.jpg)
תחת כנפי הצלב – סיפור התנצרותה של גאורגיה
מאת:
תחילה האמינו היושבים בגאורגיה בפנתיאון אלים שמקורותיו ככל הנראה במסופוטמיה, אולם מאז כיבושי פומפיוס בקווקז החלו תושבי האזור לשאת את עיניהם מערבה. בשנת 337 לספירה הנוצרית ארע מהפך גדול בתולדות כרתלי (שמה של גאורגיה בפי תושביה), הממלכה המרכזית מבין נסיכויות האזור.
באתוס גאורגי קדום, מסופר שבאותה שנה, הגיעה אל כרתלי הנזירה נינו מקפאדוקיה. נינו, שנודעה ביופיה הרב, התיישבה על מצוק החולש על מפגש הנהרות מטקווארי ואראגווי ועל עיר הבירה של כרתלי, מצחטה (Mtskheta), השוכנת לגדתם.
נצרות גאורגית (צילום: יותם יעקובסון)
.jpg)
טיולי אקטיב - אופניים, שייט והליכה לחצו לרשימת יעדים »
טיול עצמאי למדינות הבלטיות לחצו לרשימת היעדים »
טיול עצמאי למזרח הרחוק לחצו לרשימת יעדים »
חדירת הנצרות לגאורגיה וסיבותיה
במהלך שהותה שם, ריפאה רבים ודרשה אודות ישו בפני מבקריה. לימים ליקטה זמורות גפן וגזזה את שערה העבות. על ידי שכרכה את מחלפותיה סביב אגודות הענפים, התקינה צלב גדול שנראה ליושבי העיר למטה. מכיוון שהצלב היה עשוי חומרים רכים, נשמטו אונותיו מעט. הדבר מאפיין מאז את הצלב הגאורגי, הקרוי צלב נינו. בעקבות מעשי נסים שעשתה נינו התנצרה המלכה, אך המלך מיריאן השלישי הסכים להתנצר רק לאחר שנינו ריפאה אותו מחולי קשה. במקום בו ישבה נינו הקדושה במרומי ההר, ניצבת מאז המאה השישית לספירה, כנסייה מרשימה, הקרויה כנסיית ג'ווארי ( Jvari ), בגאורגית "צלב". הצלב המקורי של נינו מאוחסן, לפי האמונה, בכנסיית סיאוני בטביליסי, הבירה, שם ניתן לראותו מאחורי זכוכית מפויחת ושבכת ברזל כבדה. 
מצודת אנאנורי שנבנתה במאה ה- 16 (צילום: John Crane )
בחינה מדוקדקת יותר של האירועים המדיניים, בשליש השני של המאה הרביעית לסה"נ, מאפשרת את ראייתו של המיתוס בהקשר פוליטי: כבר בשנת 224 לספירה, השתנה מערך הכוחות באזור בצורה קיצונית. את מקומה של השושלת הפרתית בסהר הפורה, תפסה השושלת הססאנית, שהייתה גדולה וחזקה מקודמתה. מייד עם התחזקותם, החלו הססאנים בניסיונות לבסס את שליטתם באזורים המערביים של ממלכתם ונגסו בגבול הביזאנטי. מטרתם הייתה להשתלט על רמת אנטוליה והקווקז, אזורים בהם עברו רוב דרכי הסחר הקדומות שהבטיחו עושר רב למחזיק בהן. תחילה הצליחו הססאנים במסעותיהם במידה כזו, שלמלכי כרתלי לא הייתה ברירה אלא לשתף עימם פעולה. לימים, במאה השלישית לסה"נ, הצליחו הרומאים להדוף את הפרסים. מערך הכוחות השקול והיחלשותן של שתי האימפריות בשל הקרבות הרבים הביא את שני הצדדים לחתימת הפסקת לוחמה. בהסכם, שנחתם בניסיבין (מרכז אנטוליה, אסיה הקטנה), בשנת 298 לסה"נ, נקבע כי אזורי החיץ בין האימפריות, ביניהן גם גאורגיה, יוותרו תחת השפעה רומית. תוקף ההסכם הוגבל ל-40 שנה והיה עתיד לפוג ב- 338 לסה"נ. והנה, בדיוק שנה לפני מועד תפוגתו מגיעה לה נינו ומחוללת מהפכות. הייתכן כי ביקשה גאורגיה להפגין את נאמנותה המוחלטת ל ביזנטיון במסווה דתי?
בלב ליבה של מצחטה הקדומה, ניצבת קתדרלת סווטיצחובלי "העמוד נותן החיים", המקודשת ביותר במדינה. גם באתר זה נכרכו מסורות כדי לתת תוקף קדום יותר למועד הגעתה של הנצרות לגאורגיה. לפי האגדה, במאה ה-1 לסה"נ, אליאס, יהודי בן העיר, המיר את דתו לנצרות. הוא הגיע אל ירושלים בזמן שישו נצלב והביא למצחטה פיסה מבגדו. כשנגעה סידונה, אחותו של אליאס בבגד, היא מייד מתה מהתרגשות, אך כשניסו לחלץ את הבגד מבין אצבעותיה לא הצליחו ולכן נקברו השניים יחדיו. לימים צמח על קבר סידונה ארז לבנון אדיר. לאחר התנצרותו של המלך מיריאן השלישי, כשהחליט לבנות כנסייה, בחר את מקום קבורתה. הוא ציווה על כריתת הארז לשם הכנת עמודים. מסופר כי העמוד השביעי התרומם באוויר ונחת רק לאחר שנינו התפללה מולו משך לילה שלם. משך שנים רבות ניגרו ממנו טיפות שריפאו אנשים. לאותו מבנה קדום אין כל כיום זכר ותחתיו הוקמו כמה כנסיות מאבן. עד היום מצביעים על קברה של סידונה ובין הפרסקאות הרבים במקום יש תיאורים לא מועטים של פרטי הסיפור.
על מצחטה בכתבה על הדרך הצבאית
קתדרלת סווטצחובלי בעיר מצחטה (צילום: Levan Gokadze)
התעצמות הנצרות
הנצרות בגאורגיה זכתה לחיזוק גדול במאה השישית לסה"נ, כאשר הגיעו אליה 12 אבות הכנסייה הסוריים, שהיו הראשונים להקים מנזרים מדינה. המוכר ביותר מבין האבות הסוריים הוא דויד גרג'ה (David Gareja) , שפירושו "הנוטש". מסופר שהכינוי ניתן לו כיוון שבחר לעזוב כל מקום ישוב ולצאת עם תלמידיו אל מקום מבודד לחלוטין. כשמצא מקום כזה, הנמצא כיום על גבול אזרבייג'ן, הקים בו מנזר, הקרוי מאז מנזר דויד גרג'ה. תלמידיו הזדעקו שימותו שם מרעב, אולם בזכות חסדו של מורם ואלוהים, הגיעו אליהם מדי יום צביות שהניבו עבורם חלב.
ראשיתו של המנזר במערה טבעית בסלע חול, אולם בהדרגה הוא הלך והתפתח ונחצבו בו מערות מגורים, חדרי אוכל ואולמות תפילה. חרף שיני הזמן שנתנו אותותיהן במערות ופגיעתם הקשה של הספאווים הפרסים, גם היום ניתן לבקר בחלק מהמערות. באחדות מהן אף השתמרו פרסקאות המתארים את תולדות המקום. כיום חיים במקום נזירים ספורים שאינם אלא הד חלוש לקהילה הנזירית העצומה שחייתה כאן בעבר. במאה השביעית לסה"נ נכבש רוב שטחה של גאורגיה על ידי המוסלמים, והנוצרים נותרו בעמדת נחיתות. 
מנזר דויד גרג'ה (צילום: יותם יעקובסון)
טיולי אקטיב - אופניים, שייט והליכה לחצו לרשימת יעדים »
טיול עצמאי למדינות הבלטיות לחצו לרשימת היעדים »
טיול עצמאי למזרח הרחוק לחצו לרשימת יעדים »
תחילת תור הזהב הנוצרי
במהלך המאה העשירית הצליח בגרט השלישי, אחד הנסיכים, לצבור בהדרגה כוח ולזכות בתואר מלך ובמקביל להשתלט על רוב חלקי גאורגיה בגבולותיה היום. טביליסי, הבירה, נותרה עם זאת מובלעת מוסלמית שאותה לא הצליח לכבוש. על מנת לתת ביטוי מוחשי לאחידות השלטונית שביקש ליצור, הורה המלך בגרט השלישי על הקמת שלוש קתדרלות עצומות ברחבי תחום שלטונו.
את הקתדרלה הגדולה מבין השלוש הקים בעיר בירתו, קוטאיסי. הקתדרלה, הקרויה "בגרטי" על שמו, התנשאה בעבר לגובה 57 מטר, אולם את פארה הרב ניתן כיום רק לדמיין. במהלך המאה ה-16 היא שימשה את התורכים כמחסן תחמושת שהתפוצץ. למרות הפגיעה הקשה משמשת הכנסייה עד היום למיסות ימי ראשון, אלא שכשיורד גשם מומלץ להגיע עם מטריה. הקתדרלה הוכרה כנכס שימור עולמי על ידי אונסק"ו. בגרט השלישי הקים קתדרלה גדולה גם במקום כנסיית סווטיצחובלי הקודמת. למעשה, זהו המבנה הנראה במקום כיום. הקתדרלה השלישית הוקמה באלוורדי, שבמחוז המזרחי קחטי. היא הוקדשה לפטרון הלאומי של המדינה סנט ג'ורג'. מעל הכניסה ישנו פרסקו גדול שבו נראית נסיכה מובילה דרקון קשור בחבל. זוהי אנדרומדה, הנסיכה שהוצלה על ידי פרסאוס, המוכרת גם מנמל ימה של יפו. בנצרות נקשר סיפור הרג מפלצת-הים עם סנט ג'ורג' ולכן מוזכר כאן הסיפור. 
כנסיית השילוש הקדוש למרגלות פסגת הר קזבג בקווקז הגבוה
זוהר הממלכה הנוצרית
במהלך המאה ה-12 שלט בגאורגיה דויד המכונה "הבנאי" (דַוית אר'מַשֶנֶבֶלי). מלך זה תרם יותר מכל ליצירת זהות לאומית גאורגית. תקופת שלטונו החלה בעמדת נחיתות מובהקת. אביו פרש מהכס בעודו בחיים והוריש לבנו בן ה-16 ממלכה שספגה רעידת אדמה, בצורת קשה ומתקפות סלג'וקיות חוזרות ונשנות. חרף כך הצליח דויד הבנאי לשקם את ממלכתו ולהפכה לישות דומיננטית במרחב. הוא כבש את טביליסי מידי המוסלמים, מיגר אותם מתחום ממלכתו וערך שורה של רפורמות מרחיקות לכת ומהפכניות בשלטון, במנהל הכנסייתי, במערכת המשפט ובצבא. האגדה מספרת שדויד הבנאי נהג להתפלל עם המוסלמים ביום שישי, עם היהודים בשבת ועם הנוצרים ביום ראשון, רמז למדיניות השוויונית-חילונית שניסה ליצור. מבחינות רבות באות הרפורמות של דויד הבנאי לידי ביטוי בגלאטי, מתחם האקדמי שהקים מעט מחוץ לקוטאיסי, שבו גם נקבר לימים. דויד לא זכה לראות את השלמת המתחם, אך נקבר לפי הנחיותיו במה שהיה בעבר שער הכניסה הראשי למתחם, כשמצבתו משמשת מרצפת, סמל לצניעותו. חלקים גדולים מהמתחם לא שרדו, אך מה שנותר מספיק כדי לעורר רושם עמוק.
תחת כל הצלבים המתנוססים בראש הכיפות במתחם ניתן להבחין בסהר קטן, סמל לניצחונותיו של דויד על הסלג'וקים. עד המאה ה-15 שימש האתר כמרכז תיאולוגי ומדעי גדול. מטרתו של דויד הייתה להפוך את המקום למעין אתונה שנייה. מסופר שדויד עצמו השתתף בבניית האתר. המקומיים מצביעים על האבן הגדולה ביותר ומספרים שסחב אותה מהנהר. מהיכלות הלימוד לא נותר הרבה, אך הכנסיות השתמרו בשלמותן.
הכנסייה הראשית מוקדשת למרים הבתולה. הכנסייה מכוסה כולה פרסקאות שלמים מכמה תקופות ובאפסיס (גומחה חצי כדורית בקיר המזרחי) שלה פסיפס נהדר שבו יותר מ- 2.5 מיליון אבנים זעירות. תחת מגדל הפעמונים נובע מעיין המלכה תמרה, שלו, כך מאמינים, סגולות מרפאות.
לא רחוק ממתחם גלאטי נמצא קניון עמוק ומתעקל. על השלוחה הצרה שהוא חובק ניצבת כנסיית מוצאמטה (Mozameta) הקדומה, המנציחה את זכרם של שני דוכסים אחים, דויד וקוסטנטין מחאיידזי. בהתאם למסורת המרטירית שגאורגיה, כמו כל מדינה נוצרית משופעת בה, מסופר כי המוסלמים קשרו לגופם אבנים כבדות והשליכו אותן לנהר. כעבור זמן נראו גופות האחים נישאות מעלה על ידי אריות שהניחו אותן במקום בו ניצבת כיום הכנסייה. עצמות האחים מוחזקות מאז בארון מורם. מאמינים שהזוחלים מתחתיו בלי לגעת בדפנות, זוכים שמשאלות שיתגשמו. אגדה מודרנית מספרת שבתקופה הסובייטית העלימו שלושה גנרלים את העצמות. דברים נוראיים קרו לכל אחד מהם ולכן החליטו להשיב את הגזל ולבקש מחילה. תקופת העצמאות והחוסן המדיני שהחלה בימי בגרט השלישי, נמשכה עד ראשית המאה ה-13, תום ימי שלטונה של המלכה תמרה, שבמהלכם חובר גם "עוטה עור הנמר", האפוס הגאורגי הלאומי שכתב שותא רוסתוולי. תקופה זו מאופיינת בכך שהשבטים השונים החיים בגאורגיה הפכו לראשונה להיות עם מלוכד, בעל זהות לאומית. זהות זו חוזקה על ידי יצירת מסד תרבותי רחב הכולל שפה, מפעלי תרגום רבים, אומנות לסוגיה, ארכיטקטורה וממשל ייחודי ושונה. 
המלכה תמרה – פרסקו בוורדזיה (צילום: GNU)
סוף עידן
במאה ה-13 הסתיים תור הזהב של בכיבוש הממלכה על ידי המונגולים שהיו בשיא כוחם. המונגולים שלטו בגאורגיה כשהם מותירים את המלוכה הגאורגית על כנה. כתוצאה מסכסוכים בין האצולה הגאורגית לשלטון המרכזי ובינם לבין עצמם, התפרקה הממלכה הגאורגית למספר נסיכויות, דבר שנוצל על ידי המעצמות שסביבם שהפכו את הגאורגים לווסאלים של אדוניהם הפיאודליים.
כתבות נוספות על גאורגיה
הדרך הצבאית בין גאורגיה לרוסיה
טבע ופריחה בגאורגיה
בתי כנסת ובתי קברות יהודיים בגאורגיה
© כל הזכויות שמורות ליותם יעקבסון
על מצחטה בכתבה על הדרך הצבאית
ראשיתו של המנזר במערה טבעית בסלע חול, אולם בהדרגה הוא הלך והתפתח ונחצבו בו מערות מגורים, חדרי אוכל ואולמות תפילה. חרף שיני הזמן שנתנו אותותיהן במערות ופגיעתם הקשה של הספאווים הפרסים, גם היום ניתן לבקר בחלק מהמערות. באחדות מהן אף השתמרו פרסקאות המתארים את תולדות המקום. כיום חיים במקום נזירים ספורים שאינם אלא הד חלוש לקהילה הנזירית העצומה שחייתה כאן בעבר.
טיולי אקטיב - אופניים, שייט והליכה לחצו לרשימת יעדים »
טיול עצמאי למדינות הבלטיות לחצו לרשימת היעדים »
טיול עצמאי למזרח הרחוק לחצו לרשימת יעדים »
תחילת תור הזהב הנוצרי
במהלך המאה העשירית הצליח בגרט השלישי, אחד הנסיכים, לצבור בהדרגה כוח ולזכות בתואר מלך ובמקביל להשתלט על רוב חלקי גאורגיה בגבולותיה היום. טביליסי, הבירה, נותרה עם זאת מובלעת מוסלמית שאותה לא הצליח לכבוש. על מנת לתת ביטוי מוחשי לאחידות השלטונית שביקש ליצור, הורה המלך בגרט השלישי על הקמת שלוש קתדרלות עצומות ברחבי תחום שלטונו.
את הקתדרלה הגדולה מבין השלוש הקים בעיר בירתו, קוטאיסי. הקתדרלה, הקרויה "בגרטי" על שמו, התנשאה בעבר לגובה 57 מטר, אולם את פארה הרב ניתן כיום רק לדמיין. במהלך המאה ה-16 היא שימשה את התורכים כמחסן תחמושת שהתפוצץ. למרות הפגיעה הקשה משמשת הכנסייה עד היום למיסות ימי ראשון, אלא שכשיורד גשם מומלץ להגיע עם מטריה. הקתדרלה הוכרה כנכס שימור עולמי על ידי אונסק"ו. בגרט השלישי הקים קתדרלה גדולה גם במקום כנסיית סווטיצחובלי הקודמת. למעשה, זהו המבנה הנראה במקום כיום. הקתדרלה השלישית הוקמה באלוורדי, שבמחוז המזרחי קחטי. היא הוקדשה לפטרון הלאומי של המדינה סנט ג'ורג'. מעל הכניסה ישנו פרסקו גדול שבו נראית נסיכה מובילה דרקון קשור בחבל. זוהי אנדרומדה, הנסיכה שהוצלה על ידי פרסאוס, המוכרת גם מנמל ימה של יפו. בנצרות נקשר סיפור הרג מפלצת-הים עם סנט ג'ורג' ולכן מוזכר כאן הסיפור.
כנסיית השילוש הקדוש למרגלות פסגת הר קזבג בקווקז הגבוה
זוהר הממלכה הנוצרית
במהלך המאה ה-12 שלט בגאורגיה דויד המכונה "הבנאי" (דַוית אר'מַשֶנֶבֶלי). מלך זה תרם יותר מכל ליצירת זהות לאומית גאורגית. תקופת שלטונו החלה בעמדת נחיתות מובהקת. אביו פרש מהכס בעודו בחיים והוריש לבנו בן ה-16 ממלכה שספגה רעידת אדמה, בצורת קשה ומתקפות סלג'וקיות חוזרות ונשנות. חרף כך הצליח דויד הבנאי לשקם את ממלכתו ולהפכה לישות דומיננטית במרחב. הוא כבש את טביליסי מידי המוסלמים, מיגר אותם מתחום ממלכתו וערך שורה של רפורמות מרחיקות לכת ומהפכניות בשלטון, במנהל הכנסייתי, במערכת המשפט ובצבא. האגדה מספרת שדויד הבנאי נהג להתפלל עם המוסלמים ביום שישי, עם היהודים בשבת ועם הנוצרים ביום ראשון, רמז למדיניות השוויונית-חילונית שניסה ליצור. מבחינות רבות באות הרפורמות של דויד הבנאי לידי ביטוי בגלאטי, מתחם האקדמי שהקים מעט מחוץ לקוטאיסי, שבו גם נקבר לימים. דויד לא זכה לראות את השלמת המתחם, אך נקבר לפי הנחיותיו במה שהיה בעבר שער הכניסה הראשי למתחם, כשמצבתו משמשת מרצפת, סמל לצניעותו. חלקים גדולים מהמתחם לא שרדו, אך מה שנותר מספיק כדי לעורר רושם עמוק.
תחת כל הצלבים המתנוססים בראש הכיפות במתחם ניתן להבחין בסהר קטן, סמל לניצחונותיו של דויד על הסלג'וקים. עד המאה ה-15 שימש האתר כמרכז תיאולוגי ומדעי גדול. מטרתו של דויד הייתה להפוך את המקום למעין אתונה שנייה. מסופר שדויד עצמו השתתף בבניית האתר. המקומיים מצביעים על האבן הגדולה ביותר ומספרים שסחב אותה מהנהר. מהיכלות הלימוד לא נותר הרבה, אך הכנסיות השתמרו בשלמותן.
הכנסייה הראשית מוקדשת למרים הבתולה. הכנסייה מכוסה כולה פרסקאות שלמים מכמה תקופות ובאפסיס (גומחה חצי כדורית בקיר המזרחי) שלה פסיפס נהדר שבו יותר מ- 2.5 מיליון אבנים זעירות. תחת מגדל הפעמונים נובע מעיין המלכה תמרה, שלו, כך מאמינים, סגולות מרפאות.
לא רחוק ממתחם גלאטי נמצא קניון עמוק ומתעקל. על השלוחה הצרה שהוא חובק ניצבת כנסיית מוצאמטה (Mozameta) הקדומה, המנציחה את זכרם של שני דוכסים אחים, דויד וקוסטנטין מחאיידזי. בהתאם למסורת המרטירית שגאורגיה, כמו כל מדינה נוצרית משופעת בה, מסופר כי המוסלמים קשרו לגופם אבנים כבדות והשליכו אותן לנהר. כעבור זמן נראו גופות האחים נישאות מעלה על ידי אריות שהניחו אותן במקום בו ניצבת כיום הכנסייה. עצמות האחים מוחזקות מאז בארון מורם. מאמינים שהזוחלים מתחתיו בלי לגעת בדפנות, זוכים שמשאלות שיתגשמו. אגדה מודרנית מספרת שבתקופה הסובייטית העלימו שלושה גנרלים את העצמות. דברים נוראיים קרו לכל אחד מהם ולכן החליטו להשיב את הגזל ולבקש מחילה. תקופת העצמאות והחוסן המדיני שהחלה בימי בגרט השלישי, נמשכה עד ראשית המאה ה-13, תום ימי שלטונה של המלכה תמרה, שבמהלכם חובר גם "עוטה עור הנמר", האפוס הגאורגי הלאומי שכתב שותא רוסתוולי. תקופה זו מאופיינת בכך שהשבטים השונים החיים בגאורגיה הפכו לראשונה להיות עם מלוכד, בעל זהות לאומית. זהות זו חוזקה על ידי יצירת מסד תרבותי רחב הכולל שפה, מפעלי תרגום רבים, אומנות לסוגיה, ארכיטקטורה וממשל ייחודי ושונה. המלכה תמרה – פרסקו בוורדזיה (צילום: GNU)
סוף עידן
במאה ה-13 הסתיים תור הזהב של בכיבוש הממלכה על ידי המונגולים שהיו בשיא כוחם. המונגולים שלטו בגאורגיה כשהם מותירים את המלוכה הגאורגית על כנה. כתוצאה מסכסוכים בין האצולה הגאורגית לשלטון המרכזי ובינם לבין עצמם, התפרקה הממלכה הגאורגית למספר נסיכויות, דבר שנוצל על ידי המעצמות שסביבם שהפכו את הגאורגים לווסאלים של אדוניהם הפיאודליים.
כתבות נוספות על גאורגיה
הדרך הצבאית בין גאורגיה לרוסיה
טבע ופריחה בגאורגיה
בתי כנסת ובתי קברות יהודיים בגאורגיה
© כל הזכויות שמורות ליותם יעקבסון
כנסיית השילוש הקדוש למרגלות פסגת הר קזבג בקווקז הגבוה
תחת כל הצלבים המתנוססים בראש הכיפות במתחם ניתן להבחין בסהר קטן, סמל לניצחונותיו של דויד על הסלג'וקים. עד המאה ה-15 שימש האתר כמרכז תיאולוגי ומדעי גדול. מטרתו של דויד הייתה להפוך את המקום למעין אתונה שנייה. מסופר שדויד עצמו השתתף בבניית האתר. המקומיים מצביעים על האבן הגדולה ביותר ומספרים שסחב אותה מהנהר. מהיכלות הלימוד לא נותר הרבה, אך הכנסיות השתמרו בשלמותן.
סוף עידן
במאה ה-13 הסתיים תור הזהב של בכיבוש הממלכה על ידי המונגולים שהיו בשיא כוחם. המונגולים שלטו בגאורגיה כשהם מותירים את המלוכה הגאורגית על כנה. כתוצאה מסכסוכים בין האצולה הגאורגית לשלטון המרכזי ובינם לבין עצמם, התפרקה הממלכה הגאורגית למספר נסיכויות, דבר שנוצל על ידי המעצמות שסביבם שהפכו את הגאורגים לווסאלים של אדוניהם הפיאודליים.
כתבות נוספות על גאורגיה
הדרך הצבאית בין גאורגיה לרוסיה
טבע ופריחה בגאורגיה
בתי כנסת ובתי קברות יהודיים בגאורגיה
© כל הזכויות שמורות ליותם יעקבסון
הדרך הצבאית בין גאורגיה לרוסיה
טבע ופריחה בגאורגיה
בתי כנסת ובתי קברות יהודיים בגאורגיה
© כל הזכויות שמורות ליותם יעקבסון
טבע ופריחה בגאורגיה
בתי כנסת ובתי קברות יהודיים בגאורגיה
© כל הזכויות שמורות ליותם יעקבסון
 |
אודות הכותב
יותם יעקבסון, עוסק במחקר תרבותי במרחב הודו-טיבט ובתיעוד והדרכה לאורך נתיבי הסחר הקדומים באסיה (אינדונזיה, סרי-לנקה, הודו, בהוטאן, נפאל, טיבט, מונגוליה, מערב סין, אוזבקיסטאן, קירגיסטאן, גאורגיה, ארמניה, תורכיה וישראל) - שם התוודע לאורחות החיים המקומיים, לאמונות, להגות ולפולחן. מרצה במסגרות רבות, עורך סדנאות, ומפרסם כתבות וצילומים במגזינים שונים. מחבר הספרים "מסאלה" ו"הודו כי טוב" העוסקים בהודו, ו"חמצן דליל" העוסק בטיבט. האתר של יותם יעקבסון
|
.jpg)
