבירה דאז – צטינייה ( Cetinje ). בהמשך למד אצל מורה פרטי, המשורר סימה מיליוטינוביץ', שהיה דמות יוצאת דופן וחיבב עליו את שירי הגבורה העממיים. ואכן, הוא החל לכתוב שירה כבר בגיל 16, והפואמות שלו מתבססות על אירועים היסטוריים.
על נסיבות בחירתו לבישוף חלוקות הדעות. יש הגורסים שבעצם דודו הנסיך-בישוף בחר באחיין אחר, שלא רצה את המשרה, ולכן, מאחר ושמו של רדה הוזכר גם הוא בצוואה, בחרו בו. שמועות טענו שלא הדוד כתב את שמו, אלא שבחירתו נולדה כתוצאה מקשר בין הנזירים וראשי השבטים.
כך או כך, הוא קיבל את המשרה הרמה בשנת 1830, בהיותו בן 17, והפך לפטר פטרוביץ' השני ועוד בחייו הפך לדמות נערצת. מחוץ לארצו ראו בו את השליט המשמעותי ביותר שהיה בהיסטוריה של מונטנגרו. הוא ייסד שלטון מרכזי שבו היה ייצוג לכל השבטים, הקים גוף משפטי ומשטרה, יסד את בית הספר הראשון, הביא את הדפוס למונטנגרו, קבע גביית מסים, הפעיל כוח כלפי שבטים שסירבו לשלם, ושלח צעירים לרכוש השכלה בסרביה. בימיו לראשונה נוצחו העות'מנים, בקרבות דמים, והוא הידק את קשריו עם הצאר הרוסי, שהעניק לו עזרה כספית.
ב-1833 בנה נייגוש את בית הסנאט בצטינייה הבירה. האנשים כינו את בית הסנט "ביליארדיה", על שם שולחן הביליארד שהוצב שם. שולחן הביליארד, אגב, עשה את דרכו מהחוף על גב חמורים, בדרכים המפותלות שעדיין לא היו סלולות, אל עבר הבירה הנמצאת בהרים. בביקור בוינה בשנת 1847 פרסם נייגוש את הפואמה המפורסמת ביותר שלו – עטרת ההרים, המספרת על נחישותו של העם הסרבי להלחם על חירותו. הפואמה הארוכה מכילה 2,819 פסוקים!
בשנת 1851, בהיותו בן 38 בלבד, נפטר נייגוש באיטליה, אליה נסע כדי להתרפא ממחלת השחפת. עוד בחייו הוא בנה כנסיה קטנה על פסגת הר לובצ'ן וביקש להיקבר בה.
סירות וספינות משייטות במימי מפרץ קוטור (צילום: Hotice Hsu)
שני בתי מלון משגעים במרחק דקות משדה התעופה של טיווט
נציע כאן שני בתי מלון בעיירה טיווט, אשר אל שדה התעופה שלה יש טיסות שכר ישירות מישראל. שניהם ברמת 5 כוכבים, שניהם על הטיילת, לשניהם חנייה ושירות הסעות, שניהם זוכים לתשבוחות מקיר לקיר, והמחירים (למזמינים מספיק זמן מראש) שווים לכל כיס.
מלון רג'נט פורטו מונטנגרו (Regent Porto Montenegro & Residences) ממוקם ממש מעל המרינה, ומציע 4 מסעדות, בריכה פנימית וחיצונית ומרכז ספא.
מלון הבוטיק לה רוש (Boutique Hotel La Roche) עם חוף ים פרטי, משקיף על הטיילת מהבריכה שעל הגג וחלק מהחדרים, ומציע אף הוא מרכז ספא, מסעדה ובר.
מלון רג'נט פורטו מונטנגרו - לתפוס שלווה אל מול המרינה של טיווט
מלון הבוטיק לה רוש - על הטיילת לחופי מפרץ קוטור
מידע נוסף
כתבות נוספות על מונטנגרו
על הכפר נייגושי בכתבה על מפרץ קוטור
פסגת
הר לובצ'ן – עטרת ההרים שלי
במכונית השכורה עשינו את דרכנו במעלה הר לובצ'ן ( Lovcen ) אל פסגתו גזרסקי ורה ( Jezerski vrh ), שפירושה: "פסגת האגמים", בגובה 1,657 מטר. על הפסגה העירומה מעצים, נראה המאוזוליאום של נייגוש כקוביה ענקית. תושבי מונטנגרו גאים לספר שזה המאוזוליאום הגבוה ביותר בעולם. הנסיעה במעלה ההר עוברת ביער עצי אלון ועצי תרזה, ועוד מיני עצי יער.
על פסגת הר לובצ'ן נהג להתבודד המלך-בישוף נייגוש, שהוביל את ארצו לעולם המודרני. כאן הוא ביקש להיקבר, בקבר פשוט, במקום ממנו כל מונטנגרו פרושה כעל כף היד.
כתבה עם מסלול טיול בהרי מונטנגרו
כאן נהג להתבודד המלך-בישוף נייגוש, שהוביל את ארצו לעולם המודרני (צילום: imke sta)
הגענו לחניה לרגלי המאוזוליאום. עתה היו לפנינו 461 (!) מדרגות לטפס. העלייה הייתה קשה עליי, עבר זמן רב מאז קיפצתי על ההרים בקלילות. עלינו וספרנו בקול כל מדרגה עשירית, נחתי והמשכתי, נחתי ונעזרתי. שביל מוביל אל המבנה המונומנטלי שבראש ההר.
הר לובצ'ן הוכרז כפארק לאומי ( Nacionalni Park Lovcen ) בשנת 1952, 101 שנה לאחר מותו של נייגוש, אז גם החל הפסל הקרואטי איבן מסטרוביץ' לתכנן את הפרוייקט העצום, אותו הציע לבנות שנים קודם לכן. מסטרוביץ' חי באותה עת בארה"ב, ובמשך שנים רבות, מסיבות פוליטיות וכלכליות דחו את הבניה עד לשנת 1969, שנתיים לאחר מותו של הפסל הדגול, שלא זכה לראות את יצירתו. המאוזוליאום הושלם בשנת 1974.
לפני הכניסה למאוזוליאום, נחצבה מנהרה בהר, בתוכה ממשיכות המדרגות וחלונות מאפשרים לצפות בנוף. במאוזוליאום שכיות חמדה רבות, אך אני באתי לראות את הפסל. עמדתי מול פסל האבן הענק של נייגוש, כארבעה מטר גובהו, עשוי אבן מגרניט ירוקה כהה, יושב במעין ישיבה מזרחית ונשען על דמות נשר ענק.
פסל האבן הענק של נייגוש, כארבעה מטר גובהו, נשען על דמות נשר ענק (צילום: Surreal Name Given)
סגירת מעגל במונטנגרו
באותו יום אפריל בהיר, יצאתי למצפה המעוגל, נשמתי עמוק, וצפיתי בכל ההוד והיופי של ארץ ההרים השחורים. העין לא שבעה: ים, מפרץ, ערים, הרים, כל המראות. הביקור בראש ההר היה סמלי ומשמעותי עבורי. אפשר להגדיר אותו כרגע מכונן של ניצחון הרוח.
הפגישה עם מירו הייתה מלאת שמחה. כששמע על הגשמת החלום שלי, הוא דקלם לכבודי, שוב, כמה שורות מהפואמה "עטרת ההרים" (תרגום חופשי שלי, דמיינו את קולו העמוק של מירו):
מאות פעמים התבוננתי בעננים הצפים,
שטים כאוניות רפאים גבוה מעל הים,
משליכים עוגן על רכסי ההרים.
הנה פה, הנה שם, ראיתי אותם מתפוגגים,
עם חצי אור ובנהמה מבעיתה - קולות השמים הנשמעים.
מגבהים אלה התבוננתי בהם מאות פעמים:
מעורסל רוגע תחת השמש החמימה.
ובאותה עת למעלה - סערת ברקים ורעמים
ראיתי גם שמעתי איך קרעו את הרקיעים
מבול משמים, ברד עוין, גוזל מאמא אדמה את פריה.
המצפה המעוגל, כל ההוד והיופי של ארץ ההרים השחורים, העין לא שבעה (צילום: imke sta)
כתבה עם מסלול טיול בהרי מונטנגרו
כאן נהג להתבודד המלך-בישוף נייגוש, שהוביל את ארצו לעולם המודרני (צילום: imke sta)
פסל האבן הענק של נייגוש, כארבעה מטר גובהו, נשען על דמות נשר ענק (צילום: Surreal Name Given)
המצפה המעוגל, כל ההוד והיופי של ארץ ההרים השחורים, העין לא שבעה (צילום: imke sta)
פסל האבן הענק של נייגוש (צילום: imke sta)
משורר וגיבור לאומי במונטנגרו
נייגוש הוא הולדיקה הנערץ ביותר במונטנגרו. עד היום הוא גיבור לאומי, משורר לאומי, ודמות נערצת על תושבי מונטנגרו. הוא נולד ב- 1813 בכפר נייגושי ( Njeguši ), כפרם של בני שושלת פטרוביץ', והוטבל בשם רדה ( Rade ). בעת לידתו הייתה מונטנגרו חלק מהאימפריה העות'מנית, והאזור לחוף האדריאטי היה בשליטת ונציה.
בגיל 11 הוא נשלח מכפרו למנזר בעיר הבירה דאז – צטינייה ( Cetinje ). בהמשך למד אצל מורה פרטי, המשורר סימה מיליוטינוביץ', שהיה דמות יוצאת דופן וחיבב עליו את שירי הגבורה העממיים. ואכן, הוא החל לכתוב שירה כבר בגיל 16, והפואמות שלו מתבססות על אירועים היסטוריים.
על נסיבות בחירתו לבישוף חלוקות הדעות. יש הגורסים שבעצם דודו הנסיך-בישוף בחר באחיין אחר, שלא רצה את המשרה, ולכן, מאחר ושמו של רדה הוזכר גם הוא בצוואה, בחרו בו. שמועות טענו שלא הדוד כתב את שמו, אלא שבחירתו נולדה כתוצאה מקשר בין הנזירים וראשי השבטים.
כך או כך, הוא קיבל את המשרה הרמה בשנת 1830, בהיותו בן 17, והפך לפטר פטרוביץ' השני ועוד בחייו הפך לדמות נערצת. מחוץ לארצו ראו בו את השליט המשמעותי ביותר שהיה בהיסטוריה של מונטנגרו. הוא ייסד שלטון מרכזי שבו היה ייצוג לכל השבטים, הקים גוף משפטי ומשטרה, יסד את בית הספר הראשון, הביא את הדפוס למונטנגרו, קבע גביית מסים, הפעיל כוח כלפי שבטים שסירבו לשלם, ושלח צעירים לרכוש השכלה בסרביה. בימיו לראשונה נוצחו העות'מנים, בקרבות דמים, והוא הידק את קשריו עם הצאר הרוסי, שהעניק לו עזרה כספית.
ב-1833 בנה נייגוש את בית הסנאט בצטינייה הבירה. האנשים כינו את בית הסנט "ביליארדיה", על שם שולחן הביליארד שהוצב שם. שולחן הביליארד, אגב, עשה את דרכו מהחוף על גב חמורים, בדרכים המפותלות שעדיין לא היו סלולות, אל עבר הבירה הנמצאת בהרים. בביקור בוינה בשנת 1847 פרסם נייגוש את הפואמה המפורסמת ביותר שלו – עטרת ההרים, המספרת על נחישותו של העם הסרבי להלחם על חירותו. הפואמה הארוכה מכילה 2,819 פסוקים!
בשנת 1851, בהיותו בן 38 בלבד, נפטר נייגוש באיטליה, אליה נסע כדי להתרפא ממחלת השחפת. עוד בחייו הוא בנה כנסיה קטנה על פסגת הר לובצ'ן וביקש להיקבר בה.
סירות וספינות משייטות במימי מפרץ קוטור (צילום: Hotice Hsu)
שני בתי מלון משגעים במרחק דקות משדה התעופה של טיווט
נציע כאן שני בתי מלון בעיירה טיווט, אשר אל שדה התעופה שלה יש טיסות שכר ישירות מישראל. שניהם ברמת 5 כוכבים, שניהם על הטיילת, לשניהם חנייה ושירות הסעות, שניהם זוכים לתשבוחות מקיר לקיר, והמחירים (למזמינים מספיק זמן מראש) שווים לכל כיס.
מלון רג'נט פורטו מונטנגרו (Regent Porto Montenegro & Residences) ממוקם ממש מעל המרינה, ומציע 4 מסעדות, בריכה פנימית וחיצונית ומרכז ספא.
מלון הבוטיק לה רוש (Boutique Hotel La Roche) עם חוף ים פרטי, משקיף על הטיילת מהבריכה שעל הגג וחלק מהחדרים, ומציע אף הוא מרכז ספא, מסעדה ובר.
מלון רג'נט פורטו מונטנגרו - לתפוס שלווה אל מול המרינה של טיווט
מלון הבוטיק לה רוש - על הטיילת לחופי מפרץ קוטור
מידע נוסף
כתבות נוספות על מונטנגרו
שני בתי מלון משגעים במרחק דקות משדה התעופה של טיווט
נציע כאן שני בתי מלון בעיירה טיווט, אשר אל שדה התעופה שלה יש טיסות שכר ישירות מישראל. שניהם ברמת 5 כוכבים, שניהם על הטיילת, לשניהם חנייה ושירות הסעות, שניהם זוכים לתשבוחות מקיר לקיר, והמחירים (למזמינים מספיק זמן מראש) שווים לכל כיס.
מלון רג'נט פורטו מונטנגרו (Regent Porto Montenegro & Residences) ממוקם ממש מעל המרינה, ומציע 4 מסעדות, בריכה פנימית וחיצונית ומרכז ספא.
מלון הבוטיק לה רוש (Boutique Hotel La Roche) עם חוף ים פרטי, משקיף על הטיילת מהבריכה שעל הגג וחלק מהחדרים, ומציע אף הוא מרכז ספא, מסעדה ובר.
מלון רג'נט פורטו מונטנגרו - לתפוס שלווה אל מול המרינה של טיווט
מלון הבוטיק לה רוש - על הטיילת לחופי מפרץ קוטור
מידע נוסף
מלון רג'נט פורטו מונטנגרו (Regent Porto Montenegro & Residences) ממוקם ממש מעל המרינה, ומציע 4 מסעדות, בריכה פנימית וחיצונית ומרכז ספא.
מלון הבוטיק לה רוש (Boutique Hotel La Roche) עם חוף ים פרטי, משקיף על הטיילת מהבריכה שעל הגג וחלק מהחדרים, ומציע אף הוא מרכז ספא, מסעדה ובר.