אנטיגואה ("ענתיקה" בתרגום מספרדית, מבוטא כמו בעברית: אן- טי- גה An-Tee-Gah) הוא האי הגדול ביותר בשרשרת איי ליווארד (Leeward Islands), בקאריבים המזרחיים. הוא ממוקם באמצע שרשרת איי ליוורד ומכונה בזכות מיקומו האסטרטגי "הלב של הקאריבים". מערבית לאנטיגואה נמצאים האיים סנט קיטס (St. Kitts) ונביס (Nevis), מדרום מערב נמצא האי מונטסראט (Montswrrat) ומדרום האי גוואדלופ (Guadeloupe).
אנטיגואה הוא האי הגדול ביותר בשרשרת איי ליווארד בקאריבים המזרחיים (צילום:
CC Brook Ward)
האי ממוקם בקו רוחב 17ºצפונית לקו המשווה, ומהווה מדינה אחת ביחד עם האי בארבודה (=המזוקן, Barbuda) הקטן יותר (שטחו 164 קמ"ר), הנמצא במרחק של כ- 50 ק"מ צפונית לאנטיגואה. מדינה זו כוללת גם את רדונדה (=העגול, (Redonda , אי סלעי קטנטן ולא מיושב, ששטחו קילומטר רבוע אחד בלבד.
האי אנטיגואה עגלגל בצורתו, אך קו החוף שלו מפותל ומפורץ מאד, ובו מאות מפרצונים ונמלים טבעיים. אורכו כ- 22 ק"מ ורוחבו 18 ק"מ. שטחו כ- 280 קמ"ר. האי ידוע בחופי הים היפים שלו, באתרי הצלילה המצוינים שבו, בהיסטוריה הימית המפוארת שלו ובנמליו הבטוחים והשקטים.
אנטיגואה הוא אי נמוך וצחיח ברובו, העשוי מאבן גיר, וגבעות מסלעי אלמוגים. רק בחלקו הדרום מערבי של האי, יש שרשרת הרים שהם הרי געש קדומים, רדומים. שם נמצאת הנקודה הגבוהה ביותר באי, פסגת בוגי
(Boggy Peak), שגובהה כ- 420 מטרים מעל פני הים.
אנטיגואה נחשב לנמל היאכטות העיקרי בכל האיים הקאריביים, ובחופי הים שלו מתקיימים, תחרויות ואירועי שייט חשובים רבים. האירוע המפורסם מכולם הוא שבוע השייט של אנטיגואה (Antigua Sailing-week), המתקיים מדי שנה באביב, www.sailingweek.com.
אנטיגואה ובארבודה ומיקומן בין האיים האנטילים הקטנים
היסטוריה של אנטיגואה
אנטיגואה הייתה מיושבת כבר בתקופת האבן, משנת 3,000 לפני הספירה, על-ידי שבטים בשם סיבוני (Ciboney), שהגיעו לאי מדרום אמריקה. אנשי אראוואק (Arawak) שוחרי השלום, הגיעו לאי בשנת 100 לספירה ושבטים קאריביים מאיי הדרום החלו להגיע לאי, בערך באותה התקופה בה הגיע קולומבוס לאזור, במהלך מסעו השני בשנת 1493. קולומבוס כינה את האי סנטה מריה דה לה אנטיגואה (Santa Maria De La Antigua).
הספרדים והצרפתים גילו באי התעניינות מועטה ביותר, זאת מכיוון שהתאכזבו מכמויות המים המתוקים המעטות שבו. אך האנגלים, שישבו באי סנט קיטס (ST. Kitts) הסמוך, החלו להתיישב באי החל בשנת 1632. בשנת 1650 הם החלו לגדל באי קנה-סוכר ולפתח את תעשיית הסוכר, ששגשגה עד מאד. הם הביאו עבדים ממערב אפריקה שיעבדו בשדות קנה-הסוכר. במאה ה-18 היו באי יותר מ- 200 תחנות רוח, ששמשו לריסוק וסחיטת קנה-הסוכר.
בזכות הנמלים השקטים והמוגנים של אנטיגואה, ומיקומה האסטרטגי בין ג'מייקה וברבדוס, שאף הן היו מושבות בריטיות והיו מאד דומיננטיות בתעשיית הסוכר, בחרו הבריטים את אנטיגואה כבסיס הצי הצבאי הגדול שלהם. הבריטים בנו מבצרים רבים לאורך חופי האי, כאשר ההגנה העיקרית התרכזה בדרום האי, באזור המפרץ האנגלי. בתקופת מלחמות נפוליון הייתה אנטיגואה הבסיס הראשי של הבריטים באיים הקאריביים.
האי היה כה מוגן ומבוצר עד שאויבי הבריטים ויתרו מראש על ניסיון לכבוש אותו (מלבד ניסיון קצר מוצלח של כיבוש האי ע"י הצרפתים).
האדמירל נלסון, קצין בכיר בצי הבריטי, הנחשב גיבור בעל שם, שהה מספר שנים באנטיגואה בבסיס הצי, בהיותו קצין צעיר בן 18. הוא ידע חיים לא קלים באזור, בגלל החלטתו הלא פופולארית בקרב תושבי האי, למנוע מסחר עם ארה"ב (היו אלו שנות מלחמת העצמאות בין הבריטים לארה"ב). הוא נעקץ ע"י יתושים וחלה בקדחת קשה. הוא חזר חולה לאנגליה, כקפטן בן 21, בלוקחו עימו חבית שלמה של רום, כך שאם ימות במהלך המסע יוכלו לשמר את גופתו.
אחרי ביטול העבדות באזור, בשנת 1834, ודעיכת תעשיית הסוכר, נסגרו חלק מהרציפים, מרבית החוות כשלו וכלכלת האי ידעה ימים קשים.
ההתעלמות הכמעט מוחלטת של השליטים הבריטים מבעיות הכלכלה הקשות, תרמה לעליית כוחם של מתנגדי השלטון ועליית כוחה של מפלגת הלייבור, בראשות Vere Cornwall Bird, אשר דרשה עצמאות לאי. בשנת 1967 זכו אנטיגואה וברבודה בשלטון עצמי, ובנובמבר 1981 זכו איים תאומים אלה בעצמאות מלאה.
חוף ג'ולי (באדיבות Antigua & Barbuda Department of Tourism)
אנטיגואה כיום
אנטיגואה היא כיום דמוקרטיה פרלמנטארית עצמאית, הנשלטת על-ידי ראש ממשלה נבחר. הוא מנהיג המדינה, אך טכנית מלכת אנגליה עומדת בראש המדינה, כאשר נציגה באי הוא המושל הכללי. השלטון, המנהגים, התרבות, החינוך והספורט באי, מושפעים עד היום השפעה עמוקה מהמסורת והתרבות הבריטית. דוגמא טובה לכך הוא משחק הקריקט הפופולארי מאד בקרב תושבי האי.
באיי המדינה מתגוררים כ- 84,500 תושבים, אשר ענף התעסוקה העיקרי שלהם הוא תיירות. שפתם הרשמית היא אנגלית. כ- 90 אחוזים מתושבי האי הם צאצאי העבדים האפריקנים שהובאו לאי לעבוד בשדות קנה הסוכר. כמחצית האוכלוסייה מתגוררת בעיר הבירה סנט-ג’ונס (Saint John's), שהיא העיר הגדולה היחידה באי. שאר היישובים הם כפרים קטנים לצידי הדרכים, בהם בתי עץ צבעוניים, גינות ירק ופרחים ועדרי צאן.
מידע שימושי למטייל באנטיגואה
המטבע הרשמי הוא הדולר המזרח קאריבי East Caribbean dollar US$1.00=EC$2.7) ), אך כמעט בכל מקום מקבלים דולרים אמריקנים. גם השימוש בכרטיסי אשראי נפוץ ביותר. לפני שמשלמים חשוב לוודא באיזה סוג דולרים המחיר נקוב.
שעון אנטיגואה הוא השעון האטלנטי הסטנדרטי (Atlantic Standard Time), המקדים את שעון החוף המזרחי של ארה"ב בשעה אחת בחודשי החורף וזהה לו בחודשי הקיץ.
מתח החשמל במרבית האי הוא 220 וולט, אך ישנם אזורים בהם יש מתח של 110 וולט (כמו בארה"ב).
יש באי טלפונים בחיוג ישיר לחו"ל ושירותי אינטרנט.
המים בברזים ראויים לשתייה, אך תיירים רבים מעדיפים למרות זאת לשתות מים מינראליים מבקבוקים.
משרד התיירות של אנטיגואה וברבודה ממוקם בבירה, סנט-ג’ונס ברחוב Friendly Alley, טלפון: 268-462-0480
הפארק הלאומי מספנת נלסון (באדיבות Antigua & Barbuda Department of Tourism)
מזג האוויר באנטיגואה
מזג האוויר באי הוא טרופי. הטמפרטורה הממוצעת באנטיגואה נעה בין 25 מעלות בחורף, ל- 30 מעלות בקיץ, עם הבדלים קטנים בלבד בין היום ללילה. אנטיגואה נחשבת לאחד המקומות שטופי השמש ביותר בקאריבים וזאת מכיוון שממוצע הגשמים באי נמוך למדי ועומד על כ-1,100 מ"מ בשנה. הלחות באי נמוכה במשך כל השנה.
רוחות הסחר הצפון מזרחיות נושבות באי במשך כל השנה, מלבד חודש ספטמבר. עונת ההוריקנים באזור היא בין יולי לאוקטובר. בספטמבר 1995 פגעה באי סופת ההוריקן לואיז. רוחות שנשבו במהירות של עד 290 ק"מ לשעה במשך 36 שעות, עקרו מבנים רבים וגרמו לנזק רב. פגיעה ישירה קודמת של סופת הוריקן באי הייתה רק 50 שנה קודם לכן.
תחבורה באנטיגואה
שדה התעופה של אנטיגואה, V.C. Bird International Airport, ממוקם בחלקו הצפון מזרחי של האי. מגיעים אליו מטוסים בטיסות ישירות ממספר יעדים בצפון אמריקה, או בטיסות המשך מסאן-חואן, פורטו-ריקו או מסנט-מרטין. מספר פעמים בשבוע נוחתים באי מטוסים המגיעים בטיסות ישירות מאירופה. חברות התעופה המגיעות לאנטיגואה הן: אייר-קנדה, אמריקן-אירליינס, BWIA, קונטיננטל, יו-אס-איירליינס, אייר-ג'מאיקה, בריטיש-איירווייס ווירג'ין-אטלנטיק. מספר חברות תעופה קטנות יותר, כגון: Carib Aviation ו- LIAT מפעילות טיסות קצרות בין איים קאריבים רבים לבין אנטיגואה.
אל האי מגיעות אוניות קרוז גדולות רבות, העוגנות ברציף HERITAGE QUAY, במרחק הליכה קצר ממרכז סנט-ג’ונס, במערב האי. ברציף מקום ל- 4 אוניות נוסעים גדולות וסמוך אליו תמצאו שפע חנויות פטורות ממכס, בוטיקים, מסעדות ושירותי תקשורת (טלפונים ואינטרנט). הרציף נמצא גם במרחק נסיעה של דקות ספורות מחופי רחצה נהדרים ואתרי ספורט מים רבים. אם רציף זה מלא, עוגנות האוניות ברציף מרוחק יותר, DEEP WATER HARBOUR TERMINAL הנמצא במרחק של 1.5 ק"מ מסנט-ג’ונס.
ספינות קטנות יותר ויאכטות, יכולות לעגון גם בחלקו הדרומי של האי, בנמלי English Harbor או St. James' Club.
החיים הטובים (באדיבות Antigua & Barbuda Department of Tourism)
תחבורה יבשתית באנטיגואה
באי שפע של מוניות, אותן ניתן למצוא ברציפי נמלים, שדות התעופה ובפתחי המלונות הגדולים. המוניות אינן מפעילות מונה, אלא עובדות על בסיס תעריף קבוע בין יעד ליעד. תעריפים לדוגמא: בין רציף אוניות הקרוזים לבין חוף DICKENSON BAY עלות הנסיעה 10 דולר (אמריקני) ואילו עד הפארק הלאומי NESON'S DOCKYARD המחיר הוא כ- 22 דולר. למרות שהתעריפים קבועים, מומלץ לסכם על המחיר לפני שמתחילים בנסיעה. מרבית הנהגים עברו הכשרה כמדריכי תיירים וישמחו להראות לכם את אתרי התיירות השונים באי. בדרך כלל תעריף נסיעה מודרכת זו הוא כ- 20 דולר לשעה, כאשר משך הנסיעה המינימאלי הוא שעתיים. נהוג לתת לנהגי המוניות תשר של 10%-15%.
האוטובוסים באי זולים למדי, בעלות של 1-2 דולר תוכלו להגיע כמעט לכל מקום באי, אך השירות אינו סדיר ואמין ובנוסף הם עוצרים בכל כפר נידח באי ולכן עדיף למעט בשימוש בתחבורה ציבורית.
לכל חברות השכרת הרכב הגדולות יש סניפים באי, אך יש לזכור שהנהיגה היא בצד שמאל של הכביש (כמנהג הבריטים), השילוט גרוע למדי והדרכים צרות ומלאות בורות.
עלות ההשכרה נעה בין 40-50 דולר ליום ובנוסף יש צורך לרכוש רשיון נהיגה מקומי זמני, בעלות של 20 דולר, כך שהשכרת רכב באנטיגואה אינה רעיון מוצלח למי שמגיע ליום או יומיים לאי.
בקרנבל של אנטיגוואה (באדיבות Antigua & Barbuda Department of Tourism)
הקרנבל של אנטיגואה
בדומה לאיים רבים בקאריביים, גם באנטיגואה חוגגים מדי שנה בקיץ (סוף יולי עד ראשית אוגוסט) את הקרנבל המסורתי: במשך כשבועיים הרחובות מתמלאים בתהלוכות ומצעדים, תזמורות וריקודים.
מקורו של הפסטיבל הזה הוא בשחרור העבדים בראשון לאוגוסט 1834. בשנת 1957 החליטו פרנסי המדינה שבדרך, להעתיק את פסטיבל כריסטמס הנחוג במוסיקה וריקודים, ליום השנה לשחרור העבדים שחל בקיץ, כדי לקדם תיירות לאי. השם הועתק מקרנבל האביב הקתולי והיום זהו פסטיבל גדול בזכות עצמו, בו משתלב הקצב האפריקאי עם שמחת החיים הקאריבית.
.jpg)
.jpg)
הפלגות לאנטארקטיקה לחצו לקבלת כל האפשרויות »
.jpg)
.JPG)
