מקסיקו - אל מסתרי בטן האדמה
מאת: ד"ר דנה אשכנזי


בשנת 2000 התגלו במכרה נאיקה (Naica) שבצפון מקסיקו הגבישים הגדולים ביותר הידועים עלי-אדמות. מדובר בגבישי סלניט - "אבן ירח", שחלקם מגיע לאורך של כעשרה מטרים. המראה המרהיב, הבוהק והקסום של הגבישים הללו גורם להרהר במגוון שאלות. מה עוד מסתתר לו בבטן האדמה? האם בעומקים עצומים נוכל למצוא גבישים שאורכם מגיע למאות ואף אלפי מטרים? האם לגבישים הללו יהיו צורות שונות מאילו הידועות לנו כיום? בני האדם כבר ביקרו בחלל וצעדו על הירח, אך האם ומתי יצליח האדם לחדור ללב האדמה? עד לאיזה עומקים ניתן יהיה להגיע ומהם הדברים אותם נגלה ונחשוף במעמקים הללו?


 
יער גבישי סלניט במערת גבישי הענק שבמכרה נאיקה
 
כתבות על מדינות מרכז אמריקה
טיולים למרכז אמריקה



דרום אמריקה




 
מעמקי האדמה במיתולוגיה היוונית
מאז ומעולם הסתקרן האדם לדעת מה מסתתר במעמקי האדמה, ואף סופרו על כך לא מעט סיפורים, כולל במיתולוגיה היוונית. על פי המיתולוגיה היה האדס, אל השאול, אחד מתריסר האלים האולימפיים ששלטו בעולם. ארמונו שכן במעמקי החשכה והכיל שערים רבים. ליד משכנו זרם נהר הסטיקס. מרכבתו של האדס היתה רתומה לסוסים שחורים, וזרעה אימה ופחד בעיני המתבוננים בה. בתחילה ייחסו היוונים הקדומים את השם "האדס" לאל השאול בלבד, אך בהמשך נקשר שמו לממלכת המתים, הכוללת עולמות המקבילים לגן העדן ולגיהינום. היוונים הקדמונים כה חששו מהאדס, עד אשר הם נמנעו מלהגות את שמו. במקום זאת הוא כונה "פלוטון", שמשמעותו ביוונית עושר. משם זה נובע שמו הרומאי של אל השאול - "פלוטו". מקור השם קשור לכך שהאדס שלט על האוצרות הטמונים בבטן האדמה, ביניהם מחצבים, מתכות יקרות ואבני חן. היוונים האמינו כי לאחר המוות עוזבת הנשמה, המכונה "פסיכה", את הגוף ועוברת לעולמות התחתונים המסתתרים בבטן האדמה. בכדי להגיע לשאול על הנשמה לחצות את נהר הסטיקס בסירה. לשם כך נדרשו הנשמות לשלם מטבע לספן זקן בשם חרון, אשר נהג להעביר את המתים לשער ארבוס. לכן, בעת קבורתם צוידו המתים במטבע תחת לשונם, שנועד להיות שכרו של הספן הקשיש. קרברוס, כלב בעל שלושה ראשים וזנב של דרקון, שמר על פתח העולם התחתון המכונה ה"טרטרוס", בכדי למנוע כניסתם של אנשים חיים לממלכת השאול. האדס לא נתן למתים אפשרות לעזוב את השאול, והתיר רק למספר מועט של אנשים חיים, ביניהם הרקולס הגיבור, לשהות לזמן מה בעולם התחתון.
 
אשתו של האדס הייתה פרספונה היפה, בתם של זאוס ודמטר. פרספונה נהגה להעביר את ימיה על פני האדמה, להלך עם חברותיה בין פרחים וצמחים. האדס התאהב בה נואשות וחמד אותה לעצמו. על כן החליט לחוטפה ולהביאה לממלכתו אשר בלב האדמה. וכך, בעוד פרספונה מהלכת על פני האדמה, פרץ האדס מבקע באדמה רכוב על מרכבתו המפחידה. הוא תפס את פרספונה המופתעת וההמומה, וחטף אותה אל מעמקי השאול אשר בבטן האדמה להיות לו לאישה.
  
דמטר, אלת האדמה והתבואה, לא ידעה את נפשה מצער לאחר שאבדה את בתה האהובה. היא שקעה ביגון קודר והחלה להזניח את האדמה. הארץ פסקה לתת תנובתה ולהצמיח פירות, והעצבות מלאה את העולם. זאוס נאלץ לפעול במהרה לתיקון המצב. הוא שלח אל האדס את שליח האלים בכדי שישיב את פרספונה לאמה. בסופו של דבר, האדס החזיר את פרספונה לאולימפוס. אולם לפני עזיבתה הוא נתן לה לאכול גרעיני רימון, שהיו פירות השאול. באוכלה מהם חל עליה כישוף שאילץ אותה לשוב לשאול מידי שנה, לתקופה של ארבעה חודשים. בשאר חודשי השנה הותר לה לשהות באולימפוס, לצידם של אמה ויתר האלים. בזמן שהותה בשאול החורף היה מגיע לעולם. רק בשובה של פרספונה לאולימפוס, היתה דמטר מאפשרת לאביב להגיע, לפרחים לפרוח ולפרות להבשיל. פרספונה והאדס היו אחד מזוגות האלים הבודדים שלא הביאו ילדים לעולם. בדומה לאחיו זאוס, גם האדס לא היה נאמן לאשתו החוקית. הוא נהג לנהל פרשיות אהבה עם בנות זוג שונות, ביניהן הנימפה מינטה, שעוררה את קנאתה של פרספונה, וגרמה לה להפכה לצמח המנטה.
 
האדס, אל השאול, רכוב במרכבתו
ציור מאת רמברנט בו מתואר האדס כשהוא חוטף את פרספונה אל בטן האדמה
 
מסע אל בטן האדמה
הגבישים הקסומים והענקיים שבמכרה נאיקה מזכירים את סיפורי המיתולוגיה היוונית על האדס אל השאול העשיר במחצבים ובאבני חן, אך גם את המראות המתוארים בספרו הקלאסי של ז'ול ורן, "מסע אל בטן האדמה". הספר, שראה אור בשנת 1864, מתאר מסע הרפתקאות אל לב ליבו של כדור הארץ.
  
למסע אל בטן האדמה יוצא פרופ' אוטו לידנברוק - מומחה עולמי לגיאולוגיה. פרופ' לידנברוק הוא מדען נודע, שפרסם ספר חשוב על תורת הגבישים. למשימה ההרפתקנית מצטרף אחיינו הצעיר אקסל. כמורה דרך נלווה אליהם צייד עופות איסלנדי בשם האנס. ראשיתו של המסע בלוע הר געש רדום באיסלנד וסיומו בהתפרצות הר געש בסיציליה. באמצעות דמיונו העשיר סוחף אותנו ז'ול ורן אל עולם מרתק וציורי המסתתר במעמקי האדמה. החבורה נתקלת בבטן האדמה במראות משונים: שרכים נדירים בגבהים עצומים, מעיינות מים חמים, אגם תת-קרקעי, פטריות ענק, שברי עצמות של חיות פרהיסטוריות, כגון, ממוטות ודינוזאורים, עצים מאובנים, דג קדמון המוכר רק ממאובנים, ואפילו גולגולות של אדם.
 
ברבות השנים הפך ספר מדע בדיוני זה להצלחה גדולה, ואף עובד לסרט הוליוודי, שיצא לאקרנים בשנת 1959. הסרט היה מועמד בשנת 1960 למספר פרסי אוסקר בקטגוריות של: הבימוי האמנותי הטוב ביותר, הקמת התפאורה, אפקטים מיוחדים ואפקטים קוליים המוצלחים ביותר.
  
 
 איורים לספרו של זול ורן "מסע אל בטן האדמה", גבישי ענק  (מימין) פטריות ענק  (משמאל)
 
הגבישים הקסומים של מכרה נאיקה
רוב המסעות המתוארים בספריו של ז'ול ורן הקדימו את זמנם, אולם המסע אל לב ליבה של האדמה לא התממש עד היום. אומנם המחשבה על מה שמסתתר במעמקי כדור הארץ העסיקה את בני האדם מימי בראשית, אך למרות זאת אנו יודעים רק מעט על המתרחש במעמקי האדמה. לכן כה מסקרן להתבונן בתמונות של גבישי הענק שבמכרה נאיקה (Naica Crystal Cave), ולחשוב על מה שעשוי להסתתר לו במעמקים.
 
מערת גבישי הענק שבמכרה נאיקה
השוואה בין גודלו של האדם שצולם במערה לבין הגבישים, מראה לנו עד כמה עצומים הם הגבישים הללו
 
רוב המסעות המתוארים בספריו של ז'ול ורן הקדימו את זמנם, אולם המסע אל לב ליבה של האדמה לא התממש עד היום. אומנם המחשבה על מה שמסתתר במעמקי כדור הארץ העסיקה את בני האדם מימי בראשית, אך למרות זאת אנו יודעים רק מעט על המתרחש במעמקי האדמה. לכן כה מסקרן להתבונן בתמונות של גבישי הענק שבמכרה נאיקה (Naica Crystal Cave), ולחשוב על מה שעשוי להסתתר לו במעמקים.
 
בשנת 1910, במהלך עבודות כרייה שנערכו במכרה נאיקה, נחשפה מערת החרבות ובה גבישים מרהיבים. מדובר בחלל גדול למדי, שקוטרו 80 מטרים, הנמצא בעומק של 120 מטרים מתחת לפני הקרקע. המערה שהתגלתה היתה עמוסה במנסרות סלניט, שאורכן עד שני מטרים וקוטרן 25 סנטימטרים. רוב גבישי הענק המוצגים כיום במוזיאונים למינרלוגיה ברחבי העולם לקוחים ממערת החרבות. גילוי המערה פגע בה קשה בשני אופנים: מחד, נגזלו ממנה גבישיה המרהיבים ביותר, ומאידך, כניסת אנשים פנימה שינתה את המיקרו-אקלים שהיה קיים במערה. כתוצאה מכך נגרם נזק לגבישים הנותרים שהפכו עמומים ומאובקים.
 
באפריל 2000, במהלך קידוח שנעשה לשם חפירת תעלת תקשורת בעומק 300 מטרים מתחת לפני-השטח, נחשפה מערת גבישי הענק, ובתוכה גבישי הסלניט הגדולים והטהורים ביותר שנתגלו אי-פעם. בעקבות הבעיות הסביבתיות שנגרמו למערת החרבות, הוחלט למנוע כניסת מבקרים למערת גבישי הענק, למעט מקרים של תיעוד המערה, ומחקר בתחומי הגבישים ושימור הסביבה הטבעית של המערה.
 
 
אדם ניצב בין גבישי סלניט בתוך מערת גבישי הענק שבמכרה נאיקה
 
גבישי ענק אלו נוצרו כתוצאה מזרימת נוזלים חמים, עשירים בגופרית, במהלך התפרצות געשית. הגבישים העצומים מתנשאים לגבהים של עד 10 מטרים ומגיעים לקוטר של שני מטרים. הגבישים היפיפיים הללו קיימים בגדלים שונים, בצורות גיאומטריות רבות ובגוונים שונים, כולל גווני זהב וכסף. חלק מהגבישים מחוברים לסלע הגיר ממנו עשויים הקירות ותקרת המערה. אולם קיימים גם גבישים הנאחזים במבנה המערה רק בנקודות אחיזה בודדות, מראה היוצר את הרושם כאילו הגבישים הללו מרחפים להם בחלל המערה, תוך כדי התעלמות מכוח המשיכה. מבט על תצלומי יער הגבישים הקסום הזה מעיד שלעיתים אכן המציאות עולה על כל דמיון.
 
מערות גבישי הענק שבמכרה נאיקה הן צוהר קסום לעולם בלתי ידוע הנמצא במעמקי האדמה
 




 
האם המסע לבטן האדמה אפשרי?
המערות שבמכרה נאיקה פתוחות כיום אך ורק לצרכי מחקר ושימור האתר, וכלל לא בטוח שבעתיד הנראה לעין הן יפתחו לציבור הרחב, זאת מחשש להרס הגבישים שבמערה. התבוננות בתצלומי הגבישים העצומים הללו מעלה את השאלות: האם ניתן יהיה אי פעם לבצע מסע למרכז כדור הארץ, מה מסתתר במעמקי האדמה, ולאן צועד המחקר בתחום זה?
המידע הידוע לנו כיום על פנים כדור הארץ מסתמך על ביצוע מדידות לחומרים (מינרלים, מתכות וגזים) שנפלטו מתוך כדור הארץ, לדוגמה במהלך התפרצות הרי געש. מידע נוסף מתקבל ממדידת תנועתם של גלים סיסמיים הנעים בעת רעידות אדמה. כך שהמידע הקיים כיום מסתמך על מדידות עקיפות. על-מנת לבצע מדידות ישירות יצטרך האדם לפלס דרך אל מרכז כדור הארץ.
 
הפיזיקאי דויד סטיבנסון פרסם במגזין היוקרתי נייצ'ר בשנת 2001 כתבה העוסקת במסע למרכז כדור הארץ. כילד הוקסם סטיבנסון מספרו של ז'ול ורן "מסע לבטן האדמה", וכאדם בוגר החליט לחזור לסוגיה ולשאול את עצמו, האם מסע שזה יתכן? סטיבנסון סבור שבאופן עקרוני הדבר בגדר אפשרי, זאת באמצעות יציקת כמויות ענק של ברזל לתוך חריץ בעומק 300 מטר בקרום כדור הארץ. לשם קבלת פרופורציות, הקרום מהווה 1% בלבד מנפח כדור הארץ, ומבחינת המסה הקרום מהווה 0.5% ממסת כדור הארץ. העובי הממוצע של הקרום הוא 30 קילומטרים, ועד כה הקידוח הכי עמוק שנעשה היה בעומק של 11 קילומטרים. מתחת לקרום נמצאת המעטפת, שעומקה כ-2800 קילומטרים. עיקרה של המעטפת מורכב מצורן (סיליקון) וממתכות קלות. מתחת למעטפת שוכנת הליבה, המורכבת מגלעין נוזלי ובתוכו גלעין מוצק. רדיוס הליבה הוא כ-3500 קילומטרים. הליבה עשויה מברזל ומניקל. זרמי ההסעה בגלעין הנוזלי הם היוצרים ככל הנראה את השדה המגנטי של כדור הארץ. תהליך זה מובן עד היום בצורה חלקית.
 
נחזור כעת לרעיון של מזיגת ברזל מותך אל תוך חריץ בקרום כדור הארץ. כתוצאה ממשקלו העצום של הברזל יתחיל החריץ להתקדם כלפי מטה, ובו זמנית יאטם חזרה בחלקו העליון. קצה החריץ יכלול מעבדת מחקר צפה, שתבצע מדידות של הרכב החומרים, ושל הטמפרטורות והלחצים הקיימים. הרעיון של סטיבנסון נשמע מרתק, אולם סביר להניח שהמסקנות שלו מבוססות על חישובים תיאורטיים, והיישום של רעיון שכזה מבחינה מעשית הוא על גבול הבלתי אפשרי. מבחינת כלכלית, העלות של התכת כמויות כה עצומות של ברזל, תעלה סכומי עתק. בנוסף, פרויקט שכזה עשוי לגרום לבעיות אקולוגיות שונות.
 
ומה מתרחש בינתיים בצד המעשי?
בחודש ספטמבר 2007 יצאה אוניית הקידוח "צ'קיו" (Chikyu), שפירוש שמה ביפנית -  "כדור הארץ", למסע קידוח באוקיינוס השקט, בעומקים שלא נחקרו עד כה. עד ל-16 בנובמבר 2007 קדחה ספינת מחקר זו כ-1,400 מטר מתוך ששת  הקילומטרים המתוכננים. הפרויקט כולו מתוכנן להסתיים בשנת 2012.
 מדובר באוניית קידוח למטרות ניסיוניות, הגדולה והמשוכללת ביותר שנבנתה אי-פעם. עלות בנייתה כ- 535 מיליון דולרים. היא מצוידת בציוד מתקדם המאפשר ביצוע דגימות של סלעים וגזים בעת הקידוח לעומקים עצומים. קידוח בקרקעית האוקיינוס אינו דבר פשוט כלל. במהלך הקידוח כל תזוזה קלה של האונייה, במספר מטרים, עשויה לגרום לשבירת צינורות הקידוח. לפיכך מצוידת ה"צ'יקיו" במערכת בקרה שתפקידה לשמר את מיקומה של האונייה במהלך הקידוח. אוניית קידוח זו מסוגלת לקדוח לעומק של עד 7000 מטרים מתחת לקרקעית הים.
במרכז היפני לחקר מעמקי כדור הארץ, המכונה CDEX, מתכננים באמצעות ה"צ'קיו" להניח סיסמוגרפים משוכללים, בסביבות אזור המגע שבין שני לוחות טקטוניים, הגורמים לרעידות אדמה, ולעקוב אחר התנהגותם. רעידות אדמה נוצרות כתוצאה משחרור אנרגיה בעת תזוזה של לוחות סלע הבונים את קרום כדור הארץ. האנרגיה המשתחררת בעקבות התזוזה מתפשטת בצורת גלים המכונים גלים סיסמיים.
 
מטרה נוספת של ה"צ'קיו" היא לנסות למצוא במעמקים עדויות לקיומם של יצורים פרימיטיביים, המסוגלים להתקיים בטמפרטורות גבוהות, לחצים גבוהים וללא חמצן. יצורים שכאלו היו קיימים על פני כדור הארץ בזמן שבו נוצרו לראשונה החיים על פני הכדור. ממצאים שכאלו יוכלו להסביר ביותר פירוט את האופן שבו נוצרו החיים על פני כדור הארץ, ויאפשרו להבין טוב יותר את תהליך האבולוציה. ובינתיים, רב הנסתר על הגלוי.
 
 אוניית הקידוח היפנית "צ'קיו" המשמשת למטרות מחקר
 
 
לקריאה נוספת
ז'ול ורן, מסע אל בטן האדמה, עברית: בינה אופק, עופרים - הוצאה לאור, 1999.

כתבות נוספות

דנה ורפי אשכנזי
אודות הכותבים
ד"ר דנה אשכנזי, בעלת תואר דוקטור בהנדסה מכנית ועמיתת מחקר בפקולטה להנדסה של אוניברסיטת תל-אביב, עוסקת במחקר, הוראה וכתיבה בתחום החומרים. למדה במכון אבני לציור ולפיסול ורואה באמנות אהבה ודרך-חיים.
רפי אשכנזי, מהנדס בחברת הייטק, חובב צילום וטכנולוגיה.







סטטיסטיקות

0
מגזינים שנשלחו

0
שאלות ותשובות

0
כותבים באתר

0
כתבות באתר