www.goTravel.co.il
הכתבה מעניינת? שלחו אותה בדואר למי שתרצו

הקש בתיבה את רצף האותיות המופיע למטה:

ציד קרנפים פרופיל של רצח עם


אפריקה - ציד קרנפים - פרופיל של רצח עם
כתב: רונן רז


בתחילת המאה ה- 19 חיו באפריקה כ- 500,000 קרנפים. כיום, לאחר שנים של השמדה יסודית, נותרו בקושי 7,000, שזה פחות משני אחוזים ממספרם המקורי. הפופולריות של צייד הקרנף נבעה מסיבות שונות: מעורם העבה ייצרו מגינים משובחים, מהחלקים הפנימיים רקחו תרופות והקרן נפלאה לקישוט ובעיקר להכנת שיקוי תאווה רב-עוצמה. מחיר קרן הקרנף כיום, בשוק השחור, כ-30,000 דולר הקילו.


 
עורו המקומט של הקרנף האסייתי   (צילום: יובל נעמן)

לא פשוט להזדווג עם קרנפה
שלב א: ראשית, מחכים שבע שנים עד שתגיע לבגרות מינית, גם אחר כך היא לא נענית בקלות, מה שמחייב את הזכר למרדף ארוך ומתיש שבסופו מתנהל דו-קרב של קרן בקרן, עד שהקרנפה מתעייפת.
שלב ב: הזכר מניח את סנטרו על אחורי הנקבה, כדי ליצור נקודת משען שלישית ולהרים את רגליו הקדמיות, הליך מסובך לחיה כה מסורבלת, אם היא מחליטה לזוז באותו רגע, הוא נאלץ לדדות איתה על שתי רגליו האחוריות. אחרי עבודה קשה כל כך, מגיע להם פרס גדול.  ואכן, ההזדווגות בין צמד הענקים הללו יכולה להימשך למעלה משעה, למבוכתם וקינאתם של תיירי הספארי הצופים במחזה הנדיר מתוך הרכב המגן עליהם.
 
הקרנף עלול להיות תוקפני כלפי כל דבר שנראה לו מאיים עליו. ראייתם של הקרנפים מטושטשת - אם נצמצם את עיננו עד שהריסים ייפגשו, נקבל מושג על חולשת עיניהם. קורה והם מסתערים בחמת זעם ותוקפים שיח נע ברוח. בלילות הם עלולים לרוץ לתוך מדורות קמפינג, נמשכים על ידי נצנוץ האור, בועטים בזרדים ומפיצים אותם, תופעה זו הובילה למיתוס שלם על קרנפים, מגני היער ומכבי האש.
 
למרות מראהו המסורבל, הקרנף מפתיע בזריזותו ובכושר התמרון שלו, ומסוגל להגיע למהירות של 50 קמ”ש. לא מעטים הציידים שסיימו את הקריירה על קרן הקרנף. לפני שנים אחדות הותקף בחור ישראלי בשמורת הטבע רויאל-צ’יטואן בנפאל. קרנפה, אם לגור צעיר ראתה בו פולש לשטחה ואיום לחיי ולדה וגרמה לו לפציעות קשות. על פי הספרות, מומלץ לברוח מקרנפים בריצה עקלתונית ולהשליך חפצים בעת המנוסה, בתקווה שהקרנף קצר-הרואי יתביית עליהם ולא ימשיך במרדף הישיר. במציאות למרבה הצער הכל קורה מהר מידי.
כתבה על שמורת צ'יטואן
כתבות נוספות על טיולים בעקבות בעלי חיים


גיל הזהב





ציד קרנפים באפריקה
ציד הקרנפים הוא מסורת ארוכה באפריקה. השבטים המקומיים שהם חלק בלתי נפרד מהטבע, מכירים את מנהגי הקרנפים. הם חופרים בור ליד אזור המחראה שאליו נוהגים הקרנפים לשוב תמיד, מכסים אותו במלכודת משבבי במבוק חדים, הקשורה לגזע עץ כבד, ומסווים אותה. הקוצים החדים ננעצים ברגלו של הקרנף הפצוע, והמסכן בורח משם, גורר אחריו בול עץ ומותיר עקבות ברורים. הציידים לא מתקשים לחסל את החיה המותשת בדקירות חנית.
בתחילת המאה ה- 19, בטרם חדר הנשק החם לאפריקה, העריכו את מספר הקרנפים שם בכחצי מיליון, מהם 400,000 קרנפים שחורים ו- 100,000 מהמין הלבן. שולטאן זנזיבר הרחיב את המסחר באוקיינוס ההודי והותיר אחריו רישומי כמויות מסחריות עצומות של קרני קרנף. ב- 1895 ייצאה אפריקה מספר שיא של 13,400 ק”ג קרן, שהם כ- 4,500 קרנפים טבוחים. כבר באותה מאה חסרו 170 אלף קרנפים לאוכלוסיה האפריקנית.
כתבות על זנזיבר
 
בעשרים השנים האחרונות החלו כנופיות מאורגנות, מצוידות בנשק חדיש, לעסוק בטבח שהגיע לממדים מדאיגים.דוגמה לחיסול מהיר ביותר נתנה הרפובליקה המרכז אפריקנית (ACR) : ב- 1980 מנתה אוכלוסיית הקרנפים שם מספר נאה של 3,000 ראש. באותה שנה חדרו לרפובליקה ציידים מסודן וצ’אד, שסיימו בהצלחה את מלאכת ההרג בארצותיהם שלהם.תוך שנתיים ירד מספר הקרנפים שם למחצית. ב- 1983, עקב בצורת, התרכזו הקרנפים ליד מקורות המים והקלו על מלאכת הציידים. תוך שלוש שנים בלבד הושמדו 95% מהאוכלוסייה. שארית הפליטה, פחות מ- 200 ראש, מסתתרת היטב בצמחיה הסבוכה. בכל יבשת אפריקה נותרו כיום בקושי 7,000 קרנפים- פחות משני אחוזים ממספרם בימים המפוארים. ארגוני הצלה הכריזו עליהם כעל מין בסכנת הכחדה.
 
במאה השנייה לספירה ארגן הקיסר הסיני ואנג-מאנג יבוא של קרנף חי מ”ארץ הרחוקה שמונה חודשים בדרך הים”. עקב ציד בלתי- מבוקר, הקרנף היה נדיר מאוד בסין. נראה שהקרנף בצפון סין נכחד כבר 500 שנים לפני כן. מאותה תקופה החלה אפריקה לייצא מוצרי קרנף לנמלים מארצות ערב והודו, ועד לסין הרחוקה.
 
הפופולאריות הקטלנית של הקרנף החלה בזכות עורו העבה והעמיד. באפריקה ובמזרח הרחוק השתמשו בו להכנת מגיני מלחמה “קשים כמתכת ואבן”, ולציפוי אוכפים. בסין כוסו סירות מלחמה קטנות ביריעות מעור קרנף, נגד חיצים וחניתות. באתיופיה שפשפו את עור הקרנף בנייר זכוכית וייצרו מגינים שקופים. ואילו הראג’פוטים אמיצי הלב מהודו העדיפו לצפות את מגיני עור הקרנף בלכה שחורה ועיטורי זהב.
 
 
דו-קרן - הקרנף רחב השפה  (צילום: יובל נעמן)
 
לא תאמינו מה עושים מקרנפים...
במאה הרביעית גילה המלומד הדאואיסט קוו-הונג את סגולות הקרן: “הקרן מגלה נוכחות של רעלים. אם מערבבים חומר רעיל עם קרן, נוצר קצף לבן מסגיר. כאשר אדם נפגע מחץ מורעל, מגע של הקרן ייצור קצף לבן ומיד תבוא הקלה”. יתכן שהאמונה בכוחו של הקרנף לנטרל רעלים נובעת מהכרת מזונו, שכולל גם צמחים רעילים כמו חלבלוב. במקביל צמחו אמונות מיסטיות על כוח הקסם הטמון בקרני הקרנף. עד מהרה החלו לגלף מהן כלים - בעיקר ספלים וקערות לשטיפת מכחולים, שהוגשו כמתנות יקרות ערך לקיסר הסיני. למצער, המשפחות האריסטוקרטיות נאלצו להוציא הון רב על כך, עקב מעמדן המחייב. בכלל, כל העולם התלהב מהאיכות המיוחדת ומצבע הענבר של הקרן המתקבל מהחומר המעובד. אמני יפן גילפו מהקרן נטסוקה - פסלון מסורתי קטן, קישוט לקימונו. האנגלים הכינו מיניאטורות מצופות בשעווה,שנמכרו באלפי דולרים.
 
במאה ה- 19, עוד בטרם החל העולם המערבי לגלות התנגדות לשימוש במוצרי חיות הבר, דרכו אנשי האימפריה על פרוות מקיר לקיר, בין ראשי איילים ויחמורים מפוחלצים. קרני הקרנף פיארו אז את ידיות התרבות ועם המצאת הנשק החם, את קתות האקדחים. ציידי המערב למדו להכין מטעמים מהבשר והנשים המכובדות, לאחר שהצטלמו עם רגל מעודנת על גוויית הקרנף, ציוו על המשרתים הכושים להכין את בשרו לארוחת הערב- מנה שנחשבה למעדן מיוחד במינו.
 
ציידי המזרח הועידו את הקרנף לתרופות דווקא. זר, שגדל מערבית מהודו, לא יבין זאת. הקרנף ומוצריו כתרופה, צריכים לעבור אצלנו שבעת מדורי גיחוך וזלזול כדי לזכות להתייחסות רצינית כלשהי. בשוק של צ’יאנג-מאי בצפון תאילנד, מוכרים דם קרנף כשיקוי מחזק כללי, במחיר 150 דולר ל- 10 גרם. אבקת עצמות, לתחבושת על שרירים כואבים, ב- 115 דולר לקילו. קיבות מיובשות מורתחות במים, כדי לפתור בעיות מעיים. קמצוץ מיובש של גללי קרנף לבליעה משמש כסם משלשל. ואם מערבבים את הגללים עם שמן ומורחים על יבלת- היא תיפול. נכון שזה נשמע בלתי מזיק לקרנף, אך מסתבר שצואה אפקטיבית חייבת להיות יותר טרייה מטרייה - כזו שהוצאה מתוך המעי התחתון של קרנף שזה עתה הומת.
ועוד מוצר יקר: באיבר המין של הקרנף מסומטרה, יש שריר מצטלב, הגורם לנעילתו בעת הזדווגות. בשל תכונה מיוחדת זו, מבוקש האיבר בשלמותו ונמכר תמורות 600 דולר. משרים אותו במים חמים עם צמח הג’ינסנג, והמשקה הנוצר הוא שיקוי תאוות חזק.
 
בגני חיות בהודו מתנהל מסחר ער בשתן של קרנפים. באחד הגנים מספרים על מחזור של 750 דולר בשנה, כאשר מחיר הליטר הוא 44 סנט. כל בוקר שופך השומר מים קרים על הקרנפה, כדי לעודד אותה להשתין, ושם גיגית מתחתיה. ענידת זר עלים טבולים בשתן קרנף סביב האיבר הגברי היא סגולה לזקפה. תערובת שתן עם דבש ומים נלגמת בשקיקה נגד דלקת גרון. מכל אלה, אם נחבר יחד קצווי מזרח ומערב ואת זמני ההיסטוריה השונים, נצליח לחסל קרנף אחד שלם בלי להותיר סימן וזכר על הצלחת.
 
 
קרנף אסייתי ותאו בר (צילום: יובל נעמן)





 
מפגיונות ועד מעוררי תאווה
מוצרי הקרנף נצרכים כיום בשני מרכזים עיקריים בעולם: תימן והמזרח הרחוק. האיבר המבוקש ביותר הוא הקרן. בעולם הגדול סבורים שהקרן משמשת במזרח כמעורר-תאווה ומשפח כוח-גברא. המקור לסברה זו הוא זמן הזדווגות הארוך של הקרנף, אבל האמת היא אחרת. רק התושבים המוסלמים במדינת גוג’רט שבהודו, חסידי שיטת הרפואה אונני (Unani) משתמשים בקרן למטרה זו. הם מעדיפים את הקרן של הקרנף ההודי על פני הקרן האפריקנית. המרשם: קרן טחונה לאבקה, מעורבבת עם עשבים ודבש ונבלעת בצורת קפסולות. אגב, מחירה הגבוה של הקרן הפחית את השימוש בה וכיום מקובלים יותר מוצרים אחרים, כמו חלזונות עירומים, מיובשים, טחונים ומעורבים בשמן, הנמרחים ישירות על אבר המין. בכל מקרה מכסימום אחוז אחד מכלל הקרניים נצרך לשם כך.
 
הסינים בארצם, קהילותיהם במזרח אסיה וכמוהם גם היפנים, משתמשים באבקת הקרן כתרופה להורדת חום וקירור הדם. הרפואה הסינית מאפיינת תרופות בתכונות טעם ואנרגיה, שקובעות את ייעודן. טעמה של קרן הקרנף מלוח-מר והאנרגיה שלה קרה. הם מערבבים אותה עם מוצרים נוספים כמו אבקת פנינה, קרני אנטילופה ועשבים שונים. מחיר הקרן אמנם יקר מאוד, אך להכנת התרופות משתמשים בכמויות זעירות: מחיר המרקחת סביר והביקוש גבוה. להבדיל, עור הקרנף מיובש וטחון הוא תרופה סינית מסורתית לריפוי מחלות עור. טייוואן ודרום קוריאה המתעשרות צורכות כמויות גדולות של קרני קרנף. רוב החומר הולך לתרופה שנקראת צ’ונג-טים-ואן, המשמשת ל”טיהור הלב”. מי שסובל מבעיות לחץ דם לוקח שלוש טבליות ביום (המכילות כ- 30 חומרים נוספים), כל טבלית ב- 5 דולר.
ממשלת הפיליפינים אסרה על לא-סינים להשתמש בתרופות סיניות בטענה שהן עלולות להיות מסוכנות לבריאות.
כתבות על הפיליפינים
 
בשנות ה- 70 הפכה לפתע צפון תימן לצרכנית חשובה של קרן הקרנף. באותן שנים נשברה החומה התימנית, התושבים יצאו לעבוד במפרץ הפרסי, חזרו עם כסף והחלו לרכוש סימני מעמד. מה שגברי תימן אוהבים לעשות זה ללעוס הרבה גת, צמח המכיל סם מעורר ולחגור פגיון מפואר בחזית גופם עם ידית מגולפת מקרן הקרנף, שהיא סימן למעמד עשיר וגבוה. הפגיון הקרוי ג’מביה (Jambia), לא נועד רק לקישוט, ויעידו על כך הנפגעים הרבים שמגיעים לבית חולים בגלל סכסוכים פעוטים, המסתיימים בשליפה המהירה של הג’מביה הזמינה.
האמנים היושבים בשוק של צנעא הבירה משתמשים בסכינים, שופינים ונייר זכוכית כדי לעצב את ידית הקרן. כשהיא כמעט מוכנה, מקרבים אותה ללהבה, ומקבלים צבע דבש ענברי. רבים מיהודי תימן עד לעלייתם ההמונית ארצה במבצע מרבד הקסמים, עסקו בצורפות. חלק ניכר מעבודתם היה לעטר בקישוטי כסף וזהב עדינים את הידית והנדן. היום,בהיעדר מומחים, נמכרות הג’מביות ללא עיטורים, או רק בעיטור מטבעות המוצמדות במסמר לידית. מעניין שאותה אמונה דאואיסטית עתיקה מסין, חוזרת גם בתימן: מספרים ששפשוף פצע נכישת נחש, בידית של ג’מביה, העשויה מקרן קרנף, מציל מהרעלה ומוות.
 
ולכל דבר כמובן יש מחיר: ג’מביה עם ידית קרנפית של כ- 150 גרם נמכרת ב- 1000-1500 דולר.
פגיון עתיק בן 100 שנה הוצע למכירה בשוק של צנעא תמורת 21 אלף דולר. לפני 160 שנה, נמכרה קרן שלמה וגדולה, כ- 5 ק”ג, בסביבות 17 דולר. 1970 עלה ק”ג קרן כ- 35 דולר, וב- 1986 כ- 900 דולר הקילו. במזרח הרחוק המחירים מרקיעים לשחקים עוד יותר. כשחולים, לא חוסכים בכסף.שולטאן זנזיבר אמנם קיבל, לפני מאה שנה, פחות מדולר לקילוגרם, ומשלוח השיא של 1895 הכניס כעשרת אלפים דולר- אך בימינו אנו, משלמים הסינים בטייוואן 29,910 דולר בממוצע עבור קילוגרם קרן. בסינגפור ותאילנד נרכשת הקרן בחצי חינם, כ- 15,000 דולר הקילו.
בשנות ה- 70 ייצאה אפריקה כ- 8 טון קרני קרנף מדי שנה. בשנותה- 80 ירדה הכמות ל- 4 טון לשנה, עקב ירידת כמות הקרנפים באפריקה והקושי לצוד אותם.המחירים עלו בהתאם. הארגון הבינלאומי למניעת סחר במינים נכחדים (CITES) מנסה לפגוע בשוקי הקליטה של מוצרי הקרנף. במזרח אסיה מתנהלים מגעים ישירים עם רוקחים, רופאים מסורתיים וממשלות, ומנסים לשכנע אותם לעבור לשימוש בתחליפים. בהונג-קונג נאסר יבוא הקרן, אך הרוקחים עדיין שולפים אותן מתחת לשולחן לבקשת הלקוח.
 
אבקת קרן של אנטילופות מזן סייגה, המגודלות בחוות חקלאיות, משמשת כבר כתחליף לתרופות להורדת חום במספר מדינות. ממשלת יפן שלחה המלצה לרוקחים מסורתיים בקיוטו, לסייע במציאת תחליף. מי שמכיר את האופי היפני יודע כי בקשה כזאת תיענה במלוא תשומת הלב וכמוה כפקודה, ואילו בתימן, בעזרת לחץ בינלאומי, השיגו ארגוני הצלה ב- 1982 חוק האוסר על יבוא קרני קרנף, אך החוק נתגלה כחסר שיניים בשנים הבאות. במקביל, ניסו לרתום את התקשורת לצד הקרנף ולשתף את המטיפים במסגדים בפעולה הסברתית-חינוכית. המשכנעים מציעים להחליף ידיות מקרני קרנף בידית מקרן תאו-המים, שהיא בהמה מבוייתת וקרניה זולות בהרבה.
שפל כלכלי בשנתיים האחרונות הוריד לבסוף את הצריכה לרבע מהכמות בתקופת השיא. במולדת הקרנפים לא נותר אלא לשקם את ההריסות. הקרנף ההודי, ביערות אסאם שבצפון מזרח הודו, סובל עדיין מציד לא חוקי. גם בשמורות הטבע רויאל-צ’יטואן בדרום נפאל נותרו כמה קרנפים אסייתיים. ביערות האיים האינדונזים, ג'אווה וסומטרה, מסתובבים אחרוני מיני הקרנפים המקומיים. חוקר קרנפים ששוטט בסומטרה, זכה למפגש יחיד וקצר עם קרנף בודד, במשך שלוש שנות עבודתו.
 
רק עכשיו נזעקים ארגוני הצלה מכל העולם אל הדגל, כשכבר כמעט מאוחר מידי. חובב-הטבע הקנייתי: מייקל ואריקה, המכונה “איש הקרנף", צעד בספטמבר האחרון דרך אירופה ואסף תרומות למימון המבצע להצלת הקרנף. ברחבי קנייה נבחרו שמורות וחוות קטנות, שטחים הוקפו בגדרות וקרנפים הועברו לתוכם. בביתם החדש שומרים עליהם בקפדנות שומרים חמושים, מנהלים אחריהם מעקב מדעי צמוד ומקווים שקבוצה קטנה זו תיצור גרעין רבייה, שיסייע להגדלת אוכלוסיית הקרנפים העולמית בשנים הבאות.

הקרנפים - מי במשפחה?
בניגוד לקרני בהמות ואנטילופות שונות, שקרניהן אמיתיות, בנויות על בסיס עצם או בליטה בגולגולת, חלולות לעיתים ועשויות קראטין וחלבונים ויכולות להכיל טוסטסטרון ולשמש אולי להגברת כוח הגברא, קרני הקרנף הן אינן קרניים כלל. זהו גידול על העור ללא בסיס בשלד, שבדומה לשער, ציפורן או פרסה עשוי קראטין בלבד. זוהי ה"ראסטה" של הקרנף, שער קשיח מאד, סיבי ודחוס אבל לא יותר מזה. ניסור קרני הקרנף לא ישפיעו על חיו, ואם יצמצמו את הציד ולו במעט, זוהי פעילות מבורכת.
 
הקרנף היא משפחה בסדרת מפריסי הפרסה, בה נותרו מספר סוגים:
הקרנף הלבן (רחב השפה Ceratotherium simum) ההערכות מדברות על כ- 18,000 מהם החיים באפריקה.
 
 
קרנף "לבן" רחב שפה בשמורת אגם נאקורו קניה (צילום: יובל נעמן)
 
הקרנף השחור (צר השפה,Diceros bicornis). די-קרוס ביוונית הוא גם בי-קורניס בלטינית ומשמעם דו-קרן.   ההערכות מדברות על כ- 4,000 מהם החיים באפריקה.
אין הבדל אמיתי בצבעיהם. השם "לבן" (White) מגיע כנראה מהשם "רחב" (Weit  בשפה האפריקנס). ה"שחור" נקרא בשל הצורך להבדילו מה"לבן".
 
צמד קרנפים "שחורים" צרי שפה במסאי-מארה (צילום: יובל נעמן)
 
הקרנף האסייתי (Rhinoceros) החי בעיקר בשמורת רויאל-צ'יטוואן בנפאל ובשמורות אחדות לאורך נהר הבראהמפוטרה במדינת אסאם (אחום) שבהודו. מעריכים את מספרם בכ- 2,500 בלבד.
קרנף ג'אווה (Rhinoceros sondaicus) או חד-קרן קטן, אחיו של הקרנף ההודי שאולי 50 פרטים עדין מצויים ברחבי דרום מזרח אסיה.
קרנף סומטרה (Dicerorhinus sumatrensis) הקטן מכולם, מעריכים כי נותרו 275 פרטים באינדונזיה.
 
קרנף אסייתי בשמורת קאזירנגה הודו (צילום: יובל נעמן)
 
כתבות נוספות
שמורות קניה הדרומיות
ספארי באפריקה - טיפים והמלצות

דרום אפריקה בעקבות החיות
כתבות נוספות על טיולים בעקבות בעלי חיים





רונן רז, אקו טיולי שטח אודות הכותב
רונן רז, אגרונום במקצועו וטייל בנשמתו, נדד וחי במשך שבע שנים ברחבי אסיה, אפריקה, ואמריקה. גידל תנינים בוונצואלה, ונאבק למען הפילים בקניה. בונה מסלולים ומדריך במהלך 41 השנים האחרונות. ממייסדי טיולי השטח בארץ ומנהל את חברת אקו - טיולי שטח

לקריאת כתבות נוספות של רונן .








מספר צפיות: 12553
1558