הפסלים של אוסלו:
אומנות חוצות בבירת נורווגיה
מאת: אורלי פינקלמן


נורווגיה מצטיירת לרוב כמדינה שבה היופי של הטבע עושה את העבודה והוא אינו זקוק לעזרה מכל סוג שהוא. אבל הנורווגים, מתברר, משתגעים על אומנות, ומלבד מוזיאונים נהדרים, המדינה מלאה בפסלי חוצות, בעיקר בערים הגדולות אך גם מחוצה להן. האומנים שזכו שפסליהם יוצבו ברחובות ובפארקים הם גם מקומיים, גם בינלאומיים ואפילו ילדים.


בכתבה זו נתמקד בפסלי חוצות וגני פסלים שמומלץ מאוד לשלב בטיול באוסלו.

1 / 8
2 / 8
3 / 8
4 / 8
5 / 8
6 / 8
7 / 8
8 / 8

בירת נורווגיה מעוטרת בפסלי רחוב רבים (צילום: rusm)
את פסל הטיגריס תפגשו בצאתכם מתחנת הרכבת (צילום: Sheep"R"Us)
הפסל "She Lies" צף בנמל אוסלו (צילום: Leonid Andronov)
המזרקה הגדולה בפארק הפסלים ויגלאנד (צילום: nedomacki)
הפסל "ססילי – אישה עם סרטן שד חשוך מרפא" (צילום אורלי פינקלמן)
הפטיש המנתץ את צלב הקרס (צילום: אורלי פינקלמן)
פסל "הזוג" של לואיז בורז'ואה בפארק אקברג (צילום: John Marx)
המונולית המרשים המתנשא לגובה 17 מטרים בפארק ויגלאנד (צילום: Andrey Khrobostov)
על שלושה דברים עומדת אומנות החוצות בנורווגיה: על הכמות, על האיכות ועל הנגישות. כי מה שווה האומנות אם לא כולם יכולים ליהנות ממנה? תפיסת הנגישות מכתיבה מחויבות לכך שאומנות צריכה להיות נגישה לכולם, בדיוק כמו הטבע: ללא מגבלות של שעות ביקור וללא תשלום. מכאן, אך טבעי שנפגוש את האומנות גם ברחובות וגם בטבע, ודוגמה נהדרת לכך היא פארק הפסלים קיסטפוס (Kistefos) אחד היפים בעולם לטעמי. בבירת נורווגיה יש כמובן מוזיאונים מצוינים לאומנות, אבל לא בהם אעסוק כאן, אלא רק בפסלים שמוצבים ברחבי אוסלו ובמוזיאונים פתוחים, בהם תענוג לשוטט וליהנות מהשילוב בין האומנות לבין הטבע. נתחיל מסיור ברחובות העיר, עם כמה מפסלי החוצות הרבים המקשטים אותה.


מפת אוסלו עם הפארקים ופסלי החוצות המוזכרים בכתבה


שפיצברגן



הטיגריס של אוסלו

אם הגעתם לאוסלו ברכבת ויצאתם מהתחנה המרכזית, קרוב לוודאי שהתושב הראשון שתפגשו הוא הטיגריס של אוסלו. בשנת 2000, כשהעיר חגגה 1,000 שנה להיווסדה, חברת Eiendomsspar שעוסקת בניהול נכסים בעיר רצתה לתת לה מתנה. נו, מה מביאים לצעירה בת אלף? בעיריית אוסלו ביקשו טיגריס, וזה מה שהם קיבלו: פסל טיגריס עשוי ברונזה, 4.5 מטר אורכו, מעשה ידיה של הפסלת אלנה אנגלסן (Elena Engelsen).

למה דווקא טיגריס? רוב הנורווגים מכנים את העיר Tigerstaden – "עיר הטיגריס". השם הופיע כנראה לראשונה בשיר Sidste Sang ("שיר אחרון") של המשורר הנורווגי ביורנסטיירן ביורנסון (Bjørnstjerne Bjørnson) משנת 1870. השיר מתאר מאבק בין סוס לטיגריס; הטיגריס מייצג את העיר (המסוכנת) והסוס את האזור הכפרי (הבטוח והשלו). אנשי אוסלו העדיפו להזדהות עם הטיגריס. מתאים? לא מתאים? אתם תשפטו.
בתי מלון ליד תחנת הרכבת של אוסלו
 
הטיגריס של אוסלו
זהירות, טיגריס אורב ליוצאים מהתחנה המרכזית של אוסלו (צילום: אורלי פינקלמן)
 

הפטיש וצלב הקרס המנותץ

פסל מרשים נוסף ביציאה מתחנת הרכבת של אוסלו (כ-50 מטר דרומית לפסל הטיגריס) הוא פטיש הפלדה העצום, המנפץ את צלב הקרס הנאצי. ככל שייראה לנו טבעי שהנורווגים מנציחים את עמידתם מול הנאצים ומשתפי הפעולה איתם במלחמת העולם השנייה, זה מאוד לא טבעי שהפסל הזה, המוקדש לקבוצת מחתרת הקרויה קבוצת אוסוולד (Osvald-gruppen), מוצב במיקום כה מרכזי. למה בעצם?

קבוצת אוסוולד הייתה אחת הקבוצות האזרחיות החמושות הראשונות והפעילות ביותר שהתנגדו לפלישה הנאצית לנורווגיה, והתפרסמה במעשי החבלה הנועזים של חבריה נגד מתקנים גרמניים ונגד מתקני התעשייה הנורווגית ששירתו אותם לאורך המלחמה. המנהיג שלהם, אסביורן סונדה (Asbjørn Sunde), היה חבר במפלגה הקומוניסטית של נורווגיה (NKP). כינויו המחתרתי – אוסוולד פטרסן – הפך לשם הקבוצה בהובלתו.

הנאצים פלשו לנורווגיה ב-1940, ומרגע זה דיווחו חברי הקבוצה הן לממשלת נורווגיה הגולה והן לפקידים בכירים בברה"מ. אחרי המלחמה, רוב הקומוניסטים במערב – ולא משנה כמה הם הקריבו בזמן המלחמה – נאלצו להתמודד עם השלכות המלחמה הקרה והפחד של המערב מפני הקומוניזם. סונדה הורשע בריגול למען ברה"מ ב-1954 וכל חסד נעוריו נמחק כלא היה. הקומוניסטים, גם אם נלחמו בגבורה נגד הנאצים, נאלצו לרדת למחתרת בכל מדינות המערב לאחר תום המלחמה. רק ב-2015, שבעים שנים לאחר תום המלחמה, זכו חברי הקבוצה להכרה בתרומתם למאמץ לשחרור נורווגיה. רק חמישה מחברי הקבוצה נותרו בחיים כדי לזכות בהכרה ובהוקרה.

לגבי ערכו האומנותי של הפסל, ששמו "לנפץ את הנאציזם" (Knus Nazismen), יש מחלוקת בין הוועדה העירונית שבחרה בו לבין כמה מומחי אומנות. היו כאלה שתיארו אותו "ברוטליסטי ומיושן", "מתאים לברה"מ של שנות ה-60", "ככה נראית אנדרטה סובייטית טובה", ודרשו להרחיקו ממיקומו הנוכחי. כשצילמתי אותו, בעיצומו של חודש הגאווה, אהבתי את האופן שבו דגל הגאווה השתקף בפטיש המתכת המבריק. בעיני, זו המהות של האומנות: לשקף באופן בלתי צפוי את החיים עצמם.

פסל הפטיש המנתץ את צלב הקרס באוסלו
הפטיש המנתץ את צלב הקרס, פסל המוקדש למחתרת הנורווגית שלחמה בנאצים (צילום: אורלי פינקלמן)
 

השירותים הצרפתיים

שירותים ציבוריים אינם מראה שכיח באוסלו, ואם כבר מקימים כאלה, למה לא לשלב אותם כחלק מרצף אומנות החוצות בעיר? בפארק העירוני Eidsvolls Plass, הסמוך לפרלמנט הנורווגי, ניצבים שלושה תאי שירותים ציבוריים, צבועים בטריקולור כמו הדגל הצרפתי, וכל אחד מהם נושא בגאון שם אחר: הכחול – Liberté (חירות), הלבן –  Égalité (שוויון), והאדום – Fraternité (אחווה). בתוך תאי השירותים הצרפתיים (De Franske Toalettene i Spikersuppa), דואגים לנו שלא נשתעמם וניתן להאזין להקלטות נאומים ממלחמת העולם השנייה. בין הנואמים: פרנקלין ד. רוזוולט, שארל דה גול והמלך הוקון של נורווגיה.

השירותים הצרפתיים באוסלו
שירותי הטריקולור  חירות, שוויון ואחווה חשובים גם באוסלו (צילום: אורלי פינקלמן)
 

האישה חשופת השד האחד

אחת היצירות המרגשות בעיניי ברחובות אוסלו נקראת "ססילי" (Cecilie). זהו הפסל הראשון בעולם שמציג אישה עם סרטן שד חשוך מרפא. היא עומדת זקופה, כרותת שד אחד, מתריסה כאומרת: ככה אני, יפה וטובה בדיוק כפי שאני. בעולם שמקדש את היופי והשלמות, שלא לומר מחפיץ את הגוף הנשי, ההתבוננות הזאת באישה שהיא שלמה אך לא מושלמת מעוררת הערכה רבה. הפסל, יצירה של אחד הפסלים המובילים בנורווגיה – הוקון אנטון פאגרוס (Håkon Anton Fagerås), ניצב גם הוא בפארק Eidsvolls Plass, בצמוד למזרקות של בריכת Spikersuppa ובסמוך לרחוב קארל יוהאנס (Karl Johans gate) – אחד המיקומים הכי הומי האדם בעיר.

הפסל
הפסל "ססילי"מציג אישה עם סרטן שד חשוך מרפא (צילומים: אורלי פינקלמן, CC IwoDem)
 

הפסל הצף בנמל אוסלו

מול בית האופרה של אוסלו (Operahuset Oslo), שהוא יצירת מופת אייקונית בפני עצמו, בתוך מימי הנמל, צף לו פסל שבמבט ראשון קשה לקבוע אם מדובר בספינה טרופה או בקרחון מזדקר מהים. הפסל המכונה "She Lies" עשוי מפלדת אל חלד ולוחות זכוכית, מתנשא לגובה של 12 מטר מעל פני המים, בנוי על משטח בטון, ומסתובב על צירו בהתאם לגאות ולכיוון הרוח. בכל שעה הוא ייראה לעינינו קצת אחרת, בזכות האור הנשבר בו ובהשתקפויות מהמים. האומנית האיטלקייה מוניקה בונוויצ'יני (Monica Bonvicini) יצרה את הפסל בהשראת הציור "ים הקרח" (Das Eismeer) של קספר דויד פרידריך הגרמני, וזכתה בפרס בינלאומי ב-2007 ובהצבה של הפסל באחד המיקומים הבולטים באוסלו.
 
הפסל הצף בנמל אוסלו
הפסל She Lies צף במימי נמל אוסלו מול בית האופרה (צילום: Krzysztof Pałys)
 



פארק אקברג

פארק הפסלים אקברג (Ekeberg Skulpturpark) נמצא מחוץ למרכז העיר, במרחק נסיעה קצרה. קל להגיע אליו ברכב או במטרו, וזוהי נקודה מצוינת לפתיחת הטיול בעיר. המקום מציע התבוננות מעמיקה בתפיסה הנורווגית, לפיה טבע ואומנות צריכים להיות נגישים, הן מבחינת הקרבה לעיר, הן מבחינת שעות הפתיחה (24/7), והן באפשרות ליהנות בחינם מהמוצגים. בפארק, שנחנך בצורתו הנוכחית בשנת 2013, מוצגות יצירות של אומנים בעלי שם מהעולם כולו, כדוגמת אוגוסט רנואר, סלבדור דאלי, דמיאן הירסט ואוגוסט רודן. הצבת הפסלים התאפשרה בזכות שיתוף פעולה בין עיריית אוסלו לבין קרן בבעלותו של אספן האומנות כריסטיאן רינגנס. בשיא היו כאן 80 פסלים, חלקם ניתנו בהשאלה, וכיום יש קצת יותר מ-30 המפוזרים בנקודות שונות, לחלקן יש להגיע בשבילים תלולים.

מהפארק יש תצפיות נהדרות על אוסלו ועל הפיורד, אותן תגלו במהלך השיטוט בשבילים. בין האתרים שתוכלו לראות מהתצפיות: מצודת אקרשוס (Akershus festning); בית האופרה (Operahuset); בית העירייה (Oslo rådhus); הגג המשופע של מוזיאון אסטרופ פירנלי (Astrup Fearnley Museum); השיפוע הכסוף של מקפצת הסקי הולמנקולן (Holmenkollen); מוזיאון מונק (Munch-museet) שנראה כאילו הוא קד קידה לעבר העיר; קתדרלת אוסלו (Oslo domkirke) – הכנסייה המרכזית בעיר שהצריח שלה מתנשא מעל לכל היתר; שכונת אקר בריגה (Aker Brygge) עם המזח שהפך לאזור בילוי פופולרי; רובע ברקוד ושכונת סורנגה (Sørenga) המודרנית ליד קו המים; חצי האי ביגדוי (Bygdøy); ועוד.

פארק הפסלים אקברג באוסלו
בפארק אקברג מוצגות יצירות של אומנים בעלי שם כמו סלבדור דאלי (מימין) ואוגוסט רודן (צילום: אורלי פינקלמן)
 

פארק ויגלאנד

אחיו הגדול והמפורסם יותר של פארק אקברג הוא פארק הפסלים ויגלאנד (Vigelandsparken), שמוקדש כולו ליצירותיו של הפסל המקומי גוסטב ויגלאנד (Gustav Vigeland). גם הוא פתוח לציבור 24/7, ללא תשלום. עד תחילת המאה ה-20, היה פארק פרוגנר (Frogner Park) גן גדול וחסר ייחוד. ראש עיריית אוסלו חשב איך להפוך את המקום למעניין יותר, ובשלב הזה כבר הבנו שאם יש טבע אז כל מה שחסר בו היא אומנות ראויה לשמה. ויגלאנד, יליד אוסלו, התפרסם בצעירותו כפסל מצליח של פסלונים בדמויות של בני אדם. הוא היה רק בן שלושים וקצת כאשר קיבל את הפנייה המפתיעה מראש העיר, שאמר לו – "קח את הפארק, עשה בו כרצונך".

ויגלאנד ניגש מייד למלאכה והתמיד בה במשך כארבעים שנה, עד שהלך לעולמו בשנת 1943. הוא בנה את דגמי כל 200 הפסלים בחרסית, והעירייה שכרה אנשי מלאכה מקצועיים שיהפכו אותם לפסלי גרניט וברונזה. כפארק פסלים, הוא היחיד בעולם שכולו מוקדש לאומן אחד, והוא הפארק הגדול בעולם שאומן אחד הקדיש לו את חייו ואת יצירתו. בפארק יש בית קפה ושירותים, נחל זורם, גשרונים, מדשאות אינסופיות ושבילי הליכה יפים ונוחים.

המקום כל כך מונומנטלי, ועם זאת המרחבים הירוקים כה יפים ושלווים, שאני ממליצה בחום להתחיל את הסיור ממגרש החניה שנמצא מול מוזיאון ויגלאנד (The Vigeland Museum). תנו לעצמכם להיכנס למקום לאט, לספוג את האווירה, ליהנות מהפסלים שהוצבו בשבילים הצדדיים, וברגע אחד יתגלה לעיניכם המונולית – פסל בגובה 17 מטרים שעשוי כולו מגוש גרניט אחד ויחיד, והוא נחשב ליצירה השלמה והמורכבת ביותר בפארק. אחרי שתתפעלו מהמונולית על כל צדדיו המשיכו לכיוון פסל "מעגל החיים" ולאחר מכן חזרו לאורך שדרת הפסלים המרכזית, עד לכניסה הראשית של הפארק, ממנה תצאו אל הרחוב. את יתר הפסלים אני משאירה לכם לגלות לבד. חדוות הגילוי, כן?
 
המונולית בפארק ויגלנאד באוסלו
המונולית המרשים בפארק ויגלאנד מתנשא לגובה 17 מטרים (צילום: אורלי פינקלמן)

פסלים בפארק ויגלאנד באוסלו
פארק ויגלאנד הוא הפארק הגדול בעולם שאומן אחד הקדיש לו את חייו ואת יצירתו (צילום: אורלי פינקלמן)
 

פארק הפסלים של הנסיכה אינגריד אלכסנדרה (בתוך גני הארמון המלכותי)

גני הארמון המלכותי (Palace Park, Slottsparken) נאמנים לרעיון הנגישות (חינם וקרוב), אם כי הם פתוחים לקהל רק בחלק משעות היום (לרוב הם נסגרים ב-20:00 כך שיש שפע של זמן לבקר בהם). החל מ-2016, גם הם מהווים בית לפסלי חוצות יפים, עם מוטיב חוזר של אגדות ילדים. הפסלים נוצרו עבור ילדים ועל פי רעיונות של ילדים. הפארק נחנך לציון 25 שנים בהן המלך האראלד החמישי יושב על כס המלכות. מי שחנכה אותו היא נכדתו הנסיכה אינגריד אלכסנדרה, בתו הבכורה של יורש העצר הוקון ושל נסיכת הכתר מטה-מאריט, ועל שמה הוא נקרא (The Princess Ingrid Alexandra Sculpture Park). כל הפסלים נתרמו על ידי הבנק הנורווגי Sparebankstiftelsen DNB, כמתנה למשפחת המלוכה, שהציבור כולו יכול ליהנות ממנה.
 
פארק הפסלים של הנסיכה אינגריד אלכסנדרה באוסלו
בפארק הפסלים של הנסיכה אינגריד אלכסנדרה,
כל הפסלים נוצרו עבור ילדים ועל פי רעיונות של ילדים
 
(צילום: CC John Marx)
 

פארק טיובהולמן

בשטחים הפתוחים של מוזיאון אסטרופ פירנלי לאומנות מודרנית (Astrup Fearnley Museum of Modern Art) בשכונת טיובהולמן (Tjuvholmen), תכנן האדריכל האיטלקי הנודע רנצו פיאנו (Renzo Piano) גן פסלים קטן – Tjuvholmen Sculpture Park ואוצרי המוזיאון הציבו בו עבודות של לואיז בורז'ואה (Louise Bourgeois), אנטוני גורמלי (Antony Gormley), אניש קאפור (Anish Kapoor) ועוד. שנאמר, אין דבר כזה יותר מדי אומנות.
 
פסלים בפארק טיובהולמן באוסלו
פארק טיובהולמן  גן פסלים קטן מחוץ למוזיאון אסטרופ פינלי (צילום: CC Larry Lamsa)
 

כמה זמן להקדיש לביקור בעיר?

אם תחליטו לבוא לאוסלו כדי ליהנות מאוצרות האומנות שלה, מומלץ בחום להקדיש לפחות שלושה ימים לביקור בעיר. זאת, כדי שתספיקו לבקר לא רק באתרים שצוינו בכתבה, אלא גם במוזיאונים המצוינים לאומנות שיש בעיר: המוזיאון הלאומי, מוזיאון מונק ומוזיאון אסטרופ פירנלי; וכן מומלץ להקדיש זמן גם למוזיאונים בחצי האי ביגדוי, בייחוד לזה המוקדש לספינות הקוטב (The Fram Museum) ולמוזיאון קון-טיקי (Kon-Tiki Museum). מלבד כל אלה, אוסלו היא עיר מקסימה, מסבירת פנים ונעימה, בייחוד בחודשי הקיץ.
כתבה על סיור באוסלו וסביבתה
 

מידע נוסף

כתבות נוספות


אורלי פינקלמן אודות הכותבת
אורלי פינקלמן, מדריכת טיולים בחברה הגיאוגרפית ומרצה על תרבות יוון. מטיילת לבד, בקבוצות, ברגל, בג’יפים ועל סוסים. חרשה את הארץ לאורכה ולרוחבה וחרשה מדינות רבות בעולם. אוהבת להדריך, ליצור חוויות, לרגש ולהתרגש. אוהבת אנשים ונוטה להתאהב בקלות בתרבויות ובאנשים חדשים, סביב העולם. האתר של אורלי
 

אורלי עונה לשאלותיכם בפורום מומחי תיירות






סטטיסטיקות

0
מגזינים שנשלחו

0
שאלות ותשובות

0
כותבים באתר

0
כתבות באתר