אין עדיפות לדרך זו או אחרת. טיסה נוחה בהרבה ויקרה יותר וחוסכת בזמן בעוד שנסיעה היא לא רק כדי להגיע אלא גם לראות את הודו היפה, ובמיוחד שמדובר באחת הדרכים היפות בעולם אותה לא תראי ממטוס.
אם באת להודו כדי לראות אותה ודאי תעדיפי אוטו, ואם כדי להספיק אז מטוס יביא אותך כארבעה ימים קודם לכך (לא מאמין שתוכלי לטוס להודו, לנסוע למנאלי, לא לערוך ימי התאוששות, ומייד להמשיך ליומיים נסיעה ללדאק)

אין כל סיבה שבגובה של לה (3500 מטר) תהייה למישהו מחלת גבהים
אני לוקח אנשים רבים לשנגרילה הנמצאת באותו הגובה ואין לאיש מחלת גבהים, וכך זה גם לגבי לה-פאז הגבוהה יותר.
כן, הימים הראשונים קשים יותר ומרגישים את הגובה, אבל המדובר על מקומות לא גבוהים כלל
ראי את כתבתה של דליה נבות http://www.gotravel.co.il/travel/?p=1297
לדעתי האישית הסתגלות לגבהים אינה במנוחה אלא בעליה לגובה גבוה יותר מזה בו את נמצאת וירידה לשינת לילה של לפחות 200 מטר, ושוב, מדובר על גבהים אמיתיים של 4000-5000 ולא על גבהים נמוכים

כותבת הכתבה היא חברה טובה שלי ומומחית בתחומה, וטיילה רבות בלדאק ודעתה מכובדת מאד, וכרופאה ודאי נזהרת ביעוץ לאחרים בניגוד למה שהיא לעצמה ולבני ביתה איתם גם טיילה בלדאק, יכולה לעשות.
גם בכתבתה היא מדברת על הופעת מחלת הרים (כאבי ראש, בחילות וכדומה) הרבה הרבה לפני הופעת בצקת מסכנת חיים. אם כאבי הראש והבחילה מופיעים ולא נעלמים לאחר יום, יש לרכוש במספר פרוטות מיכל חמצן או להגיע למרפאה בעיר, ואין בכך כל סכנת חיים. כל שאגיד הוא שהשכיחות של הופעת מחלת הרים היא נמוכה ביותר ואישית לא נתקלתי בה עם מטייליי, ושכיחות מחלת גובה ובצקת מסכנת חיים היא אף נמוכה בהרבה מקצת כאבי ראש וקושי להרדם, ושלמטב הכרתי אין כל בעיה להגיע לגובה של לה בטיסה, ותעשי עם המידע הזה מה שתעשי - קחי כדורים, קני בלון חמצן, סעי באוטובוס, או פשוט תתעלמי מהסיכון הכל כך זניח שיהיו לך יום-יומיים של קושי קל.

והיה ותרגישו כאב ראש שאינו עובר כשעה מארוחת הבוקר ולאחר אופטלגין, גשו למרפאה הקרובה שיתמכו בכן במעט חמצן ומייד תרגישו נפלא...