היסטוריה טורקית ב' – האימפריה הביזנטית
-היסטוריה טורקית א' - חיתים
-היסטוריה טורקית ב' - ביזנטים
-היסטוריה טורקית ג' - סלג'וקים
-היסטוריה טורקית ד' - עות'מאנים
-היסטוריה טורקית ה' - הרפובליקה הטורקית
האימפריה הביזנטית, המכונה גם ביזנטיון, הוא הכינוי שניתן לחלקה המזרחי של האימפריה הרומית, שבירתה קונסטנטינופול שכנה במקום בו ניצבת כיום העיר המודרנית איסטנבול. ראשיתה של האימפריה הביזנטית בפיצולה המדיני של רומא לאימפריה הרומית המערבית והאימפריה הרומית המזרחית בשנת 305 לספירה.

קריסת האימפריה הרומית המערבית
פלישות הברברים, שריסקו את האימפריה הרומית המערבית, בשנת 476, לא גרמו נזק דומה לחלק המזרחי. ביצורים חזקים על גדות הדנובה, שחוזקו במשך דורות של שלטון רומאי, הגנו על האימפריה הרומית המזרחית מפני פלישות הברברים.
תור הזהב של האימפריה הביזנטית
בשנת 518, התמנה לקיסר יוסטיניוס הראשון, אולם את האימפריה ניהל למעשה אחד מיועציו, שהיה גם אחיינו, הידוע בשם יוסטיניאנוס הראשון. יוסטיניאנוס עלה לשלטון באופן רשמי עם מותו של יוסטיניוס בשנת 527, כשנה לאחר שמונה ליורשו.
יוסטיניאנוס היה אחד הקיסרים הגדולים שקמו לביזנטיון מאז ומעולם. בתחום הצבאי והמדיני, הוא הרחיב את גבולות הקיסרות עד אשר כללה פרוביניקיות רבות של האימפריה הרומאית לשעבר, כגון, קרתגו (תוניסיה של ימינו), דאלמטיה (חלק מקרואטיה של ימינו), איטליה ודרום ספרד.
פעולותיו של יוסטיניאנוס לא נשארו מוגבלות לתחום הצבאי. בעקבות קנאותו הדתית הוא בנה את הכנסייה המפוארת והמפורסמת (כיום מוזיאון) איה סופיה - "החכמה הקדושה" בקונסטנטינופול (איסטנבול של ימינו), ויזם את כינוס כל המשפט הרומי בספר אחד, "ספר המשפט האזרחי" (Corpus Iuris Civilis ). בימיו שגשגו האומנות והאדריכלות הביזנטית בכל רחבי האימפריה.
תאודורה, אשתו של הקיסר יוסטיניאנוס, היא תופעה היסטורית ייחודית בפני עצמה. במקור הייתה לוליינית קרקס וייתכן שאף זונה, כפי שסיפרו השמועות באימפריה, ולפי תיאוריהם של כמה היסטוריונים. כדי להתחתן איתה, העביר יוסטיניאנוס חוק מיוחד המתיר לבני האצולה להינשא לפשוטי העם. תאודורה התגלתה ברבות הימים כיועצת נבונה ומוכשרת, ובין השאר הייתה זו שייעצה לקיסר שלא לברוח מקונסטנטינופול בעת מרידת ניקה (532) ובכך הצילה את כיסאו.
כנסיית איה סופיה באיסטנבול (צילום: Adam Carr)
יורשי יוסטיניאנוס
מלחמותיו הרבות של יוסטיניאנוס ומפעלי הבניה שלו אילצו את יורשיו להתמודד עם אוצר ריק. אף על פי כן, הם הצליחו להדוף את פלישת הפרסים ממזרח, ואת פלישות ההונים, הסלבים והאווארים מצפון. לעומת זאת, שבטי הלומברדים כבשו את מחציתה של איטליה, וגם שטחי ביזנטיון בספרד אבדו לה. חיל פרס הגיע עד לשערי קונסטנטינופול וכבש את כל מחציתה המזרחית של הקיסרות.
האימפריה הביזנטית שיוועה למושיע, וזה הגיע בדמותו של הרקליוס, בנו של נציב קרתגו. הרקליוס הדף את פלישות האווארים ומיגר סופית את הכובשים הפרסים עד לגבולות ארצם. מצבה הכספי של ביזנטיון היה רע מאד, המורל הלאומי בשפל, ולבסוף, הפלישה הערבית שמה לאל את כל ניצחונותיו של הרקליוס.
במקביל לעליית הרקליוס לשלטון בביזנטיון, החל ערבי בן שבט קריש בשם מוחמד להטיף במכה לייחוד האל. בשעה שהביזנטים והסאסאנים התכתשו ביניהם, הלך ונוצר מדרום להם כוח דתי ולאומי חדש, אשר גבר בנקל על שתי האומות המותשות משנים של מלחמה. הגל הראשון של פלישות הערבים אל מחוץ לחצי האי ערב החל ב-634, אז נכבשה יותר ממחצית שטחה של ביזנטיון. גבולותיה של האימפריה הביזנטית הצטמצמו עד כדי כך שבשנת 673 הטילו הערבים מצור על קונסטנטינופול עצמה.
הקיסר הביזנטי קונסטנטינוס הרביעי, שנלחם נגד החליפים המוסלמים, הכריח אותם לחתום על חוזה שלום שהותיר את רוב אסיה הקטנה בידיה של ביזנטיון. הייתה זו מפלתו הצבאית הראשונה של האיסלאם.
כאשר עלה לשלטון לאו השלישי ויסד את השושלת הסורית, הוא הדף את הערבים מעל חומות קונסטנטינופול כבר בשנה הראשונה למלכותו (717).
בשנת 750 עלתה לשלטון השושלת העבאסית וההתקפות על הקיסרות פסקו לזמן מה. בזמן שלטון בנו של לאו, קונסטנטינוס החמישי, נכבשו קפריסין ומזרח אנטוליה, ואף הבולגרים הוכנעו.
בשנת 820 הקים הקיסר מיכאל השני את השושלת האמורית. בתקופת שלטונה של שושלת זו נחלה ביזנטיון הפסדים קשים במערב, בהם עצמאות ונציה וכיבושה של סיציליה בידי המוסלמים.
תקופת שלטונה של השושלת המקדונית הייתה אחת מתקופות הזוהר האחרונות בדברי ימיה של ביזנטיון. הקיסר הראשון ומיסד השושלת המקדונית היה בסיליוס הראשון, מגדולי הקיסרים שקמו לביזנטיון מאז ומעולם. בסיליוס החזיר את דרום איטליה לידיה של האימפריה, והביס את הבולגרים. מלבד ניצחונותיו הצבאיים, החל בסיליוס בעריכתו של ספר חוקים חדש, המכונה בשם "באסיליקה" ואשר הושלם בימי בנו, לאו השישי.
המצביא ניקפורוס השני, כבש את קפריסין, קיליקיה ואנטיוכיה. יואנס הראשון שעלה לשלטון במקומו כבש את מחציתה של בולגריה, הדף פלישה רוסית, כבש את סוריה והוביל את צבאות ביזנטיון עד מבואות ירושלים.
סכסוך חמור אשר פרץ ב-1057 בין הפקידות לצבא באימפריה הביזנטית, הסיח את דעת השלטון מאויביה החיצוניים של הקיסרות ואפשר להם לפרוץ את גבולותיה לזמן מה. בקרב מנזיקרט שבטים טורקמניים החלו לנגוס באימפריה הביזנטית. הקרב הבהיר לעולם כולו את חולשתה של האימפריה וחוסר יכולתה להגן על עצמה. מרידות פרצו מכל עבר, החיילים השכירים התמרדו, והגבולות המשיכו להצטמצם.

האימפריה הביזנטית בשנת 1025 (באדיבות Electionworld)
חורבן האימפריה
מסע הצלב הרביעי סימן את תחילת קיצה של הקיסרות. בשנת 1204, לאחר חודשים של מצור, נפלה קונסטנטינופול בידי כובשים מן המערב. שלושה ימים נמשכו מעשי הביזה והאונס בעיר הכבושה, ובסופם חולקה הקיסרות בין כובשיה: ונציה קיבלה את חלק הארי, ורבים מן הצלבנים גזרו לעצמם נסיכויות וממלכות משטחי האימפריה.
על חורבותיה של הקיסרות הביזנטית ההרוסה הוקמה האימפריה הלטינית, גירסה מערבית לביזנטיון. עם הקמת האימפריה, נמחה השריד החי האחרון לתרבות הרומאית מעל פני האדמה. האימפריה הלטינית התקיימה במשך 60 שנה. בשנת 1453 כבשו העות'מאנים את קונסטנטינופול ומוטטו את השריד האחרון למורשתה האדירה של האימפריה הרומית. כפי שלעיתים קרובות מזוהה הקמת ביזנטיון עם ראשיתם של ימי הביניים, כן יש הרואים בקיצה את סופם.
התרבות בימי האימפריה הביזנטית
שלושה מרכיבים עיקריים עיצבו את התרבות הביזנטית: הצבא, השלטון והמסורת הרומאית; התרבות והשפה היוונית; והדת הנוצרית. שלושת מרכיבים אלה היו עמודי התווך עליהם עמדה האימפריה הביזנטית, ובלטו במיוחד בתרבות שלה.
האומנות הביזנטית מדגימה בצורה הטובה מכל את שלושת מקורותיה של התרבות הביזנטית. סגנונה שאוב רבות מן התרבויות היוונית והרומית ונושא עיסוקה הראשי הוא הנושא הדתי. בכל כנסייה ביזנטית המכבדת את עצמה ניתן למצוא כמות גדולה של פסיפסים מהסגנון הביזנטי, המתארים את ישו, מרים והקדושים הנוצרים. בתחום הפיסול, התבטא הפיסול הביזנטי בעיקר כתבליטים על גבי סרקופגים נוצריים (מיכלי אבן המשמשים כארונות מתים).
האדריכלות הביזנטית שואבת גם היא את מקורותיה מן האדריכלות הרומית. בסגנון הביזנטי נבנו בעיקר כנסיות ומנזרים, אשר חלקם הפכו למסגדים בתקופה העות'מאנית וכך השתמרו עד היום. אחד מהישגיה של האדריכלות הביזנטית הוא גילויה של טכניקה חדשה לבניית כיפה מעל שדה ריבועי, טכנולוגיה שלא הייתה ידועה לרומאים. בין המבנים הידועים של האדריכלות הביזנטית ניתן למנות את המאוזוליאום של גאלא פלקידיה ואת בזיליקת סן ויטאלה בעיר רוונה (מרכז איטליה), את מנזר סנטה קתרינה בסיני, את כנסיית הקבר בירושלים ואת איה סופיה באיסטנבול.

יוסטיניאנוס הראשון על גבי פסיפס בבזיליקת סן ויטאלה ברוונה (צילום: The Yorck Project)
יהודים בימי האימפריה הביזנטית
משך כל שנות שלטונה התגוררו יהודים באימפריה הביזנטית. במרבית הזמן הם נרדפו בידי הכנסייה וההמון, ואילו יחסם של הקיסרים היה משתנה בין קיסר לקיסר. היה הבדל גדול בין היהודים בארץ ישראל, אשר היו בעלי כוח והשפעה, לבין היהודים בתפוצות תחת שלטון האימפריה, שם הם היו חלשים וחסרי כוח. מדי פעם נערכו פרעות ביהודים בתמיכתה של הכנסייה, אך חלק מהקיסרים ניסו להיטיב עמם.
מידע נוסף
כתבות נוספות


חורבן האימפריה
מסע הצלב הרביעי סימן את תחילת קיצה של הקיסרות. בשנת 1204, לאחר חודשים של מצור, נפלה קונסטנטינופול בידי כובשים מן המערב. שלושה ימים נמשכו מעשי הביזה והאונס בעיר הכבושה, ובסופם חולקה הקיסרות בין כובשיה: ונציה קיבלה את חלק הארי, ורבים מן הצלבנים גזרו לעצמם נסיכויות וממלכות משטחי האימפריה.
על חורבותיה של הקיסרות הביזנטית ההרוסה הוקמה האימפריה הלטינית, גירסה מערבית לביזנטיון. עם הקמת האימפריה, נמחה השריד החי האחרון לתרבות הרומאית מעל פני האדמה. האימפריה הלטינית התקיימה במשך 60 שנה. בשנת 1453 כבשו העות'מאנים את קונסטנטינופול ומוטטו את השריד האחרון למורשתה האדירה של האימפריה הרומית. כפי שלעיתים קרובות מזוהה הקמת ביזנטיון עם ראשיתם של ימי הביניים, כן יש הרואים בקיצה את סופם.
התרבות בימי האימפריה הביזנטית
שלושה מרכיבים עיקריים עיצבו את התרבות הביזנטית: הצבא, השלטון והמסורת הרומאית; התרבות והשפה היוונית; והדת הנוצרית. שלושת מרכיבים אלה היו עמודי התווך עליהם עמדה האימפריה הביזנטית, ובלטו במיוחד בתרבות שלה.
האומנות הביזנטית מדגימה בצורה הטובה מכל את שלושת מקורותיה של התרבות הביזנטית. סגנונה שאוב רבות מן התרבויות היוונית והרומית ונושא עיסוקה הראשי הוא הנושא הדתי. בכל כנסייה ביזנטית המכבדת את עצמה ניתן למצוא כמות גדולה של פסיפסים מהסגנון הביזנטי, המתארים את ישו, מרים והקדושים הנוצרים. בתחום הפיסול, התבטא הפיסול הביזנטי בעיקר כתבליטים על גבי סרקופגים נוצריים (מיכלי אבן המשמשים כארונות מתים).
האדריכלות הביזנטית שואבת גם היא את מקורותיה מן האדריכלות הרומית. בסגנון הביזנטי נבנו בעיקר כנסיות ומנזרים, אשר חלקם הפכו למסגדים בתקופה העות'מאנית וכך השתמרו עד היום. אחד מהישגיה של האדריכלות הביזנטית הוא גילויה של טכניקה חדשה לבניית כיפה מעל שדה ריבועי, טכנולוגיה שלא הייתה ידועה לרומאים. בין המבנים הידועים של האדריכלות הביזנטית ניתן למנות את המאוזוליאום של גאלא פלקידיה ואת בזיליקת סן ויטאלה בעיר רוונה (מרכז איטליה), את מנזר סנטה קתרינה בסיני, את כנסיית הקבר בירושלים ואת איה סופיה באיסטנבול.

יוסטיניאנוס הראשון על גבי פסיפס בבזיליקת סן ויטאלה ברוונה (צילום: The Yorck Project)
יהודים בימי האימפריה הביזנטית
משך כל שנות שלטונה התגוררו יהודים באימפריה הביזנטית. במרבית הזמן הם נרדפו בידי הכנסייה וההמון, ואילו יחסם של הקיסרים היה משתנה בין קיסר לקיסר. היה הבדל גדול בין היהודים בארץ ישראל, אשר היו בעלי כוח והשפעה, לבין היהודים בתפוצות תחת שלטון האימפריה, שם הם היו חלשים וחסרי כוח. מדי פעם נערכו פרעות ביהודים בתמיכתה של הכנסייה, אך חלק מהקיסרים ניסו להיטיב עמם.
מידע נוסף
כתבות נוספות
