הפלגה בחוף המערבי של גרינלנד

הפלגה לאורך החוף המערבי של גרינלנד
מאת: שרון מושקוביץ


למרות מיקומה המרוחק והאקלים הקר, גרינלנד מושכת אליה מספר הולך וגדל של מטיילים הרפתקנים שבאים לחוות מקרוב את נופי הקרח, התרבות האינואיטית ואורח החיים הארקטי. חלקם מגיעים לטיולים יבשתיים, אך רובם בוחרים להכיר אותה דרך הים: הפלגות נחשבות לדרך היעילה והנוחה ביותר להגיע לאזורים המרוחקים והמרשימים ביותר של האי הגדול בתבל.


בכתבה זו נפליג לאורך החוף המערבי של גרינלנד – האזור המיושב ביותר באי, שבו נמצאים כמה מאתרי הקרחונים המרשימים והמפורסמים ביותר במדינה.

1 / 8
2 / 8
3 / 8
4 / 8
5 / 8
6 / 8
7 / 8
8 / 8

קרחונים במפרץ דיסקו, משיאי המסע בחוף המערבי של גרינלנד (צילום: Roderick Eime)
העיירה אילוליסאט, בירת הקרחונים של גרינלנד (צילום: surangaw)
סירות הזודיאק מאפשרות להגיע אל הקרחונים הצפים (צילום: Aline Dassel)
כנסייה באילוליסאט על רקע פיורד הקרח (צילום: Ekrem Canli)
לווייתן גדול סנפיר במפרץ דיסקו (צילום: Francois Falanga)
התנפצות בקרחון אקי, המכונה בפי המקומיים אקיפ סרמיה (צילום: Terry Feuerborn)
כלבי מזחלת, נחשבים לחלק חשוב מהמורשת התרבותית של גרינלנד (צילום: fgeoffroy)
חיים פשוטים עם נופים מרהיבים. העיירה קקרטרסואק (צילום: James Davis)


מפת האי גרינלנד עם יעדי העצירה המרכזיים לאורך ההפלגה בחוף המערבי


שפיצברגן



הפלגה בגרינלנד – מזרח מול מערב

בשנים האחרונות הפכה גרינלנד ליעד מבוקש יותר ויותר בקרב מטיילים: מספר המבקרים השנתי מטפס בעקביות ולאחרונה הגיע לשיא של כ-150,000 תיירים. כשליש מהם מגיעים לטיול יבשתי: חלקם לטיול מאורגן קלאסי, ואחרים לטרקים וטיולים מאתגרים המיועדים לחובבי הרפתקאות, כמו מסע חוצה כיפת הקרח. אך מרבית המטיילים בגרינלנד עושים זאת בשייט: בין אם ב"ספינות משלחת" (Expedition Ships) המונות עשרות עד מאות בודדות של מטיילים, ובין אם בספינות קרוז גדולות הנושאות על סיפונן אלף נוסעים ויותר.

שטחה של גרינלנד הוא קצת יותר מ-2 מיליון קמ"ר, ולא ניתן להקיף אותה בהפלגה אחת. נתיבי השייט מתחלקים, באופן גס, להפלגות לאורך החוף המערבי ולהפלגות לאורך החוף המזרחי (הפלגות בדרום האי קיימות גם כן, אך הן נדירות יותר). החוף המזרחי קרוב יותר לאיסלנד ולכן מהווה יעד נפוץ להפלגות היוצאות ממנה, בעוד שהגעה לחוף המערבי מחייבת בדרך כלל טיסה לגרינלנד או הפלגה ארוכה יותר.

עונת ההפלגות בגרינלנד נמשכת בדרך כלל מיוני ועד ספטמבר, כאשר שיא הפעילות הוא בחודשי יולי ואוגוסט. בחלק מהאזורים, בעיקר לאורך החוף המזרחי, ניתן למצוא גם הפלגות מוקדמות יותר החל מחודש מאי. בחודשי הסתיו, כשהימים מתקצרים, מספר חברות שייט מארגנות הפלגות לאורך החוף המזרחי במטרה לצפות באורות הזוהר הצפוני.

ההבדל בין נתיבי ההפלגה הוא בעיקר בנופים ובמה שרואים: החוף המזרחי הוא הפראי והפחות מיושב, וכיוון שכך, הסיכויים לפגוש לאורכו בעלי חיים גדולים גבוהים יותר. בין היתר ניתן לצפות שם בכבשי מושק, לווייתנים, עופות ים, דובי קוטב (בעיקר בחוף הצפון-מזרחי הנידח) וחדשנים (נארוולים), המכונים "חדי-הקרן של הים".

בחלקו הדרומי של החוף המזרחי של גרינלנד מצויה מערכת הפיורדים הגדולה בעולם, סקורסבי סאונד (Scoresby Sound), שאמנם צפים בה קרחונים יפים, אולם קירות הפיורדים צחיחים וטרשיים, ופחות מרשימים מהחוף המערבי. החוף המערבי של גרינלנד, ובעיקר אזור מפרץ דיסקו (Disko Bay), הוא האזור המיושב והמרשים יותר מבחינת תצורות הקרח, ובו מתמקד מסלול זה.
כתבה על הפלגה בחוף המזרחי של גרינלנד
לכל הפרטים על ההפלגות לגרינלנד וליעדים צפוניים נוספים

הפלגה החוף המערבי של גרינלנד
החוף המערבי של גרינלנד הוא המיושב יותר, בעוד המזרחי פראי יותר (צילום: CC Bruno Rijsman)

פיורד הקרח אילוליסאט, החוף המערבי של גרינלנד
פיורד הקרח אילוליסאט, אתר מורשת עולמית בחוף המערבי של גרינלנד (צילום: CC BriYYZ)
 

עצירת ביניים בקופנהגן

המסע שלנו אל החוף המערבי מתחיל בקופנהגן. גרינלנד שייכת לממלכת דנמרק, אך מתנהלת כטריטוריה אוטונומית בעלת פרלמנט וממשלה המנהלים את ענייני הפנים באופן עצמאי. עם זאת, גרינלנד תלויה כלכלית בדנמרק, המעבירה לה סבסוד שנתי קבוע המהווה חלק משמעותי מתקציבה. תלות זו מהווה כיום את החסם העיקרי ליציאתה של גרינלנד לעצמאות מלאה.

קופנהגן היא אחת הערים האטרקטיביות באירופה, וברחובותיה – לצד הבניינים הצבעוניים המאפיינים את האדריכלות הסקנדינבית – אפשר למצוא שפע של בתי קפה, מסעדות, חנויות אופנה ואתרי תיירות המושכים אליהם כ-4 מיליון תיירים מדי שנה. אנחנו מקדישים יום וחצי לעיר לטובת התאקלמות ראשונית ומנוחה, בטרם נחבור ליתר נוסעי המשלחת בשדה התעופה לטיסת שכר אל קנגרלוסואק (Kangerlussuaq) שבמערב גרינלנד, אחת מנקודות היציאה המרכזיות להפלגות באזור.
כתבה על טיול באיי פארו השייכים גם הם לממלכת דנמרק

ניהאוון, קופנהגן, דנמרק
המזח של תעלת ניהאוון בקופנהגן, תחנת הביניים שלנו בדרך לגרינלנד (צילום: Jonathan Marsh)
 

עולים לסיפון בנמל קנגרלוסואק

העיירה קנגרלוסואק התפתחה סביב בסיס צבאי אמריקאי שהוקם בתקופת מלחמת העולם השנייה. היא ממוקמת בקצהו של פיורד ארוך הנושא את אותו השם, ובסמוך לכיפת הקרח הגרינלנדית. מהשדה אנחנו נוסעים אל מזח שעל שפת הפיורד ומשם עוברים בסירות זודיאק אל הספינה שלנו – Ocean Albatros – ספינת משלחת חדישה המותאמת לשייט באזורי קוטב. לאחר קבלת החדרים, היכרות עם הצוות ותדריך בטיחות, הספינה מרימה עוגן ויוצאת צפונה.

המפגש הראשוני עם גרינלנד הוא חלום עבור חובבי הטבע והנופים הארקטיים. אמנם ביום הראשון של ההפלגה אנחנו עדיין לא רואים הרבה קרחונים, אבל האוויר הצלול ותחושת הבידוד מכניסים אותנו מהר מאוד לאווירה של קצה העולם.
 
הספינה Ocean Albatros, הפלגה בחוף המערבי של גרינלנד
ספינת המשלחת Ocean Albatros, הבית שלנו למשך המסע בגרינלנד (צילום: Albatros Expeditions)
 

מפגש ראשון עם גרינלנד המודרנית

בבוקר היום השני להפלגה התעוררנו בסיסימיוט (Sisimiut), העיר השנייה בגודלה בגרינלנד, המונה קצת פחות מ-5,500 תושבים. כיוון שהמים בנמל של סיסימיוט אינם קופאים בחורף, הוא פתוח לאורך כל השנה, מה שהופך את העיר למרכז כלכלי ולוגיסטי חשוב. הנופים סביב העיר ירוקים בעונה זו, ומשובצים אגמים ונהרות הזורמים אל הים.

שרידים היסטוריים מעידים על כך שסיסימיוט הייתה מיושבת כבר בשנת 2,500 לפנה"ס, ולאורך השנים ידעה שמות וגלגולים רבים. כיום היא מציגה שילוב של מודרניות ומסורת: ברובע ההיסטורי פועל מוזיאון פתוח המציג את העבר האינואיטי לצד מבנים מהמאה ה-18, ממצאים ארכיאולוגיים וכלי שייט מסורתיים. יש בה גם כנסייה עתיקה יפה, כנסייה מודרנית יותר ותושבים מאירי פנים. ניצלנו את השהות בעיר כדי להיכנס לסופרמרקט מקומי קטן, רק כדי להיבהל מהמחירים הגבוהים – תוצאה ישירה של העובדה שמרבית המוצרים מיובאים.

סיסימיוט היא העיר הדרומית ביותר בחוף המערבי שבה מותר לגדל כלבי מזחלת, הנחשבים לחלק חשוב מהמורשת התרבותית של גרינלנד. דרומית לה חל איסור על גידולם, בין היתר כדי לשמר את אוכלוסיית כלבי המזחלות הגרינלנדיים ולמנוע הכלאות עם גזעי כלבים אחרים. מאותה סיבה אסור לגדל בסיסימיוט עצמה כלבים מגזעים אחרים. בשולי העיר ניתן לראות את כלבי המזחלת הקשורים לצד המלונות שלהם. 

העיר סיסימיוט, מערב גרינלנד
בתי העיר סיסימיוט, השנייה בגודלה בגרינלנד (צילום: CC Uwe Brodrecht)

כלבי מזחלת בגרינלנד
סיסימיוט היא העיר הדרומית ביותר בחוף המערבי שבה מותר לגדל כלבי מזחלת (צילום: HelenL100)




האי דיסקו והעיירה קקרטרסואק

הספינה ממשיכה צפונה, חוצה את חוג הקוטב הצפוני ומגיעה אל אזור האי דיסקו (Disko Island) והעיירה קקרטרסואק (Qeqertarsuaq) שבקצהו הדרומי. הים סביבנו מתמלא בקרחוני ענק הנסחפים במים, בשלל צורות ובגוונים של כחול עמוק ולבן מנצנץ. יישובים קטנים בעלי בתים צבעוניים פזורים לאורך קו החוף, וברקע מתנשאים הרי שולחן עשויים בזלת שחורה ואדומה. מהספינה אנחנו יורדים אל סירות זודיאק קטנות, המאפשרות להתקרב לקרחונים ולקו החוף.

בעיירה קקרטרסואק נוסדה במאה ה-18 תחנת ציד לווייתנים דנית רשמית, לאחר שבמאות ה-16 וה-17 פעלו באזור משלחות ציד לא מפוקחות מכל רחבי אירופה. בשלהי המאה ה-19 ובתחילת המאה ה-20, בעקבות התדלדלות משמעותית באוכלוסיית הלווייתנים, דעכה תעשיית הציד המסחרית ופינתה את מקומה לתעשיית דיג, המהווה עד היום ענף כלכלי מרכזי באזור. בשנים האחרונות גם ענף התיירות מתפתח כמקור פרנסה חשוב.

במהלך הסיור בקקרטרסואק נתקלנו להפתעתנו במבנה שחזיתו מעוטרת במגן דוד. זוהי תחנת המחקר הארקטית של אוניברסיטת קופנהגן, הפועלת במקום כבר יותר ממאה שנה. איך הגיע לכאן דווקא מגן דוד? את התשובה נשאיר למדריכים שילוו אתכם בביקור. לאחר הסיור בעיירה הגענו לחוף סמוך המאופיין בצמחייה ירוקה, מפלים וסלעי בזלת ייחודיים, שיחד עם הקרחונים הצפים בקרבתו הרכיבו את אחד הנופים היפים שראינו במסע.

העיירה קקרטרסואק, האי דיסקו במערב גרינלנד
העיירה קקרטרסואק, בקצה הדרומי של האי דיסקו (צילום: CC James Stringer)
 

העיירה אומאנאק וקרחון אקיפ סרמיה

ביומה הרביעי של ההפלגה, הספינה מגיעה אל האזור המכונה "הריביירה הגרינלנדית", שזכה לכינויו בשל שעות השמש הרבות (יחסית) המאפיינות אותו בקיץ. העיירה המרכזית באזור, אומאנאק (Uummannaq), השוכנת למרגלות צוקים דרמטיים, קיבלה את פנינו שטופת שמש והצדיקה את המוניטין של הריביירה.

אומאנאק התפרסמה בזכות תגלית ארכיאולוגית חשובה: במערה באזור קילאקיטסוק (Qilakitsoq) הסמוך התגלו בשנת 1972 שמונה גופות חנוטות באופן טבעי של נשים וילדים אינואיטים, בני משפחה אחת, שמתו כ-500 שנה קודם לכן. הטמפרטורות הנמוכות, הרוחות המנשבות וההגנה מפני קרינת שמש ישירה במערה הביאו לשימור יוצא דופן של העור, השיער, הציפורניים, בגדי הפרווה וקעקועי הפנים של הנשים. כיום, ארבע מהמומיות הללו מוצגות במוזיאון הלאומי של גרינלנד בעיר הבירה נוק (Nuuk), והן נחשבות לאחד האוצרות התרבותיים החשובים במדינה.

אומאנאק היא הנקודה הצפונית ביותר במסלול שלנו, וממנה מתחילה הספינה לשוט חזרה דרומה. בדרך אל היעד הבא, אנחנו חולפים על פני קרחון אקי (Eqi Glacier, או בשפת המקומיים Eqip Sermia). למרות תנאי ערפל ומשקעים קלים האופייניים לנתיבים ארקטיים, אפשר היה להתרשם מעוצמתו של הקרחון, שנחשב לאחד הקרחונים הפעילים המרהיבים בגרינלנד ויש סיכוי גבוה שתזכו לחזות בגושי קרח נשברים ממנו.

אומאנאק, מערב גרינלנד
אומאנאק, העיירה המרכזית ב"ריביירה של גרינלנד" (צילום: CC Caroline Bouchard)

קרחון אקי, או אקיפ סרמיה, בחוף המערבי של גרינלנד
קרחון אקי, או בשפה המקומית אקיפ סרמיה, מהמרהיבים ביותר בגרינלנד (צילום: CC Siegfried Makedanz)
 

אילוליסאט – בירת הקרחונים של גרינלנד

זמן לא רב לאחר מכן הגיעה הספינה אל אילוליסאט (Ilulissat), העיירה הגדולה ביותר במפרץ דיסקו והיעד המתויר ביותר בגרינלנד. פיורד הקרח אילוליסאט (Ilulissat Icefjord), שהוכרז כאתר מורשת עולמית של אונסק"ו, מחבר בין קרחון יאקובסהאוון (Jakobshavn Glacier, ובפי המקומיים Sermeq Kujalleq) – הקרחון היצרני ביותר בחצי הכדור הצפוני – לבין המפרץ. משמעות הדבר היא שגושי קרח עצומים, בהיקף של עשרות מיליארדי טונות בשנה, ניתקים מהקרחון ונדחפים דרך הפיורד אל מימי מפרץ דיסקו. קולות ההתנפצות וכמויות הקרחונים הצפים בפיורד עולים על כל דמיון.

התשתית התיירותית המפותחת בעיירה מאפשרת לשלב בביקור כאן אטרקציות כגון שייט בספינות קטנות לאורך הפיורד או טיסות סיור במטוסים קלים מעל כיפת הקרח. ממעוף הציפור גושי הקרח נראים כמו אבנים יקרות הפזורות על פני הנוף, וממדיה של כיפת הקרח מתגלים במלוא עוצמתם.

העיירה אילוליסאט, החוף המערבי של גרינלנד
אילוליסאט, העיירה הגדולה ביותר במפרץ דיסקו (צילום: Leamus)

העיירה אילוליסאט, החוף המערבי של גרינלנד
פיורד הקרח של אילוליסאט, החוף המערבי של גרינלנד
פיורד הקרח אילוליסאט, היעד המתויר ביותר בגרינלנד (צילום: CC Cristoph Strässler, Eloi Omella)
 

המסע מגיע לסיומו

את היום האחרון של השייט בגרינלנד אנו מבלים בכפר הקטן איטילק (Itilleq), המונה 18 בתי ציידים ודייגים ומשלב באופן טבעי בין מסורות אינואיטיות ארוכות שנים לבין טכנולוגיה עכשווית ונוחות מודרנית.

למחרת הביקור באיטילק, אנחנו שבים לנמל המוצא בקנגרלוסואק, נפרדים מהספינה וטסים דרך קופנהגן בחזרה לארץ, לחום המהביל של אוגוסט. בכך נחתם המסע המופלא שלנו באחד האזורים הייחודיים והמרוחקים ביותר על פני כדור הארץ. הו גרינלנד, ההיית או חלמתי חלום...

 

מעוניינים להצטרף להפלגה לגרינלנד וליעדים נוספים בצפון הרחוק? כל המידע כאן >


כתבות נוספות


שרון מושקוביץ, החברה הגיאוגרפית
 
אודות הכותבת
שרון מושקוביץ, מנהלת מחלקת השייט של החברה הגיאוגרפית, מתמחה בהפלגות גיאוגרפיות בספינות קטנות אל יעדים מיוחדים כמו אנטארקטיקה, שפיצברגן, חופי רוסיה, הקוטב הצפוני, הפיורדים הנורבגיים, איי סיישל ועוד. אוהבת לטייל ולחקור את הסמטאות האחוריות של היעדים אליהם היא מגיעה, אוהבת אדם ובעלי חיים.
 
שרון עונה לשאלותיכם בפורום מומחי תיירות






סטטיסטיקות

0
מגזינים שנשלחו

0
שאלות ותשובות

0
כותבים באתר

0
כתבות באתר