סרדיניה – האי בעל הפנים הרבות
מאת: ד"ר ורדה רוטשטיין מאייר


אי אפשר שלא להתאהב בסרדיניה. האי השני בגודלו בים התיכון ניחן בקסם מיוחד שמלווה אותך לאורך כל הביקור בו, ולא מרפה ממך גם אחרי. זהו אי רווי בהיסטוריה מרתקת, אי של אומנות ותרבות, אי של עם למוד מאבקים אך שוחר שלום, וכמובן אי של תיירות ונופש.


במרחק 200 ק"מ מחופי איטליה, מוקף במים כחולים, האי סרדיניה מושך אליו תיירים רבים, בעיקר בזכות חופיו הנפלאים. המטייל שירצה להעמיק ולהכיר את האי, יוכל למצוא בו היסטוריה עתיקה, תושבים מיוחדים ונעימים ואומנות בכל פינה.
 
 
1 / 8
2 / 8
3 / 8
4 / 8
5 / 8
6 / 8
7 / 8
8 / 8

העיירה בוסה במערב סרדיניה, למרגלות טירה מימי הביניים (צילום: Diana Robinson)
היסטוריה פוגשת תיירות ונופש (צילום: Daniel)
הבירה קליארי בדרום האי (צילום: Laura Lugaresi)
גוונים של כחול לאורך 1,900 ק"מ של חופים (צילום: guido.menato)
העיירה בוסה על גדות נהר טמו במערב האי (צילום: Diana Robinson)
העיירה פורטו פינו בחולות של דרום סרדיניה (צילום: Juli Kosolapova)
חוף קאפו קודה קבלו בצפון-מזרח האי (צילום: Luca Sbardella)
הכנסייה בקליארי, בירת סרדיניה (צילום: gabriele frau)
 
האי סרדיניה ויעדים המוזכרים בכתבה
 
 

אי עם היסטוריה

במרוצת השנים פקדו את האי בזה אחר זה הפיניקים, היוונים, בני קרתגו והרומאים, ופה ושם ניסו גם הערבים להתיישב בו. בשנת 1720 הפכה סרדיניה לממלכה עצמאית תחת שלטון בית סבויה (Savoia), שליטי פיימונטה (Piemonte). בזמן איחוד איטליה, בשנת 1860, הפך מלך סרדיניה ויטוריו אמנואלה השני למלך איטליה כולה.

בשנת 1948 החוקה החדשה של הרפובליקה האיטלקית העניקה לסרדיניה מעמד מיוחד של חבל ארץ אוטונומי. מאז משתדלת סרדיניה לסגל לעצמה את אורח החיים האיטלקי מבלי להפנות עורף לתרבותה.
 
האי סרדיניה מורכב כיום מארבע פרובינציות – סאסארי (Sassari) בצפון, אוריסטנו (Oristano) ונואורו (Nuoro) במרכז, ודרום סרדינה (Sud Sardinia) – וכן מטרופולין קליארי (Cagliari) בדרום האי. לאורך השנים חולק האי לאזורים שונים שכללו נפות נוספות, אך זוהי החלוקה הרשמית מאז 2016.

המגדל המפורסם בחוף פורטו ג'ונקו בסרדיניה
אי רווי בהיסטוריה. המגדל המפורסם בחוף פורטו ג'ונקו (צילום: CC dronepicr)


יקבים ויין



אי של עבר עם הפנים לעתיד

קרוב ל- 1,900 ק"מ של חופים יפהפיים עוברים תהליך פיתוח מואץ, מאות בתי מלון וכפרי תיירים נבנים באזורים המדהימים בצפון ודרום-מערב האי, בעוד שבמרכז האי הפראי נשמרים הכפרים והעיירות, על צביונם המסורתי והשמרני ביותר.

בסרדיניה נמצאו שרידים ארכיאולוגיים מיוחדים, שפזורים במקומות שונים באי. מעל 7,000 מבנים, הידועים בשם נוראגה (Nuraghe), שנבנו לטענת החוקרים על ידי בני התרבות הנוראגית, שהיו תושביו הראשונים של האי. שרידים אלה הם עדות מרשימה לאחת התרבויות הקדומות ביותר באזור הים התיכון, שנוסדה בסרדיניה והתפשטה לאי השכן הצרפתי קורסיקה.
כתבה על טיול באי קורסיקה

שריד מבנה נוראגה בסרדיניה  שריד מבנה נוראגה בסרדיניה
שריד מבנה נוראגה בסרדיניה  שריד מבנה נוראגה בסרדיניה
אלפי שרידים של מבני נוראגה קדומים מפוזרים ברחבי האי (צילומים: CC Alessandro, Jon Connell, Uwe Post)
 

האי של מאריכי החיים

חוקרים קבעו שלא רק תזונה שמתבססת על מזון מן הצומח, אלא גם פעילות גופנית ומשפחתיות, הפכו את סרדיניה למקום עם הריכוז הגבוה בעולם של תושבים שעברו את גיל 100 (לצד האי היפני אוקינאווה). דגש רב ניתן לערך המשפחה, יחסים המאפשרים קבלת תמיכה ונתינתה, למי שצריך וכמה שצריך. התחושה שאינך לבד מחזקת מאוד ומאפשרת להתגבר על תקופות קשות ולהאריך ימים.
 
בביקור בכפרים הקטנים של אזור ברבג'יה (Barbagia) במרכז האי, תוכלו לראות את הזקנים הללו יושבים בבתי קפה ובפתחי הבתים, ועובדים בחקלאות או ביקבים.
 
גברים מבוגרים בפרובינציית אוריסטנו בסרדיניה
תזונה נכונה, פעילות גופנית ומשפחתיות תורמים לאריכות החיים בסרדיניה (צילום: CC Parkhar Amba)
 

האי של השודדים מאורגוזולו

אחת העיירות שהותירו בי רושם עז היא אורגוזולו (Orgosolo), עיירה פרובינציאלית מלאת קסם ואפופת מיתוסים הממוקמת באזור הפראי של ברבג'יה.
 
אורגוזולו הייתה עיירת רועים שנהנתה מבידוד בזכות מיקומה בהרי ברבג'יה בלב רכס הסופרמונטה (Supramonte). המשפחות שהתגוררו באזור עסקו בעיקר ברעיית צאן, והתעקשו במשך שנים רבות לא להיות קשורים למדינה האיטלקית. בימי שלטון המלך ויטוריו אמנואלה השני, תושבי אורגוזולו הפכו פתאום ל"בנדיטים" בהגדרה. השלטונות דרשו שישלמו מיסים, אך למשפחות העניות הללו פשוט לא היה את הכסף לשלם. עם הזמן התקבע המוניטין של העיירה כמקלט עבור שודדים שברחו מהשלטונות.

אורגוזולו התפרסמה בזכות הסרט "השודדים מאורגוזולו" (Banditi a Orgosolo) ואנשים סקרנים החלו לחפש את העיירה שנודעה כמקום פשע. הסרט מספר על אדם שברח עם עדרו להרים מפחד המוכסים, ובמהלך הנדודים העדר התמעט עד שלא נותר דבר. הוא איבד פרנסתו והפך לשודד כבשים כדי לשרוד.

העיירה אורגוזולו על רקע רכס הסופרמונטה
העיירה אורגוזולו על רקע רכס הסופרמונטה (צילום: CC Rafael Brix)
 

אי אפשר לפספס את ציורי הקיר

אורגוזולו הייתה "רדומה" במשך שנים רבות, והתעוררה לחיים לאחר שהתגלו ציורי הקיר שלה. מאות ציורים מכסים את קירות הבתים בעיירה, ומספרים את סיפורו של העם הסרדי. בזכות ציורי הקיר הללו הוכרזה אורגוזולו כאתר מורשת עולמית על ידי אונסק"ו.
 
ציורי הקיר (Murals) החלו להופיע בסוף שנות ה- 60 ושימשו כביטוי למחאה כנגד מדיניות הממשלה או לתמיכה בה. הציור הראשון מ- 1969 היה בנושא מרדנות של צעירים וצויר על ידי קבוצת אנרכיסטים ממילאנו.
 
אנשי הקהילה שתמיד היו בקונפליקט עם המשטר והרגישו מחוץ לחברה ולא שייכים לאף אחד, החלו להביע את רגשותיהם בציורי קיר מרהיבים. כל ציור על קיר של בית נוטה ליפול מעביר לצופה את תחושת הייאוש, או לחילופין את התקווה.
 
ציור קיר בעיירה אורגוזולו  ציור קיר בעיירה אורגוזולו
העיירה אורגוזולו מעוטרת במאות ציורי קיר מרהיבים עם מסרים פוליטיים וחברתיים (צילום: ורדה רוטשטיין מאיר)


בשנת 1975 קבוצת נערים המלווה במורה שלהם לאומנות, הצייר פרנצ'סקו מקאסינו (Francesco Del Casino), הנציחו את יום השנה לניצחון איטליה וקבלת החופש בעזרת ציור קיר. בשנים שלאחר מכן, המשיכו פרנצ'סקו ותלמידיו לצייר מאות ציורים נוספים ברחבי העיירה.
 
הנושאים של ציורי הקיר מגוונים. חלקם מביעים ביקורת על המצב של האסירים בבתי הכלא, הסבל  של המשפחות או התנהלות פקידי המשטרה. ציורים רבים מציגים גם בעיות שמחוץ לאיטליה, כמו נפילת התאומים, הקונפליקט במדינות יוגוסלביה לשעבר ויחסי ישראל והפלסטינים. עם הגעת התיירים לעיירה המצוירת השתפר מצבם של אנשיה, ולכן נושאי הציורים השתנו והציגו סצנות מחיי היום יום: אנשים, בעלי חיים, נשים בעבודה, רועים והצאן שלהם, איכרים בעבודתם ועוד.

ציור קיר בעיירה אורגוזולו בסרדיניה  ציור קיר בעיירה אורגוזולו בסרדיניה
ציורי הקיר עוסקים גם בנושאים שמחוץ לאיטליה, כמו ההפיכה בצ'ילה ואסון התאומים (צילומים: CC jonathannen)
 

אי של גאווה מקומית

בשנת 1969 רשמו תושבי אורגוזולו הישג מרשים שייזכר כניצחון הרוח האורגולזית על השלטונות. באותה שנה היה ניסיון של צבא איטליה לפנות שטחי מרעה באזור העיירה פרטובלו (Pratobello), הסמוכה לאורגוזולו, לטובת הקמת בסיס צבאי, כנראה אמריקאי כפי שנעשה במקומות אחרים באי. במקביל, תכנן הצבא ליצור אזור של אדמות משותפות לרועי הצאן כדי למנוע מלחמות פנימיות.
 
בסוף מאי 1969 פרסמו הרשויות הודעה באורגוזולו המזמינה את הרועים שעבדו באזור פרטובלו להעביר את משקיהם למקום אחר, בטענה שאזור זה ישמש כמטווח ירי והכשרה של צבא איטליה בחודשים הקרובים. האורגולזים, שהתנגדו לאורך השנים לנוכחות זרה בשטחם, לא היו מוכנים לקבל את רוע הגזרה והחליטו לנקוט במרד אנטי-מיליטריסטי שלימים ייקרא "מרד פרטובלו". ביוני, אלפים מתושבי העיירה כבשו בדרכי שלום את השטח המדובר, וחסמו את העבודות במקום. לאחר ימים ספורים המחאה הצליחה והצבא ויתר על כל המהלך.
 
סיפור מרד פרטובלו מתואר במספר ציורי קיר באורגוזולו, כאשר המפורסם שבהם נמצא על בניין המועצה. יחד עם הציור, ניכרים גם סימני ירי על החלונות והדלת.
 
ציור קיר המספר על מרד פרטובלו בעיירה אורגוזולו בסרדיניה
ציור הקיר המפורסם באורגוזולו המספר על מרד פרטובלו (צילום: CC DIGITALAIN)
 

אי של אומנים

בסרדיניה חי הפסל פינוצ'ו שולה (Pinuccio Sciola), שנפטר בשנת 2016 וכונה "הלוחש לאבנים". בעיירה סן ספרטה (San Sperate) בה התגורר, אפשר לחזות בפסלים שגילף בסלע, מהם הוא מפיק צלילים שמחקים את האלמנטים של הטבע: אש, מים, אור, אדמה ו... שתיקה.
 
"כשאני מחפש אבנים, זה הרגע החשוב ביותר. אני מוצא את עצמי במרחב השקט, שם גם הקול והצלילים חבויים", הוא אמר, והוסיף שלדעתו האבן "מספרת" לנו על ציוויליזציות ישנות שהשתמשו באבנים, והוא מצליח להתחבר מחדש לשמש, לירח ולכוכבים. ליד הסטודיו של שולה נמצא "גן הצלילים" (Giardino Sonoro) שניתן לטייל בו ולחוש את עוצמת פסליו.
 
גן הצלילים בסן ספרטה בו מוצגים פסליו של פינוצ'ו שולה
את יצירותיו של פינוצ'ו שולה ניתן למצוא ב"גן הצלילים" בסן ספרטה (צילום: ורדה רוטשטיין מאייר)
 
פתחו רמקולים והאזינו לצלילים שמפיק פינוצ'ו שולה מפסלי האבן שלו




אי של תיירות יוקרתית

חופה הצפון-מזרחי של סרדיניה עשה לו שם כיעד לאוהבי חופשות יוקרתיות בבתי מלון מפנקים. ואכן, במקום ישנם ריזורטים, צימרים ובתי מלון ברמת חמישה כוכבים למכביר.
 
סרדיניה מוקפת בחופים כחולים ומרתקים, המשובצים הרי סלעי גרניט בצבע ורוד, שכאילו הודבקו לאדמה לפני 350 מיליון שנה. אחד החופים המפורסמים באי הוא חוף האזמרגד (Costa Smeralda), שנמצא בצפון-מזרח סאסארי. עד שנות ה- 60 של המאה העשרים הייתה רצועת חוף זו אזור מבודד ובתולי: ים, סלעים, סברסים,  אורנים וערערים המקיפים קטעי חול אקראיים. האזור היה חסר תועלת בתור אדמה חקלאית, כמעט חסר תועלת כשדה מרעה, ותושבי סרדיניה, כמו תושבי איים רבים, לא אהבו דיג במיוחד. 
 
בשנת 1962, הקים אגא ח'אן הרביעי, שיעי עשיר מאוד הידוע גם כנסיך קארים אל-חוסייני, תאגיד של חברות שהשקיעו רבות באזור חוף האזמרגד (קוסטה סמרלדה), פיתחו אותו, והקימו נמלים, מלונות וריזורטים לאורכו. במרוצת השנים התפתח האזור לאחד היעדים האקסקלוסיביים ביותר באירופה.
אפשרויות לינה באזור קוסטה סמרלדה
 
אזור קוסטה סמרלדה היוקרתי בצפון-מזרח סרדיניה  אזור קוסטה סמרלדה היוקרתי בצפון-מזרח סרדיניה
באזור קוסטה סמרלדה היפהפה תמצאו ריזורטים רבים ומלונות מפנקים ברמת חמישה כוכבים (צילום: Cervo Hotel)
 

אי של ספרים וסיפורים

ומהאזור היוקרתי לאזור הפראי של סרדיניה – לכפר סיליגו (Siligo) שנמצא בפרובינציית סאסארי, ואילולא הספר "פאדרה פדרונה" (בעברית "אבי, אדוני") שנכתב עליו על ידי יליד המקום גווינו לדה (Gavino Ledda), אף אחד לא היה מגיע אליו.
 
הספר (שעובד במהרה גם לסרט) מתאר את סיפורו האישי המרגש של לדה, יליד 1938, בן למשפחת איכרים, שעוד לפני שמלאו לו שש שנים נלקח על ידי אביו מבית הספר ונשלח לרעות את עדר הכבשים של המשפחה. השכלה בעיני אביו הייתה דבר מיותר וחסר תכלית: "לימודים זה עסק לעשירים. זה בשביל אריות, אנחנו רק טלאים". ברומן נפרשת מערכת יחסים מורכבת בין הילד גווינו לאביו אברמו, ולדה מתאר את סיפור התבגרותו והתפכחותו של נער שהעז למרוד ברודנות של אביו.
 
הקסם שמשרה האי סרדיניה מהווה השראה לסופרים רבים. מספר ספרים מפורסמים נכתבו על סרדיניה עצמה, בהם "האם" (La Madre) של הסופרת גרציה דלדה (Grazia Deledda), ילידת מחוז נואורו. הספר מספר על כומר צעיר מכפר הררי בסרדיניה שנסחף למערבולת של תשוקה, יצרים וייסורים בעקבות פרשיית אהבים עם צעירה.

"מחלת האבנים" (Mal di Pietre) של מילנה אגוס (Milena Agus) היא סאגה משפחתית של שלושה דורות באי סרדיניה. המספרת היא הנכדה, שחושפת את חייהם של סבתה וסבה ושל הוריה. יער האלונים שמופיע בספר "מחלת האבנים" הוא יער האלונים העתיק באזור סופרמונטה מעל אורגוזולו, בו תקועות האבנים בעצים. 

הספר "אקבדורה" (Accabadora) של מיקלה מורג'יה (Michela Murgia) מפורסם גם הוא ומתאר את "מי שמביאה את הקץ" – אישה שמתבקשת לשים קץ לגוססים.
 
העיירה קסטלסרדו הממוקמת בפרובינציית סאסארי בצפון סרדיניה
העיירה קסטלסרדו בצפון האי. הקסם של סרדיניה היווה השראה לסופרים רבים (צילום: CC Larry Koester)
 

סרדיניה היא קפסולת זמן שספגה תרבויות, טעמים ותפיסות עולם, ומאפשרת להציץ דרכה לעולם פסטורלי שחי בשלום לצד פיתוח ומודרניזציה. הביקור באי מרתק ופותח את הראש ואת הנפש, ומשרה אווירה קסומה שדבקה בכול וחוזרת איתכם הביתה.

 

מידע נוסף

כתבות נוספות

יעדי טיול בסיצילה
יעדי טיול בטוסקנה
טיול משפחות בקורסיקה
יעדי טיול נוספים בקורסיקה
כתבות בנושא אומנות מרחבי העולם

ורדה מאייר אודות הכותבת
ד"ר ורדה רוטשטיין מאייר, מדריכת טיולים, בעלת תואר דוקטור באמנות ומגדר, מרצה לאמנות, מומחית לאיטליה. מדריכת טיולים למרוקו, הודו, מזרח אירופה, דרום צרפת, צפון ספרד. שותפה לכתיבת הספר "איטליה" בהוצאת שיחור. מייעצת למטיילים לאיטליה, צרפת וספרד.  אתר האינטרנט של ד"ר ורדה רוטשטיין-מאייר.



 
ד"ר ורדה עונה לשאלותיכם בפורום מומחי תיירות






מספר צפיות: 390
290



0
מגזינים שנשלחו

0
שאלות ותשובות

0
כותבים באתר

0
כתבות באתר