www.goTravel.co.il
הכתבה מעניינת? שלחו אותה בדואר למי שתרצו

הקש בתיבה את רצף האותיות המופיע למטה:

גאורגיה ואני: סיפור אהבה


גאורגיה ואני -
סיפור אהבה דרך עיניו של מדריך טיולים

כתב וצילם: ד"ר חזי שקד


לא אחת שואלים אותי מטיילי, האם לא נמאס לי לחזור ולבקר פעם אחר פעם באותו המקום? לטייל ולהדריך באותו היעד? יש משהו בשאלתם, אבל באמתחתי תשובה מוכנה, מנסה להתחמק באלגנטיות מלתת תשובה: האם לא נמאס לכם להגיע כל בוקר אל מקום עבודתכם? התשובה מעלה בדרך כלל חיוך של מבוכה על פני השואלים. לא שזו כוונתי. תשובתי באה להדגיש את הנקודה, כי כל עוד אוהב האדם את מקום עבודתו ואת עבודתו בכלל, השאלה בדרך כלל לא מהותית.
 
במדינות רבות בכל רחבי תבל ביקרתי, וברבות בהן אני ממשיך ומבקר כמדריך. הפעם נשאלה השאלה בגאורגיה - והתשובה קלה. אנסה להסביר.
 
גלטי - גאוותו של דויד הבנאי
גלטי - גאוותו של דויד הבנאי
 

מדרפט ג




 
להתאהב כל בוקר מחדש
בסופו של יום הדרכה, מטיילי פרשו לחדריהם ואני לחדרי. מתוך בליל האירועים שעברו עלינו באותו היום, מתוך שטף האינפורמציה שהעברתי ומתוך מבול השאלות שנשאלתי, צצה לה גם השאלה איתה פתחתי את הכתבה, כאילו דורש מוחי ומאלץ אותי לעשות חשבון נפש עם עצמי. את התשובה לאחר חשבון הנפש הפרטי שלי אשאיר לעצמי. אולם אם יש אזור אחד בעולם בו התשובה עולה בקנה אחד עם תחושותיי הפנימיות, אזור אליו אני תמיד נרגש לחזור, ולא חשוב כמה פעמים, אזור שאני תמיד רוצה ומוכן להגיע אליו שוב ושוב, הרי זה הקווקז. ואם יש מדינה שאני הכי אוהב בקווקז הרי זו גאורגיה. לבקר מחדש בגאורגיה, כל ביקור בתקופה אחרת, זה עבורי כאילו להגיע אליה כל פעם מחדש. עניין של טעם.
 
לא אנפנף בקלישאות על עם חם ומכניס אורחים. לא אלאה אתכם בקלישאות על המדינה היפה בעולם, על נופיה המדהימים, החל מרכסי הרים מושלגים, יערות מגוונים, כרי דשא ירוקים ואינסופיים, הרבה מים ופריחה עוצרת נשימה גם בחודש יוני, וכלה באזורים חצי מדבריים בעלי תצורות נוף וגיאולוגיה מרתקת. לא אכביר במילים על האוכל הגאורגי הנהדר, על היין המשובח ועל ארוחות מסורתיות מלאות שמחת חיים. לא אספר לכם על אין סוף אתריה ההיסטוריים המעניינים, ערי מערות חצובות בסלע, מבצרים מרשימים, כנסיות עתיקות ובנייני פאר מתקופות שלטון רוסיה הצארית.
 
פסטורליה אמיתית - רועה הכבשים גאורגי
פסטורליה אמיתית - רועה הכבשים
 
הפאזל של גאורגיה
את הדברים שהזכרתי זה עתה יכול המטייל לחוש בעצמו כשהוא מבקר בגאורגיה. המבקר במדינה זו ייחשף כמעט באופן מיידי ליופייה, לנופיה, לאנשיה ולאתריה. אלה הם הדברים שאני ראיתי בביקוריי הראשונים במדינה זו. אין בכך כדי להפחית מאומה. אולם ככל שלמדתי אודותיה יותר, ככל שהתחלתי להבין את תרבותה מצד אחד ואת מהותה מצד שני, הבנתי שבכל ביקור אני חוזר ארצה עם עוד חתיכה מהפאזל הנקרא "גאורגיה". אני מוצא עצמי מחכה לעוד ועוד ביקורים כדי להשלים את הפאזל המיוחד הזה, מנסה לייצר את התמונה המלאה, בניסיון להבין כיצד אומה שנשלטה כמעט תמיד על ידי עמים אחרים, לאורך כמעט כל אלפיים השנים האחרונות, אומה שסבלה מפלישות ומכיבושים אכזריים למכביר, כיצד בכל זאת הצליחה להתבדל מהעמים השכנים ומהמדינות השכנות? כיצד היא התהוותה לכדי ישות אחת ולעם אחד בעל מאפיינים ייחודיים בסביבה כל כך עוינת? במידת של צדק יציין הקורא כי הדבר מזכיר לו את סיפורו של העם היהודי, ויותר מזה את סיפור תקומתו המופלאה והתקבצותו מהגולה. אני בהחלט מסכים להשוואה. מסתבר שלעמים קטנים יש הרבה יותר מה להפסיד, וכנראה שיש להם גם הרבה יותר על מה להילחם. אולי נכונותם להילחם כנגד צוררים למיניהם וכובשים זרים תמיד תהייה גדולה יותר בהשוואה לעמים גדולים? מעין פרשנות למלחמת אין ברירה. אולי.
 
 שוק גאורגי
שפע של פירות - דובדבנים ותותי שדה
 




 
עם קטן ואמיץ
לכל עם קטן שסבל מהתנכלויות של שכנים ומאימפריות דורסניות יש את "סיפורו הייחודי" ואת מנהיגיו המדיניים והצבאיים שמצאו את הדרכים לשמור על זהותו של העם ועל גורלו. לנו לא היו חסרים מנהיגים שכאלה לכל אורך ההיסטוריה שלנו. משה רבנו, המלכים, הנביאים, החשמונאים ובר כוכבא הם דוגמאות למדינאים ומנהיגים בתקופות הקדומות. אחר כך היו לנו את מנהיגי הגולה שהנהיגו רוחנית את הקהילות שנפוצו לכל עבר. בנימין זאב הרצל עשה את הבלתי נתפס וללא טלפונים, ללא מכשירי פקס, ללא דוא"ל, ללא מחשבים וללא דואר מהיר, הצליח לתאם ולכנס את מנהיגי היהודים מכל העולם, במקום אחד, בבאזל בשנת 1897.
 
באותו האופן גם לגאורגים לא חסרו מנהיגים מדיניים, צבאיים ורוחניים. המנהיגים המדיניים היו המלכים. חלק גדול מהם היו גם מצביאים. ואחטאנג גורגסלי (Vakhtang Gorgasali) - מלך לוחם ומנהיג נערץ עד היום, שלט במאה ה - 5 לספירה ונלחם באומץ לב וללא מורא בפרסים. המלך דויד הרביעי, הידוע בכינוי דויד הבנאי - איחד את הממלכה ונלחם כנגד הסלג'וקים. בזכותו הפכה גאורגיה בסוף המאה ה - 11 לאימפריה אזורית, כזו שיש להתחשב בה וברצונותיה. בתקופת שלטון נינתו, תקופת שלטונה של המלכה תמרה, הגיעה גאורגיה לשיא פריחתה. בתקופה זו נכתבה הפואמה הגאורגית החשובה ביותר, "עוטה עור הנמר", על ידי גדול משורריה של גאורגיה ומי שנחשב גם היום למשוררה הלאומי, שותא רוסתוולי (Shota Rustaveli).
במאה ה - 13 פלשו לכאן המונגולים וגאורגיה חזרה להיות עם נכבש, כמעט לכל אורך ההיסטוריה, עד קבלת עצמאותה בשנת 1991.
 
 דויד הרביעי הידוע כדויד הבנאי, גאורגיה
דויד הרביעי הידוע כדויד הבנאי
 
גאורגיה הופכת נוצרית
המנהיגים הרוחניים היו כמובן אנשי הדת. הגאורגים גאים בעובדה שהם היו המדינה השנייה או השלישית בעולם שהכריזה על הנצרות כדת רשמית. ייתכן כי אתיופיה הקדימה את גאורגיה בשנה או בשנתיים. הכריז על כך המלך מיריאן השלישי במאה הרביעית לספירה. לפני כן, 26 שנים קודם, עשו זאת הארמנים.
סיפורה של הנצרות בגאורגיה מתחיל עם הגעתה של נינו הקדושה במאה הרביעית לספירה למצחטה, בירתה הפגאנית של ממלכת איבריה - היא גאורגיה הקדומה. על פי האמונה הגאורגית, בזמן צליבתו של ישו ביקר בירושלים יהודי תושב מצחטה, העונה לשם אליאס (אליהו). אליאס נוכח בצליבתו של ישו והמסורת טוענת כי במעמד זה הוא קיבל את גלימתו של ישו מחייל רומאי. עם סיום עסקיו חוזר אליאס למצחטה עיר הולדתו ואתו הגלימה של ישו. כשהוא מגיע לעירו הוא פוגש באחותו צידוניה וזו אוחזת בגלימתו של ישו, ובאופן מיידי היא מתה, יש האומרים בשל גל רגשות אדיר שאחז בה. לא היה ניתן להסיר את הגלימה מאחיזתה, ועל כן היא נקברה ביחד עם הגלימה. מאוחר יותר צמח ממקום קבורתה עץ ארז ענק, לו היה תפקיד חשוב מאוד בבניית הכנסייה החשובה והקדושה ביותר בגאורגיה - קתדרלת סווטיצחובלי (Svetitskhoveli). 
 
נינו הקדושה מגיעה למצחטה ושם היא אחראית לכמה ניסים שגרמו למלכה ננה, אשתו של המלך מיריאן השלישי, להבריא ממחלתה חשוכת המרפא. כתוצאה מכך מחליטה המלכה ננה, להמיר את דתה הפגאנית-זורואסטרית לנצרות, בניגוד לדעת בעלה. על פי הסיפור, יצא המלך מיריאן למסע ציד ושם איבד את מאור עיניו והלך לאיבוד. תפילותיו לאלים לא עזרו, והוא החליט להתפלל לאל של נינו. ראייתו של המלך מיריאן חזרה כמובן לקדמותה. ברגע זה הוא מחליט שגם הוא צריך להתנצר, וכך גם כל עמו. בשנת 327 לספירה מכריז מיריאן השלישי על הנצרות כדת רשמית של העם הגיאורגי.
 
וכך, לאורך השנים, מתהווה לה נצרות אורתודוקסית גאורגית, בעלת מאפיינים מקומיים משלה, בעלת סיפורים ומסורות משלה ובעלת קדושים משלה. אין ספק שהדבר עוזר בגיבושה של ישות וזהות עצמית.
 
שלכת בטראנס-קווקאז, גאורגיה
שלכת בטראנס-קווקאז
 
מדף הפולקלור של גאורגיה
בכל ביקור אני מגלה עוד סיפור, עוד אגדה, עוד קדוש שטרם שמעתי עליו, עוד מלך שמעשיו ומעלליו חדשים לי, ממלא את "מדף הפולקלור" שלי בעוד פיסת מידע. את ה"סודות" האלה אני מנסה ללקט בביקוריי החוזרים ונשנים בכל אחד מהאתרים בהם אני מבקר. תמיד יהיה איזשהו קיר של כנסייה שעליו תבליט שמספר סיפור שפספסתי. תמיד נראה עוד תמונה שאת סיפורה טרם שמעתי. תמיד נמצא עוד איקונות ועוד גיבורים שטרם קראתי עליהם. כך, למרות שאני מספר למטיילי על ההיסטוריה, האגדות והפולקלור שיצרו את העם הגאורגי, נותן את פרשנותי לסיפורים ועל מה שהבדיל את הגאורגים מעמים אחרים בסביבה שתמיד רחשה וגעשה, תמיד אני לומד משהו חדש. תמיד חוזר ארצה עם עוד פיסת פאזל קטנה. אולי יום אחד, אולי, תהייה בידי תמונה מלאה.





חזי שקד אודות הכותב
ד"ר חזי שקדמנכ"ל ובעלים של חברת הטיולים Mouflon. אקולוג ואנתרופולוג, מרצה לקהל הרחב, מטפס הרים ומדריך טיולים ליעדים מגוונים ברחבי העולם. מתמחה בטיולי שטח ובטיולי עומק בדגש היסטורי, דתי, תרבותי, אנתרופולוגי ופולקלוריסטי. אוהב את שעושה ורואה בכך שליחות. 


לקריאת כתבות נוספות של חזי








מספר צפיות: 8389
2129