ברזיל: פסטיבל השור בסאו לואיס
מאת: שרון קזצ'ינסקי

קרנבל בברזיל יש לא רק פעם בשנה. הברזילאים מחפשים סיבה לחגוג כל השנה. לקראת סוף חודש יוני, נערך בעיר סאו לואיס פסטיבל בומבה מאוו בוי, הנותן במה ללהקות תיאטרון, ריקוד וזמר.

יריית הפתיחה לפסטיבל היא קומדיה בה מככבים השפחה קטרינה, אהובה שיקו, אדון האחוזה והשור האהוב עליו. איך הגיע לכאן השור? מייד אספר. אך קודם, הרשו לי להתחיל בסיפור מעט אישי.

פסטיבל השור, פסטיבל בומבה מאוו בוי בעיר סאו לואיס, ברזיל

פסטיבל בומבה מאוו בוי בעיר סאו לואיס, ברזיל (צילום: Marcus Guimarães)

העיר סאו לואיס, בצפון-מזרח ברזיל

  חבילות טיול למטייל העצמאי לחצו לרשימת יעדים »
  טיולי משפחות עם אקשן בטבע לחצו לרשימת היעדים »
  טיולי אקטיב - אופניים והליכה לחצו לרשימת יעדים »

השור בתרבות הברזילאית

כשהייתי קטנה אמי נהגה לשיר לי שיר ערש ברזילאי. היא אפילו תרגמה עבורי את השיר לעברית: "שוֹר, שוֹר, שוֹר עם פרצוף שחור, בוא תיקח את שרוני שפוחדת מפרצופים".

Boi, boi, boi, boi com cara preta, Pega a mininhna que tem medo de careta

אבל מה לשור ולשיר ערש? ובכן, השור הוא חיה חשובה עבור הברזילאים. הוא הובא לאמריקה עם הכיבוש על-ידי האדם הלבן והפך להיות יד ימינו של העבד השחור, בתהליך הפקת הסוכר באחוזות הגדולות. עבור עובדי אדמה פשוטים ואדוני אחוזות כאחד, לשוורים לא היה תחליף בכל הנוגע לחריש ונשיאת משאות כבדים. השור היווה סמל לכוח, פוריות ומאבק. גם דמותו הרומנטית של הבוקר הבודד - בויאדרו (Boiadero),במרחבים הצחיחים של הסרטאו (Serrtao), המתקיים בתנאים קשים אך תמיד שורד, מהווה סמל מצ'ואיסטי לעמידות וכוח. איזה ילד לא רוצה להתחפש לבויאדרו בקרנבל?

ובכל זאת, מה לשור ולשיר ערש? מסופר על השפחה השחורה קטרינה שביקשה מאהובה, שִׁיקו, בגחמת הריונה, להרוג את השור היפה ביותר בחווה, כדי שהיא תוכל לסעוד את ליבה בלשונו. אתם יודעים איך זה עם נשים הרות - שיקו לא יכול היה לסרב לה. משגילה זאת אדון האחוזה, הוא קרא לאינדיאנים שיתפסו את הפושע ולדוקטור שירפא את השור האהוב עליו, שכן אם השור ימות מיד יומת שיקו אחריו. בסופו של הסיפור, השור החזק החלים וכולם השלימו: שיקו, האדון והשור. כרגיל, האשה יוצאת לא משהו מהסיפור.
כתבה על קרנבלים נוספים ברחבי ברזיל

חגיגות בומבה מאוו בוי

מידי שנה, לקראת סוף חודש יוני, מציגים את הקומדיה רבת הפרשנויות הזו - יחסי אדון-עבד, חיה-אדם, לבן-שחור-אינדיאני, בעיר סאו לואיס (Sao Luis), בירת מדינת מריניאו (Maranhao) שבברזיל. ההצגה היא רק יריית הפתיחה של חגיגות בומבה מאוו בוי (Bumba Meu Boi ) הצוהלות, הנותנות במה ללהקות תיאטרון, ריקוד וזמר.

מקור החגיגות הוא בחצי האי האיברי, שם נהגו להציג את מלחמת הנצרות בפאגאנים, על-ידי משל מלחמת האדם בבהמה. הכמרים הישועים הפורטוגזיים הציגו בכיכרות את תעמולתם, עבור העם שלא הכיר את שפתם בארץ החדשה.

עם הזמן הפכה מסורת זו לפסטיבל נפלא של שעטנז: הלבנים הביאו עימם את השור, את הסיפור ואת תאריכי החגים הנוצריים, האינדיאנים המקומיים תרמו את ריקודיהם השבטיים, והשחורים תרמו את מסורת המשחק והריקוד שלהם מימי העבדות באחוזות הסוכר. והברזילאים כמו הברזילאים, לא צריכים סיבה טובה מזו כדי להתחפש ולפצוח במוזיקה וריקודים.
לינה בסאו לואיס | כתבה על טיול המתחיל מסאו לואיס

פסטיבל השור בסאו לואיס (צילום: Marcus Guimarães )

סאו לואיס – ההיסטוריה ניבטת מכל פינה

סאו לואיס, בירת מדינת מראניאו (Maranhao), אשר בצפון מזרח ברזיל, הוקמה במאה ה-17 על ידי הצרפתים, על אי שהיה בשליטתם הזמנית. אלה גורשו על-ידי ההולנדים, שגורשו בתורם על-ידי הפורטוגזים, שהשלימו את בנייתה. מכאן ניתן להבין שזוהי עיר מעורבת עם הרבה מאוד השפעות אתניות ותרבותיות.

העדות לעברהּ ההיסטורי ניבטת מכל פינה. בעיר העתיקה יש כ- 3,500 מבנים היסטוריים. שליש מהם נמצאים במרכז ההיסטורי המשופץ והיפהפה בפראייה גרנדה (Praya grande), שהוכרז אתר מורשת עולמית על-ידי אונסק"ו. ניתן לראות שם בניינים מרוצפים באריחי אזולז'וס (Azulejos) כחולים, בסגנון עיירות פורטוגזיות.

מחוץ לעונת הפסטיבל תמצאו את העיר מנומנמת ביום, ובלילה נעורה לחיים שוקקים. כדי להקל על התמצאותכם זכרו שאת העיר סאו לואיס מחלק לשניים נהר אניל (Rio Anil). מדרום לו נמצא המרכז ההיסטורי ומצפון לו חופי הרחצה.

בית העירייה בסאו לואיס (צילום: Marcus Guimarães)

חמישה דברים שאסור להחמיץ בסאו לואיס

1. העיר מוקפת בחופים יפים עם חול לבן. בשל קרבתה לקו המשווה, מזג האוויר נוח כל השנה. זכרו שמדובר באוקיינוס האטלנטי ולא בים התיכון. הגלים פה מאוד חזקים! אם גלישה ובחורות זה הקטע שלכם, לכו לחוף Sao Marcos.

2. דגים ומאכלי ים הם הבסיס לאוכל המארניאנסי, בשל קרבתה לים. הם מוגשים לרוב בקדרות או במרקים. המנה המאפיינת ביותר היא אורז עם רוטב קוֹשָׁה המורכב משרימפסים מיובשים, שומשום, קמח מנדיוקה ועשב חמצמץ, שעל שמו קרויה המנה. מומלץ לאכול במסעדות הדייגים הפזורות לאורך הטיילת, או במסעדה המצוינת A Varanda שם תוכלו לקבל אוכל יוצא מן הכלל, במחיר של שירות איטי.

3. נסו את המשקה המתוק מאוד בגוון הוורוד Guarana Jesus - שהומצא על-ידי רוקח מקומי. האגדה מספרת שהמתכון הסודי מורכב משבעה עשר רכיבים צמחיים, מהם חלקם מיובאים במיוחד מאגן האמזונאס. ניתן להשיגו ברוב המסעדות והברים.

4. סאו לואיס היא גם בירת הראגיי הברזילאי, ששורשיו צמחו בג'מייקה. בתחילת שנות ה-70 כשפה בארץ שמענו את החיפושיות, בסאו לואיס שמעו את בוב מארלי ואת זעקתו על עוולתם של הלבנים, שקרעו את השחורים מעולמם ויבשתם ואת תקוותו לעולם אקולוגי, יפה ומעושן יותר. שבו לכם בנחת באחד הברים הפזורים במרכז ההיסטורי לשמוע מוזיקת רגיי, מבוצעת על-ידי אמנים מקומיים ששרים באנגלית ממש כמו בג'מייקה. לאלה שאינם יכולים לשבת בשומעם ראגיי, מומלץ להרחיק מעט לאזור המועדונים Praia da Ponta D'areia

5. צאו לטיול של יומיים מטלטלים אל האי לנסויס (Lencois) באי תמצאו כפר דייגים קטן, חופים ודיונות גדולות, המזכירים את הפארק הלאומי לנסויס מארניינסה (Lencois Maranhenses) המהמם ביופיו. בראשיתיות טהורה, שאינה מתאימה למפונקים שביניכם, אבל אתם יודעים מה? אם כבר הגעתם עד כאן...

.אם כך, אז מה לשור ולשיר ערש? אין לי מושג. אני רק יודעת שהייתי נרדמת צ'יק צ'ק

אודות הכותבת:
שרון קזצ'ינסקי, מדריכת טיולים המתמחה בספרד ובאמריקה הלטינית. דוברת ספרדית ופורטוגזית. בוגרת החוג ללימודי ספרד ואמריקה הלטינית. טיילה תקופה ארוכה בדרום אמריקה. מדריכה בחברה הגיאוגרפית-ברק אפיק.