השבטים של מאלי
מאת: רונן רז

תושבי מאלי מגוונים מבחינה אתנית, ונחלקים למספר קבוצות אתניות שחורות. בסקירה זו אספר על החשובות שבהן.

טוארג - הגברים בכחול
שבטים נוודים, בעלי גמלים ודוברי שפה ברברית. באופן מסורתי נדדו לאורך שטחי הסאהל, ממאוריטניה במערב ועד סודן במזרח. הם איישו את דרכי המסחר שחצו את מדבר הסהרה וקשרו בין מרוקו ואלג`יריה מצפון, לבין ארצות אפריקה השחורה מדרום, ועד מאלי. בדורות האחרונים הם זנחו את תרבות הנוודות והתיישבו בצידי הערים הגדולות.

הגברים לובשים בד כחול הנקרא ``טאגולמוסט``, בן 5 מטרים, אותו הם כורכים סביב הפנים, והוא משמש גם להגנה נגד סופות המדבר, וגם להצנעה של הפנים, אותם לא מקובל לחשוף בחברה. מכנים את בני הטוארג ``האנשים הכחולים``, כיוון שהאינדיגו, צבע טבעי עמו הם צובעים את הבדים, צובע גם את גופם.

נשות הטוארג אורגות צמות מלאכותיות לתוך שערן ומקשטות אותו בצדפי ים. הן גם עונדות תכשיטי כסף. הטוארגים מתהדרים בצלבי כסף נגד עין הרע ובחרבות קצרות ומעוטרות.

חופשות תרבות והעשרה בישראל לחצו לכל ההצעות »
רמות מנשה - סיפור מקומי לחצו לכל המסלולים »
טיולי הרפתקאות וחוויה בישראל לחצו לכל המסלולים »
הרצאות חובקות עולם בזום לחצו לתכנית ההרצאות »

דוגון - שבט המסיכות

שבטי הדוגון חיים לאורך מצוקי פאליי דה בנדיאגרה במאלי. זהו שבט ציורי ומעניין, המפורסם במסכות הייחודיות שלו, התרבות והדת של בני הדוגון מורכבת מאוד והיתה נושא למחקרים אנתרופולוגיים רבים. הם גרים בבתים הבנויים מבוץ ושלד עץ, כאשר הכפרים הישנים בנויים על מצוקים להגנה, וכאשר הרגישו בטוחים יותר הקימו את הכפרים החדשים במישורים.

בני הדוגון הם חקלאים מסורתיים, והגברים והנשים עוסקים כולם במלאכה. גבר עוסק זמן רב בעבודה בשדות ההורים של כלתו המיועדת, לפני שהוא מקבל את הסכמתם לשאת את הבת.

גבר ואישה משבט הדוגון חובשים מסיכות (צילום: Frans Devriese)

פולאני - הצלפות לקול תופים
אנשי הפולה חיים תקופה ארוכה בסוואנות של מערב אפריקה ומונים למעלה מ-12 מיליון איש. במקור הם היו נוודים מגדלי בקר, אך רבים מהם התיישבו כיום ועוסקים בחקלאות. הנוודים שביניהם ממשיכים לנדוד עם הבקר ולגור בבקתות קש ארעיות. הבקר מהווה מרכז חשוב בחייהם, ומעמדם נקבע לפי כמות הבקר שברשותם.

בני הפולאני הם מוסלמים, שאימצו את הדת כבר במאה ה-12. מגדלי הבקר עוברים טקסי חניכה ציבוריים, בהם מצליפים בנערים לקול הלמות תופים, כחלק מן המעבר לגבריות.

במברה - הקבוצה האתנית הגדולה

הקבוצה האתנית הגדולה במאלי, מונה כשליש מהאוכלוסייה כולה. בני במברה מוסלמים המקיימים מנהגים ואמונות מסורתיות. החברה שלהם מבוססת על חלוקה לקאסטות של: איכרים, מעבדי עורות, חרשי ברזל ומשוררים.
חרשי הברזל הם בעלי מעמד נחשב ומייצרים כלי בישול, כלי נשק, מנעולים, ולמוצריהם יש גם כח ספיריטואלי גבוה. אנשי במברה ידועים כאמני גילוף עץ ומסכות טובים. לכל קאסטה של בעלי מקצוע יש מנהגי בגרות משלהם, עם מסכות טקסיות ייחודיות.

אשה בת מאלי ( צילום: Frans Devriese)

מלינקה - ציידים ולוחמים מהוללים
קבוצה אתנית המהווה חלק מקבוצת מאנדה, המאגדת מספר שבטים ובינהם במברה וסונינקה, והיא בת 4000 שנים לפחות. המלינקה מתגוררים בדרום מאלי, והם ידועים כציידים טובים ולוחמים מהוללים. הם קיבלו על עצמם את האיסלאם כבר מן המאה ה-11, שלטו על דרכי המסחר של הטראנס סהרה, והם היו מייסדי האימפריה הקדומה של מאלי. במקור הם היו מחולקים ל-12 קלאנים, ולכל קלאן היה מלך משלו. המלכים הנהיגו ועדה מלכותית שהכתירה מנהיג אחד, הנקרא מאנסה.

סנופו - האיכרים של דרום מאלי

שבט של איכרים בדרום מאלי וארצות שכנות. לחיות יש חשיבות רבה בתרבות השבט, ונשמות המתים מתגלגלות לטוטם החיות. ריקודים וטקסים רבים עוסקים בחיות. חרשי ברזל זוכים לכבוד רב בשבט, ומאמינים שהם עמידים מול עין הרע. לפיכך נותנים להם גם את הזכות לעסוק בקבורת המתים.

נשות מאלי ( צילום: Frans Devriese )

סונגאי - איסלם ומסורות עממיות
אנשי סונגאי מתגוררים בניגר ובצפון מאלי, בין העיר טימבוקטו והעיר גאו. ההיסטוריה שלהם הולכת אחורה למאה השביעית, כאשר התיישבו בחבל ארץ נהר הניג`ר העליון. הם שייכים לקבוצת השבטים נילו-סהרה.

כפרי הסונגאי מחולקים לשכונות, כשלכל שכונה מנהיג משלה, ומתוכם נבחר הצ`יף של הכפר. הם מוסלמים המשלבים מסורות עממיות רבות, כמו פולחן אבות ומעשי כישוף. הם שבטים חקלאיים ששומרים על קשר עם שכניהם, שבטי הטוארג הנוודים, ובאזור טימבוקטו גם התערבבו עמם.

אודות הכותב

רונן רז, אגרונום במקצועו וטייל בנשמתו, נדד וחי במשך שבע שנים ברחבי אסיה, אפריקה, ואמריקה. גידל תנינים בוונצואלה, ונאבק למען הפילים בקניה. בונה מסלולים ומדריך במהלך 41 השנים האחרונות. ממייסדי טיולי השטח בארץ ומנהל את חברת אקו - טיולי שטח.

לקריאת כתבות נוספות של רונן