טיפוס צוקים בחוף ריילי – חלום קטן שהתגשם
כשהתחלתי לטפס, היה זה בחנות ריקושט בבאר שבע, על קיר ברוחב שישה מטר ושמונה מטר גובהו. אנשים נחמדים וסבלניים ושני פוסטרים על הקיר, האחד של צוק משגע בקלימנוס שביוון, והשני של צוק משוגע בחוף ריילי שבתאילנד.
3 דקות מהנופים המשגעים ומהאווירה הצעירה והמגניבה של חוף ריילי
קודם תלמד לזחול...
נחבטתי, נזרקתי, נשרטתי, היטלטלתי והתגלגלתי בדרכים. יצאתי מאשפוז ארוך וסוף-סוף הצלחתי למצוא את דרכי לריילי. כולי מלא חרדת קודש, ישבתי בקצה הסירה הקטנה, מביט כיצד היא יוצאת ממפרץ אחד, מקיפה את הצוק הנשבר הישר אל הים, ומגיעה אל פתחו של מפרץ נוסף. רצועת חול יפהפייה, מוקפת כולה מצוקי גיר ענקיים מכל עבריה. הייתה זו שעת אחרי שקיעה ואורות המסעדות על החוף היו סימן החיים היחיד שבצבץ בין החול וסבך הג'ונגל.
ירדתי בחוף טונסאי (Tonsai Beach, או טון סאי – Ton Sai), שהוא החלק הקצת יותר זול למחיה, במיוחד בהשוואה לחוף ריילי עצמו, המשובץ אתרי נופש מפוארים לכל בעלי המאה. מצאתי לי חדר ויצאתי לאכול ארוחת ערב. עוד בטרם הספקתי להזמין את המנה, מצאתי את עצמי בין תלכיד מדיני של קבוצת מטפסים, ששמחו להציע לי לשכור את ציודם, חברתם וניסיונם. אני בתמורה ברכתי על מזלי הטוב ומיהרתי להודות גם להם.
חוף טונסאי – זול יותר למחיה בהשוואה לחוף ריילי עצמו.
מבט מהבריכה של ריזורט טינידי היידאווי טונסאי ביץ' קראבי (צילום: Tinidee Hideaway Tonsai Beach Krabi)
היעדים המוזכרים בכתבה: חוף ריילי (A), חוף טונסאי (B),
מלון מומלץ על חוף טונסאי: ריזורט טינידי היידאווי טונסאי ביץ' קראבי
עם בוקר פתחתי את התיק, חפרתי עמוק ושליתי את הנעליים, ששכבו שם כבר זמן רב כל כך. מתחתי אותi בנחישות במשך דקות ארוכות, בניסיון להשיבו לצורת נעל, ודחקתי בכל כוחי את כפות רגליh המסכנות, שלא כל-כך שמחו על השינוי במרחב המחייה שלהן. והנה, למרות הכול, ראיתי כי טוב. אחרי עשרה חודשים של אורז וקלקולי קיבה, ידעתי היטב שה- A 7 [*] עוד רחוק ממני ושאולי כדאי לי להתחיל קודם באיזה יום-יומיים חימום, כדי לראות איפה אני עומד, או יותר נכון איפה אני אקרוס...
המערה הקטנה בתחתית אחד המצוקים הייתה בהחלט מקום טוב להתחיל בו. העברתי את מרבית היום בטיפוס חופשי בתוך המערה הנמוכה, לומד את המרקם המוזר של הסלע ומנסה להבין איך עד סוף עשרת הימים שיש לי פה, אני מגיע למצב שהגרוטאה הזו, לה אני קורא הגוף שלי, מצליחה להוביל אותי במעלה אחד המולטי-פיצ'ים (Multi-pitch climbing) .
______________
[*] דירוג רמת טיפוס חופשי בקריטריון צרפתי ספורטיבי, המדרג על פי הצעד הקשה ביותר לביצוע במהלך המסלול.
אני מגיע למצב שהגרוטאה הזו, לה אני קורא הגוף שלי, מצליחה להוביל אותי במעלה אחד המולטי-פיצ'ים (באדיבות דן ברסלו)
זהירות, זה חותך
אחרי יומיים של אימונים, יצאתי ממחשכי המערה אל האור והצוקים הניבטים מכל פינה, עם הרבה חתכים ודם על הידיים ושתי תובנות חדשות. הראשונה: "אני רחוק מאוד מלהיות בכושר, וחסר לי לנסוך עוד הרבה שמן על הצירים לפני שהם יחזרו לעצמם". והתובנה השנייה: "המקום הזה הוא גן עדן למטפסים ולא משנה מה זה ידרוש, אני לא יוצא מפה בלי המולטי-פיץ'. לא מעניין אותי אם מהיום והלאה אני מטפס עם הידיים עטופות בפלסטר. ואכן כך היה.
הסלע בריילי הוא סלע גיר, מאותו סוג כמו ברוב אתרי הטיפוס בארץ, אך בהבדל אחד עיקרי: שם יש את כל האוקיינוס ליד הקיר ורוחות טרופיות. אלו מביאות איתן הצלפה יומיומית של רסיסי מי ים ומלח, שנותנים לסלע טקסטורה של נייר לטש וחדות של זכוכית שבורה. מצד שני אותן סופות גם מביאות איתן כמות משקעים שנתית אדירה, כמו שיש רק באזורים טרופיים, דבר הגורם לחיטוב הסלע, בצורות שלא דמיינתי שיכולות בכלל לשאת את המשקל העצמי שלהן. נטיפי טרוורטין בכל הגדלים, המינים והגבהים, מטפטפים להם בשלווה, תלויים מחמוקי הסלע והופכים בן רגע למגרש משחקים מאתגר במיוחד, לכל מטפס ממוצע, ומרחיבים את הטיפוס הסטנדרטי לממדים חדשים. פתאום הכיוון הוא לא רק למעלה ולצדדים. כאן אפשר לטפס גם אחורה, או מסביב, או אולי אף לקפוץ מאחד לשני... יש רק להיזהר לא לשבור... את עצמך.
נטיפי טרוורטין בכל הגדלים, המינים והגבהים, מטפטפים להם בשלווה,
תלויים מחמוקי הסלע והופכים בן רגע למגרש משחקים מאתגר במיוחד (צילום: CC photodia)
מאתרי העלייה לרגל שכל מטפס סלע חייב לעבור בהם
לא הייתי אומר שריילי הוא המקום מספר אחד לטיפוס בעולם, אבל הוא בהחלט אחד מאתרי העלייה לרגל, שכל מטפס סלע חייב לעבור בהם. כ- 200 מסלולים מבולטים בצורה מקצועית, איכותית, נוחה לשימוש והמחיר ללא תחרות. רק תבוא עם הציוד ותעלה איפה שבא לך. אם נתקעת, זו כבר בעיה שלך. אז שים לב לשעות של הגאות והשפל. זו הרגשה לא נעימה לגלוש את כל הדרך מטה, אל התחנה הראשונה, ורק אז לגלות שמה שבבוקר היה רצועת חוף נוחה לגישה, הוא עכשיו אמצע הים ובמרחק של 100 מטר מהחוף. זו כנראה בדיוק הגדולה של ריילי. העובדה שאם עכשיו עשיתי מסלול קשה והזעתי את נשמתי על הסלע השחור, כל שעליי לעשות הוא להתרחק מהקיר חמישה מטרים ואני כבר בתוך הים, מוקף דגים ואושר פראי.
כמה פעמים יצא לי לעמוד כך במים החמים שוטף מעליי את הזיעה ומביט אל תוך האופק, תוהה לעצמי על טיב הסלע של איי הצוקים המבצבצים מהים, במרחק ראייה מהחוף. לשמחתי, באחד הימים, הייתה בי התושייה לשאול את אחד המטפסים שפגשתי, מה דעתו על העניין. השיחה הזאת פתחה אותי אל עולם, שמבחינתי היה קיים רק בסרטונים ביו-טיוב. "לא סתם סלע", הוא אומר לי, "סלע מצוין. וגם לא צריך חבל. אם אתה רוצה תצטרף אלינו. מחר אנחנו לוקחים סירה לשם והולכים לעשות טיפוס חופשי" (Deep-Water Soloing) .
ריחוף שטוף אדרנלין
יצא לכם פעם לראות סרטון של מטפס הסלעים כריס שארמה (Chris Sharma ) מטפס תקרות של B 7, כשלגופו רק מכנסי בוקסר ונעלי טיפוס? אז מסתבר שגם אתם יכולים.
איך זה עובד? עולים על סירה, שטים כשעה אל תוך הים, נעצרים בקרבת אחד האיים וקדימה. מחליפים לבגד ים, נועלים נעלי טיפוס וקופצים למים. שחייה קצרה עד לקיר, ולמעלה עד כמה שתצליחו, או עד כמה שכבר יראה לכם גבוה מדי. למה שיראה גבוה מדי? כי בסוף כל האטרקציה הזו יש רק דרך אחת למטה. או ליפול, או לקפוץ. עומק הים בתחתית המצוק הוא לא הבעיה. הבעיה היא המכה של הנחיתה. או שאולי בעצם הבעיה היא הרגשת החופש המדהימה של טיפוס ללא אמצעים ואבטחה, והפיתוי האדיר של להמשיך ולטפס במעלה הצוקים האינסופיים הללו.
אתוודה שהפחדנות וההיגיון שלי לא אפשרו לי לעלות גבוה מדי, אבל גם לעשות טראוורסים מצד לצד, בגבהים של 15 מטר מעל המים, זו חוויה מפעימה. כשנהיה לי קשה או חם, הפתרון היה אחד והרבה יותר מרגש מגליש ה – כמה רגעים של ריחוף שטוף אדרנלין ותקווה גדולה שאצליח לנחות נכון. מכאן, כל שנותר לי הוא לשחות חזרה אל הקיר ולהתחיל מחדש.
מוזמנים לצפות בכריס שארמה מטפס ומוכיח שמוצא האדם מהקוף...
עולים על סירה, שטים כשעה אל תוך הים, נעצרים בקרבת אחד האיים וקדימה.
מחליפים לבגד ים, נועלים נעלי טיפוס וקופצים למים (צילום: CC Roberto Trombetta)
מלוא הפינוק של חוף בדרומה של תאילנד
אחרי שבעה ימים, בהם טיפסתי לפחות 4 שעות ביום, אם לא יותר, הגוף התחיל להראות סימני מצוקה ולדרוש שיפור בתנאים. הכרזתי לעצמי על יום מנוחה. עם בוקר ירדתי מהערסל ועשיתי דרכי לאחד ממקומות המסאז'. בעבור 200 בהאט (כ-20 שקל) קיבלתי שירות מתאילנדית קטנה ועוצמתית, שבמשך שעה מתחה לי את הצורה וקיפלה אותי בכיוונים שעשו לי הרבה נעים. בסוף הטיפול נזלתי החוצה מהמקום, קניתי נודלס בשקית לדרך והתיישבתי על החול עם הגב לים והפנים אל הצוק.
עם בוקר ירדתי מהערסל ועשיתי דרכי לאחד ממקומות המסאז'.
בעבור 200 בהאט (כ-20 שקל) קיבלתי שירות מתאילנדית קטנה ועוצמתית.
חוף טון-סאי, מבט מהערסל של ריזורט טינידי היידאווי טונסאי ביץ' קראבי (צילום: Tinidee Hideaway Tonsai Beach Krabi)
במשך שלוש שעות שכבתי שרוע על החוף, מביט בכל אותם מטפסי סלעים, אלופי תחרויות, כוכבי מגזינים, שבאים לפקוד את הצוק ולנסות את כוחם אל מול הסלע. אני חושב שביום המנוחה הזה למדתי על טיפוס נכון, יותר מאשר כל מה שלמדתי בשבוע שחלף. טבילה קצרה בים, פריזבי על החוף, והופעה של להקת רגאיי מקומית, נתנו לנפשי וגופי מרגוע וזיכו אותי במלוא הפינוק של חוף בדרומה של תאילנד. באמת להשתחרר, להירגע וליהנות גם מהנוף, השלווה והאנשים המדהימים שפוקדים את חלקת האלוהים הקטנה הזו.
מגשים חלום
אז איפה אני עומד: שמונה ימי טיפוס, אחד יום מנוחה, זוג נעליים בלויות ולוחצות, תשעה חתכים באצבעות יד ימין, ארבעה חתכים באצבעות יד שמאל, סימן כחול בשוק שמאל, שלושה ימים לתום הוויזה ושריטה עמוקה בראש. אני חושב שסוף סוף אני מוכן למולטי-פיץ' שלי.
הכרתי מטפסת ויקינגית נורווגית, שהסכימה להתלוות אליי במעלה הסלע, ועשינו מסלול של שלושה פיצ'ים בשם, כמה מתאים, "היפה והחיה". חגגנו את ההצלחה בשייק פירות, והודתי לאלוהים שהביאני עד הלום. עכשיו כל מה שנותר לי לעשות, זה לקוות שכשהוא (אלוהים) יוביל אותי ל"קלימנוס" שבאיי יוון, הוא יהיה גם מספיק נחמד כדי להביא אותי לשם בכושר.
כתבות על איי יוון
היפה (והנורבגית) מצוות "היפה והחיה" (באדיבות דן ברסלו)
מלון מומלץ בחוף ריילי
ריזורט טינידי היידאווי טונסאי ביץ' קראבי (Tinidee Hideaway Tonsai Beach Krabi) ממוקם על חוף טונסאי ביץ‘, עם תצפית נהדרת על חוף ריילי והמצוקים והאיונים למולו. הווילות המשגעות משתלבות היטב בנוף המקומי ואינן מנקרות עיניים, אך בפנים הן מציעות פינוק רב, וכמובן מיזוג. אין כמו לשכב על מיטות השיזוף מול הבריכה, או על אחד הערסלים, ולהתמסטל מהנוף והשלווה.
מידע נוסף
כתבות נוספות על איי תאילנד
אודות הכותב
דן ברסלו הוא צלם ומטפס בסגנון חופשי.
ירדתי בחוף טונסאי (Tonsai Beach, או טון סאי – Ton Sai), שהוא החלק הקצת יותר זול למחיה, במיוחד בהשוואה לחוף ריילי עצמו, המשובץ אתרי נופש מפוארים לכל בעלי המאה. מצאתי לי חדר ויצאתי לאכול ארוחת ערב. עוד בטרם הספקתי להזמין את ה
היעדים המוזכרים בכתבה: חוף ריילי (A),
מלון מומלץ ע
אני מגיע למצב שהגרוטאה הזו, לה אני קורא הגוף שלי,
תלויים מחמוקי הסלע והופכים בן רגע למגרש משחקים מאתגר במיוחד
מאתרי העלייה לרגל שכל מטפס סלע חייב לעבור בהם
לא הייתי אומר שריילי הוא המקום מספר אחד לטיפוס בעולם, אבל הוא בהחלט אחד מאתרי העלייה לרגל, שכל מטפס סלע חייב לעבור בהם. כ- 200 מסלולים מבולטים בצורה מקצועית, איכותית, נוחה לשימוש והמחיר ללא תחרות. רק תבוא עם הציוד ותעלה איפה שבא לך. אם נתקעת, זו כבר בעיה שלך. אז שים לב לשעות של הגאות והשפל. זו הרגשה לא נעימה לגלוש את כל הדרך מטה, אל התחנה הראשונה, ורק אז לגלות שמה שבבוקר היה רצועת חוף נוחה לגישה, הוא עכשיו אמצע הים ובמרחק של 100 מטר מהחוף. זו כנראה בדיוק הגדולה של ריילי. העובדה שאם עכשיו עשיתי מסלול קשה והזעתי את נשמתי על הסלע השחור, כל שעליי לעשות הוא להתרחק מהקיר חמישה מטרים ואני כבר בתוך הים, מוקף דגים ואושר פראי.
כמה פעמים יצא לי לעמוד כך במים החמים שוטף מעליי את הזיעה ומביט אל תוך האופק, תוהה לעצמי על טיב הסלע של איי הצוקים המבצבצים מהים, במרחק ראייה מהחוף. לשמחתי, באחד הימים, הייתה בי התושייה לשאול את אחד המטפסים שפגשתי, מה דעתו על העניין. השיחה הזאת פתחה אותי אל עולם, שמבחינתי היה קיים רק בסרטונים ביו-טיוב. "לא סתם סלע", הוא אומר לי, "סלע מצוין. וגם לא צריך חבל. אם אתה רוצה תצטרף אלינו. מחר אנחנו לוקחים סירה לשם והולכים לעשות טיפוס חופשי" (Deep-Water Soloing) .
ריחוף שטוף אדרנלין
יצא לכם פעם לראות סרטון של מטפס הסלעים כריס שארמה (Chris Sharma ) מטפס תקרות של B 7, כשלגופו רק מכנסי בוקסר ונעלי טיפוס? אז מסתבר שגם אתם יכולים.
איך זה עובד? עולים על סירה, שטים כשעה אל תוך הים, נעצרים בקרבת אחד האיים וקדימה. מחליפים לבגד ים, נועלים נעלי טיפוס וקופצים למים. שחייה קצרה עד לקיר, ולמעלה עד כמה שתצליחו, או עד כמה שכבר יראה לכם גבוה מדי. למה שיראה גבוה מדי? כי בסוף כל האטרקציה הזו יש רק דרך אחת למטה. או ליפול, או לקפוץ. עומק הים בתחתית המצוק הוא לא הבעיה. הבעיה היא המכה של הנחיתה. או שאולי בעצם הבעיה היא הרגשת החופש המדהימה של טיפוס ללא אמצעים ואבטחה, והפיתוי האדיר של להמשיך ולטפס במעלה הצוקים האינסופיים הללו.
אתוודה שהפחדנות וההיגיון שלי לא אפשרו לי לעלות גבוה מדי, אבל גם לעשות טראוורסים מצד לצד, בגבהים של 15 מטר מעל המים, זו חוויה מפעימה. כשנהיה לי קשה או חם, הפתרון היה אחד והרבה יותר מרגש מגליש ה – כמה רגעים של ריחוף שטוף אדרנלין ותקווה גדולה שאצליח לנחות נכון. מכאן, כל שנותר לי הוא לשחות חזרה אל הקיר ולהתחיל מחדש.
מוזמנים לצפות בכריס שארמה מטפס ומוכיח שמוצא האדם מהקוף...
עולים על סירה, שטים כשעה אל תוך הים, נעצרים בקרבת אחד האיים וקדימה.
מחליפים לבגד ים, נועלים נעלי טיפוס וקופצים למים (צילום: CC Roberto Trombetta)
מלוא הפינוק של חוף בדרומה של תאילנד
אחרי שבעה ימים, בהם טיפסתי לפחות 4 שעות ביום, אם לא יותר, הגוף התחיל להראות סימני מצוקה ולדרוש שיפור בתנאים. הכרזתי לעצמי על יום מנוחה. עם בוקר ירדתי מהערסל ועשיתי דרכי לאחד ממקומות המסאז'. בעבור 200 בהאט (כ-20 שקל) קיבלתי שירות מתאילנדית קטנה ועוצמתית, שבמשך שעה מתחה לי את הצורה וקיפלה אותי בכיוונים שעשו לי הרבה נעים. בסוף הטיפול נזלתי החוצה מהמקום, קניתי נודלס בשקית לדרך והתיישבתי על החול עם הגב לים והפנים אל הצוק.
עם בוקר ירדתי מהערסל ועשיתי דרכי לאחד ממקומות המסאז'.
בעבור 200 בהאט (כ-20 שקל) קיבלתי שירות מתאילנדית קטנה ועוצמתית.
חוף טון-סאי, מבט מהערסל של ריזורט טינידי היידאווי טונסאי ביץ' קראבי (צילום: Tinidee Hideaway Tonsai Beach Krabi)
במשך שלוש שעות שכבתי שרוע על החוף, מביט בכל אותם מטפסי סלעים, אלופי תחרויות, כוכבי מגזינים, שבאים לפקוד את הצוק ולנסות את כוחם אל מול הסלע. אני חושב שביום המנוחה הזה למדתי על טיפוס נכון, יותר מאשר כל מה שלמדתי בשבוע שחלף. טבילה קצרה בים, פריזבי על החוף, והופעה של להקת רגאיי מקומית, נתנו לנפשי וגופי מרגוע וזיכו אותי במלוא הפינוק של חוף בדרומה של תאילנד. באמת להשתחרר, להירגע וליהנות גם מהנוף, השלווה והאנשים המדהימים שפוקדים את חלקת האלוהים הקטנה הזו.
מגשים חלום
אז איפה אני עומד: שמונה ימי טיפוס, אחד יום מנוחה, זוג נעליים בלויות ולוחצות, תשעה חתכים באצבעות יד ימין, ארבעה חתכים באצבעות יד שמאל, סימן כחול בשוק שמאל, שלושה ימים לתום הוויזה ושריטה עמוקה בראש. אני חושב שסוף סוף אני מוכן למולטי-פיץ' שלי.
הכרתי מטפסת ויקינגית נורווגית, שהסכימה להתלוות אליי במעלה הסלע, ועשינו מסלול של שלושה פיצ'ים בשם, כמה מתאים, "היפה והחיה". חגגנו את ההצלחה בשייק פירות, והודתי לאלוהים שהביאני עד הלום. עכשיו כל מה שנותר לי לעשות, זה לקוות שכשהוא (אלוהים) יוביל אותי ל"קלימנוס" שבאיי יוון, הוא יהיה גם מספיק נחמד כדי להביא אותי לשם בכושר.
כתבות על איי יוון
היפה (והנורבגית) מצוות "היפה והחיה" (באדיבות דן ברסלו)
מלון מומלץ בחוף ריילי
ריזורט טינידי היידאווי טונסאי ביץ' קראבי (Tinidee Hideaway Tonsai Beach Krabi) ממוקם על חוף טונסאי ביץ‘, עם תצפית נהדרת על חוף ריילי והמצוקים והאיונים למולו. הווילות המשגעות משתלבות היטב בנוף המקומי ואינן מנקרות עיניים, אך בפנים הן מציעות פינוק רב, וכמובן מיזוג. אין כמו לשכב על מיטות השיזוף מול הבריכה, או על אחד הערסלים, ולהתמסטל מהנוף והשלווה.
מידע נוסף
כתבות נוספות על איי תאילנד
אודות הכותב
דן ברסלו הוא צלם ומטפס בסגנון חופשי.
מוזמנים לצפות בכריס שארמה מטפס ומוכיח שמוצא האדם מהקוף...
מחליפים לבגד ים, נועלים נעלי טיפוס וקופצים למים
מלוא הפינוק של חוף בדרומה של תאילנד
אחרי שבעה ימים, בהם טיפסתי לפחות 4 שעות ביום, אם לא יותר, הגוף התחיל להראות סימני מצוקה ולדרוש שיפור בתנאים. הכרזתי לעצמי על יום מנוחה. עם בוקר ירדתי מהערסל ועשיתי דרכי לאחד ממקומות המסאז'. בעבור 200 בהאט (כ-20 שקל) קיבלתי שירות מתאילנדית קטנה ועוצמתית, שבמשך שעה מתחה לי את הצורה וקיפלה אותי בכיוונים שעשו לי הרבה נעים. בסוף הטיפול נזלתי החוצה מהמקום, קניתי נודלס בשקית לדרך והתיישבתי על החול עם הגב לים והפנים אל הצוק.
עם בוקר ירדתי מהערסל ועשיתי דרכי לאחד ממקומות המסאז'.
בעבור 200 בהאט (כ-20 שקל) קיבלתי שירות מתאילנדית קטנה ועוצמתית.
חוף טון-סאי, מבט מהערסל של ריזורט טינידי היידאווי טונסאי ביץ' קראבי (צילום: Tinidee Hideaway Tonsai Beach Krabi)
במשך שלוש שעות שכבתי שרוע על החוף, מביט בכל אותם מטפסי סלעים, אלופי תחרויות, כוכבי מגזינים, שבאים לפקוד את הצוק ולנסות את כוחם אל מול הסלע. אני חושב שביום המנוחה הזה למדתי על טיפוס נכון, יותר מאשר כל מה שלמדתי בשבוע שחלף. טבילה קצרה בים, פריזבי על החוף, והופעה של להקת רגאיי מקומית, נתנו לנפשי וגופי מרגוע וזיכו אותי במלוא הפינוק של חוף בדרומה של תאילנד. באמת להשתחרר, להירגע וליהנות גם מהנוף, השלווה והאנשים המדהימים שפוקדים את חלקת האלוהים הקטנה הזו.
מגשים חלום
אז איפה אני עומד: שמונה ימי טיפוס, אחד יום מנוחה, זוג נעליים בלויות ולוחצות, תשעה חתכים באצבעות יד ימין, ארבעה חתכים באצבעות יד שמאל, סימן כחול בשוק שמאל, שלושה ימים לתום הוויזה ושריטה עמוקה בראש. אני חושב שסוף סוף אני מוכן למולטי-פיץ' שלי.
הכרתי מטפסת ויקינגית נורווגית, שהסכימה להתלוות אליי במעלה הסלע, ועשינו מסלול של שלושה פיצ'ים בשם, כמה מתאים, "היפה והחיה". חגגנו את ההצלחה בשייק פירות, והודתי לאלוהים שהביאני עד הלום. עכשיו כל מה שנותר לי לעשות, זה לקוות שכשהוא (אלוהים) יוביל אותי ל"קלימנוס" שבאיי יוון, הוא יהיה גם מספיק נחמד כדי להביא אותי לשם בכושר.
כתבות על איי יוון
היפה (והנורבגית) מצוות "היפה והחיה" (באדיבות דן ברסלו)
מלון מומלץ בחוף ריילי
ריזורט טינידי היידאווי טונסאי ביץ' קראבי (Tinidee Hideaway Tonsai Beach Krabi) ממוקם על חוף טונסאי ביץ‘, עם תצפית נהדרת על חוף ריילי והמצוקים והאיונים למולו. הווילות המשגעות משתלבות היטב בנוף המקומי ואינן מנקרות עיניים, אך בפנים הן מציעות פינוק רב, וכמובן מיזוג. אין כמו לשכב על מיטות השיזוף מול הבריכה, או על אחד הערסלים, ולהתמסטל מהנוף והשלווה.
מידע נוסף
כתבות נוספות על איי תאילנד
אודות הכותב
דן ברסלו הוא צלם ומטפס בסגנון חופשי.
בעבור 200 בהאט (כ-20 שקל) קיבלתי שירות מתאילנדית קטנה ועוצמתית.
כתבות על איי יוון
היפה (והנורבגית) מצוות "היפה והחיה"