s america_120(2).jpg)
.jpg)
רואנדה בעקבות קופי האדם ובני האדם –
מפגשים מהסוג הנשי
מאת: רונית הרשקוביץ
אני רוצה לקחת אתכם אל רואנדה, המדינה שאני כל כך אוהבת, במסע שעובר דרך הרגליים והלב, בעקבות הטבע והמין האנושי, או במקרה זה – הנשי.
העיר קיגאלי (A) ושלוש שמורות הטבע של רואנדה שבהן מבקרים בכתבה זו
לחיצה בפינה העליונה פותחת את המפה
.jpg)
טיולי אקטיב - אופניים, שייט והליכה לחצו לרשימת יעדים »
טיול עצמאי למדינות הבלטיות לחצו לרשימת היעדים »
טיול עצמאי למזרח הרחוק לחצו לרשימת יעדים »
לעצור את הרכבת ולצאת לטייל כולנו חוששים לעשות שינויים בחיים. השגרה מוכרת העבודה, הקריירה, הילדים, המשפחה. לפעמים נדמה שעלינו על רכבת אקספרס ואנחנו מתקשים לעצור לרגע באחת התחנות ולשאול את עצמנו, האם הרכבת הזאת לוקחת אותנו למקום שאנו רוצים להגיע אליו. אך הקולות הפנימיים מסרבים להיכנע לה, ומחפשים ריגוש והשראה.
בשנים האחרונות אני מרגישה שתחושת החיבור אל האני הפנימי בוערת יותר בקרב נשים. אולי זה בגלל שאני נמנית עם אותו המין. אולי בגלל שאני מוקפת נשים חזקות מכל העולם, חיות חיים עם משמעות, מאתגרות את עצמן ואת עולמן ויוצרות שינוי פרטי, חברתי וסביבתי.
מפגש נשי בשוק המקומי בכל מסע שלי באפריקה, השהייה בטבע מטעינה את הבטריה של הנשמה, מרחיבה את הלב ומעניקה כוח לעמוד באתגרי החיים. בביקורי האחרון, משוטטת בשוק המקומי שוקק החיים, מתפעלת מקשת הצבעים וכישרון היצירה המקומי. ערמת סלים צבעוניים, ירקות ופירות מוצבים בפירמידות קטנות, ילדים משתובבים, בישוף צעיר נואם לקהל מרותק, הנושא תפילה, וחבורת נשים מצחקקות. ביניהן אישה צעירה ותסרוקת מרשימה לראשה, ביקשתי לצלם ולהצטלם איתה.
ביאטריס שמה. לא עוברות חמש דקות ואנחנו פוסעות יחד לחנות קואופרטיב הנשים, למסע קניות שכולו כוונה טובה. חבורת נשים עליזה, רוקמת, תופרת במכונות ישנות ובידיים. עבודת כפיים. מי זוכר?
הטבח של סוף המאה ה- 20 אילץ את הנשים ב רואנדה לצאת ולפרנס את עצמן ואת משפחותיהן. הן זנחו את התפקידים המסורתיים בחברה השבטית, יצאו מהשגרה היומיומית של טיפול בבית ובילדים. הן הקימו עסקים קטנים, שנוהלו רק על ידי נשים, ובמהרה הפכו למכונה יעילה של ייצור, שיווק וייצוא קפה, מוצרי נוי, טקסטיל ועוד. אך הן לא עצרו שם. מלחמת האזרחים ברואנדה מחקה את הגבולות הביתיים, ששורטטו סביב נשים. הן המשיכו גם לאחריה וכיום הן כוח מוביל ומניע בכלכלה ובפוליטיקה.
ביאטריס. לא עוברות חמש דקות ואנחנו פוסעות יחד לחנות קואופרטיב הנשים (צילום: רונית הרשקוביץ)
מסע אתגרי ומפגשים נשיים הפעם המסע שלי לרואנדה הוא לא עוד מסע שופינג או סיור קולינרי. זהו מסע אתגרי מסעיר ליערות של רואנדה, מסלולי הליכה בטבע פראי, הכי קרוב לקופי אדם, ומפגשים עם נשים מקומיות, שעשו שינוי בעל משמעות.
המסע חוצה את המדינה הקטנה, הנפרשת על פני 26 אלף קמ"ר, בנופי הרים ירוקים, יערות גשם עבותים ושווקים צבעוניים. הוא עוצר למפגשים עם נשים מקומיות, בדיאלוג כן ומפרה בין נשים מהעולם המערבי לנשים מהעולם המתפתח. נוצר כאן חיבור בנושאים המעסיקים את כולנו הורות, קריירה, קהילה, טבע, בעלי החיים ושימור הסביבה – למען עולם טוב יותר לילדים שלנו ולדורות הבאים.
להבין את הכוח שמניע את רואנדה כמעט כל מסע ברואנדה מתחיל בעיר הבירה קיגאלי ( Kigali ), עיר שוקקת חיים, עם לא מעט גורדי שחקים. זהו המרכז הפוליטי, הכלכלי, התחבורתי והתרבותי של המדינה. העיר ממוקמת בגובה 1560 מ', מוקפת הרים, טובלת בירק והטמפרטורה בה נעימה כל השנה.
הביקור במוזיאון רצח העם ( Genocide Museum ), הוא ביקור חובה, צובט בלב, שמעורר שאלות ומאפשר להבין את רואנדה ואת הכוח שמניע אותה. כאן אפשר ללמוד על התקופה האפלה ביותר של המדינה, בשנת 1994, על המהלכים ההיסטוריים שהובילו לטבח הנורא, בו נרצחו כחצי מיליון תושבים, ועל הדרך הארוכה שעברה עד לפריחתה בעת הנוכחית.
כתבה על הטבח ברואנדה
מפגש ראשון עם קופי האדם מעיר הבירה, הממוקמת במרכז המדינה, נצא אל גבולה הדרום-מערבי, אל הפארק הלאומי של יער ניונגווה ( Nyungwe Forest National Park ). יער ניונגווה, המשתרע על פני כ-950 קמ"ר, נחשב ליער הטבעי הגדול ביותר שנותר במרכז ומזרח אפריקה. יש בו מגוון עשיר של צמחים, בעלי כנף ויונקים, ובראשם השימפנזים המקסימים.
התנועה בתוך היער, בחיפוש אחר משפחות השימפנזים, היא אתגר פיזי, שמעצים את חוויית המפגש והופך אותה למרגשת ועוצמתית. הכניסה אל השמורה אפשרית רק בקבוצות קטנות, המלוות במדריך, שומרים, פורטרים ומלווים, שעוזרים למטיילים שמתקשים בעליות התלולות .
לשחק תופסת עם שימפנזים החיפוש אחר להקת השימפנזים מסעיר מאוד. המדריך הוא זה שמנהל את העניינים, השימפנזים חכמים ומהירים וברגע קטן אחד של חוסר ערנות, אנחנו עלולים לפספס אותם. צריך להיות בשקט מופתי ולהאזין לקריאות הלהקה, ולעיתים צריך להדביק אותם בריצה קלה, בזמן שהם מדלגים בין העצים בקלילות. משחק התופסת הזה נמשך זמן מה, ובמהלכו קשה שלא לתהות אם באמת היינו צריכים את מנת הצ'יפס הנוספת... במקום עוד חצי שעה בחדר הכושר. אבל כאשר לפתע מופיעה שימפנזה שחורה ושובבה, תלאות הטיפוס נעלמות ברגע.
טרק השימפנזים אפשרי בכל גיל, אבל צריך להיערך אליו, לקנות ציוד מתאים ואולי גם לעשות כמה הליכות מסביב לשכונה, כדי לתפעל את סיבולת הלב-ריאה.
משחק תופסת עם שימפנזים בפארק הלאומי של יער ניונגווה (צילום: דן ליאור)
טיולי אקטיב - אופניים, שייט והליכה לחצו לרשימת יעדים »
טיול עצמאי למדינות הבלטיות לחצו לרשימת היעדים »
טיול עצמאי למזרח הרחוק לחצו לרשימת יעדים »
החוקרת האמיצה של הגורילות חוקרת הגורילות האמריקאית דיאן פוסי ( Dian Fossey) , שאת סיפורה מגולל הסרט "גורילות בערפל", עזבה את הציוויליזציה ובילתה את רוב שנותיה בג'ונגל של רואנדה. היא הקדישה את חייה לחקר גורילות ההרים, שבאותם ימים היו בסכנת הכחדה ועמדו להיעלם מן העולם, עקב ציד חסר מעצורים. רבים יודעים לספר על הקשר המיוחד שלה עם הגורילות ועל יום אחד במיוחד, בו הייתה עצובה מאוד ודיג'יט, זכר הגורילה האהוב עליה, חיבק אותה ליטף את שערה בניסיון לנחמה.
לימים נרצח גם דיגי'ט על ידי ציידים. פוסי רכשה לעצמה אויבים רבים, אך המשיכה בדרכה ופרצה את הדרך כחוקרת גורילות ההרים הנכחדות. מאבקה העיקש נגד הציד הרצחני של הגורילות, נקטע באופן אכזרי, כאשר בשנת 1985 היא נרצחה בלב שמורת הטבע. היא נקברה ברואנדה, לצד הגורילות שאותן אהבה, בבית קברות מיוחד לגורילות שהיא עצמה הקימה. פוסי מהווה עד היום השראה לנשים ברואנדה.
להיות בין המאושרים לפגוש בגורילות ההרים בעקבות דיאן פוסי נמשיך צפונה, אל פארק דה וולקנס, הידוע גם בשם הפארק הלאומי וולקנוס ( Volcanoes National Park ). דרך עפר עוצרת נשימה מובילה אל השמורה, מתפתלת במעלה הרים גבוהים, יורדת אל עמקים צרים, לחופי אגמים. בתוך סבך הצמחייה הירוקה של יער הגשם, בגובה 2,500 מ', חיות כ- 1,000 גורילות הרים. לכאן מגיעים מטיילים מכל רחבי העולם, למפגש קרוב עם קרובי משפחתנו הנדירים.
הכניסה אל הפארק מותנת באישור מיוחד (פרמיט), המוענק רק ל- 50 מבקרים ביום, ויש להצטייד בו טרם הנסיעה. הצפייה בגורילות מוגבלת לשעה אחת בלבד, בקבוצות קטנות, על מנת לצמצם למינימום את ההפרעה לשגרת חייהן. אסור לצלם עם פלאש, וילדים מתחת לגיל 15 אינם מורשים להיכנס לשמורה.
כתבה על גורילות ההרים של רואנדה ואוגנדה
מפגש מעורר השראה עם משפחת גורילות הטרק המסעיר אל השימפנזים הכין אותנו אל גולת הכותרת של הטיול ברואנדה מפגש עם גורילות ההרים הנדירות. יוצאים מוקדם בבוקר, לאחר שהגששים המסורים הבינו היכן הגורילות החליטו להתמקם היום ולנשנש קצת עלי במבוק. כמו בסרטי הרפתקאות, המדריך מפלס את הדרך על ידי חיתוך עלים וגבעולים. כולנו בשקט מופתי, שומעים רק את צעדינו ואת הלב שפועם בהתרגשות.
לאחר שעה קלה של טיפוס אנחנו מגלים אותן. הזכרים שוכבים על האדמה הירוקה ונהנים מהשמש, הגורים הקטנים משתעשעים אחד עם השני והנקבות מנהלות את חיי המשפחה ודואגות שהסדר יישמר. הן מבחינות באורחות החדשות, אך סדר היום שלהן חשוב יותר והן ממשיכות בשלהן. המבט אל הגורילה, קוף שהוא כמעט בן אדם, מעורר בנו מחשבות רבות על מקומנו בעולם ועל הסדר המשפחתי נשים, גברים וילדים.
לגורילה יחסי ציבור רעים. להבדיל מהשימפנזים הזריזים, החמקמקים ולעיתים גם מעט תוקפניים, הגורילה היא ענק עדין, רגוע ונינוח, שאינו ממהר לשום מקום, ולכן הטרק רגוע יותר. חשוב לציין, שעל המטיילים להיות בבריאות שלמה, מאחר שלגורילות מערכת חיסונית חלשה ואפילו צינון קטן יכול לסכן אותן.
כתבה על שמורת דה וולקנס
משפחת גורילות בסעודה. המפגש מעורר מחשבות על הסדר המשפחתי שלנו (צילום: CC Philip Kromer)
ענקים עדינים, רגועים ונינוחים
מפגשים בסוואנה של רואנדה על גבולה המזרחי של רואנדה נמצאת שמורת אקאגרה ( Akagera National Park ), הקרויה על שמו של נהר קאגרה ( Kagera ). הנהר זורם לאורך הגבול עם טנזניה , והוא מסתעף לתוך מבוך של אגמים. הוותיקה מבין שלוש השמורות הלאומיות של רואנדה, היא גם איזור הסוואנה המוגן היחיד במדינה. היא ממוקמת במרחק של פחות מ- 100 ק"מ מעיר הבירה קיגאלי, והוקמה בשנת 1934 בכדי להגן על השטחים סביב הנהר.
כיום, תודות להשקעות חיצוניות, מספר בעלי החיים הולך וגדל. השמורה, המכסה 1,120 קמ"ר, מאכלסת מעל 12,000 חיות גדולות זברות, אימפלות, ג'ירפות, היפופוטמים, תנינים, פילים ועוד. היא גם ביתם של 500 זני ציפורים, ובראשם חסידות ועגורים הנודדים אל החום.
כיום זוהי השמורה היחידה ברואנדה שניתן למצוא בה את "חמשת הגדולים" ( אריה, נמר, קרנף, תאו ופיל ), לאחר שעשתה "היכרות מחדש" והכניסה לשטחה אריות. בעקבות ההצלחה, גם הקרנף השחור הוחזר לפארק, בתקווה שהסתגלותו תביא לגידול משמעותי של אוכלוסייה זו, שהולכת ונכחדת.
כשהמסע מגיע לסיומו אני תמיד נפעמת מאותן נשים שצעדו איתי. הן מגלות את הכוח שאפשר לשאוב מטיולים שכאלה, פוגשות נשים שפרצו את תקרת הזכוכית בעולמן, מביטות לטבע הפראי בלבן של העין, מאתגרות את עצמן במסלולי הליכה, טיפוס ונסיעה. הן חוזרות הביתה עם תובנות חדשות על העולם ועל עצמן, מבינות שהן יכולות לעשות דברים שלא האמינו שיעשו ושעכשיו הן מוכנות לכל אתגר.
אני מזכירה לבנות שבחבורה אל תשאלו בנות כמה אתן, גיל הוא לא רלוונטי! תשאלו את עצמכן כמה שקיעות ראיתן, כמה לבבות פגשתן, כמה מסעות עשיתן ועל כמה גבעות פסעתן . זה הגיל שלכן.
מידע נוסף מסע נשי וטיולים נוספים לאפריקה
בתי מלון בעיר קיגאלי בירת רואנדה
אפשרויות לינה נוספות ברואנדה
כתבות נוספות מסע אל גורילות ההרים של רואנדה ואוגנדה
גורילות בשמורת פארק דה וולקנס
מלחמת האזרחים ורצח העם ברואנדה
הטבח של סוף המאה ה- 20
ביאטריס. לא עוברות חמש דקות ואנחנו פוסעות יחד לחנות קואופרטיב הנשים (צילום: רונית הרשקוביץ)
מסע אתגרי ומפגשים נשיים הפעם המסע שלי לרואנדה הוא לא עוד מסע שופינג או סיור קולינרי. זהו מסע אתגרי מסעיר ליערות של רואנדה, מסלולי הליכה בטבע פראי, הכי קרוב לקופי אדם, ומפגשים עם נשים מקומיות, שעשו שינוי בעל משמעות.
המסע חוצה את המדינה הקטנה, הנפרשת על פני 26 אלף קמ"ר, בנופי הרים ירוקים, יערות גשם עבותים ושווקים צבעוניים. הוא עוצר למפגשים עם נשים מקומיות, בדיאלוג כן ומפרה בין נשים מהעולם המערבי לנשים מהעולם המתפתח. נוצר כאן חיבור בנושאים המעסיקים את כולנו הורות, קריירה, קהילה, טבע, בעלי החיים ושימור הסביבה – למען עולם טוב יותר לילדים שלנו ולדורות הבאים.
להבין את הכוח שמניע את רואנדה כמעט כל מסע ברואנדה מתחיל בעיר הבירה קיגאלי ( Kigali ), עיר שוקקת חיים, עם לא מעט גורדי שחקים. זהו המרכז הפוליטי, הכלכלי, התחבורתי והתרבותי של המדינה. העיר ממוקמת בגובה 1560 מ', מוקפת הרים, טובלת בירק והטמפרטורה בה נעימה כל השנה.
הביקור במוזיאון רצח העם ( Genocide Museum ), הוא ביקור חובה, צובט בלב, שמעורר שאלות ומאפשר להבין את רואנדה ואת הכוח שמניע אותה. כאן אפשר ללמוד על התקופה האפלה ביותר של המדינה, בשנת 1994, על המהלכים ההיסטוריים שהובילו לטבח הנורא, בו נרצחו כחצי מיליון תושבים, ועל הדרך הארוכה שעברה עד לפריחתה בעת הנוכחית.
כתבה על הטבח ברואנדה
מפגש ראשון עם קופי האדם מעיר הבירה, הממוקמת במרכז המדינה, נצא אל גבולה הדרום-מערבי, אל הפארק הלאומי של יער ניונגווה ( Nyungwe Forest National Park ). יער ניונגווה, המשתרע על פני כ-950 קמ"ר, נחשב ליער הטבעי הגדול ביותר שנותר במרכז ומזרח אפריקה. יש בו מגוון עשיר של צמחים, בעלי כנף ויונקים, ובראשם השימפנזים המקסימים.
התנועה בתוך היער, בחיפוש אחר משפחות השימפנזים, היא אתגר פיזי, שמעצים את חוויית המפגש והופך אותה למרגשת ועוצמתית. הכניסה אל השמורה אפשרית רק בקבוצות קטנות, המלוות במדריך, שומרים, פורטרים ומלווים, שעוזרים למטיילים שמתקשים בעליות התלולות .
לשחק תופסת עם שימפנזים החיפוש אחר להקת השימפנזים מסעיר מאוד. המדריך הוא זה שמנהל את העניינים, השימפנזים חכמים ומהירים וברגע קטן אחד של חוסר ערנות, אנחנו עלולים לפספס אותם. צריך להיות בשקט מופתי ולהאזין לקריאות הלהקה, ולעיתים צריך להדביק אותם בריצה קלה, בזמן שהם מדלגים בין העצים בקלילות. משחק התופסת הזה נמשך זמן מה, ובמהלכו קשה שלא לתהות אם באמת היינו צריכים את מנת הצ'יפס הנוספת... במקום עוד חצי שעה בחדר הכושר. אבל כאשר לפתע מופיעה שימפנזה שחורה ושובבה, תלאות הטיפוס נעלמות ברגע.
טרק השימפנזים אפשרי בכל גיל, אבל צריך להיערך אליו, לקנות ציוד מתאים ואולי גם לעשות כמה הליכות מסביב לשכונה, כדי לתפעל את סיבולת הלב-ריאה.
משחק תופסת עם שימפנזים בפארק הלאומי של יער ניונגווה (צילום: דן ליאור)
טיולי אקטיב - אופניים, שייט והליכה לחצו לרשימת יעדים »
טיול עצמאי למדינות הבלטיות לחצו לרשימת היעדים »
טיול עצמאי למזרח הרחוק לחצו לרשימת יעדים »
החוקרת האמיצה של הגורילות חוקרת הגורילות האמריקאית דיאן פוסי ( Dian Fossey) , שאת סיפורה מגולל הסרט "גורילות בערפל", עזבה את הציוויליזציה ובילתה את רוב שנותיה בג'ונגל של רואנדה. היא הקדישה את חייה לחקר גורילות ההרים, שבאותם ימים היו בסכנת הכחדה ועמדו להיעלם מן העולם, עקב ציד חסר מעצורים. רבים יודעים לספר על הקשר המיוחד שלה עם הגורילות ועל יום אחד במיוחד, בו הייתה עצובה מאוד ודיג'יט, זכר הגורילה האהוב עליה, חיבק אותה ליטף את שערה בניסיון לנחמה.
לימים נרצח גם דיגי'ט על ידי ציידים. פוסי רכשה לעצמה אויבים רבים, אך המשיכה בדרכה ופרצה את הדרך כחוקרת גורילות ההרים הנכחדות. מאבקה העיקש נגד הציד הרצחני של הגורילות, נקטע באופן אכזרי, כאשר בשנת 1985 היא נרצחה בלב שמורת הטבע. היא נקברה ברואנדה, לצד הגורילות שאותן אהבה, בבית קברות מיוחד לגורילות שהיא עצמה הקימה. פוסי מהווה עד היום השראה לנשים ברואנדה.
להיות בין המאושרים לפגוש בגורילות ההרים בעקבות דיאן פוסי נמשיך צפונה, אל פארק דה וולקנס, הידוע גם בשם הפארק הלאומי וולקנוס ( Volcanoes National Park ). דרך עפר עוצרת נשימה מובילה אל השמורה, מתפתלת במעלה הרים גבוהים, יורדת אל עמקים צרים, לחופי אגמים. בתוך סבך הצמחייה הירוקה של יער הגשם, בגובה 2,500 מ', חיות כ- 1,000 גורילות הרים. לכאן מגיעים מטיילים מכל רחבי העולם, למפגש קרוב עם קרובי משפחתנו הנדירים.
הכניסה אל הפארק מותנת באישור מיוחד (פרמיט), המוענק רק ל- 50 מבקרים ביום, ויש להצטייד בו טרם הנסיעה. הצפייה בגורילות מוגבלת לשעה אחת בלבד, בקבוצות קטנות, על מנת לצמצם למינימום את ההפרעה לשגרת חייהן. אסור לצלם עם פלאש, וילדים מתחת לגיל 15 אינם מורשים להיכנס לשמורה.
כתבה על גורילות ההרים של רואנדה ואוגנדה
מפגש מעורר השראה עם משפחת גורילות הטרק המסעיר אל השימפנזים הכין אותנו אל גולת הכותרת של הטיול ברואנדה מפגש עם גורילות ההרים הנדירות. יוצאים מוקדם בבוקר, לאחר שהגששים המסורים הבינו היכן הגורילות החליטו להתמקם היום ולנשנש קצת עלי במבוק. כמו בסרטי הרפתקאות, המדריך מפלס את הדרך על ידי חיתוך עלים וגבעולים. כולנו בשקט מופתי, שומעים רק את צעדינו ואת הלב שפועם בהתרגשות.
לאחר שעה קלה של טיפוס אנחנו מגלים אותן. הזכרים שוכבים על האדמה הירוקה ונהנים מהשמש, הגורים הקטנים משתעשעים אחד עם השני והנקבות מנהלות את חיי המשפחה ודואגות שהסדר יישמר. הן מבחינות באורחות החדשות, אך סדר היום שלהן חשוב יותר והן ממשיכות בשלהן. המבט אל הגורילה, קוף שהוא כמעט בן אדם, מעורר בנו מחשבות רבות על מקומנו בעולם ועל הסדר המשפחתי נשים, גברים וילדים.
לגורילה יחסי ציבור רעים. להבדיל מהשימפנזים הזריזים, החמקמקים ולעיתים גם מעט תוקפניים, הגורילה היא ענק עדין, רגוע ונינוח, שאינו ממהר לשום מקום, ולכן הטרק רגוע יותר. חשוב לציין, שעל המטיילים להיות בבריאות שלמה, מאחר שלגורילות מערכת חיסונית חלשה ואפילו צינון קטן יכול לסכן אותן.
כתבה על שמורת דה וולקנס
משפחת גורילות בסעודה. המפגש מעורר מחשבות על הסדר המשפחתי שלנו (צילום: CC Philip Kromer)
ענקים עדינים, רגועים ונינוחים
מפגשים בסוואנה של רואנדה על גבולה המזרחי של רואנדה נמצאת שמורת אקאגרה ( Akagera National Park ), הקרויה על שמו של נהר קאגרה ( Kagera ). הנהר זורם לאורך הגבול עם טנזניה , והוא מסתעף לתוך מבוך של אגמים. הוותיקה מבין שלוש השמורות הלאומיות של רואנדה, היא גם איזור הסוואנה המוגן היחיד במדינה. היא ממוקמת במרחק של פחות מ- 100 ק"מ מעיר הבירה קיגאלי, והוקמה בשנת 1934 בכדי להגן על השטחים סביב הנהר.
כיום, תודות להשקעות חיצוניות, מספר בעלי החיים הולך וגדל. השמורה, המכסה 1,120 קמ"ר, מאכלסת מעל 12,000 חיות גדולות זברות, אימפלות, ג'ירפות, היפופוטמים, תנינים, פילים ועוד. היא גם ביתם של 500 זני ציפורים, ובראשם חסידות ועגורים הנודדים אל החום.
כיום זוהי השמורה היחידה ברואנדה שניתן למצוא בה את "חמשת הגדולים" ( אריה, נמר, קרנף, תאו ופיל ), לאחר שעשתה "היכרות מחדש" והכניסה לשטחה אריות. בעקבות ההצלחה, גם הקרנף השחור הוחזר לפארק, בתקווה שהסתגלותו תביא לגידול משמעותי של אוכלוסייה זו, שהולכת ונכחדת.
כשהמסע מגיע לסיומו אני תמיד נפעמת מאותן נשים שצעדו איתי. הן מגלות את הכוח שאפשר לשאוב מטיולים שכאלה, פוגשות נשים שפרצו את תקרת הזכוכית בעולמן, מביטות לטבע הפראי בלבן של העין, מאתגרות את עצמן במסלולי הליכה, טיפוס ונסיעה. הן חוזרות הביתה עם תובנות חדשות על העולם ועל עצמן, מבינות שהן יכולות לעשות דברים שלא האמינו שיעשו ושעכשיו הן מוכנות לכל אתגר.
אני מזכירה לבנות שבחבורה אל תשאלו בנות כמה אתן, גיל הוא לא רלוונטי! תשאלו את עצמכן כמה שקיעות ראיתן, כמה לבבות פגשתן, כמה מסעות עשיתן ועל כמה גבעות פסעתן . זה הגיל שלכן.
מידע נוסף מסע נשי וטיולים נוספים לאפריקה
בתי מלון בעיר קיגאלי בירת רואנדה
אפשרויות לינה נוספות ברואנדה
כתבות נוספות מסע אל גורילות ההרים של רואנדה ואוגנדה
גורילות בשמורת פארק דה וולקנס
מלחמת האזרחים ורצח העם ברואנדה
מפגש ראשון עם קופי האדם מעיר הבירה, הממוקמת במרכז המדינה, נצא אל גבולה הדרום-מערבי, אל הפארק הלאומי של יער ניונגווה ( Nyungwe Forest National Park ). יער ניונגווה, המשתרע על פני כ-950 קמ"ר, נחשב ליער הטבעי הגדול ביותר שנותר במרכז ומזרח אפריקה. יש בו מגוון עשיר של צמחים, בעלי כנף ויונקים, ובראשם השימפנזים המקסימים.
התנועה בתוך היער, בחיפוש אחר משפחות השימפנזים, היא אתגר פיזי, שמעצים את חוויית המפגש והופך אותה למרגשת ועוצמתית. הכניסה אל השמורה אפשרית רק בקבוצות קטנות, המלוות במדריך, שומרים, פורטרים ומלווים, שעוזרים למטיילים שמתקשים בעליות התלולות .
לשחק תופסת עם שימפנזים החיפוש אחר להקת השימפנזים מסעיר מאוד. המדריך הוא זה שמנהל את העניינים, השימפנזים חכמים ומהירים וברגע קטן אחד של חוסר ערנות, אנחנו עלולים לפספס אותם. צריך להיות בשקט מופתי ולהאזין לקריאות הלהקה, ולעיתים צריך להדביק אותם בריצה קלה, בזמן שהם מדלגים בין העצים בקלילות. משחק התופסת הזה נמשך זמן מה, ובמהלכו קשה שלא לתהות אם באמת היינו צריכים את מנת הצ'יפס הנוספת... במקום עוד חצי שעה בחדר הכושר. אבל כאשר לפתע מופיעה שימפנזה שחורה ושובבה, תלאות הטיפוס נעלמות ברגע.
טרק השימפנזים אפשרי בכל גיל, אבל צריך להיערך אליו, לקנות ציוד מתאים ואולי גם לעשות כמה הליכות מסביב לשכונה, כדי לתפעל את סיבולת הלב-ריאה.
משחק תופסת עם שימפנזים בפארק הלאומי של יער ניונגווה (צילום: דן ליאור)
טיולי אקטיב - אופניים, שייט והליכה לחצו לרשימת יעדים »
טיול עצמאי למדינות הבלטיות לחצו לרשימת היעדים »
טיול עצמאי למזרח הרחוק לחצו לרשימת יעדים »
החוקרת האמיצה של הגורילות חוקרת הגורילות האמריקאית דיאן פוסי ( Dian Fossey) , שאת סיפורה מגולל הסרט "גורילות בערפל", עזבה את הציוויליזציה ובילתה את רוב שנותיה בג'ונגל של רואנדה. היא הקדישה את חייה לחקר גורילות ההרים, שבאותם ימים היו בסכנת הכחדה ועמדו להיעלם מן העולם, עקב ציד חסר מעצורים. רבים יודעים לספר על הקשר המיוחד שלה עם הגורילות ועל יום אחד במיוחד, בו הייתה עצובה מאוד ודיג'יט, זכר הגורילה האהוב עליה, חיבק אותה ליטף את שערה בניסיון לנחמה.
לימים נרצח גם דיגי'ט על ידי ציידים. פוסי רכשה לעצמה אויבים רבים, אך המשיכה בדרכה ופרצה את הדרך כחוקרת גורילות ההרים הנכחדות. מאבקה העיקש נגד הציד הרצחני של הגורילות, נקטע באופן אכזרי, כאשר בשנת 1985 היא נרצחה בלב שמורת הטבע. היא נקברה ברואנדה, לצד הגורילות שאותן אהבה, בבית קברות מיוחד לגורילות שהיא עצמה הקימה. פוסי מהווה עד היום השראה לנשים ברואנדה.
להיות בין המאושרים לפגוש בגורילות ההרים בעקבות דיאן פוסי נמשיך צפונה, אל פארק דה וולקנס, הידוע גם בשם הפארק הלאומי וולקנוס ( Volcanoes National Park ). דרך עפר עוצרת נשימה מובילה אל השמורה, מתפתלת במעלה הרים גבוהים, יורדת אל עמקים צרים, לחופי אגמים. בתוך סבך הצמחייה הירוקה של יער הגשם, בגובה 2,500 מ', חיות כ- 1,000 גורילות הרים. לכאן מגיעים מטיילים מכל רחבי העולם, למפגש קרוב עם קרובי משפחתנו הנדירים.
הכניסה אל הפארק מותנת באישור מיוחד (פרמיט), המוענק רק ל- 50 מבקרים ביום, ויש להצטייד בו טרם הנסיעה. הצפייה בגורילות מוגבלת לשעה אחת בלבד, בקבוצות קטנות, על מנת לצמצם למינימום את ההפרעה לשגרת חייהן. אסור לצלם עם פלאש, וילדים מתחת לגיל 15 אינם מורשים להיכנס לשמורה.
כתבה על גורילות ההרים של רואנדה ואוגנדה
מפגש מעורר השראה עם משפחת גורילות הטרק המסעיר אל השימפנזים הכין אותנו אל גולת הכותרת של הטיול ברואנדה מפגש עם גורילות ההרים הנדירות. יוצאים מוקדם בבוקר, לאחר שהגששים המסורים הבינו היכן הגורילות החליטו להתמקם היום ולנשנש קצת עלי במבוק. כמו בסרטי הרפתקאות, המדריך מפלס את הדרך על ידי חיתוך עלים וגבעולים. כולנו בשקט מופתי, שומעים רק את צעדינו ואת הלב שפועם בהתרגשות.
לאחר שעה קלה של טיפוס אנחנו מגלים אותן. הזכרים שוכבים על האדמה הירוקה ונהנים מהשמש, הגורים הקטנים משתעשעים אחד עם השני והנקבות מנהלות את חיי המשפחה ודואגות שהסדר יישמר. הן מבחינות באורחות החדשות, אך סדר היום שלהן חשוב יותר והן ממשיכות בשלהן. המבט אל הגורילה, קוף שהוא כמעט בן אדם, מעורר בנו מחשבות רבות על מקומנו בעולם ועל הסדר המשפחתי נשים, גברים וילדים.
לגורילה יחסי ציבור רעים. להבדיל מהשימפנזים הזריזים, החמקמקים ולעיתים גם מעט תוקפניים, הגורילה היא ענק עדין, רגוע ונינוח, שאינו ממהר לשום מקום, ולכן הטרק רגוע יותר. חשוב לציין, שעל המטיילים להיות בבריאות שלמה, מאחר שלגורילות מערכת חיסונית חלשה ואפילו צינון קטן יכול לסכן אותן.
כתבה על שמורת דה וולקנס
משפחת גורילות בסעודה. המפגש מעורר מחשבות על הסדר המשפחתי שלנו (צילום: CC Philip Kromer)
ענקים עדינים, רגועים ונינוחים
מפגשים בסוואנה של רואנדה על גבולה המזרחי של רואנדה נמצאת שמורת אקאגרה ( Akagera National Park ), הקרויה על שמו של נהר קאגרה ( Kagera ). הנהר זורם לאורך הגבול עם טנזניה , והוא מסתעף לתוך מבוך של אגמים. הוותיקה מבין שלוש השמורות הלאומיות של רואנדה, היא גם איזור הסוואנה המוגן היחיד במדינה. היא ממוקמת במרחק של פחות מ- 100 ק"מ מעיר הבירה קיגאלי, והוקמה בשנת 1934 בכדי להגן על השטחים סביב הנהר.
כיום, תודות להשקעות חיצוניות, מספר בעלי החיים הולך וגדל. השמורה, המכסה 1,120 קמ"ר, מאכלסת מעל 12,000 חיות גדולות זברות, אימפלות, ג'ירפות, היפופוטמים, תנינים, פילים ועוד. היא גם ביתם של 500 זני ציפורים, ובראשם חסידות ועגורים הנודדים אל החום.
כיום זוהי השמורה היחידה ברואנדה שניתן למצוא בה את "חמשת הגדולים" ( אריה, נמר, קרנף, תאו ופיל ), לאחר שעשתה "היכרות מחדש" והכניסה לשטחה אריות. בעקבות ההצלחה, גם הקרנף השחור הוחזר לפארק, בתקווה שהסתגלותו תביא לגידול משמעותי של אוכלוסייה זו, שהולכת ונכחדת.
כשהמסע מגיע לסיומו אני תמיד נפעמת מאותן נשים שצעדו איתי. הן מגלות את הכוח שאפשר לשאוב מטיולים שכאלה, פוגשות נשים שפרצו את תקרת הזכוכית בעולמן, מביטות לטבע הפראי בלבן של העין, מאתגרות את עצמן במסלולי הליכה, טיפוס ונסיעה. הן חוזרות הביתה עם תובנות חדשות על העולם ועל עצמן, מבינות שהן יכולות לעשות דברים שלא האמינו שיעשו ושעכשיו הן מוכנות לכל אתגר.
אני מזכירה לבנות שבחבורה אל תשאלו בנות כמה אתן, גיל הוא לא רלוונטי! תשאלו את עצמכן כמה שקיעות ראיתן, כמה לבבות פגשתן, כמה מסעות עשיתן ועל כמה גבעות פסעתן . זה הגיל שלכן.
מידע נוסף מסע נשי וטיולים נוספים לאפריקה
בתי מלון בעיר קיגאלי בירת רואנדה
אפשרויות לינה נוספות ברואנדה
כתבות נוספות מסע אל גורילות ההרים של רואנדה ואוגנדה
גורילות בשמורת פארק דה וולקנס
מלחמת האזרחים ורצח העם ברואנדה
משחק תופסת עם שימפנזים בפארק הלאומי של יער ניונגווה (צילום: דן ליאור)
טיולי אקטיב - אופניים, שייט והליכה לחצו לרשימת יעדים »
טיול עצמאי למדינות הבלטיות לחצו לרשימת היעדים »
טיול עצמאי למזרח הרחוק לחצו לרשימת יעדים »
החוקרת האמיצה של הגורילות חוקרת הגורילות האמריקאית דיאן פוסי ( Dian Fossey) , שאת סיפורה מגולל הסרט "גורילות בערפל", עזבה את הציוויליזציה ובילתה את רוב שנותיה בג'ונגל של רואנדה. היא הקדישה את חייה לחקר גורילות ההרים, שבאותם ימים היו בסכנת הכחדה ועמדו להיעלם מן העולם, עקב ציד חסר מעצורים. רבים יודעים לספר על הקשר המיוחד שלה עם הגורילות ועל יום אחד במיוחד, בו הייתה עצובה מאוד ודיג'יט, זכר הגורילה האהוב עליה, חיבק אותה ליטף את שערה בניסיון לנחמה.
לימים נרצח גם דיגי'ט על ידי ציידים. פוסי רכשה לעצמה אויבים רבים, אך המשיכה בדרכה ופרצה את הדרך כחוקרת גורילות ההרים הנכחדות. מאבקה העיקש נגד הציד הרצחני של הגורילות, נקטע באופן אכזרי, כאשר בשנת 1985 היא נרצחה בלב שמורת הטבע. היא נקברה ברואנדה, לצד הגורילות שאותן אהבה, בבית קברות מיוחד לגורילות שהיא עצמה הקימה. פוסי מהווה עד היום השראה לנשים ברואנדה.
להיות בין המאושרים לפגוש בגורילות ההרים בעקבות דיאן פוסי נמשיך צפונה, אל פארק דה וולקנס, הידוע גם בשם הפארק הלאומי וולקנוס ( Volcanoes National Park ). דרך עפר עוצרת נשימה מובילה אל השמורה, מתפתלת במעלה הרים גבוהים, יורדת אל עמקים צרים, לחופי אגמים. בתוך סבך הצמחייה הירוקה של יער הגשם, בגובה 2,500 מ', חיות כ- 1,000 גורילות הרים. לכאן מגיעים מטיילים מכל רחבי העולם, למפגש קרוב עם קרובי משפחתנו הנדירים.
הכניסה אל הפארק מותנת באישור מיוחד (פרמיט), המוענק רק ל- 50 מבקרים ביום, ויש להצטייד בו טרם הנסיעה. הצפייה בגורילות מוגבלת לשעה אחת בלבד, בקבוצות קטנות, על מנת לצמצם למינימום את ההפרעה לשגרת חייהן. אסור לצלם עם פלאש, וילדים מתחת לגיל 15 אינם מורשים להיכנס לשמורה.
כתבה על גורילות ההרים של רואנדה ואוגנדה
מפגש מעורר השראה עם משפחת גורילות הטרק המסעיר אל השימפנזים הכין אותנו אל גולת הכותרת של הטיול ברואנדה מפגש עם גורילות ההרים הנדירות. יוצאים מוקדם בבוקר, לאחר שהגששים המסורים הבינו היכן הגורילות החליטו להתמקם היום ולנשנש קצת עלי במבוק. כמו בסרטי הרפתקאות, המדריך מפלס את הדרך על ידי חיתוך עלים וגבעולים. כולנו בשקט מופתי, שומעים רק את צעדינו ואת הלב שפועם בהתרגשות.
לאחר שעה קלה של טיפוס אנחנו מגלים אותן. הזכרים שוכבים על האדמה הירוקה ונהנים מהשמש, הגורים הקטנים משתעשעים אחד עם השני והנקבות מנהלות את חיי המשפחה ודואגות שהסדר יישמר. הן מבחינות באורחות החדשות, אך סדר היום שלהן חשוב יותר והן ממשיכות בשלהן. המבט אל הגורילה, קוף שהוא כמעט בן אדם, מעורר בנו מחשבות רבות על מקומנו בעולם ועל הסדר המשפחתי נשים, גברים וילדים.
לגורילה יחסי ציבור רעים. להבדיל מהשימפנזים הזריזים, החמקמקים ולעיתים גם מעט תוקפניים, הגורילה היא ענק עדין, רגוע ונינוח, שאינו ממהר לשום מקום, ולכן הטרק רגוע יותר. חשוב לציין, שעל המטיילים להיות בבריאות שלמה, מאחר שלגורילות מערכת חיסונית חלשה ואפילו צינון קטן יכול לסכן אותן.
כתבה על שמורת דה וולקנס
משפחת גורילות בסעודה. המפגש מעורר מחשבות על הסדר המשפחתי שלנו (צילום: CC Philip Kromer)
ענקים עדינים, רגועים ונינוחים
מפגשים בסוואנה של רואנדה על גבולה המזרחי של רואנדה נמצאת שמורת אקאגרה ( Akagera National Park ), הקרויה על שמו של נהר קאגרה ( Kagera ). הנהר זורם לאורך הגבול עם טנזניה , והוא מסתעף לתוך מבוך של אגמים. הוותיקה מבין שלוש השמורות הלאומיות של רואנדה, היא גם איזור הסוואנה המוגן היחיד במדינה. היא ממוקמת במרחק של פחות מ- 100 ק"מ מעיר הבירה קיגאלי, והוקמה בשנת 1934 בכדי להגן על השטחים סביב הנהר.
כיום, תודות להשקעות חיצוניות, מספר בעלי החיים הולך וגדל. השמורה, המכסה 1,120 קמ"ר, מאכלסת מעל 12,000 חיות גדולות זברות, אימפלות, ג'ירפות, היפופוטמים, תנינים, פילים ועוד. היא גם ביתם של 500 זני ציפורים, ובראשם חסידות ועגורים הנודדים אל החום.
כיום זוהי השמורה היחידה ברואנדה שניתן למצוא בה את "חמשת הגדולים" ( אריה, נמר, קרנף, תאו ופיל ), לאחר שעשתה "היכרות מחדש" והכניסה לשטחה אריות. בעקבות ההצלחה, גם הקרנף השחור הוחזר לפארק, בתקווה שהסתגלותו תביא לגידול משמעותי של אוכלוסייה זו, שהולכת ונכחדת.
כשהמסע מגיע לסיומו אני תמיד נפעמת מאותן נשים שצעדו איתי. הן מגלות את הכוח שאפשר לשאוב מטיולים שכאלה, פוגשות נשים שפרצו את תקרת הזכוכית בעולמן, מביטות לטבע הפראי בלבן של העין, מאתגרות את עצמן במסלולי הליכה, טיפוס ונסיעה. הן חוזרות הביתה עם תובנות חדשות על העולם ועל עצמן, מבינות שהן יכולות לעשות דברים שלא האמינו שיעשו ושעכשיו הן מוכנות לכל אתגר.
אני מזכירה לבנות שבחבורה אל תשאלו בנות כמה אתן, גיל הוא לא רלוונטי! תשאלו את עצמכן כמה שקיעות ראיתן, כמה לבבות פגשתן, כמה מסעות עשיתן ועל כמה גבעות פסעתן . זה הגיל שלכן.
מידע נוסף מסע נשי וטיולים נוספים לאפריקה
בתי מלון בעיר קיגאלי בירת רואנדה
אפשרויות לינה נוספות ברואנדה
כתבות נוספות מסע אל גורילות ההרים של רואנדה ואוגנדה
גורילות בשמורת פארק דה וולקנס
מלחמת האזרחים ורצח העם ברואנדה
מפגש מעורר השראה עם משפחת גורילות הטרק המסעיר אל השימפנזים הכין אותנו אל גולת הכותרת של הטיול ברואנדה מפגש עם גורילות ההרים הנדירות. יוצאים מוקדם בבוקר, לאחר שהגששים המסורים הבינו היכן הגורילות החליטו להתמקם היום ולנשנש קצת עלי במבוק. כמו בסרטי הרפתקאות, המדריך מפלס את הדרך על ידי חיתוך עלים וגבעולים. כולנו בשקט מופתי, שומעים רק את צעדינו ואת הלב שפועם בהתרגשות.
לאחר שעה קלה של טיפוס אנחנו מגלים אותן. הזכרים שוכבים על האדמה הירוקה ונהנים מהשמש, הגורים הקטנים משתעשעים אחד עם השני והנקבות מנהלות את חיי המשפחה ודואגות שהסדר יישמר. הן מבחינות באורחות החדשות, אך סדר היום שלהן חשוב יותר והן ממשיכות בשלהן. המבט אל הגורילה, קוף שהוא כמעט בן אדם, מעורר בנו מחשבות רבות על מקומנו בעולם ועל הסדר המשפחתי נשים, גברים וילדים.
לגורילה יחסי ציבור רעים. להבדיל מהשימפנזים הזריזים, החמקמקים ולעיתים גם מעט תוקפניים, הגורילה היא ענק עדין, רגוע ונינוח, שאינו ממהר לשום מקום, ולכן הטרק רגוע יותר. חשוב לציין, שעל המטיילים להיות בבריאות שלמה, מאחר שלגורילות מערכת חיסונית חלשה ואפילו צינון קטן יכול לסכן אותן.
כתבה על שמורת דה וולקנס
משפחת גורילות בסעודה. המפגש מעורר מחשבות על הסדר המשפחתי שלנו (צילום: CC Philip Kromer)
ענקים עדינים, רגועים ונינוחים
מפגשים בסוואנה של רואנדה על גבולה המזרחי של רואנדה נמצאת שמורת אקאגרה ( Akagera National Park ), הקרויה על שמו של נהר קאגרה ( Kagera ). הנהר זורם לאורך הגבול עם טנזניה , והוא מסתעף לתוך מבוך של אגמים. הוותיקה מבין שלוש השמורות הלאומיות של רואנדה, היא גם איזור הסוואנה המוגן היחיד במדינה. היא ממוקמת במרחק של פחות מ- 100 ק"מ מעיר הבירה קיגאלי, והוקמה בשנת 1934 בכדי להגן על השטחים סביב הנהר.
כיום, תודות להשקעות חיצוניות, מספר בעלי החיים הולך וגדל. השמורה, המכסה 1,120 קמ"ר, מאכלסת מעל 12,000 חיות גדולות זברות, אימפלות, ג'ירפות, היפופוטמים, תנינים, פילים ועוד. היא גם ביתם של 500 זני ציפורים, ובראשם חסידות ועגורים הנודדים אל החום.
כיום זוהי השמורה היחידה ברואנדה שניתן למצוא בה את "חמשת הגדולים" ( אריה, נמר, קרנף, תאו ופיל ), לאחר שעשתה "היכרות מחדש" והכניסה לשטחה אריות. בעקבות ההצלחה, גם הקרנף השחור הוחזר לפארק, בתקווה שהסתגלותו תביא לגידול משמעותי של אוכלוסייה זו, שהולכת ונכחדת.
כשהמסע מגיע לסיומו אני תמיד נפעמת מאותן נשים שצעדו איתי. הן מגלות את הכוח שאפשר לשאוב מטיולים שכאלה, פוגשות נשים שפרצו את תקרת הזכוכית בעולמן, מביטות לטבע הפראי בלבן של העין, מאתגרות את עצמן במסלולי הליכה, טיפוס ונסיעה. הן חוזרות הביתה עם תובנות חדשות על העולם ועל עצמן, מבינות שהן יכולות לעשות דברים שלא האמינו שיעשו ושעכשיו הן מוכנות לכל אתגר.
אני מזכירה לבנות שבחבורה אל תשאלו בנות כמה אתן, גיל הוא לא רלוונטי! תשאלו את עצמכן כמה שקיעות ראיתן, כמה לבבות פגשתן, כמה מסעות עשיתן ועל כמה גבעות פסעתן . זה הגיל שלכן.
מידע נוסף מסע נשי וטיולים נוספים לאפריקה
בתי מלון בעיר קיגאלי בירת רואנדה
אפשרויות לינה נוספות ברואנדה
כתבות נוספות מסע אל גורילות ההרים של רואנדה ואוגנדה
גורילות בשמורת פארק דה וולקנס
מלחמת האזרחים ורצח העם ברואנדה
משפחת גורילות בסעודה. המפגש מעורר מחשבות על הסדר המשפחתי שלנו (צילום:
ענקים עדינים, רגועים ונינוחים
מידע נוסף מסע נשי וטיולים נוספים לאפריקה
בתי מלון בעיר קיגאלי בירת רואנדה
אפשרויות לינה נוספות ברואנדה
כתבות נוספות מסע אל גורילות ההרים של רואנדה ואוגנדה
גורילות בשמורת פארק דה וולקנס
מלחמת האזרחים ורצח העם ברואנדה
 |
אודות הכותבת
רונית הרשקוביץ, קונסולית הכבוד של זמביה בישראל ומייסדת 'ספארי קומפני', חברת תיירות המתמחה בטיולי ספארי פרטיים לאפריקה. "שושבינה" לחידוש היחסים בין טנזניה וישראל וכיהנה במשך 10 שנים כקונסולית הכבוד של טנזניה בישראל. לפני יותר משני עשורים החלה את פיתוח התיירות והמסחר במדינות אפריקה, וחלוצת הטיולים לטנזניה וזנזיבר מאז 1993. רונית מאמינה שהטבע הוא השחקן הראשי באפריקה, לכל פינה יש את הסיפור שלה, וצוות 'ספארי קומפני' מקדיש את עצמו ללמוד עוד ועוד על היבשת המסתורית הזאת. היכרותה ארוכת השנים עם היבשת ואהבתה לאפריקה, נופיה ואנשיה, צובעים את הדרך לאפריקה בגוונים רעננים ומעודכנים, וכך יוצרים את עומק החוויה.
אתר האינטרנט של ספארי קומפניהתקשרו לצוות ספארי קומפני בטל. 072-2236646 |
רונית עונה לשאלותיכם בפורום מומחי תיירות
.jpg)
.jpg)
