.jpg)
הלב הפועם של אירלנד:
על המוזיקה האירית ותרבות הפאבים
מאת: הילה פז-פילד
המוזיקה היא הלב והנשמה של התרבות האירית. היא מוכרת ואהובה בכל העולם בזכות המקצבים התוססים, המנגינות המרגשות וההיסטוריה הארוכה והחשובה שלה. המוזיקה האירית לא רק שרדה את השלטון הקולוניאלי, את הרעב ואת ההגירה ההמונית – היא הייתה הבית החם של כל אירי, היכן שלא יהיה. היא הדבר שמחבר את האירים לביתם, למשפחתם, למולדתם – והיא מקור לגאווה לאומית אמיתית.
באחת הפעמים שביקרתי בפאב בעיירה קילארני (Killarney) הצבעונית והשוקקת, ישבתי עם קבוצת מטיילים בשנות ה-30 לחייהם. בפינה המוקדשת "לנגנים בלבד" התיישב בחור שנראה בן גילי, עם גיטרה, חליל ובוראן – התוף האירי המסורתי. הוא פתח במקצב על התוף ועבר לחליל, כהקדמה לאחד השירים הנוגעים ללב ביותר ששמעתי בתקופתי ב אירלנד. את השיר כתב על הרעב הגדול שהכה באירלנד באמצע המאה ה-19. כמיליון בני אדם מתו ברעב ובמחלות, והמונים עזבו את מולדתם בחיפוש אחר חיים חדשים. רבים מהמהגרים קיפחו את חייהם ב"ספינות הקבורה" (Coffin Ships), בדרכם אל "העולם החדש" באמריקה הצפונית.
ומה כל כך נוגע לליבה של בחורה ישראלית שלא קשורה לסיפור? המחשבה שבחור צעיר, שנולד כ-150 שנה לאחר הרעב הגדול, כותב עליו כאילו התרחש אתמול, וכאילו זו אמא שלו המלווה אותו אל כבש הספינה, כשאיש מהם אינו יודע אם ייפגשו שוב. שירתו והנגינה העדינה על תוף הבוראן חרתו את הרגע הזה במוחי ובליבי, עם מנגינה אירית מופלאה שמרגשת, מעצימה ומרסקת – והכול באותה נשימה.
ומה כל כך נוגע לליבה של בחורה ישראלית שלא קשורה לסיפור? המחשבה שבחור צעיר, שנולד כ-150 שנה לאחר הרעב הגדול, כותב עליו כאילו התרחש אתמול, וכאילו זו אמא שלו המלווה אותו אל כבש הספינה, כשאיש מהם אינו יודע אם ייפגשו שוב. שירתו והנגינה העדינה על תוף הבוראן חרתו את הרגע הזה במוחי ובליבי, עם מנגינה אירית מופלאה שמרגשת, מעצימה ומרסקת – והכול באותה נשימה.
.jpg)
חופשות סקי, אופניים והליכה לחצו לרשימת היעדים »
קרוזים והפלגות נופש לחצו לרשימת היעדים »
תכנון טיולים לצפון אמריקה לחצו לרשימת היעדים »
בין האדם למקום: על הפאב האירי
הפאב (ובהגייה מקומית – פוב) היה ועודנו מוקד מרכזי בחיי החברה באירלנד – בכפר, בעיירה ובעיר הגדולה. הוא מעין בית כנסת מקומי, מקום מפגש לתייר ולתושב, לעשיר ולעני. כולם יושבים יחד על כוס בירה ונהנים מתחושת האחווה. המפגש הזה אינו מובן מאליו, במיוחד לנוכח השינויים באורחות החיים: האפשרות לסיים את היום מול הטלוויזיה או בחיק המשפחה בבית, האיסור על עישון בתוך הפאבים וההגבלות המחמירות על נהיגה לאחר שתיית אלכוהול. כל אלה הם חלק מהמציאות שבה פועלים הפאבים כיום.
ולמרות השינויים, המסורת האירית נותרת חזקה וחדוות היחד מרשימה. כאנתרופולוגית של אוכל ותרבות טענתי לא אחת שהבירה, שאחוז האלכוהול בה נמוך יחסית למשקאות חריפים, היא רק חלק מהעניין. בעיניי, המטרה איננה השתייה או ההשתכרות. במרכז הבילוי עומדות החוויה החופשית והמשוחררת ותחושת היחד, שאליהן מתלווה הזרימה הנעימה של הבירה.
המוזיקה האירית הקצבית היא נדבך מרכזי באווירת הפאב השמחה, וכמעט בכל פאב תראו מקום שמור למוזיקאים . לצד נגנים המקבלים תשלום על הובלת הסשן, מצטרפים אחרים להנאתם. כוסות הבירה המגיעות אליהם במהלך הערב, החברה הטובה והאפשרות להשמיע את המוזיקה שלהם מוסיפות לחוויה – וכמובן, גם ההנאה מלהיות במרכז העניינים.
גם המוזיקה האירית וכלי הנגינה שלה ממשיכים להתפתח ולהשתנות. לצד הסגנון המסורתי, המכונה "טרד" (Trad, קיצור של Traditional), אפשר לשמוע שילובים מעניינים של כלים, שירים וסגנונות. בפאבים תמצאו עיבודים "איריים" לשירים מהתרבות הפופולרית, וגם גרסאות באנגלית לשירים איריים נושנים.
כתבה על אירלנד ארץ הבירה
הפאב הוא מרכז החיים בכל מקום באירלנד, וכולם מוזמנים להצטרף לבירה ומוזיקה חיה
בין האדם לעצמו: על מה שרים?
מה שרים? תלוי באזור ובפאב שבו תמצאו את עצמכם. במקומות רבים ינעימו את זמנכם בבלדות האיריות המוכרות, ובהן שירים שספגו השפעות בריטיות, תורגמו מאירית לאנגלית או אומצו מתוך הרפרטואר של "הכובש האנגלי" והפכו לחלק מהתרבות האירית.
רבים מכירים את לוק קלי, זמר הפולק האגדי ואחד מסולני להקת הדבלינרז (The Dubliners), שסייעה להביא את המוזיקה האירית לתודעה הבינלאומית כבר בשנות ה-60. בלדות כמו Whiskey in the Jar, שהלחן שלו ודאי מוכר לחלקכם מהשיר "סימן שאתה צעיר", The Town I Loved So Well ו-Molly Malone זכו להצלחה ברחבי העולם. כך גם Star of the County Down, שהוקלט בידי מבצעים רבים וזכה לגרסה עברית של אהוד בנאי – "הכוכב של מחוז גוש דן".
ולמה זה תלוי באזור? משום שלכל אזור מסורות וסגנונות משלו. באזורים שבהם נשמרה השפה האירית תוכלו לשמוע גם שירי עם באירית, אך אין צורך להתרחק מהערים כדי לפגוש מוזיקה מסורתית. השירה האירית – בין שהיא מלווה בתוף הבוראן ובכלים אחרים ובין שהיא נשמעת ללא ליווי – היא חוויה מיוחדת לכל אוהב תרבות.
עוד על מולי מאלון בכתבה על יעדים נבחרים בדבלין
נגנים וזמרים מבצעים את הבלדה The Rare Ould Times לזכרו של זמר הפולק האירי Pete St John
בין האדם לכליו: על מה מנגנים?
שורשיה של המוזיקה האירית נטועים במסורות עתיקות, שעברו מדור לדור בעיקר בעל פה. האגדה מספרת שהמוזיקה האירית נוצרה או הובאה לראשונה עם הקלטים שהיגרו לכאן לפני אלפיים שנה, בעוד השירים החלו להיכתב אי שם במאה ה-17, תחת הכיבוש הבריטי. \
כלי הנגינה מעניקים לה את הצליל המזוהה כל כך עם התרבות האירית, אך גם הם השתנו לאורך השנים. עם ההגירה והמפגש של האירים עם תרבויות אחרות, הצטרפו כלים חדשים, ואחרים נדחקו הצידה או זכו לתחייה מחודשת. בשורות הבאות נסקור כמה מכלי הנגינה הבולטים.
כלי מיתר
הנבל הקלטי (Celtic Harp, ובאירית Cláirseach) הוא אחד הכלים המזוהים ביותר עם התרבות האירית, ומסורת הנגינה בו נמשכת יותר מאלף שנה. בעבר ניגנו בו בחצרות אצילים, ונגניו זכו למעמד ולהערכה. לאחר תקופה של דעיכה, בראשית המאה ה-19 פיתח ג'ון איגן נבל אירי נייד, ששילב את צורת הנבל המסורתי עם מנגנון ידני לשינוי גובה הצלילים. הפיתוח תרם לקאמבק של הנבל האירי, ובעשורים האחרונים זוכה הנגינה בו לפריחה מחודשת.
הכינור (Fiddle) נטוע עמוק במסורת האירית, אף שהכלי המוכר כיום התפתח באיטליה במאה ה-16. אחד מסגנונות הנגינה המשפיעים הוא זה של מחוז סליגו (Sligo), שהתפרסם גם מחוץ לאירלנד והשפיע על נגנים ברחבי העולם. הכינור נותר כלי מרכזי במוזיקה האירית המסורתית, ותוכלו לשמוע אותו בסשנים בפאבים, על הבימות ובליווי ריקודים.
הגיטרה אומנם אינה נמנית עם הכלים הוותיקים במסורת האירית, אך הפכה לכלי ליווי נפוץ בהרכבים ובפאבים. היא תומכת בקצב ומלווה את השירה ואת המנגינות שמנגנים הכלים האחרים.
הבנג'ו האירי (Banjo) – כלי הנגינה האהוב עליי ביותר במוזיקה האירית – הוא תוספת חדשה יחסית למסורת. שורשי הבנג'ו באפריקה, והוא התפתח באמריקה בקרב אפריקאים משועבדים וצאצאיהם. בהמשך אימצו אותו גם מוזיקאים אירים, בין היתר בקהילות המהגרים בארצות הברית. במוזיקה האירית נפוץ בנג'ו טנור בעל ארבעה מיתרים, המכוונים בדומה לכינור אך באוקטבה נמוכה יותר, והוא משמש בעיקר לנגינת המנגינה. בארני מק'קנה, חבר להקת הדבלינרז, תרם רבות לפופולריות שלו. חברו ללהקה, לוק קלי, ליווה את שירתו בבנג'ו מסוג אחר, בעל חמישה מיתרים.
שני נגני בנג'ו מובילים סשן בפאב Clancy's Bar בעיר קורק
כלי נשיפה
הפייף (Fife) הוא חליל צד קטן בעל צליל גבוה וחד, המזכיר פיקולו. הוא מוכר במיוחד מתזמורות צועדות, שבהן הוא מלווה בתופים. בצפון אירלנד הוא מזוהה עם המסורת האולסטרית-סקוטית, ולעיתים מנגנים בו לצד תוף למבג (Lambeg) הגדול.
החליל האירי (Irish Flute) הוא חליל צד העשוי לרוב מעץ, ונפוץ מאוד במוזיקה האירית המסורתית. דגמיו מבוססים על חלילים שהתפתחו באנגליה ובגרמניה במאה ה-19. זהו כלי קומפקטי וקל לנשיאה, שצלילו החם והעמוק משתלב היטב במוזיקה האירית, הן בנגינת סולו והן לצד כלים אחרים.
החלילית האירית (Tin Whistle – משרוקית פח) נעשתה נפוצה במאה ה-19, עם התפתחות הייצור ההמוני שלה, והפכה לאחד הכלים המזוהים ביותר עם המוזיקה האירית. הדגם הנפוץ מכוון לסולם רה (D), המתאים לנגינת רבות מהמנגינות המסורתיות. תוכלו לשמוע אותה בפאבים בדולין (Doolin), בגולוויי (Galway) וברחבי אירלנד. מוזיקאית הפולק מרי ברגין נחשבת לאגדה חיה בתחום ולאחת הנגניות הבולטות בכלי זה.
כריסטי בארי, מגדולי נגני החליל באירלנד, בתצוגת תכלית של ה- Tin Whistle בכפר דולין
כלים פופולריים נוספים
הבוראן (Bodhrán) הקסום יסמן לכם שהגעתם לפאב הנכון, בזמן הנכון. זהו תוף בעל מסגרת עץ עגולה, שעליה מתוח בדרך כלל עור עיזים. מקישים עליו במקל קטן, וביד השנייה משנים את הלחץ על העור כדי להפיק גוונים וצלילים שונים. התוף עצמו אינו חדש, אך מקומו בהרכבי המוזיקה האירית התבסס במיוחד מאז שנות ה-60 של המאה ה-20, כחלק מתחיית המוזיקה המסורתית.
האקורדיון הוא כלי נפוץ ופופולרי מאוד במוזיקה האירית, ובין נגניו המפורסמים נמנים פאדי אובריאן. אין כאן טעות – מדובר בשני נגנים בעלי שם זהה, אחד ממחוז טיפררי ואחד ממחוז אופלי. לצד סוגי האקורדיון השונים נפוצה גם הקונצרטינה, כלי קטן וקרוב משפחה, בעל כפתורים משני צידי המפוח. במוזיקה האירית מקובל במיוחד דגם בעל שלוש שורות כפתורים בכל צד, המאפשר לנגן במגוון סולמות.
חמת החלילים האירית (Uilleann Pipes) היא מהכלים המזוהים ביותר עם המוזיקה האירית המסורתית, וצורתה הייחודית החלה להתפתח בראשית המאה ה-18. בניגוד לחמת החלילים הסקוטית המפורסמת, ממלאים אותה באוויר בעזרת מפוח המופעל במרפק, ולא בנשיפה. זהו כלי מורכב, ובמערכת המלאה שלו אפשר לנגן מנגינה וליווי גם יחד. לפי אמרה מוכרת בקרב הנגנים, נדרשות שבע שנים ללמוד, שבע שנים לתרגל ועוד שבע שנים לנגן – עד שמגיעים לשליטה טובה בכלי.
ההרכב המוזיקלי FourWinds מפליא בנגינה על כמה מהכלים המיוחדים של המוזיקה האירית
חופשות סקי, אופניים והליכה לחצו לרשימת היעדים »
קרוזים והפלגות נופש לחצו לרשימת היעדים »
תכנון טיולים לצפון אמריקה לחצו לרשימת היעדים »
היכן ניתן לשמוע מוזיקה אירית?
אל הפאבים הרבים בכפרים, בעיירות ובערים זורמים מבקרים לאורך היום והערב. אין פאב לא נכון להגיע אליו, אבל אם באתם בשביל המוזיקה, כדאי לבדוק מראש מתי מנגנים. הפאבים שבהם מתנגנת מוזיקת "טרד" נחשבים לאותנטיים יותר ומושכים תיירים רבים, אבל גם הפאבים המודרניים שבהם תשמעו ואן מוריסון, U2 או ת'ין ליזי מספקים את האווירה השמחה, הריקודים והמקצבים הנפלאים שיש לאירים להציע.
בערבים, בחרו לכם פאב מרכזי או כזה שקיבלתם עליו המלצה, תהנו מארוחה טובה וחכו לתחילת השואו . בפאבים רבים המוזיקה מתחילה בסביבות 21:00, אך באחרים מנגנים כבר אחר הצהריים. אם תגיעו רק בתחילת ההופעה, ייתכן שכבר לא תמצאו שולחן פנוי. ואם יש לכם "קוצים במקום שבו נהוג לשבת", צאו לסיבוב פאבים (Pub Crawl) כמנהג המקום – שתו חצי פיינט של בירה מקומית בבר אחד ועברו לפאב הבא ברחוב. הצלילים יהיו מורי הדרך שלכם.
פאבים מומלצים ביעדים נבחרים
דבלין : עיר הבירה מציעה מאות פאבים, רבים מהם מרוכזים ברובע טמפל בר ( Temple Bar District ) – אזור הבילויים המרכזי של העיר, הנמצא בגדה הדרומית של נהר ליפי. המפורסם מכולם הוא Temple Bar , המושך אליו תיירים רבים, אך ישנם רבים וטובים אחרים כמו The Cobblestone , The Brazen Head , O’Donoghue’s Bar, The Oliver St John Gogarty ועוד ועוד.
כתבה על יעדים נבחרים בדבלין
גולווי: מרבית הפאבים על המדרחוב ברובע הלטיני "יספקו את הסחורה" אבל אהוב עליי במיוחד הוא Tiġ Ċóilí. בין הפאבים המומלצים באזור ניתן למנות את Taaffes Bar , Tigh Neachtain ו- Garavan's Bar . גם בווסט-אנד ( West End ) של גולווי כמה פאבים מצוינים, ביניהם Monroe’s Tavern ו- The Crane Bar. בכפר דולין המרוחק כשעה וחצי נסיעה מגולווי, אין שני ל- Gus O'Connor's Pub .
על העיר גולווי בכתבה יעדי טיול מומלצים באירלנד
קילרני: בעיירה המקסימה בדרום-מערב האי האירי מרוכזים עשרות פאבים על פני שטח לא גדול. ברחוב הראשי ( Main Street ) תמצאו את הפאב הפופולרי ביותר בקילרני – John M. Reidy , ובסמוך אליו The Laurels Pub המציע אווירה טובה, אוכל טעים ומוזיקה בלי סוף. מקומות מומלצים נוספים בעיירה כוללים את Courtney's Bar, Murphy's Bar, The Killarney Grand ו-Tatler Jack.
מידע נוסף
כתבות נוספות
הפאב (ובהגייה מקומית – פוב) היה ועודנו מוקד מרכזי בחיי החברה באירלנד – בכפר, בעיירה ובעיר הגדולה. הוא מעין בית כנסת מקומי, מקום מפגש לתייר ולתושב, לעשיר ולעני. כולם יושבים יחד על כוס בירה ונהנים מתחושת האחווה. המפגש הזה אינו מובן מאליו, במיוחד לנוכח השינויים באורחות החיים: האפשרות לסיים את היום מול הטלוויזיה או בחיק המשפחה בבית, האיסור על עישון בתוך הפאבים וההגבלות המחמירות על נהיגה לאחר שתיית אלכוהול. כל אלה הם חלק מהמציאות שבה פועלים הפאבים כיום.
ולמרות השינויים, המסורת האירית נותרת חזקה וחדוות היחד מרשימה. כאנתרופולוגית של אוכל ותרבות טענתי לא אחת שהבירה, שאחוז האלכוהול בה נמוך יחסית למשקאות חריפים, היא רק חלק מהעניין. בעיניי,המטרה איננה השתייה או ההשתכרות. במרכז הבילוי עומדות החוויה החופשית והמשוחררת ותחושת היחד, שאליהן מתלווה הזרימה הנעימה של הבירה.
המוזיקה האירית הקצבית היא נדבך מרכזי באווירת הפאב השמחה, וכמעטבכל פאב תראו מקום שמור למוזיקאים . לצד נגנים המקבלים תשלום על הובלת הסשן, מצטרפים אחרים להנאתם. כוסות הבירה המגיעות אליהם במהלך הערב, החברה הטובה והאפשרות להשמיע את המוזיקה שלהם מוסיפות לחוויה – וכמובן, גם ההנאה מלהיות במרכז העניינים.
גם המוזיקה האירית וכלי הנגינה שלה ממשיכים להתפתח ולהשתנות. לצד הסגנון המסורתי, המכונה "טרד" (Trad, קיצור של Traditional), אפשר לשמוע שילובים מעניינים של כלים, שירים וסגנונות. בפאבים תמצאו עיבודים "איריים" לשירים מהתרבות הפופולרית, וגם גרסאות באנגלית לשירים איריים נושנים.
כתבה על אירלנד ארץ הבירה
ולמרות השינויים, המסורת האירית נותרת חזקה וחדוות היחד מרשימה. כאנתרופולוגית של אוכל ותרבות טענתי לא אחת שהבירה, שאחוז האלכוהול בה נמוך יחסית למשקאות חריפים, היא רק חלק מהעניין. בעיניי,
המוזיקה האירית הקצבית היא נדבך מרכזי באווירת הפאב השמחה, וכמעט
גם המוזיקה האירית וכלי הנגינה שלה ממשיכים להתפתח ולהשתנות. לצד הסגנון המסורתי, המכונה "טרד" (Trad, קיצור של Traditional), אפשר לשמוע שילובים מעניינים של כלים, שירים וסגנונות. בפאבים תמצאו עיבודים "איריים" לשירים מהתרבות הפופולרית, וגם גרסאות באנגלית לשירים איריים נושנים.
מה שרים? תלוי באזור ובפאב שבו תמצאו את עצמכם. במקומות רבים ינעימו את זמנכם בבלדות האיריות המוכרות, ובהן שירים שספגו השפעות בריטיות, תורגמו מאירית לאנגלית או אומצו מתוך הרפרטואר של "הכובש האנגלי" והפכו לחלק מהתרבות האירית.
רבים מכירים את לוק קלי, זמר הפולק האגדי ואחד מסולני להקת הדבלינרז (The Dubliners), שסייעה להביא את המוזיקה האירית לתודעה הבינלאומית כבר בשנות ה-60. בלדות כמו Whiskey in the Jar, שהלחן שלו ודאי מוכר לחלקכם מהשיר "סימן שאתה צעיר", The Town I Loved So Well ו-Molly Malone זכו להצלחה ברחבי העולם. כך גם Star of the County Down, שהוקלט בידי מבצעים רבים וזכה לגרסה עברית של אהוד בנאי – "הכוכב של מחוז גוש דן".
ולמה זה תלוי באזור? משום שלכל אזור מסורות וסגנונות משלו. באזורים שבהם נשמרה השפה האירית תוכלו לשמוע גם שירי עם באירית, אך אין צורך להתרחק מהערים כדי לפגוש מוזיקה מסורתית. השירה האירית – בין שהיא מלווה בתוף הבוראן ובכלים אחרים ובין שהיא נשמעת ללא ליווי – היא חוויה מיוחדת לכל אוהב תרבות.
עוד על מולי מאלון בכתבה על יעדים נבחרים בדבלין
רבים מכירים את לוק קלי, זמר הפולק האגדי ואחד מסולני להקת הדבלינרז (The Dubliners), שסייעה להביא את המוזיקה האירית לתודעה הבינלאומית כבר בשנות ה-60. בלדות כמו Whiskey in the Jar, שהלחן שלו ודאי מוכר לחלקכם מהשיר "סימן שאתה צעיר", The Town I Loved So Well ו-Molly Malone זכו להצלחה ברחבי העולם. כך גם Star of the County Down, שהוקלט בידי מבצעים רבים וזכה לגרסה עברית של אהוד בנאי – "הכוכב של מחוז גוש דן".
ולמה זה תלוי באזור? משום שלכל אזור מסורות וסגנונות משלו. באזורים שבהם נשמרה השפה האירית תוכלו לשמוע גם שירי עם באירית, אך אין צורך להתרחק מהערים כדי לפגוש מוזיקה מסורתית. השירה האירית – בין שהיא מלווה בתוף הבוראן ובכלים אחרים ובין שהיא נשמעת ללא ליווי – היא חוויה מיוחדת לכל אוהב תרבות.
עוד על מולי מאלון בכתבה על יעדים נבחרים בדבלין
נגנים וזמרים מבצעים את הבלדה The Rare Ould Times לזכרו של זמר הפולק האירי Pete St John
בין האדם לכליו: על מה מנגנים?
שורשיה של המוזיקה האירית נטועים במסורות עתיקות, שעברו מדור לדור בעיקר בעל פה. האגדה מספרת שהמוזיקה האירית נוצרה או הובאה לראשונה עם הקלטים שהיגרו לכאן לפני אלפיים שנה, בעוד השירים החלו להיכתב אי שם במאה ה-17, תחת הכיבוש הבריטי. \
כלי הנגינה מעניקים לה את הצליל המזוהה כל כך עם התרבות האירית, אך גם הם השתנו לאורך השנים. עם ההגירה והמפגש של האירים עם תרבויות אחרות, הצטרפו כלים חדשים, ואחרים נדחקו הצידה או זכו לתחייה מחודשת. בשורות הבאות נסקור כמה מכלי הנגינה הבולטים.
כלי מיתר
הנבל הקלטי (Celtic Harp, ובאירית Cláirseach) הוא אחד הכלים המזוהים ביותר עם התרבות האירית, ומסורת הנגינה בו נמשכת יותר מאלף שנה. בעבר ניגנו בו בחצרות אצילים, ונגניו זכו למעמד ולהערכה. לאחר תקופה של דעיכה, בראשית המאה ה-19 פיתח ג'ון איגן נבל אירי נייד, ששילב את צורת הנבל המסורתי עם מנגנון ידני לשינוי גובה הצלילים. הפיתוח תרם לקאמבק של הנבל האירי, ובעשורים האחרונים זוכה הנגינה בו לפריחה מחודשת.
הכינור (Fiddle) נטוע עמוק במסורת האירית, אף שהכלי המוכר כיום התפתח באיטליה במאה ה-16. אחד מסגנונות הנגינה המשפיעים הוא זה של מחוז סליגו (Sligo), שהתפרסם גם מחוץ לאירלנד והשפיע על נגנים ברחבי העולם. הכינור נותר כלי מרכזי במוזיקה האירית המסורתית, ותוכלו לשמוע אותו בסשנים בפאבים, על הבימות ובליווי ריקודים.
הגיטרה אומנם אינה נמנית עם הכלים הוותיקים במסורת האירית, אך הפכה לכלי ליווי נפוץ בהרכבים ובפאבים. היא תומכת בקצב ומלווה את השירה ואת המנגינות שמנגנים הכלים האחרים.
הבנג'ו האירי (Banjo) – כלי הנגינה האהוב עליי ביותר במוזיקה האירית – הוא תוספת חדשה יחסית למסורת. שורשי הבנג'ו באפריקה, והוא התפתח באמריקה בקרב אפריקאים משועבדים וצאצאיהם. בהמשך אימצו אותו גם מוזיקאים אירים, בין היתר בקהילות המהגרים בארצות הברית. במוזיקה האירית נפוץ בנג'ו טנור בעל ארבעה מיתרים, המכוונים בדומה לכינור אך באוקטבה נמוכה יותר, והוא משמש בעיקר לנגינת המנגינה. בארני מק'קנה, חבר להקת הדבלינרז, תרם רבות לפופולריות שלו. חברו ללהקה, לוק קלי, ליווה את שירתו בבנג'ו מסוג אחר, בעל חמישה מיתרים.
שני נגני בנג'ו מובילים סשן בפאב Clancy's Bar בעיר קורק
כלי נשיפה
הפייף (Fife) הוא חליל צד קטן בעל צליל גבוה וחד, המזכיר פיקולו. הוא מוכר במיוחד מתזמורות צועדות, שבהן הוא מלווה בתופים. בצפון אירלנד הוא מזוהה עם המסורת האולסטרית-סקוטית, ולעיתים מנגנים בו לצד תוף למבג (Lambeg) הגדול.
החליל האירי (Irish Flute) הוא חליל צד העשוי לרוב מעץ, ונפוץ מאוד במוזיקה האירית המסורתית. דגמיו מבוססים על חלילים שהתפתחו באנגליה ובגרמניה במאה ה-19. זהו כלי קומפקטי וקל לנשיאה, שצלילו החם והעמוק משתלב היטב במוזיקה האירית, הן בנגינת סולו והן לצד כלים אחרים.
החלילית האירית (Tin Whistle – משרוקית פח) נעשתה נפוצה במאה ה-19, עם התפתחות הייצור ההמוני שלה, והפכה לאחד הכלים המזוהים ביותר עם המוזיקה האירית. הדגם הנפוץ מכוון לסולם רה (D), המתאים לנגינת רבות מהמנגינות המסורתיות. תוכלו לשמוע אותה בפאבים בדולין (Doolin), בגולוויי (Galway) וברחבי אירלנד. מוזיקאית הפולק מרי ברגין נחשבת לאגדה חיה בתחום ולאחת הנגניות הבולטות בכלי זה.
כריסטי בארי, מגדולי נגני החליל באירלנד, בתצוגת תכלית של ה- Tin Whistle בכפר דולין
כלים פופולריים נוספים
הבוראן (Bodhrán) הקסום יסמן לכם שהגעתם לפאב הנכון, בזמן הנכון. זהו תוף בעל מסגרת עץ עגולה, שעליה מתוח בדרך כלל עור עיזים. מקישים עליו במקל קטן, וביד השנייה משנים את הלחץ על העור כדי להפיק גוונים וצלילים שונים. התוף עצמו אינו חדש, אך מקומו בהרכבי המוזיקה האירית התבסס במיוחד מאז שנות ה-60 של המאה ה-20, כחלק מתחיית המוזיקה המסורתית.
האקורדיון הוא כלי נפוץ ופופולרי מאוד במוזיקה האירית, ובין נגניו המפורסמים נמנים פאדי אובריאן. אין כאן טעות – מדובר בשני נגנים בעלי שם זהה, אחד ממחוז טיפררי ואחד ממחוז אופלי. לצד סוגי האקורדיון השונים נפוצה גם הקונצרטינה, כלי קטן וקרוב משפחה, בעל כפתורים משני צידי המפוח. במוזיקה האירית מקובל במיוחד דגם בעל שלוש שורות כפתורים בכל צד, המאפשר לנגן במגוון סולמות.
חמת החלילים האירית (Uilleann Pipes) היא מהכלים המזוהים ביותר עם המוזיקה האירית המסורתית, וצורתה הייחודית החלה להתפתח בראשית המאה ה-18. בניגוד לחמת החלילים הסקוטית המפורסמת, ממלאים אותה באוויר בעזרת מפוח המופעל במרפק, ולא בנשיפה. זהו כלי מורכב, ובמערכת המלאה שלו אפשר לנגן מנגינה וליווי גם יחד. לפי אמרה מוכרת בקרב הנגנים, נדרשות שבע שנים ללמוד, שבע שנים לתרגל ועוד שבע שנים לנגן – עד שמגיעים לשליטה טובה בכלי.
ההרכב המוזיקלי FourWinds מפליא בנגינה על כמה מהכלים המיוחדים של המוזיקה האירית
חופשות סקי, אופניים והליכה לחצו לרשימת היעדים »
קרוזים והפלגות נופש לחצו לרשימת היעדים »
תכנון טיולים לצפון אמריקה לחצו לרשימת היעדים »
היכן ניתן לשמוע מוזיקה אירית?
אל הפאבים הרבים בכפרים, בעיירות ובערים זורמים מבקרים לאורך היום והערב. אין פאב לא נכון להגיע אליו, אבל אם באתם בשביל המוזיקה, כדאי לבדוק מראש מתי מנגנים. הפאבים שבהם מתנגנת מוזיקת "טרד" נחשבים לאותנטיים יותר ומושכים תיירים רבים, אבל גם הפאבים המודרניים שבהם תשמעו ואן מוריסון, U2 או ת'ין ליזי מספקים את האווירה השמחה, הריקודים והמקצבים הנפלאים שיש לאירים להציע.
בערבים, בחרו לכם פאב מרכזי או כזה שקיבלתם עליו המלצה, תהנו מארוחה טובה וחכו לתחילת השואו . בפאבים רבים המוזיקה מתחילה בסביבות 21:00, אך באחרים מנגנים כבר אחר הצהריים. אם תגיעו רק בתחילת ההופעה, ייתכן שכבר לא תמצאו שולחן פנוי. ואם יש לכם "קוצים במקום שבו נהוג לשבת", צאו לסיבוב פאבים (Pub Crawl) כמנהג המקום – שתו חצי פיינט של בירה מקומית בבר אחד ועברו לפאב הבא ברחוב. הצלילים יהיו מורי הדרך שלכם.
פאבים מומלצים ביעדים נבחרים
דבלין : עיר הבירה מציעה מאות פאבים, רבים מהם מרוכזים ברובע טמפל בר ( Temple Bar District ) – אזור הבילויים המרכזי של העיר, הנמצא בגדה הדרומית של נהר ליפי. המפורסם מכולם הוא Temple Bar , המושך אליו תיירים רבים, אך ישנם רבים וטובים אחרים כמו The Cobblestone , The Brazen Head , O’Donoghue’s Bar, The Oliver St John Gogarty ועוד ועוד.
כתבה על יעדים נבחרים בדבלין
גולווי: מרבית הפאבים על המדרחוב ברובע הלטיני "יספקו את הסחורה" אבל אהוב עליי במיוחד הוא Tiġ Ċóilí. בין הפאבים המומלצים באזור ניתן למנות את Taaffes Bar , Tigh Neachtain ו- Garavan's Bar . גם בווסט-אנד ( West End ) של גולווי כמה פאבים מצוינים, ביניהם Monroe’s Tavern ו- The Crane Bar. בכפר דולין המרוחק כשעה וחצי נסיעה מגולווי, אין שני ל- Gus O'Connor's Pub .
על העיר גולווי בכתבה יעדי טיול מומלצים באירלנד
קילרני: בעיירה המקסימה בדרום-מערב האי האירי מרוכזים עשרות פאבים על פני שטח לא גדול. ברחוב הראשי ( Main Street ) תמצאו את הפאב הפופולרי ביותר בקילרני – John M. Reidy , ובסמוך אליו The Laurels Pub המציע אווירה טובה, אוכל טעים ומוזיקה בלי סוף. מקומות מומלצים נוספים בעיירה כוללים את Courtney's Bar, Murphy's Bar, The Killarney Grand ו-Tatler Jack.
מידע נוסף
כתבות נוספות
כלי הנגינה מעניקים לה את הצליל המזוהה כל כך עם התרבות האירית, אך גם הם השתנו לאורך השנים. עם ההגירה והמפגש של האירים עם תרבויות אחרות, הצטרפו כלים חדשים, ואחרים נדחקו הצידה או זכו לתחייה מחודשת. בשורות הבאות נסקור כמה מכלי הנגינה הבולטים.
כלי מיתר
הנבל הקלטי (Celtic Harp, ובאירית Cláirseach) הוא אחד הכלים המזוהים ביותר עם התרבות האירית, ומסורת הנגינה בו נמשכת יותר מאלף שנה. בעבר ניגנו בו בחצרות אצילים, ונגניו זכו למעמד ולהערכה. לאחר תקופה של דעיכה, בראשית המאה ה-19 פיתח ג'ון איגן נבל אירי נייד, ששילב את צורת הנבל המסורתי עם מנגנון ידני לשינוי גובה הצלילים. הפיתוח תרם לקאמבק של הנבל האירי, ובעשורים האחרונים זוכה הנגינה בו לפריחה מחודשת.
הכינור (Fiddle) נטוע עמוק במסורת האירית, אף שהכלי המוכר כיום התפתח באיטליה במאה ה-16. אחד מסגנונות הנגינה המשפיעים הוא זה של מחוז סליגו (Sligo), שהתפרסם גם מחוץ לאירלנד והשפיע על נגנים ברחבי העולם. הכינור נותר כלי מרכזי במוזיקה האירית המסורתית, ותוכלו לשמוע אותו בסשנים בפאבים, על הבימות ובליווי ריקודים.
הגיטרה אומנם אינה נמנית עם הכלים הוותיקים במסורת האירית, אך הפכה לכלי ליווי נפוץ בהרכבים ובפאבים. היא תומכת בקצב ומלווה את השירה ואת המנגינות שמנגנים הכלים האחרים.
הבנג'ו האירי (Banjo) – כלי הנגינה האהוב עליי ביותר במוזיקה האירית – הוא תוספת חדשה יחסית למסורת. שורשי הבנג'ו באפריקה, והוא התפתח באמריקה בקרב אפריקאים משועבדים וצאצאיהם. בהמשך אימצו אותו גם מוזיקאים אירים, בין היתר בקהילות המהגרים בארצות הברית. במוזיקה האירית נפוץ בנג'ו טנור בעל ארבעה מיתרים, המכוונים בדומה לכינור אך באוקטבה נמוכה יותר, והוא משמש בעיקר לנגינת המנגינה. בארני מק'קנה, חבר להקת הדבלינרז, תרם רבות לפופולריות שלו. חברו ללהקה, לוק קלי, ליווה את שירתו בבנג'ו מסוג אחר, בעל חמישה מיתרים.
הכינור (Fiddle) נטוע עמוק במסורת האירית, אף שהכלי המוכר כיום התפתח באיטליה במאה ה-16. אחד מסגנונות הנגינה המשפיעים הוא זה של מחוז סליגו (Sligo), שהתפרסם גם מחוץ לאירלנד והשפיע על נגנים ברחבי העולם. הכינור נותר כלי מרכזי במוזיקה האירית המסורתית, ותוכלו לשמוע אותו בסשנים בפאבים, על הבימות ובליווי ריקודים.
הגיטרה אומנם אינה נמנית עם הכלים הוותיקים במסורת האירית, אך הפכה לכלי ליווי נפוץ בהרכבים ובפאבים. היא תומכת בקצב ומלווה את השירה ואת המנגינות שמנגנים הכלים האחרים.
הבנג'ו האירי (Banjo) – כלי הנגינה האהוב עליי ביותר במוזיקה האירית – הוא תוספת חדשה יחסית למסורת. שורשי הבנג'ו באפריקה, והוא התפתח באמריקה בקרב אפריקאים משועבדים וצאצאיהם. בהמשך אימצו אותו גם מוזיקאים אירים, בין היתר בקהילות המהגרים בארצות הברית. במוזיקה האירית נפוץ בנג'ו טנור בעל ארבעה מיתרים, המכוונים בדומה לכינור אך באוקטבה נמוכה יותר, והוא משמש בעיקר לנגינת המנגינה. בארני מק'קנה, חבר להקת הדבלינרז, תרם רבות לפופולריות שלו. חברו ללהקה, לוק קלי, ליווה את שירתו בבנג'ו מסוג אחר, בעל חמישה מיתרים.
שני נגני בנג'ו מובילים סשן בפאב Clancy's Bar בעיר קורק
הפייף (Fife) הוא חליל צד קטן בעל צליל גבוה וחד, המזכיר פיקולו. הוא מוכר במיוחד מתזמורות צועדות, שבהן הוא מלווה בתופים. בצפון אירלנד הוא מזוהה עם המסורת האולסטרית-סקוטית, ולעיתים מנגנים בו לצד תוף למבג (Lambeg) הגדול.
החליל האירי (Irish Flute) הוא חליל צד העשוי לרוב מעץ, ונפוץ מאוד במוזיקה האירית המסורתית. דגמיו מבוססים על חלילים שהתפתחו באנגליה ובגרמניה במאה ה-19. זהו כלי קומפקטי וקל לנשיאה, שצלילו החם והעמוק משתלב היטב במוזיקה האירית, הן בנגינת סולו והן לצד כלים אחרים.
החלילית האירית (Tin Whistle – משרוקית פח) נעשתה נפוצה במאה ה-19, עם התפתחות הייצור ההמוני שלה, והפכה לאחד הכלים המזוהים ביותר עם המוזיקה האירית. הדגם הנפוץ מכוון לסולם רה (D), המתאים לנגינת רבות מהמנגינות המסורתיות. תוכלו לשמוע אותה בפאבים בדולין (Doolin), בגולוויי (Galway) וברחבי אירלנד. מוזיקאית הפולק מרי ברגין נחשבת לאגדה חיה בתחום ולאחת הנגניות הבולטות בכלי זה.
החליל האירי (Irish Flute) הוא חליל צד העשוי לרוב מעץ, ונפוץ מאוד במוזיקה האירית המסורתית. דגמיו מבוססים על חלילים שהתפתחו באנגליה ובגרמניה במאה ה-19. זהו כלי קומפקטי וקל לנשיאה, שצלילו החם והעמוק משתלב היטב במוזיקה האירית, הן בנגינת סולו והן לצד כלים אחרים.
החלילית האירית (Tin Whistle – משרוקית פח) נעשתה נפוצה במאה ה-19, עם התפתחות הייצור ההמוני שלה, והפכה לאחד הכלים המזוהים ביותר עם המוזיקה האירית. הדגם הנפוץ מכוון לסולם רה (D), המתאים לנגינת רבות מהמנגינות המסורתיות. תוכלו לשמוע אותה בפאבים בדולין (Doolin), בגולוויי (Galway) וברחבי אירלנד. מוזיקאית הפולק מרי ברגין נחשבת לאגדה חיה בתחום ולאחת הנגניות הבולטות בכלי זה.
כלים פופולריים נוספים
הבוראן (Bodhrán) הקסום יסמן לכם שהגעתם לפאב הנכון, בזמן הנכון. זהו תוף בעל מסגרת עץ עגולה, שעליה מתוח בדרך כלל עור עיזים. מקישים עליו במקל קטן, וביד השנייה משנים את הלחץ על העור כדי להפיק גוונים וצלילים שונים. התוף עצמו אינו חדש, אך מקומו בהרכבי המוזיקה האירית התבסס במיוחד מאז שנות ה-60 של המאה ה-20, כחלק מתחיית המוזיקה המסורתית.
האקורדיון הוא כלי נפוץ ופופולרי מאוד במוזיקה האירית, ובין נגניו המפורסמים נמנים פאדי אובריאן. אין כאן טעות – מדובר בשני נגנים בעלי שם זהה, אחד ממחוז טיפררי ואחד ממחוז אופלי. לצד סוגי האקורדיון השונים נפוצה גם הקונצרטינה, כלי קטן וקרוב משפחה, בעל כפתורים משני צידי המפוח. במוזיקה האירית מקובל במיוחד דגם בעל שלוש שורות כפתורים בכל צד, המאפשר לנגן במגוון סולמות.
חמת החלילים האירית (Uilleann Pipes) היא מהכלים המזוהים ביותר עם המוזיקה האירית המסורתית, וצורתה הייחודית החלה להתפתח בראשית המאה ה-18. בניגוד לחמת החלילים הסקוטית המפורסמת, ממלאים אותה באוויר בעזרת מפוח המופעל במרפק, ולא בנשיפה. זהו כלי מורכב, ובמערכת המלאה שלו אפשר לנגן מנגינה וליווי גם יחד. לפי אמרה מוכרת בקרב הנגנים, נדרשות שבע שנים ללמוד, שבע שנים לתרגל ועוד שבע שנים לנגן – עד שמגיעים לשליטה טובה בכלי.
ההרכב המוזיקלי FourWinds מפליא בנגינה על כמה מהכלים המיוחדים של המוזיקה האירית
חופשות סקי, אופניים והליכה לחצו לרשימת היעדים »
קרוזים והפלגות נופש לחצו לרשימת היעדים »
תכנון טיולים לצפון אמריקה לחצו לרשימת היעדים »
היכן ניתן לשמוע מוזיקה אירית?
אל הפאבים הרבים בכפרים, בעיירות ובערים זורמים מבקרים לאורך היום והערב. אין פאב לא נכון להגיע אליו, אבל אם באתם בשביל המוזיקה, כדאי לבדוק מראש מתי מנגנים. הפאבים שבהם מתנגנת מוזיקת "טרד" נחשבים לאותנטיים יותר ומושכים תיירים רבים, אבל גם הפאבים המודרניים שבהם תשמעו ואן מוריסון, U2 או ת'ין ליזי מספקים את האווירה השמחה, הריקודים והמקצבים הנפלאים שיש לאירים להציע.
בערבים, בחרו לכם פאב מרכזי או כזה שקיבלתם עליו המלצה, תהנו מארוחה טובה וחכו לתחילת השואו . בפאבים רבים המוזיקה מתחילה בסביבות 21:00, אך באחרים מנגנים כבר אחר הצהריים. אם תגיעו רק בתחילת ההופעה, ייתכן שכבר לא תמצאו שולחן פנוי. ואם יש לכם "קוצים במקום שבו נהוג לשבת", צאו לסיבוב פאבים (Pub Crawl) כמנהג המקום – שתו חצי פיינט של בירה מקומית בבר אחד ועברו לפאב הבא ברחוב. הצלילים יהיו מורי הדרך שלכם.
פאבים מומלצים ביעדים נבחרים
דבלין : עיר הבירה מציעה מאות פאבים, רבים מהם מרוכזים ברובע טמפל בר ( Temple Bar District ) – אזור הבילויים המרכזי של העיר, הנמצא בגדה הדרומית של נהר ליפי. המפורסם מכולם הוא Temple Bar , המושך אליו תיירים רבים, אך ישנם רבים וטובים אחרים כמו The Cobblestone , The Brazen Head , O’Donoghue’s Bar, The Oliver St John Gogarty ועוד ועוד.
כתבה על יעדים נבחרים בדבלין
גולווי: מרבית הפאבים על המדרחוב ברובע הלטיני "יספקו את הסחורה" אבל אהוב עליי במיוחד הוא Tiġ Ċóilí. בין הפאבים המומלצים באזור ניתן למנות את Taaffes Bar , Tigh Neachtain ו- Garavan's Bar . גם בווסט-אנד ( West End ) של גולווי כמה פאבים מצוינים, ביניהם Monroe’s Tavern ו- The Crane Bar. בכפר דולין המרוחק כשעה וחצי נסיעה מגולווי, אין שני ל- Gus O'Connor's Pub .
על העיר גולווי בכתבה יעדי טיול מומלצים באירלנד
קילרני: בעיירה המקסימה בדרום-מערב האי האירי מרוכזים עשרות פאבים על פני שטח לא גדול. ברחוב הראשי ( Main Street ) תמצאו את הפאב הפופולרי ביותר בקילרני – John M. Reidy , ובסמוך אליו The Laurels Pub המציע אווירה טובה, אוכל טעים ומוזיקה בלי סוף. מקומות מומלצים נוספים בעיירה כוללים את Courtney's Bar, Murphy's Bar, The Killarney Grand ו-Tatler Jack.
מידע נוסף
כתבות נוספות
הבוראן (Bodhrán) הקסום יסמן לכם שהגעתם לפאב הנכון, בזמן הנכון. זהו תוף בעל מסגרת עץ עגולה, שעליה מתוח בדרך כלל עור עיזים. מקישים עליו במקל קטן, וביד השנייה משנים את הלחץ על העור כדי להפיק גוונים וצלילים שונים. התוף עצמו אינו חדש, אך מקומו בהרכבי המוזיקה האירית התבסס במיוחד מאז שנות ה-60 של המאה ה-20, כחלק מתחיית המוזיקה המסורתית.
האקורדיון הוא כלי נפוץופופולרי מאוד במוזיקה האירית, ובין נגניו המפורסמים נמנים פאדי אובריאן. אין כאן טעות – מדובר בשני נגנים בעלי שם זהה, אחד ממחוז טיפררי ואחד ממחוז אופלי. לצד סוגי האקורדיון השונים נפוצה גם הקונצרטינה, כלי קטן וקרוב משפחה, בעל כפתורים משני צידי המפוח. במוזיקה האירית מקובל במיוחד דגם בעל שלוש שורות כפתורים בכל צד, המאפשר לנגן במגוון סולמות.
חמת החלילים האירית (Uilleann Pipes) היא מהכלים המזוהים ביותר עם המוזיקה האירית המסורתית, וצורתה הייחודית החלה להתפתח בראשית המאה ה-18. בניגוד לחמת החלילים הסקוטית המפורסמת, ממלאים אותה באוויר בעזרת מפוח המופעל במרפק, ולא בנשיפה. זהו כלי מורכב, ובמערכת המלאה שלו אפשר לנגן מנגינה וליווי גם יחד. לפי אמרה מוכרת בקרב הנגנים, נדרשות שבע שנים ללמוד, שבע שנים לתרגל ועוד שבע שנים לנגן – עד שמגיעים לשליטה טובה בכלי.
האקורדיון הוא כלי נפוץ
חמת החלילים האירית (Uilleann Pipes) היא מהכלים המזוהים ביותר עם המוזיקה האירית המסורתית, וצורתה הייחודית החלה להתפתח בראשית המאה ה-18. בניגוד לחמת החלילים הסקוטית המפורסמת, ממלאים אותה באוויר בעזרת מפוח המופעל במרפק, ולא בנשיפה. זהו כלי מורכב, ובמערכת המלאה שלו אפשר לנגן מנגינה וליווי גם יחד. לפי אמרה מוכרת בקרב הנגנים, נדרשות שבע שנים ללמוד, שבע שנים לתרגל ועוד שבע שנים לנגן – עד שמגיעים לשליטה טובה בכלי.
חופשות סקי, אופניים והליכה לחצו לרשימת היעדים »
קרוזים והפלגות נופש לחצו לרשימת היעדים »
תכנון טיולים לצפון אמריקה לחצו לרשימת היעדים »
אל הפאבים הרבים בכפרים, בעיירות ובערים זורמים מבקרים לאורך היום והערב. אין פאב לא נכון להגיע אליו, אבל אם באתם בשביל המוזיקה, כדאי לבדוק מראש מתי מנגנים. הפאבים שבהם מתנגנת מוזיקת "טרד" נחשבים לאותנטיים יותר ומושכים תיירים רבים, אבל גם הפאבים המודרניים שבהם תשמעו ואן מוריסון, U2 או ת'ין ליזי מספקים את האווירה השמחה, הריקודים והמקצבים הנפלאים שיש לאירים להציע.
בערבים, בחרו לכם פאב מרכזי או כזה שקיבלתם עליו המלצה,תהנו מארוחה טובה וחכו לתחילת השואו . בפאבים רבים המוזיקה מתחילה בסביבות 21:00, אך באחרים מנגנים כבר אחר הצהריים. אם תגיעו רק בתחילת ההופעה, ייתכן שכבר לא תמצאו שולחן פנוי. ואם יש לכם "קוצים במקום שבו נהוג לשבת", צאו לסיבוב פאבים (Pub Crawl) כמנהג המקום – שתו חצי פיינט של בירה מקומית בבר אחד ועברו לפאב הבא ברחוב. הצלילים יהיו מורי הדרך שלכם.
בערבים, בחרו לכם פאב מרכזי או כזה שקיבלתם עליו המלצה,
פאבים מומלצים ביעדים נבחרים
דבלין : עיר הבירה מציעה מאות פאבים, רבים מהם מרוכזים ברובע טמפל בר ( Temple Bar District ) – אזור הבילויים המרכזי של העיר, הנמצא בגדה הדרומית של נהר ליפי. המפורסם מכולם הוא Temple Bar , המושך אליו תיירים רבים, אך ישנם רבים וטובים אחרים כמו The Cobblestone , The Brazen Head , O’Donoghue’s Bar, The Oliver St John Gogarty ועוד ועוד.
כתבה על יעדים נבחרים בדבלין
גולווי: מרבית הפאבים על המדרחוב ברובע הלטיני "יספקו את הסחורה" אבל אהוב עליי במיוחד הוא Tiġ Ċóilí. בין הפאבים המומלצים באזור ניתן למנות את Taaffes Bar , Tigh Neachtain ו- Garavan's Bar . גם בווסט-אנד ( West End ) של גולווי כמה פאבים מצוינים, ביניהם Monroe’s Tavern ו- The Crane Bar. בכפר דולין המרוחק כשעה וחצי נסיעה מגולווי, אין שני ל- Gus O'Connor's Pub .
על העיר גולווי בכתבה יעדי טיול מומלצים באירלנד
קילרני: בעיירה המקסימה בדרום-מערב האי האירי מרוכזים עשרות פאבים על פני שטח לא גדול. ברחוב הראשי ( Main Street ) תמצאו את הפאב הפופולרי ביותר בקילרני – John M. Reidy , ובסמוך אליו The Laurels Pub המציע אווירה טובה, אוכל טעים ומוזיקה בלי סוף. מקומות מומלצים נוספים בעיירה כוללים את Courtney's Bar, Murphy's Bar, The Killarney Grand ו-Tatler Jack.
מידע נוסף
כתבות נוספות
כתבות נוספות
 |
אודות הכותבת |
.jpg)
