www.goTravel.co.il
הכתבה מעניינת? שלחו אותה בדואר למי שתרצו

הקש בתיבה את רצף האותיות המופיע למטה:



בלילה ברחובות מומבאי
מאת: פנינה מרקו


טוב, אז שחקנית גדולה לא נראה לי שאהיה כאן בבוליווד (הוליווד של בומביי - שמה הישן של מומבאי). אבל לאביה עוד צפוי עתיד מזהיר. כשהובאנו לאתר הצילומים על חוף ימה של אחת מהשכונות המרוחקות במומבאי, הסתבר כי תפקידן של הניצבות בסרט הזה הוא לרקוד במשך שעות במסיבת חוף, הגולשת לשעות הלילה הקטנות, בלבוש ביקיני מינימאלי.


אפילו צייד הניצבים הבין שביקיני מינימאלי יכול להראות עלי קצת צפוף ונאלץ לוותר על שירותיי כניצבת. הדבר היחיד שיכולתי לתרום כאן היה השתתפות בסצנה כנוסעת באוטובוס עם חבורת הרקדניות והשחקנית הראשית. ישבתי יפה, העמדתי פנים של אדם סחוט (כי כך ביקשו) וזהו. לא, לא קיבלתי כסף עבור המשחק הנפלא שהפגנתי. זה כנראה לא היה שווה אלף רופי.
 
מצלמים סרט בבוליווד - הוליווד של מומבאי
מצלמים סרט בבוליווד - הוליווד של מומבאי   (צילום: פנינה מרקו)
 

המזרח הרחוק




 

אלף רופי עבור ענטוזים בביקיני

אביה לעומת זאת כרכרה וריקדה וענטזה במשך שעות, בחלק עליון של ביקיני חושפני, אבל בחצאית, עד שכמעט נפלה מהרגליים, קיבלה המון מחמאות על הביצוע ואת מלוא אלף הרופי שהובטחו לה. אגב, בנות אחרות שעשו את אותה עבודה קיבלו חצי מהסכום, כי כך סוכם עמן מראש. עייפות וסחוטות חזרנו למלון בארבע לפנות בוקר, לאחר 15 שעות של שהייה בחוף הים, הליכה מכאן לשם, ישיבה על החול, המתנות רבות בין סצנה לסצנה וגם סתם כך, כי זו הודו וכך עובדים כאן. ריקודים של אביה וסבלות שלי, כי שמרתי על חפציהן של כל הבנות שרקדו שם, בנות מאנגליה, אוסטרליה, ניו זילנד ועוד שתיים מישראל – תמר ורותי.
בתי מלון במומבאי - השוואת מחירים והזמנות
משחקי לילה של ילדים על חוף הים של מומבאי
משחקי לילה של ילדים על חוף הים של מומבאי (צילום: יובל נעמן)
 

גופות של אנשים ישנים

הדרך מהחוף אל המלון נמשכה כשעתיים נסיעה ברחובות העיר. מומבאי היא פשוט ענקית, משהו בלתי נתפס, לא בקנה המידה שלנו בכלל (טוב, זה לא פלא בעיר שתושביה כשלוש פעמים ישראל). אתה נוסע ונוסע במשך שעות ואתה עדיין באותה עיר, בתוך רחובות ארוכים וישרים, מתפצלים ומתרחבים, משתלבים אחד בשני.
 
בארבע לפנות בוקר היה מראה העיר מומבאי כחלום בלהות. הזוי לחלוטין. מהרגע שעזבנו את החוף נכנסנו לרחובות הארוכים ונסענו בהם במהירות נמוכה בגלל ה"בנקרים" הרבים. לאורם הצהוב של פנסי הרחוב הבחנו בערימות זבל מכל היום, הנערמות בכל פינה וביניהן גופות גופות של בני אדם, מסודרות בשורות, עטופות בסמרטוטים. לא גופות של מתים, אלא של אנשים ישנים, שרק נראים כמו מתים. בפתחו של כל בנין, על במות מוגבהות לפני חנויות וסתם כך על המדרכה, שבמשך היום מהלכים עליה אלפי בני אדם, יורקים, משתינים בכל פינה, משליכים אשפה מכל סוג, הם שכבו דוממים. אלפים של אנשים שחיים ברחוב. מראה שלא מהעולם הזה, לא מהעולם שאנו מכירים. הרחובות היו ריקים כמעט ממכוניות, האשפה התעופפה ברוח והתפזרה בין הישנים והמראה היה כמו של עיר נטושה, שאיזו פצצת אטום הפילה את תושביה ומישהו עבר וכיסה אותם.

הרבה שעות שינה לא נותרו לנו כשסוף סוף הגענו למלון, אבל קמנו עם הרבה שמחה בלב. היום חנה מגיעה. כמו שקבענו, התייצבנו שתינו בתחנת המוניות שליד שער הודו, בררנו עם הסדרנים היכן אמורה לעצור מונית המגיעה מהשדה והתיישבנו על המעקה, בחברת נהגי המוניות וכמה צעירים הודים סקרנים (למה לעזאזל יושבות כאן שתי נשים מערביות, בין הגברים ועוד כל כך הרבה זמן?)
כתבות נוספות על דרום הודו
 
הודים המסוגלים לישון בכל מקום ובכל תנוחה
הודים המסוגלים לישון בכל מקום ובכל תנוחה (צילום: יובל נעמן)
 
 

נועצים עיניים ללא מבוכה

אביה לא יכולה הייתה לשבת רגע בשקט. הצעירים סובבו אותה, סקרנים. התיישבו במרחק מה ממנה ונעצו עיניים ללא כל מבוכה, בחנו את הידיים, הפנים, כפות הרגליים שהציצו מהחצאית הארוכה. האמיצים שביניהם ניגשו בחיוך מבויש וביקשו לצלם או להצטלם איתה, ללחוץ לה יד. הסדרן בתחנת המוניות נראה משועשע והציע בחיוך לגבות מאה רופי לכל תמונה. זוג מבוגר התקרב, האישה התיישבה לידי ובעלה תפס עמדת צילום וצילם, מבלי לבקש. כשחייכנו ושיתפנו פעולה הם נראו מאושרים מאוד ולא הפסיקו להודות.
 
הגברים ההודים נועצים עיניים
הגברים ההודים נועצים עיניים (צילום: פנינה מרקו)
 




 

להעדיף את הרחוב על החדר במלון

אחרי שעה וחצי של המתנה לא יכולתי לשבת יותר ועמדתי בחוסר סבלנות לחכות למונית. חנה הייתה צריכה כבר להגיע ועלו חששות מה אם טיסת אל על התאחרה ואנו סתם כך יושבות לנו כאן ולא יודעות דבר? מיד בקומי, ננעצו בישבני עשרות עיניים של גברים, מביטים ומביטים ולא מתעייפים. עוד לא קרה לי אף פעם שמישהו הסתכל באחוריי במשך שעה ארוכה כל כך מבלי להתעייף. מזל שחנה הגיעה לבסוף וגאלה אותנו מהסיוט.
 
אחרי החיבוקים וההתרגשות הראשונים הבאנו את האורחת שלנו למלון. החששות שלי מתגובתה לחדר, היו כנראה מוגזמות, כי היא לא הגיבה בחריפות. רק אחר כך הבנתי שהרצון שלה למהר ולצאת לטייל בעיר נבע מכך שהיא העדיפה את הג'יפה של העיר על פני הג'יפה של החדר.
כתבה על יעדי טיול בדרום הודו
 
חנה ואביה תופסות מנוחה על הטיילת במרין-דרייב
חנה ואביה תופסות מנוחה על הטיילת במרין-דרייב (צילום: פנינה מרקו)
 
 
אודות הכותבת
פנינה מרקו מומחית להודו
פנינה מרקו - במשך כל שנות עבודתי כאדם בוגר עסקתי כך או אחרת בכתיבה. שבע שנים במעריב, שבע שנים בידיעות אחרונות וכל השאר במקומונים, שבועונים ואחרים. בשנים האחרונות אני עובדת בפרסום, בכתיבת כתבות פרסומיות.
פנינה מדריכת טיולים לתת היבשת ההודית.
 
 
 








מספר צפיות: 6797
1802