עולם החי של שפיצברגן ואיי סבאלברד
מאת: גולן לובנוב


לא קל לחיות בשפיצברגן ובאיי סבאלברד, מקום היישוב הצפוני ביותר על פני כדור הארץ. מעניין לפגוש בבני האדם שהצפינו לחוג הארקטי, אך האיים הם קודם כל ממלכתם של בעלי החיים, ועליהם שומרים כאן מכל משמר - ממש חגיגה לחובבי הטבע.


בכתבה זו נעשה היכרות עם עולם החי של שפיצברגן ואיי סבאלברד, וננסה להבין כיצד שורדות החיות באזור כה קר, ומדוע הן כה נדירות.
1 / 7
2 / 7
3 / 7
4 / 7
5 / 7
6 / 7
7 / 7

סיכוי טוב לפגוש דוב, ולא רק בגלל החרוז (צילום: אמיר גור)
כלב ים מדושן, משתזף לו על קרחון (צילום: אמיר גור)
האלקה הגמדית נפוצה מאוד בשפיצברגן (צילום: אמיר גור)
יורדים מהסירה לסיור בחוף (צילום: אמיר גור)
תוכיי ים מתוקים, מתחרים זה בזה (צילום: אמיר גור)
שועל ארקטי בסוף החורף, לקראת החלפת הפרווה (צילום: אמיר גור)
ניבתנים בסיאסטה על החוף (צילום: אמיר גור)


קורסים מקוונים





עופות ויונקים בסכנת הכחדה

65% משטח איי ארכיפלג סבאלברד (Svalbard) מוכרזים כשטחי שימור טבע – שבעה פארקים לאומיים, כולם על האי שפיצברגן (Spitsbergen), שש שמורות טבע, ו- 15 שמורות ציפורים. כמעט כל המים הטריטוריליים גם הם מוכרזים כאזור שמור. רבות מהחיות נמצאו, וחלקן עדיין נמצאות בסכנת הכחדה, בשל צייד בלתי מבוקר ממנו התפרנסו התושבים בעבר.

העופות, הם בעלי החי השולטים באיי סבאלברד, עם כ- 30 מינים המתרבים במקום ועוד מספר רב של מינים הנודדים אליו ממרחקים. באיים חיים ארבעה יונקים יבשתיים (אם לא סופרים את בני האדם) ועוד כ- 15 יונקים ימיים, בהם דוב הקוטב, שכמה אלפי פרטים שלו חיים בים המקיף את האיים, וכמה זנים של כלבי ים, החיים באזורי החוף.

הפלגות לשפיצברגן בקבוצות ישראליות או בינלאומיות


דובי הקוטב המדהימים של שפיצברגן - טעימה בת דקה שתעשה לכם תאבון

שועל ארקטי – שועל השלג של הקוטב

השועל הארקטי (Arctic Fox), המוכר יותר בשם שועל שלג, חי באחת הסביבות הקיצוניות ביותר על פני כדור הארץ. מגוון מנגנוני הסתגלות עוזר לו לשרוד טמפרטורות מתחת מינוס 50 מעלות צלזיוס. פרוותו מבודדת בצורה היעילה ביותר בין כל החיות, מחזור הדם מהיר, ומוגבר במיוחד באזור הרגליים, על מנת שכפות רגליו לא יקפאו במגע עם הקרח.

השועל הארקטי משוטט למרחקים בטונדרה האלפינית והארקטית, אך יש לו גם מאורה שמשמשת כבית, לו ולדורות הבאים מאות שנים אחריו. הלמינג (מכרסם קטן) מהווה מרכיב חשוב בתזונת השועל הארקטי, והזמינות שלו יכולה להשפיע רבות על אוכלוסיית השועלים.

שועל ארקטי בשפיצברגן
שועל ארקטי, בעל הפרווה המבודדת ביותר מבין החיות (צילום: מולה יפה)

אייל סבאלברד – חסכון אנרגיה לחורף

אייל הצפון חי באזורים שונים של הקוטב, כאשר בכל אזור ניתן למצוא מינים שונים שלו. אייל סבאלברד (Svalbard Reindeer) חי רק באיי סבאלברד. הזכר גדול משמעותית מהנקבה ובעל קרניים גדולות יותר.

האייל אוכל כמעט את כל סוגי הצמחים. במהלך החורף הוא מתרכז ברכסים, מדרונות ומשטחים אחרים עם מעט שלג. במהלך הקיץ ניתן למצוא אותו באזורים עם צמחיה מרובה, בעיקר בעמקים ומישורים. בתקופה זו האייל מבלה את רוב זמנו באכילה, אוגר כמויות גדולות של שומן, וכתוצאה מכך משקלו של הזכר, היכול להגיע באביב ל- 65 ק"מ, מגיע לקראת החורף ל- 70 ק"ג. בחורף הוא אינו מרבה בפעילות גופנית, לחיסכון באנרגיה, ויכול להשתמש בשומן כשאין מזון נגיש. למרות זאת, סיבת המוות הנפוצה ביותר של האייל היא רעב, כתוצאה משחיקת שיניו מאבנים, בניסיונותיו לאכול מהצמחייה הדלה, או כאשר מזג אוויר קיצוני אינו מאפשר לצאת לחפש מזון בשלג.

אייל סבלברד
אייל סבאלברד, צובר חמישה קילוגרם של שומן לקראת החורף (צילום: מולה יפה)





ניבתן – כמה צדפות צריך לאכול בשביל 1,700 קילוגרם?

ניבתן (Odobenus Rosmarus), המכונה לעתים בטעות אריה ים, הוא יונק ימי גדול, בעל סנפירים. הוא חי במים הקרים של הקוטב הצפוני, האוקיינוס הארקטי ובימים התת-ארקטיים שבחצי כדור הצפוני. את הניבתן הבוגר ניתן לזהות בקלות בגלל החטים הבולטים והשפם. זכר בוגר עשוי לשקול למעלה מ- 1,700 ק"ג. הניבתנים מזדווגים במים וממליטים על הקרקע או על קרחונים, ואת מרבית זמנם הם מבלים בחיפוש אחר צדפות למאכל.

לניבתן תפקיד חשוב בתרבויות החוג הארקטי. המקומיים היו צדים אותו בשביל בשר, שומן, עור, חטים ועצמות. במהלך המאה ה-19 ותחילת המאה ה-20, צדו ניבתנים בהמוניהם, ואוכלוסייתם סבלה ירידה משמעותית בכל אזור הקוטב. מאז היא הצליחה להתאושש מעט, אולם עדיין לא כפי שהיתה לפני המפגש עם האדם. בשפיצברגן
הניבתן כמעט נכחד, בשנות החמישים של המאה הקודמת, אולם כיום גובר בהדרגה קצב ההתרבות שלו.
ניבתן בשפיצברגן
ניבתן על קרח צף לחופי שפיצברגן (צילום: מולה יפה)

פוסה טבעתית – כלבי הים של הקרח

הפוסה הטבעתית (Ringed Seal) היא מין של כלב ים, החי באזורים הארקטיים. הוא קטן יחסית - אורכו המירבי מטר וחצי, וגופו מכוסה נקודות כהות, מוקפות טבעות בצבע אפור בהיר, ומכאן שמו. זהו כלב הים הנפוץ ביותר בחצי הכדור הצפוני. במשך מספר חודשים של החורף הם חיים מתחת לקרח, במאורות אותן הם בונים בעזרת הסנפירים הקדמיים, ומשמשות להם מחסה מהקור.

האויב של הפוסה הטבעתית הוא דוב הקוטב, מלבד היותה מרכיב בתזונה של הילידים באזור הארקטי.
הפוסה הטבעתית אוכלת מגוון רחב של דגים וחסרי חוליות, במיוחד שרימפס, בקלה ארקטית והרינג. באביב (אפריל-מאי) משוטטים הזכרים בחיפוש אחר בת זוג להזדווגות, אך העובר מתחיל להתפתח רק מספר חודשים לאחר מכן, ובסיום 9 חודשי הריון, הוא יוולד באביב הבא.

פוסה בשפיצברגן
פוסה טבעתית, במשך מספר חודשים חיה מתחת לקרח כדי "להתחמם" (צילום: אמיר גור)

לוויתן מינקי – 25 דקות מתחת למים

לוויתן מינקי (Minke whale) הוא הזן הנפוץ ביותר ממשפחת לווייתני הענק. ניתן לזהותו בזכות רצועה לבנה על כל סנפיר, שמהווה ניגוד לצבעו האפור כהה. הוא יכול להגיע לגודל של 9 מטר ולמשקל של 7 טונות, כאשר הנקבות גדולות מעט מהזכרים.

לווייתני מינקי הם טורפים וניזונים עונתיים. הם מסננים את מי האוקיאנוס דרך מזיפות (לוחות קרניים שהתפתחו מקיפולים של החך) ואוכלים פלנקטון, סרטנים ודגים קטנים.לפני שהם צוללים הם מקשתים את גבם, אך לא עולים מעל פני המים, והם יכולים לצלול למשך 20-25 דקות. הם שוחים במהירות של עד 25 קמ"ש, אך יכולים להגיע למהירות של 34 קמ"ש, כאשר הם נמצאים בסכנה.

שפיצברגן, לוויתן מינקי שפיצברגן, לוויתן מינקי
לוויתן מינקי, רק הסנפיר והגב עולים מעל פני המים (צילום: מולה יפה)

שחף לבן כנף – דרישת שלום מאמריקה

שחף לבן כנף (Glaucous Gull) הוא שחף גדול, המתרבה באזורים הארקטיים של חצי כדור הצפוני ובחופים האטלנטיים של אירופה. זהו עוף נודד, שבחורף מגיע עד האיים הבריטיים והמדינות הצפוניות של ארה"ב.
השחף מתרבה במושבות או ביחידות בחופים ובצוקים, והוא מטיל 2-4 ביצים, שצבען חום-בהיר, מנוקד כתמי חום כהה.

משקלו של השחף לבן הכנף מגיע עד 1.5 ק"ג, ואורכו הממוצע 68 ס"מ. כמו רוב השחפים, הוא אוכל הכל - דגים, חרקים, כוכבי ים, ציפורים קטנות, ביצים, יונקים קטנים, נבלות, זרעים ואוכמניות.

שחף בשפיצברגן
שחף לבן כנף, מתרבה על המצוקים לחופי שפיצברגן (צילום: מולה יפה)

יסעור צפוני – מוטת כנפיים מרשימה

היסעור הצפוני (Northern Fulmar), המוכר גם בשם יסעור ארקטי, הוא עוף ימי המצוי בשפע באזורים התת-ארקטיים, ובחלקים הצפוניים של האוקיינוס האטלנטי והאוקיינוס השקט. הוא מופיע באחד משני צבעים - לבן או אפור, עם מקור בצבע צהוב. למרות שבמראהו הוא דומה לשחף, למעשה הוא ממשפחת היסעורים. הוא "אח" ליסעור הדרומי, המצוי בחציו השני של העולם.

מוטת הכנפיים של היסעור הצפוני יכולה להגיע עד 112 ס"מ, ובכך הוא מזכיר מעט את קרוב משפחתו האלבטרוס. לצורך צייד דגים, שרימפס, פלנקטון ושאר מאכלי ים, הוא צולל לעומק מספר מטרים מתחת לפני המים. הוא מקנן במושבות גדולות, כאשר בני הזוג נאמנים זה לזה וחוזרים שנה אחר שנה לאותו הקן.

יסעור בשפיצברגן
יסעור צפוני, בני הזוג נאמנים זה לזה (צילום: מולה יפה)

אלקה גמדית – לגמוע מרחקים בכנפיים קצרות

האלקה הגמדית (Little Auk) היא עוף ימי קטן, בגודל של זרזיר, והיא העוף הנפוץ ביותר בשפיצברגן. חלק גופה העליון צבוע שחור והתחתון בצבע לבן, עם מקור שחור ועבה וצוואר וזנב קצרים. תנועות כנפיה מהירות, בגלל שהן קצרות, והיא עפה בגובה נמוך מעל פני הים. היא ניזונה מפלנקטון, דגים וחיות ימיות זעירות אחרות.

בחורף, מדרימה האלקה הגמדית לאזור האיים הבריטים, אך היא מתרבה באזור הארקטי. מושבות קינון גדולות מצויות על סלעים לאורך החוף, והן מטרה לשחף לבן כנף, שועל ארקטי ודוב הקוטב, שחובבים את ביצי האלקה.

גם אם זה נראה אכזרי, כך מתרחשת שרשרת המזון בטבע, שתמשיך להתקיים ללא התערבות ידו החזקה של האדם, אותה מצליחים להגביל חוקי שמירת הטבע הקפדניים בשפיצברגן.
אלקה גמדית בשפיצברגן
אלקה גמדית, חוצות את האוקיינוס למרות גודלן (צילום: מולה יפה)


מידע נוסף

כתבות נוספות


גולן לובנוב אודות הכותב
גולן לובנוב, בוגר לימודי מזרח אסיה והתמחות בהודו וסין (כולל לימודי שפה בסין). מרצה ומדריך לארצות המזרח הרחוק, מרכז אסיה, אירופה ומרכז אמריקה. מנכ``ל חברת יעדים Destinations טיולים גיאוגרפים מאורגנים ולנוסע העצמאי. אתר האינטרנט של חברת יעדים





גולן עונה לשאלותיכם בפורום מומחי תיירות






מספר צפיות: 7845
3442



0
מגזינים שנשלחו

0
שאלות ותשובות

0
כותבים באתר

0
כתבות באתר