.jpg)
גורילות בערפל:
פארק דה וולקנס ברואנדה
מאת: דורון גור
שמורת דה וולקנס שבצפון-מערב רואנדה היא אחד מבתי הגידול האחרונים של גורילות ההרים בעולם. סכום לא מבוטל משלמים כאן עבור הזכות לפגוש את הענקים הללו, שאישה אחת מיוחדת הקדישה להם את חייה. דיאן פוסי חקרה את עולמן של הגורילות ונאבקה להגנתן במשך שני עשורים, ואת תצפיותיה וחוויותיה תיעדה בספרה "גורילות בערפל". הספר והסרט שנוצר בהשראתו חשפו בפני מיליוני אנשים את קופי האדם הנדירים הללו ואת סיפורה של האישה שקשרה את גורלה בגורלם.
מיקומו של פארק דה וולקנס בצפון-מערב רואנדה, עם יעדים נוספים המוזכרים בכתבה
ושני מלונות מומלצים:
.jpg)
חופשות סקי, אופניים והליכה לחצו לרשימת היעדים »
קרוזים והפלגות נופש לחצו לרשימת היעדים »
תכנון טיולים לצפון אמריקה לחצו לרשימת היעדים »
מפגשים ראשונים עם הגורילות
העולם המערבי התוודע לגורילות ההרים בשנת 1902, כאשר משלחת צבאית גרמנית בהנהגת רוברט פון ברינגה (Robert von Beringe) נתקלה ב"קופים שחורים גדולים" ברכס הרי וירונגה (Virunga Mountains) . חברי המשלחת ירו בשתי גורילות, ושרידיה של אחת מהן נשלחו למוזיאון בברלין. בעקבות כך תוארה הגורילה בשם המדעי Gorilla beringei, על שמו של פון ברינגה, שגם ירה בה.
בשנת 1925 הוקם הפארק הלאומי אלברט(Albert National Park) , ביוזמת מלך בלגיה אלברט הראשון ובתמיכתו של קרל אקליי (Carl Akeley) , חוקר ואומן פחלוץ בשירות המוזיאון האמריקאי לתולדות הטבע. הפארק נועד להגן על הגורילות ועל סביבת מחייתן בהרי וירונגה. אקליי היה מחלוצי התיעוד של הגורילות בטבע והפעילות להגנתן. הוא סבר שהקופים שנחשבו לפראיים ומאיימים הם למעשה ענקים טובי מזג, החיים בשקט בהרים. במהלך משלחת מחקר באפריקה בשנת 1926 חלה ומת, ונקבר באזור הר מיקנו שבו צפה בגורילות.
בשנים 1959-1960 ערך הזואולוג ג'ורג' שאלר (George Schaller ) מחקר שדה שיטתי וממושך, ששפך אור על המבנה החברתי, אורח החיים והאקולוגיה של גורילות ההרים. שאלר פרסם שני ספרים, The Mountain Gorilla ו- The Year of the Gorilla, שהיו לאבני דרך בהיכרות עם הגורילות ועם עולמן.
כתבה על מסע אל גורילות ההרים של רואנדה ואוגנדה
בשנת 1925 הוקם הפארק הלאומי אלברט
בשנים 1959-1960 ערך הזואולוג ג'ורג' שאלר (
כתבה על מסע אל גורילות ההרים של רואנדה ואוגנדה
מי צופה במי? משפחת גורילות בוהה במבקרים בשמורת
ענקים טובי מזג. גורילות בפארק דה וולקנס (צילום: שמואל קרן)
דיאן פוסי והגורילות
לפני שהגיעה לאפריקה עבדה דיאן פוסי (Dian Fossey ) כמרפאה בעיסוק בבית חולים לילדים בקנטאקי. עבודתה עם הילדים דרשה סבלנות ויכולת ליצור קשר גם ללא מילים, תכונות שליוו אותה בהמשך במחקר הגורילות.
בשנת 1963 יצאה פוסי לסיור באפריקה. במהלך המסע פגשה את האנתרופולוג לואיס ליקי (Louis Leakey) באולדובאי שבטנזניה, ובהמשך צפתה לראשונה בגורילות ההרים בקונגו. הייתה זו עבורה "אהבה ממבט ראשון", אך בתום המסע חזרה לעבודתה בארצות הברית. כעבור כמה שנים, בעידודו ובתמיכתו של ליקי, שבה לאפריקה כדי לחקור את הגורילות.
פוסי החלה את מחקרה בקונגו, אך חוסר היציבות במדינה אילץ אותה לעבור לצד הרואנדי של הרכס. בשנת 1967 הקימה את תחנת המחקר קריסוקה (Karisoke) , בין הרי הגעש קריסימבי (Karisimbi ) וביסוקה (Bisoke ), ושם המשיכה לחקור את חיי הגורילות. בהדרגה הרגילה אותן לנוכחותה ולמדה לזהות את הפרטים השונים ואת הקשרים ביניהם.
בשנת 1970 החלה פוסי בלימודי דוקטורט באוניברסיטת קיימברידג' שבאנגליה, ובשנים הבאות שילבה בין לימודיה לעבודת השדה באפריקה. לצד המחקר ניהלה מאבק בציד הבלתי חוקי שאיים על הגורילות. ב-31 בדצמבר 1977 הרגו ציידים את דיג'יט, זכר שהיה אהוב עליה במיוחד, בעת שהגן על קבוצתו. מותו העמיק את מחויבותה להגנת הגורילות, וב-1978 הקימה לזכרו את קרן דיג'יט (The Digit Fund ), הפועלת כיום בשם קרן דיאן פוסי לגורילות (Dian Fossey Gorilla Fund ).
בדצמבר 1985, בגיל 53, נרצחה פוסי בבקתה שלה בתחנת המחקר קריסוקה. זהות הרוצח או הרוצחים לא הוכרעה, והפרשה נותרה בלתי פתורה. היא נקברה ליד הגורילות שאת חייהן חקרה, ובהן דיג'יט. שלוש שנים לאחר מותה יצא לאקרנים הסרט "גורילות בערפל" (Gorillas in the Mist, 1988 ), המבוסס על ספרה וקורות חייה, ובו גילמה אותה סיגורני ויבר.
פוסטר הסרט גורילות בערפל, עם סיגורני ויבר בתפקיד דיאן פוסי
גורילת ההרים המזרחית
לגורילות ההרים מבנה גוף מוצק וכבד, וזרועותיהן ארוכות מרגליהן. אין להן זנב, ראשן גדול, מצחן צר וגבותיהן בולטות. עיניהן קטנות וקרובות זו לזו, ואפן שטוח ורחב. פרוותן הארוכה והצפופה מסייעת להן להתמודד עם הקור ביערות ההרריים וביערות הבמבוק שבהם הן חיות. הזכרים הבוגרים מתהדרים בשיער גב בצבע אפור-כסוף, ומכונים "כסופי-גב" (Silverback ). הגדולים שבהם עשויים להגיע לגובה של כ-1.80 מטר בעמידה ולמשקל של כ-200 ק"ג.
למרות גודלן המרשים, כוחן הרב והמראה המאיים, גורילות ההרים צמחוניות כמעט לחלוטין. אלה קופי אדם בעלי יכולות חברתיות גבוהות, החיים בקבוצות מלוכדות יחסית. את הקבוצה מנהיג בדרך כלל זכר דומיננטי כסוף-גב, ולצידו נקבות, צעירים ולעיתים גם זכרים בוגרים נוספים. הזכר השליט קובע על פי רוב את תנועת הקבוצה ומוליך אותה למקורות המזון. ואת הסכסוכים בתוך הקבוצה הן פותרות לרוב באמצעות מחוות איום, אך מפגשים בין קבוצות יריבות עלולים להוביל לקרבות קשים ואף למותם של פרטים.
גורילות ההרים חיות בשני אזורים נפרדים: רכס וירונגה, המשותף לרואנדה, לאוגנדה ולרפובליקה הדמוקרטית של קונגו, ואזור בווינדי-סרמבווה (Bwindi-Sarambwe ) באוגנדה ובקונגו. לפי הנתונים האחרונים שפורסמו, בשני האזורים חיים יחד כ- 1,000 פריטים. בזכות מאמצי השימור גדל מספרן ומצבן השתפר, אך הן עדיין בסכנת הכחדה בשל פגיעה בבתי הגידול, ציד ומחלות.
גורילות ההרים צמחוניות כמעט לחלוטין (צילום: שמואל קרן)
פארק דה וולקנס
על חלקי רכס וירונגה שבשלוש המדינות מגינים שלושה פארקים לאומיים סמוכים: מגהינגה (Mgahinga Gorilla National Park ) באוגנדה, וירונגה (Virunga National Park ) בקונגו, ודה וולקנס (Parc National des Volcans ) בצפון-מערב רואנדה. שלושת הפארקים מגינים על חלקים מאותה מערכת אקולוגית, אך כל אחד מהם מנוהל בנפרד.
פארק דה וולקנס ("פארק הרי הגעש", Volcanoes National Park ) משתרע על פני כ-160 קמ"ר במערכת הבקע המזרח-אפריקאי, וכולל חמישה מהרי הגעש של רכס וירונגה. הגבוה שבהם הוא קריסימבי, המתנשא לגובה של 4,507 מטר. רואנדה מקדמת תוכנית להרחבת הפארק ולשיקום שטחים סביבו, כדי להגדיל את מרחב המחיה של הגורילות.
בתי הגידול בפארק משתנים עם הגובה וכוללים יער הררי, יערות במבוק, שטחים עשבוניים וצמחייה של אזורי הרים גבוהים. האקלים קריר, ערפילי וגשום, ובסבך הצמחייה המגוונת חיות הגורילות ומוצאות את מזונן. לצידן חיים בפארק קופי גנון זהוב וכ-200 מיני עופות, המושכים לכאן גם חובבי צפרות.
גורילות ההרים עדיין בסכנת הכחדה, אך מספרן גדל הודות למאמצי השימור (צילום: שמואל קרן)
חופשות סקי, אופניים והליכה לחצו לרשימת היעדים »
קרוזים והפלגות נופש לחצו לרשימת היעדים »
תכנון טיולים לצפון אמריקה לחצו לרשימת היעדים »
המפגש עם הגורילות – קצר ויקר
לפי רשות התיירות של רואנדה, בפארק דה וולקנס יש 12 משפחות גורילות שהורגלו לנוכחות תיירים, לצד קבוצות המשמשות למחקר. הביקורים נערכים בפיקוח ובמכסות מוגבלות: עד 96 היתרים ביום, בקבוצות של עד שמונה מבקרים (מגיל 15 ומעלה), שכל אחת מהן רשאית לשהות לצד משפחת גורילות במשך שעה אחת בלבד. עלות התענוג היא 1,500 דולר לאדם לתיירים זרים בתעריף הרגיל. באוגנדה, אגב, המחיר הרגיל לתייר זר שאינו תושב הוא 800 דולר "בלבד". את ההיתר כדאי להזמין זמן רב מראש, במיוחד בתקופות המבוקשות.
אפשר לצפות בגורילות לאורך השנה, אך התקופה היבשה יחסית, בעיקר מיוני עד ספטמבר, נוחה יותר להליכה. גם אז עלולים לרדת גשמים, ובחודשים הגשומים השבילים בוציים וחלקלקים יותר. מרכז היציאה לסיורים נמצא בקיניגי (Kinigi ), כ-13 ק"מ מהעיר מוסנזה (Musanze ), ולכן כדאי ללון בלילה שלפני הטרק באחד משני היישובים או בסביבת הפארק. באזור מבחר אפשרויות לינה, מבתי הארחה ומלונות פשוטים ועד לודג'ים יוקרתיים, במחירים המשתנים לפי העונה, רמת האירוח והשירותים הכלולים.
בבוקר יום הביקור מתכנסים במטה הפארק לתדריך ולחלוקה לקבוצות. מכאן מתחיל המסע אל הגורילות, ושעת המפגש איתן היא רק חלק ממנו. ההליכה אל המשפחה יכולה להימשך מחצי שעה ועד ארבע שעות ואף יותר, בהתאם למיקומה, לתנאי השטח ולקצב הקבוצה, ולכך יש להוסיף את זמן החזרה. הדרך עוברת בצמחייה סבוכה ולעיתים במדרונות תלולים ובוציים. מומלץ להצטייד בנעלי הליכה טובות, בבגדים ארוכים ובמעיל גשם קל, ואפשר להיעזר בסבלים מקומיים לנשיאת הציוד ולעזרה בדרך.
גורילות ההרים בדרך כלל אינן תוקפניות כלפי בני אדם, אך גם אלו שהורגלו לנוכחות מבקרים הן חיות בר. יש להקפיד על הנחיות המדריכים, לשמור על המרחק הנדרש ולהימנע ממגע. ההגנה עליהן מחייבת גם תשומת לב לבריאות המבקרים: כדי למנוע העברת מחלות, אין לצאת למפגש כשחולים במחלה מידבקת, אפילו בהצטננות.
לקראת הנסיעה, בעלי דרכון ישראלי רגיל יכולים להגיש בקשה לאשרת תייר מראש או לקבל אותה עם ההגעה לרואנדה. אשרה לכניסה אחת, לתקופה של 30 יום, עולה 50 דולר, ונדרש דרכון בתוקף של שישה חודשים לפחות.
בתוך סבך הצמחייה חיות להן הגורילות (צילום: שמואל קרן)
בעקבות דיאן פוסי
מי שמעוניין ללכת בעקבותיה של פוסי יכול להצטרף למסלול הליכה אל אתר תחנת המחקר ההיסטורית קריסוקה ואל קברה הסמוך. זהו טיול נפרד מטרק הגורילות, הכולל הליכה ביער בגובה של כ-3,000 מטר, ודורש תיאום והיתר מתאים.
אפשרות נוספת להכיר את עבודתה היא ביקור בקמפוס אלן דג'נרס של קרן דיאן פוסי לגורילות (The Ellen DeGeneres Campus of the Dian Fossey Gorilla Fund ), שנפתח בשנת 2022 סמוך לפארק. הקמפוס משמש למחקר, לשימור ולחינוך, ובמתחם המבקרים אפשר ללמוד על הגורילות, על חייה של פוסי ועל פעילות הקרן להגנתן.
גור גורילה צעיר (צילום: שמואל קרן)
סרטון וידאו מקסים על הגורילות בפארק דה וולקנס
המלצת לינה למבקרים בפארק דה וולקנס
ריזורט גרוטה (Grotta Resort ) שוכן באזור מוסנזה, כ-20 דקות נסיעה ממטה הפארק בקיניגי, שבו מתכנסים המבקרים בשעות הבוקר המוקדמות. הוא מציע חדרים מוקפים גנים, בריכה חיצונית ומסעדה, ומתאים למי שרוצה לנוח אחרי הטרק או להקדיש יום נוסף לאזור.
המלצת לינה בעיר קיגאלי
מלון מאיה רזידנס רואנדה (Maya Residences Rwanda) מציע נחיתה רכה בקיגאלי. הוא שוכן ברובע היוקרתי ניארוטרמה (Nyarutarama), כ-15 דקות נסיעה משדה התעופה הבינלאומי. המלון מציע חדרים, סוויטות ודירות מרווחות עם מטבחון, מרפסת ואבזור מודרני, לצד מסעדה, בר, גינה ושירות אישי ברמה גבוהה. מיקומו הנוח מאפשר גישה מהירה למרכזי קניות ולמוקדי הבילוי של העיר, והוא זוכה לשבחים בזכות רמת הניקיון הגבוהה, החדרים המרווחים והצוות האדיב.
בתי מלון נוספים בקיגאלי
ספרות מומלצת
"גורילות בערפל" – דיאן פוסי, הוצאת דביר. "ג'נוסייד – רואנדה 1994, רצח-עם ב'ארץ אלף הגבעות'" – בנימין נויברגר, הוצאת האוניברסיטה הפתוחה.
כתבות נוספות
בשנת 1963 יצאה פוסי לסיור באפריקה. במהלך המסע פגשה את האנתרופולוג לואיס ליקי
פוסי החלה את מחקרה בקונגו, אך חוסר היציבות במדינה אילץ אותה לעבור לצד הרואנדי של הרכס. בשנת 1967 הקימה את תחנת המחקר קריסוקה
בשנת 1970 החלה פוסי בלימודי דוקטורט באוניברסיטת קיימברידג' שבאנגליה, ובשנים הבאות שילבה בין לימודיה לעבודת השדה באפריקה. לצד המחקר ניהלה מאבק בציד הבלתי חוקי שאיים על הגורילות. ב-31 בדצמבר 1977 הרגו ציידים את דיג'יט, זכר שהיה אהוב עליה במיוחד, בעת שהגן על קבוצתו. מותו העמיק את מחויבותה להגנת הגורילות, וב-1978 הקימה לזכרו את קרן דיג'יט (
בדצמבר 1985, בגיל 53, נרצחה פוסי בבקתה שלה בתחנת המחקר קריסוקה. זהות הרוצח או הרוצחים לא הוכרעה, והפרשה נותרה בלתי פתורה. היא נקברה ליד הגורילות שאת חייהן חקרה, ובהן דיג'יט. שלוש שנים לאחר מותה יצא לאקרנים הסרט "גורילות בערפל" (
פוסטר הסרט גורילות בערפל, עם סיגורני ויבר בתפקיד דיאן פוסי
לגורילות ההרים מבנה גוף מוצק וכבד, וזרועותיהן ארוכות מרגליהן. אין להן זנב, ראשן גדול, מצחן צר וגבותיהן בולטות. עיניהן קטנות וקרובות זו לזו, ואפן שטוח ורחב. פרוותן הארוכה והצפופה מסייעת להן להתמודד עם הקור ביערות ההרריים וביערות הבמבוק שבהם הן חיות. הזכרים הבוגרים מתהדרים בשיער גב בצבע אפור-כסוף, ומכונים "כסופי-גב" (Silverback ). הגדולים שבהם עשויים להגיע לגובה של כ-1.80 מטר בעמידה ולמשקל של כ-200 ק"ג.
למרות גודלן המרשים, כוחן הרב והמראה המאיים, גורילות ההרים צמחוניות כמעט לחלוטין. אלה קופי אדם בעלי יכולות חברתיות גבוהות, החיים בקבוצות מלוכדות יחסית. את הקבוצה מנהיג בדרך כלל זכר דומיננטי כסוף-גב, ולצידו נקבות, צעירים ולעיתים גם זכרים בוגרים נוספים. הזכר השליט קובע על פי רוב את תנועת הקבוצה ומוליך אותה למקורות המזון. ואת הסכסוכים בתוך הקבוצה הן פותרות לרוב באמצעות מחוות איום, אך מפגשים בין קבוצות יריבות עלולים להוביל לקרבות קשים ואף למותם של פרטים.
גורילות ההרים חיות בשני אזורים נפרדים: רכס וירונגה, המשותף לרואנדה, לאוגנדה ולרפובליקה הדמוקרטית של קונגו, ואזור בווינדי-סרמבווה (Bwindi-Sarambwe ) באוגנדה ובקונגו. לפי הנתונים האחרונים שפורסמו, בשני האזורים חיים יחד כ- 1,000 פריטים. בזכות מאמצי השימור גדל מספרן ומצבן השתפר, אך הן עדיין בסכנת הכחדה בשל פגיעה בבתי הגידול, ציד ומחלות.
למרות גודלן המרשים, כוחן הרב והמראה המאיים, גורילות ההרים צמחוניות כמעט לחלוטין. אלה קופי אדם בעלי יכולות חברתיות גבוהות, החיים בקבוצות מלוכדות יחסית. את הקבוצה מנהיג בדרך כלל זכר דומיננטי כסוף-גב, ולצידו נקבות, צעירים ולעיתים גם זכרים בוגרים נוספים. הזכר השליט קובע על פי רוב את תנועת הקבוצה ומוליך אותה למקורות המזון. ואת הסכסוכים בתוך הקבוצה הן פותרות לרוב באמצעות מחוות איום, אך מפגשים בין קבוצות יריבות עלולים להוביל לקרבות קשים ואף למותם של פרטים.
גורילות ההרים חיות בשני אזורים נפרדים: רכס וירונגה, המשותף לרואנדה, לאוגנדה ולרפובליקה הדמוקרטית של קונגו, ואזור בווינדי-סרמבווה (
פארק דה וולקנס
על חלקי רכס וירונגה שבשלוש המדינות מגינים שלושה פארקים לאומיים סמוכים: מגהינגה (Mgahinga Gorilla National Park ) באוגנדה, וירונגה (Virunga National Park ) בקונגו, ודה וולקנס (Parc National des Volcans ) בצפון-מערב רואנדה. שלושת הפארקים מגינים על חלקים מאותה מערכת אקולוגית, אך כל אחד מהם מנוהל בנפרד.
פארק דה וולקנס ("פארק הרי הגעש", Volcanoes National Park ) משתרע על פני כ-160 קמ"ר במערכת הבקע המזרח-אפריקאי, וכולל חמישה מהרי הגעש של רכס וירונגה. הגבוה שבהם הוא קריסימבי, המתנשא לגובה של 4,507 מטר. רואנדה מקדמת תוכנית להרחבת הפארק ולשיקום שטחים סביבו, כדי להגדיל את מרחב המחיה של הגורילות.
בתי הגידול בפארק משתנים עם הגובה וכוללים יער הררי, יערות במבוק, שטחים עשבוניים וצמחייה של אזורי הרים גבוהים. האקלים קריר, ערפילי וגשום, ובסבך הצמחייה המגוונת חיות הגורילות ומוצאות את מזונן. לצידן חיים בפארק קופי גנון זהוב וכ-200 מיני עופות, המושכים לכאן גם חובבי צפרות.
גורילות ההרים עדיין בסכנת הכחדה, אך מספרן גדל הודות למאמצי השימור (צילום: שמואל קרן)
חופשות סקי, אופניים והליכה לחצו לרשימת היעדים »
קרוזים והפלגות נופש לחצו לרשימת היעדים »
תכנון טיולים לצפון אמריקה לחצו לרשימת היעדים »
המפגש עם הגורילות – קצר ויקר
לפי רשות התיירות של רואנדה, בפארק דה וולקנס יש 12 משפחות גורילות שהורגלו לנוכחות תיירים, לצד קבוצות המשמשות למחקר. הביקורים נערכים בפיקוח ובמכסות מוגבלות: עד 96 היתרים ביום, בקבוצות של עד שמונה מבקרים (מגיל 15 ומעלה), שכל אחת מהן רשאית לשהות לצד משפחת גורילות במשך שעה אחת בלבד. עלות התענוג היא 1,500 דולר לאדם לתיירים זרים בתעריף הרגיל. באוגנדה, אגב, המחיר הרגיל לתייר זר שאינו תושב הוא 800 דולר "בלבד". את ההיתר כדאי להזמין זמן רב מראש, במיוחד בתקופות המבוקשות.
אפשר לצפות בגורילות לאורך השנה, אך התקופה היבשה יחסית, בעיקר מיוני עד ספטמבר, נוחה יותר להליכה. גם אז עלולים לרדת גשמים, ובחודשים הגשומים השבילים בוציים וחלקלקים יותר. מרכז היציאה לסיורים נמצא בקיניגי (Kinigi ), כ-13 ק"מ מהעיר מוסנזה (Musanze ), ולכן כדאי ללון בלילה שלפני הטרק באחד משני היישובים או בסביבת הפארק. באזור מבחר אפשרויות לינה, מבתי הארחה ומלונות פשוטים ועד לודג'ים יוקרתיים, במחירים המשתנים לפי העונה, רמת האירוח והשירותים הכלולים.
בבוקר יום הביקור מתכנסים במטה הפארק לתדריך ולחלוקה לקבוצות. מכאן מתחיל המסע אל הגורילות, ושעת המפגש איתן היא רק חלק ממנו. ההליכה אל המשפחה יכולה להימשך מחצי שעה ועד ארבע שעות ואף יותר, בהתאם למיקומה, לתנאי השטח ולקצב הקבוצה, ולכך יש להוסיף את זמן החזרה. הדרך עוברת בצמחייה סבוכה ולעיתים במדרונות תלולים ובוציים. מומלץ להצטייד בנעלי הליכה טובות, בבגדים ארוכים ובמעיל גשם קל, ואפשר להיעזר בסבלים מקומיים לנשיאת הציוד ולעזרה בדרך.
גורילות ההרים בדרך כלל אינן תוקפניות כלפי בני אדם, אך גם אלו שהורגלו לנוכחות מבקרים הן חיות בר. יש להקפיד על הנחיות המדריכים, לשמור על המרחק הנדרש ולהימנע ממגע. ההגנה עליהן מחייבת גם תשומת לב לבריאות המבקרים: כדי למנוע העברת מחלות, אין לצאת למפגש כשחולים במחלה מידבקת, אפילו בהצטננות.
לקראת הנסיעה, בעלי דרכון ישראלי רגיל יכולים להגיש בקשה לאשרת תייר מראש או לקבל אותה עם ההגעה לרואנדה. אשרה לכניסה אחת, לתקופה של 30 יום, עולה 50 דולר, ונדרש דרכון בתוקף של שישה חודשים לפחות.
בתוך סבך הצמחייה חיות להן הגורילות (צילום: שמואל קרן)
בעקבות דיאן פוסי
מי שמעוניין ללכת בעקבותיה של פוסי יכול להצטרף למסלול הליכה אל אתר תחנת המחקר ההיסטורית קריסוקה ואל קברה הסמוך. זהו טיול נפרד מטרק הגורילות, הכולל הליכה ביער בגובה של כ-3,000 מטר, ודורש תיאום והיתר מתאים.
אפשרות נוספת להכיר את עבודתה היא ביקור בקמפוס אלן דג'נרס של קרן דיאן פוסי לגורילות (The Ellen DeGeneres Campus of the Dian Fossey Gorilla Fund ), שנפתח בשנת 2022 סמוך לפארק. הקמפוס משמש למחקר, לשימור ולחינוך, ובמתחם המבקרים אפשר ללמוד על הגורילות, על חייה של פוסי ועל פעילות הקרן להגנתן.
גור גורילה צעיר (צילום: שמואל קרן)
סרטון וידאו מקסים על הגורילות בפארק דה וולקנס
המלצת לינה למבקרים בפארק דה וולקנס
ריזורט גרוטה (Grotta Resort ) שוכן באזור מוסנזה, כ-20 דקות נסיעה ממטה הפארק בקיניגי, שבו מתכנסים המבקרים בשעות הבוקר המוקדמות. הוא מציע חדרים מוקפים גנים, בריכה חיצונית ומסעדה, ומתאים למי שרוצה לנוח אחרי הטרק או להקדיש יום נוסף לאזור.
המלצת לינה בעיר קיגאלי
מלון מאיה רזידנס רואנדה (Maya Residences Rwanda) מציע נחיתה רכה בקיגאלי. הוא שוכן ברובע היוקרתי ניארוטרמה (Nyarutarama), כ-15 דקות נסיעה משדה התעופה הבינלאומי. המלון מציע חדרים, סוויטות ודירות מרווחות עם מטבחון, מרפסת ואבזור מודרני, לצד מסעדה, בר, גינה ושירות אישי ברמה גבוהה. מיקומו הנוח מאפשר גישה מהירה למרכזי קניות ולמוקדי הבילוי של העיר, והוא זוכה לשבחים בזכות רמת הניקיון הגבוהה, החדרים המרווחים והצוות האדיב.
בתי מלון נוספים בקיגאלי
ספרות מומלצת
"גורילות בערפל" – דיאן פוסי, הוצאת דביר. "ג'נוסייד – רואנדה 1994, רצח-עם ב'ארץ אלף הגבעות'" – בנימין נויברגר, הוצאת האוניברסיטה הפתוחה.
כתבות נוספות
פארק דה וולקנס ("פארק הרי הגעש",
בתי הגידול בפארק משתנים עם הגובה וכוללים יער הררי, יערות במבוק, שטחים עשבוניים וצמחייה של אזורי הרים גבוהים. האקלים קריר, ערפילי וגשום, ובסבך הצמחייה המגוונת חיות הגורילות ומוצאות את מזונן. לצידן חיים בפארק קופי גנון זהוב וכ-200 מיני עופות, המושכים לכאן גם חובבי צפרות.
גורילות ההרים עדיין בסכנת הכחדה, אך מספרן גדל הודות למאמצי השימור (צילום: שמואל קרן)
חופשות סקי, אופניים והליכה לחצו לרשימת היעדים »
קרוזים והפלגות נופש לחצו לרשימת היעדים »
תכנון טיולים לצפון אמריקה לחצו לרשימת היעדים »
לפי רשות התיירות של רואנדה, בפארק דה וולקנס יש 12 משפחות גורילות שהורגלו לנוכחות תיירים, לצד קבוצות המשמשות למחקר. הביקורים נערכים בפיקוח ובמכסות מוגבלות: עד 96 היתרים ביום, בקבוצות של עד שמונה מבקרים (מגיל 15 ומעלה), שכל אחת מהן רשאית לשהות לצד משפחת גורילות במשך שעה אחת בלבד. עלות התענוג היא 1,500 דולר לאדם לתיירים זרים בתעריף הרגיל. באוגנדה, אגב, המחיר הרגיל לתייר זר שאינו תושב הוא 800 דולר "בלבד". את ההיתר כדאי להזמין זמן רב מראש, במיוחד בתקופות המבוקשות.
אפשר לצפות בגורילות לאורך השנה, אך התקופה היבשה יחסית, בעיקר מיוני עד ספטמבר, נוחה יותר להליכה. גם אז עלולים לרדת גשמים, ובחודשים הגשומים השבילים בוציים וחלקלקים יותר. מרכז היציאה לסיורים נמצא בקיניגי (Kinigi ), כ-13 ק"מ מהעיר מוסנזה (Musanze ), ולכן כדאי ללון בלילה שלפני הטרק באחד משני היישובים או בסביבת הפארק. באזור מבחר אפשרויות לינה, מבתי הארחה ומלונות פשוטים ועד לודג'ים יוקרתיים, במחירים המשתנים לפי העונה, רמת האירוח והשירותים הכלולים.
בבוקר יום הביקור מתכנסים במטה הפארק לתדריך ולחלוקה לקבוצות. מכאן מתחיל המסע אל הגורילות, ושעת המפגש איתן היא רק חלק ממנו. ההליכה אל המשפחה יכולה להימשך מחצי שעה ועד ארבע שעות ואף יותר, בהתאם למיקומה, לתנאי השטח ולקצב הקבוצה, ולכך יש להוסיף את זמן החזרה. הדרך עוברת בצמחייה סבוכה ולעיתים במדרונות תלולים ובוציים. מומלץ להצטייד בנעלי הליכה טובות, בבגדים ארוכים ובמעיל גשם קל, ואפשר להיעזר בסבלים מקומיים לנשיאת הציוד ולעזרה בדרך.
גורילות ההרים בדרך כלל אינן תוקפניות כלפי בני אדם, אך גם אלו שהורגלו לנוכחות מבקרים הן חיות בר. יש להקפיד על הנחיות המדריכים, לשמור על המרחק הנדרש ולהימנע ממגע. ההגנה עליהן מחייבת גם תשומת לב לבריאות המבקרים: כדי למנוע העברת מחלות, אין לצאת למפגש כשחולים במחלה מידבקת, אפילו בהצטננות.
לקראת הנסיעה, בעלי דרכון ישראלי רגיל יכולים להגיש בקשה לאשרת תייר מראש או לקבל אותה עם ההגעה לרואנדה. אשרה לכניסה אחת, לתקופה של 30 יום, עולה 50 דולר, ונדרש דרכון בתוקף של שישה חודשים לפחות.
אפשר לצפות בגורילות לאורך השנה, אך התקופה היבשה יחסית, בעיקר מיוני עד ספטמבר, נוחה יותר להליכה. גם אז עלולים לרדת גשמים, ובחודשים הגשומים השבילים בוציים וחלקלקים יותר. מרכז היציאה לסיורים נמצא בקיניגי (
בבוקר יום הביקור מתכנסים במטה הפארק לתדריך ולחלוקה לקבוצות. מכאן מתחיל המסע אל הגורילות, ושעת המפגש איתן היא רק חלק ממנו. ההליכה אל המשפחה יכולה להימשך מחצי שעה ועד ארבע שעות ואף יותר, בהתאם למיקומה, לתנאי השטח ולקצב הקבוצה, ולכך יש להוסיף את זמן החזרה. הדרך עוברת בצמחייה סבוכה ולעיתים במדרונות תלולים ובוציים. מומלץ להצטייד בנעלי הליכה טובות, בבגדים ארוכים ובמעיל גשם קל, ואפשר להיעזר בסבלים מקומיים לנשיאת הציוד ולעזרה בדרך.
גורילות ההרים בדרך כלל אינן תוקפניות כלפי בני אדם, אך גם אלו שהורגלו לנוכחות מבקרים הן חיות בר. יש להקפיד על הנחיות המדריכים, לשמור על המרחק הנדרש ולהימנע ממגע. ההגנה עליהן מחייבת גם תשומת לב לבריאות המבקרים: כדי למנוע העברת מחלות, אין לצאת למפגש כשחולים במחלה מידבקת, אפילו בהצטננות.
לקראת הנסיעה, בעלי דרכון ישראלי רגיל יכולים להגיש בקשה לאשרת תייר מראש או לקבל אותה עם ההגעה לרואנדה. אשרה לכניסה אחת, לתקופה של 30 יום, עולה 50 דולר, ונדרש דרכון בתוקף של שישה חודשים לפחות.
בעקבות דיאן פוסי
מי שמעוניין ללכת בעקבותיה של פוסי יכול להצטרף למסלול הליכה אל אתר תחנת המחקר ההיסטורית קריסוקה ואל קברה הסמוך. זהו טיול נפרד מטרק הגורילות, הכולל הליכה ביער בגובה של כ-3,000 מטר, ודורש תיאום והיתר מתאים.
אפשרות נוספת להכיר את עבודתה היא ביקור בקמפוס אלן דג'נרס של קרן דיאן פוסי לגורילות (The Ellen DeGeneres Campus of the Dian Fossey Gorilla Fund ), שנפתח בשנת 2022 סמוך לפארק. הקמפוס משמש למחקר, לשימור ולחינוך, ובמתחם המבקרים אפשר ללמוד על הגורילות, על חייה של פוסי ועל פעילות הקרן להגנתן.
גור גורילה צעיר
המלצת לינה למבקרים בפארק דה וולקנס
ריזורט גרוטה (Grotta Resort ) שוכן באזור מוסנזה, כ-20 דקות נסיעה ממטה הפארק בקיניגי, שבו מתכנסים המבקרים בשעות הבוקר המוקדמות. הוא מציע חדרים מוקפים גנים, בריכה חיצונית ומסעדה, ומתאים למי שרוצה לנוח אחרי הטרק או להקדיש יום נוסף לאזור.
המלצת לינה בעיר קיגאלי
מלון מאיה רזידנס רואנדה (Maya Residences Rwanda) מציע נחיתה רכה בקיגאלי. הוא שוכן ברובע היוקרתי ניארוטרמה (Nyarutarama), כ-15 דקות נסיעה משדה התעופה הבינלאומי. המלון מציע חדרים, סוויטות ודירות מרווחות עם מטבחון, מרפסת ואבזור מודרני, לצד מסעדה, בר, גינה ושירות אישי ברמה גבוהה. מיקומו הנוח מאפשר גישה מהירה למרכזי קניות ולמוקדי הבילוי של העיר, והוא זוכה לשבחים בזכות רמת הניקיון הגבוהה, החדרים המרווחים והצוות האדיב.
בתי מלון נוספים בקיגאלי
בתי מלון נוספים בקיגאלי
ספרות מומלצת
כתבות נוספות
 |
אודות הכותב
דורון גור, בוגר תואר ראשון במדע המדינה סוציולוגיה ואנתרופולוגיה ותואר שני במנהל עסקים. תומך אדוק של איכות הסביבה ושמירה על חיים ירוקים. אוהב ויוצר נלהב של טיולים רגליים ואקולוגיים. סמנכ"ל אופרציה ומוצר ומנהל את מחלקת הטרקים, לצד הטיולים גיאוגרפיים בחברת אקו טיולי שטח.
|
.jpg)
