.jpg)
.jpg)
שמורות האינדיאנים – פנטזיה מול מציאות
מאת ד"ר מיכל סגל -ארנולד
כשאומרים "שמורות אינדיאניות" עולות אסוציאציות על אינדיאנים גבוהים ויפים, פראים אצילים, החיים במקומות מרוחקים בהם לא נגע הזמן. לאמיתו של דבר, מצבן כיום אינו מזהיר. בשמורות שאני מכירה, ראיתי בעיקר עזובה, אי סדר ועוני. ברובן השלטון המקומי נתון בידי אנשים שאינם מרכזיים בשבט המסורתי, והדבר הוביל למנהיגות כפולה ולעיתים קרובות מנוגדת, שגרמה לקריעת הרקמה החברתית-תרבותית הרגישה ממילא. בחלק מהשמורות קיבלו מנהיגים מקומיים טובות הנאה מהממשל המרכזי, כדי לקדם אינטרסים זרים שאינם עולים בקנה אחד עם האינטרסים של בני השבט.
.jpg)
טיולי אקטיב - אופניים, שייט והליכה לחצו לרשימת יעדים »
טיול עצמאי למדינות הבלטיות לחצו לרשימת היעדים »
טיול עצמאי למזרח הרחוק לחצו לרשימת יעדים »
אינדיאנים כמו בפנטזיות
שמורות האינדיאנים אינן מציעות אטרקציות רבות למטייל בארצות הברית . פה ושם יש בתי הארחה בסגנון אינדיאני, שהם פרי יוזמה של אנשים לבנים המבינים את האטרקטיביות של כל דבר אינדיאני. מתקיימים בהן טקסים מקודשים חגיגיים, בהם מושקעים משאבים רבים והם ערוכים בצניעות ובדקדקנות. אך אל טקסים אלה קשה להגיע, אלא אם כן אתם פוגשים אנשים שיכירו אתכם, ייתנו בכם אמון ויזמינו אתכם. הדבר קורה מעת לעת אך הוא תלוי במזל או "ברוח הגדולה"... כל אחד מפרש את ההזדמנויות הללו בדרכו. קל יותר להגיע אל ה- Pow Wow – תחרויות ריקודים פומביות, שמידע עליהן ניתן למצוא גם באינטרנט . תחרויות אלה הן תוצאה של איסור על הטקסים האינדיאנים, שהחל במאה ה-19 ובוטל רק ב- 1978. הריקודים הטקסיים השתמרו באופן זה בקהל האינדיאני הרחב, למרות שעל פי החוק אסור היה לרקוד אותם. כאן תוכלו לפגוש אינדיאנים הלבושים כמו בפנטזיות שלכם, להשתתף באירוע שהוא באמת אינדיאני, להכיר משפחות אינדיאניות, לרכוש מוסיקה, צמחים וחפצים אינדיאנים. לעתים תחרויות הריקודים הללו מתרחשות בתוך השמורות. כך שתהיה לכם הזדמנות להציץ לתוך שמורה ולראות כיצד היא נראית.
חשוב לדעת שאם תבואו לשמורת אינדיאנים ללא מטרה, יראו בכם מסיגי גבול ומשוטטים.
סרטון וידאו קצר של תחרות Pow Wow הגדולה ביותר בארה"ב, המתקיימת בעיר אלבקרקי , ניו-מקסיקו
כיצד נולדו שמורות האינדיאנים?
מבחינה היסטורית, השמורות האינדיאניות נוצרו רובן ככולן במאה ה-19. מבחינה פוליטית, הייתה זו תגובה לרצונה של ארצות הברית המתפתחת מערבה לשלוט בעמים האינדיאנים. היא ראתה בהם "נוודים בלתי תרבותיים", המפריעים לשליטה בירוקרטית מסודרת בכל היבשת. עד סוף המאה ה-18 לא ביצעו האמריקאים מעשים כלשהם כדי לשלוט בעמים הילידים, מעבר לרצונן של הכנסיות לשנות את דתם, "להציל את נפשותיהם" ולנצרם. מאמצים בלתי נלאים להשתלט על אדמות, החלו כבר עם נחיתתם הראשונה של האירופאים בחוף המזרחי. אולם בתחילת המאה ה-19, עם עלייתו לשלטון של הנשיא אנדרו ג'קסון וקביעת חזון " Manifest Destiny " [1], החל המרוץ מערבה. היה רצון ליישב את האינדיאנים במקומות בהם אפשר יהיה לשלוט בהם, כדי שלא יפריעו לחזון האמריקאי המתגבש ומתעצב. כך נולדו השמורות האינדיאניות, שכבר משמן עולה הסתכלות על האינדיאנים כאנשים שהם מעין חיות או ערכי טבע העומדים בפני הכחדה. את תחילת המרוץ מערבה סימנה "רכישת לואיזיאנה" הגדולה (1803). האמריקאים קנו מהצרפתים את כל השטח שממערב לנהר המיסיסיפי, בלי ששני הצדדים יודעים כמה אדמה יש מעבר לנהר ומה יש על ובתוך אותה אדמה. כמובן ששטח זה כלל הרבה יותר מאשר את אדמת לואיזיאנה ( Louisiana ). מעט אחר כך, עם השתלטות ארה"ב על טקסס ועם הכיבושים של מלחמת ארה"ב-מקסיקו באמצע המאה ה-19, החלה "הבהלה לזהב". כנראה היה זה פעלול תעמולה שמשך את ההמונים מערבה וכך קיבע את השליטה האמריקאית מחוף עד חוף. הפרויקט הגדול של הנחת מסילות הרכבת שימש מכשיר בידי הממשלה האמריקאית לארגן את המרחב היבשתי ולאפשר גישה מכל מקום לכל מקום.
כתבה על מדינות ארצות הברית
__________________
1] Manifest Destiny היא פילוסופיה מדינית שטענה שארצות הברית נועדה להתרחב מערבה (ויש אומרים אף צפונה ודרומה), מחופי האוקיינוס האטלנטי ועד לחופי האוקיינוס השקט.
"התקדמות אמריקה", ציור של הצייר John Gast, אלגוריה ל- Manifest Destiny.
קולומביה, המסמלת את ארצות הברית, מובילה את המתיישבים מערבה, בעוד הילידים וחיות הבר נסים על נפשם
ניסיון לטרנספר אינדיאני
נוודים עומדים בדרכן של אימפריות. בתקופה בה האימפריה הרומית הייתה הגדולה ביותר, היא עצרה על גבולם של שטחי שבטים נוודים, אותם לא יכלה ליישב ומהם לא יכלה לגבות מיסים. האמריקאים לא יכלו לעשות כן, שכן האינדיאנים שכנו בתוך המדינה שהם הקימו. מכאן החלו תהליכים של השתלטות על האינדיאנים. הראשון שבהם קרה ללא כוונה, על ידי המהגרים מאירופה: וירוסים וחיידקים שהם הביאו עמם קטלו שבטים אינדיאנים שלמים, לאורך החוף המזרחי ובמידה פחותה יותר בתוך היבשת. זו הסיבה שככל שנוסעים מערבה פוגשים יותר אינדיאנים ושמורות גדולות יותר ומשמעותיות יותר.
כתבות על דרום מערב ארה"ב
תהליכים אחרים התרחשו בתכנון ומתוך כוונת מכוון. אוקלהומה ( Oklahoma ) תוכננה להיות מדינה אינדיאנית והתוכנית הייתה להעביר אליה את כל האינדיאנים ביבשת. הדבר ניכר בסמליה עד היום. בשנת 1830 החל פינוי הילידים בנתיב הדמעות (Trail of Tears ) הידוע לשמצה, בו הוצעדו ברגל 17,000 איש מחמשת השבטים "התרבותיים", בהם צ'רוקי ( Cherokee ) , צ'וקטו ( Choctaw ) ו סמינולה (Seminole), מלווים בחיילים אמריקאים רכובים על סוסים. רבים מהצועדים מתו בדרך.
פחות ידועה הוא העברת שבט שאיין ( Cheyenne ) לאוקלהומה. העברה זו לא צלחה, שכן בוקר בהיר אחד קמו השלטונות האמריקאיים וגילו שהאינדיאנים ברחו בחשכת הליל. עוד פחות ידועה היא העברתם של בני שבט נאוואחו (Navajo, ובשפתם Naabeehó) – או הדינה (Diné) בשפתם המקורית – אל פורט סאמנר ( Fort Sumner ) שבמדינת ניו מקסיקו, שם הם רוכזו במחנה עד שגם הם ברחו. במקום יש כיום אתר היסטורי המתעד תקופה חשוכה זו בתולדות היישוב האמריקאי וכדאי לבקר בו. (פורט סאמנר ידועה גם כמקום בו נרצח "בילי הנער" ודמותו מתועדת באינטנסיביות בעיר הקטנה.) בניו מקסיקו תיירות מפותחת, אתרי טבע ונוף יפיפיים והתחבורה נוחה. כדאי לשלב ביקור בפורט סאמנר כדי להכיר צד אפל יותר של ההיסטוריה האמריקאית.
מכל מקום, המאמץ ליישב את אוקלהומה באינדיאנים ולהפוך אותה למחנה ריכוז אינדיאני גדול, ללא התייחסות לשוני בין אומה לאומה וליחסים בין שבט לשבט, פסק ברגע שהתגלה נפט באדמותיה...
דגל אוקלהומה וסמל המדינה שהיתה אמורה להיות מדינת האינדיאנים
טיולי אקטיב - אופניים, שייט והליכה לחצו לרשימת יעדים »
טיול עצמאי למדינות הבלטיות לחצו לרשימת היעדים »
טיול עצמאי למזרח הרחוק לחצו לרשימת יעדים »
מלחמות האינדיאנים
מעבר למוות במחלות וניסיונות לטרנספר, ידועות גם "מלחמות האינדיאנים". במהלך המאה ה-19 ניסו האמריקאים להילחם באינדיאנים, שצוירו בתקשורת כפראים צמאי דם. מלחמות אלה לובו, בין השאר, בידי גנרלים של צבא הצפון שנשארו מחוסרי עבודה לאחר מלחמת האזרחים. הידוע שבהם הוא גנרל ג'ורג' קסטר ( George Custer ), שהוביל את חייליו לקרב הידוע בליטל ביגהורן ( Little Bighorn ) בשנת 1876. האינדיאנים, שקוראים למקום עד היום Greasy Grass , היו ערוכים היטב לקרב, בעוד חייליו של קסטר היו נגועים ביהירות והתנשאות מול מי שראו כנוודים פרימיטיביים. למעשה הם פגשו לוחמים ששים אלי קרב. בקרב זה נהרגו חיילים אמריקאים רבים ובהם הגנרל ג'ורג' קסטר עצמו. החדשות בדבר מותו של קסטר מידיהם של אנשי שבט סו ( Sioux ) זעזעו את ארצות הברית בשנת המאה החגיגית שלה. הרצון ליישב את האינדיאנים ולגרום להם לקבל את מרות המדינה האמריקאית גברו ביתר שאת. מאמצים כבירים הושקעו ביצירת השמורות האחרונות ובהפיכת האינדיאנים, באופן סופי, מאדוני הארץ לאנשים כבושים, סגורים בתוך חלקים מאדמותיהם.
הנצחת שדה הקרב בליטל ביגהורן שבמיניסוטה (צילום: Hansjorn )
שבירת רוחם של האינדיאנים
אנשי הסו שהיוו יריב עיקש, נוצחו יותר מכל בעזרת הרס שיטתי של דרך החיים שלהם. שבטי הסו – דקוטה, לקוטה, נקוטה, אוגללה ואחרים – חיו כנוודים בעקבות אורח החיים של הביזון האמריקאי, אותו הם מכנים בפאלו. הם נהגו לצוד אותו, ונהנו מבשר, חלב, עורות ופרוות, תוך שהם מקפידים לקחת רק כמה שצריך כדי לשמור שלא ייכחדו. אך הממשלה האמריקאית הכריזה כי עדרי הבפאלו מפריעים להנחתן המסודרת של מסילות הברזל, וכי היא תעניק פרס כספי לכל מי שיהרוג אותם. הדבר הוביל לשחיטה המונית של הבפאלו על פני המישורים הגדולים (בסרט הידוע "רוקד עם זאבים" יש סצינה המתארת זאת). מותם של הבפאלו, שבני הסו מחשיבים כאחיהם הרוחניים ומאמינים כי מותם מונע את מותם שלהם, היה מכה קשה. חלק חשוב מהרקמה החברתית שלהם נהרס, רוחם נפלה והם הסכימו לבסוף להיכנס לשמורות שיועדו להם. בשנת 1890 חזרו אנשי חיל הפרשים מיחידתו של קסטר למקום שנמצא כיום כמדינת דקוטה הדרומית ( South Dakota ). הם לא שכחו את תבוסתם ומות מנהיגם מידי בני סו, 14 שנה קודם לכן, ומצאו להם נקמה ברצח עם. באותה תקופה הוכרזו שעות עוצר בהן חייבים היו האינדיאנים בני שבטי הסו להיכנס לשמורותיהם. "אייל נקוד" ( Spotted Elk ), הידוע גם בכינוי Big Foot, שם מבזה שניתן לו על ידי החיילים האמריקאים, היה מנהיגה של קבוצה שהורכבה ברובה מנשים וילדים. הקבוצה לא הגיעה בזמן אל השמורה ואנשי קסטר מצאו אותם והרגו את כולם. כ- 150 איש נרצחו והושארו בשלג הכבד, למען יראו וייראו, במקום הנקרא Wounded Knee בדקוטה הדרומית.
שנת 1890 תיזכר כשנה בה נוצחו האינדיאנים סופית ונסגרו בשמורות. 
המנהיג האינדיאני "אייל נקוד" שכל אנשי קבוצתו נרצחו בידי חיל הפרשים
כל זמן שהשמש זורחת...
רעיון השמורות הוצע לאינדיאנים לראשונה כדרך לקבל ריבונות על אדמות, רעיון שהיה זר לחלוטין לדרך החיים האינדיאנית. מתיישבים שהתקדמו מערבה רצו לסכם עם שבטים שפגשו בדרך היכן עוברות הטריטוריות שלהם וליצור חלוקת קרקעות. במרבית המקרים האינדיאנים שיצאו אל הזרים לא היו המנהיגים, אלא אנשים משולי החברה, סקרנים ותמהונים. הם לא ידעו קרוא וכתוב – התרבות האינדיאנית לא היתה תרבות כותבת – והם חתמו על המסמכים שהוצגו להם, כדי להשביע את רצונם של הזרים. ה"חתימות" המופיעות על ההסכמים שקבעו את השמורות, הן בדרך כלל חתימות אצבע. מעניין לציין כי הטקסט המופיע בהבטחת האדמה לאינדיאנים, כולל בדרך כלל שבועה לפיה האדמה תהיה של השבט "כל זמן שהשמש זורחת והנהרות זורמים", בנוסחים שונים. רבות נאמר ונכתב על הקשר המיוחד שיש לאינדיאנים לאדמה, ולמעשה לכל תרבות אדמה קדומה אחרת. קשר זה ניזון מהעובדה הפשוטה כי האנשים חיו על האדמה והיו להם יחסים אינטימיים איתה, משום שהיה עליהם להכיר כל תג ותג וכל שינוי ורמז כדי לשרוד ולשגשג עליה. אנשים מודרניים המרוחקים מהאדמה רואים בכך פלא, אולם אין לתמוה על כך. המיתולוגיה בדבר אי היכולת למכור את האדמה כי היא אינה שלנו, ניזונה מהעובדה הפשוטה שהאדמה נראתה אין סופית והאנשים מעטים. בכל זאת יש בתרבות האינדיאנית כבוד רב לאדמה ולטבע וכשחיים עם אינדיאנים, כפי שהתמזל מזלי וקרה לי, אכן רואים גם את הפלאיות שבדבר. 
צייד ביזון (בפאלו). חיסולם על ידי הממשלה שבר את רוחם של אנשי הסו
ממשלה ומשטרה אינדיאנית
לשבטים אינדיאנים, או אומות אינדיאניות – לפי פעילים אינדיאנים מודעים יותר, ממשלות משלהם ומעמד פוליטי מיוחד, מול החוק הפדרלי בארה"ב וחוק המדינה שבה הם נמצאים. קשה להגדיר במדויק מהו הכוח הממשלתי שלהם ומהן השלכותיו, ולמעשה הדבר נתון רוב הזמן במשא ומתן. ממשלת ארצות הברית מעוניינת להרחיב את שליטתה בשמורות ולמעשה הייתה רוצה שהן ייעלמו כליל, שכן הרעיון של אחזקת קרקע באופן קיבוצי מנוגד לכל האתוס האמריקאי האינדיבידואלי. האינדיאנים יודעים שמדובר בכוח רב, הן מבחינת השליטה בקרקע והן מבחינת השלטון העצמי שלהם, והם אינם מעוניינים לוותר עליו. פעילים אינדיאנים פוליטיים מדגישים את הכוח החוקי הגדול שיש להסכמים שנחתמו עמם על ידי הממשלה הפדרלית של ארה"ב, בהם הוענקה להם שליטה על השמורות. לממשלה אינדיאנית, כגוף נבחר, יש כל כוח הדומה לממשלה דמוקרטית כלפי האנשים החיים בשמורה (להוציא שבעת הפשעים הגדולים, ובהם רצח, אונס וחטיפה, שבהם מתערבת הממשלה הפדרלית). כך קובעת הממשלה האינדיאנית הפנימית חוקים הנוגעים לעניינים פליליים, ענייני משפחה, רגולציה בענייני ציד ודיג, חוקי מס, שימוש בקרקע וקביעת מוסדות שבטיים. היא אחראית על אכיפת החוקים והתקנות, וכך יש בשמורות משטרה אינדיאנית פנימית, הכפופה למוסדות האינדיאנים המכהנים. תאורטית למשטרה אינדיאנית סמכות לתפוס נהג הנוהג בתחומה של השמורה ולקנוס אותו בשל מהירות מופרזת. הממשלה הפדרלית ובית המשפט העליון נוטים להגן על הריבונות האינדיאנית מפני ניסיונות לכרסם בה, הנעשים על ידי המדינה ( State ) שבתחומה היא שוכנת. 
אם ותינוק משבט נאוואחו, אריזונה 1941 (צילום: Ansel Adams )
טיולי אקטיב - אופניים, שייט והליכה לחצו לרשימת יעדים »
טיול עצמאי למדינות הבלטיות לחצו לרשימת היעדים »
טיול עצמאי למזרח הרחוק לחצו לרשימת יעדים »
להלבין את האינדיאנים
לאורך השנים שינתה הממשלה הפדרלית את יחסה אל האינדיאנים, אל השמורות ואל הקיבוציות האינדיאנית פעמים אחדות, דבר שהוביל את האינדיאנים לחוסר ביטחון מוחלט. אם תקראו את המפות האמריקאיות בתשומת לב, השמורות מסומנות בהן באופן המעיד על זמניות. אפילו בתי השמורות אינם בנויים עם יסודות אלא כבתים מוכנים מראש שאפשר להזיז. הממשלה האמריקאית לדורותיה ניסתה "לפתור את הבעיה האינדיאנית" בדרכים שונות:
♦ בשנת 1887 נעשה ניסיון לחלק את כל האדמות באופן אינדיבידואלי בין אנשי השבטים. הדבר הוביל ל"בריחה" של כשני שליש מהאדמות שהוכרזו כשמורות ויישובן על ידי לבנים, אך לא חיסל את השמורות כליל.
♦ סביב 1900 הוחלט להוציא את כל הילדים האינדיאנים מבתיהם ולשים אותם בבתי ספר אינדיאנים, בהם יחנכו אותם להיות אנשים לבנים ותרבותיים. חלקם נשלחו לפנימיות רחוקות וחלקם לבתי ספר סמוך לשמורות. המחנכים האמריקאים היו סבורים שתוך כמה שנים האינדיאנים ייעלמו כליל מתוך אסימיליציה (הידמות). התופעה הייתה קיימת עד שנות השישים ופגשתי אנשים שחוו על בשרם את ההשפלות והדיכוי: אסור היה לדבר את השפות האינדיאניות, או לקיים טקסים, ומי שהיה עושה זאת היה נענש בחומרה.
♦ בשנת 1934 נעשה ניסיון, שנתפס אצל האמריקאים כהרואי, לגרום לשבטים להיות דמוקרטיים על האדמות שנשארו ברשותם. אולם הדבר הוביל לקריעת השבטים בין מנהיגים שונים, כשהדמוקרטיה מפלגת שבטים שהיו בנויים על קונצנזוס, תוך שהיא מאלצת אותם לבחור את נציגיהם ולכן לדחות אחרים.
♦ בסוף שנות הארבעים ותחילת שנות החמישים חזר הממשל וניסה לפזר את השבטים ולהפסיק את היחסים איתם. ננקטו צעדים של העברת אינדיאנים מהשמורות לערים בפיתויים של דיור וחינוך. במהרה התברר שההבטחות היו ריקות ונוצרו שכונות עוני אינדיאניות בערים כמו מיניאפוליס, סן פרנסיסקו ודנוור. כיום מחזיקים האינדיאנים את השמורות שלהם ומקפידים לשלוח את ילדיהם לבתי ספר למשפטים. עורכי הדין האינדיאנים מקיימים כינוס שנתי ומכנים עצמם " Briefcase Warriors ". הם מוצאים דרכים משפטיות להגן על רכושם המשותף ועל זכויותיהם הקבוצתיות. 
מפת שמורות האינדיאנים בארצות הברית (להגדלת המפה יש ללחוץ עליה)
326 שמורות אינדיאנים
לפי נתוני משרד הפנים האמריקאי משנת 2017 ישנם כ-326 שמורות אינדיאנים בארה"ב, המפוזרות ב-32 מדינות, כולל אלסקה. כאמור, ככל שמתרחקים מהמזרח יש יותר אינדיאנים ובאופן כללי יותר שמורות. קליפורניה מחזיקה בשיא של 103 שמורות. באוקלהומה, כתוצאה מטרנספר של אינדיאנים מהמזרח, יש 39 שמורות. במדינת וושינגטון 29 ; באריזונה, נבאדה ו ניו מקסיקו 22; וב מינסוטה (שם גרתי אני חצי שנה בשמורה) יש 11 שמורות.
מדינות נוספות עם נוכחות אינדיאנית בולטת כוללות בין היתר את מונטנה, ויסקונסין, מישיגן, דקוטה הדרומית והצפונית. באופן מעט מפתיע מצטרפת לרשימה זו מדינת ניו יורק, בה חמקו הילידים בצפון המדינה מהשפעת המחלות שהביא עימו האדם הלבן.
שמורת האינדיאנים הגדולה ביותר הינה שמורת בני הנאוואחו באריזונה, שבשטחה נמצא גם המקום הידוע בכינוי Four Corners – הנקודה בה נפגשות אריזונה, ניו מקסיקו, קולורדו ויוטה. במקום תצוגה מרהיבה של שטיחים ותכשיטים של בני השבט העומדים למכירה. שמורה זו היא כה גדולה ויש בה כל כך הרבה אנשים, שילדיה גדלים כששפת האם שלהם היא נאוואחו, דבר יוצא דופן עד מאוד בארה"ב. שפת הנאוואחו, אגב, שימשה במלחמת העולם השנייה לשיגור צפנים והגרמנים מעולם לא הצליחו לפענח אותה. 
נער בן שבט נאוואחו במונומנט ואלי, פינת ארבע המדינות בתחומי שמורת הנאוואחו (צילום: PRA )
להציץ אל שמורות האינדיאנים
עם כל הבעייתיות הקיימת בשמורות, למשל אי יציבות שלטונית מובנית המובילה לחוסר עניין של משקיעים, עליבות ועזובה כללית – הן אלה המאפשרות את חזרתה של הזהות האינדיאנית. אינדיאנים רבים חיים בערים ובשמורות לסירוגין, משום שבשמורה נמצא הכוח של הזהות והשבט, אך בעיר ההזדמנות להתפתח כאדם רלוונטי בחברה האמריקאית. הטקסים ותחרויות הריקודים בשמורות מרכזים חברי שבטים ואינדיאנים מרחבי היבשת, ושם מרכלים, מכירים, חוגגים ומתחלקים בחוויות. יש שמורות שהשכילו להשתמש באפשרות להקים קזינו (בשל פרצה בחוק האמריקאי המאפשרת להקים בתי הימורים רק באקס-טריטוריות), שרווחיהם מאפשרים להקים בתי ספר ובתי חולים, לשקם את התרבות והשפה. במקומות אחרים הפכו בתי הקזינו למוקד של אלימות ופעילות בלתי חוקית, כשהרווחים מבוזבזים על מכוניות גדולות ושאר חפצים מנקרי עיניים. אינדיאנים באמריקה הם עולם ומלואו ושפע תהליכים חברתיים, פוליטיים, היסטוריים ותרבותיים מתרחשים בקרבם. דרכים עתיקות משמשות במקביל לדרכים מודרניות ואינדיאנים רבים חיים על הצמתים הללו. אם יש לכם הזדמנות להציץ לעולם הזה השתמשו בה. אם תציגו את עצמכם כיהודים וישראלים קרוב לוודאי שתשמעו כי "אתם השבט האבוד שלנו, למרות שאתם חושבים שאנחנו השבט האבוד שלכם". יש שותפות גורל בין היהודים לאינדיאנים המתבטאת, לכל הפחות, בחוש הומור דומה.
מידע נוסף
כתבות נוספות למטיילים בארה"ב
טיול באריזונה - כולל שמורות האינדיאנים
טיפים למטייל בארצות הברית
כתבה על מדינות ארצות הברית
כתבות על דרום מערב ארה"ב
כתבה על מדינות ארצות הברית
__________________
1] Manifest Destiny היא פילוסופיה מדינית שטענה שארצות הברית נועדה להתרחב מערבה (ויש אומרים אף צפונה ודרומה), מחופי האוקיינוס האטלנטי ועד לחופי האוקיינוס השקט.
"התקדמות אמריקה", ציור של הצייר John Gast, אלגוריה ל- Manifest Destiny.
קולומביה, המסמלת את ארצות הברית, מובילה את המתיישבים מערבה, בעוד הילידים וחיות הבר נסים על נפשם
ניסיון לטרנספר אינדיאני
נוודים עומדים בדרכן של אימפריות. בתקופה בה האימפריה הרומית הייתה הגדולה ביותר, היא עצרה על גבולם של שטחי שבטים נוודים, אותם לא יכלה ליישב ומהם לא יכלה לגבות מיסים. האמריקאים לא יכלו לעשות כן, שכן האינדיאנים שכנו בתוך המדינה שהם הקימו. מכאן החלו תהליכים של השתלטות על האינדיאנים. הראשון שבהם קרה ללא כוונה, על ידי המהגרים מאירופה: וירוסים וחיידקים שהם הביאו עמם קטלו שבטים אינדיאנים שלמים, לאורך החוף המזרחי ובמידה פחותה יותר בתוך היבשת. זו הסיבה שככל שנוסעים מערבה פוגשים יותר אינדיאנים ושמורות גדולות יותר ומשמעותיות יותר.
כתבות על דרום מערב ארה"ב
תהליכים אחרים התרחשו בתכנון ומתוך כוונת מכוון. אוקלהומה ( Oklahoma ) תוכננה להיות מדינה אינדיאנית והתוכנית הייתה להעביר אליה את כל האינדיאנים ביבשת. הדבר ניכר בסמליה עד היום. בשנת 1830 החל פינוי הילידים בנתיב הדמעות (Trail of Tears ) הידוע לשמצה, בו הוצעדו ברגל 17,000 איש מחמשת השבטים "התרבותיים", בהם צ'רוקי ( Cherokee ) , צ'וקטו ( Choctaw ) ו סמינולה (Seminole), מלווים בחיילים אמריקאים רכובים על סוסים. רבים מהצועדים מתו בדרך.
פחות ידועה הוא העברת שבט שאיין ( Cheyenne ) לאוקלהומה. העברה זו לא צלחה, שכן בוקר בהיר אחד קמו השלטונות האמריקאיים וגילו שהאינדיאנים ברחו בחשכת הליל. עוד פחות ידועה היא העברתם של בני שבט נאוואחו (Navajo, ובשפתם Naabeehó) – או הדינה (Diné) בשפתם המקורית – אל פורט סאמנר ( Fort Sumner ) שבמדינת ניו מקסיקו, שם הם רוכזו במחנה עד שגם הם ברחו. במקום יש כיום אתר היסטורי המתעד תקופה חשוכה זו בתולדות היישוב האמריקאי וכדאי לבקר בו. (פורט סאמנר ידועה גם כמקום בו נרצח "בילי הנער" ודמותו מתועדת באינטנסיביות בעיר הקטנה.) בניו מקסיקו תיירות מפותחת, אתרי טבע ונוף יפיפיים והתחבורה נוחה. כדאי לשלב ביקור בפורט סאמנר כדי להכיר צד אפל יותר של ההיסטוריה האמריקאית.
מכל מקום, המאמץ ליישב את אוקלהומה באינדיאנים ולהפוך אותה למחנה ריכוז אינדיאני גדול, ללא התייחסות לשוני בין אומה לאומה וליחסים בין שבט לשבט, פסק ברגע שהתגלה נפט באדמותיה...
דגל אוקלהומה וסמל המדינה שהיתה אמורה להיות מדינת האינדיאנים
טיולי אקטיב - אופניים, שייט והליכה לחצו לרשימת יעדים »
טיול עצמאי למדינות הבלטיות לחצו לרשימת היעדים »
טיול עצמאי למזרח הרחוק לחצו לרשימת יעדים »
מלחמות האינדיאנים
מעבר למוות במחלות וניסיונות לטרנספר, ידועות גם "מלחמות האינדיאנים". במהלך המאה ה-19 ניסו האמריקאים להילחם באינדיאנים, שצוירו בתקשורת כפראים צמאי דם. מלחמות אלה לובו, בין השאר, בידי גנרלים של צבא הצפון שנשארו מחוסרי עבודה לאחר מלחמת האזרחים. הידוע שבהם הוא גנרל ג'ורג' קסטר ( George Custer ), שהוביל את חייליו לקרב הידוע בליטל ביגהורן ( Little Bighorn ) בשנת 1876. האינדיאנים, שקוראים למקום עד היום Greasy Grass , היו ערוכים היטב לקרב, בעוד חייליו של קסטר היו נגועים ביהירות והתנשאות מול מי שראו כנוודים פרימיטיביים. למעשה הם פגשו לוחמים ששים אלי קרב. בקרב זה נהרגו חיילים אמריקאים רבים ובהם הגנרל ג'ורג' קסטר עצמו. החדשות בדבר מותו של קסטר מידיהם של אנשי שבט סו ( Sioux ) זעזעו את ארצות הברית בשנת המאה החגיגית שלה. הרצון ליישב את האינדיאנים ולגרום להם לקבל את מרות המדינה האמריקאית גברו ביתר שאת. מאמצים כבירים הושקעו ביצירת השמורות האחרונות ובהפיכת האינדיאנים, באופן סופי, מאדוני הארץ לאנשים כבושים, סגורים בתוך חלקים מאדמותיהם.
הנצחת שדה הקרב בליטל ביגהורן שבמיניסוטה (צילום: Hansjorn )
שבירת רוחם של האינדיאנים
אנשי הסו שהיוו יריב עיקש, נוצחו יותר מכל בעזרת הרס שיטתי של דרך החיים שלהם. שבטי הסו – דקוטה, לקוטה, נקוטה, אוגללה ואחרים – חיו כנוודים בעקבות אורח החיים של הביזון האמריקאי, אותו הם מכנים בפאלו. הם נהגו לצוד אותו, ונהנו מבשר, חלב, עורות ופרוות, תוך שהם מקפידים לקחת רק כמה שצריך כדי לשמור שלא ייכחדו. אך הממשלה האמריקאית הכריזה כי עדרי הבפאלו מפריעים להנחתן המסודרת של מסילות הברזל, וכי היא תעניק פרס כספי לכל מי שיהרוג אותם. הדבר הוביל לשחיטה המונית של הבפאלו על פני המישורים הגדולים (בסרט הידוע "רוקד עם זאבים" יש סצינה המתארת זאת). מותם של הבפאלו, שבני הסו מחשיבים כאחיהם הרוחניים ומאמינים כי מותם מונע את מותם שלהם, היה מכה קשה. חלק חשוב מהרקמה החברתית שלהם נהרס, רוחם נפלה והם הסכימו לבסוף להיכנס לשמורות שיועדו להם. בשנת 1890 חזרו אנשי חיל הפרשים מיחידתו של קסטר למקום שנמצא כיום כמדינת דקוטה הדרומית ( South Dakota ). הם לא שכחו את תבוסתם ומות מנהיגם מידי בני סו, 14 שנה קודם לכן, ומצאו להם נקמה ברצח עם. באותה תקופה הוכרזו שעות עוצר בהן חייבים היו האינדיאנים בני שבטי הסו להיכנס לשמורותיהם. "אייל נקוד" ( Spotted Elk ), הידוע גם בכינוי Big Foot, שם מבזה שניתן לו על ידי החיילים האמריקאים, היה מנהיגה של קבוצה שהורכבה ברובה מנשים וילדים. הקבוצה לא הגיעה בזמן אל השמורה ואנשי קסטר מצאו אותם והרגו את כולם. כ- 150 איש נרצחו והושארו בשלג הכבד, למען יראו וייראו, במקום הנקרא Wounded Knee בדקוטה הדרומית.
שנת 1890 תיזכר כשנה בה נוצחו האינדיאנים סופית ונסגרו בשמורות. המנהיג האינדיאני "אייל נקוד" שכל אנשי קבוצתו נרצחו בידי חיל הפרשים
כל זמן שהשמש זורחת...
רעיון השמורות הוצע לאינדיאנים לראשונה כדרך לקבל ריבונות על אדמות, רעיון שהיה זר לחלוטין לדרך החיים האינדיאנית. מתיישבים שהתקדמו מערבה רצו לסכם עם שבטים שפגשו בדרך היכן עוברות הטריטוריות שלהם וליצור חלוקת קרקעות. במרבית המקרים האינדיאנים שיצאו אל הזרים לא היו המנהיגים, אלא אנשים משולי החברה, סקרנים ותמהונים. הם לא ידעו קרוא וכתוב – התרבות האינדיאנית לא היתה תרבות כותבת – והם חתמו על המסמכים שהוצגו להם, כדי להשביע את רצונם של הזרים. ה"חתימות" המופיעות על ההסכמים שקבעו את השמורות, הן בדרך כלל חתימות אצבע. מעניין לציין כי הטקסט המופיע בהבטחת האדמה לאינדיאנים, כולל בדרך כלל שבועה לפיה האדמה תהיה של השבט "כל זמן שהשמש זורחת והנהרות זורמים", בנוסחים שונים. רבות נאמר ונכתב על הקשר המיוחד שיש לאינדיאנים לאדמה, ולמעשה לכל תרבות אדמה קדומה אחרת. קשר זה ניזון מהעובדה הפשוטה כי האנשים חיו על האדמה והיו להם יחסים אינטימיים איתה, משום שהיה עליהם להכיר כל תג ותג וכל שינוי ורמז כדי לשרוד ולשגשג עליה. אנשים מודרניים המרוחקים מהאדמה רואים בכך פלא, אולם אין לתמוה על כך. המיתולוגיה בדבר אי היכולת למכור את האדמה כי היא אינה שלנו, ניזונה מהעובדה הפשוטה שהאדמה נראתה אין סופית והאנשים מעטים. בכל זאת יש בתרבות האינדיאנית כבוד רב לאדמה ולטבע וכשחיים עם אינדיאנים, כפי שהתמזל מזלי וקרה לי, אכן רואים גם את הפלאיות שבדבר. צייד ביזון (בפאלו). חיסולם על ידי הממשלה שבר את רוחם של אנשי הסו
ממשלה ומשטרה אינדיאנית
לשבטים אינדיאנים, או אומות אינדיאניות – לפי פעילים אינדיאנים מודעים יותר, ממשלות משלהם ומעמד פוליטי מיוחד, מול החוק הפדרלי בארה"ב וחוק המדינה שבה הם נמצאים. קשה להגדיר במדויק מהו הכוח הממשלתי שלהם ומהן השלכותיו, ולמעשה הדבר נתון רוב הזמן במשא ומתן. ממשלת ארצות הברית מעוניינת להרחיב את שליטתה בשמורות ולמעשה הייתה רוצה שהן ייעלמו כליל, שכן הרעיון של אחזקת קרקע באופן קיבוצי מנוגד לכל האתוס האמריקאי האינדיבידואלי. האינדיאנים יודעים שמדובר בכוח רב, הן מבחינת השליטה בקרקע והן מבחינת השלטון העצמי שלהם, והם אינם מעוניינים לוותר עליו. פעילים אינדיאנים פוליטיים מדגישים את הכוח החוקי הגדול שיש להסכמים שנחתמו עמם על ידי הממשלה הפדרלית של ארה"ב, בהם הוענקה להם שליטה על השמורות. לממשלה אינדיאנית, כגוף נבחר, יש כל כוח הדומה לממשלה דמוקרטית כלפי האנשים החיים בשמורה (להוציא שבעת הפשעים הגדולים, ובהם רצח, אונס וחטיפה, שבהם מתערבת הממשלה הפדרלית). כך קובעת הממשלה האינדיאנית הפנימית חוקים הנוגעים לעניינים פליליים, ענייני משפחה, רגולציה בענייני ציד ודיג, חוקי מס, שימוש בקרקע וקביעת מוסדות שבטיים. היא אחראית על אכיפת החוקים והתקנות, וכך יש בשמורות משטרה אינדיאנית פנימית, הכפופה למוסדות האינדיאנים המכהנים. תאורטית למשטרה אינדיאנית סמכות לתפוס נהג הנוהג בתחומה של השמורה ולקנוס אותו בשל מהירות מופרזת. הממשלה הפדרלית ובית המשפט העליון נוטים להגן על הריבונות האינדיאנית מפני ניסיונות לכרסם בה, הנעשים על ידי המדינה ( State ) שבתחומה היא שוכנת. אם ותינוק משבט נאוואחו, אריזונה 1941 (צילום: Ansel Adams )
טיולי אקטיב - אופניים, שייט והליכה לחצו לרשימת יעדים »
טיול עצמאי למדינות הבלטיות לחצו לרשימת היעדים »
טיול עצמאי למזרח הרחוק לחצו לרשימת יעדים »
להלבין את האינדיאנים
לאורך השנים שינתה הממשלה הפדרלית את יחסה אל האינדיאנים, אל השמורות ואל הקיבוציות האינדיאנית פעמים אחדות, דבר שהוביל את האינדיאנים לחוסר ביטחון מוחלט. אם תקראו את המפות האמריקאיות בתשומת לב, השמורות מסומנות בהן באופן המעיד על זמניות. אפילו בתי השמורות אינם בנויים עם יסודות אלא כבתים מוכנים מראש שאפשר להזיז. הממשלה האמריקאית לדורותיה ניסתה "לפתור את הבעיה האינדיאנית" בדרכים שונות:
♦ בשנת 1887 נעשה ניסיון לחלק את כל האדמות באופן אינדיבידואלי בין אנשי השבטים. הדבר הוביל ל"בריחה" של כשני שליש מהאדמות שהוכרזו כשמורות ויישובן על ידי לבנים, אך לא חיסל את השמורות כליל.
♦ סביב 1900 הוחלט להוציא את כל הילדים האינדיאנים מבתיהם ולשים אותם בבתי ספר אינדיאנים, בהם יחנכו אותם להיות אנשים לבנים ותרבותיים. חלקם נשלחו לפנימיות רחוקות וחלקם לבתי ספר סמוך לשמורות. המחנכים האמריקאים היו סבורים שתוך כמה שנים האינדיאנים ייעלמו כליל מתוך אסימיליציה (הידמות). התופעה הייתה קיימת עד שנות השישים ופגשתי אנשים שחוו על בשרם את ההשפלות והדיכוי: אסור היה לדבר את השפות האינדיאניות, או לקיים טקסים, ומי שהיה עושה זאת היה נענש בחומרה.
♦ בשנת 1934 נעשה ניסיון, שנתפס אצל האמריקאים כהרואי, לגרום לשבטים להיות דמוקרטיים על האדמות שנשארו ברשותם. אולם הדבר הוביל לקריעת השבטים בין מנהיגים שונים, כשהדמוקרטיה מפלגת שבטים שהיו בנויים על קונצנזוס, תוך שהיא מאלצת אותם לבחור את נציגיהם ולכן לדחות אחרים.
♦ בסוף שנות הארבעים ותחילת שנות החמישים חזר הממשל וניסה לפזר את השבטים ולהפסיק את היחסים איתם. ננקטו צעדים של העברת אינדיאנים מהשמורות לערים בפיתויים של דיור וחינוך. במהרה התברר שההבטחות היו ריקות ונוצרו שכונות עוני אינדיאניות בערים כמו מיניאפוליס, סן פרנסיסקו ודנוור. כיום מחזיקים האינדיאנים את השמורות שלהם ומקפידים לשלוח את ילדיהם לבתי ספר למשפטים. עורכי הדין האינדיאנים מקיימים כינוס שנתי ומכנים עצמם " Briefcase Warriors ". הם מוצאים דרכים משפטיות להגן על רכושם המשותף ועל זכויותיהם הקבוצתיות. מפת שמורות האינדיאנים בארצות הברית (להגדלת המפה יש ללחוץ עליה)
326 שמורות אינדיאנים
לפי נתוני משרד הפנים האמריקאי משנת 2017 ישנם כ-326 שמורות אינדיאנים בארה"ב, המפוזרות ב-32 מדינות, כולל אלסקה. כאמור, ככל שמתרחקים מהמזרח יש יותר אינדיאנים ובאופן כללי יותר שמורות. קליפורניה מחזיקה בשיא של 103 שמורות. באוקלהומה, כתוצאה מטרנספר של אינדיאנים מהמזרח, יש 39 שמורות. במדינת וושינגטון 29 ; באריזונה, נבאדה ו ניו מקסיקו 22; וב מינסוטה (שם גרתי אני חצי שנה בשמורה) יש 11 שמורות.
מדינות נוספות עם נוכחות אינדיאנית בולטת כוללות בין היתר את מונטנה, ויסקונסין, מישיגן, דקוטה הדרומית והצפונית. באופן מעט מפתיע מצטרפת לרשימה זו מדינת ניו יורק, בה חמקו הילידים בצפון המדינה מהשפעת המחלות שהביא עימו האדם הלבן.
שמורת האינדיאנים הגדולה ביותר הינה שמורת בני הנאוואחו באריזונה, שבשטחה נמצא גם המקום הידוע בכינוי Four Corners – הנקודה בה נפגשות אריזונה, ניו מקסיקו, קולורדו ויוטה. במקום תצוגה מרהיבה של שטיחים ותכשיטים של בני השבט העומדים למכירה. שמורה זו היא כה גדולה ויש בה כל כך הרבה אנשים, שילדיה גדלים כששפת האם שלהם היא נאוואחו, דבר יוצא דופן עד מאוד בארה"ב. שפת הנאוואחו, אגב, שימשה במלחמת העולם השנייה לשיגור צפנים והגרמנים מעולם לא הצליחו לפענח אותה. נער בן שבט נאוואחו במונומנט ואלי, פינת ארבע המדינות בתחומי שמורת הנאוואחו (צילום: PRA )
להציץ אל שמורות האינדיאנים
עם כל הבעייתיות הקיימת בשמורות, למשל אי יציבות שלטונית מובנית המובילה לחוסר עניין של משקיעים, עליבות ועזובה כללית – הן אלה המאפשרות את חזרתה של הזהות האינדיאנית. אינדיאנים רבים חיים בערים ובשמורות לסירוגין, משום שבשמורה נמצא הכוח של הזהות והשבט, אך בעיר ההזדמנות להתפתח כאדם רלוונטי בחברה האמריקאית. הטקסים ותחרויות הריקודים בשמורות מרכזים חברי שבטים ואינדיאנים מרחבי היבשת, ושם מרכלים, מכירים, חוגגים ומתחלקים בחוויות. יש שמורות שהשכילו להשתמש באפשרות להקים קזינו (בשל פרצה בחוק האמריקאי המאפשרת להקים בתי הימורים רק באקס-טריטוריות), שרווחיהם מאפשרים להקים בתי ספר ובתי חולים, לשקם את התרבות והשפה. במקומות אחרים הפכו בתי הקזינו למוקד של אלימות ופעילות בלתי חוקית, כשהרווחים מבוזבזים על מכוניות גדולות ושאר חפצים מנקרי עיניים. אינדיאנים באמריקה הם עולם ומלואו ושפע תהליכים חברתיים, פוליטיים, היסטוריים ותרבותיים מתרחשים בקרבם. דרכים עתיקות משמשות במקביל לדרכים מודרניות ואינדיאנים רבים חיים על הצמתים הללו. אם יש לכם הזדמנות להציץ לעולם הזה השתמשו בה. אם תציגו את עצמכם כיהודים וישראלים קרוב לוודאי שתשמעו כי "אתם השבט האבוד שלנו, למרות שאתם חושבים שאנחנו השבט האבוד שלכם". יש שותפות גורל בין היהודים לאינדיאנים המתבטאת, לכל הפחות, בחוש הומור דומה.
מידע נוסף
כתבות נוספות למטיילים בארה"ב
טיול באריזונה - כולל שמורות האינדיאנים
טיפים למטייל בארצות הברית
כתבה על מדינות ארצות הברית
כתבות על דרום מערב ארה"ב
כתבות על דרום מערב ארה"ב
טיולי אקטיב - אופניים, שייט והליכה לחצו לרשימת יעדים »
טיול עצמאי למדינות הבלטיות לחצו לרשימת היעדים »
טיול עצמאי למזרח הרחוק לחצו לרשימת יעדים »
שבירת רוחם של האינדיאנים
אנשי הסו שהיוו יריב עיקש, נוצחו יותר מכל בעזרת הרס שיטתי של דרך החיים שלהם. שבטי הסו – דקוטה, לקוטה, נקוטה, אוגללה ואחרים – חיו כנוודים בעקבות אורח החיים של הביזון האמריקאי, אותו הם מכנים בפאלו. הם נהגו לצוד אותו, ונהנו מבשר, חלב, עורות ופרוות, תוך שהם מקפידים לקחת רק כמה שצריך כדי לשמור שלא ייכחדו. אך הממשלה האמריקאית הכריזה כי עדרי הבפאלו מפריעים להנחתן המסודרת של מסילות הברזל, וכי היא תעניק פרס כספי לכל מי שיהרוג אותם. הדבר הוביל לשחיטה המונית של הבפאלו על פני המישורים הגדולים (בסרט הידוע "רוקד עם זאבים" יש סצינה המתארת זאת). מותם של הבפאלו, שבני הסו מחשיבים כאחיהם הרוחניים ומאמינים כי מותם מונע את מותם שלהם, היה מכה קשה. חלק חשוב מהרקמה החברתית שלהם נהרס, רוחם נפלה והם הסכימו לבסוף להיכנס לשמורות שיועדו להם. בשנת 1890 חזרו אנשי חיל הפרשים מיחידתו של קסטר למקום שנמצא כיום כמדינת דקוטה הדרומית ( South Dakota ). הם לא שכחו את תבוסתם ומות מנהיגם מידי בני סו, 14 שנה קודם לכן, ומצאו להם נקמה ברצח עם. באותה תקופה הוכרזו שעות עוצר בהן חייבים היו האינדיאנים בני שבטי הסו להיכנס לשמורותיהם. "אייל נקוד" ( Spotted Elk ), הידוע גם בכינוי Big Foot, שם מבזה שניתן לו על ידי החיילים האמריקאים, היה מנהיגה של קבוצה שהורכבה ברובה מנשים וילדים. הקבוצה לא הגיעה בזמן אל השמורה ואנשי קסטר מצאו אותם והרגו את כולם. כ- 150 איש נרצחו והושארו בשלג הכבד, למען יראו וייראו, במקום הנקרא Wounded Knee בדקוטה הדרומית.
שנת 1890 תיזכר כשנה בה נוצחו האינדיאנים סופית ונסגרו בשמורות. המנהיג האינדיאני "אייל נקוד" שכל אנשי קבוצתו נרצחו בידי חיל הפרשים
כל זמן שהשמש זורחת...
רעיון השמורות הוצע לאינדיאנים לראשונה כדרך לקבל ריבונות על אדמות, רעיון שהיה זר לחלוטין לדרך החיים האינדיאנית. מתיישבים שהתקדמו מערבה רצו לסכם עם שבטים שפגשו בדרך היכן עוברות הטריטוריות שלהם וליצור חלוקת קרקעות. במרבית המקרים האינדיאנים שיצאו אל הזרים לא היו המנהיגים, אלא אנשים משולי החברה, סקרנים ותמהונים. הם לא ידעו קרוא וכתוב – התרבות האינדיאנית לא היתה תרבות כותבת – והם חתמו על המסמכים שהוצגו להם, כדי להשביע את רצונם של הזרים. ה"חתימות" המופיעות על ההסכמים שקבעו את השמורות, הן בדרך כלל חתימות אצבע. מעניין לציין כי הטקסט המופיע בהבטחת האדמה לאינדיאנים, כולל בדרך כלל שבועה לפיה האדמה תהיה של השבט "כל זמן שהשמש זורחת והנהרות זורמים", בנוסחים שונים. רבות נאמר ונכתב על הקשר המיוחד שיש לאינדיאנים לאדמה, ולמעשה לכל תרבות אדמה קדומה אחרת. קשר זה ניזון מהעובדה הפשוטה כי האנשים חיו על האדמה והיו להם יחסים אינטימיים איתה, משום שהיה עליהם להכיר כל תג ותג וכל שינוי ורמז כדי לשרוד ולשגשג עליה. אנשים מודרניים המרוחקים מהאדמה רואים בכך פלא, אולם אין לתמוה על כך. המיתולוגיה בדבר אי היכולת למכור את האדמה כי היא אינה שלנו, ניזונה מהעובדה הפשוטה שהאדמה נראתה אין סופית והאנשים מעטים. בכל זאת יש בתרבות האינדיאנית כבוד רב לאדמה ולטבע וכשחיים עם אינדיאנים, כפי שהתמזל מזלי וקרה לי, אכן רואים גם את הפלאיות שבדבר. צייד ביזון (בפאלו). חיסולם על ידי הממשלה שבר את רוחם של אנשי הסו
ממשלה ומשטרה אינדיאנית
לשבטים אינדיאנים, או אומות אינדיאניות – לפי פעילים אינדיאנים מודעים יותר, ממשלות משלהם ומעמד פוליטי מיוחד, מול החוק הפדרלי בארה"ב וחוק המדינה שבה הם נמצאים. קשה להגדיר במדויק מהו הכוח הממשלתי שלהם ומהן השלכותיו, ולמעשה הדבר נתון רוב הזמן במשא ומתן. ממשלת ארצות הברית מעוניינת להרחיב את שליטתה בשמורות ולמעשה הייתה רוצה שהן ייעלמו כליל, שכן הרעיון של אחזקת קרקע באופן קיבוצי מנוגד לכל האתוס האמריקאי האינדיבידואלי. האינדיאנים יודעים שמדובר בכוח רב, הן מבחינת השליטה בקרקע והן מבחינת השלטון העצמי שלהם, והם אינם מעוניינים לוותר עליו. פעילים אינדיאנים פוליטיים מדגישים את הכוח החוקי הגדול שיש להסכמים שנחתמו עמם על ידי הממשלה הפדרלית של ארה"ב, בהם הוענקה להם שליטה על השמורות. לממשלה אינדיאנית, כגוף נבחר, יש כל כוח הדומה לממשלה דמוקרטית כלפי האנשים החיים בשמורה (להוציא שבעת הפשעים הגדולים, ובהם רצח, אונס וחטיפה, שבהם מתערבת הממשלה הפדרלית). כך קובעת הממשלה האינדיאנית הפנימית חוקים הנוגעים לעניינים פליליים, ענייני משפחה, רגולציה בענייני ציד ודיג, חוקי מס, שימוש בקרקע וקביעת מוסדות שבטיים. היא אחראית על אכיפת החוקים והתקנות, וכך יש בשמורות משטרה אינדיאנית פנימית, הכפופה למוסדות האינדיאנים המכהנים. תאורטית למשטרה אינדיאנית סמכות לתפוס נהג הנוהג בתחומה של השמורה ולקנוס אותו בשל מהירות מופרזת. הממשלה הפדרלית ובית המשפט העליון נוטים להגן על הריבונות האינדיאנית מפני ניסיונות לכרסם בה, הנעשים על ידי המדינה ( State ) שבתחומה היא שוכנת. אם ותינוק משבט נאוואחו, אריזונה 1941 (צילום: Ansel Adams )
טיולי אקטיב - אופניים, שייט והליכה לחצו לרשימת יעדים »
טיול עצמאי למדינות הבלטיות לחצו לרשימת היעדים »
טיול עצמאי למזרח הרחוק לחצו לרשימת יעדים »
להלבין את האינדיאנים
לאורך השנים שינתה הממשלה הפדרלית את יחסה אל האינדיאנים, אל השמורות ואל הקיבוציות האינדיאנית פעמים אחדות, דבר שהוביל את האינדיאנים לחוסר ביטחון מוחלט. אם תקראו את המפות האמריקאיות בתשומת לב, השמורות מסומנות בהן באופן המעיד על זמניות. אפילו בתי השמורות אינם בנויים עם יסודות אלא כבתים מוכנים מראש שאפשר להזיז. הממשלה האמריקאית לדורותיה ניסתה "לפתור את הבעיה האינדיאנית" בדרכים שונות:
♦ בשנת 1887 נעשה ניסיון לחלק את כל האדמות באופן אינדיבידואלי בין אנשי השבטים. הדבר הוביל ל"בריחה" של כשני שליש מהאדמות שהוכרזו כשמורות ויישובן על ידי לבנים, אך לא חיסל את השמורות כליל.
♦ סביב 1900 הוחלט להוציא את כל הילדים האינדיאנים מבתיהם ולשים אותם בבתי ספר אינדיאנים, בהם יחנכו אותם להיות אנשים לבנים ותרבותיים. חלקם נשלחו לפנימיות רחוקות וחלקם לבתי ספר סמוך לשמורות. המחנכים האמריקאים היו סבורים שתוך כמה שנים האינדיאנים ייעלמו כליל מתוך אסימיליציה (הידמות). התופעה הייתה קיימת עד שנות השישים ופגשתי אנשים שחוו על בשרם את ההשפלות והדיכוי: אסור היה לדבר את השפות האינדיאניות, או לקיים טקסים, ומי שהיה עושה זאת היה נענש בחומרה.
♦ בשנת 1934 נעשה ניסיון, שנתפס אצל האמריקאים כהרואי, לגרום לשבטים להיות דמוקרטיים על האדמות שנשארו ברשותם. אולם הדבר הוביל לקריעת השבטים בין מנהיגים שונים, כשהדמוקרטיה מפלגת שבטים שהיו בנויים על קונצנזוס, תוך שהיא מאלצת אותם לבחור את נציגיהם ולכן לדחות אחרים.
♦ בסוף שנות הארבעים ותחילת שנות החמישים חזר הממשל וניסה לפזר את השבטים ולהפסיק את היחסים איתם. ננקטו צעדים של העברת אינדיאנים מהשמורות לערים בפיתויים של דיור וחינוך. במהרה התברר שההבטחות היו ריקות ונוצרו שכונות עוני אינדיאניות בערים כמו מיניאפוליס, סן פרנסיסקו ודנוור. כיום מחזיקים האינדיאנים את השמורות שלהם ומקפידים לשלוח את ילדיהם לבתי ספר למשפטים. עורכי הדין האינדיאנים מקיימים כינוס שנתי ומכנים עצמם " Briefcase Warriors ". הם מוצאים דרכים משפטיות להגן על רכושם המשותף ועל זכויותיהם הקבוצתיות. מפת שמורות האינדיאנים בארצות הברית (להגדלת המפה יש ללחוץ עליה)
326 שמורות אינדיאנים
לפי נתוני משרד הפנים האמריקאי משנת 2017 ישנם כ-326 שמורות אינדיאנים בארה"ב, המפוזרות ב-32 מדינות, כולל אלסקה. כאמור, ככל שמתרחקים מהמזרח יש יותר אינדיאנים ובאופן כללי יותר שמורות. קליפורניה מחזיקה בשיא של 103 שמורות. באוקלהומה, כתוצאה מטרנספר של אינדיאנים מהמזרח, יש 39 שמורות. במדינת וושינגטון 29 ; באריזונה, נבאדה ו ניו מקסיקו 22; וב מינסוטה (שם גרתי אני חצי שנה בשמורה) יש 11 שמורות.
מדינות נוספות עם נוכחות אינדיאנית בולטת כוללות בין היתר את מונטנה, ויסקונסין, מישיגן, דקוטה הדרומית והצפונית. באופן מעט מפתיע מצטרפת לרשימה זו מדינת ניו יורק, בה חמקו הילידים בצפון המדינה מהשפעת המחלות שהביא עימו האדם הלבן.
שמורת האינדיאנים הגדולה ביותר הינה שמורת בני הנאוואחו באריזונה, שבשטחה נמצא גם המקום הידוע בכינוי Four Corners – הנקודה בה נפגשות אריזונה, ניו מקסיקו, קולורדו ויוטה. במקום תצוגה מרהיבה של שטיחים ותכשיטים של בני השבט העומדים למכירה. שמורה זו היא כה גדולה ויש בה כל כך הרבה אנשים, שילדיה גדלים כששפת האם שלהם היא נאוואחו, דבר יוצא דופן עד מאוד בארה"ב. שפת הנאוואחו, אגב, שימשה במלחמת העולם השנייה לשיגור צפנים והגרמנים מעולם לא הצליחו לפענח אותה. נער בן שבט נאוואחו במונומנט ואלי, פינת ארבע המדינות בתחומי שמורת הנאוואחו (צילום: PRA )
להציץ אל שמורות האינדיאנים
עם כל הבעייתיות הקיימת בשמורות, למשל אי יציבות שלטונית מובנית המובילה לחוסר עניין של משקיעים, עליבות ועזובה כללית – הן אלה המאפשרות את חזרתה של הזהות האינדיאנית. אינדיאנים רבים חיים בערים ובשמורות לסירוגין, משום שבשמורה נמצא הכוח של הזהות והשבט, אך בעיר ההזדמנות להתפתח כאדם רלוונטי בחברה האמריקאית. הטקסים ותחרויות הריקודים בשמורות מרכזים חברי שבטים ואינדיאנים מרחבי היבשת, ושם מרכלים, מכירים, חוגגים ומתחלקים בחוויות. יש שמורות שהשכילו להשתמש באפשרות להקים קזינו (בשל פרצה בחוק האמריקאי המאפשרת להקים בתי הימורים רק באקס-טריטוריות), שרווחיהם מאפשרים להקים בתי ספר ובתי חולים, לשקם את התרבות והשפה. במקומות אחרים הפכו בתי הקזינו למוקד של אלימות ופעילות בלתי חוקית, כשהרווחים מבוזבזים על מכוניות גדולות ושאר חפצים מנקרי עיניים. אינדיאנים באמריקה הם עולם ומלואו ושפע תהליכים חברתיים, פוליטיים, היסטוריים ותרבותיים מתרחשים בקרבם. דרכים עתיקות משמשות במקביל לדרכים מודרניות ואינדיאנים רבים חיים על הצמתים הללו. אם יש לכם הזדמנות להציץ לעולם הזה השתמשו בה. אם תציגו את עצמכם כיהודים וישראלים קרוב לוודאי שתשמעו כי "אתם השבט האבוד שלנו, למרות שאתם חושבים שאנחנו השבט האבוד שלכם". יש שותפות גורל בין היהודים לאינדיאנים המתבטאת, לכל הפחות, בחוש הומור דומה.
מידע נוסף
כתבות נוספות למטיילים בארה"ב
טיול באריזונה - כולל שמורות האינדיאנים
טיפים למטייל בארצות הברית
כתבה על מדינות ארצות הברית
כתבות על דרום מערב ארה"ב
ממשלה ומשטרה אינדיאנית
לשבטים אינדיאנים, או אומות אינדיאניות – לפי פעילים אינדיאנים מודעים יותר, ממשלות משלהם ומעמד פוליטי מיוחד, מול החוק הפדרלי בארה"ב וחוק המדינה שבה הם נמצאים. קשה להגדיר במדויק מהו הכוח הממשלתי שלהם ומהן השלכותיו, ולמעשה הדבר נתון רוב הזמן במשא ומתן. ממשלת ארצות הברית מעוניינת להרחיב את שליטתה בשמורות ולמעשה הייתה רוצה שהן ייעלמו כליל, שכן הרעיון של אחזקת קרקע באופן קיבוצי מנוגד לכל האתוס האמריקאי האינדיבידואלי. האינדיאנים יודעים שמדובר בכוח רב, הן מבחינת השליטה בקרקע והן מבחינת השלטון העצמי שלהם, והם אינם מעוניינים לוותר עליו. פעילים אינדיאנים פוליטיים מדגישים את הכוח החוקי הגדול שיש להסכמים שנחתמו עמם על ידי הממשלה הפדרלית של ארה"ב, בהם הוענקה להם שליטה על השמורות. לממשלה אינדיאנית, כגוף נבחר, יש כל כוח הדומה לממשלה דמוקרטית כלפי האנשים החיים בשמורה (להוציא שבעת הפשעים הגדולים, ובהם רצח, אונס וחטיפה, שבהם מתערבת הממשלה הפדרלית). כך קובעת הממשלה האינדיאנית הפנימית חוקים הנוגעים לעניינים פליליים, ענייני משפחה, רגולציה בענייני ציד ודיג, חוקי מס, שימוש בקרקע וקביעת מוסדות שבטיים. היא אחראית על אכיפת החוקים והתקנות, וכך יש בשמורות משטרה אינדיאנית פנימית, הכפופה למוסדות האינדיאנים המכהנים. תאורטית למשטרה אינדיאנית סמכות לתפוס נהג הנוהג בתחומה של השמורה ולקנוס אותו בשל מהירות מופרזת. הממשלה הפדרלית ובית המשפט העליון נוטים להגן על הריבונות האינדיאנית מפני ניסיונות לכרסם בה, הנעשים על ידי המדינה ( State ) שבתחומה היא שוכנת. אם ותינוק משבט נאוואחו, אריזונה 1941 (צילום: Ansel Adams )
טיולי אקטיב - אופניים, שייט והליכה לחצו לרשימת יעדים »
טיול עצמאי למדינות הבלטיות לחצו לרשימת היעדים »
טיול עצמאי למזרח הרחוק לחצו לרשימת יעדים »
להלבין את האינדיאנים
לאורך השנים שינתה הממשלה הפדרלית את יחסה אל האינדיאנים, אל השמורות ואל הקיבוציות האינדיאנית פעמים אחדות, דבר שהוביל את האינדיאנים לחוסר ביטחון מוחלט. אם תקראו את המפות האמריקאיות בתשומת לב, השמורות מסומנות בהן באופן המעיד על זמניות. אפילו בתי השמורות אינם בנויים עם יסודות אלא כבתים מוכנים מראש שאפשר להזיז. הממשלה האמריקאית לדורותיה ניסתה "לפתור את הבעיה האינדיאנית" בדרכים שונות:
♦ בשנת 1887 נעשה ניסיון לחלק את כל האדמות באופן אינדיבידואלי בין אנשי השבטים. הדבר הוביל ל"בריחה" של כשני שליש מהאדמות שהוכרזו כשמורות ויישובן על ידי לבנים, אך לא חיסל את השמורות כליל.
♦ סביב 1900 הוחלט להוציא את כל הילדים האינדיאנים מבתיהם ולשים אותם בבתי ספר אינדיאנים, בהם יחנכו אותם להיות אנשים לבנים ותרבותיים. חלקם נשלחו לפנימיות רחוקות וחלקם לבתי ספר סמוך לשמורות. המחנכים האמריקאים היו סבורים שתוך כמה שנים האינדיאנים ייעלמו כליל מתוך אסימיליציה (הידמות). התופעה הייתה קיימת עד שנות השישים ופגשתי אנשים שחוו על בשרם את ההשפלות והדיכוי: אסור היה לדבר את השפות האינדיאניות, או לקיים טקסים, ומי שהיה עושה זאת היה נענש בחומרה.
♦ בשנת 1934 נעשה ניסיון, שנתפס אצל האמריקאים כהרואי, לגרום לשבטים להיות דמוקרטיים על האדמות שנשארו ברשותם. אולם הדבר הוביל לקריעת השבטים בין מנהיגים שונים, כשהדמוקרטיה מפלגת שבטים שהיו בנויים על קונצנזוס, תוך שהיא מאלצת אותם לבחור את נציגיהם ולכן לדחות אחרים.
♦ בסוף שנות הארבעים ותחילת שנות החמישים חזר הממשל וניסה לפזר את השבטים ולהפסיק את היחסים איתם. ננקטו צעדים של העברת אינדיאנים מהשמורות לערים בפיתויים של דיור וחינוך. במהרה התברר שההבטחות היו ריקות ונוצרו שכונות עוני אינדיאניות בערים כמו מיניאפוליס, סן פרנסיסקו ודנוור. כיום מחזיקים האינדיאנים את השמורות שלהם ומקפידים לשלוח את ילדיהם לבתי ספר למשפטים. עורכי הדין האינדיאנים מקיימים כינוס שנתי ומכנים עצמם " Briefcase Warriors ". הם מוצאים דרכים משפטיות להגן על רכושם המשותף ועל זכויותיהם הקבוצתיות. מפת שמורות האינדיאנים בארצות הברית (להגדלת המפה יש ללחוץ עליה)
326 שמורות אינדיאנים
לפי נתוני משרד הפנים האמריקאי משנת 2017 ישנם כ-326 שמורות אינדיאנים בארה"ב, המפוזרות ב-32 מדינות, כולל אלסקה. כאמור, ככל שמתרחקים מהמזרח יש יותר אינדיאנים ובאופן כללי יותר שמורות. קליפורניה מחזיקה בשיא של 103 שמורות. באוקלהומה, כתוצאה מטרנספר של אינדיאנים מהמזרח, יש 39 שמורות. במדינת וושינגטון 29 ; באריזונה, נבאדה ו ניו מקסיקו 22; וב מינסוטה (שם גרתי אני חצי שנה בשמורה) יש 11 שמורות.
מדינות נוספות עם נוכחות אינדיאנית בולטת כוללות בין היתר את מונטנה, ויסקונסין, מישיגן, דקוטה הדרומית והצפונית. באופן מעט מפתיע מצטרפת לרשימה זו מדינת ניו יורק, בה חמקו הילידים בצפון המדינה מהשפעת המחלות שהביא עימו האדם הלבן.
שמורת האינדיאנים הגדולה ביותר הינה שמורת בני הנאוואחו באריזונה, שבשטחה נמצא גם המקום הידוע בכינוי Four Corners – הנקודה בה נפגשות אריזונה, ניו מקסיקו, קולורדו ויוטה. במקום תצוגה מרהיבה של שטיחים ותכשיטים של בני השבט העומדים למכירה. שמורה זו היא כה גדולה ויש בה כל כך הרבה אנשים, שילדיה גדלים כששפת האם שלהם היא נאוואחו, דבר יוצא דופן עד מאוד בארה"ב. שפת הנאוואחו, אגב, שימשה במלחמת העולם השנייה לשיגור צפנים והגרמנים מעולם לא הצליחו לפענח אותה. נער בן שבט נאוואחו במונומנט ואלי, פינת ארבע המדינות בתחומי שמורת הנאוואחו (צילום: PRA )
להציץ אל שמורות האינדיאנים
עם כל הבעייתיות הקיימת בשמורות, למשל אי יציבות שלטונית מובנית המובילה לחוסר עניין של משקיעים, עליבות ועזובה כללית – הן אלה המאפשרות את חזרתה של הזהות האינדיאנית. אינדיאנים רבים חיים בערים ובשמורות לסירוגין, משום שבשמורה נמצא הכוח של הזהות והשבט, אך בעיר ההזדמנות להתפתח כאדם רלוונטי בחברה האמריקאית. הטקסים ותחרויות הריקודים בשמורות מרכזים חברי שבטים ואינדיאנים מרחבי היבשת, ושם מרכלים, מכירים, חוגגים ומתחלקים בחוויות. יש שמורות שהשכילו להשתמש באפשרות להקים קזינו (בשל פרצה בחוק האמריקאי המאפשרת להקים בתי הימורים רק באקס-טריטוריות), שרווחיהם מאפשרים להקים בתי ספר ובתי חולים, לשקם את התרבות והשפה. במקומות אחרים הפכו בתי הקזינו למוקד של אלימות ופעילות בלתי חוקית, כשהרווחים מבוזבזים על מכוניות גדולות ושאר חפצים מנקרי עיניים. אינדיאנים באמריקה הם עולם ומלואו ושפע תהליכים חברתיים, פוליטיים, היסטוריים ותרבותיים מתרחשים בקרבם. דרכים עתיקות משמשות במקביל לדרכים מודרניות ואינדיאנים רבים חיים על הצמתים הללו. אם יש לכם הזדמנות להציץ לעולם הזה השתמשו בה. אם תציגו את עצמכם כיהודים וישראלים קרוב לוודאי שתשמעו כי "אתם השבט האבוד שלנו, למרות שאתם חושבים שאנחנו השבט האבוד שלכם". יש שותפות גורל בין היהודים לאינדיאנים המתבטאת, לכל הפחות, בחוש הומור דומה.
מידע נוסף
כתבות נוספות למטיילים בארה"ב
טיול באריזונה - כולל שמורות האינדיאנים
טיפים למטייל בארצות הברית
כתבה על מדינות ארצות הברית
כתבות על דרום מערב ארה"ב
טיולי אקטיב - אופניים, שייט והליכה לחצו לרשימת יעדים »
טיול עצמאי למדינות הבלטיות לחצו לרשימת היעדים »
טיול עצמאי למזרח הרחוק לחצו לרשימת יעדים »
326 שמורות אינדיאנים
לפי נתוני משרד הפנים האמריקאי משנת 2017 ישנם כ-326 שמורות אינדיאנים בארה"ב, המפוזרות ב-32 מדינות, כולל אלסקה. כאמור, ככל שמתרחקים מהמזרח יש יותר אינדיאנים ובאופן כללי יותר שמורות. קליפורניה מחזיקה בשיא של 103 שמורות. באוקלהומה, כתוצאה מטרנספר של אינדיאנים מהמזרח, יש 39 שמורות. במדינת וושינגטון 29 ; באריזונה, נבאדה ו ניו מקסיקו 22; וב מינסוטה (שם גרתי אני חצי שנה בשמורה) יש 11 שמורות.
מדינות נוספות עם נוכחות אינדיאנית בולטת כוללות בין היתר את מונטנה, ויסקונסין, מישיגן, דקוטה הדרומית והצפונית. באופן מעט מפתיע מצטרפת לרשימה זו מדינת ניו יורק, בה חמקו הילידים בצפון המדינה מהשפעת המחלות שהביא עימו האדם הלבן.
שמורת האינדיאנים הגדולה ביותר הינה שמורת בני הנאוואחו באריזונה, שבשטחה נמצא גם המקום הידוע בכינוי Four Corners – הנקודה בה נפגשות אריזונה, ניו מקסיקו, קולורדו ויוטה. במקום תצוגה מרהיבה של שטיחים ותכשיטים של בני השבט העומדים למכירה. שמורה זו היא כה גדולה ויש בה כל כך הרבה אנשים, שילדיה גדלים כששפת האם שלהם היא נאוואחו, דבר יוצא דופן עד מאוד בארה"ב. שפת הנאוואחו, אגב, שימשה במלחמת העולם השנייה לשיגור צפנים והגרמנים מעולם לא הצליחו לפענח אותה. נער בן שבט נאוואחו במונומנט ואלי, פינת ארבע המדינות בתחומי שמורת הנאוואחו (צילום: PRA )
להציץ אל שמורות האינדיאנים
עם כל הבעייתיות הקיימת בשמורות, למשל אי יציבות שלטונית מובנית המובילה לחוסר עניין של משקיעים, עליבות ועזובה כללית – הן אלה המאפשרות את חזרתה של הזהות האינדיאנית. אינדיאנים רבים חיים בערים ובשמורות לסירוגין, משום שבשמורה נמצא הכוח של הזהות והשבט, אך בעיר ההזדמנות להתפתח כאדם רלוונטי בחברה האמריקאית. הטקסים ותחרויות הריקודים בשמורות מרכזים חברי שבטים ואינדיאנים מרחבי היבשת, ושם מרכלים, מכירים, חוגגים ומתחלקים בחוויות. יש שמורות שהשכילו להשתמש באפשרות להקים קזינו (בשל פרצה בחוק האמריקאי המאפשרת להקים בתי הימורים רק באקס-טריטוריות), שרווחיהם מאפשרים להקים בתי ספר ובתי חולים, לשקם את התרבות והשפה. במקומות אחרים הפכו בתי הקזינו למוקד של אלימות ופעילות בלתי חוקית, כשהרווחים מבוזבזים על מכוניות גדולות ושאר חפצים מנקרי עיניים. אינדיאנים באמריקה הם עולם ומלואו ושפע תהליכים חברתיים, פוליטיים, היסטוריים ותרבותיים מתרחשים בקרבם. דרכים עתיקות משמשות במקביל לדרכים מודרניות ואינדיאנים רבים חיים על הצמתים הללו. אם יש לכם הזדמנות להציץ לעולם הזה השתמשו בה. אם תציגו את עצמכם כיהודים וישראלים קרוב לוודאי שתשמעו כי "אתם השבט האבוד שלנו, למרות שאתם חושבים שאנחנו השבט האבוד שלכם". יש שותפות גורל בין היהודים לאינדיאנים המתבטאת, לכל הפחות, בחוש הומור דומה.
מידע נוסף
כתבות נוספות למטיילים בארה"ב
טיול באריזונה - כולל שמורות האינדיאנים
טיפים למטייל בארצות הברית
כתבה על מדינות ארצות הברית
כתבות על דרום מערב ארה"ב
מידע נוסף
כתבות נוספות למטיילים בארה"ב
טיול באריזונה - כולל שמורות האינדיאנים
טיפים למטייל בארצות הברית
כתבה על מדינות ארצות הברית
כתבות על דרום מערב ארה"ב
טיפים למטייל בארצות הברית
כתבה על מדינות ארצות הברית
כתבות על דרום מערב ארה"ב
 |
אודות הכותבת
ד"ר מיכל סגל-ארנולד, חיה תקופה ארוכה בשמורה אינדיאנית במינסוטה, בביתו של מנהיג רוחני משבט הדקוטה-סו, וכתבה עבודת דוקטורט על התנועה האינדיאנית המיליטנטית באוניברסיטת פנסילבניה. מרצה על פוליטיקה, הסטוריה, רוחניות, טקסים ותרבות האינדיאניים, בבית ובטבע.
טלפון: 050-5210755, דוא"ל segalarnold@gmail.com |
ד"ר מיכל עונה לשאלותיכם בפורום מומחי תיירות
.jpg)
.jpg)
