האי קופנגן משנה את פניו
מאת: אמנון כרמל
קופנגן נמצא במרחק 40 דקות במעבורת מקוסמוי, וזו גם דרך הגישה העיקרית אליו. באי אין שדה תעופה והדרך הקצרה ביותר מבנגקוק היא טיסה לקו סמוי, מונית לנמל שליד ה- Big Buddha ומעבורת לאי.

חופים ובתי מלון באי קופנגן המוזכרים בכתבה
קופנגן ומסיבות ה"פול מון"
בקופנגן ( Koh Pha Ngan, Ko Phangan ) עוקבים בדריכות אחר הנעשה באי הסמוך קוסמוי. הם רואים מיליוני תיירים עשירים מ אירופה שמביאים משפחות שלמות ל ריזורטים יוקרתיים ומשלמים עבורם אלפי באהטים ללילה. הם רואים את הכסף שמביאים התיירים למסעדות, לחנויות המזכרות ולאי כולו ומתמלאים בקנאה.
זה לא שחסרים תיירים באי. בכל חודש מתמלא קופנגן (יש הכותבים גם קופנגאן, קו-פנגאן או קו פה נגאן) בהמוני תרמילאים חובבי "כימיקלים", שבאים לפרוק כל עול באי במסיבות פוּל-מון (ירח מלא), וזו בדיוק הבעייה העיקרית. מדובר בדרך כלל בתרמילאים תפרנים ולא אחת גם מאוד חצופים ואף אלימים, הידועים גם בצריכת כמויות סמים גדולות (ולנו הישראלים יש נציגות רצינית בתחום זה). הסמים יצרו באי לא מעט בעיות, הכוללות כניסת העולם התחתון אל האי, והשחתת הנוער המקומי, שרואה בתיירים צורכי הסמים אידיאל של ממש לתרבות מערבית. הם פשוט לא מכירים תיירים מערביים מסוג אחר, ורבים חושבים שכך נראית המציאות באירופה ואמריקה.
כתבה על קו סמוי
קופנגן והתיירים העשירים
בשנים האחרונות נעשה מאמץ רציני לשנות את סוג התיירים המגיעים לקופנגן, וכעת מנסים לפנות לקהל יעד משפחתי ועשיר יותר. הדבר נעשה בעיקר על ידי בנייה מסיבית של בתי מלון וריזורטים מפוארים, סלילת כבישים ויצירת תשתיות ברחבי האי והזרמת מליונים בהשקעות מכל העולם. בנוסף נוקטת המשטרה המקומית ביד קשה כנגד סוחרי הסמים, על מנת לנסות ולעצור את התופעה, אך עדיין רחוק היום שבו תהיה קופנגן נקייה מסמים. האי משנה את פניו במהירות מטורפת וכיום תיירים בכל הגילאים ימצאו מה לעשות כאן. מי שהיה כאן לפני כמה שנים יתקשה לזהות את המקום.
קופנגן זוכה לפופולריות גדולה בקרב הישראלים, ותוכלו למצוא כאן שלטים בעברית ואפילו כמה מסעדות של ישראלים. למרות שלרוב אני משתדל להתרחק ממקומות שכאלו, נהניתי מאוד לבקר במסעדת "הבית" שנמצאת בבעלות בחור חביב בשם שמעון זגה. שמעון התמקם באי לפני מספר שנים והקים את המקום מאפס בכוחות עצמו. במקום תמצאו אוכל טוב, ערסלים ופינות זולה מפנקות, אינטרנט, צריבת תמונות על CD, שש-בש, ספרים בעברית להחלפה ועוד. בכל יום שישי יש קבלת שבת ובחגים ארוחות חג נחמדות.
כתבה על מסלולי טיול בקופנגן

מסעדת "הבית" - קבלת שבת וחגים יהודיים (צילום: אמנון כרמל)
חוף הד-רין - אזור התיירים העיקרי באי
המעבורת מקו סמוי מגיעה לנמל בחוף הד-רין (Had Rin) , ורוב התיירים "נתקעים" באזור זה של האי. מדובר ברצועת חוף צרה למדי שנמצאת בחלקו הדרומי ביותר של האי.
חוף סנרייז (Had Rin Nok - Sunrise Beach ) וחוף סנסט (Had Rin Nai - Sunset Beach ), נמצאים במרחק כ- 15 דקות הליכה ברגל. בין לבין יש מגוון חנויות, מסעדות, מכוני מסאז`, חנויות מכולת, כביסה, אינטרנט וכל מה שאפשר לצפות למצוא במקום שכזה. בדיוק בשל כך נשארים כאן רבים מהתיירים - זה נוח, קרוב לכל המסיבות ומאפשר קיום עצל, קל ונוח, שמתאים מאוד לאופיים של רוב התיירים.
להטוטנים בחוף סנרייז (צילומים: אמנון כרמל)
חוף השקיעה של קופנגן
זהו החוף בו נמצאים רוב המלונות, ובצדק. החוף עצמו יפה יותר, לפחות כל עוד לא רואים את הנמל בו עוגנות המעבורות. מכיוון שזהו אזור התיירות הראשי, בתי המלון של חוף השקיעה ( Sunset ) נבנו ברובם לפני כמה שנים טובות ולמרות הבנייה המואצת באזור, חלק גדול מהם עדיין מציעים סטנדרטים נמוכים יחסית לריזורטים החדשים.
מהחוף תוכלו לראות את השקיעות המפורסמות, וכמעט כל אחד חוזר מכאן עם ערימה של תמונות שקיעה צבעוניות ומדהימות. אם אתם נשארים בהד רין, אני ממליץ בחום למצוא מקום לינה בחוף השקיעה. המרחק הקצר מהמסיבות שבחוף הזריחה, כמו גם השקט, השלווה, והשקיעות היפות מצדיקות בהחלט מציאת מלון באזור זה.
כתבה על חופי תאילנד הסודיים

שקיעות מרהיבות בחוף Sunset (צילום: אמנון כרמל)
חוף לילה ובתי המלון האהובים על הישראלים
בצמוד לחוף סנסט (בקצה הדרום מערבי של האי) תמצאו את חוף לילה ( Leela Beach ) המקסים. החוף קטן למדי ומבודד יחסית באמצעות סלעים טבעיים מההמולה של הד רין, אך עדיין במרחק הליכה של כמה דקות. למעשה יותר קל להגיע להד רין בהליכה מאשר באמצעות רכב, משום שהמעבר ברגל נעשה דרך החוף, ובאמצעות רכב יש לנסוע בכביש תלול ומסוכן למדי שגם מאריך את הדרך. כדאי להגיע לבקר בחוף רק בשביל הים היפה והחול הלבן, ואפשר גם להישאר וללון במקום.
בחוף לילה תמצאו את ריזורט סאריקנטנג (Sarikantang Resort And Spa) הזוכה לביקורות מצוינות ומציע חוף פרטי, ספא, מסעדה ושתי בריכות שחייה. החדרים המרווחים מוקפים בגנים טרופיים וכוללים ריהוט עץ ומיזוג אוויר, מרפסת פרטית, טלוויזיה בכבלים/לוויין ומיני בר.
חוף סנרייז (Sun Rise)
החוף עצמו יפה פחות מחוף Sunset במהלך היום, אך הוא נוח לרחצה ויש בו תיירים ומסעדות רבות לאורך החוף.
המקום הזה חי בלילה - כל המסיבות נערכות כאן, במועדונים השונים שעל החוף, ומרדת החשיכה מתחיל האקשן, כאשר השיא הוא כמובן במסיבות הפול-מון. יש גם מסיבות קטנות יותר של ירח שחור, חצי ירח ובעצם בעלי המועדונים רק מחפשים תירוצים בשביל להפיק מסיבות גדולות, כך שבכל ערב שתגיעו יהיו מועדונים רבים פתוחים, ושלל להטוטני אש שעושים תרגילים מדהימים עם לפידים בוערים.
עובדה זו פוגמת כמובן באיכות המגורים במקום, עקב הרעש מהמסיבות שנמשכות כל הלילה, וזו עוד סיבה טובה למצוא מלון בחוף ה- Sunset .

חוף סנרייז - מתחיל לחיות בלילה... (צילום: אמנון כרמל)
דלי של אושר - או שלא...
המשקה הפופולארי ביותר כאן נקרא "Bucket Of Joy ", וכשמו כן הוא - דלי פלסטיק ובו קולה, רד בול והמון המון וויסקי תאילנדי זול במיוחד. קיימות וואריאציות של המשקה עם רום, ג`ין וודקה וכו`, אך הגרסה עם הוויסקי היא המקורית. המשקה הזה מיועד לחבורה של אנשים, ולכן מגיע עם 4 - 6 קשים בתוך הדלי.
בפעם הראשונה שנתקלתי במשקה הזה שתיתי כמעט דלי שלם לבדי. זהו ללא ספק המשקה האולטימטיבי למסיבות, והוא פועל בנחישות וביעילות גם כנגד השתיינים המנוסים ביותר בעולם ממקומות, כמו אוסטרליה, אירלנד וגרמניה. אני חושב שלמשקה זה התכוון דאגלס אדאמס המנוח כשכתב על המשקה שנקרא "נפץ הגרגרת הפאן-גלאקטי".
זה הלך בערך ככה: הגעתי אל הבר, שמח וטוב לב, פניתי לברמנית וביקשתי "Bucket of Joy ", והתחלתי לשתות אותו. אח"כ היו המון דברים נורא מצחיקים, אבל כל מה שאני זוכר מהם זה סיפור ביזארי שמערב בחור שבדי בבגד ים קרוע, שכמעט ו"נאנס" בתוך הים על ידי תיירת מדהימה כלשהי, ומנסה לתפוס טרמפים כדי לחזור לחדר ולהביא קונדומים.
הבעיה עם המשקה הזה היא שהלילה נגמר בסופו של דבר ולמחרת בבוקר התעוררתי עם אם-כל-ההנגאוברים. הרגשתי ממש כאילו המוח שלי הפך לפיסת לימון בידו העצומה של ענק אכזרי.

Bucket Of Joy - פועל בנחישות וביעילות גם כנגד השתיינים המנוסים ביותר בעולם (צילום: אמנון כרמל)
אזורים נוספים באי קופנגן
קופנגן הוא אי גדול מאוד, ויש לו עוד אטרקציות רבות להציע לתיירים, מעבר לאזור המצומצם של הד-רין - ג`ונגלים טרופיים ובהם טרקים למפלים מרהיבים, חופים מבודדים (לרבים מהחופים, במיוחד בצד המזרחי והצפוני ניתן להגיע רק באמצעות סירה ואין כלל גישה דרך היבשה), אזורי צלילה מרהיבים ואת עיר הבירה של האי - Thongsala. קופנגן היה במשך שנים מקום החופשה של המלך, שאהב מאוד את הנופים הפראיים, המפרצים הצלולים, והשלווה שבאי.
סלילת הכביש בין הד-רין לשאר האי מובילה את תנופת הפיתוח הרצינית בשאר האי. החיים שם משתנים במהירות, וכבר היום הם שונים מאוד ממה שהיה בעבר. עד לפני כ- 10 - 15 שנה תושבי האי חיו בתנאים פרימיטיביים כמעט לחלוטין. לרבים מהם לא היו מים זורמים, חשמל, טלפון וכו`. המהפך המהיר שעובר על האי הזה, ועל איים דומים אחרים, יכול להוות בסיס למחקר אנתרופולוגי מרתק. אם יוצאים מאזור הד-רין ניתן לחוות את המציאות של חיי התושבים - בתים פשוטים ולעיתים גם רעועים, חקלאות המושתת ברובה על אגוזי הקוקוס ובכלל - חיים שלווים עניים ופשוטים.
אני ממליץ לכל הפחות להגיע לעיר הגדולה באי - Thongsala כדי להתרשם מהשווקים האמיתיים שבהם ניתן לקנות מזון אותנטי ומוזר במיוחד, ושלל מזכרות בזול יחסית, כמו גם כדי להתרשם מהמציאות המקומית. יש עוד די הרבה אזורי תיירות מבודדים ושקטים בהם ניתן למצוא ריזורטים מפוארים ופשוטים כאחד במחירים זולים יותר מאשר בהד-רין, אך קחו בחשבון שהמרחק מהד-רין פירושו גם פחות מסעדות, ברים, אטרקציות וחיי לילה.

כשיוצאים מהד-רין, ניתן לחוות את החיים האמיתיים שבאי.
בתמונה הימנית - מקומית מייבשת דגים, ובשמאלית - ככה זה נראה אחרי.
האמת היא שסתם כך על הגריל, רוב מאכלי הים (ובמיוחד השרימפס) יוצאים יבשים וסתמיים, אבל זה לא מנע מאיתנו מלסיים את הפלטה הענקית הזו עם חיוך גדול על הפנים
(צילום: אמנון כרמל)
רבים חוששים מהפופולריות של קופנגן בקרב הישראלים, ואינם מעוניינים לבלות חופשה במקומות בהם יש ישראלים רבים, ולאנשים אלו אני ממליץ לצאת מאזור הד-רין, שבו באמת יש ישראלים רבים, ולהגיע למערב וצפון האי, שם רוב התיירים מגיעים ממקומות אחרים בעולם.
מלון מומלץ בצפון האי קופנגן
ריזורט סנטייה ( Santhiya Koh Phangan Resort and Spa ) הוא מלון-ספא 5 כוכבים יפהפה ומפנק, על אחד החופים היפים והרגועים של צפון-מזרח קופנגן, 16 ק"מ מבירת האי טונג סלה (Tong Sala). חוף ים צמוד, בריכה גדולה, ספא מפנק, חדרים בסגנון תאילנדי קלאסי, עם ריהוט אלגנטי מעץ טיק, שבחלקם גם ג'קוזי, מסעדה עם אוכל תאילנדי וארוחת בוקר מפנקת, משלימים את תמונת גן העדן. במרחק 10 דקות הליכה כפר קטן, עם מסעדות נוספות. תמורה מצוינת למחיר מאד סביר.
מידע נוסף
כתבות נוספות על איי תאילנד
זה לא שחסרים תיירים באי. בכל חודש מתמלא קופנגן (יש הכותבים גם קופנגאן, קו-פנגאן או קו פה נגאן) בהמוני תרמילאים חובבי "כימיקלים", שבאים לפרוק כל עול באי במסיבות פוּל-מון (ירח מלא), וזו בדיוק הבעייה העיקרית. מדובר בדרך כלל בתרמילאים תפרנים ולא אחת גם מאוד חצופים ואף אלימים, הידועים גם בצריכת כמויות סמים גדולות (ולנו הישראלים יש נציגות רצינית בתחום זה). הסמים יצרו באי לא מעט בעיות, הכוללות כניסת העולם התחתון אל האי, והשחתת הנוער המקומי, שרואה בתיירים צורכי הסמים אידיאל של ממש לתרבות מערבית. הם פשוט לא מכירים תיירים מערביים מסוג אחר, ורבים חושבים שכך נראית המציאות באירופה ואמריקה.
כתבה על קו סמוי
כתבה על מסלולי טיול בקופנגן

חוף הד-רין - אזור התיירים העיקרי באי
המעבורת מקו סמוי מגיעה לנמל בחוף הד-רין (Had Rin) , ורוב התיירים "נתקעים" באזור זה של האי. מדובר ברצועת חוף צרה למדי שנמצאת בחלקו הדרומי ביותר של האי.
חוף סנרייז (Had Rin Nok - Sunrise Beach ) וחוף סנסט (Had Rin Nai - Sunset Beach ), נמצאים במרחק כ- 15 דקות הליכה ברגל. בין לבין יש מגוון חנויות, מסעדות, מכוני מסאז`, חנויות מכולת, כביסה, אינטרנט וכל מה שאפשר לצפות למצוא במקום שכזה. בדיוק בשל כך נשארים כאן רבים מהתיירים - זה נוח, קרוב לכל המסיבות ומאפשר קיום עצל, קל ונוח, שמתאים מאוד לאופיים של רוב התיירים.
להטוטנים בחוף סנרייז (צילומים: אמנון כרמל)
חוף השקיעה של קופנגן
זהו החוף בו נמצאים רוב המלונות, ובצדק. החוף עצמו יפה יותר, לפחות כל עוד לא רואים את הנמל בו עוגנות המעבורות. מכיוון שזהו אזור התיירות הראשי, בתי המלון של חוף השקיעה ( Sunset ) נבנו ברובם לפני כמה שנים טובות ולמרות הבנייה המואצת באזור, חלק גדול מהם עדיין מציעים סטנדרטים נמוכים יחסית לריזורטים החדשים.
מהחוף תוכלו לראות את השקיעות המפורסמות, וכמעט כל אחד חוזר מכאן עם ערימה של תמונות שקיעה צבעוניות ומדהימות. אם אתם נשארים בהד רין, אני ממליץ בחום למצוא מקום לינה בחוף השקיעה. המרחק הקצר מהמסיבות שבחוף הזריחה, כמו גם השקט, השלווה, והשקיעות היפות מצדיקות בהחלט מציאת מלון באזור זה.
כתבה על חופי תאילנד הסודיים

שקיעות מרהיבות בחוף Sunset (צילום: אמנון כרמל)
חוף לילה ובתי המלון האהובים על הישראלים
בצמוד לחוף סנסט (בקצה הדרום מערבי של האי) תמצאו את חוף לילה ( Leela Beach ) המקסים. החוף קטן למדי ומבודד יחסית באמצעות סלעים טבעיים מההמולה של הד רין, אך עדיין במרחק הליכה של כמה דקות. למעשה יותר קל להגיע להד רין בהליכה מאשר באמצעות רכב, משום שהמעבר ברגל נעשה דרך החוף, ובאמצעות רכב יש לנסוע בכביש תלול ומסוכן למדי שגם מאריך את הדרך. כדאי להגיע לבקר בחוף רק בשביל הים היפה והחול הלבן, ואפשר גם להישאר וללון במקום.
בחוף לילה תמצאו את ריזורט סאריקנטנג (Sarikantang Resort And Spa) הזוכה לביקורות מצוינות ומציע חוף פרטי, ספא, מסעדה ושתי בריכות שחייה. החדרים המרווחים מוקפים בגנים טרופיים וכוללים ריהוט עץ ומיזוג אוויר, מרפסת פרטית, טלוויזיה בכבלים/לוויין ומיני בר.
חוף סנרייז (Sun Rise)
החוף עצמו יפה פחות מחוף Sunset במהלך היום, אך הוא נוח לרחצה ויש בו תיירים ומסעדות רבות לאורך החוף.
המקום הזה חי בלילה - כל המסיבות נערכות כאן, במועדונים השונים שעל החוף, ומרדת החשיכה מתחיל האקשן, כאשר השיא הוא כמובן במסיבות הפול-מון. יש גם מסיבות קטנות יותר של ירח שחור, חצי ירח ובעצם בעלי המועדונים רק מחפשים תירוצים בשביל להפיק מסיבות גדולות, כך שבכל ערב שתגיעו יהיו מועדונים רבים פתוחים, ושלל להטוטני אש שעושים תרגילים מדהימים עם לפידים בוערים.
עובדה זו פוגמת כמובן באיכות המגורים במקום, עקב הרעש מהמסיבות שנמשכות כל הלילה, וזו עוד סיבה טובה למצוא מלון בחוף ה- Sunset .

חוף סנרייז - מתחיל לחיות בלילה... (צילום: אמנון כרמל)
דלי של אושר - או שלא...
המשקה הפופולארי ביותר כאן נקרא "Bucket Of Joy ", וכשמו כן הוא - דלי פלסטיק ובו קולה, רד בול והמון המון וויסקי תאילנדי זול במיוחד. קיימות וואריאציות של המשקה עם רום, ג`ין וודקה וכו`, אך הגרסה עם הוויסקי היא המקורית. המשקה הזה מיועד לחבורה של אנשים, ולכן מגיע עם 4 - 6 קשים בתוך הדלי.
בפעם הראשונה שנתקלתי במשקה הזה שתיתי כמעט דלי שלם לבדי. זהו ללא ספק המשקה האולטימטיבי למסיבות, והוא פועל בנחישות וביעילות גם כנגד השתיינים המנוסים ביותר בעולם ממקומות, כמו אוסטרליה, אירלנד וגרמניה. אני חושב שלמשקה זה התכוון דאגלס אדאמס המנוח כשכתב על המשקה שנקרא "נפץ הגרגרת הפאן-גלאקטי".
זה הלך בערך ככה: הגעתי אל הבר, שמח וטוב לב, פניתי לברמנית וביקשתי "Bucket of Joy ", והתחלתי לשתות אותו. אח"כ היו המון דברים נורא מצחיקים, אבל כל מה שאני זוכר מהם זה סיפור ביזארי שמערב בחור שבדי בבגד ים קרוע, שכמעט ו"נאנס" בתוך הים על ידי תיירת מדהימה כלשהי, ומנסה לתפוס טרמפים כדי לחזור לחדר ולהביא קונדומים.
הבעיה עם המשקה הזה היא שהלילה נגמר בסופו של דבר ולמחרת בבוקר התעוררתי עם אם-כל-ההנגאוברים. הרגשתי ממש כאילו המוח שלי הפך לפיסת לימון בידו העצומה של ענק אכזרי.

Bucket Of Joy - פועל בנחישות וביעילות גם כנגד השתיינים המנוסים ביותר בעולם (צילום: אמנון כרמל)
אזורים נוספים באי קופנגן
קופנגן הוא אי גדול מאוד, ויש לו עוד אטרקציות רבות להציע לתיירים, מעבר לאזור המצומצם של הד-רין - ג`ונגלים טרופיים ובהם טרקים למפלים מרהיבים, חופים מבודדים (לרבים מהחופים, במיוחד בצד המזרחי והצפוני ניתן להגיע רק באמצעות סירה ואין כלל גישה דרך היבשה), אזורי צלילה מרהיבים ואת עיר הבירה של האי - Thongsala. קופנגן היה במשך שנים מקום החופשה של המלך, שאהב מאוד את הנופים הפראיים, המפרצים הצלולים, והשלווה שבאי.
סלילת הכביש בין הד-רין לשאר האי מובילה את תנופת הפיתוח הרצינית בשאר האי. החיים שם משתנים במהירות, וכבר היום הם שונים מאוד ממה שהיה בעבר. עד לפני כ- 10 - 15 שנה תושבי האי חיו בתנאים פרימיטיביים כמעט לחלוטין. לרבים מהם לא היו מים זורמים, חשמל, טלפון וכו`. המהפך המהיר שעובר על האי הזה, ועל איים דומים אחרים, יכול להוות בסיס למחקר אנתרופולוגי מרתק. אם יוצאים מאזור הד-רין ניתן לחוות את המציאות של חיי התושבים - בתים פשוטים ולעיתים גם רעועים, חקלאות המושתת ברובה על אגוזי הקוקוס ובכלל - חיים שלווים עניים ופשוטים.
אני ממליץ לכל הפחות להגיע לעיר הגדולה באי - Thongsala כדי להתרשם מהשווקים האמיתיים שבהם ניתן לקנות מזון אותנטי ומוזר במיוחד, ושלל מזכרות בזול יחסית, כמו גם כדי להתרשם מהמציאות המקומית. יש עוד די הרבה אזורי תיירות מבודדים ושקטים בהם ניתן למצוא ריזורטים מפוארים ופשוטים כאחד במחירים זולים יותר מאשר בהד-רין, אך קחו בחשבון שהמרחק מהד-רין פירושו גם פחות מסעדות, ברים, אטרקציות וחיי לילה.

כשיוצאים מהד-רין, ניתן לחוות את החיים האמיתיים שבאי.
בתמונה הימנית - מקומית מייבשת דגים, ובשמאלית - ככה זה נראה אחרי.
האמת היא שסתם כך על הגריל, רוב מאכלי הים (ובמיוחד השרימפס) יוצאים יבשים וסתמיים, אבל זה לא מנע מאיתנו מלסיים את הפלטה הענקית הזו עם חיוך גדול על הפנים
(צילום: אמנון כרמל)
רבים חוששים מהפופולריות של קופנגן בקרב הישראלים, ואינם מעוניינים לבלות חופשה במקומות בהם יש ישראלים רבים, ולאנשים אלו אני ממליץ לצאת מאזור הד-רין, שבו באמת יש ישראלים רבים, ולהגיע למערב וצפון האי, שם רוב התיירים מגיעים ממקומות אחרים בעולם.
מלון מומלץ בצפון האי קופנגן
ריזורט סנטייה ( Santhiya Koh Phangan Resort and Spa ) הוא מלון-ספא 5 כוכבים יפהפה ומפנק, על אחד החופים היפים והרגועים של צפון-מזרח קופנגן, 16 ק"מ מבירת האי טונג סלה (Tong Sala). חוף ים צמוד, בריכה גדולה, ספא מפנק, חדרים בסגנון תאילנדי קלאסי, עם ריהוט אלגנטי מעץ טיק, שבחלקם גם ג'קוזי, מסעדה עם אוכל תאילנדי וארוחת בוקר מפנקת, משלימים את תמונת גן העדן. במרחק 10 דקות הליכה כפר קטן, עם מסעדות נוספות. תמורה מצוינת למחיר מאד סביר.
מידע נוסף
כתבות נוספות על איי תאילנד
חוף סנרייז (Had Rin Nok -


מהחוף תוכלו לראות את השקיעות המפורסמות, וכמעט כל אחד חוזר מכאן עם ערימה של תמונות שקיעה צבעוניות ומדהימות. אם אתם נשארים בהד רין, אני ממליץ בחום למצוא מקום לינה בחוף השקיעה. המרחק הקצר מהמסיבות שבחוף הזריחה, כמו גם השקט, השלווה, והשקיעות היפות מצדיקות בהחלט מציאת מלון באזור זה.
כתבה על חופי תאילנד הסודיים

שקיעות מרהיבות בחוף Sunset (צילום: אמנון כרמל)
חוף לילה ובתי המלון האהובים על הישראלים
בצמוד לחוף סנסט (בקצה הדרום מערבי של האי) תמצאו את חוף לילה ( Leela Beach ) המקסים. החוף קטן למדי ומבודד יחסית באמצעות סלעים טבעיים מההמולה של הד רין, אך עדיין במרחק הליכה של כמה דקות. למעשה יותר קל להגיע להד רין בהליכה מאשר באמצעות רכב, משום שהמעבר ברגל נעשה דרך החוף, ובאמצעות רכב יש לנסוע בכביש תלול ומסוכן למדי שגם מאריך את הדרך. כדאי להגיע לבקר בחוף רק בשביל הים היפה והחול הלבן, ואפשר גם להישאר וללון במקום.
בחוף לילה תמצאו את ריזורט סאריקנטנג (Sarikantang Resort And Spa) הזוכה לביקורות מצוינות ומציע חוף פרטי, ספא, מסעדה ושתי בריכות שחייה. החדרים המרווחים מוקפים בגנים טרופיים וכוללים ריהוט עץ ומיזוג אוויר, מרפסת פרטית, טלוויזיה בכבלים/לוויין ומיני בר.
חוף סנרייז (Sun Rise)
החוף עצמו יפה פחות מחוף Sunset במהלך היום, אך הוא נוח לרחצה ויש בו תיירים ומסעדות רבות לאורך החוף.
המקום הזה חי בלילה - כל המסיבות נערכות כאן, במועדונים השונים שעל החוף, ומרדת החשיכה מתחיל האקשן, כאשר השיא הוא כמובן במסיבות הפול-מון. יש גם מסיבות קטנות יותר של ירח שחור, חצי ירח ובעצם בעלי המועדונים רק מחפשים תירוצים בשביל להפיק מסיבות גדולות, כך שבכל ערב שתגיעו יהיו מועדונים רבים פתוחים, ושלל להטוטני אש שעושים תרגילים מדהימים עם לפידים בוערים.
עובדה זו פוגמת כמובן באיכות המגורים במקום, עקב הרעש מהמסיבות שנמשכות כל הלילה, וזו עוד סיבה טובה למצוא מלון בחוף ה- Sunset .

חוף סנרייז - מתחיל לחיות בלילה... (צילום: אמנון כרמל)
דלי של אושר - או שלא...
המשקה הפופולארי ביותר כאן נקרא "Bucket Of Joy ", וכשמו כן הוא - דלי פלסטיק ובו קולה, רד בול והמון המון וויסקי תאילנדי זול במיוחד. קיימות וואריאציות של המשקה עם רום, ג`ין וודקה וכו`, אך הגרסה עם הוויסקי היא המקורית. המשקה הזה מיועד לחבורה של אנשים, ולכן מגיע עם 4 - 6 קשים בתוך הדלי.
בפעם הראשונה שנתקלתי במשקה הזה שתיתי כמעט דלי שלם לבדי. זהו ללא ספק המשקה האולטימטיבי למסיבות, והוא פועל בנחישות וביעילות גם כנגד השתיינים המנוסים ביותר בעולם ממקומות, כמו אוסטרליה, אירלנד וגרמניה. אני חושב שלמשקה זה התכוון דאגלס אדאמס המנוח כשכתב על המשקה שנקרא "נפץ הגרגרת הפאן-גלאקטי".
זה הלך בערך ככה: הגעתי אל הבר, שמח וטוב לב, פניתי לברמנית וביקשתי "Bucket of Joy ", והתחלתי לשתות אותו. אח"כ היו המון דברים נורא מצחיקים, אבל כל מה שאני זוכר מהם זה סיפור ביזארי שמערב בחור שבדי בבגד ים קרוע, שכמעט ו"נאנס" בתוך הים על ידי תיירת מדהימה כלשהי, ומנסה לתפוס טרמפים כדי לחזור לחדר ולהביא קונדומים.
הבעיה עם המשקה הזה היא שהלילה נגמר בסופו של דבר ולמחרת בבוקר התעוררתי עם אם-כל-ההנגאוברים. הרגשתי ממש כאילו המוח שלי הפך לפיסת לימון בידו העצומה של ענק אכזרי.

Bucket Of Joy - פועל בנחישות וביעילות גם כנגד השתיינים המנוסים ביותר בעולם (צילום: אמנון כרמל)
אזורים נוספים באי קופנגן
קופנגן הוא אי גדול מאוד, ויש לו עוד אטרקציות רבות להציע לתיירים, מעבר לאזור המצומצם של הד-רין - ג`ונגלים טרופיים ובהם טרקים למפלים מרהיבים, חופים מבודדים (לרבים מהחופים, במיוחד בצד המזרחי והצפוני ניתן להגיע רק באמצעות סירה ואין כלל גישה דרך היבשה), אזורי צלילה מרהיבים ואת עיר הבירה של האי - Thongsala. קופנגן היה במשך שנים מקום החופשה של המלך, שאהב מאוד את הנופים הפראיים, המפרצים הצלולים, והשלווה שבאי.
סלילת הכביש בין הד-רין לשאר האי מובילה את תנופת הפיתוח הרצינית בשאר האי. החיים שם משתנים במהירות, וכבר היום הם שונים מאוד ממה שהיה בעבר. עד לפני כ- 10 - 15 שנה תושבי האי חיו בתנאים פרימיטיביים כמעט לחלוטין. לרבים מהם לא היו מים זורמים, חשמל, טלפון וכו`. המהפך המהיר שעובר על האי הזה, ועל איים דומים אחרים, יכול להוות בסיס למחקר אנתרופולוגי מרתק. אם יוצאים מאזור הד-רין ניתן לחוות את המציאות של חיי התושבים - בתים פשוטים ולעיתים גם רעועים, חקלאות המושתת ברובה על אגוזי הקוקוס ובכלל - חיים שלווים עניים ופשוטים.
אני ממליץ לכל הפחות להגיע לעיר הגדולה באי - Thongsala כדי להתרשם מהשווקים האמיתיים שבהם ניתן לקנות מזון אותנטי ומוזר במיוחד, ושלל מזכרות בזול יחסית, כמו גם כדי להתרשם מהמציאות המקומית. יש עוד די הרבה אזורי תיירות מבודדים ושקטים בהם ניתן למצוא ריזורטים מפוארים ופשוטים כאחד במחירים זולים יותר מאשר בהד-רין, אך קחו בחשבון שהמרחק מהד-רין פירושו גם פחות מסעדות, ברים, אטרקציות וחיי לילה.

כשיוצאים מהד-רין, ניתן לחוות את החיים האמיתיים שבאי.
בתמונה הימנית - מקומית מייבשת דגים, ובשמאלית - ככה זה נראה אחרי.
האמת היא שסתם כך על הגריל, רוב מאכלי הים (ובמיוחד השרימפס) יוצאים יבשים וסתמיים, אבל זה לא מנע מאיתנו מלסיים את הפלטה הענקית הזו עם חיוך גדול על הפנים
(צילום: אמנון כרמל)
רבים חוששים מהפופולריות של קופנגן בקרב הישראלים, ואינם מעוניינים לבלות חופשה במקומות בהם יש ישראלים רבים, ולאנשים אלו אני ממליץ לצאת מאזור הד-רין, שבו באמת יש ישראלים רבים, ולהגיע למערב וצפון האי, שם רוב התיירים מגיעים ממקומות אחרים בעולם.
מלון מומלץ בצפון האי קופנגן
ריזורט סנטייה ( Santhiya Koh Phangan Resort and Spa ) הוא מלון-ספא 5 כוכבים יפהפה ומפנק, על אחד החופים היפים והרגועים של צפון-מזרח קופנגן, 16 ק"מ מבירת האי טונג סלה (Tong Sala). חוף ים צמוד, בריכה גדולה, ספא מפנק, חדרים בסגנון תאילנדי קלאסי, עם ריהוט אלגנטי מעץ טיק, שבחלקם גם ג'קוזי, מסעדה עם אוכל תאילנדי וארוחת בוקר מפנקת, משלימים את תמונת גן העדן. במרחק 10 דקות הליכה כפר קטן, עם מסעדות נוספות. תמורה מצוינת למחיר מאד סביר.
מידע נוסף
כתבות נוספות על איי תאילנד

חוף סנרייז - מתחיל לחיות בלילה... (צילום: אמנון כרמל)
דלי של אושר - או שלא...
המשקה הפופולארי ביותר כאן נקרא "Bucket Of Joy ", וכשמו כן הוא - דלי פלסטיק ובו קולה, רד בול והמון המון וויסקי תאילנדי זול במיוחד. קיימות וואריאציות של המשקה עם רום, ג`ין וודקה וכו`, אך הגרסה עם הוויסקי היא המקורית. המשקה הזה מיועד לחבורה של אנשים, ולכן מגיע עם 4 - 6 קשים בתוך הדלי.
בפעם הראשונה שנתקלתי במשקה הזה שתיתי כמעט דלי שלם לבדי. זהו ללא ספק המשקה האולטימטיבי למסיבות, והוא פועל בנחישות וביעילות גם כנגד השתיינים המנוסים ביותר בעולם ממקומות, כמו אוסטרליה, אירלנד וגרמניה. אני חושב שלמשקה זה התכוון דאגלס אדאמס המנוח כשכתב על המשקה שנקרא "נפץ הגרגרת הפאן-גלאקטי".
זה הלך בערך ככה: הגעתי אל הבר, שמח וטוב לב, פניתי לברמנית וביקשתי "Bucket of Joy ", והתחלתי לשתות אותו. אח"כ היו המון דברים נורא מצחיקים, אבל כל מה שאני זוכר מהם זה סיפור ביזארי שמערב בחור שבדי בבגד ים קרוע, שכמעט ו"נאנס" בתוך הים על ידי תיירת מדהימה כלשהי, ומנסה לתפוס טרמפים כדי לחזור לחדר ולהביא קונדומים.
הבעיה עם המשקה הזה היא שהלילה נגמר בסופו של דבר ולמחרת בבוקר התעוררתי עם אם-כל-ההנגאוברים. הרגשתי ממש כאילו המוח שלי הפך לפיסת לימון בידו העצומה של ענק אכזרי.

Bucket Of Joy - פועל בנחישות וביעילות גם כנגד השתיינים המנוסים ביותר בעולם (צילום: אמנון כרמל)
אזורים נוספים באי קופנגן
קופנגן הוא אי גדול מאוד, ויש לו עוד אטרקציות רבות להציע לתיירים, מעבר לאזור המצומצם של הד-רין - ג`ונגלים טרופיים ובהם טרקים למפלים מרהיבים, חופים מבודדים (לרבים מהחופים, במיוחד בצד המזרחי והצפוני ניתן להגיע רק באמצעות סירה ואין כלל גישה דרך היבשה), אזורי צלילה מרהיבים ואת עיר הבירה של האי - Thongsala. קופנגן היה במשך שנים מקום החופשה של המלך, שאהב מאוד את הנופים הפראיים, המפרצים הצלולים, והשלווה שבאי.
סלילת הכביש בין הד-רין לשאר האי מובילה את תנופת הפיתוח הרצינית בשאר האי. החיים שם משתנים במהירות, וכבר היום הם שונים מאוד ממה שהיה בעבר. עד לפני כ- 10 - 15 שנה תושבי האי חיו בתנאים פרימיטיביים כמעט לחלוטין. לרבים מהם לא היו מים זורמים, חשמל, טלפון וכו`. המהפך המהיר שעובר על האי הזה, ועל איים דומים אחרים, יכול להוות בסיס למחקר אנתרופולוגי מרתק. אם יוצאים מאזור הד-רין ניתן לחוות את המציאות של חיי התושבים - בתים פשוטים ולעיתים גם רעועים, חקלאות המושתת ברובה על אגוזי הקוקוס ובכלל - חיים שלווים עניים ופשוטים.
אני ממליץ לכל הפחות להגיע לעיר הגדולה באי - Thongsala כדי להתרשם מהשווקים האמיתיים שבהם ניתן לקנות מזון אותנטי ומוזר במיוחד, ושלל מזכרות בזול יחסית, כמו גם כדי להתרשם מהמציאות המקומית. יש עוד די הרבה אזורי תיירות מבודדים ושקטים בהם ניתן למצוא ריזורטים מפוארים ופשוטים כאחד במחירים זולים יותר מאשר בהד-רין, אך קחו בחשבון שהמרחק מהד-רין פירושו גם פחות מסעדות, ברים, אטרקציות וחיי לילה.

כשיוצאים מהד-רין, ניתן לחוות את החיים האמיתיים שבאי.
בתמונה הימנית - מקומית מייבשת דגים, ובשמאלית - ככה זה נראה אחרי.
האמת היא שסתם כך על הגריל, רוב מאכלי הים (ובמיוחד השרימפס) יוצאים יבשים וסתמיים, אבל זה לא מנע מאיתנו מלסיים את הפלטה הענקית הזו עם חיוך גדול על הפנים
(צילום: אמנון כרמל)
רבים חוששים מהפופולריות של קופנגן בקרב הישראלים, ואינם מעוניינים לבלות חופשה במקומות בהם יש ישראלים רבים, ולאנשים אלו אני ממליץ לצאת מאזור הד-רין, שבו באמת יש ישראלים רבים, ולהגיע למערב וצפון האי, שם רוב התיירים מגיעים ממקומות אחרים בעולם.
מלון מומלץ בצפון האי קופנגן
ריזורט סנטייה ( Santhiya Koh Phangan Resort and Spa ) הוא מלון-ספא 5 כוכבים יפהפה ומפנק, על אחד החופים היפים והרגועים של צפון-מזרח קופנגן, 16 ק"מ מבירת האי טונג סלה (Tong Sala). חוף ים צמוד, בריכה גדולה, ספא מפנק, חדרים בסגנון תאילנדי קלאסי, עם ריהוט אלגנטי מעץ טיק, שבחלקם גם ג'קוזי, מסעדה עם אוכל תאילנדי וארוחת בוקר מפנקת, משלימים את תמונת גן העדן. במרחק 10 דקות הליכה כפר קטן, עם מסעדות נוספות. תמורה מצוינת למחיר מאד סביר.
מידע נוסף
כתבות נוספות על איי תאילנד
בפעם הראשונה שנתקלתי במשקה הזה שתיתי כמעט דלי שלם לבדי. זהו ללא ספק המשקה האולטימטיבי למסיבות, והוא פועל בנחישות וביעילות גם כנגד השתיינים המנוסים ביותר בעולם ממקומות, כמו אוסטרליה, אירלנד וגרמניה. אני חושב שלמשקה זה התכוון דאגלס אדאמס המנוח כשכתב על המשקה שנקרא "נפץ הגרגרת הפאן-גלאקטי".
זה הלך בערך ככה: הגעתי אל הבר, שמח וטוב לב, פניתי לברמנית וביקשתי "

אני ממליץ לכל הפחות להגיע לעיר הגדולה באי - Thongsala כדי להתרשם מהשווקים האמיתיים שבהם ניתן לקנות מזון אותנטי ומוזר במיוחד, ושלל מזכרות בזול יחסית, כמו גם כדי להתרשם מהמציאות המקומית. יש עוד די הרבה אזורי תיירות מבודדים ושקטים בהם ניתן למצוא ריזורטים מפוארים ופשוטים כאחד במחירים זולים יותר מאשר בהד-רין, אך קחו בחשבון שהמרחק מהד-רין פירושו גם פחות מסעדות, ברים, אטרקציות וחיי לילה.


בתמונה הימנית - מקומית מייבשת דגים, ובשמאלית -
האמת היא שסתם כך על הגריל, רוב מאכלי הים (ובמיוחד השרימפס) יוצאים יבשים וסתמיים, אבל זה לא מנע מאיתנו מלסיים את הפלטה הענקית הזו עם חיוך גדול על הפנים
(צילום: אמנון כרמל)