www.goTravel.co.il
הכתבה מעניינת? שלחו אותה בדואר למי שתרצו

הקש בתיבה את רצף האותיות המופיע למטה:



חוויית הגיבון של לאוס - 
על גג העולם 
מאת: אפרת נקש


לאוס היא מדינה חווייתית, שמעוררת את החושים ומציתה את הדימיון. מבין אינסוף חוויות עצמתיות שאפשר למנות מביקור אחד במדינה זו, מתבלט מסע ייחודי, מעל חופת היער וצמרות עצים, יחד עם אחרוני קופי הגיבון שעוד נותרו בעולם.


"חוויית הגיבון", שעיקר מטרתה היא שמירה והגנה על הטבע, לוקחת את המטיילים לפגוש זווית לא שיגרתית של הג'ונגל. המקומיים מרוויחים פה פעמיים - פרנסה טובה ויציבה, ואת הטבע ובעלי החיים שהם בורכו בהם, שבזכות הפרויקט - מתקיימים ומשגשגים בשמורה. בכתבה ארחיב על החוויה ועל אירוע נוסף שהתמזל מזלי להשתתף בו לקינוח הטיול - חתונה מקומית מסורתית.

בקתות חוויית הגיבון
בקתה מהחלומות - כאן אוכלים וישנים, ובבוקר יוצאים לגלישה  (צילום: CC Christian Haugen)
 

כמה מילים על קופים ועל גיבונים

ראשית, נקדים ונאמר שגיבונים הם אינם "סתם" קופים, כי אם קרובים אלינו הרבה יותר מבחינה אבולוציונית, שכן הם הקטנים מבין משפחת "קופי האדם". באנגלית מפרידים את שתי הקבוצות: "Monkey" - "קוף" הוא שם כולל לכ- 150 מיני פרימטים, שלכולם זנב, ו- "Apes" - "קופי אדם" נטולי זנב, בעלי מוח גדול יותר וקרבה משפחתית גבוהה יותר לבני האדם.

הגיבונים השוכנים בצמרות העצים של הג'ונגלים של לאוס הם גיבונים מהמין "גיבון שחור מצויץ" (Laotian Black Crested Gibbon), שנמצאים ברשימה האדומה של מינים בסכנת הכחדה ממשית, כאשר ההערכות מדברות על כ- 2,000 פרטים שעוד חיים בטבע. הגיבונים חיים בקבוצות קטנות, משפחות שלמות חיות יחד ומעבירות את זמנן בליקוט מזון ובהתנדנדות על ענפי העצים, בגובה רב מאוד... 

מעבר להיותם מקסימים ומשובבי לב, הגיבונים גם ידועים ביכולותיהם הווקאליות. הם נוהגים "לזמר", בעיקר בשעות הבוקר ולמשך דקות ארוכות, וניתן להבחין בין הקבוצות השונות לפי השירים השונים. במהלך הטיול בלאוס, יש סיכוי מצוין לפגוש אותם ולצפות בהם מתנדנדים, שרים ומקיימים אינטראקציות חברתיות.
כתבה על עולם הטבע של לאוס

גיבון שחור מצויץ
גיבון שחור מצויץ, פרט צעיר  (צילום: CC Ryan Poplin)
 

חוויית הגיבון שבשמורת נאם-קאן

בשנת 2008 הוכרז שטח הג'ונגל העתיק שבמחוז בוקאו (Bokeo), המשתרע מצפון למעבר הגבול עם תאילנדכפארק הלאומי נאם קאן (Nam Kan National Park). בפארק ישנם העצים הגדולים ביותר במדינה, מאות מיני בעלי חיים - חלקם נדירים, ואוכלוסייה מצומצמת של גיבונים. כבר בשנת 1996 החלה יוזמה צרפתית - בשילוב התושבים המקומיים, לרקום עור וגידים, והוקם המרכז התיירותי "חוויית הגיבון" (The Gibbon Experience). מטרת המרכז היתה כפולה: הן להגן על היער ועל בעלי החיים המתקיימים בו, והן לספק עבודה לתושבים המקומיים - על מנת שיוכלו להרוויח את לחמם משימור הטבע במקום ניצול שלו. ההיגיון הוא פשוט: כריתת העצים וציד החיות הורסים את היערות ואת האוכלוסייה הגרה בהם. השמירה על היער ומתן השירותים למבקרים בצמרות העצים מספקת לתושבי המקום הכנסה המשתווה בכל שנה להכנסה מכריתת עצים - שהיא חד פעמית, מבלי שהתשתית לפרנסה מתכלה.  

כיום עובדים בפרויקט כ- 120 תושבים מקומיים, במשרה מלאה, כאשר חלקם ממש מתגוררים למשך תקופה ארוכה - בצמרת העץ. המקומיים הם המדריכים, הפקחים, אנשי התחזוקה והאספקה ומנהלי הבקתות. הפקחים מצליחים לפקח ולהגן 24 שעות ביממה על כ- 25% משטח היער, ומשכורתם ממומנת במלואה מהכנסות הפרויקט. במקביל למאמצי שימור הטבע, הפרויקט מאפשר גם הצצה לתרבות ולמסורת של לאוס, שקשורה לטבע כבחבל תבור.

לפני שיוצאים למסע, בוחרים איזה מסלול מעוניינים לעשות, כאשר מוצעות ארבע אפשרויות בדרגות קושי שונות. כל מסלול אורך בין יומיים לשלושה, כאשר לנים, מתקלחים ואוכלים בבקתות שנבנו בצמרות העצים. 
כתבה על טיול לצפון לאוס
 
טיול בשמורה בלאוס
בדרך למסלול "המפל" של חוויית הגיבון, חודרים ברגל למעבה הג'ונגל  (צילום: CC Guillaume Biau)
 

המזרח הרחוק




 

לנוע בין עצים - ממש כמו גיבונים

התנועה באזור השמורה ובין הבקתות נעשית בגלישת "אומגה" לאורך כבלים, אליהם מתחברים באמצעות ערסלים. הגלישה עצמאית, ללא מדריך, כך שניתן לגלוש כמה ומתי שרוצים, ובשלב מסוים קל לשכוח שפעם גם היינו גם "הולכים". האזור כולו מלא גבעות ששיאן בגובה 500-1,500 מ', והגלישה היא בין מדרון אחד לשני, מעל לצמרות העצים הצומחים בערוצים ובעמקים שמתחת. הכבלים הם מפלדה, בעלי כיוון מוגדר המסומן בצבעים: מגיעים בכבל אדום וגולשים הלאה בכבל ירוק. הכבלים הם באורך של עשרות עד מאות מטרים, כשהארוך ביותר הוא 400 מ'. ומה קורה כשלא מצליחים להגיע בגלישה עד לפלטפורמת הנחיתה? מצב כזה אפשרי, ואז יש להתקדם בכוח הידיים - למשוך את עצמנו עד הסוף. מה שבטוח הוא שבסוף המסע שרירי הידיים בהחלט מורגשים...

חלק מהכבלים אינם מסתיימים במדרון כי אם במשטח נחיתה על עץ, ממנו ניתן פשוט להמשיך בגלישה. במקומות המסתיימים במדרון צריך לטפס במעלה העץ, כדי להגיע לעמדת יציאה גבוהה יותר
.

לינה במחוז בוקאו

גולשים מבקתה לבקתה
בחלק מהבקתות גולשים ממש מהעץ עצמו... הגלישה אורכת מספר דקות  (צילום: CC Christian Haugen)
 

לישון על עץ-גורד-שחקים

המגורים הם בבקתות עץ נפלאות, הבנויות בגובה של 40-50 מ' מהקרקע, על עצים בני יותר ממאה שנה. יש בהן פינת ישיבה עם שולחן נמוך ושרפרפים, וארגזי מזון ובהם חטיפים ופירות. בפינת המטבח יש כיור, ברז, כלי אוכל, אמצעים להכנת קפה ותה, אובלטין (אבקת שוקו) וגזייה. המים בברז מגיעים ממעיינות זכים, ואפשר לשתות אותם בלי חשש. בנוסף יש בבקתה שלושה מפלסי שינה, עליהם פרושות מחצלות, מזרונים, שמיכות וכריות, ומעל תלויות כילות. כלי המיטה נקיים ורעננים. הכילה עשויה בד כותנה, והיא יוצרת חדרון אינטימי וחמים. בבקתה פינה של שירותים, מקלחת וכיור רחצה עם מגבות נקיות. בלילה המקום מואר בנרות, והבקתה מצוידת גם בפנסים מתאימים. ארוחות הבוקר, הצהרים והערב מגיעות לבקתה. המקום קסום ונעים, גם אם התנאים בסיסיים, והלינה בבקתות מאפשרת שקט ו"ניקוי ראש" אמיתי.
 

סרטון עם מצלמת גו-פרו שמעביר היטב את התחושה מחוויית הגיבון

 
חווית הגיבון  (The Gibbon Experience)
הפרויקט הוא יוזמה צרפתית לתיירות אקולוגית בלאוס, במטרה לשמור על היער ולחנך את המקומיים לעשות לשימורו ולשימור בעלי החיים שבסכנת הכחדה. הפרויקט נמצא בצפון מחוז בוקאו, בקרבת עיר הגבול הואה-סאי, על הכביש ללואנג נאם-תה. יש להירשם כשבועיים מראש במשרד בהואה סאי, ניתן גם באמצעות אימייל או טלפון.
אפשר להגיע בנסיעה מלואנג נאם-תה לאורך כביש 83 (שעתיים וחצי נסיעה לכפר Ban Thup), או לצאת מהואה סאי ברכב של החברה.
מידע נוסף:gibbonexperience.org 
 

ולפעמים - החגיגה נמשכת

אחד הדברים שצפויים למטייל בלאוס הוא - שלא משנה מה הוא תכנן, תמיד יש הזדמנות לחוות עוד דבר בלתי צפוי... כך קרה שטיול בוקר שגרתי שערכתי בלאוס, ממש לפני שהמשכתי לחוויית הגיבון, קיבל תפנית מעניינת: זה החל בהזמנה לטקס חתונה, נמשך במסיבה ארוכה ועליזה והסתיים בטבילה בנהר בחברת חברי החדשים.

בדרכי חזרה משוק הבוקר מצפון לעיירה ואנג ויאנג (Vang Vieng), ראיתי התקהלות. התקרבתי וגיליתי שזהו טקס חתונה. ביקשתי רשות לצלם, הרכבתי את הפלש על המצלמה, בעוד הנוכחים ממשיכים לחייך ולהנהן. פסעתי לתוך החדר. החתן והכלה כרעו על הרצפה, מולם ישב מנהל הטקס בחולצה לבנה ובצעיף צבעוני. הכלה לבשה בגדי משי צבעוניים וענדה תכשיטי זהב, שיערה היה אסוף כלפי מעלה. החתן לבש בגדי משי וצעיף צבעוני. בשלב מסוים בטקס האורחים התקרבו אל החתן והכלה, שהושיטו ידיים קדימה, וקשרו שרוכים לבנים על פרקי ידיהם. שרוכים נקשרו גם על ידיהם של הורי החתן והכלה. לפתע החלו האורחים לקשור חוטים גם על פרקי ידי ולברך אותי.
 
עם סיום הטקס יצאו האורחים לחצר הבית וישבו לשולחנות ערוכים. הבנתי שהגיע זמני ללכת, אבל מיד הוזמנתי אל השולחן. השולחנות היו עמוסים בכל טוב: בשרים, מרקים, אטריות אורז, ירקות, בקבוקי בירה, מים ו"לאו-לאו" - משקה אלכוהולי חריף במיוחד, עשוי מאורז מקומי. חברי לשולחן, כך התברר לי, עבדו עם החתן בחברת אלקטרוניקה, וידעו מעט אנגלית. אחרי שסיימנו לאכול הסבירו לי שהחגיגה עוברת למקום אחר. הנה, חשבתי, המסיבה שלי נגמרה ופניתי ללכת.
לינה בעיירה ואנג ויאנג

 
חתונה בלאוס
טקס-נישואים של אנשי "לאו-השפלה" (לאו-לום), בעיר ואנג ויאנג (צילום: אפרת נקש)
 




 

מעגל פנימי, מעגל חיצוני

מכונית עצרה לידי, הדלת נפתחה ויד סימנה לי להיכנס. גיליתי שאני נוסעת במכונית אחת עם החתן והכלה. הגענו לחצר בית ספר שגם בה היו שולחנות ערוכים: אוכל, בירה, ויסקי. תזמורת ניגנה נעימות לאוטיות וכולם פצחו בריקודים - הגברים במעגל פנימי והנשים במעגל חיצוני. הרוקדים הסתובבו נגד כיוון השעון בצעדים עדינים כשהם מסובבים את כפות ידיהם. הגברים הזמינו אותי להצטרף למעגל ואני נעניתי בשמחה. איזה מזל שהבוקר החלטתי ללבוש מכנסים ארוכים וחולצה עם שרוולים. בצד ניצבה קופסת קרטון בצורת לב ורוד גדול, והאורחים שלשלו לתוכה מעטפות. השגתי מעטפה והכנסתי לתוכה את כל הכסף המזומן שהיה לי כדי לכסות את הוצאות האוכל והשתייה.
 
אבל הכיף, כך גיליתי, עוד לא נגמר. התידדתי עם שתי ילדות מתוקות, קים ופנטה. הדוד שלהן הזמין אותי להצטרף אליהן, ואל שתי אורחות נוספות שהגיעו לחתונה, לטיול קצר למערה שנמצאת בקרבת מקום. מהטיול חזרנו להמשך החגיגות. עוד אוכל, עוד שתייה, עוד ריקודים. במשך כל אותו יום שתיתי ואכלתי ללא הפסקה.
 
בחתונה הכרתי את ננה, סטודנטית לאנגלית מויינטיאן (Vientiane). היא נהנתה לתרגל את האנגלית שבפיה, ואני הייתי מאושרת לשאול וללמוד. בסיום החגיגות הזמינה אותי להצטרף לקבוצת חברים שהלכה לרחוץ בנחל הסונג. כיוון שלא היה איתי בגד-ים, וממילא לא הייתי מעיזה לפשוט את בגדיי ליד המקומיים, טבלתי כמוהם - בבגדים. ישבנו יחד במי הנהר הרדודים, הנשים המקומיות קרצפו את עורן באבנים מחוספסות. היום שהתחיל בטיול בוקר תמים הסתיים בהמון צבעים, ריחות, פנים חייכניות, חום, ידידותיות, אהבה ואכפתיות. הרגשתי מאושרת וברת מזל לעבור כזו חוויה.

דובון חמוד שותה מהשיבר המטפטף
דובון חמוד שותה מהשיבר המטפטף, בבקתה הראשונה במסלול חוויית הגיבון  (צילום: CC chem7)


מידע נוסף

כתבות נוספות







אפרת נקש אודות הכותבת
אפרת נקש, מטיילת במקומות מרתקים ברחבי העולם, לומדת על תרבויות שונות ואורחות חיים, חוזרת עם סיפורים על חוויות שהלהיבו אותי, וצילומים נוגעים ללב. מאז 1990 הצילום מהווה מרכיב משמעותי בחיי. בנוסף אני מאמנת אישית ועסקית, וגם עובדת בתחום היי-טק". לאתר של אפרת נקש

לקריאת כתבות נוספות של אפרת








מספר צפיות: 12775
3408