לימוד ציור סיני וקליגרפיה
עוברת אורח בדממה - סיפור
ספר המספר את סיפורה האישי של פאביאן ורדיה, סיפור אישי מדהים בו שזור גם סיפורה של התרבות הסינית בשנות השמונים של המאה ה- 20.
בגיל 20, נסעה פאביאן וֶרְדִיֶה, מצרפת לסין של תחילת שנות השמונים, שרק בקושי נפתחה למערב, כדי ללמוד קליגרפיה וציור סיני, באקדמיה לאמנויות בסצ'ואן, שבדרום סין, עם ידיעה קלושה בשפה הסינית ובאומנויות המסורתיות של סין.
לאכזבתה היא גילתה שהקליגרפיה וציורי הדיו, נחשבו לאסורים ולנחותים לפי מדיניות המפלגה הקומוניסטית. כמעט כל הציירים הסיניים באקדמיה ציירו בצבעי שמן בסגנון מערבי ריאליסטי סוציאליסטי אותו הכתיבה המפלגה הקומוניסטית בכל סין. אומן הקליגרפיה היחיד באקדמיה, כתב בהיחבא ותמיד פחד שייתפס בכך וייענש. בדרך לא דרך, עם המון עקשנות וסבלנות (שלא לדבר שכמה פעמים הייתה על סף מוות עקב צהבת אנושה, הרעלות מזון ועימותים מול אנשים עוינים ושלטון אכזרי ורודני) - הצליחה פאביאן למצוא מורים ספורים, ששרדו את המהפכה התרבותית, ומאותם מתי מעט, היא למדה כ-10 שנים את הקליגרפיה וציורי הדיו המסורתיים של סין הקלאסית.
התיאורים שלה מופלאים, היא מתמצתת לדרגת פיוט ובכנות מוחלטת, את השיעורים שלה מן המורה שלה לקליגרפיה, את התובנות, שהן חובה להבנת אומנות הקליגרפיה והציור הסיני הקלאסיים, תוך שהיא כלל לא מסתירה בספר את איבתה לשלטון הסיני או את תיעובה ל"מגפת" הציור האבסטרקטי "הפסיכואנליטי" של המערב.
זהו ספר נפלא ומאד מומלץ לכל אוהבי הפילוסופיה הסינית שמאחורי האמנויות המסורתיות של סין (גם של יפן), ובמקרה זה של הספר - הקליגרפיה והציור במכחול ודיו של סין האותנטית. מדהים להיווכח, שכמו פאביאן, ישנם לא מעט סינים, שלא הרימו ידיים מול האכזריות, הטמטום והבורות הברוטאלית של השלטונות בסין, שלעיתים רבות נעשו רק ברמה המקומית, והצליחו לשמור על גחלת האנושיות ועל הרוח הסינית העתיקה ויצאו מנצחים. המחיר היה הרבה פעמים מזעזע ונוראי, והאובדן היה עצום וללא תקנה - אבל התקווה לבואו של עתיד טוב יותר ואנושי יותר מפעמת לאורך כל הספר.
אין זה ספר הדרכה לקליגרפיה או לציור, וכמעט לא מובאים בו מעבודותיה. החיסרון העיקרי של הספר, לדעתי, שהוא מכיל תמונות בשחור לבן בלבד וכמעט כלום מעבודותיה - שזה מאד חבל. מאד מומלץ לחפש באינטרנט ולראות את עבודותיה.
.jpg)
.jpg)
.jpg)
טיול עצמאי למזרח הרחוק לחצו לרשימת יעדים »
