www.goTravel.co.il
הכתבה מעניינת? שלחו אותה בדואר למי שתרצו

הקש בתיבה את רצף האותיות המופיע למטה:

ההיסטוריה של רוסיה     


ההיסטוריה של רוסיה


סקירה היסטורית קצרה, המיועדת למטיילים לרוסיה וסתם מתעניינים.


ההיסטוריה של רוסיה מתחילה עם קבוצה אתנית הידועה בשם סלאבים, הקבוצה האתנית-לשונית הגדולה ביותר באירופה. עד המאה ה- 5 חיו הסלאבים במרכז-מזרח ,אירופה אז הם החלו להתפלג, והיו המקור לעמים מזרח אירופאים רבים, ברוסיה, אוקראינה, פולין, צ'כיה, סלובקיה, סרביה, קרואטיה, סלובניה, בולגריה ואחרים.
 
כוחות נסיכות מוסקבה, רוסיה
כוחות נסיכות מוסקבה מקבלים את ברכת הכנסייה לפני היציאה לקרב קוליקובו (1380)
 
רוס של קייב
הישות המדינית הראשונה שהוקמה באזור, בו שוכנת כיום רוסיה, הייתה רוס של קייב (או נסיכות קייב), שבירתה היתה קייב. היא הוקמה על ידי שבט רוס, שהגיע מאזור מזרח סקנדינביה ואנשיו נקראו ורגנים (חבריהם של הויקינגים והנורמנים, בני מערב סקנדינביה). הם היו סוחרים ולוחמים, שחצו בסירות את הים הבלטי והפליגו במעלה נהרות מזרח אירופה לצורכי מסחר. בהפליגם על נהר הדנייפר הם כבשו את נובגורוד וקייב ובכך הקימו את היסודות לנסיכות רוס של קייב.
זוהי המדינה הסלאבית הראשונה באירופה, ממנה התפתחו מאוחר יותר רוסיה, אוקראינה ובלארוס. היא התקיימה מהמאה ה- 9 עד המאה ה- 12, אז היא התפוררה לנסיכויות נפרדות (כיום נמצאים עיקר שטחי הממלכה הקדומה רוס של קייב בתחומי אוקראינה).
 
במאה ה- 9 התנצרו הרוסים, תחת שלטונו של ולדימיר הראשון. עד ימיו היתה נהוגה עבודת אלילים, אך הוא הבין שעל הנסיכות להצטרף למגמה ההולכת ומתחזקת של מונותאיזם.
עדויות בכתובים מעידות על כך שהוא הזמין לחצרו נציגים של שלושת הדתות: היהדות, הנצרות והאיסלאם. לאחר שיחות ודיונים עם כל אחד מהם, בחר ב"פילוסוף היווני". יש מספר גרסאות לסיבה שבגינה הוא בחר דווקא בנצרות. הגרסה הרשמית והנפוצה ביותר טוענת כי ולדימיר חשש מהאימפריה הביזנטית הנוצרית ומאיומים שקיבל ללא הרף מכיוון קונסטנטינופול. הגרסה העממית טוענת שולדימיר בחר בנצרות משיקולים פרקטיים בהרבה: הוא ידע שלא יהיה קל להפיץ דת מונותאיסטית חדשה - אך על אחת כמה וכמה דת האוסרת אכילת בשר חזיר ושתיית אלכוהול, איסורים שידע כי לעולם לא יתקבלו על ידי בני עמו.
 
רוס של קייב לא הצליחה לשמור על אחדותה והיא התפרקה לנסיכויות רבות שלחמו זו בזו. בתקופה זו עלתה במרכז רוסיה נסיכות ולדימיר ואילו בצפונה התבססה הרפובליקה של נובגורוד. באמצע המאה ה-13 נכבש מרבית השטח שמחוץ לנסיכות נובגורוד על ידי המונגולים ונשאר תחת שלטונם עד המחצית השנייה של המאה ה-14. במהלך תקופת השלטון הזר עלתה קרנה של מוסקבה ואחרי הניצחון על המונגולים, בקרב קוליקובו (1380), הפכה נסיכות זו לדומיננטית. הנסיך איוואן השלישי הצליח למגר סופית את המונגולים בשנת 1480, בעימות שקיבל את השם "העמידה הגדולה על נהר האוגר".
רוס של קייב במאה ה- 11
רוס של קייב במאה ה- 11
 

שייט נהרות




 
היווצרותה של מעצמה בינלאומית
נסיכות מוסקבה ביססה את מעמדה באירופה המזרחית במהלך 200 השנים הבאות. באמצע המאה ה-16 הכתיר את עצמו איוואן הרביעי ("איוון האיום" או "איוואן ואסילייביץ'") בתואר צאר, המקביל לקיסר רומי, כסמל לכוחה הרב של הנסיכות. במהלך תקופה זו ידעה רוסיה מספר פלישות זרות, באחת מהן אפילו איבדה את השליטה על עיר הבירה לפרק זמן קצר. איוואן הרביעי היה למעשה אחרון השליטים משושלת שבט רוס.
בשנת 1613 עלתה לשלטון שושלת הצארים השנייה, והאחרונה ששלטה באימפריה הרוסית שלטון אבסולוטי, שושלת רומנוב. משנת 1761, ועד נפילת הקיסרות בשנת 1917, השתייכו הצארים הרוסים לענף של בית אולדנבורג (באופן מדויק יותר נוטים להתייחס אליה כשושלת הולשטיין-גוטורפ-רומנוב).
 
למרות הכיבושים הנרחבים, מבחינות רבות פיגרה רוסיה אחרי מערב אירופה. הצאר פיוטר הראשון (פיוטר הגדול), שעלה לשלטון בסוף המאה ה-17, העביר רפורמות רבות, שבעקבותיהן הפכה רוסיה למעצמה בינלאומית. תקופת שלטונו של פיוטר, עמדה בסימן התפשטותה הטריטוריאלית של רוסיה לכיוון מערב, באופן שהפך אותה למעצמה אירופית מהדרג הראשון. הניצחון על שבדיה במלחמה הצפונית הגדולה, בראשית המאה ה-18, ביסס את מעמדה החדש.
 
במהלך המאה ה-18 ובמחצית הראשונה של המאה ה-19 היתה רוסיה לאחד הכוחות הדומיננטיים בעולם, עם תעשייה מפותחת ומחקר מתקדם. למרות ההתחלה הנאה, המהפכה התעשייתית בוששה להגיע לרוסיה, וכתוצאה מכך החל להיווצר פער הולך וגדל בינה לבין מערב אירופה. כמו כן החל רצף של הפסדים במלחמות, דוגמת, מלחמת קרים (1854-1856) ומלחמת רוסיה-יפן (1904-1905).
רוסיה הייתה עדה לעליה חדה באבטלה וברמת העוני בשכבות החלשות של החברה.
 
פיוטר הראשון המכונה
פיוטר הראשון המכונה "פיוטר הגדול"
 
ברית המועצות
משברים אלו הגיעו לשיאם במהלך מלחמת העולם הראשונה, כאשר הכלכלה הרוסית החלשה לא עמדה בנטל הכבד וקרסה. המצב הכלכלי, האבדות האיומות בחזית, הרעב הכבד והתעמולה של המתנגדים למשטר, דוגמת הבולשביקים ואחרים, גרמו לנפילת המשטר המלוכני, במהלך מהפכת פברואר (1917). הממשלה הרוסית הזמנית, בראשותו של אלכסנדר קרנסקי, לא הצליחה להתמודד עם המשבר ונפלה במהפכת אוקטובר, שהביאה לשלטון את ולדימיר לנין, מנהיג המפלגה הבולשביקית.
הבולשביקים הכריזו על כינון מדינה חדשה – הרפובליקה הסובייטית (רוסיה הסובייטית, שתהפוך מאוחר יותר לפדרציה הרוסית), שבירתה היא מוסקבה. אולם המדינה שקעה עד מהרה במלחמת אזרחים אכזרית שנמשכה עד 1921.
 
ב-30 בדצמבר 1922 הוקמה ברית המועצות, כאיחוד בין רוסיה למספר רפובליקות סובייטיות נוספות שקמו בשטחי האימפריה הרוסית לשעבר (עבר הקווקז, אוקראינה ובלארוס). בין 1922 ל-1940, גדל מספר הרפובליקות ל-15 (אוזבקיסטן, אוקראינה, אזרבייג'ן, אסטוניה, ארמניה, בלארוס, גאורגיה, הפדרציה הרוסית, טג'יקיסטן, טורקמניסטן, לטביה, ליטא, מולדובה, קזחסטן וקירגיזסטן). כמה מהרפובליקות החדשות נוצרו מהשטחים שנכבשו בידי ברית המועצות, ואחרות על ידי חלוקה של רפובליקה אחת לכמה חלקים.
 
לאחר מותו של לנין ב-1924 ירש אותו יוסיף סטלין, שהנהיג את המדינה עד סוף חייו ב- 1953. הוא היה מגדולי העריצים של המאה העשרים, והנהיג שלטון רודני אכזר, שלווה ברצף של חיסולי מתנגדים או חשודים כמתנגדים ("טיהורים"), כליאת מיליוני אנשים במחנות לעבודת כפייה והגליות, שהביאו למותם של מיליונים (מעריכים את מספרם בין 8 ל- 20 מיליון).
 
 
ולדימיר איליץ' לנין, רוסיה יוסיף ויסריונוביץ' סטלין, רוסיה
ולדימיר איליץ' לנין (מימין) ויוסיף ויסריונוביץ' סטלין (משמאל)





 
מלחמת העולם השנייה והמלחמה הקרה
המדינה החדשה הסתגרה בענייניה הפנימיים במהלך 20 השנה שחלפו מסיום מלחמת האזרחים, ודאגה לתעש את המדינה ולהשריש את השלטון החדש בעם.
בתחילת מלחמת העולם השנייה שיתפה ברית המועצות פעולה עם גרמניה, עד יוני 1941, אז היא חברה לבעלות הברית, בעקבות תקיפתה על ידי גרמניה במבצע ברברוסה. בעלות הברית סיימו את המלחמה כשידן על העליונה, ורוסיה עלתה לזירה הבינלאומית בתור מעצמת על, לצידה של ארצות הברית.
 
המאבק בין שתי מעצמות העל ידוע בתור המלחמה הקרה - עימות בין שני הגושים הגדולים בעולם, הגוש המערבי והגוש המזרחי (הקומוניסטי). הגוש המערבי כלל את ארצות הברית ומדינות המערב שתמכו בה, ואילו הגוש המזרחי כלל את ברית המועצות, מדינות מזרח אירופה ומדינות אחרות בעולם, שהזדהו או שנשלטו על ידי ברית המועצות. המילה "קרה" מייצגת את העובדה שלחימה ממשית לא פרצה בין הגושים, אלא רק עם מדינות קשורות, במסווה של סכסוכים מקומיים. המאבק בין שני הגושים היה מאבק אידיאולוגי, פוליטי וצבאי, אשר לווה בחשדנות הדדית, פעולות ריגול, תחרות על כוח ועוצמה ואיומים צבאיים. המלחמה הקרה "התחממה" מעת לעת במלחמות גלויות בין בעלות ברית של המעצמות, דוגמת מלחמת קוריאה ומלחמת וייטנאם.
במהלך תקופה זו שלטה ברית המועצות על אימפריה רחבת ידיים, באירופה המזרחית והמרכזית. היא דיכאה ביד קשה מספר התקוממויות נגד שלטונה בגוש המזרחי, דוגמת המרד בהונגריה (1956).
 
בשנת 1964 הודח ניקיטה חרושצ'וב מהשלטון ואת מקומו תפס ליאוניד ברז'נייב. ברז'נייב חיזק בצורה משמעותית את הצבא הסובייטי והגביר את ההגמוניה והיוקרה של ברית המועצות בעולם, אך שלטונו התאפיין בשחיתות מתגברת ומיתון כלכלי. לאחר מותו, בנובמבר 1982, ידעה ברית המועצות חילופי שלטונות מהירים עם יורי אנדרופוב (1982-1984) וקונסטנטין צ'רניינקו (1984-1985), שלא הספיקו להותיר את חותמם על מדיניות ברית המועצות, שלמעשה נשארה זהה כמעט לזו של ברז'נייב.
 
הכוחות ה
המלחמה הקרה - בכחול מדינות ברית נאט"ו, באדום מדינות ברית ורשה  (להגדלה)
 
התפרקות ברית המועצות ותחיית רוסיה
מיכאיל גורבצ'וב, שעלה לשלטון במרץ 1985, לאחר מותו של קונסטנטין צ'רניינקו החולה, ניסה להציל את כלכלתה הקופאת של ברית המועצות, אך ללא הצלחה. הרפורמות שהנהיג תרמו לנפילת האימפריה הסובייטית.
בשנת 1991 לאחר הפיכת יאנייב (הפוטש של אוגוסט) - פוטש של החוגים הקומוניסטים השמרנים בניסיון להחזיר את הגלגל לאחור, שנכשל תוך שלושה ימים - הפכה רוסיה לדמוקרטיה.
בראשית שנות ה-90 לא רצו הרפובליקות הסובייטיות להמשיך את דרכן יחד עם רוסיה והתנתקו ממנה. רוסיה ניסתה לשמור על מעמד בכורה בין הרפובליקות הפורשות והקימה את חבר המדינות, אך הסדר זה לא מחזיק מעמד.
הדמוקרטיה החדשה ידעה מספר משברים, בעיקר מצדם של חסידי השלטון הישן, משברים כלכליים (הקשה מכולם משבר הרובל באוגוסט 1998) והתקפות טרור מצד הצ'צ'נים.
 
בשנת 1991, זמן קצר לפני פירוק ברית המועצות, נבחר בוריס ילצין למשרת נשיא הרפובליקה הסובייטית הסוציאליסטית של רוסיה, והוא המשיך לכהן בתפקיד נשיא רוסיה לאחר פירוק ברה"מ. הוא היה הנשיא הראשון שנבחר בבחירות דמוקרטיות, ובין הגורמים העיקריים לנטישת הקומוניזם ברוסיה.





כרמית וייס אודות הכותבת
כרמית וייס (Carmit Weiss)מנסה להעביר את אהבתה לנופים דרך הצילום והכתיבה, מנהלת אתר Gotravel ואחת הכותבות המרכזיות בו. חרשה את אירופה וצפון אמריקה וטעמה גם את טעמן של היבשות האחרות. בעלת ניסיון רב בתכנון טיולים, גולשת סקי ואמא לארבעה גולשים צעירים. 
ליצירת קשר עם כרמית לחצו כאן

כרמית עונה לשאלותיכם בפורום מומחי תיירות
לקריאת כתבות נוספות של כרמית








מספר צפיות: 10937
2360