www.goTravel.co.il
הכתבה מעניינת? שלחו אותה בדואר למי שתרצו

הקש בתיבה את רצף האותיות המופיע למטה:



 

גורילות בערפל -
שמורת דה-וולקנס ברואנדה

מאת: דורון גור


שמורת דה-וולקנס בצפון רואנדה, היא החלק הדרומי של שמורת וירונגה הגדולה, שמאכלסת את אחרוני גורילות ההרים בעולם.


על פי ספרה של דיאן פוסי, שהקדישה ואף הקריבה את חייה לחקר גורילות ההרים, צולם הסרט גורילות בערפל בכיכובה של סיגורני ויבר. הספר והסרט הביאו את סיפורה וסיפור גורילות ההרים למודעות רחבה בעולם.

 
 משפחת גורילות בוהה במבקרים, פארק דה-וולקנס
משפחת גורילות בוהה במבקרים, 
פארק דה-וולקנס   (צילום: רות חופשי)

שמורת וירונגה (Virunga National Park) נחלקת לשלושה חלקים: חלקה הצפוני נמצא באוגנדה ונקרא שמורת מגאינגה (Mgahinga Gorilla National Park), חלקה המערבי נמצא ברפובליקה הדמוקרטית של קונגו (בעייתי למטיילים, בשל מורדי הגרילה החיים באזור), ואילו החלק האטרקטיבי ביותר הוא פארק דה-וולקנס שברואנדה (Parc National des Volcans).
כתבות על רואנדה


מיקומה של שמורת דה-וולקנס על מפת אפריקה
 
גורילת הרים מזרחית - מפגשים ראשונים
התיעוד הראשון של גורילת ההרים הינו מ- 1902 של הגרמני רוברט פון ברינג (Robert von Beringe), ששהה במקום במסגרת משלחת צבאית גרמנית לקביעת גבולותיה של מזרח אפריקה. המשלחת העפילה לשרשרת הרי וירונגה (Virunga mountains) וצפתה ב"קופים שחורים גדולים". חברי המשלחת ירו בשני קופים, ואחד מהם, שניצל, נשלח למוזיאון הזואולוגי של ברלין וקיבל את השם גורילת ברינגאי (Gorilla Beringei), על שם המגלה (שגם ירה בו...).
 
ב- 1925 שכנע קרל אקליי (Carl Akeley), חוקר בשירות המוזיאון האמריקאי לתולדות הטבע, את מלך בלגיה אלברט הראשון, להקים פארק לאומי, כדי להגן על בעלי החיים בסביבת הרי וירונגה. כך נוצר לראשונה הפארק הלאומי אלברט (Albert National Park). מאוחר יותר שונה השם לוירונגה, שפירושו בשפת קינירואנדה (Kinyarwanda) , שפתם של המקומיים - 'שמורת ההרים'.
 
קרל אקליי היה הראשון שערך תצפיות מדעיות על חיי הגורילות בטבע. הוא סבר, שהקופים הפראיים אינם אלא ענקים טובי מזג, החיים בשקט ובשלווה בבית ההרים שלהם. אלא, שבטרם הספיק להוכיח את השערותיו, במהלך ביקור המחקר החמישי שלו באפריקה, מת מדלקת ריאות ונקבר בהרים, בקרבת המקום בו פגש לראשונה את הגורילות.
 
המחקר הרציני הראשון נערך ב- 1959 על ידי הזואולוג ג'ורג שאלר (George Schaller) ונמשך קצת יותר משנה וחצי. מחקרו שפך אור ראשון על המבנה החברתי, מהלך החיים והאקולוגיה של השמורה והגורילות.
שאלר פרסם שני ספרים The Mountain Gorilla   ו- The Year of the Gorilla, שסיפקו רקע כתוב ראשון על הנושא.
כתבות נוספות על טיולים בעקבות בעלי חיים
 
גורילות בפארק דה-וולקנס
ענקים טובי מזג, גורילות בפארק דה-וולקנס  (צילום: שמואל קרן)
 

אפריקה ספארי




 
דיאן פוסי - גורילות בערפל
באחד הספרים נתקלה במקרה דיאן פוסי (Dian Fossey) והוקסמה מהנושא.
דיאן עבדה בבית חולים לילדים בקנטאקי. בהכשרתה האקדמאית הייתה בכלל מרפאה בעיסוק, הכשרה שהעניקה לה יכולת מיוחדת ליצור קשר עם ילדים חולים, ללא שימוש במילים - יכולת בה נעזרה רבות בהמשך כזואולוגית וחוקרת חיות.
נושא חקר הגורילות, הצטלב היטב עם תוכניותיה של דיאן, לערוך סיור מקיף באפריקה. וכך בשנת 1963 מצאה עצמה פוסי בשמורת דה-וולקנס ברואנדה.
 
דיאן החלה לערוך תצפיות על הגורילות, בהדרכתו של האנתרופולוג המפורסם לואיס ליקי (Louis Leakey), ששהה אף הוא במקום. הפגישה הראשונה של דיאן עם הגורילות, הייתה 'אהבה ממבט ראשון' וכך נשארה דיאן פוסי לחקור את הגורילות.
בשנת 1970 חזרה לארה"ב, להשלמות אקדמאיות בתחום הזואולוגיה, אז גם הבינה שמקומה כבר לא בציוויליזציה המערבית והיא מיהרה חזרה לרואנדה. כשחזרה לרואנדה, גילתה כי ציידים בלתי חוקיים, צדו חלק מהגורילות אותן חקרה ובמיוחד את הגורילה האהובה עליה דיג'יט.
 
התקופה השנייה של דיאן ברואנדה מאופיינת בחקר הגורילות ובמאבק בצייד הלא חוקי שלהן. למען מטרה זו הקימה קרן, שקיימת עד היום The Digit Fund.  
אך המאבקים להגנת הגורילות, היו אלו שהביאו לסוף דרכה של דיאן. בדצמבר 1983, בגיל 53, היא נמצאה ללא רוח חיים בתחנת המחקר שלה קריסוקה (Karisoke), לאחר שנרצחה על ידי ציידים מקומיים, איתם הייתה במאבק ממושך להגנת הגורילות.
 
הסרט גורילות בערפל (Gorillas in the Mist, 1988), שנעשה על פי ספרה של פוסי וקורות חייה, בגילומה על ידי סיגורני ויבר, הביא את סיפורה וסיפור גורילות ההרים למודעות רחבה בעולם.
 
גורילות בערפל, סרט
פוסטר הסרט גורילות בערפל 1988 עם סיגורני ויבר בתפקיד דיאן פוסי
 
גורילת ההרים המזרחית
השם המדעי של גורילת ההרים הוא גורילת ברינגאי (Gorilla beringei). החוקרים משערים, כי משפחת האדם (הומינידים), אליה משתייכים האדם והגורילה, התפצלה במהלך האבולוציה ממשפחת קופי האדם (פונגידים), רק לפני חמישה עד עשרה מיליון שנים (תלוי באסכולה המדעית). לפונגידים מאפיינים גופניים קרובים מאד לאלה של בני האדם.
גורילות ההרים הם בעלי מבנה גוף מוצק וכבד וזרועותיהם ארוכות מרגליהם. אין להם זנב, ראשם גדול, המצח צר והגבות בולטות. העיניים קטנות וקרובות זו לזו ואפם שטוח ורחב. גולגולתם מוארכת ומהווה בסיס לשרירי הצוואר והלסת החזקים. שיערם ארוך וכהה משל מיני גורילה אחרים. הזכרים הבוגרים מתהדרים בשער גב בצבע אפור כסוף, והם מכונים כסופי גב. הזכרים הגדולים עשויים להגיע לגובה של 1.80 מטר, ומשקלם עשוי להגיע ל- 200 קילוגרמים.
למרות גודלם המרשים וכוחם הרב, ולמרות המראה המאיים, הם צמחוניים כמעט לחלוטין.
הם בעלי יכולות חברתיות גבוהות, וחיים בקבוצות מלוכדות יחסית. את החבורה מנהיג הזכר הוותיק, כסוף הגב (Sulver Back ).
מרבית הזכרים, וכ- 60% מן הנקבות, פורשים מן הקבוצה שבה נולדו. הזכרים עוזבים את הקבוצה בסביבות גיל 11.
אזור המחיה של גורילות ההרים הוא במקומות הגבוהים, בהם הטמפרטורה נמוכה. ג'ורג' שאלר זיהה עשרה אזורים נפרדים, בהם יערות במבוק ברום של 2,225 - 2,800 מטר, יערות Hagenia (שיח ממשפחת הוורדיים הגדל בהרי מזרח אפריקה) בגובה של 2,800 - 3,350 מטר, והאזור הצחיח יותר בגבהים של 3,440 - 4,270 מטר.
 
את מרבית הזמן מעבירים הגורילות בגבהים שבין ,2800 מטר - 3,350 מטר, בגלל שבגובה זה יש את תנאי המחייה האידיאלים עבורם. האקלים הוא קריר, ערפילי וגשום.
תנאים אלו הם הבסיס האידיאלי להתפתחות חגורת יער גשם הררי. גורילת ההרים ניזון בעיקר מצמחים, כשמרבית האוכל מבוסס על עלים, נבטים וגבעולים (85.8% ) של 142 מיני צומח.
בנוסף ניזון גורילת ההר מקליפות (6.9% ), שורשים (3.3% ), פרחים (2.3% ) וצמחים (1.7% ), ומעט חסרי חוליות קטנים ונמלים (0.1% ). זכרים בוגרים עשויים לאכול עד 34 ק"ג של צמחים ביום ואילו הנקבות עד 18 ק"ג ביום.
 
גורילת ההרים, צמחוניים כמעט לחלוטין
גורילת ההרים, צמחוניים כמעט לחלוטין  (צילום: שמואל קרן)
 
הזכר השליט, כסוף הגב, קובע על פי רוב את תנועת הקבוצה ומוליך אותה למקורות המזון השונים.
גורילות ההרים ידידותיים לאדם ולשאר החיות, ואת הסכסוכים הפנימיים הם פותרים באמצעות מחוות איום.
יחד עם זאת, סכסוכים בין חבורות יריבות, עלולים להוביל לקרבות אכזריים עם אבידות בנפש.
 
דיאן פוסי כתבה בספרה על תקרית אלימה, שבה ננשכו ארבעה קופים וסבלו מפצעים חמורים, וגור בן עשרה חודשים, שננשך למוות. בגלל אי היציבות בקונגו, שבמהלכה הבריחו המורדים לזמן מה את פקחי השמורה (בתחילת 2009 הם חידשו את עבודתם), קשה לאמוד את המספר המדויק של גורילות ההרים. ההערכה מדברת על 700 פרטים בסך הכל, מתוכם כ- 30 קבוצות/משפחות, אשר כ- 15 מתוכן חיות ברואנדה. 8 משפחות  בשטח רואנדה מיועדות למחקר ואינן זמינות כלל לקהל מבקרים, ורק 7 זוכות לביקור של בני אדם.
 
גורילת ההרים, מעריכים שיש 700 פרטים בלבד
גורילת ההרים, מעריכים שיש 700 פרטים בלבד  (צילום: שמואל קרן)
 




 
שמורת פארק דה-וולקנס - שמורת וירונגה 
כאמור שמורת פארק דה-וולקנס היא החלק הדרומי של שמורת וירונגה הגדולה.
גודל השמורה הוא בסך הכל 125 קמ"ר. היא נמצאת על רכס הרי געש, מרביתם רדומים, שנוצרו כחלק ממערכת השבר הסורי-אפריקאי. גובהו של אזור השמורה נע בין 2,225 מטר ועד 4,270 מטר.
בית הגידול החשוב והמרכזי של השמורה, הוא יער גשם הררי, שמכסה את רוב שטחה. רוב חגורת היער הזו, גדלה בגבהים של 2,800 מטר ועד 3,500 מטר. האזור מתברך במאות זני צומח שונים מכל הסוגים, ובתוך סבך הצמחייה הזו חיים להם הגורילות.
למרות שהשמורה ידועה בעיקר בשל הגורילות, יש בה גם מאות סוגי ציפורים, דבר ההופך אותה לגן עדן לחובבי ציפורים.
 
פארק דה-וולקנס, בתוך סבך הצמחייה חיים להם הגורילות, רואנדה
פארק דה-וולקנס, בתוך סבך הצמחייה חיים להם הגורילות  (צילום: שמואל קרן)
 
ביקור בשמורת דה-וולקנס
לטיול בשמורת פארק דה-וולקנס מונפקים רק 56 אישורים ביום, והם מאפשרים ביקור קצר. כל קבוצה מונה 8 איש בלבד ואורך הביקור - שעה אחת בלבד, על השעון!
עלות התענוג - 500$ לאדם (כן, זו לא טעות) - המחיר מתואם עם כל שמורות הגורילות הנוספות, שהן שמורת וירונגה ושמורת בוונדי באוגנדה.
ההליכה עד לריכוזי הגורילות לוקחת בין שעתיים לארבע שעות, תלוי במהירות תנועת הקבוצה. ההליכה היא בתוך יער גשם סבוך ומומלץ לקחת נעלי הליכה טובות בשילוב בגדים ארוכים.
שימו לב – אסור לילדים מתחת לגיל 15 לבוא במגע עם הגורילות, מחשש להעברת מחלות.
 
העיירה גיסני, הקרובה ביותר לשמורה, מרוחקת כשעתיים וחצי עד שלוש שעות נסיעה מקיגלי הבירה, או שעה נסיעה מהגבול הדרומי של אוגנדה.
באזור השמורה מבחר לודג'ים, שמחיר השהייה בהם הוא מ- 250$ ועד 1,500$ דולר ללילה.
כמו כן במקום אכסניה צנועה ובית מלון.
כדי להיכנס לרואנדה יש צורך בוויזה, שעלותה 60$, המתקבלת עם הכניסה למדינה.
 
גור גורילה צעיר
גור גורילה צעיר  (צילום: שמואל קרן)
 
ספרות מומלצת
  • גורילות בערפל - דיאן פוסי, הוצאת דביר.
  • ג'נוסייד - רואנדה 1994, רצח-עם ב"ארץ אלף הגבעות" - בנימין נויברגר, הוצאת האוניברסיטה הפתוחה. 


סרט וידאו מקסים על הגורילות בפארק דה-וולקנס, צפון רואנדה
 
כתבות נוספות על טיולים בעקבות בעלי חיים





דורון גור אודות הכותב
דורון גורבוגר תואר ראשון במדע המדינה סוציולוגיה ואנתרופולוגיה ותואר שני במנהל עסקים. תומך אדוק של איכות הסביבה ושמירה על חיים ירוקים. אוהב ויוצר נלהב של טיולים רגליים ואקולוגיים. סמנכ"ל אופרציה ומוצר ומנהל את מחלקת הטרקים, לצד הטיולים גיאוגרפיים בחברת אקו טיולי שטח.

דורון עונה לשאלותיכם בפורום מומחי תיירות
לקריאת כתבות נוספות של דורון.








מספר צפיות: 11412
1582