תקציר ההיסטוריה של בוליביה
מאת: יובל נעמן

בבוליביה הייתה תרבות מאורגנת כבר לפני עשרים אלף שנה. באזור אגם טיטיקקה קמו תרבויות ענק כמו הטיוואנאקו ששלטו בין המאות 7-12 ויורשיהם האינקה שהרחיבו את השליטה מ"טבור העולם" בקוסקו שבפרו, על מרבית מערב אמריקה הדרומית. הם סללו מארג של דרכים ומצודות שליטה והביאו לשגשוג האזור כולו.

בתי החומר של אורורו (צילום: CC Pedro Szekely)

300 שנה של כיבוש

בתחילת המאה ה- 16 החלו להגיע מחלות מסתוריות ובניהן אבעבועות שחורות, שהמיתו רבים מאנשי האינקה – מאחרוני העבדים ועד לראש בית המלוכה. היו אלו מחלות שהביאו עימם האירופים ליבשת שאנשיה לא היו חסינים מפניהן. המחלות התפשטו מהר יותר מהתפשטות האדם הלבן, בגרמן להחלשת השלטון המרכזי. עם מותו של המלך Huayna Capac מאבעבועות שחורות בשנת 1527, החל קרב ירושה בין בניו כשבירת האימפריה מוכת מחלות. לסצנה זו, בשנת 1532, נקלע בדיוק הספרדי פרנסיסקו פיזארו ובנצלו את תמימות המקומיים, הקרע ביניהם ומצב האוכלוסייה המותשת ממחלות, כבש בקלילות את שטח פרו הגדולה כולה.

במהלך 300 השנים הבאות נשלט חלק זה של העולם על ידי הכובשים (קונקיסטדורס) כקולוניה ספרדית, ממנה ניזון בית המלוכה העצל והבזבזן של ספרד. ב- 1544, מייד בתחילת התקופה הקולוניאליסטית, התגלו מרבצי כסף בהר סרו ריקו (Cero Rico) שבאזור פוטוסי, ובוליביה החלה להכניס לכובשים הספרדים את מרבית הכנסותיהם ממכרות דרום אמריקה, תוך גביית חייהם של אלפי עובדים ועבדים.

בוליביה נקראה אז פרו העילית (Alto Peru) עד לשחרורה בידי אנטוניו חוסה דה סוקרה 1824. ב- 6 באוגוסט 1825 פוצלה מפרו הגדולה וקיבלה עצמאות תחת שמו של משחרר היבשת הוונצואליאני, "אל ליברטדור", סימון בוליבר (Simon Bolivar). שטחה היה אז כמעט כפול משטחה הנכחי, ואותו חמדו כל שכנותיה.

אלפקות במרומי ההרים באור אחרון (צילום: יובל נעמן)

  טיול עצמאי לדרום אמריקה לחצו לרשימת היעדים »
  טיול עצמאי למדינות הבלטיות לחצו לרשימת היעדים »
  טיול עצמאי לאוסטרליה וניו זילנד לחצו לפרטים »

מלחמות מיותרות וחוסר יציבות

עם עצמאות ארצות דרום אמריקה, נקלעה בוליביה למצב המביש של היותה החלשה והענייה במדינות היבשת. היא הפסידה 900 ק"מ חוף, את מוצאה לים ואת עיר הנמל היחידה: אנטפגאסטה, במלחמה הפסיפית המיותרת (1879-1884) כנגד צ'ילה, במאבק על מרבצי ניטריט, תוצר של צואת ציפורים. שטחים נוספים נקרעו ממנה על ידי פרגוואי במלחמה מיותרת (1932-1935) סביב אוצרות הנפט באזור הצ'אקו שלא ממש מומשו. שטחי יער בו גדל עץ הגומי סופחו לברזיל כשבוליביה אף לא הצליחה להגיע למלחמה שהוכרזה בניהן. גם פרו קרעה מקטעים נידחים, והיום שטחה של בוליביה הוא רק כחצי משטחה המקורי, וגם כך היא החמישית בגדלה ביבשת, וגם שטח זה מיעוטו מיושב.

במהלך שנות עצמאותה הייתה בוליביה לא יציבה שלטונית וכלכלית, כשמהפכות ותקופות מרד מאפיינות את מרבית הזמן וקצב החלפת השליטים עולה על זה של כל מדינה אחרת. בשל כך לא הצליחה לייצב את כלכלתה ובתקופות מסוימות הגיעה האינפלציה לחמש ספרתית והאבטלה לעשרות אחוזים ולהשקעות חוץ אפסיות. הדבר הכלכלי היציב היה גידול הקוקה ויצור הקוקאין שהקשו על בוליביה לקבל סיוע חוץ מארצות המערב. המוטו הלאומי "אחדות היא כוח" (La unión es la fuerza) היה מעולם אך פרפראזה אבסורדית במדינה בה מתחלף השלטון בממוצע אחת לשנה.

בוליביה אמנם מנסה לשדר יציבות וכן לייצב את המשטר והחברה ודרכם גם את הכלכלה, אבל היות מרבית האוכלוסייה חסרת השכלה לא מקל על בוליביה להתפתח באופן מהיר וזו עדיין המפגרת בארצות היבשת. זוהי האותנטית במדינות האנדיניות ולכן נחלקים המבקרים לאלו המתאהבים בה ואלו השונאים אותה. כולם יזכרו ממנה את הצבעים והריחות והנופים המדהימים ואת הריצות הדחופות לשירותים מאולתרים במשך כל היממה.

טיוואנאקו, תרבות ששלטה בין המאות 7-12 (צילום: יובל נעמן)

מידע נוסף

בתי מלון בלה פאס

כתבות נוספות

בוליביה - מידע חיוני
בוליביה - שקיעה באי השמש
סלאר דה אויוני - מדבר המלח הגדול בעולם
קרנבל השטן של אורורו

אודות הכותב

יובל נעמן, צלם גיאוגרפי, מדריך טיולים, בונה מסלולים, יועץ טיולים אישיים ומרצה על ארצות העולם השלישי. בעל תואר שני בלימודי אסיה, מכיר את אסיה על בוריה וכן חלקים נרחבים של אפריקה ואמריקה, מעשרות ביקורים ולמעלה משלושים שנות טיולים עם התרמיל על הגב.

יובל עונה לשאלותיכם בפורום מומחי תיירות

לקריאת כתבות נוספות של יובל