s america_120(2).jpg)
.jpg)
מחוז פוקושימה בצפון יפן:
מהישרדות להתחדשות בעקבות אסון הצונאמי
מאת: ד"ר הלנה גרינשפון
המילה שנבחרה ביפן כמסכמת את השנה שבה יפן חוותה את אחד האתגרים הגדולים בהיסטוריה שלה היא "קיזונה" – מושג שפירושו "חיבור חזק בין בני אדם". קיזונה מסמלת את התמיכה והעזרה ההדדית שהפגינו האזרחים היפניים בעקבות אסון הצונאמי שפקד את צפון-מזרח יפן במרץ 2011. המילה משדרת טווח רחב של רגשות: מאופטימיות והכרת תודה לזולת ועד להכרה עמוקה בצורך העצום בתמיכה אנושית שקיים ביפן לאור ההרס והטראומה שהביאו איתם רעש האדמה, הגל הענק והאיום הרדיואקטיבי. בכל רחבי יפן רואים את מילות העידוד המופנות לאזור טוהוקו הצפון-מזרחי: "תחזיקו מעמד, טוהוקו!", מכריזים סטיקרים על מכוניות, באנרים על אוטובוסים ורכבות, פוסטרים, חולצות וכל דבר אחר שיכול להעביר את המסר של אהדה, תמיכה וכאב משותף.
ערים במחוז פוקושימה שבו היכה גל הצונמי
.jpg)
טיול עצמאי למזרח הרחוק לחצו לרשימת יעדים » טיול עצמאי למדינות הבלטיות לחצו לרשימת היעדים » טיול עצמאי לאוסטרליה וניו זילנד לחצו לרשימת ההצעות »
התחדשות או הישרדות?
המילה שמסמלת עבורי את הימים שביליתי בתחילת 2012 במחוז פוקושימה (Fukushima), בעיר א יוואקי ( Iwaki ) השקטה, היא "התחדשות".
על אף שהפעם השהות שלי ביפן הייתה יחסית קצרה, הרגשתי שאינני יכולה לחזור מבלי לבקר באזור האסון' שערער בצורה כה דרמטית את מהלך החיים היפני הרגוע. השגרה שלי בשהותי ב קיוטו לא הייתה שונה בהרבה מהשנים הקודמות – רק כרזות תמיכה ועידוד לחסכון בחשמל בכלי תקשורת, רמזו על כך שמאז ביקורי האחרון ביפן התחולל כאן משהו יוצא דופן.
עלי הסתיו האדימו ונשרו, המקדשים העתיקים התקשטו לקראת חגיגות ראש השנה היפני והתמלאו במבקרים ועולי רגל, ובסיום ביצוע הטקסים ההולמים התחלפה לה השנה בשלום. גם בטוקיו הבירה החיים חזרו לשגרה ובתקופת המבצעים של תחילת השנה פקדו המוני הצרכנים את חנויות היוקרה המציעות את השפע הרגיל שלהן. קשה היה לדמיין שבמרחק של כמה מאות קילומטרים החיים עדיין נמצאים בסימן הישרדות.
כאשר עליתי על אוטובוס לילה שאמור היה לקחת אותי אל מחוזות צפון-מזרח הרחוקים, הופתעתי לגלות כי כל המושבים תפוסים; רוב הנוסעים היו צעירים ונראו כמו סטודנטים החוזרים ללימודיהם, לאחר ביקור בבתי ההורים לכבוד חופשת ראש השנה. מסלול האוטובוס עבר דרך מחוז פוקושימה כאשר יעדו הסופי בסנדאי (Sendai) – בירת מחוז מיאגי (Miyagi-ken) , שגם היא הגיעה לכותרות עקב אירועי מרץ 2011.
לדבריה של שכנתי למושב (הקרבה בין המושבים באוטובוס לילה יכולה להוות תמריץ לא רע לתקשורת), החיים בסנדאי חזרו ברובם לשגרה, ומטלות סוף השנה באוניברסיטה (השנה האקדמית ביפן מסתיימת בחורף) היו לא פחות קשות השנה משנים עברו. כמה שהצפיפות באוטובוס העיקה על גוף, כך הידיעה שהחיים באזור האסון ממשיכים ניחמה את הנפש.
בתי מלון בעיר איוואקי | כתבה על אתרים לביקור ראשון וביקור חוזר בקיוטו
מי גשם קפואים ממלאים את יסודות הבטון החשופים (צילום: הלנה גרינשפון)
משבצות ענק בתשבץ החיים והמוות
איוואקי ( Iwaki ) היא עיר על שפת האוקיינוס השקט, כמאתיים קילומטר מטוקיו, בקצהו הדרומי של מחוז פוקושימה. המחוז, ששמו הפך במהלך השנה האחרונה לשם נרדף לאסון גרעיני, הוא אזור כפרי ברובו הנפרש לאורך החוף הצפון מזרחי של יפן. שטחו כשני שליש של מדינת ישראל. פירוש השם "פוקושימה" – "אי מבורך במזל". המחוז אכן התברך (ככל שישמע אירוני) בשפע ימי וחקלאי וביופיו של הטבע. הכביש לאיוואקי, שעד לפני שנה הייתה מפורסמת בעיקר בחופיה הלבנים הנושקים להרים הירוקים, בדגה טרייה ובאקלים רך, עובר דרך כפרים ציוריים ונופים הרריים מרהיבים.
כבר בדרכי לעיר הבחנתי ביריעות ברזנט כחולות פרוסות על גגות בתים רבים באזור, עם אבנים מונחות עליהן בצורה מסודרת. המראה היה כה יומיומי שתהיתי שמא נועדו לייבוש דגים או פירות, אך במהרה התברר לי כי היריעות מכסות את הנזקים שנגרמו לגגות ברעידת האדמה הגדולה. ככל שהתקרבנו אל החוף, המראה הפך ליומיומי פחות ופחות דלתות תלושות וחלונות פרוצים, מדרכות סדוקות, בתים נטושים. ולבסוף – רצועת החוף, שהייתה פעם המקום היפה באזור, עם הנוף המרהיב הנפתח אל הים הכחול, המלטף...
המלטף? היום רק יסודות בטון חשופים מצביעים על מיקומם של בתים, כמו משבצות ענקיות בתשבץ החיים והמוות. שכונות שלמות נעלמו, נבלעו בתוך הים.
העיר סנדאי , לחופי צפון-מזרח יפן (צילום: )
טיול עצמאי למזרח הרחוק לחצו לרשימת יעדים »
טיול עצמאי למדינות הבלטיות לחצו לרשימת היעדים »
טיול עצמאי לאוסטרליה וניו זילנד לחצו לרשימת ההצעות »
להתייחס לים בנימוס...
ידעתי שהאזור ספג נזק חמור, וציפיתי לראות הריסות ופסולת, אך מצאתי רק חוף נקי עם סימנים בלויים של חיים עברו. תושבי העיר, כוחות ההגנה והמשטרה, עבדו כאן חודשים כדי לפנות את החורבות ואת שרידי הבתים. היום רצועת החוף מזכירה יותר שדה נטוש מאשר שדה קרב. פה ושם בתים חדשים קמים, מקדש שינטו קטן עומד כמעט על קו המים, צבעם הבהיר של קירות העץ שלו מעיד על כך שנבנה מחדש אחרי הצונאמי.
עוד כמה חודשים והאוויר הימי הלח יקהה את העץ והמקדש ייראה כאילו עמד כאן מאז ומעולם. עוד כמה שנים ויקומו כאן בתים חדשים עם גגות רעפים נוצצים וגינות ירק, והחיים הרגילים יחזרו לאיוואקי. כבר היום, מתאוששת העיר אט-אט מההלם שעברה. רוב הכבישים והמדרכות תוקנו; התשתיות חזרו לתפקוד רגיל ; אפילו האקוואריום הענק, גאוות המקום, נפתח לקהל לפני זמן קצר. התושבים זוכרים היטב את כל סימני הדרך הלא קלה הזו, ואף ילדים קטנים יודעים בעל פה מתי תוקנה מסילת הרכבת, מאין הביאו את דגי הזהב החדשים לאקוואריום, מדוע עדיין יש לחסוך בחשמל, וכמה גבוה יכול להיות הערך של בקבוק מים כאשר הברז בבית מתייבש.
עם כל זאת, קולות של כעס תלונות או קיטורים הינם נדירים. "כשראינו את הבית ליד שנהרס כליל, הבנו שמה שקרה לנו זה שום דבר", מספרת אישה שביתה קיבל נזק קשה שעדיין לא תוקן. על אף בואו של החורף רוב בעלי המלאכה באזור עסוקים מעל ראשם בעבודות בנייה ותיקון ולא יכולים להתפנות לכל לקוח. אלה שביתם נהרס אך בני משפחתם ניצלו, מודים על החיים שלא נספו. אלה שאיבדו את יקיריהם מתאבלים תוך ידיעה שכוחו של הטבע הוא בלתי ניתן לשליטה, ויש לקבל את הרע באותה צורה בה מקבלים את טוב – בהבנה ובהשלמה. את הילדים של איוואקי מלמדים לא לפחד מהים, אלא לקבל אותו ולהתייחס אליו תוך שמירה על כללים, או "נימוסים", בפי המורה המקומי. בסופו של דבר, עבור בני המקום הים הוא מקור החיים באותה מידה בה יכול להפוך למקור של מוות.
בית נטוש עם תמונות ישנות נשענות על הקיר (צילום: הלנה גרינשפון)
דברים קטנים שדורשים אומץ גדול
רמת הקרינה היא עוד נושא שממשיך להעסיק את תושבי איוואקי. בעוד שבישובים רבים לאורך החוף הצפון מזרחי האתגר המרכזי הוא שיקום מהנזק הפיזי, בחלק זה של פוקושימה נלחמים גם עם השלכות התקלה בכור הגרעיני. איוואקי נמצאת במרחק של כ-40 ק"מ מהכור, מחוץ לגבולות אזור הפינוי של 20 ק"מ שמסביב לכור, ומעבר לקו שטח נוסף של 10 ק"מ שהוכרז כבעל סיכון לבריאות.
נכון להיום, הדיג בים נאסר לחלוטין, כל הסחורה החקלאית המקומית עוברת פיקוח קפדני; אחוזי הקרינה, נמוכים ככל שיהיו, נמדדים על בסיס יומי. הנזק הגדול, לדעת רבים, הוא הנזק הפסיכולוגי: חלפו לא מעט חודשים עד שהתושבים הצליחו להתגבר על תחושת אי שקט כללי ששררה בעיר. "אחרי התאונה בכור, אנשים הפסיקו לצאת החוצה", מספרת לי עקרת בית ואם לילדה בת 15. "רחובות השכונה התרוקנו, מגרש המשחקים שמול הבית השתתק לחלוטין".
אחד המראות המוכרים לכל מי שחי ביפן הוא מראה הפוטונים (מזרונים) שהוצאו לייבוש במרפסות הבתים בימים בהירים. "השכנים אפילו הפסיקו להוציא פוטונים!", ממשיכה האישה בפנים כעוסות, "ואז החלטתי שאני לא אתן לפחד להשתלט על חיינו. המשכתי לתלות את הפוטונים שלנו בחוץ, כפי שהייתי עושה תמיד. בהתחלה השכנים באו ואמרו: מה את עושה? אבל אחרי זמן מה חזרו גם הם להרגליהם. תסתכלי החוצה!" – מסכמת היא בנימה של גאווה שקטה. באותו יום חורפי קר וצלול שמש זרחה מעל איוואקי, וככל שיכולתי לראות, מאות פוטונים היו פרוסים על מרפסות העיר.
הר פסולת בבריכת השחייה של בית ספר מקומי (צילום: הלנה גרינשפון)
טיול עצמאי למזרח הרחוק לחצו לרשימת יעדים »
טיול עצמאי למדינות הבלטיות לחצו לרשימת היעדים »
טיול עצמאי לאוסטרליה וניו זילנד לחצו לרשימת ההצעות »
ללמוד מהפרח שיודע להרים ראש
כמה שקשה היא הדרך להחלמה, רוב האנשים בעיר מרגישים שהצונאמי גרם להם להבין את החשיבות האמיתית של הקהילה בה הם חיים, ושל הקשר העמוק עם הסובבים אותם – "קיזונה", החיבור. השלב הבא הוא ההתחדשות. "מייד אחרי רעידת האדמה נעצרה הספקת המים ונאלצנו ללכת להביא מים מרחוק", מספר איש מבוגר, ראש קהילה קטנה באיוואקי, שאירח אותי בביתו. "היינו חייבים לחסוך במים ולא יכולתי להשקות את הפרחים בגינה. ידעתי שאסור לי לבזבז מים, אבל לא יכולתי לסבול לראות את הצמחים נובלים. ביום שהייתה שמש חזקה במיוחד, לא החזקתי מעמד והשקיתי אותם. תוך כמה דקות הם הרימו את ראשם וחזרו לחיים. באותו רגע ידעתי בוודאות – בקרוב גם אנחנו נחזור לחיים הרגילים שלנו". כשנפרדנו לשלום המשכתי בדרכי אך לפני הפנייה הסתובבתי להעיף מבט אחרון במארח שלי. ברוגע רב השקה האיש את הפרחים בגינה הקטנה של ביתו, כאילו מעולם לא הפסיק לעשות זאת.
חלפה כמעט שנה מאז אסון רעידת האדמה והצונאמי. מראות ההרס שריתקו את העולם למסכי הטלוויזיות שייכים כבר להיסטוריה, אם כי להיסטוריה שעבור יפנים רבים הינה עדיין טרייה וכואבת. יפן מתאוששת בעקביות, בונה את עצמה מחדש, ומסתגלת למציאות החדשה הזו. במסורת היפנית, ההרס וההתחדשות הם חלק בלתי נפרד ממעגל החיים; לא במקרה מאז התקופה הקדומה המקדשים הקדושים ביותר ביפן נהרסים ונבנים מחדש מדי כמה עשרות שנים. התחדשות החומר הינה בעלת משמעות סימבולית עמוקה, כשהיא מסמלת טוהר, קדושה והמשכיות. העץ הבהיר הנקי של הבנייה החדשה, הפריחה הקרבה של האביב, כל אלה מסמנים עבור העם היפני את התקווה שהשנה החדשה תביא עימה החלמה, שיקום והתחדשות.
בירת פוקישימה העיר סנדאי,
מראות ההרס שריתקו את העולם למסכי הטלוויזיות שייכים כבר להיסטוריה (צילום: )
מידע נוסף
כתבות נוספות
עלי הסתיו האדימו ונשרו, המקדשים העתיקים התקשטו לקראת חגיגות ראש השנה היפני והתמלאו במבקרים ועולי רגל, ובסיום ביצוע הטקסים ההולמים התחלפה לה השנה בשלום. גם בטוקיו הבירה החיים חזרו לשגרה ובתקופת המבצעים של תחילת השנה פקדו המוני הצרכנים את חנויות היוקרה המציעות את השפע הרגיל שלהן. קשה היה לדמיין שבמרחק של כמה מאות קילומטרים החיים עדיין נמצאים בסימן הישרדות.
בתי מלון בעיר איוואקי | כתבה על אתרים לביקור ראשון וביקור חוזר בקיוטו
המלטף? היום רק יסודות בטון חשופים מצביעים על מיקומם של בתים, כמו משבצות ענקיות בתשבץ החיים והמוות. שכונות שלמות נעלמו, נבלעו בתוך הים.
טיול עצמאי למזרח הרחוק לחצו לרשימת יעדים » טיול עצמאי למדינות הבלטיות לחצו לרשימת היעדים » טיול עצמאי לאוסטרליה וניו זילנד לחצו לרשימת ההצעות »
להתייחס לים בנימוס...
ידעתי שהאזור ספג נזק חמור, וציפיתי לראות הריסות ופסולת, אך מצאתי רק חוף נקי עם סימנים בלויים של חיים עברו. תושבי העיר, כוחות ההגנה והמשטרה, עבדו כאן חודשים כדי לפנות את החורבות ואת שרידי הבתים. היום רצועת החוף מזכירה יותר שדה נטוש מאשר שדה קרב. פה ושם בתים חדשים קמים, מקדש שינטו קטן עומד כמעט על קו המים, צבעם הבהיר של קירות העץ שלו מעיד על כך שנבנה מחדש אחרי הצונאמי.
עוד כמה חודשים והאוויר הימי הלח יקהה את העץ והמקדש ייראה כאילו עמד כאן מאז ומעולם. עוד כמה שנים ויקומו כאן בתים חדשים עם גגות רעפים נוצצים וגינות ירק, והחיים הרגילים יחזרו לאיוואקי. כבר היום, מתאוששת העיר אט-אט מההלם שעברה. רוב הכבישים והמדרכות תוקנו; התשתיות חזרו לתפקוד רגיל ; אפילו האקוואריום הענק, גאוות המקום, נפתח לקהל לפני זמן קצר. התושבים זוכרים היטב את כל סימני הדרך הלא קלה הזו, ואף ילדים קטנים יודעים בעל פה מתי תוקנה מסילת הרכבת, מאין הביאו את דגי הזהב החדשים לאקוואריום, מדוע עדיין יש לחסוך בחשמל, וכמה גבוה יכול להיות הערך של בקבוק מים כאשר הברז בבית מתייבש.
עם כל זאת, קולות של כעס תלונות או קיטורים הינם נדירים. "כשראינו את הבית ליד שנהרס כליל, הבנו שמה שקרה לנו זה שום דבר", מספרת אישה שביתה קיבל נזק קשה שעדיין לא תוקן. על אף בואו של החורף רוב בעלי המלאכה באזור עסוקים מעל ראשם בעבודות בנייה ותיקון ולא יכולים להתפנות לכל לקוח. אלה שביתם נהרס אך בני משפחתם ניצלו, מודים על החיים שלא נספו. אלה שאיבדו את יקיריהם מתאבלים תוך ידיעה שכוחו של הטבע הוא בלתי ניתן לשליטה, ויש לקבל את הרע באותה צורה בה מקבלים את טוב – בהבנה ובהשלמה. את הילדים של איוואקי מלמדים לא לפחד מהים, אלא לקבל אותו ולהתייחס אליו תוך שמירה על כללים, או "נימוסים", בפי המורה המקומי. בסופו של דבר, עבור בני המקום הים הוא מקור החיים באותה מידה בה יכול להפוך למקור של מוות.
בית נטוש עם תמונות ישנות נשענות על הקיר (צילום: הלנה גרינשפון)
דברים קטנים שדורשים אומץ גדול
רמת הקרינה היא עוד נושא שממשיך להעסיק את תושבי איוואקי. בעוד שבישובים רבים לאורך החוף הצפון מזרחי האתגר המרכזי הוא שיקום מהנזק הפיזי, בחלק זה של פוקושימה נלחמים גם עם השלכות התקלה בכור הגרעיני. איוואקי נמצאת במרחק של כ-40 ק"מ מהכור, מחוץ לגבולות אזור הפינוי של 20 ק"מ שמסביב לכור, ומעבר לקו שטח נוסף של 10 ק"מ שהוכרז כבעל סיכון לבריאות.
נכון להיום, הדיג בים נאסר לחלוטין, כל הסחורה החקלאית המקומית עוברת פיקוח קפדני; אחוזי הקרינה, נמוכים ככל שיהיו, נמדדים על בסיס יומי. הנזק הגדול, לדעת רבים, הוא הנזק הפסיכולוגי: חלפו לא מעט חודשים עד שהתושבים הצליחו להתגבר על תחושת אי שקט כללי ששררה בעיר. "אחרי התאונה בכור, אנשים הפסיקו לצאת החוצה", מספרת לי עקרת בית ואם לילדה בת 15. "רחובות השכונה התרוקנו, מגרש המשחקים שמול הבית השתתק לחלוטין".
אחד המראות המוכרים לכל מי שחי ביפן הוא מראה הפוטונים (מזרונים) שהוצאו לייבוש במרפסות הבתים בימים בהירים. "השכנים אפילו הפסיקו להוציא פוטונים!", ממשיכה האישה בפנים כעוסות, "ואז החלטתי שאני לא אתן לפחד להשתלט על חיינו. המשכתי לתלות את הפוטונים שלנו בחוץ, כפי שהייתי עושה תמיד. בהתחלה השכנים באו ואמרו: מה את עושה? אבל אחרי זמן מה חזרו גם הם להרגליהם. תסתכלי החוצה!" – מסכמת היא בנימה של גאווה שקטה. באותו יום חורפי קר וצלול שמש זרחה מעל איוואקי, וככל שיכולתי לראות, מאות פוטונים היו פרוסים על מרפסות העיר.
הר פסולת בבריכת השחייה של בית ספר מקומי (צילום: הלנה גרינשפון)
טיול עצמאי למזרח הרחוק לחצו לרשימת יעדים »
טיול עצמאי למדינות הבלטיות לחצו לרשימת היעדים »
טיול עצמאי לאוסטרליה וניו זילנד לחצו לרשימת ההצעות »
ללמוד מהפרח שיודע להרים ראש
כמה שקשה היא הדרך להחלמה, רוב האנשים בעיר מרגישים שהצונאמי גרם להם להבין את החשיבות האמיתית של הקהילה בה הם חיים, ושל הקשר העמוק עם הסובבים אותם – "קיזונה", החיבור. השלב הבא הוא ההתחדשות. "מייד אחרי רעידת האדמה נעצרה הספקת המים ונאלצנו ללכת להביא מים מרחוק", מספר איש מבוגר, ראש קהילה קטנה באיוואקי, שאירח אותי בביתו. "היינו חייבים לחסוך במים ולא יכולתי להשקות את הפרחים בגינה. ידעתי שאסור לי לבזבז מים, אבל לא יכולתי לסבול לראות את הצמחים נובלים. ביום שהייתה שמש חזקה במיוחד, לא החזקתי מעמד והשקיתי אותם. תוך כמה דקות הם הרימו את ראשם וחזרו לחיים. באותו רגע ידעתי בוודאות – בקרוב גם אנחנו נחזור לחיים הרגילים שלנו". כשנפרדנו לשלום המשכתי בדרכי אך לפני הפנייה הסתובבתי להעיף מבט אחרון במארח שלי. ברוגע רב השקה האיש את הפרחים בגינה הקטנה של ביתו, כאילו מעולם לא הפסיק לעשות זאת.
חלפה כמעט שנה מאז אסון רעידת האדמה והצונאמי. מראות ההרס שריתקו את העולם למסכי הטלוויזיות שייכים כבר להיסטוריה, אם כי להיסטוריה שעבור יפנים רבים הינה עדיין טרייה וכואבת. יפן מתאוששת בעקביות, בונה את עצמה מחדש, ומסתגלת למציאות החדשה הזו. במסורת היפנית, ההרס וההתחדשות הם חלק בלתי נפרד ממעגל החיים; לא במקרה מאז התקופה הקדומה המקדשים הקדושים ביותר ביפן נהרסים ונבנים מחדש מדי כמה עשרות שנים. התחדשות החומר הינה בעלת משמעות סימבולית עמוקה, כשהיא מסמלת טוהר, קדושה והמשכיות. העץ הבהיר הנקי של הבנייה החדשה, הפריחה הקרבה של האביב, כל אלה מסמנים עבור העם היפני את התקווה שהשנה החדשה תביא עימה החלמה, שיקום והתחדשות.
בירת פוקישימה העיר סנדאי,
מראות ההרס שריתקו את העולם למסכי הטלוויזיות שייכים כבר להיסטוריה (צילום: )
מידע נוסף
כתבות נוספות
עוד כמה חודשים והאוויר הימי הלח יקהה את העץ והמקדש ייראה כאילו עמד כאן מאז ומעולם. עוד כמה שנים ויקומו כאן בתים חדשים עם גגות רעפים נוצצים וגינות ירק, והחיים הרגילים יחזרו לאיוואקי. כבר היום, מתאוששת העיר אט-אט מההלם שעברה. רוב הכבישים והמדרכות תוקנו; התשתיות חזרו לתפקוד רגיל
נכון להיום, הדיג בים נאסר לחלוטין, כל הסחורה החקלאית המקומית עוברת פיקוח קפדני; אחוזי הקרינה, נמוכים ככל שיהיו, נמדדים על בסיס יומי. הנזק הגדול, לדעת רבים, הוא הנזק הפסיכולוגי: חלפו לא מעט חודשים עד שהתושבים הצליחו להתגבר על תחושת אי שקט כללי ששררה בעיר. "אחרי התאונה בכור, אנשים הפסיקו לצאת החוצה", מספרת לי עקרת בית ואם לילדה בת 15. "רחובות השכונה התרוקנו, מגרש המשחקים שמול הבית השתתק לחלוטין".
אחד המראות המוכרים לכל מי שחי ביפן הוא מראה הפוטונים (מזרונים) שהוצאו לייבוש במרפסות הבתים בימים בהירים. "השכנים אפילו הפסיקו להוציא פוטונים!", ממשיכה האישה בפנים כעוסות, "ואז החלטתי שאני לא אתן לפחד להשתלט על חיינו. המשכתי לתלות את הפוטונים שלנו בחוץ, כפי שהייתי עושה תמיד. בהתחלה השכנים באו ואמרו: מה את עושה? אבל אחרי זמן מה חזרו גם הם להרגליהם. תסתכלי החוצה!" – מסכמת היא בנימה של גאווה שקטה. באותו יום חורפי קר וצלול שמש זרחה מעל איוואקי, וככל שיכולתי לראות, מאות פוטונים היו פרוסים על מרפסות העיר.
טיול עצמאי למזרח הרחוק לחצו לרשימת יעדים » טיול עצמאי למדינות הבלטיות לחצו לרשימת היעדים » טיול עצמאי לאוסטרליה וניו זילנד לחצו לרשימת ההצעות »
ללמוד מהפרח שיודע להרים ראש
כמה שקשה היא הדרך להחלמה, רוב האנשים בעיר מרגישים שהצונאמי גרם להם להבין את החשיבות האמיתית של הקהילה בה הם חיים, ושל הקשר העמוק עם הסובבים אותם – "קיזונה", החיבור. השלב הבא הוא ההתחדשות. "מייד אחרי רעידת האדמה נעצרה הספקת המים ונאלצנו ללכת להביא מים מרחוק", מספר איש מבוגר, ראש קהילה קטנה באיוואקי, שאירח אותי בביתו. "היינו חייבים לחסוך במים ולא יכולתי להשקות את הפרחים בגינה. ידעתי שאסור לי לבזבז מים, אבל לא יכולתי לסבול לראות את הצמחים נובלים. ביום שהייתה שמש חזקה במיוחד, לא החזקתי מעמד והשקיתי אותם. תוך כמה דקות הם הרימו את ראשם וחזרו לחיים. באותו רגע ידעתי בוודאות – בקרוב גם אנחנו נחזור לחיים הרגילים שלנו". כשנפרדנו לשלום המשכתי בדרכי אך לפני הפנייה הסתובבתי להעיף מבט אחרון במארח שלי. ברוגע רב השקה האיש את הפרחים בגינה הקטנה של ביתו, כאילו מעולם לא הפסיק לעשות זאת.
חלפה כמעט שנה מאז אסון רעידת האדמה והצונאמי. מראות ההרס שריתקו את העולם למסכי הטלוויזיות שייכים כבר להיסטוריה, אם כי להיסטוריה שעבור יפנים רבים הינה עדיין טרייה וכואבת. יפן מתאוששת בעקביות, בונה את עצמה מחדש, ומסתגלת למציאות החדשה הזו. במסורת היפנית, ההרס וההתחדשות הם חלק בלתי נפרד ממעגל החיים; לא במקרה מאז התקופה הקדומה המקדשים הקדושים ביותר ביפן נהרסים ונבנים מחדש מדי כמה עשרות שנים. התחדשות החומר הינה בעלת משמעות סימבולית עמוקה, כשהיא מסמלת טוהר, קדושה והמשכיות. העץ הבהיר הנקי של הבנייה החדשה, הפריחה הקרבה של האביב, כל אלה מסמנים עבור העם היפני את התקווה שהשנה החדשה תביא עימה החלמה, שיקום והתחדשות.
בירת פוקישימה העיר סנדאי,
מראות ההרס שריתקו את העולם למסכי הטלוויזיות שייכים כבר להיסטוריה (צילום: )
מידע נוסף
כתבות נוספות
כתבות נוספות
 |
אודות הכותבת ד"ר הלנה גרינשפון, בוגרת אוניברסיטת קיוטו, מתמחה בחקר חברה ותרבות ביפן. הלנה מרצה באוניברסיטה העברית בחוג ללימודי מזרח אסיה ומדריכת טיולים מטעם 'יפן חוויה אחרת'. התגוררה ביפן יותר מחמש שנים ושולטת בשפה המדוברת והכתובה. |
