www.goTravel.co.il
הכתבה מעניינת? שלחו אותה בדואר למי שתרצו

הקש בתיבה את רצף האותיות המופיע למטה:

יהדות צרפת             


יהדות צרפת - מהעת העתיקה ועד ימינו


בשורות הבאות נביא סקירה קצרה על תולדות יהדות צרפת, החל מהמאה הראשונה לספירה ועד ימינו.


יהודים התיישבו באזור בו שוכנת כיום צרפת כבר במאה הראשונה לספירה, עם כיבוש האזור בידי האימפריה הרומית. לאחר חורבן בית המקדש השני על ידי טיטוס, בשנת 70 לספירה, עזבו יהודים רבים את ארץ ישראל וחלקם הגיע גם לגאליה. מאז ועד היום חיו יהודים על אדמת צרפת.
התמוטטות האימפריה הרומית ועליית הנצרות, שהפכה דת מדינה, הביאה לביטול זכויות רבות שניתנו ליהודים, ובין השאר נאסר עליהם לעסוק בכל המקצועות שיש שבהם משום הפעלת מרות על אזרחים נוצרים.


יקבים ויין




 
יהודי צרפת בימי הביניים
מעמדם של היהודים השתפר מאד. עושרם הרב לא פגם ביחסים ההרמוניים עם סביבתם הנוצרית. מערכת של סיוע הדדי בין יהודי צרפת וגרמניה אפשרה את פריחתה של יהדות אשכנז על אדמת צרפת, בעיקר במחוזות הגובלים עם גרמניה. העיר שטרסבורג במזרח צרפת התפרסמה כבר אז כמרכז יהודי רוחני ותרבותי חשוב ביותר.
 
בתקופת מסעי הצלב התגברה האנטישמיות הנוצרית בכל רחבי צרפת. גם אם לא בוצעו פוגרומים כמו ביהודי גרמניה, ידעו יהודי צרפת התנכלויות רבות. יהודי העיר אורליאן גורשו מהעיר בעקבות הפצתה של שמועה, לפיה היהודים בארץ ישראל מסייעים לשולטן אל-חכים לפגוע בכנסיית הקבר בירושלים.
 
הטלת מגבלות רבות על היהודים הביאה את חלקם לזנוח את עסקי המסחר והייעוץ לטובת עיסוקים כמו ספסרות, חלפנות והלוואה בריבית. בעקבות כך התערערו מאד יחסיהם של היהודים עם שכניהם. בשנת 1171 נפוצה עלילת הדם הראשונה. כמה שנים לאחר מכן החלו בגירוש יהודים והעברתם המאורגנת ממחוז למחוז.
 
פיצולה של צרפת לממלכות פיאודליות ריבוניות במאה ה- 13 החמירה את מצבם של היהודים והגדילה את השפעתם של הכמרים המקומיים, שהיו בדרך כלל אנטישמיים, על התושבים ועל יחסם ליהודים. בשנת 1242 הועלה באש ספר תלמוד, בטקס פומבי בכיכר קתדרלת נוטרדאם בפריז. היהודים חויבו לשאת טלאי מיוחד על בגדיהם.
 
גרוש היהודים הראשון התרחש בתחילת המאה ה- 14 והמעטים שנותרו סבלו רדיפות. בשנת 1348 בוצע טבח המוני ביהודים, לאחר שהם הואשמו בהפצת מגפת המוות השחור, אשר הפילה מיליוני חללים ברחבי אירופה.
לקראת סופה של המאה ה- 14 ובמהלך המאה ה-15 גורשו כמעט כל היהודים מאדמת צרפת, ונותרו בה יהודים בודדים ב"איים של סובלנות", בעיקר בעיר אוויניון.
 
שריפת יהודים על רקע מגיפת המוות השחור
שריפת יהודים על רקע מגיפת המוות השחור
 
יהודי צרפת בתקופת הרנסאנס
במאות ה- 15 עד ה- 18 כחלק מהרנסאנס הכללי, השתפר גם מצבם של היהודים. הם ניצלו את הפריחה התרבותית והכלכלית וירידת מרכזיותה של הדת לשיפור מצבם. בתקופה זו הצליחו היהודים להשתלב בתחומים ומקצועות שהיו חסומים בפניהם עד אותה עת.
מהרנסאנס ועד למהפכה צמחו בצרפת משכילים, סופרים, מוזיקאים, אנשי רוח, ואף מנהיגים פוליטיים יהודים.
 
יהודי צרפת בהמהפכה הצרפתית
בשנת 1789 שינתה המהפכה הצרפתית את מעמדם של יהודי צרפת מהקצה אל הקצה. הם זכו לשוויון זכויות מלא בזכות החוקים החדשים לחירות, שוויון ואחווה, והוכרו כאזרחי הרפובליקה החדשה. ביטול סמכויותיהם של אנשי כמורה והוצאתם להורג של מסיתים דתיים תרמו לירידת האנטישמיות.
עם פרוץ המהפכה הצרפתית התגוררו בצרפת 40,000 יהודים. רובם היו אשכנזים, אשר התגוררו ברובם במחוזות אלזס ולורן שבמזרח צרפת, ואילו 5,000, רובם ספרדים מצאצאי האנוסים, התגוררו בדרום צרפת ובעיר בורדו. בין שתי הקהילות לא היה כל קשר.
כתבה על טיול במחוז אלזס
 
בשנת 1791 הכריזה האספה הלאומית הצרפתית על אמנציפציה, הענקת שוויון זכויות מוחלט ליהודים. היה זה החוק הליברלי ביותר ליהודים לא רק על אדמת אירופה, אלא בעולם כולו. תפיסה זו, הרואה ביהודי צרפת אזרחים צרפתים מהשורה, רק בעלי אמונה דתית אחרת, שולטת עד היום בממשל הצרפתי.
 
המהפכה הצרפתית, ההסתערות על הבסטיליה 1789
המהפכה הצרפתית, ההסתערות על הבסטיליה 1789
 





 
יהודי צרפת במאה התשע עשרה 
לאחר קבלת שוויון זכויות מלא חלה בקהילות היהודיות פריחה תרבותית. רבים מחבריה השתלבו בצבא, במנגנוני השלטון, באוניברסיטאות, בעיתונות ובספרות.
 
בשנת 1806, תחת שלטון נפוליאון וביוזמתו, כונסה "אספת נכבדי היהודים" שנדרשה לענות על שאלת הקונפליקט האפשרי בין נאמנות לדת לבין נאמנות למדינה. התשובות שניתנו הניחו את דעתו של נפוליאון, והיהודים זכו בשוויון אזרחי מלא. הם השתלבו לחלוטין בחיי המדינה ונהנו ממעמד סוציו-אקונומי גבוה. התחושות האנטי-דתיות שרווחו בצרפת באותה תקופה סייעו מאוד להשתלבותם בחברה, דבר שדווקא הביא לתופעה רחבת היקף של התבוללות.
 
הארגון היהודי העולמי הראשון – כל ישראל חברים (בצרפתית: אליאנס) הוקם בפריז בשנת 1860. באותה תקופה החלו לגבור בצרפת מגמות לאומניות, אליהן נלוותה אנטישמיות הולכת וגוברת בשורות הימין הקתולי.
כתבה על פריז
 
פרשת דרייפוס 
פרשת דרייפוס, בשנת 1894, סימלה יותר מכל את הפער והבעייתיות שבין השתלבות מלאה של היהודים בחיי האומה הצרפתית, לבין האנטישמיות העמוקה שפעפעה בה.
אלפרד דרייפוס, קצין יהודי בדרגת סרן, הואשם בריגול לטובת גרמניה. האירוע התרחש בתקופה בה העם הצרפתי ביקש לנקום על התבוסה לגרמנים במלחמת צרפת פרוסיה.
 
מודיעין הצבא הצרפתי חשף איגרת שנשלחה אל השגרירות הגרמנית בפריז, ובה פירוט של מסמכים צבאיים חסויים. החשד נפל על אלפרד דרייפוס, שהיה היהודי היחיד ששירת במטה הכללי. הוא הועמד לדין בבית משפט צבאי, אף על פי שלא היו ראיות ממשיות נגדו. בפסק הדין קבעו השופטים כי הוא אשם ובגד בצרפת. הוא נדון למאסר באי השדים לכל חייו, דרגותיו הצבאיות נשללו ממנו בטקס פומבי משפיל, בעוד קהל הצופים זועק "מוות ליהודים".
 
דרייפוס בטקס הורדת הדרגות
דרייפוס בטקס הורדת הדרגות
 
לאחר הרשעתו וכליאתו של דרייפוס ניסו רבים להוכיח את חפותו. עם הצטברות החשדות בזיוף, פרסם אמיל זולה, אחד מגדולי הסופרים הצרפתים של אותם ימים, מכתב פומבי בכותרת "אני מאשים" ("J'accuse"), בו פנה אל נשיא צרפת והאשים את ראשי הצבא בעיוות הדין ובהגנה על המרגל האמיתי בפרשת דרייפוס. מכתבו עורר זעם והוא נתבע לדין על הוצאת דיבה נגד הצבא והרפובליקה, נמצא אשם ונדון לשנת מאסר ולקנס כספי. זולה נרדף ונאלץ לעזוב לאנגליה. בכך  הוצאה הפרשה אל מחוץ לגבולות צרפת, והטילה את צילה על החיים בצרפת בשנים האחרונות של המאה ה- 19.
המלחין הנורבגי אדוורד גריג סרב לנגן את יצירתו הנודעת פר-גינט בפריז, כאות מחאה, עד לסיומה של הפרשה. 
 
"אני מאשים!", כותרת מאמרו של אמיל זולא
 
בעקבות לחץ של אנשי רוח ומנהיגי ציבור רבים נערך לדרייפוס משפט חוזר, בשנת 1899, חמש שנים לאחר המשפט הראשון,. דרייפוס, שמצבו הפיזי והנפשי היה קשה לנוכח תנאי מאסרו הקשים, נמצא אשם שנית אך נידון לעשר שנות מאסר בשל "נסיבות מקילות", לאחר 10 ימים בלבד, הוא קיבל חנינה מהנשיא אמיל לובה ושוחרר ממאסר.
בשנת 1904 דרייפוס ערער, נערכה חקירה חדשה, ושנתיים מאוחר יותר בית המשפט זיכה אותו מכל אשמה. שמו טוהר והוא הוחזר לצבא עם דרגותיו.
 
הפרשה חוללה מפנה אצל בנימין זאב הרצל, שסיקר את המשפט ככתב של עיתון ווינאי. הרצל זועזע עמוקות מכך שהוטלה האשמת שווא על דרייפוס עקב היותו יהודי ומן הגל האנטישמי ששטף את דעת הקהל בצרפת. משפט דרייפוס היה אחד הגורמים שהביאו את הרצל להכרה בבעיית היהודים והבשילו בקרבו את רעיון הציונות המדינית.
 
יהודי צרפת במאה העשרים
המאה ה- 20 נפתחה בסימן הכרה חלקית של החברה הצרפתית והממסד בעוול שנגרם ליהודים בעקבות משפט דרייפוס. יהודים ממזרח אירופה, שביקשו להיחלץ מקשיי הקיום שם, החלו להגר לצרפת. לאחר מלחמת העולם הראשונה והתמוטטות האימפריה העות'מאנית הגיעו לצרפת גלים גדולים של מהגרים יהודים מאגן הים התיכון. גל מהגרים נוסף הגיע ממרכז אירופה לאחר עלייתו של היטלר לשלטון ב- 1933.
 
ערב מלחמת העולם השנייה נאמד מספר היהודים בצרפת ב- 250 אלף, כאשר יהדות צרפת המקורית מהווה מיעוט בקרבם. היהודים השתתפו בחיי המדינה בכל התחומים, והיו גם מיוצגים בפרלמנט ובסנאט הצרפתים. צרפת הייתה המדינה הראשונה באירופה בעת החדשה, שבה כיהן ראש ממשלה יהודי (ליאון בלום).
 
יהודי צרפת מלחמת העולם השנייה 
עם כיבושה של צרפת בידי הגרמנים במאי 1940 חולקה צרפת לשני חלקים: האזור הצפון-מערבי תחת כיבוש גרמני, והאזור הדרום-מזרחי כמדינה "ריבונית" – צרפת של וישי, בת ברית לגרמנים. בשנת 1941 החלו השלטונות הגרמנים בצרפת הכבושה, בסיוע המשטרה המקומית, במעצר המוני של יהודים ונישולם מרכושם. בנובמבר 1942 פלשו הגרמנים לחלקה "החופשי" של צרפת, וגם באזורים אלה החלו מעצרים של יהודים.
 
מחנה דראנסי, בעיר דראנסי שליד פריז, שימש כמקום ריכוז ותחנת מעבר עד לשליחת היהודים למחנות המוות במזרח אירופה. במחנה היו כלואים 70,00 אסירים, רובם יהודים ומקצתם פעילי המחתרת הצרפתית.
המחנה שוחרר בשנת 1944 על ידי צבאות הברית, ועד לאותו היום נשלחו ממנו כ- 64,759 יהודים למחנות ההשמדה אושוויץ וסוביבור, בהם גם 6,00 ילדים.
 
כ- 76,000 מיהודי צרפת (כרבע מיהודי המדינה) נשלחו למחנות ההשמדה.
 
לאחר המלחמה הייתה צרפת המדינה היחידה באירופה אליה היגרו יהודים במספרים גדולים. כ- 80,000 עקורים ממזרח אירופה ומרכזה התיישבו בה מיד לאחר המלחמה. בשנות ה- 50 הגיעו כ- 19,000 יהודים ממצרים עם הרעת מצב היהודים שם. סיום הקולוניאליזם הצרפתי בצפון אפריקה הביא אליה כ- 200,000 יהודים מתוניסיה, אלג'יריה ומרוקו.
 
במחצית השנייה של המאה ה- 20 השתלבו המהגרים היהודים בחברה הצרפתית, במקביל לקיום מערכת מקיפה של מוסדות יהודיים וציוניים. אנטישמיות נמצאה תמיד במקום כלשהו בשולי החברה הצרפתית, כשמעת לעת עולות התפרצויות שלה מעל פני השטח. במקביל לאנטישמיות הקתולית המסורתית של הימין הקיצוני, קמה בצרפת אנטישמיות מסוג חדש – אנטישמיות מוסלמית.
 
יהדות צרפת כיום
בצרפת חיים כיום כ־ 600 אלף יהודים, והיא מהגדולות בקהילות ישראל בתפוצות. למרבית הקהילה זיקה חזקה לדת היהודית ולישראל. הקהילה היא "ספרדית" ברובה, בעיקר יוצאי צפון אפריקה, כשמתוך קבוצה זו אחוז ניכר הם יוצאי אלג'יריה, ומיעוט מיהודי תוניסיה ומרוקו. קיימים גם יסודות ספרדים אחרים כגון מהגרים מטורקיה והבלקן וכן צאצאי הקהילה הספרדית הוותיקה של צרפת. האשכנזים מהווים מיעוט בקרב יהודי צרפת.

כתבה על ההיסטוריה של צרפת

 








מספר צפיות: 17493
3506