www.goTravel.co.il
הכתבה מעניינת? שלחו אותה בדואר למי שתרצו

הקש בתיבה את רצף האותיות המופיע למטה:



סקי - טיול על מגלשיים
כתבה וצילמה: כרמית וייס 


יותר ויותר אנשים במדינתנו המדברית אורזים את עצמם כל שנה ויוצאים לחופשת סקי. חופשה, תגידו, זו עבודה קשה, וקר כל כך, מי צריך את זה בכלל. אבל כמעט כל מי שהתנסה פעם אחת ירצה לחזור שוב ושוב אל המדרונות הלבנים. אז אולי בכל זאת יש בזה משהו.


כתבה זו נכתבה בעקבות חופשת סקי באתר הסקי סקיוולט באוסטריה.
לקריאת הכתבה על אתר הסקי סקיוולט
 
מעל הרי האלפים, הלבן מתחיל לחלחל לורידים  (צילום: כרמית וייס)
 
מה זה הטירוף הזה?
קשה מאד להסביר למי שטרם התנסה. יש משהו קסום בלבן שעוטף אותך מכל הכיוונים, ואתה מתנתק מכל דאגות העולם ונמצא בעולם משלך.
הטירוף מתחיל כבר בשדה התעופה, בטיסות ליעדי הסקי. מרבית הנוסעים עטויים מעילי סקי צבעוניים, המקצוענים שבחבורה קצת "משוויצים" במגלשיים שעל העגלה, וההתרגשות מתחילה לצבור תאוצה. כולם מדברים על החופשות הקודמות ועל זו שתהיה, משווים מסלולים, מחירים, בילויים, מקבלים טיפים האחד מהשני.
מחלון המטוס, אם התמזל מזלכם ומזג האוויר בהיר, מתחילים לראות את הרכסים המושלגים של אירופה. תחילה הנמוכים יותר, אלו של ארצות הבלקן, ולבסוף רכסי האלפים הנכספים, בהם בדרך כלל גם העמקים צבועים לבן. הלבן מתחיל לחלחל לוורידים (רק לבן חוקי, כמובן). אם היה מצנח היינו קופצים עכשיו.
 
מתקרבים - העיירות נצבעות לבן   (צילום: כרמית וייס)
 

סקי




 
מתקרבים ללבן
נוחתים. גם כאן שדה התעופה מלא בגולשים במעילים צבעוניים. מישהו בכלל נשאר בבית?
מתחילים בנסיעה. בהדרגה הנוף מתחלף והופך יותר ויותר לבן. השדות, משטחים עצומים של לבן, העצים מעוטרים לבן, גגות הבתים מכוסים בשכבת שלג עבה ומהארובות עולה עשן, גם הוא לבן... הנה הרכסים המושלגים מתגלים מולכם ואתם כבר רוצים כל כך לגעת. ההתרגשות עולה לגבהים חדשים.
בעיירות הסקי, הרחובות מלאים צעירים ומבוגרים, כולם במכנסי סקי ומעילים אופנתיים בשלל צבעים, חגיגה לעיניים ותחושת קרנבל באוויר. הכובעים על הראשים, כמה שיותר משוגע יותר טוב. מגלשיים על הכתף, מדדים עם נעלי הסקי הכבדות בשלג. מההרים יורדים בגלישה עשרות גולשים על הרקע הלבן, באלגנטיות וקלילות מרשימות. אוף, כמה שאתם רוצים כבר להיות שם איתם.
החדר במלון נעים וחם, ריהוט כבד מעץ, וילונות פרחוניים, הכל מטופח ומוקפד. הלוואי שאצלנו בבית, בישראל החמה, היה כל כך חם בחורף. המארחים שלנו אדיבים להפליא, כאילו רק לנו הם חיכו ואנחנו האורחים היחידים כאן. זה מחמם גם את הלב.
כוס שוקו חם, שטרודל תפוחים, ויאללה למיטה ולפוך החם. מחר מצפה לנו היום הגדול. שרק לא נהיה עייפים, שרק לא נפשל.
 
בקיץ - ספסלים, בחורף - מד לגובה השלג   (צילום: כרמית וייס)
 
גג העולם
סוף סוף הגיע הבוקר המיוחל. לובשים את כל השכבות, שחיכו בסבלנות שנה שלמה בארון. ההתרגשות נוסקת לגבהים חדשים.
יושבים בגונדולה. העמק מתרחק תחתינו, עוד ועוד פסגות לבנות נגלות בהרים ממול. יופי אין סופי. הגונדולות פורקות עשרות גולשים על ציודם. אנחנו על גג העולם, מסביבנו אין סוף פסגות צבועות לבן עד קו האופק. הנשימה נעתקת. האם זה הנוף המרהיב או שאולי זה פשוט האוויר הקפוא שמקבל את פנינו. אבל בלב חם, התרגשות אדירה וגם חששות לא מעט. רק שלא נשבור שום דבר, ידיים, רגליים, ואם כבר לשבור אז לפחות ביום האחרון ולא בראשון. האם הגוף עוד זוכר את התנועות? עברה שנה מאז גלשנו בפעם האחרונה (במקרה הטוב, או שנתיים-שלוש במקרה הגם טוב). הגוף זוכר, בטח שזוכר, זה כמו אופניים, רק צריך לקבל חזרה בטחון.
מסביבנו כל אותם ברי מזל שנולדו על המגלשיים, טסים להם בקלילות, עוקפים אותנו בלי בושה. טוב, זה לא פייר, הם כבר מגיל שלוש על המסלולים. מזל שיש באזור גם כמה קבוצות של מתחילים, אז גם אנחנו כבר נחשבים טובים וגם אנחנו יכולים לעקוף מישהו. טוב להיזכר כמה השתפרנו מאז שגם אנחנו היינו כאלו. סיפוק אדיר וגאווה.
כובשים מסלול ועוד מסלול, אפילו מצליחים להרים את הראש ולראות את הנוף. הכל יפה כל כך. לבן שלא נגמר. העצים מכוסים לבן, בקתות ההרים הפזורות בחן לצדי המסלולים, העיירות שבעמק כמו קופסאות גפרורים, הפסגות סביבנו כולן צבועות לבן. קשה להאמין שעוד כמה חודשים כל הלבן יעלם והכל יהיה פה ירוק.
אם מתמזל מזלנו ויורד שלג טרי, הכל הופך בתולי וטהור. יש משהו בלבן שעושה נקי וטוב בנשמה. רק הגולשים סביבנו, במעיליהם הצבעוניים, מנקדים את הלבן בנקודות של חן.
 
 
שלג בתולי ועמוק, איזה כיף לטבוע   (צילום: כרמית וייס)
 




 
שמש חורפית
כבר שעת צהריים? איך הזמן עובר כשנהנים. השעון שבבטן מצלצל סימני אזהרה ראשונים. יושבים על מרפסת הבקתה בשמש החורפית המחממת, יחד עם עוד עשרות גולשים רעבים כמונו. לא יאומן כמה התחממנו. מורידים את המעיל. מרגישים את האוויר הצונן וקרני השמש המלטפות. אין כייף גדול מזה. קצת מנוחה לרגליים ובירה לנשמה. היינו יכולים להישאר פה לנצח, אבל לא בשביל זה באנו.
אחר הצהריים הרגליים כבר עייפות, הברכיים כואבות, זה לא קל. פתאום נופלים יותר על המסלול. ליפול זה ממש לא נורא, אבל צריך גם לקום, וזה כבר לא כל כך פשוט. אבל לא נפסיד ולו דקת גלישה יקרה מפז.
בכוחות אחרונים גולשים חזרה לעיירה. סביבנו עשרות גולשים עליזים מתמיד (בירה, כבר אמרנו?...), מוסיקה מהפאב הסמוך, הקרנבל בשיאו. האלכוהול זורם כמו מים. יש כאלו שבשבילם הבילוי האמיתי רק מתחיל. אלו שעוד נשארו להם כוחות, וגם אלו שלא, ישירו וירקדו עד השעות הקטנות של הלילה. בין לבין אפשר גם להרגיע את השרירים הדואבים באמבטיה חמה, סאונה, ג'קוזי או מסג' מפנק.
 
שעת צהריים שטופת שמש בבקתה הרים באתר הסקי סקיוולט  (צילום: כרמית וייס)
 
עבר היום הראשון. לא שברנו כלום. מחר יהיה יותר קל. אנחנו כבר מכירים קצת את האתר, מרגישים יותר בבית, והכל סביב כל כך יפה. כאילו ביקר כאן צייר שצבע את הכל בלבן. מאיפה היה לו כל כך הרבה לבן?
יום ועוד יום של סקי. השרירים כואבים אבל כמה השתפרנו. אנחנו כבר כמעט כמו המקצוענים על המסלולים (טוב, בואו נודה, עוד יש לנו דרך ארוכה כדי להיות כמוהם). גאווה גדולה בלב, אנחנו כבר גולשים "אדומים" בקלילות, אפילו כמה "שחורים" מפחידים העזנו ויכולנו. היו לנו גם כמה פגישות לא מתוכננות עם השלג... לא נחמד בכלל, אבל ממש לא נורא. התגברנו על הפחד, על כל החששות.
 
נקודות צבעוניות מנקדות את הלבן, מסלול באתר הסקי סקיוולט   (צילום: כרמית וייס)
 
סוד הקסם
עבר שבוע. כבשנו כמעט את כל המסלולים על ההר, חלפנו על פני נופים קסומים ופגשנו אנשים מכל רחבי תבל. עברית לא שמענו בכלל (חוץ מאת עצמנו). סביבנו כולם דוברי גרמנית, צרפתית, איטלקית, הולנדית, אנגלית אפילו קצת רוסית שמענו (יש הטוענים שאלו היו ישראלים מוסווים). כולם כאן אדיבים, צוחקים, שמחים, חסרי דאגות.
לרגע אנחנו שוכחים את ארצנו מוכת המלחמות והטרור, ורוצים להאמין שגם אנו אזרחים של עולם חסר גבולות. עולם בו כולנו אחים לאהבה אחת גדולה - סקי.
מידי פעם, כשנוסעים במרחבים המושלגים, מתגנבות ללב מחשבות על מה שהיה כאן, בנופים האלו ממש, לפני קצת למעלה משישים שנה. אך הן מיד מגורשות חזרה למגירה הנעולה. עכשיו אנחנו רוצים רק להנות מהנוף הקסום, גם לנו מגיע.
 
זה הטירוף, על רגל אחת. כל היופי הזה, והאתגר, שגם אנחנו יכולים לגבור עליו.
תגידו אתם, איך עוד נטייל בחורף בהרים המושלגים. איך נהנה, אנחנו אנשי המדבר, מהלבן המרהיב הזה?
לנו, אוהבי הטיולים, הסקי הוא פשוט "טיול על מגלשיים".
 

אגם קפוא - אגם הינטרשטיינר ליד שאפאו, אוסטריה   (צילום: כרמית וייס)
 
* כתבה זו נכתבה בעקבות חופשת סקי באתר הסקי סקיוולט באוסטריה.
לקריאת הכתבה על אתר הסקי סקיוולט





כרמית וייס Carmit Weiss
 
אודות הכותבת
כרמית וייס (Carmit Weiss)מנסה להעביר את אהבתה לנופים דרך הצילום והכתיבה, מנהלת אתר Gotravel ואחת הכותבות המרכזיות בו. חרשה את אירופה וצפון אמריקה וטעמה גם את טעמן של היבשות האחרות. בעלת ניסיון רב בתכנון טיולים, גולשת סקי ואמא לארבעה גולשים צעירים. 

כרמית עונה לשאלותיכם בפורום מומחי תיירות
לקריאת כתבות נוספות של כרמית








מספר צפיות: 5924
1378