חידת שרה - מסלול טיול מדוברובניק דרומה
מאת: תמירה צדקיהו-חסון
לאחר יומיים של ביקור ופגישות מרגשות עם חברים ותיקים בעיר דוברובניק, יצאנו השכם בבוקר למונטנגרו השכנה. בכמה שעות נעשה את 50 הקילומטרים למפרץ קוטור? אפשר כמובן להגיע לעיר קוטור בכשעתיים, אבל אנחנו קבענו פגישה בשעות הערב בעיר קוטור, ולכן עתותינו בידינו. החלטנו להקדיש את שעות הבוקר המוקדמות לאזור שמדרום לדוברובניק, ולהמשיך לאיטנו למפרץ קוטור.
יעדים במסלול מדוברובניק דרומה, עד מפרץ קוטור במונטנגרו, ומקומות לינה מומלצים:
מלון רויאל נפטון בדוברובניק | מלון סבנת' בעיירה צבטאט
השיר שלום שרה
כשנכנסנו למכונית שמתי קלטת עם השיר הקרואטי הכל כך אהוב עלי, ששמו המפתיע "שלום שרה".
אני מזמינה אתכם לשמוע את השיר, להקשיב ולהפליג על כנפי הדמיון, עם הסיפורים הקטנים, עד שנגיע לעיר קוטור (Kotor ), שם קיבלתי לראשונה את הקלטת. את סיפורו של השיר אביא בהמשך.
השיר "שלום שרה" של הזמר הקרואטי איבריצה יוסיץ'. מיהי אותה שרה?
בנות אזור דוברובניק בתלבושת מסורתית, מי מהן היא שרה? (צילום: www.cilipifolklor.hr )
העיירה צבטאט – בתי קפה לרוב ובית קברות אחד
שלמה, בעלי, מכיר את חיבתי המורבידית לבתי קברות, לכן לא היה לו מוזר כשהכרזתי שנתחיל את היום בעיירה צבטאט (Cavtat), שם נשתה קפה ונבקר בבית הקברות. כמדריכת טיולים נהגתי לבקר בבית הקברות, בעוד מטיילי העדיפו לשבת באחד מבתי הקפה הפזורים על החוף. לעיתים היו מתלווים אלי כמה מהמטיילים, ואני חיפשתי את סיפוריהם של האנשים הקבורים שם.
צבטאט נחשבת מבחינה מנהלתית כחלק מהעיר דוברובניק (Dubrovnik ), והיא שוכנת במפרץ זופה (Zupa ), 20 קילומטרים דרומית-מזרחית לה. ההיסטוריה של דוברובניק מתחילה עם נפילת העיר הרומית אפידאורום ( Epidaurum) במאה השביעית. אפידאורום היא כיום צבטאט, שהיתה מאוכלסת כבר בימי יוון העתיקה, במאה ה-4 לפנה"ס, ובתקופה הרומית היתה עיר נמל. תושביה, שנסו מהפולשים האוואריים והסלאבים, היו ככל הנראה מתיישביה הראשונים של דוברובניק.
עיר החוף צבטאט, טיילת ארוכה ומוצלת עם בתי קפה, בארים, מסעדות וגלידריות (צילום: Pat Neary)
הנמל וסביבתו הם האזור התיירותי של צבטאט. הם מציעים טיילת ארוכה ומוצלת עם בתי קפה, בארים, מסעדות וגלידריות. בעונת התיירות המקום הומה אדם ביום ובלילה. לאורך המפרץ ועל הצוק מעל הנמל, נבנו מספר בתי מלון ובעיירה עצמה הרבה מאד דירות אירוח. למרות התיירות המשגשגת, דייג וחקלאות תופסים עדיין מקום חשוב בכלכלת העיר. במשך השנים בחרו עשירי דוברובניק ואנשי רוח לבנות את בתיהם בצבטאט.
לאורך הנמל כמה מקומות ראויים לביקור. הבאים מהים אינם יכולים להתעלם מהכנסייה המרשימה ומארמון הרקטור, היושבים זה לצד זה ליד מזח הסירות. כנסיית ניקולאס הקדוש בנויה על שפת המים, ובה אוצרות שכייה רבים מההיסטוריה של המקום. הכנסייה נבנתה במאה ה-15 בסגנון הבארוק, והיא משכנם של ציורים שצוירו בידי ציירים ידועים ושל חפצים היסטוריים שונים.
ארמון הרקטור מהמאה ה-16, המשמש כמוזיאון, מציג תמונות, ספרים, רהיטים וחפצים אחרים, שנתרמו על ידי בני משפחה של אחד ממכובדי העיר, שחי במקום במאה ה-19. פסלו של אותו מכובד ניצב לתפארה בטיילת.
אחד המקומות הזוכים לעדנה הוא ביתו של הצייר המפורסם ולאכו בוקובאץ' (Vlaho Bukovac), שחי בצבטאט עד שנפטר בשנות ה-20 של המאה העשרים. הבית עבר שיקום והפך לגלריה בה מוצגות עבודותיו.
מיצירותיו של ולאכו בוקובאץ'
למי שכמוני אוהב לבקר בבתי קברות בעת סיוריו בחו"ל, זה של צבטאט מיוחד ומעניין מאד. העלייה אליו קצרה ושווה את המאמץ. הוא ניצב על גבעה מעל הכנסייה, והביקור בו משרה תחושה מוזרה משהו: הקברים פזורים בינות לעצים, חלקם עצים שהביאו אנשי הים ממסעותיהם בארצות רחוקות, עם נוף מרהיב לים ומצבות מעניינות.
בבית הקברות, מאוזוליאום מפואר, שנבנה במיוחד עבור בני משפחת ראצ'יץ' (Račić), בעלי חברת אוניות מצבטאט. המאוזוליאום נבנה על ידי הפסל הקרואטי המפורסם איוואן מסטרוביץ' בשנת 1921, בסמוך למותו של אבי המשפחה ועל פי בקשת הגברת מריה ראצ'יץ'. רכילות מקומית טוענת שמריה היתה אהובת הפסל, ובעבודתו, כך טוענים, ניכרת האהבה שרחש לה. המבנה המתומן בנוי כולו מאבן לבנה, בה מפוסלים קדושים, מלאכים וסצנות מהברית החדשה.
(בית הקברות פתוח תמיד, אך המאוזוליאום פתוח רק בשעות מסוימות, אותן כדאי לברר מראש בטלפון: +385-20-478 646 או בדוא"ל: muzeji-i-galerije-konavala@du.t-com.hr )
בית הקברות של צבטאט (צילום: www.tzcavtat-konavle.hr)
מלון מומלץ בעיירה צבטאט
מלון סבנת' (Hotel Seventh) ברמת 4 כוכבים, ממוקם במרכז העיירה צבטאט, בדרך בין דוברובניק למונטנגרו. הוא מרוחק כ- 500 מ' מחוף הים, הנראה היטב מהבריכה וממרפסות כל החדרים. במלון בריכה, מסעדה, בר וחדרים מרווחים וממוזגים, עם חלונות ומרפסות לעבר הים. למגיעים עם רכב מוצעת חנייה.
אזור קונאבלה – הדרום של הדרום
אזור קונאבלה (Konavle) הוא האזור הדרומי ביותר של קרואטיה. זהו אזור כפרי, שמצפון וצפון-מזרח לו מתנשאים הרי בוסניה-הרצגובינה, ומדרום לו גולשים הצוקים אל הים. את קו החוף מעטרים צוקים ומפרצים, ובתווך יערות, כרמים, מטעים, וכפרים קטנטנים של משפחות החיות כאן מדורי דורות. באזור כולו חיים פחות מ- 10,000 תושבים, הפזורים ב- 33 כפרים, שרובם עוסקים בחקלאות. שליש מהשטח מכוסה יערות. העמק נרכש על ידי תושבי דוברובניק מאציל בוסני בעל אדמות, בשנת 1419, והיה זה למעשה האזור שסיפק לאנשי העיר את מזונם.
בזמן מלחמת האזרחים (1990-1991) כבשו סרביה ומונטנגרו את האזור והוא שימש כבסיס להתקפות על דוברובניק. העיר הקטנה צ'יליפי (Čilipi) נהרסה עד היסוד.
הטיילת בעיר הקטנה צ'ילפי (צילום: Justin Smith)
מוצאם של תושבי אזור קונאבלה אינו ידוע, אך ברור שהם ממוצא שונה משל אוכלוסיית דוברובניק. גם שמותיהם מלמדים על כך. בשנת 1980 החל חוקר בן המקום, לחקור את שמות המשפחה של התושבים. הוא אסף מידע מכל מקור אפשרי, כגון, רישומים של הכנסייה, רישומים אזרחיים ותעודות מהארכיב המאד מפורט של דוברובניק, וכך הגיע למקורות של משפחות מהמאה ה-15 וה-16. עוד ידוע שהם חיו בבתי אב מורחבים. למרות היותם "חברה סגורה", הרכילות התיירותית טוענת שאנשי הרפובליקה של דוברובניק נהגו לבלות כאן במסעות ציד, שהתבטאו לא פעם ב"ציד" נערות כפריות. שושי חן, מדריכה ששימשה כנציגה בדוברובניק ובילתה שם מדי קיץ, הפכה למומחית שלי לענייני סיפורי קונאבלה. היא אמרה לי בחיוך: "כאן חיים צאצאיה האמיתיים של הרפובליקה", שהרי אצולת דוברובניק התפזרה לכל רוח, לאחר כיבוש נפוליאון, ו"ממזרי" האזור הם נושאי הגנים המיוחסים...
בני משפחת גלביץ' הם משפחה ותיקה ויקרה מהכפר Poljice . אל הבית והמשק של ניקו גלביץ' מגיעות קבוצות תיירים, המבקשים להכיר בית אבן טיפוסי ולטעום מטעמים מעשה ידי נשות המשפחה. נקודה יהודית מעניינת - בשנת 2001 קיבל בן המשפחה, מרקו גלביץ', את תעודת חסיד אומות עולם, על הצלת בני משפחת ליאון לוי שעלו בהמשך לישראל.
נערה מקומית ורקמה מעשה ידי נשות אזור קונאבלה (צילום: www.tzcavtat-konavle.hr )
העיירה צ'יליפי –מי נשואה ומי פנויה
העיירה צ'יליפי (Čilipi) הסמוכה לשדה התעופה של דוברובניק, תחנתנו השניה, נראתה ביום החול בו הגענו כעיר רפאים, שונה מהעיר שאני מכירה מימי ראשון, כשהמוני תיירים פוקדים אותה. אז נמלאת הרחבה שלפני הכנסייה דוכני מכירות, שמציבים תושבי האזור, כשהם לבושים בלבושם המסורתי. נערות הכפר חובשות לראשן כיפה מיוחדת: נשים מבוגרות במצנפת לבנה, נשים נשואות בכיפה לבנה, אלמנות מוסיפות סרט שחור, מאורסת סרט זהב ובתולה צעירה ופנויה מוסיפה סרט כחול. בימי ראשון בחודשי האביב והקיץ מתקיים במקום גם מופע פולקלור.
צ'יליפי משמרת היטב את המורשת של האזור הכפרי קונאבלה, אבל אנחנו באנו ביום חול, בתי האבן נראים כנמים. אין יוצא ואין בא. "בית האוצר" במרכז צ'יליפי, הוסב בשנת 1974 למוזיאון מחוז קונאבלה ובו פריטים אתנולוגיים מהאזור, שנאספו על ידי התושבים. המקום מקנה תחושה של בית מקומי טיפוסי. בשנת ב-1991, במהלך מלחמת האזרחים, נפגע הבית ונשרף ופריטים רבים הושמדו. היום ניתן לראות בתצוגה עבודות יד מסורתיות רבות, שרוקמות נשות האזור.
העיירה צ'ילפי, לא רחוקה משדה התעופה של דוברובניק (צילום: Justin Smith)
לסעוד בגינת הארמון של דוברובניק
לאחר כמה ימים מהנים ומרגשים במונטנגרו, חזרנו שוב לדוברובניק. לא ויתרתי על ארוחה במסעדה מיוחדת - מסעדת קונאבוסקי דבורי (Konavoski Dvori). דבורי פירושו ארמונות, אבל אם היו שואלים אותי הייתי בוחרת בשם "גינת קונאבוסקי", כי טיול בגינת המסעדה שווה כל ארמון. המסעדה ממוקמת בתוך חורש טבעי, בינות מפלים וטחנת קמח עתיקה. שווה להיכנס למקום המופלא הזה, לשלם מחיר יקר על קפה או ארוחה, שתמיד היא טעימה, וליהנות. לאחר חיבוקים ונשיקות, הושיבו אותנו אחר כבוד ליד שולחן הצופה אל המפלים. איזה סיום נפלא לטיול שלנו במונטנגרו.
גלגל טחנת הקמח העתיקה במסעדת קונאבוסקי דבורי (צילום: www.dubrovnikriver.hr)
פתרון תעלומת שרה
בדרך חזרה העירה, שוב מתנגן לו השיר "שלום שרה":
שלום שרה שלום אושר
את מביאה אושר בכל מקום
שערך כיער פורח באור הזוהר של הירח
שפתייך כמיתרי גיטרה, מותנייך כחיטה זוהרת
שירייך הם כמו - הו שלום שרה - הצליל הנפלא ביותר בליבי
שמך דומה לנפלא שבשירים, והוא גורם לי אושר
אני מחפש את שרה בכל מקום
בכל אישה אני רואה את שרה ובזכותך אני אוהב את כולן.
( תרגום חופשי של המחברת.כל הזכויות שמורות © )
לפני שנים אחדות עשה האוטובוס עם מטיילי קבוצתי את דרכו למונטנגרו, כמנהגי ביקשתי מהנהג לפתוח את הרדיו בשירים מקומיים. הוא חיפש בין הקלטות שלו והשמיע לנו שירים. בעודי מספרת לקבוצה על שרואות עינינו בדרך, קלטו אזני את המילים "שלום שרה".
המנגינה הקליטה, הקול המדהים, ובעיקר המילים החוזרות "שלום שרה, שלום סרנטנה", הפכו מאז ל"שיר" של כל הקבוצות אותן הדרכתי. כל קבוצה בתורה פשטה על חנויות המוסיקה בדוברובניק, עירו של הזמר ומחבר השיר. כל קבוצה בתורה ניסתה לדמיין מי היא אותה שרה.
על מלאכת התרגום ישבתי שעות עם ידידי הסלובני מריאן. שוב ושוב השמעתי לו את השיר, הוא תרגם לאנגלית ואני לעברית.
כל כך הרבה פעמים שמעתי את השיר, עד שהמילים הקרואטיות הפכו לשגורות על פי.
מי זאת שרה? למי נכתבו מילים כל כך מרגשות? מי האישה שבזכותה הוא אוהב את כל הנשים? הייתי חייבת לדעת, וכשאני חייבת אני לא נחה. כל חברי מדוברובניק נרתמו למלאכה. גייסתי גם את שושי חן האהובה: "אל תשכחי לברר אצל כל מי שאת יכולה", הפכתי אובססיבית.
עבר טיול, ועוד טיול, שרה עדיין נשארה עבורי חידה. אולי הוא התאהב בבחורה ישראלית? אולי היא שברה את ליבו? מי זאת שרה?
"נו", שאלתי את ידידתי הקרואטית יוגה, שסיפרה לי שהיא חברה של אחיו של איבריצה יוסיץ' (Ibrica Jusic) הזמר, "פגשת אותו?"
באחת הפעמים שהגעתי שוב לדוברובניק, אמרה לי שושי שליוגה יש הפתעה בשבילי... ובכן, יוגה נפגשה עם דלו, אחיו של איבריצה, גיטריסט ומלחין ידוע אף הוא. כן, ברור שהוא יודע למי כתב אחיו את השיר... לחבר שלו, יהודי, נולדה בת ושמה שרה. תינוקת!
לא אהבה לאור הירח, לא נשיקות רומנטיות, מסתבר שגם מראה של תינוקת בת יומה מרעיד את נימי הכשרון.
הזמר איבריצה יוסיץ', שיר מרגש לתינוקת שרה (צילום: http://www.ibricajusic.com )
סוף מפתיע לחידת שרה
נכתב כחודשיים לאחר פרסום הכתבה
עוד כמה דקות יצלצלו פעמוני הכנסיות בדוברובניק את צלצול חצות. איש עם עיניים טובות יושב בקצה מדרגות הכנסייה הדומיניקנית, בידו גיטרה ולצדו כלב. הוא מכוון את הגיטרה, עוד דקה יגיע הפרק המסכם.
לפני עשר שנים שמעתי לראשונה את השיר "שלום שרה" ונכבשתי, עכשיו, אני יושבת על מדרגות הכנסיה הדומיניקנית, מוקפת חברים. איבריצה יוסיץ' (Ibrica Jusic ), מכוון את המיתרים ועוד רגע ישיר לאוזנינו את השיר "שלום שרה".
כותבת שורות אלו (שנייה מימין) עם ידידים על מדרגות הכנסייה (צילום: שלמה צדקיהו)
לפני כחודשיים העליתי לאתר GoTravel את הפרק על חידת שרה. שוב התעוררה סקרנותי, חיפשתי ומצאתי את האתר של הזמר וכתבתי לו. לא עברו שעות וקיבלתי תשובה מאלזאנה: "איבריצה הוא כמו אחי הגדול", כתבה. איבריצה אינו שולט באנגלית, ואלזאנה ואני התחלנו להתכתב באינטנסיביות. ממנה למדתי שהרבה משירי העם הבוסניים מקורם בשירי לדינו, שהביאו עמם גולי ספרד, שהתיישבו בבוסניה בעידוד הסולטאן הטורקי. השיר Kad ja pođoh na Bembašu הוא "ההמנון" הלא רשמי של סרייבו, וידוע בברור שמקורו בלדינו.
השירים הבוסניים של איבריצה יוסיץ' וההתכתבות עם אלזאנה הגרה בסרייבו, גרמו לי לגעגוע לארץ שעדיין מלקקת את פצעי המלחמה, והחלטנו "מהיום למחר" לנסוע לבקר בבוסניה-הרצגובינה.
17 מדרגות מרשימות, מעוגלות, ההולכות וצרות, מוביליות לפתח הכנסייה, לפני הדלת נוצרת במה טבעית. כאן, לפני יותר מ- 40 שנה החל איבריצה יוסיץ' את הקריירה שלו, כשבתור נער נהג לשבת כאן ולשיר. כאן גילה אותו אמרגן מזגרב, וכאן הוא בוחר לשיר בכל פעם שנופלת עליו הרוח, אף פעם לא לפני חצות.
ובעודו מותח את המייתרים, ובעוד אנחנו מחכים, כמה מילים על המנזר והכנסייה:
המנזר הדומיניקני, היה המנזר הראשון בעיר, הוא נבנה כחלק ממערכת החומה , בצד הפונה לנמל, ובסמוך לשער פלוצ'ה, וכמו המנזר הפרנציסקני בצדה השני של העיר, הנזירים נועד לשמש כחומת מגן, במקרה והאויב יפרוץ אל העיר. הנזירים, בהיותם לא נשואים, ולכן אינם בעלי משפחה, יוכלו, כך האמינו, לשמש כמגיני העיר. אנשי העיר בחרו במיקום מאד רגיש וכבר במאה ה-14 הוא היה חלק מחומת העיר, במה שמכונה מערכת הגנה כפולה.
איבריצה פותח בשירה, לחבורה הקטנה שלנו מצטרפים עוד אנשים. כשהוא מגיע לצלילי הפתיחה של השיר "שלי", הוא מסמן לי לעלות לעמוד לצדו.
האם הגענו לפרק הסיום?, אלזאנה שהגיעה בנסיעה מסרייבו צחקה וטענה: "המשך יבוא" והעלתה את הסיפור ואת הכתבה מ- GoTravel לאתר האינטרנט של איבריצה.
איבריצה יוסיץ' שר עבור כותבת שורות אלו על מדרגות הכנסייה הדומיניקנית (צילום: שלמה צדקיהו)
מלון מומלץ בדוברובניק
מלון רויאל נפטון ( Hotel Neptun Dubrovnik ) הוא מלון 4 כוכבים מפנק, הממוקם בחצי האי לאפאד ( Lapad ), אזור נופש של דוברובניק. למלון חוף ים פרטי, בריכות שחיה (למבוגרים וילדים) הממוקמות בראש צוק מדהים, ומרכז בריאות וספא המציע עיסויים. החדרים כולם ממוזגים, עם שולחן, פינת ישיבה, קומקום, פינת קפה ומרפסת, הפונה לים או לנוף. למלון מספר מסעדות על טרסה המשקיפה לים, וארוחת בוקר עשירה. המלון נמצא במרחק של 10 דקות נסיעה מהעיר העתיקה, עם אוטובוס היוצא כל מספר דקות ותחנה שלו נמצאת ליד המלון (למגיעים ברכב יש גם חניה).
מידע נוסף
כתבות נוספות על אזור זה
השיר "שלום שרה" של הזמר הקרואטי איבריצה יוסיץ'. מיהי אותה שרה?
עיר החוף צבטאט, טיילת ארוכה ומוצלת עם בתי קפה, בארים, מסעדות וגלידריות (צילום: Pat Neary)
מלון מומלץ בעיירה צבטאט
מלון סבנת' (Hotel Seventh) ברמת 4 כוכבים, ממוקם במרכז העיירה צבטאט, בדרך בין דוברובניק למונטנגרו. הוא מרוחק כ- 500 מ' מחוף הים, הנראה היטב מהבריכה וממרפסות כל החדרים. במלון בריכה, מסעדה, בר וחדרים מרווחים וממוזגים, עם חלונות ומרפסות לעבר הים. למגיעים עם רכב מוצעת חנייה.
אזור קונאבלה – הדרום של הדרום
אזור קונאבלה (Konavle) הוא האזור הדרומי ביותר של קרואטיה. זהו אזור כפרי, שמצפון וצפון-מזרח לו מתנשאים הרי בוסניה-הרצגובינה, ומדרום לו גולשים הצוקים אל הים. את קו החוף מעטרים צוקים ומפרצים, ובתווך יערות, כרמים, מטעים, וכפרים קטנטנים של משפחות החיות כאן מדורי דורות. באזור כולו חיים פחות מ- 10,000 תושבים, הפזורים ב- 33 כפרים, שרובם עוסקים בחקלאות. שליש מהשטח מכוסה יערות. העמק נרכש על ידי תושבי דוברובניק מאציל בוסני בעל אדמות, בשנת 1419, והיה זה למעשה האזור שסיפק לאנשי העיר את מזונם.
בזמן מלחמת האזרחים (1990-1991) כבשו סרביה ומונטנגרו את האזור והוא שימש כבסיס להתקפות על דוברובניק. העיר הקטנה צ'יליפי (Čilipi) נהרסה עד היסוד.
הטיילת בעיר הקטנה צ'ילפי (צילום: Justin Smith)
מוצאם של תושבי אזור קונאבלה אינו ידוע, אך ברור שהם ממוצא שונה משל אוכלוסיית דוברובניק. גם שמותיהם מלמדים על כך. בשנת 1980 החל חוקר בן המקום, לחקור את שמות המשפחה של התושבים. הוא אסף מידע מכל מקור אפשרי, כגון, רישומים של הכנסייה, רישומים אזרחיים ותעודות מהארכיב המאד מפורט של דוברובניק, וכך הגיע למקורות של משפחות מהמאה ה-15 וה-16. עוד ידוע שהם חיו בבתי אב מורחבים. למרות היותם "חברה סגורה", הרכילות התיירותית טוענת שאנשי הרפובליקה של דוברובניק נהגו לבלות כאן במסעות ציד, שהתבטאו לא פעם ב"ציד" נערות כפריות. שושי חן, מדריכה ששימשה כנציגה בדוברובניק ובילתה שם מדי קיץ, הפכה למומחית שלי לענייני סיפורי קונאבלה. היא אמרה לי בחיוך: "כאן חיים צאצאיה האמיתיים של הרפובליקה", שהרי אצולת דוברובניק התפזרה לכל רוח, לאחר כיבוש נפוליאון, ו"ממזרי" האזור הם נושאי הגנים המיוחסים...
בני משפחת גלביץ' הם משפחה ותיקה ויקרה מהכפר Poljice . אל הבית והמשק של ניקו גלביץ' מגיעות קבוצות תיירים, המבקשים להכיר בית אבן טיפוסי ולטעום מטעמים מעשה ידי נשות המשפחה. נקודה יהודית מעניינת - בשנת 2001 קיבל בן המשפחה, מרקו גלביץ', את תעודת חסיד אומות עולם, על הצלת בני משפחת ליאון לוי שעלו בהמשך לישראל.
נערה מקומית ורקמה מעשה ידי נשות אזור קונאבלה (צילום: www.tzcavtat-konavle.hr )
העיירה צ'יליפי –מי נשואה ומי פנויה
העיירה צ'יליפי (Čilipi) הסמוכה לשדה התעופה של דוברובניק, תחנתנו השניה, נראתה ביום החול בו הגענו כעיר רפאים, שונה מהעיר שאני מכירה מימי ראשון, כשהמוני תיירים פוקדים אותה. אז נמלאת הרחבה שלפני הכנסייה דוכני מכירות, שמציבים תושבי האזור, כשהם לבושים בלבושם המסורתי. נערות הכפר חובשות לראשן כיפה מיוחדת: נשים מבוגרות במצנפת לבנה, נשים נשואות בכיפה לבנה, אלמנות מוסיפות סרט שחור, מאורסת סרט זהב ובתולה צעירה ופנויה מוסיפה סרט כחול. בימי ראשון בחודשי האביב והקיץ מתקיים במקום גם מופע פולקלור.
צ'יליפי משמרת היטב את המורשת של האזור הכפרי קונאבלה, אבל אנחנו באנו ביום חול, בתי האבן נראים כנמים. אין יוצא ואין בא. "בית האוצר" במרכז צ'יליפי, הוסב בשנת 1974 למוזיאון מחוז קונאבלה ובו פריטים אתנולוגיים מהאזור, שנאספו על ידי התושבים. המקום מקנה תחושה של בית מקומי טיפוסי. בשנת ב-1991, במהלך מלחמת האזרחים, נפגע הבית ונשרף ופריטים רבים הושמדו. היום ניתן לראות בתצוגה עבודות יד מסורתיות רבות, שרוקמות נשות האזור.
העיירה צ'ילפי, לא רחוקה משדה התעופה של דוברובניק (צילום: Justin Smith)
לסעוד בגינת הארמון של דוברובניק
לאחר כמה ימים מהנים ומרגשים במונטנגרו, חזרנו שוב לדוברובניק. לא ויתרתי על ארוחה במסעדה מיוחדת - מסעדת קונאבוסקי דבורי (Konavoski Dvori). דבורי פירושו ארמונות, אבל אם היו שואלים אותי הייתי בוחרת בשם "גינת קונאבוסקי", כי טיול בגינת המסעדה שווה כל ארמון. המסעדה ממוקמת בתוך חורש טבעי, בינות מפלים וטחנת קמח עתיקה. שווה להיכנס למקום המופלא הזה, לשלם מחיר יקר על קפה או ארוחה, שתמיד היא טעימה, וליהנות. לאחר חיבוקים ונשיקות, הושיבו אותנו אחר כבוד ליד שולחן הצופה אל המפלים. איזה סיום נפלא לטיול שלנו במונטנגרו.
גלגל טחנת הקמח העתיקה במסעדת קונאבוסקי דבורי (צילום: www.dubrovnikriver.hr)
פתרון תעלומת שרה
בדרך חזרה העירה, שוב מתנגן לו השיר "שלום שרה":
שלום שרה שלום אושר
את מביאה אושר בכל מקום
שערך כיער פורח באור הזוהר של הירח
שפתייך כמיתרי גיטרה, מותנייך כחיטה זוהרת
שירייך הם כמו - הו שלום שרה - הצליל הנפלא ביותר בליבי
שמך דומה לנפלא שבשירים, והוא גורם לי אושר
אני מחפש את שרה בכל מקום
בכל אישה אני רואה את שרה ובזכותך אני אוהב את כולן.
( תרגום חופשי של המחברת.כל הזכויות שמורות © )
לפני שנים אחדות עשה האוטובוס עם מטיילי קבוצתי את דרכו למונטנגרו, כמנהגי ביקשתי מהנהג לפתוח את הרדיו בשירים מקומיים. הוא חיפש בין הקלטות שלו והשמיע לנו שירים. בעודי מספרת לקבוצה על שרואות עינינו בדרך, קלטו אזני את המילים "שלום שרה".
המנגינה הקליטה, הקול המדהים, ובעיקר המילים החוזרות "שלום שרה, שלום סרנטנה", הפכו מאז ל"שיר" של כל הקבוצות אותן הדרכתי. כל קבוצה בתורה פשטה על חנויות המוסיקה בדוברובניק, עירו של הזמר ומחבר השיר. כל קבוצה בתורה ניסתה לדמיין מי היא אותה שרה.
על מלאכת התרגום ישבתי שעות עם ידידי הסלובני מריאן. שוב ושוב השמעתי לו את השיר, הוא תרגם לאנגלית ואני לעברית.
כל כך הרבה פעמים שמעתי את השיר, עד שהמילים הקרואטיות הפכו לשגורות על פי.
מי זאת שרה? למי נכתבו מילים כל כך מרגשות? מי האישה שבזכותה הוא אוהב את כל הנשים? הייתי חייבת לדעת, וכשאני חייבת אני לא נחה. כל חברי מדוברובניק נרתמו למלאכה. גייסתי גם את שושי חן האהובה: "אל תשכחי לברר אצל כל מי שאת יכולה", הפכתי אובססיבית.
עבר טיול, ועוד טיול, שרה עדיין נשארה עבורי חידה. אולי הוא התאהב בבחורה ישראלית? אולי היא שברה את ליבו? מי זאת שרה?
"נו", שאלתי את ידידתי הקרואטית יוגה, שסיפרה לי שהיא חברה של אחיו של איבריצה יוסיץ' (Ibrica Jusic) הזמר, "פגשת אותו?"
באחת הפעמים שהגעתי שוב לדוברובניק, אמרה לי שושי שליוגה יש הפתעה בשבילי... ובכן, יוגה נפגשה עם דלו, אחיו של איבריצה, גיטריסט ומלחין ידוע אף הוא. כן, ברור שהוא יודע למי כתב אחיו את השיר... לחבר שלו, יהודי, נולדה בת ושמה שרה. תינוקת!
לא אהבה לאור הירח, לא נשיקות רומנטיות, מסתבר שגם מראה של תינוקת בת יומה מרעיד את נימי הכשרון.
הזמר איבריצה יוסיץ', שיר מרגש לתינוקת שרה (צילום: http://www.ibricajusic.com )
סוף מפתיע לחידת שרה
נכתב כחודשיים לאחר פרסום הכתבה
עוד כמה דקות יצלצלו פעמוני הכנסיות בדוברובניק את צלצול חצות. איש עם עיניים טובות יושב בקצה מדרגות הכנסייה הדומיניקנית, בידו גיטרה ולצדו כלב. הוא מכוון את הגיטרה, עוד דקה יגיע הפרק המסכם.
לפני עשר שנים שמעתי לראשונה את השיר "שלום שרה" ונכבשתי, עכשיו, אני יושבת על מדרגות הכנסיה הדומיניקנית, מוקפת חברים. איבריצה יוסיץ' (Ibrica Jusic ), מכוון את המיתרים ועוד רגע ישיר לאוזנינו את השיר "שלום שרה".
כותבת שורות אלו (שנייה מימין) עם ידידים על מדרגות הכנסייה (צילום: שלמה צדקיהו)
לפני כחודשיים העליתי לאתר GoTravel את הפרק על חידת שרה. שוב התעוררה סקרנותי, חיפשתי ומצאתי את האתר של הזמר וכתבתי לו. לא עברו שעות וקיבלתי תשובה מאלזאנה: "איבריצה הוא כמו אחי הגדול", כתבה. איבריצה אינו שולט באנגלית, ואלזאנה ואני התחלנו להתכתב באינטנסיביות. ממנה למדתי שהרבה משירי העם הבוסניים מקורם בשירי לדינו, שהביאו עמם גולי ספרד, שהתיישבו בבוסניה בעידוד הסולטאן הטורקי. השיר Kad ja pođoh na Bembašu הוא "ההמנון" הלא רשמי של סרייבו, וידוע בברור שמקורו בלדינו.
השירים הבוסניים של איבריצה יוסיץ' וההתכתבות עם אלזאנה הגרה בסרייבו, גרמו לי לגעגוע לארץ שעדיין מלקקת את פצעי המלחמה, והחלטנו "מהיום למחר" לנסוע לבקר בבוסניה-הרצגובינה.
17 מדרגות מרשימות, מעוגלות, ההולכות וצרות, מוביליות לפתח הכנסייה, לפני הדלת נוצרת במה טבעית. כאן, לפני יותר מ- 40 שנה החל איבריצה יוסיץ' את הקריירה שלו, כשבתור נער נהג לשבת כאן ולשיר. כאן גילה אותו אמרגן מזגרב, וכאן הוא בוחר לשיר בכל פעם שנופלת עליו הרוח, אף פעם לא לפני חצות.
ובעודו מותח את המייתרים, ובעוד אנחנו מחכים, כמה מילים על המנזר והכנסייה:
המנזר הדומיניקני, היה המנזר הראשון בעיר, הוא נבנה כחלק ממערכת החומה , בצד הפונה לנמל, ובסמוך לשער פלוצ'ה, וכמו המנזר הפרנציסקני בצדה השני של העיר, הנזירים נועד לשמש כחומת מגן, במקרה והאויב יפרוץ אל העיר. הנזירים, בהיותם לא נשואים, ולכן אינם בעלי משפחה, יוכלו, כך האמינו, לשמש כמגיני העיר. אנשי העיר בחרו במיקום מאד רגיש וכבר במאה ה-14 הוא היה חלק מחומת העיר, במה שמכונה מערכת הגנה כפולה.
איבריצה פותח בשירה, לחבורה הקטנה שלנו מצטרפים עוד אנשים. כשהוא מגיע לצלילי הפתיחה של השיר "שלי", הוא מסמן לי לעלות לעמוד לצדו.
האם הגענו לפרק הסיום?, אלזאנה שהגיעה בנסיעה מסרייבו צחקה וטענה: "המשך יבוא" והעלתה את הסיפור ואת הכתבה מ- GoTravel לאתר האינטרנט של איבריצה.
איבריצה יוסיץ' שר עבור כותבת שורות אלו על מדרגות הכנסייה הדומיניקנית (צילום: שלמה צדקיהו)
מלון מומלץ בדוברובניק
מלון רויאל נפטון ( Hotel Neptun Dubrovnik ) הוא מלון 4 כוכבים מפנק, הממוקם בחצי האי לאפאד ( Lapad ), אזור נופש של דוברובניק. למלון חוף ים פרטי, בריכות שחיה (למבוגרים וילדים) הממוקמות בראש צוק מדהים, ומרכז בריאות וספא המציע עיסויים. החדרים כולם ממוזגים, עם שולחן, פינת ישיבה, קומקום, פינת קפה ומרפסת, הפונה לים או לנוף. למלון מספר מסעדות על טרסה המשקיפה לים, וארוחת בוקר עשירה. המלון נמצא במרחק של 10 דקות נסיעה מהעיר העתיקה, עם אוטובוס היוצא כל מספר דקות ותחנה שלו נמצאת ליד המלון (למגיעים ברכב יש גם חניה).
מידע נוסף
כתבות נוספות על אזור זה
נערה מקומית ורקמה מעשה ידי נשות אזור קונאבלה (צילום:
לסעוד בגינת הארמון של דוברובניק
לאחר כמה ימים מהנים ומרגשים במונטנגרו, חזרנו שוב לדוברובניק. לא ויתרתי על ארוחה במסעדה מיוחדת - מסעדת קונאבוסקי דבורי (Konavoski Dvori). דבורי פירושו ארמונות, אבל אם היו שואלים אותי הייתי בוחרת בשם "גינת קונאבוסקי", כי טיול בגינת המסעדה שווה כל ארמון. המסעדה ממוקמת בתוך חורש טבעי, בינות מפלים וטחנת קמח עתיקה. שווה להיכנס למקום המופלא הזה, לשלם מחיר יקר על קפה או ארוחה, שתמיד היא טעימה, וליהנות. לאחר חיבוקים ונשיקות, הושיבו אותנו אחר כבוד ליד שולחן הצופה אל המפלים. איזה סיום נפלא לטיול שלנו במונטנגרו.
גלגל טחנת הקמח העתיקה במסעדת קונאבוסקי דבורי (צילום: www.dubrovnikriver.hr)
פתרון תעלומת שרה
בדרך חזרה העירה, שוב מתנגן לו השיר "שלום שרה":
שלום שרה שלום אושר
את מביאה אושר בכל מקום
שערך כיער פורח באור הזוהר של הירח
שפתייך כמיתרי גיטרה, מותנייך כחיטה זוהרת
שירייך הם כמו - הו שלום שרה - הצליל הנפלא ביותר בליבי
שמך דומה לנפלא שבשירים, והוא גורם לי אושר
אני מחפש את שרה בכל מקום
בכל אישה אני רואה את שרה ובזכותך אני אוהב את כולן.
( תרגום חופשי של המחברת.כל הזכויות שמורות © )
לפני שנים אחדות עשה האוטובוס עם מטיילי קבוצתי את דרכו למונטנגרו, כמנהגי ביקשתי מהנהג לפתוח את הרדיו בשירים מקומיים. הוא חיפש בין הקלטות שלו והשמיע לנו שירים. בעודי מספרת לקבוצה על שרואות עינינו בדרך, קלטו אזני את המילים "שלום שרה".
המנגינה הקליטה, הקול המדהים, ובעיקר המילים החוזרות "שלום שרה, שלום סרנטנה", הפכו מאז ל"שיר" של כל הקבוצות אותן הדרכתי. כל קבוצה בתורה פשטה על חנויות המוסיקה בדוברובניק, עירו של הזמר ומחבר השיר. כל קבוצה בתורה ניסתה לדמיין מי היא אותה שרה.
על מלאכת התרגום ישבתי שעות עם ידידי הסלובני מריאן. שוב ושוב השמעתי לו את השיר, הוא תרגם לאנגלית ואני לעברית.
כל כך הרבה פעמים שמעתי את השיר, עד שהמילים הקרואטיות הפכו לשגורות על פי.
מי זאת שרה? למי נכתבו מילים כל כך מרגשות? מי האישה שבזכותה הוא אוהב את כל הנשים? הייתי חייבת לדעת, וכשאני חייבת אני לא נחה. כל חברי מדוברובניק נרתמו למלאכה. גייסתי גם את שושי חן האהובה: "אל תשכחי לברר אצל כל מי שאת יכולה", הפכתי אובססיבית.
עבר טיול, ועוד טיול, שרה עדיין נשארה עבורי חידה. אולי הוא התאהב בבחורה ישראלית? אולי היא שברה את ליבו? מי זאת שרה?
"נו", שאלתי את ידידתי הקרואטית יוגה, שסיפרה לי שהיא חברה של אחיו של איבריצה יוסיץ' (Ibrica Jusic) הזמר, "פגשת אותו?"
באחת הפעמים שהגעתי שוב לדוברובניק, אמרה לי שושי שליוגה יש הפתעה בשבילי... ובכן, יוגה נפגשה עם דלו, אחיו של איבריצה, גיטריסט ומלחין ידוע אף הוא. כן, ברור שהוא יודע למי כתב אחיו את השיר... לחבר שלו, יהודי, נולדה בת ושמה שרה. תינוקת!
לא אהבה לאור הירח, לא נשיקות רומנטיות, מסתבר שגם מראה של תינוקת בת יומה מרעיד את נימי הכשרון.
הזמר איבריצה יוסיץ', שיר מרגש לתינוקת שרה (צילום: http://www.ibricajusic.com )
סוף מפתיע לחידת שרה
נכתב כחודשיים לאחר פרסום הכתבה
עוד כמה דקות יצלצלו פעמוני הכנסיות בדוברובניק את צלצול חצות. איש עם עיניים טובות יושב בקצה מדרגות הכנסייה הדומיניקנית, בידו גיטרה ולצדו כלב. הוא מכוון את הגיטרה, עוד דקה יגיע הפרק המסכם.
לפני עשר שנים שמעתי לראשונה את השיר "שלום שרה" ונכבשתי, עכשיו, אני יושבת על מדרגות הכנסיה הדומיניקנית, מוקפת חברים. איבריצה יוסיץ' (Ibrica Jusic ), מכוון את המיתרים ועוד רגע ישיר לאוזנינו את השיר "שלום שרה".
כותבת שורות אלו (שנייה מימין) עם ידידים על מדרגות הכנסייה (צילום: שלמה צדקיהו)
לפני כחודשיים העליתי לאתר GoTravel את הפרק על חידת שרה. שוב התעוררה סקרנותי, חיפשתי ומצאתי את האתר של הזמר וכתבתי לו. לא עברו שעות וקיבלתי תשובה מאלזאנה: "איבריצה הוא כמו אחי הגדול", כתבה. איבריצה אינו שולט באנגלית, ואלזאנה ואני התחלנו להתכתב באינטנסיביות. ממנה למדתי שהרבה משירי העם הבוסניים מקורם בשירי לדינו, שהביאו עמם גולי ספרד, שהתיישבו בבוסניה בעידוד הסולטאן הטורקי. השיר Kad ja pođoh na Bembašu הוא "ההמנון" הלא רשמי של סרייבו, וידוע בברור שמקורו בלדינו.
השירים הבוסניים של איבריצה יוסיץ' וההתכתבות עם אלזאנה הגרה בסרייבו, גרמו לי לגעגוע לארץ שעדיין מלקקת את פצעי המלחמה, והחלטנו "מהיום למחר" לנסוע לבקר בבוסניה-הרצגובינה.
17 מדרגות מרשימות, מעוגלות, ההולכות וצרות, מוביליות לפתח הכנסייה, לפני הדלת נוצרת במה טבעית. כאן, לפני יותר מ- 40 שנה החל איבריצה יוסיץ' את הקריירה שלו, כשבתור נער נהג לשבת כאן ולשיר. כאן גילה אותו אמרגן מזגרב, וכאן הוא בוחר לשיר בכל פעם שנופלת עליו הרוח, אף פעם לא לפני חצות.
ובעודו מותח את המייתרים, ובעוד אנחנו מחכים, כמה מילים על המנזר והכנסייה:
המנזר הדומיניקני, היה המנזר הראשון בעיר, הוא נבנה כחלק ממערכת החומה , בצד הפונה לנמל, ובסמוך לשער פלוצ'ה, וכמו המנזר הפרנציסקני בצדה השני של העיר, הנזירים נועד לשמש כחומת מגן, במקרה והאויב יפרוץ אל העיר. הנזירים, בהיותם לא נשואים, ולכן אינם בעלי משפחה, יוכלו, כך האמינו, לשמש כמגיני העיר. אנשי העיר בחרו במיקום מאד רגיש וכבר במאה ה-14 הוא היה חלק מחומת העיר, במה שמכונה מערכת הגנה כפולה.
איבריצה פותח בשירה, לחבורה הקטנה שלנו מצטרפים עוד אנשים. כשהוא מגיע לצלילי הפתיחה של השיר "שלי", הוא מסמן לי לעלות לעמוד לצדו.
האם הגענו לפרק הסיום?, אלזאנה שהגיעה בנסיעה מסרייבו צחקה וטענה: "המשך יבוא" והעלתה את הסיפור ואת הכתבה מ- GoTravel לאתר האינטרנט של איבריצה.
איבריצה יוסיץ' שר עבור כותבת שורות אלו על מדרגות הכנסייה הדומיניקנית (צילום: שלמה צדקיהו)
מלון מומלץ בדוברובניק
מלון רויאל נפטון ( Hotel Neptun Dubrovnik ) הוא מלון 4 כוכבים מפנק, הממוקם בחצי האי לאפאד ( Lapad ), אזור נופש של דוברובניק. למלון חוף ים פרטי, בריכות שחיה (למבוגרים וילדים) הממוקמות בראש צוק מדהים, ומרכז בריאות וספא המציע עיסויים. החדרים כולם ממוזגים, עם שולחן, פינת ישיבה, קומקום, פינת קפה ומרפסת, הפונה לים או לנוף. למלון מספר מסעדות על טרסה המשקיפה לים, וארוחת בוקר עשירה. המלון נמצא במרחק של 10 דקות נסיעה מהעיר העתיקה, עם אוטובוס היוצא כל מספר דקות ותחנה שלו נמצאת ליד המלון (למגיעים ברכב יש גם חניה).
מידע נוסף
כתבות נוספות על אזור זה
גלגל טחנת הקמח העתיקה במסעדת קונאבוסקי דבורי (צילום: www.dubrovnikriver.hr)