www.goTravel.co.il
הכתבה מעניינת? שלחו אותה בדואר למי שתרצו

הקש בתיבה את רצף האותיות המופיע למטה:



קרחונים, חלק ג' - תנועות הקרחונים ותצורות הקרקע
מאת: ד"ר גלעד (גילי) חסקין


כתבה זו היא כתבת המשך לכתבות
קרחונים, חלק א' - כללי
קרחונים, חלק ב' - מבנה וגיל הקרחון

תנועות הקרח
כתוצאה מלחץ ומכבידה, מתחיל הקרח לנוע בכיוון בו התנגדות לתנועתו קטנה ביותר.

 
התכונות המאפשרות את זרימתו של הקרח
א.   מבנה הגבישים, כשל לוחות זעירים, המונחים זה על גבי זה.
ב.   הפשרה תמידית של גבישי הקרח וקפיאתם מחדש.  תוך שינוי המערך שכבר צוין.
ג.   סיבוב - כאשר הלחץ גדול - עשויים גבישי הקרח לקבל תנועת סיבוב, המכוונת אותם למקום של לחץ קטן יותר.
תנועות הקרח הן בעיקרן תולדה של לחץ, התלוי בעובי מכסה הקרח. אם הלחץ גדול למדי, יקרה שתנועת הקרח תהיה אפילו בכיוון הנוגד את השיפוע הטופוגרפי. (קרחונים באנטארקטיקה אפילו מטפסים על מדרונות).
זרימת הקרח איטית מזרימת המים. מהירות התנועה של הקרח תלויה בגורמים רבים שהחשובים בהם הם תנאי שיפוע, טמפרטורה, עובי הקרח וכמות אספקת השלג ההופך לקרח. בדומה לזרימת נהרות, הזרימה במרכז הזרם תהיה גדולה יותר מאשר בצדדיו ובעיקול - חזקה יותר בקשת הקעורה.
בשיפוע תלול - הזרימה מהירה ובשיפוע תלול מאד - עלול הקרח להישבר ולהפוך למפל קרח. בדומה לזרימת נהר, מותנית גם זרימת הקרח במאסה. ככל שכמות הקרח תהיה גדולה יותר, כן תהיה גם התנועה מהירה יותר, ולהפך. המהירות הקטנה ביותר של הקרחון מצויה באזור בו הוא מתחיל להתהוות ובאזור הסמוך לקצה הקרחון.
 
 
בין קרחונים - (צילום: Nick Russill)


אופניים





סחיפה קרחית
ישנו ויכוח אם הקרחונים שומרים על פני הקרקע או מגלפים אותם. בין ארוזיה על ידי המים לבין ארוזיה קרחית קיימים הבדלים ניכרים מאד:
התנאים המווסתים את עוצמת הארוזיה (שיפוע, כמות החומר המוסע, התנאים הליתולוגים) הם זהים. ההבדל העיקרי מקורו במאסה ובצמיגות. הקרח נע באיטיות רבה יותר מן המים, לכן מגיע לעובי רב. הקרחון ממלא את העמק עד לגובה רב יותר מאשר המים היו ממלאים אותו אי פעם. הפעולה הארוזיבית (שחיקה) לעומק היא אמנם חזקה, אך עולה עליה הסחיפה לרוחב, הפועלת על דפנות העמק. התנועה לעומק היא פחותה, כי התנועה מעל לתשתית ובסמוך לה הינה איטית למדי, בהשוואה למים ואינה מערבולית (למינרית בלבד ולא טורבלנטית). הבדלים נוספים - עובי הקרח נשאר קבוע, אין תנודות ספיקה.
לכן סברו בטעות שכוחו הארוזיבי (כוח השחיקה) של הקרח אינו גדול.

הכמויות העצומות של הבלית הקרחית מעידות על עוצמת הקרח כגורם ארוזיבי. הבדל חשוב בין סחיפה קרחית לסחיפה פלויבאלית, היא שהקרח נושא גושים גדולים יותר משל המים, הם לא משנים את מקומם (תנועות בקרח) והשחיקה הנגרמת על ידם חזקה בהרבה מזו של גושים בעלי נפח דומה הנישאים במים. על כן כוח ההקצעה והגיזור של הקרחון יהיה רב ביותר. עמקי הקרחונים ישרים הרבה יותר. דברים אילו נכונים לגבי קרחוני העמק, אך לא לגבי משטחי הקרח היבשתיים. הסחיפה מותנית גם במהירות התנועה וברוחב העמק ביחס למאסת הקרח הזורמת בו. הקרחון פועל על המדרון בצורת שיחוק קרחוני וחריש.
 
 

מערת קרח בבוליביה
(צילום:  יובל נעמן)
 
הובלת טעונת
בתוך הקרח מצויות כמויות שונות של חומר מוצק שאינו קרח. חומר זה מכונה בשם "טעונת הקרחון" או "סחופה קרחונית", או בשפה מקצועית מורנה (Moraine).
כמויות השפוכת אפסיות יחסית בשטחי הקרח הנייח, וגדולות בקרחוני עמק.
מקורות השפוכת הקרחונית (המורנות) הם מדרונות העמק, הרוח והפעולות הארוזיביות.
רוב הטעונת הקרחונית מקורה בחומר הסלעי שעוקר הקרחון מתחתית העמק, שפוכת על-קרחונית, שפוכת תוך-קרחונית ושפוכת-קרחונית.

מורנה (Moraine, סחופת הקרחון)  
תשתית הקרחון ופניו מצופים בשכבה עבה של חומר מוצק. ציפוי זה אינו מחולק באופן שווה במרחב הקרחון ובעיקר לא לאורכו. בחלקו העילי של הקרחון, בשטח בו עולה ההצטברות על הפחיתה, קטנה כמות החומר המוצק. בקטע זה כמעט ואין ציפוי מוצק, כי השלג מכסה את הבלית. גם כמות החומר בתשתית הקרחון מועטה כאן, מאחר והקרחון לא עבר עדיין דרך ארוכה. כמות החומר המוצק בחלק התחתי של הקרחון רבה יותר בסמוך לזרבוביתו, מכסה שכבת בלת את פני הקרח, עד אשר כמעט ואין הוא נראה.
כמות החומר שבתשתית הקרחון מתרבה במורד העמק. עקב הלחץ העצום הרובץ על החומר הסלעי ועקב התנועה, הוא נטחן עד לגודל של גרגרי אבק - קמח סלעי. המים היוצאים מזרבובית הקרחון הינם לרוב לבנבנים(Milki) , כתוצאה מתכולה רבה ביותר של קמח סלעי. כאשר עובי הקרח הולך וקטן, כלומר, בסמוך לקצה הקרחון, נעשה החומר בתשתית מגוון יותר מבחינת גודל מרכיביו ועשוי לעלות בנפחו על הקרח. כאן מעורבב הקמח הסלעי בכמות רבה של גושים שנעקרו מן התשתית, עקב זרימת הקרח, אך לא נמצאו תחת לחץ כה רב ולא נטחנו לאבק. החומר שבתשתית הקרחון, מקורו כפול:  חומר שנעקר מקרקעית העמק וחומר שהגיע לכאן מפני הקרחון, דרך מערכת הבקיעים הקרחיים ועקב שקיעת גושי סלע בתוך הקרח.
החומר המוצק המוסע על ידי הקרחון והצורות הבסיסיות הנוצרות על ידי הרבדתו, מצטבר בצורות ומקומות שונים בקרחון:
 
הצטברויות החומר בתשתית הקרחון מכונות מורנות בסיסיות והן מורכבות מחול, סילט וגושי סלע מעוגלים ושרוטים.
 
החומר המצטבר בפאות הקרחון הוא כה רב, שלעתים הוא מכסה כליל את הקרח. הכיסוי גורם לכך שהקרחון מוגן מפני קרינת שמש ישירה ויכול להמשיך את קיומו ולהגיע למקומות נמוכים יותר - אלו מורנות צדיות, המורכבות מקרח וחומר בלית.
 

מורנה צידית בשמורת יוטנהיימן, נורבגיה (צילום: כרמית וייס)






מורנה תיכונית - מורנה צדית של קרחון יובל - הנצמדת לקרחון המאסף, אך הפעם לאורך האזור האמצעי של המאסף. החומר שממנו היא ניתזה, בא לעתים ממורדותיהן של בליטות סלע, המזדקרות מעל פני הקרחון, שלא כוסו מחמת גובהן הרב. מהירות הסעתה גדולה יותר. המורנות בולטות על פני הקרחון גם בגלל הצטברות החומר, אך גם משום שהמורנות מגינות על הקרחון מפני קרינה ישירה.

הסביבה הקרחית שאינה מכוסה בחומר סלעי, חשופה לקרינה ונתונה להפשרה מהירה ותכופה. כאשר המורנות, ובעיקר המורנות התיכונות, תגענה לגובה ניכר על פני הקרחון, תתחיל הבלית לגלוש לצדדים מכוח הכבידה והחומר יתפזר. לעתים ימצא מעל לקרחון גוש סלע גדול אשר יגן על תשתיתו הקרחית, כאשר סביבתו של הסלע תימס, תיווצר בליטה קרחית המזדקרת מעל הסביבה וראשה מוכתר בגוש הסלע - פטריית קרחון.
גובה המורנה יכול לעלות לעתים לעשרות מטרים, אך בסופו של דבר יתחיל החומר להתפזר ולכסות את פני הקרחון. באלסקה יערות גדלים על פני שפוכת קרחונית. כאשר הקרח מפשיר בזרבובית הקרחון, נישא חלק מהשפוכת על גבי המים. החומר הגס, הכבד יותר, נערם לגובה ניכר ויוצר את המורנה הקצווית.
 
אגמים בשקעים קרחוניים, לאחר חסימת שפוכת קרחונית בשמורת יוטנהיימן, נורבגיה (כרמית וייס)
 
מורנה קצווית מושפעת במידה רבה מתנועות הקרחון. כשהקרחון מקבל אספקה רבה יותר, הוא יתקדם במורד העמק, יהדוף את המורנה ויסיע אותה לפניו, ורק לעתים יטפס עליה וישקיע חומר נוסף. שורות של מורנות קצוויות מכונות מורנות של נסיגה. כל אחת מציינת שלב מסוים של תנועה ותנוחה בחיי הקרחון. המורנה בתחתית העמק מציינת את שלב התפשטותו המרבית של הקרחון וקרויה מורנה סופית.
 
עמק שוקת ומורנה סופית
וואדי שמתחתר על ידי מים מקבל את צורת האות "וי" (V-shaped valley).
במהלך ירידת קרחון שנצבר, לאורך עמק, הוא יוצר עמק שוקת בתצורת האות "יו"  (U Shaped Valley) תוך שחיקת וחיתור דפנות העמק. עם המסת חלקו התחתון או לעיתים כל הקרחון, נותר עמק מעוגל דפנות, עם קירות תלולים מאד וקרקע מישורית ופורייה למרגלותיו. שרידי הקרחון שירדו במדרון ובדרכם דחפו בליית סלע מרובה, נצברים במקום הנמוך בעמק ביוצרם מורנה (סחופת קרחון) סופית, הנראית כסכר עשוי בליית סלע. לאורך העמק עשויים להיות מספר אגמים מעל מורנות קצוויות זמניות - זכר לתקופות בהם הקרחון הגיע לנקודות אלו, בעוד שבתחתית העמק נמצא שקע או אגם ממי שאריות הקרחון האחרונות, מאחורי המורנה הסופית המסמנת את נקודת התפשטות הקרחון המרבית, המוזן לעיתים במימי הקרחון הגבוה יותר במעלה הוואדי.
 

קצה קרחון ואגם מורנה סופית בהר-קניה (צילום: יובל נעמן)

תבליט קרקע גלציאלי (Glicial, קרחוני)
רוב הצורות שנוצרו בקרקע עקב פעולות הקרח, מתגלות לעין רק לאחר היעלמו. בשטחים גדולים שעל פני כדור הארץ מצוי גם כיום תבליט קרח סמוי. בשטח נראות צורות רבות - מורשת העבר הפלייסטיקני. הצורות שהיו נתונות לעיצוב גלציאלי בעבר הגיאולוגי הלא רחוק נתונות בהווה לעיצוב שונה. עמקים שבהם עברו קרחונים הם שוב עמקי נהרות. עיקר פעולת ההסרה וההיתחתרות של הקרח מתבטאת בעמקים הגלציאליים. עמקים אלה נוצרו לא על ידי פעולת קרח בלבד. הקרחונים ירשו את העמקים הפלוביאיליים, בהיותם אזורים נוחים לצבירת הקרח. תנועות הזרימה הקרחית גרמה לשינויים יסודיים בצורות העמק.

צדודית האורך
בנהר - מגמה לאיזון צדודית האורך. לעומת זאת, צדודיתו של עמק קרחונית הינה בדרך כלל אי-רגולרית. הדבר מתבטא בחלוקתה לקטעים שטוחים ואף קעורים, שכיוון השיפוע שלהם נוגד את שיפועו הכללי של העמק. קטעים אלה נפרדים זה מזה על ידי בליטות וסיפים בעלי גובה ניכר בקרקעית העמק. צדודית האורך של עמק הקרחון מתפרקת למעין מדרגות, שבין אחת לשנייה ישנם מעברים תלולים. ההבדלים נובעים מסיבות ליתולוגיות, משינויים מקומיים בעובי הקרח (יותר מדרגות במעלה העמק ופחות בתחתיתו). זה קורה כשהעמק צר באופן ניכר, הקרח מצטבר, מתעבה, וכושר התחתרותו עולה.
 
 

עמק שוקת בחתך האות "יו" - נוצר מבליית דופן העמק בזרימת הקרחון (צילום: כרמית וייס)
 
 
צדודית הרוחב
ברוב המקרים, הרחבת העמק הקרחוני עולה על העמקתו. חתך רוחב של עמק קרחי מקבל צורת אבוס אופיינית, והופך לעמק דמוי שוקת, שצדודית רוחבו כדוגמת האות  U. שונה לחלוטין מצורת עמקי החיתור של המים. ייתכן מאוד שמדרונותיו התלולים של עמק דמוי שוקת אינם נובעים משחיקה קרחית, אלא בעיקר מבליה מכאנית הפועלת באופן נמרץ ביותר, בשטח המגע שבין הסלע לקרח. עקב מגע זה חלה הפשרה ניכרת של הקרח. מי ההפשרה חודרים לבקיעי הסלע, קופאים וכו'. 
 

 
צילום מהאוויר של הפיורד הגדול בגרינלנד   (צילום: Nick Russill)
פיורדים
לעתים יש לעמק השוקת המשך באדן היבשה. חלקי שוקת קרחונית שמי הים חדרו  לתוכם באזור הררי מכונים "פיורדים" (Fjords). הפיורדים מאפיינים בעיקר את החופים המערביים של היבשות הבנויים גושים הרריים וחלה בהם היתקרחנות בפלייסטיקון. הפיורדים המובהקים ביותר נמצאים בנורבגיה, קולומביה הבריטית (קנדה), אלסקה, צ'ילה, איסלנד הדרום מערבית, חצי האי  הדרומי של ניו-זילנד וסקוטלנד.
בקצהו הפנימי של הפיורד, קיים בדרך כלל שטח מישורי הבנוי חומר אלובילי, שהושקע כאן על ידי פעולת הצבירה של הנהר הנמצא בהמשכו של הפיורד.
 
הפיורדים מגיעים לעומק רב (סוגנה פיורד 1,200 מ'). העומק הגדול לא נובע מהעלייה האיאוסטטית של פני הים (העלייה מאז ההתקרחנות - 160 מ'), ולא מכך שתחת מעטה הקרח חלה שקיעה של היבשות.
קשה גם לפרש את העומק הרב של הפיורדים בכושר התחתרות של קרחון מתחת לפני המים, כי הקרחון נע על פני הקרקעית. אולי מדובר בשקעים טקטוניים. הנושא הוא בעיה מחקרית.
הפיורדים מסתיימים בסיפים רחבים. פעם חשבו שאלו המורנות. כיום ידוע שחלק מהסיפים בנוי על סלע מוצק. עובדה המהווה קושי נוסף בכל הניסיונות להבהרת היווצרותם של הפיורדים.
 
 

גיירנגר פיורד, 
נורבגיה  (צילום: כרמית וייס)
 
היווצרות התבליט הלגלציאלי (קרחוני) ההררי
הצורות העיקריות שנוצרו עקב ארוזיה קרחית, הם עמקי שוקת וקירקסים. לשניהם חשיבות מכרעת גם בעיצוב המדרונות. לקירקסים נובעת חשיבות רבה בעיצוב הנוף ההררי, כאשר נוצרים מספר קרקסים במדרונותיו של גוש הררי שצורתו כיפה, הוא מקבל צורת פירמידה או אף צורה מחודדת יותר המכונה 'קרן'(horn)  . הדוגמא  הקלסית לקרן היא הר מטרהורן. צורה זו נוצרת עקב התארכותם לאחור של הקירקסים השונים, במדרונות הנגדיים של הגוש, המתפשטים לאחור, זה מול זה, ו"מכרסמים" את סלע המדרונות על ידי בלייה של קרח. כאשר קירקסים אלה סמוכים זה לזה, נוצרת עם התקדמותם, מחיצה סלעית ההולכת וצרה עם התרחבותם. מחיצה זו הופכת למעין קיר מפריד שפניו שסועים ומשוננים על ידי הבלייה. כאשר קירקסים גלצייאלים הנמצאים על המדרונות הנגדיים של גב הררי מתארכים לאחור, מקבל הגב צורה של רכס צר ומשונן, המכונה "גב חדיד". על ה"גב החדיד" הזה, מתבלטים שיאים רבים בצורת פירמידות, קרניים וצורות אחרות, האופייניות לאזורים מסולעים, המתרוממים על פני קרחונים ומכסי קרח. במקום פגישתם של שני קירקסים שהתרחבו בכיוון לאחור נוצרים אוכפים רחבים המכונות "קול" (צוואר - קול), שונים מאוכפים פלוביאלים בעיקר משום שהם עמוקים ורחבים יותר. קול עשוי להיווצר גם כאשר קרחון חוצה את קו פרשת המים המקומית, וזורם מעבר לה. הדבר אפשרי משום שזרימתם של הקרחונים מותנית בראש ובראשונה בעובי הקרח ולא תמיד באופייה הטופוגרפי של התשתית הסלעית. תהליך זה (Transfluence) הוא שהביא ליצירת רבים ממעברי האלפים, המאופיינים לרוב גם על ידי מספר אגמים קטנים (Pass lake)

בניגוד לעיצוב קרחוני עמקים, המתבטא בחדות צורותיו, מאופיין התבליט מתחת למכסות הקרח הנייח, בפני שטח מתוני צורה. התבליט יהיה של סיפים הדורים וגבשושיות לא גבוהות, וביניהם שקערוריות שטוחות, שבדרך כלל אינן מחוברת זו לזו. השקערוריות, שנוצרו הודות לכושר העמידות השונה של הסלע, ממולאות מים בחלקן על ידי אגמים בעלי ניקוז לא סדיר.
 
אגם רכס קרחוני במעבר ההרים סן-ברנרדינו (צילום: כרמית וייס)
 
אודות הצלמים:
Nick Russill צלם מקצועי המתמחה בצילומי טבע ובאזור הקרחונים בגרינלנד, אנטרטיקה ואלסקה. כל צילומיו מוגנים בזכויות יוצרים של הצלם ניק רוסיל  Nick Russill   
צילומים נוספים: כרמית וייס ויובל נעמן.





גילי חסקין אודות הכותב
ד"ר גלעד (גילי) חסקין PHd מהחוג ללימודי ארץ-ישראל באוניברסיטת חיפה ומורה דרך מוסמך. מדריך טיולים בחו"ל, בעיקר בארצות אקזוטיות, שימש מספר שנים כמנהל מחלקת ההדרכה בחברה הגיאוגרפית, ובעל ניסיון רב בהרצאות במכללות, במכונים פרטיים ובקורסים למלווי קבוצות. אתר הבית של גילי חסקין
 
לקריאת כתבות נוספות של גילי








מספר צפיות: 9812
1872