בורונדי - מסע התנדבות של מטיילת ישראלית
מאת: חנה מרטיסקאינן

יש מקומות בעולם שלא רבים ביקרו בהם, או אפילו שמעו עליהם. כמה מכם שמעו על מזרח-טימור שליד אינדונזיה? או על סורינאם? או אפילו בהוטן? וכמה מכם שמעו על בורונדי?

בורונדי (Republika y'u Burundi) היא מדינה קטנה, ללא מוצא אל הים. היא שוכנת במרכז מזרח אפריקה, בשכנות לרואנדה בצפון, טנזניה במזרח ובדרום, קונגו וימת טנגנייקה במערב, על רמה מחורצת עמקים. זוהי מדינה ענייה ולא מפותחת.

בורונדי היא עדיין פנינה של מדינה, יפה, מיוחדת וכואבת (צילום: CC Direct Relief)

  טיול עצמאי-מאורגן באפריקה לחצו לרשימת ההצעות »
  ספארי צלילה ביעדים אקזוטיים לחצו לרשימת יעדים »
  הפלגות לאנטארקטיקה לחצו לקבלת כל האפשרויות »

גם אם שמעתם עליה, סביר להניח שמה ששמעתם, זה על רצח העם ומהומות הדמים בה וברואנדה שכנתה. בגלל מלחמת האזרחים ומאבקי הדמים, בין שבטי ההוטו והטוטסי, מאז הקמתה ב-1962 ידעה המדינה הרבה סבל וכאב. בורונדי היא לא יעד פופולרי וידוע למטיילים, ומעטים מאוד הם בכלל האנשים הלבנים בה.

שקיעה אדומה במקום ללא זיהום אוויר תעשייתי - מיתרונות מקום לא מפותח (צילום: חנה מרטיסקאינן)

אז מה יש לחפש בבורונדי?

בורונדי היא מדינה יפה. זוהי ארץ של גבעות, שלפחות לי הזכירו קצת את ארצנו הקטנטונת והיפה.

היא נמצאת כולה על רמה בגובה של כ-1,000 מטר. ההר הגבוה בה הוא קרונג'ה, שגובהו 2,685 מטר מעל פני הים, והמקום הנמוך ביותר הוא חוף אגם טאנגנייקה בגובה 772 מטר. זורמים בה מספר נחלים. למעשה המקור המרוחק ביותר של נהר הנילוס הוא בבורונדי. למרות שימת ויקטוריה נחשבת בדרך כלל למקור הנילוס הלבן, נהר הקגרה זורם 690 קילומטר צפונה, לפני הגעתו לימת ויקטוריה. המקור של נחל רווירונזה, ענף עילי של נהר הקגרה, הוא בהר קיקיזי שבבורונדי.

לבורונדי אין מוצא לים - אבל מי צריך ים כשיש את אגם טנגנייקה? (צילום: חנה מרטיסקאינן)

למרות משקע היסטורי כבד, של המלחמות בין ההוטו והטוטסי, העם הבורונדי הוא מיוחד מאוד. כשהיינו שם, התקבלנו עם המון אהבה מהמקומיים, שגם מאוד התרגשו מכך שבאנו מישראל.

באופן כללי, אדם לבן יוצר שם סביבו התרגשות והתקהלויות של ילדים וגם מבוגרים, שבאים לבהות במוזונגו (לבן-עור), ללחוץ את ידו, או פשוט לגעת בו.

ילדי בורונדי (צילום: חנה מרטיסקאינן)

מתוך אוכלוסייה של 8.7 מיליון איש בבורונדי, מהווים אנשי שבט ההוטו (Hutu) 85% , הטוטסי (Tutsi) 14%, וכן קיים שבט קטן (מכל הבחינות) בשם טווה(Twa) . זהו שבט של פיגמים (בעלי גובה של 1.50 מטר או פחות), שהם צאצאי המתיישבים הראשונים באזור, ועד היום הם ציידים ולקטים ברובם. המפגש איתם הוא מיוחד ומעניין.

בורונדי - ארץ ההוטו, הטוטסי והקוקה-קולה (צילום: חנה מרטיסקאינן)

טיול בבורונדי הוא חוויה של אפריקה, על שלל צבעוניותה והפתעותיה. אפשר לראות בה הרבה מהדברים שאולי לא נמצאים בארצנו, או בעולם המערבי בכלל.

דוגמאות?

לאחר נסיעה במונית טרנזיט מקפצת ועמוסה, ברחובותיה מלאי המהמורות של בוג'ומבורה, תוכלו להגיע אל השוק.

הדבר שהכי בלט לעיני שם היה דווקא העוני. מיד כאשר נכנסנו ראינו אנשים יושבים או שוכבים פה ושם, מקבצים נדבות. זו חוויה קשה, ובמיוחד האנשים חסרי הגפיים או החולים במחלות קשות.

ראינו בחור שחולה במיימת ראש (Hydrocephalus) מחלה בה מתקשה הגוף לנקז נוזלים עודפים מהמוח ומחוט השדרה, הגורמת להתנפחות הראש בשל הצטברות נוזלים בתוכו. ראשו של החולה נראה לגמרי לא פרופורציונאלי לגופו - גדול פי 2 מראש נורמלי.

אך מעבר לזה ניתן למצוא בשוק אווירה מיוחדת. יש דברים שגם אם תחפשו המון זמן, לא תמצאו - כל מיני חפצים של מותרות. סבון זה לוקסוס.

במקרה הצלחתי "ללכת לאיבוד" לחברי, וכך זכיתי בסיור משלי - "למצוא איפה זה איבוד בבורונדי". כך זכיתי לראות: דגים כסופים מאגם טנגנייקה מיובשים בחוץ על הדשא, קליעה של סלי קש בגדלים שונים, משאית עמוסה בנוסעים, תפוחי אדמה, עיזים ובננות, שברגע האחרון הצלחתי לקפוץ הצידה מדרכה. כן, זאת אפריקה!!

שוק אופייני בבוג'ומבורה הבירה (צילום: חנה מרטיסקאינן)

המטבע בבורונדי הוא פראנק בורונדי, השווה לכאלפית הדולר. השטרות שנמצאים בשימוש הספיקו כבר לספוג ריח של שמן תמרים, זיעה ואבק, והם גם נראים כך: אפורים חומים, קרועים, מרופטים. כמו נייר עיתון מלוכלך. אצל נהגי המוניות ראיתי שטרות שבאמת היה צריך להיזהר איתם, שלא יקרעו.

בבוג'ומבורה הבירה, לא קשה לתפוס מונית. רק לעמוד לצד הכביש ולסמן למונית שעוברת (להיזהר ממכוניות- זכות הקדימה היא שלהן, ושומר נפשו יזדרז ויקפוץ הצידה). יש שם גם מוניות של אדם אחד (בנוסף לנהג): אופנוע עם שלט TAXI. חלקם אף יציעו לך קסדה.

התחבורה מעניינת ומגוונת- החל במשאיות עמוסות בבני אדם (ואולי גם עיזים, פרות או בננות), המשך באופניים המתפקדות ככלי רכב משפחתי (פעם ראשונה שראיתי 5 בני אדם על זוג אופניים אחד), רכבים עם הגה בצד ימין או שמאל (תלוי מאיפה יובאו) וכלה בטרנזיטים מלאים לגמרי בבני אדם.

המון אנשים גם הולכים לצד הכביש, נושאים על ראשם כדים, סלים ותיקים. חלקם הולכים יחפים, חלקם בנעליים. יש גם התולים את נעליהם לצווארם.

הרבה אופניים, חלק גדול מהם משמש גם להעברה של בננות, ארגזים של קוקה-קולה, קש ו... אפילו פרה שלמה בדרך לשחיטה.

נוף חקלאי בבורונדי (צילום: חנה מרטיסקאינן)

מפגש על החוף עם חבר מסוג אחר

אחר צהריים אחד, אני וידידה הלכנו קצת על חוף ימת טנגנייקה, והתרחקנו מעט מהאחרים. נהנינו מהרוח הנעימה, ממגע החול בכפות רגלינו ומהמיית הגלים.

אחחח... איזו שלווה ויופי.

בשלב כלשהו הסתובבנו, וראינו שני אנשים רצים לעברנו, לחוצים, מנופפים בידיהם וקוראים לנו, כאילו מזהירים אותנו מסכנה.

"טוב, נו, בואי נחזור. בטח הם מפחדים שיאכל אותנו איזה היפופוטם..."

"בסדר. נחזור."

התחלנו לחזור בנחת, והגענו אל הבחור המקומי שקרא לנו. הוא הצביע על המקום שבו היינו רגע קודם לכן, וראינו בליטה במים, בין הגלים, נראית ממש כמו אבן גדולה או בול עץ. אבל הבליטה הזו זזה, עלתה קצת מעל לגלים, שקעה שוב ושוב עלתה ו... פתחה פה גדול!

זה אכן היה היפופוטם! (כמה חבל שלא הייתה לנו מצלמה באותו הרגע) נשארנו להסתכל, אבל תוך כדי שמירה של מרחק מכובד ממנו ומפיו.

מסתבר שגם חופים מסודרים צופנים במימיהם הפתעות.

על חוף האגם בבורונדי - חול, עצים ו... היפופוטמים! (צילום: חנה מרטיסקאינן)

הביקור בבורונדי היה מיוחד ובלתי נשכח. יש לציין כי בזמן שהותנו שם היה רגוע, אך בכללי המצב במדינה עדיין לא יציב. בורונדי היא עדיין פנינה של מדינה, יפה, מיוחדת וכואבת.