www.goTravel.co.il
הכתבה מעניינת? שלחו אותה בדואר למי שתרצו

הקש בתיבה את רצף האותיות המופיע למטה:

צרפת: פריז בטיול בר מצווה


פריז בטיול בר מצווה -
איך מביאים מתבגרים לחבב כנסיות ומוזיאונים
מאת: אתי ישיב


חלק מטכסי הבגרות היום, אחרי העלייה לתורה, האכלת המשפחה והחברים וספירת המתנות, הוא טיול בר-מצווה עם סבא-סבתא. התלבטנו ארוכות לאן לוקחים את החצי ילד - חצי נער שלנו, והחלטנו להתייחס לחצי הבוגר יותר ולהכיר לו את העיר היפה ביותר בעינינו באירופה – פריז.


ליתר בטחון צירפנו לנסיעה את אחותו הגדולה (שלפני שנים אחדות עברה את האתגר הזה איתנו בלונדון), כדי שתגשר על הפער הטבעי בין הדורות ותתרגם לנו את הניבים העבריים החדשים לשפה המוכרת לנו.
 
פריז עם נכדים   פריז עם נכדים
עם הנכדים בפריז, העיר היפה ביותר בעינינו באירופה  (צילום: אוריאל ישיב)
 
 

תפיסה מהירה וסבלנות קצרה

יואב והגר הם צעירים מתוחכמים, שקשה להרשים, עם תפיסה מהירה וסבלנות קצרה להסברים ארוכים או כפולים, שבאים כמו בסטריאו, פעם מימין מפי סבתא ופעם משמאל מפי סבא. השתדלנו לזרום אתם וליהנות בדרכם, ובדרך אגב להציג להם את תעודת הזהות של פריז, את כל אותם המקומות והמונומנטים שלטעמנו מזוהים איתה ומהווים את הלב הפועם שלה.
כתבה על יעדים מרכזיים לביקור בפריז
 
עוד בארץ קנינו כרטיסי נסיעה (מגנטיים) בתחבורה הציבורית, ואלה אפשרו לנו לנסוע בלי חשבון באוטובוסים, רכבת תחתית, רכבל ורכבות, בלי להסתבך כל פעם עם תורים וכסף קטן. כך, כבר מנמל התעופה נסענו העירה, ארבעתנו והמטען, ברכבת מרווחת ונוחה.
* את הכרטיסים הללו אפשר לרכוש באינטרנט ובתחנות הרכבת בפריז, אבל הכי כדאי באמצעות משרדי הנסיעות בארץ.
כל הכתבות על פריז
 

יעדים בפריז (A-I), ארמון ורסאי (J)


משפחות - סנטר פארקס



רובע מארה - העיניים הצעירות מתרחבות

הגענו העירה בערב סתווי. לפריזאים היה סתם קריר, ולנו – קר כמו בעיצומו של חורף ישראלי. אני לא מפסיקה לזמזם לעצמי את השיר הישן של פרנק סינטרה: "אני אוהב את פריז בקיץ, בסתיו, בחורף ובאביב...", ומקווה שעד סוף הטיול גם הצעירים שלנו יתאהבו בה.
 
בחרנו ללון ברובע מארה (Le Marais), שהיה בזמנו מעוז הבורגנות הפריזאית. כבר בדרך התחילו העיניים הצעירות להתרחב למראה הבתים המכובדים, בתי הקפה עם השולחנות הקטנטנים בחזית, שגם במזג האוויר הסתווי והרטוב ישבו לידם זוגות או בודדים, לוגמים בניחותא כוסות יין או ספלוני קפה, המעדניות, הקונדיטוריות, השוקולטריות, חנויות הירקות, המסעדות השכונתיות ואור הדמדומים האפרורי, רגע לפני שהחושך יגיע וכל האורות יידלקו.
ברוכים הבאים לפריז.
בתי מלון ברובע מארה
 
רובע מארה, פריז
רובע מארה, אווירה פריזאית מיוחדת (צילום: אלון איקן)
 

שער הניצחון ומכוניות פאר בשדרה

הרכבת התחתית פלטה אותנו ממש מול שער הניצחון (Arc de Triomphe), כיכר שארל דה גול המקיפה אותו ושתים עשרה השדרות היוצאות ממנה, שבזכותן היא נקראת גם אטואל (Étoile), כיכר הכוכב. השער הענק, אחד האתרים המפורסמים ביותר בעיר, המפאר את ניצחונותיו של נפוליאון הראשון, זהר בחשכה ואפשר היה לראות את מאות התבליטים הפטריוטיים המקשטים אותו. גם מפני שהוא באמת יפה ואולי גם מפני שהיה המונומנט הראשון שראינו, הוא השאיר על הצעירים רושם רב. אנחנו נחזור אליו, לבקשתם, פעם נוספת, באור יום, כדי ליהנות מהנוף שמסביב.
לינה באזור שער הניצחון

בינתיים, למרות הקור, ירדנו במורד שאנז אליזה (Champs-Élysées), השדרה המפורסמת ביותר בפריז, עם שדרת עצי הערמון היפהפייה שלה, שעמדה עכשיו רגע לפני השלכת. גם אם השדרה איבדה במשך השנים את ההוד האצילי שלה, היא עדיין יפהפייה זוהרת, עם מרכזי בילויים, מסעדות פאר וחנויות יוקרה, ביניהן סוכנויות מכוניות מפוארות, כמו זו של פז'ו, שם השתעשענו על יד ובתוך הדגמים החדישים המוצגים באולמות.
לינה בקרבת שדרות שאנז אליזה
 
AGR VBHMJUI' PRHZ
שער הניצחון השאיר רושם רב על הצעירים  (באדיבות: טור דה פראנס)

איך "חטפו" לנו את הילדים בכיכר קונקורד

כיכר נהדרת אחרת, גדולה ואלגנטית, היא כיכר קונקורד (Place de la Concorde), הנמצאת במורד שאנז אליזה. הכיכר נבנתה במחצית המאה ה- 18, לכבודו של המלך לואי ה-15, שפסלו, כשהוא רכוב על סוס, ניצב במרכזה. לואי המסכן לא הספיק לצפות זמן רב על הכיכר ממרומי הסוס, וב-1792, שלוש שנים לאחר כיבוש הבסטיליה, סולק הפסל המלכותי מהכיכר. ומה עשו במקום שהתפנה? בפינה הצפון-מערבית הציבו את הגיליוטינה, והכיכר היפה הפכה לתיאטרון הפופולרי ביותר בפריז - מקום לעריפת ראשים פומבית של מלכים (לואי ה- 16 ומארי אנטואנט), אצילים (ופילגשיהם) ובעלי דם כחול אחרים. האמת? גם היום, אחרי מאתיים שנים ויותר, די מצמרר לעמוד במקום ספוג הדם הזה. 
 
שמה של הכיכר, שהיה בעבר "כיכר לואי ה- 15 " ואחר כך "כיכר המהפכה", שונה לשמה הסופי כיכר הקונקורד, שפירושו אחדות והרמוניה. עוד 50 שנה עברו, הבורבונים שבו לשלוט בצרפת, מלכים עלו והודחו והכיכר שוב שינתה פנים. הפעם הוצב במרכזה אובליסק מצרי יפהפה, בן 3,300 שנה, עשוי אבן גרניט וורודה, מכוסה בהירוגליפים ומיתמר לגובה 23 מטרים. נוספו לה גם שתי מזרקות ושמונה פסלים, המייצגים שמונה ערים צרפתיות. המראה מהכיכר לעבר שער הניצחון מרהיב ממש, ואין פלא שהמוני תיירים יפנים לא מפסיקים לתקתק במצלמותיהם (גם אנחנו, גם אנחנו). 
בפינה של הכיכר ראינו מראה מוזר - שורה של מכוניות "דה שבו" (שני סוסים, נפח המנוע), כולן במצב מצויין ומבריקות בצבעיהן הלוהטים. מסתבר ששני הסוסים הוותיקים האלה משמשים לסיורים בעיר, ומי שמכיר אותן יודע שתחושת הישיבה בהן היא כמו במרכבה. היות ומכונית כזו היא חלק מההיסטוריה המשפחתית שלנו, ביקשנו מאחד הנהגים שירשה לנוער לשבת לרגע במכוניתו. לא הספקנו להגיד "להתראות", וכבר היו השניים שלנו ישובים בתוך ה"מרכבה". לחרדתנו התיישב בה גם הנהג, התניע ונעלם איתם בסבך המכוניות הנוסעות. מה יהיה? חטפו לנו את הילדים! דקות אחדות עמדנו נטועים במקום, סמורי שערות, מלאי פחד, כשאלף תרחישים אפשריים מתרוצצים בראשינו, והנה צץ לו ה"דה שבו" האבוד, הקיף את הכיכר וחזר למקום החנייה, כששני הטרמפיסטים שלו מתפוצצים מצחוק. טיפ שמן לנהג ותמונה אחת למזכרת חתמו את רגעי החרדה ( רק שלנו, כמובן). 
 
כיכר הקונקורד, פריז  כיכר הקונקורד, פריז
פסלים במזרקה של כיכר קונקורד, לצד האובליסק המצרי  (צילום: אלון איקן)

נערה אופנתית בשוק פשפשים 

הגר הודיעה לנו שהכל טוב ויפה, אבל נא לקבוע ביקור באחד משווקי הפשפשים (פוס בצרפתית ובקיצור). מתאים לנו. שוק הפשפשים הענק בפורט דה קלינאנקור (Porte de Clignancourt) פתוח בימי שבת, ראשון ושני. שבת בבוקר נראה לנו יום כיפי לשיטוט ולחיטוט בין הדוכנים. אזור שלם של השוק, זה הקרוב לתחנת המטרו הנושאת את אותו שם, מוקדש לבגדים ולנעליים. לא עברו עשר דקות והנערה ההחלטית שלנו לבשה כבר מעיל חדש ואופנתי, כשבידה שקית עם פריטי אופנה נוספים. עכשיו יכולנו לעבור לאזורים אחרים, של עתיקות, רהיטים מעניינים, ספרים, בולים, כלי בית, חפצי אמנות וקיטש.
כתבה על שווקים בפריז
 
 
פריז
פריז בסתיו  (צילום: אלון איקן)

ארמון וורסאי - ממעון ציד לארמון פאר

הגר מרוצה ואפשר לחזור אל ההיסטוריה. אז נוסעים לבקר בארמון וורסאי (Palace of Versailles), הנמצא מחוץ לעיר, במרחק כחצי שעת נסיעה ברכבת. דווקא היום ירדו זרזיפי גשם צולפים, הרוח החזקה הפכה לנו את המטריות ובגלל שיפורים בקו הרכבת בוטלה התחנה הקרובה אל הארמון ונאלצנו לצעוד ברגל מרחק הגון, להילחם ברוח ולהגיע כל עוד נפשנו אל הארמון שבפאתי העיר וורסיי. זוהי יצירת הפאר של לואי ה- 14, מלך השמש, שהגדיל, שיפץ, קישט וייפה את מעון הציד הקטן שבנה שם אביו לפניו. הארמון המדהים וגניו המופלאים, שימשו דוגמה לארמונות ולגנים אחרים ברחבי אירופה. 
 
שמחים להיכנס פנימה אחרי ההליכה הארוכה ברוח הרטובה, הצטרפנו אל המוני המבקרים באולמות הגדושים שטיחי קיר, ציורים ופסלים של בני משפחת בורבון. דיוקנו של לואי ה- 14 עטור התלתלים, מצוייר או מפוסל, נמצא כמעט בכל חדר. סביבו דיוקנאות של "דודות" מכוערות וכבדות משקל, בבגדי מחלצות ותכשיטים מפוארים, וקרובי משפחה פלצניים אחרים. הצצנו בטרקלינים הרבים, בחדרי השינה המלכותיים, עם מיטות האפיריון, בחדרי המגורים ובקפלה המלכותית. כמעט פצחנו בריקוד באולם המראות המפורסם, שהאור חודר אליו מבעד לחלונות גדולים ומוחזר על ידי מראות שבקיר ממול, והוא ממוקם כך שקרני השמש האחרונות חודרות אליו לפני השקיעה. מלך השמש או לא? 
לינה בעיר ורסאי
 
ארמון ורסאי
ארמון ורסאי, דוגמא ומופת לארמונות רבים באירופה כולה  (באדיבות: טור דה פראנס)
 

חיוך המסתורין של הגברת מהלובר

סימן היכר אחר של פריז הוא מוזיאון הלובר (Musée du Louvre), השוכן בארמון הגדול ביותר בצרפת. מזה כ- 215 שנים משמש המוזיאון משכן לאוספים אדירים של ציורים, פסלים וחפצי אמנות אחרים, שנוצרו החל מ-5,000 שנה לפני הספירה ועד מחצית המאה ה- 19. בשנות השמונים של המאה העשרים שופץ המוזיאון, נוספה לו פירמידת זכוכית, המשמשת אולם כניסה, והוא הפך להיות ידידותי מאוד למבקרים בו, עם קופות כרטיסים נוחות (לצעירים עד גיל 18 הכניסה בכלל בחינם), חנויות, בתי קפה והתמצאות נוחה בסבך הגלריות (לא שלא הלכנו לאיבוד פה ושם, אבל נחלצנו בקלות).
 
מראש הגבלנו את עצמנו לשלושה נושאים, שהראשון בהם היה אגף עתיקות מצרים, שם עמדנו כולנו נפעמים מול ספינקס הגרניט העצום, קברים, פסלים, תכשיטים וציורים, שרובם בני ארבעת אלפים שנה ויותר ויופיים זוהר עד היום. עברנו לעתיקות יוון והתרכזנו בעיקר בפסלה בעל הפרופורציות המושלמות של ונוס ממילו, אלת האהבה במיתולוגיה היוונית, ובפסל ניקה מסמותרקיה (הניצחון מסמותרקיה), דמות אשה (צעירה בת אלפיים שנה) בעלת כנפיים, שממקומה בראש גרם מדרגות נראית כאילו תתעופף לה מיד. מכאן עברנו היישר אל אגף הרנסאנס האיטלקי ואל המונה ליזה האגדית, הגברת הפלורנטינית עם החיוך המסתורי, פרי יצירתו של ליאונרדו דה וינצי. אם אוהבים אותה או לא, היא כנראה הציור הידוע ביותר בעולם ובלעדיה באמת אסור לעזוב את המוזיאון ואת פריז.
 
מוזיאון הלובר, פריז
מוזיאון הלובר, יש להגדיר היטב מה רוצים לראות מתוך השפע העצום  (צילום: אלון איקן)
 

המדרגות הנעות של מרכז פומפידו

אפילו המעט הזה בלובר ארך כמה שעות, אבל הצעירים לא נשברו והחלטנו להעמיס עליהם עוד מוזיאון אחד – המוזיאון הלאומי לאמנות מודרנית. המוזיאון שוכן במרכז פומפידו (Centre Georges Pompidou) והוא בעל שלד פלדה חשוף, קירות זכוכית, צבעים עזים ואמני שטח המציגים ברחבת הכניסה. האמת – לפי הברק בעיניים – אם בלובר הם התפעמו, הרי כאן הם תיקשרו עם היצירות המודרניות. כך עם הפסלים הצבעוניים של ניקי דה סן פאל, הצפים בבריכת מים רדודה, עבודתו של יעקב אגם הישראלי, או ציורו של בסקיאט האמריקאי.
 
אבל מה היה "הכי הכי" במרכז הזה? המדרגות הנעות, העולות בתוך צינור חיצוני שקוף ומגיעות אל הקומה העליונה, משם נשקף נופה המרהיב של פריז, גגותיה וצריחיה, עם כנסיית סאקרה קר הלבנה במונמרטר, כנסיית סנט אוסטאש, מגדל אייפל, גורד השחקים של מונפרנאס וגם קתדרלת נוטרדאם. עמדנו שם בשעת הדמדומים, עמוק מתחתינו נראו האנשים הולכים-ממהרים ברוח, כמו דמויות ממחול מודרני, ולמעלה צבעה השמש השוקעת את השמים ואת מגדלי הכנסיות בורוד-כתום עז. השמש כבר שקעה סופית, החושך כבש את הנוף, פריז הוצפה אורות ואנחנו עוד עמדנו שם למעלה, שבויים בקסם העיר היפהפיה.
לינה באזור מרכז פומפידו
 
פריס מגדל אייפל
מגדל אייפל, אולי הסמל המזוהה ביותר עם פריז וצרפת  (באדיבות: טור דה פראנס)




כובעי בארט וקריקטורות ברובע מונמארטר

בערב אחר עלינו לרובע מונמארטר (Montmartre), שהיה פעם כפר קטן בראש גבעה (ועדיין הוא מכונה "לה בוט" – הגבעה – בפי תושביו), שסופח לעיר הגדולה והיה שכונתם של אמנים ידועים רבים ואנשי בוהמה אחרים. הרחובות הצרים והמתפתלים והסמטאות ללא מוצא, מלאים היום בחנויות מזכרות ו"שמעטס" צבעוניים. כובעי הבארט של הבוהמיינים דאז עדיין מככבים בהם, רק שהיום הם מיוצרים כולם אי שם במזרח הרחוק.
 
עם כרטיסי המטרו שלנו עלינו ברכבת הכבלים, המטפסת ועולה אל רחבת כנסיית סאקרה קר (Basilique du Sacré-Cœur), ושוב שבה אותנו נופה הליילי הקסום של העיר המוארת.
בכיכר טרטר (Place du Tertre) הסמוכה ישבנו ליד שולחנות קפה עגולים קטנים, מתחממים בחומו של עמוד חימום. בעוד אנחנו אוכלים את ארוחת הערב שלנו, הסכמנו להפצרותיו של צייר נודד, אחד מרבים המסתובבים כאן, והוא צייר קריקטורה משותפת של יואב והגר. כל אחד צריך פעם בחיים קריקטורה כזאת מפריז...
לינה ברובע מונמארטר
 
רובע מונמרטר, פריז  רובע מונמרטר, פריז
רובע מונמרטר, הרבה מדרגות והרבה בתי קפה וציירים  (צילום: אלון איקן)
 

מסעדת יוקרה בטעם מקדונלדס

אפרופו אוכל – בביסטרו השכונתיים יש תמיד משהו שמתאים לכל אחד. פסטה, המבורגר, שניצל וינאי, סטייק, נקניקייה. הצ'יפסים תמיד פריכים ומצויינים וכך גם הלחם. רק מה, כדאי לשים לב לכל הפרטים, כי הפריזאים אינם משתנים ומאז ומתמיד הם נהנים לסדר קצת את התיירים (וביננו, איפה לא עושים זאת?). במסעדה אחת בסן ג'רמן דה פרה (Saint-Germain-des-Prés), למשל, גבו מאיתנו 9.40 אירו, שהם משהו כמו 50 שקלים, עבור בקבוק קטן של קולה, מה שמיד הקפיץ את מחיר הארוחה למחיר של מסעדת יוקרה.
 
ארוחה אחת בכל זאת הרשינו לעצמנו לאכול במסעדה מהודרת בשאנז אליזה - לא תיארנו לעצמנו ש"מקדונלדס" יכולה להיות מהודרת ואלגנטית כל כך, בייחוד כשבכניסה יש בה גם קונדיטוריה מעולה וקפה נפלא. להמבורגר, בכל אופן, היה טעם של מקדונלדס...

שאנז אליזה, פריז
שער הניצחון מציץ בין עצי הערמונים של שדרת שאנז אליזה (צילום: אלון איקן)
 

הכנסייה של הגיבן מנוטרדם

נותר לנו לפחות מוסד אחד שבלעדיו פריז אינה פריז – קתדרלת נוטרדאם (Cathédrale Notre-Dame). האתר בו היא ניצבת, הקצה המזרחי של איל דה לה סיטה (Île de la Cité), אחד משני האיים הקטנים בנהר הסן, שימש מקום פולחן דתי עוד בזמן הרומאים והכנסייה הנוצרית הראשונה נבנתה בו לפני 1,600 שנה. האי הוא לבה של העיר והמקום בו התחילה בנייתה, לפני 2,250 שנה, כשנקראה עדיין לוטציה ("המעגן על הנהר" בשפה הקלטית). רק כ- 600 שנה מאוחר יותר שינו הרומאים את השם לפריז, על שם התושבים המקוריים בני שבט הפאריזיי.
 
הקתדרלה עצמה החלה להיבנות באמצע המאה ה- 12. את דמותה הסופית, המלכותית, כפי שהיא מוכרת לנו כיום, קיבלה באמצע המאה ה- 19. שלושה שערים מקומרים בחזית, עליהם קומת חלון הוורד (רוזטה) הצבעוני העצום, ומעליה שני מגדלים מלבניים תאומים, המתנשאים לגובה 69 מטר. עמדנו בכניסה לקתדרלה בתור משתרך של כמה מאות תיירים, וכשנכנסנו פנימה, גילינו שהיא כה גדולה עד שכל המאות הללו כמעט הולכים בתוכה לאיבוד. בין כל אוצרותיה הנפלאים ובין הקומות, הגגות והמרזבים דמויי החיות המוזרות, מרחפת שם גם רוחו של הגיבן מנוטרדם, גיבורו הדמיוני של הסופר הצרפתי ויקטור הוגו, שהפך גם לגיבור מחזמר מצליח.
 
חשבנו שכנסייה אחת תספיק לנוער, אבל איך שהוא נגררנו גם לנוספות, ביניהן גם סן סולפיס (Saint Sulpice) ולה מדלן (la Madeleine), וממש התרגשנו כשיואב הביע עניין במבנים, בציורים, בעוגבים. אז אולי הפער אינו בלתי ניתן לגישור...
לינה באיל דה לה סיטה
 
כנסיית נוטרדם, פריז
חזית כנסיית נוטרדם, השראה לספרו של ויקטור הוגו על הגיבן מנוטרדם  (צילום: אלון איקן)

מנהטן של פריז
הספקנו עוד לבקר ברובע לה דפאנס (La Défense), מנהטן של פריז, רובע חדשני של עסקים ומגורים שהחל להבנות לפני כ- 40 שנה. מגדלים מרשימים, בעלי צורות שונות ומשונות, יצירות אמנות מונומנטליות של מיטב האמנים בני זמננו, כמו מירו, קאלדר, סזאר וגם יעקב אגם, שיצר, מה אם לא – מזרקה ענקית, המשלבת מוסיקה ואורות זרקורים.
 
היהלום בכתר לה דפאנס הוא בניין הקשת הגדולה (La Grande Arche), שהמפתח שלו יכול להכיל בקלות את כל קתדרלת נוטרדם. הקשת עומדת על הציר ההיסטורי של שער הניצחון והלובר, והמראה לעברם ממדרגות "השער" יפה להפליא.
 
אם לא הזכרתי ביקור במגדל אייפל, זה לא מפני ששכחתי. שני הצעירים שלנו פשוט ביקרו בו בביקור חטוף אחר שלהם בפריז, כך שוויתרנו עליו הפעם. אחרת הוא היה בהחלט מככב בטיול שלנו, כאחד המקומות הראשונים.
 
לא דפנס, פריז
הקשת הגדולה של רובע לה דפאנס, על הציר ההיסטורי של שער הניצחן (צילום: אלון איקן)

אופנה עלית וערמונים חמים בנייר עיתון
מה עוד נספיק בזמן שנותר? קניות.
שווקי פשפשים הם דבר אחד, וחנויות היוקרה של אופנה עילית או חנויות הכלבו הגדולות, הן סיפור אחר. אלו של פריז מרהיבות במיוחד. גאלרי לפאייט (Galeries Lafayette) הוותיקה היא המלכה הבלתי מעורערת, בגלל ההיצע, העיצוב המיוחד, עם עבודות זכוכית ומתכת בסגנון אר דקו המקשטות את כיפתה המרכזית, הנוף הנשקף ממרומי קומתה השמינית, הצופה אל בית האופרה (הישן) ואל הבולווארים הסמוכים וגם בגלל הקפה הנהדר והעוגות הבלתי נשכחות במסעדת הקומה השביעית שלה.
 
ביציאה נתקלנו ברחוב במוכר ערמונים, שכמו תמיד מילא לנו קונוס מגולגל מנייר עיתון בערמונים חמים וריחניים שצלה במקום.
שם פתאום אמר לנו יואב, שהוא עוד ישוב לפריז.
"יש!", אמרנו ונשמנו לרווחה.





שני בתי מלון מומלצים בפריז

המלון ומלון הדירות שיובאו כאן ממוקמים בשדרות סן ז'רמן, ברובע הלטיני, במרחק הליכה מרבים מאתרי התיירות של פריז, ליד שתי תחנות מטרו, מהן ניתן להגיע לכל מקום בעיר. למרות המיקום המרכזי, האזור  שקט ויפהפה.

מלון מדיסון (Hôtel Madison by MH) הוא מלון 4 כוכבים, המציע חדרים וסוויטות מרווחות, כולם ממוזגים. ארוחת בוקר קונטיננטלית מוגשת מדי יום בטרקלין ארוחת הבוקר. צוות המלון שירותי ואדיב.
מלון מדיסון – השוואת מחירים
 
מלון דירות לה מזון סן ז׳רמן (La Maison Saint Germain) מציע דירות עם חדר שינה וחדר אורחים, המתאימות ל- 4 מבוגרים או משפחה. מטבח הדירה מצויד במקרר, מיקרו, מדיח, מכונת קפה, טוסטר וכל מה שצריך. המלון מציע חניה, שירות ניקיון יומי והסעות מ/אל נמל התעופה.
מלון הדירות לה מזון סן ז׳רמן – השוואת מחירים


מלון מומלץ בפריס  מלון מומלץ בפריס
מלון דירות מומלץ בפריס, דירה בפריז  דירה עם מטבח בפיז
שני בתי מלון מומלצים במרכז פריז - למעלה מלון מדיסון, למטה מלון דירות לה מזון סן ז׳רמן


 

מידע נוסף

בתי מלון בפריז – מחירים והזמנות
 

כתבות נוספות

סיור בפריז
שווקים בפריז
פריז של מטה – בתי קברות
פריז של מטה – סיור תת קרקעי
טיול משפחתי בקורסיקה
טיול משפחתי באלפים הצרפתים






 
אודות הכותבים
אתי ואוריאל ישיב, עוסקים שנים רבות בתיירות. ב- 1989 ייסדו את העיתון המקצועי לענף הנסיעות והתיירות "חדשות תיירות". ב- 1992 הקימו את מגזין התיירות "רואים עולם" שהוקדש כולו לכתבות תיירות וכיסה יעדים מקוטב לקוטב. גם היום מרבים לנסוע בעולם. כתבותיהם מתפרסמות בכתבי עת שונים ובאתר האינטרנט tnet.org.il

לקריאת כתבות נוספות של אתי ואוריאל








מספר צפיות: 13367
5895