www.goTravel.co.il
הכתבה מעניינת? שלחו אותה בדואר למי שתרצו

הקש בתיבה את רצף האותיות המופיע למטה:

רומניה: טרק ברכס פגרש


רומניה - טרק ברכס פגרש
מאת: משה לוי 


חיפשנו מקום לטרקים, מקום שיהיה זול ולא מוצף בתרמילאים אחרים, אך עם זאת מדהים ומאתגר. תשומת ליבנו הופנתה לרכס פגרש ברומניה ואחרי בירורים קצרים החלטנו שזה המקום אליו אנחנו נוסעים.  


הבעיה העיקרית הייתה שמספר הישראלים שעשו את הטרק הזה הוא קטן, דבר המשפיע בצורה ישירה על כמות המידע שניתן למצוא על המקום (לא היה קיים ולו סיפור דרך אחד בעברית). בסופו של דבר, את רוב המידע אספנו מאתרים זרים ומפורומים רומנים. החלטתי שכשאחזור אכתוב את כל המידע שאספתי על הטרק על מנת להקל על אלו הרוצים לטייל במקום המדהים הזה אחרי.
 
טרק ארוך בקרפטים
כותב שורות אלו ברגע של אושר על פסגת נגויו, הפסגה השניה בגובהה ברומניה


חלק מהיעדים בטרק על רכס פגרש ברומניה
 

רכס פגרש - מידע כללי

רכס פגרש (Fagaras) נמצא במרכז רומניה והוא חלק מרכס הרי הקרפטים הדרומיים. אורכו של הרכס הוא כ– 70 קילומטרים והוא נמתח ממזרח למערב. על רכס פגרש נמצאות כמה מהפסגות הגבוהות ביותר ברומניה, אשר שתי הגבוהות שבהן הן: פסגת מולדובאנו (Moldoveanu), המתנשאת לגובה של 2,544 מטר, ופסגת נגויו (Negoiu), המתנשאת לגובה של 2,535 מטר. אגמים רבים, שנוצרו על ידי קרחונים, מוסיפים ליופיים של ההרים. האגם הגדול ביותר הוא אגם Bâlea, השוכן בגובה 2,034 מ'.
 
במרכז הרכס עובר כביש טרנס פרגש (Transfăgărăşan) המדהים, הנחשב לכביש הסלול הגבוה ביותר ברומניה ובעל הנופים הדרמטיים ביותר, שמגיע לגובה 2,034 מטר, (כביש DN7C).כביש זה מאפשר גם למטיילים שאינם מטיבי לכת להנות מנופי ההרים. למרות יופיו והאתגר שהוא מציב למטיילים בו, הרכס עדיין לא הוצף במטיילים וקיים סיכוי גבוה מאוד שתמצאו את עצמכם מעבירים יום שלם מבלי לפגוש אפילו אדם אחד (כיום הרי פגרש הם אחד מיעדי הטיולים הפופולרים ביותר ברומניה, כך שיתכן וכבר לא תהיו לבד. העורכת)
מפה מפורטת של הרי פגרש


טיולי אופניים



 
מפת רומניה
מפת רומניה, הרי הקרפטים ורכס פגרש (מודגש בצבע כהה)
 

מזג האוויר ברומניה ובהרי פגרש

התקופה המומלצת לטיולים ברכס פגרש היא מסוף יוני ועד תחילת אוקטובר. אנחנו טיילנו באמצע ספטמבר (2006), שלדעתם של רוב המקומיים אתם הייתי בקשר לפני ותוך כדי הטיול, הינו החודש המומלץ ביותר לטיול. בספטמבר מזג האוויר יציב (עד כמה שמזג האוויר בהרים יכול להיות), יחסית לחודשים אחרים.

מזג האוויר בהרים הינו קר, לאורך היום ובעיקר בערב ישנן רוחות חזקות, ולעיתים יורד גשם (בשבוע שאנחנו היינו שם לא ירדה אפילו טיפת גשם אחת). במהלך היום, למרות הרוחות, השמש בשמיים ויש להקפיד להימרח בקרם הגנה. בגבהים בהם מתבצע רוב הטרק, לעיתים מכסים ערפילים את הרכס משעות הצהריים.
 

מפות, זמנים והתמצאות ברומניה

השבילים מסומנים היטב לכל אורך המסלול (הפרשים של כ– 20 מטר בין סימון לסימון). קיימים שלטי הכוונה ברורים עם זמן משוער להגעה ליעד הבא. אין צורך ביותר ממפה סכמאטית של המסלול. בכל מקרה, מפה טופוגרפית של האזור ניתן להשיג בחנויות הספרים בברשוב (Brasov) וסיביו (Sibiu) ואולי גם בבוקרשט. אנחנו טיילנו עם מפה סכמאטית, שניתן למצוא בלינק שצירפתי מטה. את אותה המפה מוכרים תמורת כ– 10 לאו* בבקתת Podragu.
המסלול העיקרי על הרכס הינו המסלול האדום (סימון לבן אדום לבן), העובר על קו פרשת המים של הרכס לכל אורכו, ממזרח למערב. ממסלול זה מתפצלים לעיתים מספר מסלולי משנה, המוליכים לבקתות ההרים הנמצאות בגבהים נמוכים יותר. מומלץ לקרוא את סיפור הדרך תוך כדי עיון במפה.
אנחנו בכושר טוב יחסית, על כל אחד מאיתנו היו 17-18 קילו. לעיתים, קטעי מסלול מסוימים לקחו לנו יותר זמן מהזמן שצוין בשלטים. תעריכו את הזמנים בהתאם לכושר שלכם והמשקל שעליכם.
 
המטבע ברומניה הוא  לאו Leu (ברבים: לאי Lei). בשנת 2005 הופחתו 4 אפסים מהמטבע הקודם של רומניה, שאף הוא נקרא לאו, כך ש- 10,000 לאי ישנים הפכו ל- 1 לאו חדש. סימנו של הלאו הישן היה ROL ואילו סימנו של הלאו החדש הוא RON. שימו לב, במספר אתרים של המרת מטבע עדיין משתמשים משום מה בלאו הישן. (העורכת)
טרק ארוך בקרפטים
על המסלול - השבילים נוחים ומסומנים ולנו נותר רק לצעוד  (צילום: משה לוי)
 

ציוד, מזון ומים

לא אפרט את כל הציוד שלקחתי. רשימה מפורטת (ולעיתים אף מוגזמת) ניתן למצוא באתרי טיולים שונים. מכיוון שבזמן ההליכה חם אך לעיתים עלול לרדת גשם, הייתי ממליץ להתלבש בהתאם לשיטת שלושת השכבות. השכבה הראשונה הינה חולצה תרמית שתהיה תמיד עליכם, מעליה תלבשו במקרה הצורך פליז מחמם ומעליו, במידה וירד גשם, מעיל גשם אטום למים. כובע צמר וכפפות מומלצים אף הם.
בלילה קר מאוד. אני לקחתי שק שינה המתאים למינוס 7 מעלות ואוהל 3 עונות.

פריט נוסף שטוב שיהיה אתכם הוא חבל באורך 5 מטר, כשתגיעו ליום השישי תבינו למה הוא חשוב. פריט אחרון, שאינו בגדר חובה, אך עוזר לאין שיעור, הוא מקל הליכה (מומלץ שניים). השימוש בו מוריד את העומס מהגב והברכיים בעליות ומסייע מאוד בירידות (ובפגרש, כפי שתבינו מיד, יש המון משניהם).
אנחנו לקחנו על עצמנו 3 ליטר מים לאדם. פעם בכמה שעות מגיעים לנחל וניתן למלא שוב. בעמקים, המשמשים כמקומות מרעה לכבשים, המים לא הכי נקיים ויש לטהר אותם. במקומות הגבוהים יותר (בהם שוהים רוב הטרק) המים נקיים וטהורים.

כדי לחסוך זמן ברומניה, הבאנו איתנו מהארץ אורז, פסטות, תיבוליות ומרקים, אותם בישלנו על הבנזיניה במהלך הטרק. כמובן שניתן לרכוש את הפריטים הללו גם בבוקרשט עצמה. המקומות היחידים בהם ניתן להשיג אוכל בהרים הן הבקתות ועדיף להימנע מכך משום שלא בטוח שתבקרו בהן, המגוון מצומצם מאוד והמחירים יקרים מאוד.




 
טרק ארוך בקרפטים
 
 
הגעה ועזיבה
על מנת להגיע לתחילת המסלול יש להגיע לבוקרשט בטיסה ומשם לקחת רכבת לעיר פגרש (fagaras). ממנה עם תחבורה ציבורית או טרמפים לכפר בשם Breaza, ממנו התחלנו את הטרק, וסיימנו בכפר Sebes .
 

רכבות ברומניה

ברומניה ארבעה סוגי רכבות:
Personal– רכבת מכוערת ואיטית מאוד. למרות מחיר הנסיעה הנמוך, היא אינה מומלצת לנסיעות ארוכות. אנחנו נסענו בה בדרך חזרה מהעיירה Sebes Olt לכיוון Brasov ובמשך השעתיים וחצי שערכה הנסיעה לא פסקה לרגע שירתם (הצורמת) של הצוענים שפקדו את הרכבת.
Accelerate – לא יצא לנו לנסוע באחת כזו אבל שמענו שהיא נראית יותר טוב ועוצרת בפחות תחנות.
Rapid– נסענו ברכבת כזו בין Bucharest ל – Fagaras. הרכבת נעימה ומהירה.
InterCity– הרכבת המהירה והנעימה ביותר. אך המחיר בהתאם.
לחברת הרכבות הרומנית אתר אינטרנט בו ניתן לברר על זמני הרכבות והתעריפים כבר מהארץ.
 

סיפור הדרך

היום הראשון – מבוקרשט לבראזיה (Breaza)

נחתנו בבוקרשט. ביציאה מהטרמינל הבינלאומי עמדו נהגי מוניות, שהציעו לקחת אותנו לבוקרשט תמורת סכום "סמלי" של 15 דולר!! סירבנו בנימוס ולקחנו את קו אוטובוס מספר 783, תמורת 5 לאו לכרטיס הלוך ושוב.
איך מגיעים לתחנת האוטובוס? לפני שיוצאים מהטרמינל פונים ימינה ויורדים במעלית לקומה 0 (טרמינל הטיסות הנכנסות הפנימיות), יוצאים מהשער ומייד בצד ימין יש דוכן כרטיסים לאוטובוסים (RATB), התחנה נמצאת בסמוך אליו. פרט למחיר הנסיעה באוטובוס חבל להמיר כסף בשדה התעופה מכיוון שהשער שם לא ממש ידידותי.
לאחר כ - 35 דקות הגענו לבוקרשט וירדנו בתחנת Piatza Victoriei שהכי קרובה לתחנת הרכבת. ממש ליד תחנת האוטובוס נמצא סניף של "בנק לאומי רומניה" בו ניתן להמיר את הכסף בשער הרבה יותר נוח (התעריף בשדה התעופה – 2.40, בבנק 2.73). לתחנת הרכבת הצפונית (Gara De Nord) ניתן להגיע מהר באמצעות הרכבת התחתית (המטרו). סמוך למקום בו עצר האוטובוס קיימת ירידה לרכבת התחתית, יש לנסוע בה תחנה אחת בלבד. אנחנו החלטנו ללכת ברגל כדי להעביר קצת זמן וגם כי היינו צריכים למלא דלק לבנזינייה. בצומת שליד Gara De Nord יש תחנת דלק. בגלל שרוב הרומנים אינם דוברי אנגלית, לקח לי 10 דקות להסביר למתדלק למה אני רוצה למלא דלק בבקבוק. אני לא כל כך טוב במשחק הסימנים ואחרי שנסיונותיי להסביר לו מהי בנזינייה עלו בתוהו (הוא עשה תנועות של לא! עם הראש, הצביע על הבקבוק ואמר בום!!), החלטתי לנסות להסביר לו בשפת הסימנים שהאוטו שלנו תקוע כמה רחובות משם. הוא הבין את העניין ומילא לנו שני ליטר דלק. משם הלכנו לתחנת הרכבת ושוב בשפת הסימנים (הצבעה על השעון ועל הכסף) קנינו שני כרטיסים למחלקה שנייה ברכבת Rapid לעיר פגרש (Fagaras, בדומה לשם הרכס) ב – 35 לאו. 
 
השעה הראשונה של הנסיעה ברכבת אינה מרשימה במיוחד, הנוף אינו שונה מהנוף אותו אנו רגילים לראות בארץ (אפילו ישנם בתי זיקוק לאחר כחצי שעה של נסיעה מצד שמאל), אך לאחר שעה מגיעים לחלק היפה והכפרי של רומניה, כרי מרעה ירוקים, נחלים זורמים ורכסים עצומים. עשו לעצמכם טובה ובמידה ומתאפשר לכם, תעשו את הנסיעה הזו באור יום.
לאחר 4 שעות שעברו די מהר הגענו לעיר פגרש. ליד תחנת הרכבת ישנם נהגי מוניות שלוקחים כ– 60 לאו עבור נסיעה לכפר בראז'ה (Breaza), אבל בחורה בשם דיאנה שהכרנו ברכבת, הציעה לנו טרמפ לכפר תמורת תשלום של 30 לאו. (ברומניה, כל רכב הוא מונית פוטנציאלית ונהוג לשלם לפחות את המחיר שהייתם משלמים אם הייתם נוסעים באוטובוס).
כשנכנסנו לכפר בראז'ה נתקלנו במחזה מדהים, פקק תנועה בגלל עדר פרות שחוסם את הכביש הצר. דיאנה הסבירה לנו שלכל תושב בכפר יש פרה אחת או יותר ויש את רועה הצאן של הכפר, שמגיע בבוקר, לוקח את כולן למרעה ומחזיר אותן בערב. המדהים הוא שכל פרה יודעת בדיוק לאן היא שייכת, בעלי הפרות (בדר"כ זוג זקנים) יושבים בפתח הבית, כמו זוג שמחכה לילד שיחזור מהגן, וכל פעם, פרה אחרת יוצאת מהעדר ונכנסת לבדה לחצר אליה היא שייכת.
לאחר 45 דקות הגענו לבקתת ואנאורטילור (VanOrtilor), שהומלצה על ידי ידיד של דיאנה. הבקתה נמצאת למרגלות רכס פגרש בפאתי הכפר בראז'ה. החלטנו להעביר את הלילה בבקתה ולהתחיל את הטרק למחרת בשעה 06:00 בבוקר. בערב הסתבר לנו שבבקתה יש גם מעין פאב שכונתי, אז החלטנו לרדת ולשתות קצת בירה. הבירות ברומניה ממש זולות (1.5 לאו לבקבוק). הצטרפנו לכמה חברה רומנים והשיחה ממש זרמה. עלינו לישון רק בשעה 01:00 בלילה, דבר שדי גמר את התוכנית שלנו לקום בשעה 06:00.
טרק ארוך בקרפטים טרק ארוך בקרפטים
 

היום השני – לבקתת אורלה

המסלול: Breaza -> Cab. Urlea.
משך ההליכה: 4 שעות.
ידענו שמצפה לנו יום ארוך וקשה מאוד, אבל בגלל הערב הקודם יצאנו רק בשעה 10:00 והחלטנו שנעלה עד לבקתת אורלה (Cabana Urlea) ולא עד ל– Fereastra Mare, בתקווה שנדביק את הפיגור בהמשך הטרק. ממש ביציאה מהבקתה מתחיל המסלול העולה להרים, המסלול מסומן במשולש אדום. בתחילה המסלול די קליל ועובר לצד ערוץ נחל (המקום מתאים מאוד ללינה באוהל, למי שמעדיף לא להעביר את הלילה הקודם בבקתה). לאחר כשעת הליכה מתחילה העלייה להרים. הבדל הגבהים בין הכפר בראז'ה לבין בקתת אורלה הוא 900 מטר. חלק זה של המסלול נמצא כולו בגובה בו ישנה צמחייה ירוקה ולכן העלייה מאוד יפה ונעימה. לאחר כ– 4 שעות הליכה לא קלות הגענו לבקתה. הבקתה נטושה מאז שבעל הבקתה נפטר בשנת 2003. הכל מבולגן ומפורק, פרט לחדר אחד בכניסה לבקתה, שכנראה היה שייך לבעל הבקתה והוא שמור לחלוטין, אפילו המיטה מוצעת. הקמנו אוהל בכר הדשא שנמצא לפני הבקתה. במרחק הליכה של כ – 5 דקות בירידה המערבית של האוכף נמצא נחל בו ניתן למלא מים.
 
טרק ארוך בקרפטים
 
 

היום השלישי – מי הזיז את האגם שלי?

המסלול:Cabana Urlea -> Urlea Cliff -> Cormatura Mogosului -> Cheia Bindei -> Fereastra Mare -> Fereastra Mica -> Galasescului Lake.
משך ההליכה: 10-11 שעות.
 
את היום השני התחלנו בשעה 05:30 כדי לנסות ולהדביק את הפיגור שנוצר ביום הקודם. למרות שהיינו בגובה נמוך יחסית (1533 מטר), הטמפרטורה הקרירה (על אחת החולצות שהשארנו מחוץ לאוהל נוצרה במשך הלילה שכבת קרח!) הקשתה על ההתנהלות. לאחר ארוחת בוקר מזינה, יצאנו לדרך עם אור ראשון, לכיוון פסגת Urlea. סימונו של המסלול המוביל לפסגה הינו משולש כחול. מסלול זה נפגש בסופו של דבר עם המסלול האדום (לבן אדום לבן, כמו בארץ), שחוצה את כל רכס פגרש ממזרח למערב ולשם מועדות פנינו. מהאוכף בו הקמנו את האוהל מתחילים לטפס לכיוון דרום, ולאחר כשעה עוזבים את קו העצים ומגיעים לגובה בעל צמחייה דלילה יותר. לא נדיר לראות עדרי כבשים על כרי הדשא בדרך ונביחות כלבי הרועים נשמעות למרחוק.
 
לאחר כ 3-4 שעות הגענו לפסגת Urlea שנמצאת בגובה 2,473 מטר. בגובה זה, לעיתים העננים מכסים את השטח וזו לדעתי הסיבה שבגללה סימוני הדרך כל כך קרובים אחד לשני. עם הירידה מפסגת Urlea עוזבים את המסלול הכחול ומתחילים ללכת במסלול האדום מערבה. לאחר כשעתיים נוספות של הליכה מגיעים ל – Fereastra Mare. משמעות השם היא "החלון הגדול" והוא ניתן לו מכיוון שצורת הסלעים במקום היא כזו המשווה להם צורה של חלון גדול, דרכו ניתן לראות את הוואדיות והערוצים שתחתיו.
אזור Fereastra Mare מתאים להקמת אוהל, אך מכיוון שלא איתרנו מקור מים באזור העדפנו להמשיך הלאה לכיוון אחד האגמים. למי שאין ברשותו אוהל, או סתם מעדיף להעביר את הלילה תחת קורת גג, ניתן לרדת צפונה במסלול "משולש אדום", לכיוון בקתת Simbata, מרחק של כשעה וחצי הליכה (יש לקחת בחשבון שאת אותו המרחק תצטרכו לעלות בחזרה למחרת).
הדבר הראשון שחיכה לנו לאחר שעזבנו את Fereastra Mare הוא טיפוס של 150 מטר וירידה של אותו הגובה לכיוון Fereastra Mica. משמעות השם היא "החלון הקטן", ובדומה ל"חלון הגדול," גם מכאן נשקף נוף נהדר. הליכה של כשעה נוספת לאחר Fereastra Mica ונגלה לעינינו אגם גדול בשם Galasescului. האגם לא נמצא בדיוק על שביל ההליכה, ועל מנת להגיע אליו נאלצנו לרדת עשרות מטרים על צלע ההר, בדרך לא סלולה, תלולה ומסוכנת. אין ספק שזה לא היה הדבר הכי חכם שיכולנו לעשות, אבל מכיוון שנותרה עוד כשעה עד לרדת החשיכה ומצב המים שלנו לא היה מעודד, החלטנו לרדת לאגם בצורה הכי זהירה שרק אפשר. לאחר כ – 45 דקות של ירידה איטית (ברובה על התחת...) הגענו לאגם, הקמנו את האוהל על שפתו והעברנו שם את הלילה.




 
טרק ארוך בקרפטים
 

היום הרביעי – טיפוס על ההר הגבוה ברומניה

המסלול:Galasescului Lake -> Portita Vistei -> Vistea Mare -> Moldoveavu -> Vistea Mare -> Podragului Saddle -> Cabana Podragu.
משך ההליכה: כ- 8 שעות.
גם יום זה התחלנו מוקדם, על מנת להספיק להגיע לפסגת מולדובאנו (2,544 מטר), הפסגה הגבוהה ברומניה, לפני שהיא תתכסה בעננים. את הטיפוס מהאגם בחזרה למסלול ביצענו מצלע ההר, שנמצאת ממול לצלע שממנה ירדנו אתמול, והעלייה הייתה יותר ידידותית. הסימנים בדרך הראו שהמטיילים שמחליטים לרדת לכיוון האגם עושים זאת ככל הנראה מצלע זו (צלע ההר המערבית לאגם). לאחר הליכה של כשעה וחצי ללא טיפוסים מיוחדים מגיעים ל- Portita Vistei שנמצאת למרגלות פסגת מולדובאנו. במקום נמצא Shelter (מבנה בטון קטן עם מספר דרגשי עץ) בו ניתן להעביר את הלילה ואגם בשם Valea Rea במרחק הליכה.
בדיעבד, יכול להיות שהיינו מספיקים להגיע לכאן יום לפני כן ונמנעים מהסיכון המיותר של הירידה לאגם (למרות שזו הייתה חוויה). מ- Portita Vistei התחלנו בטיפוס מעט תלול, של 220 מטר, לכיוון Vistea Mare משם יוצא מסלול "עיגול אדום" שמוביל לפסגת מולדובאנו. השארנו את התיקים הגדולים על כיפת Vistea Mare, לקחנו איתנו את המים והמסמכים ויצאנו לכיוון פסגת מולדובאנו. המסלול לפסגה לוקח כ- 15 דקות, והוא צר ותלול למדי. העובדה שהיינו עם פחות 18 קילו על הגב הקלה עלינו. בגלל שיצאנו מוקדם בבוקר, הגענו לפסגה לפני שהיא הספיקה להתכסות בעננים והמראה היה פשוט מדהים.
 
נשארנו כ- 20 דקות על הפסגה, התפעלנו מהנוף, צילמנו תמונות וחזרנו ל- Vistea Mare. משם ירדנו כ- 200 מטר לאוכף Orzanelei ולאחר כשעה וחצי - שעתיים נוספות של הליכה מהירה על המסלול האדום הגענו לאוכף Podragului. מהאוכף מתפצל מסלול "משולש אדום" המוביל לבקתת Podragu. את הלילה החלטנו להעביר בבקתה על מנת להצטייד בשוקולד ובביסקוויטים. לאחר ירידה של כחצי שעה בערפל כבד מאד (ראות של כחמישה מטר) הגענו לבקתה. הבקתה בבעלות אישה נחמדה מאוד שדוברת אנגלית ושמחה לעזור. המחירים בבקתה כמובן מופקעים לחלוטין, עקב הגובה הרב והקושי בהעלאת המצרכים (כיכר לחם – 20 לאו, שוקולד 5-7.5 לאו, ביסקוויטים – 2.5 לאו, גבינה רומנית – 18 לאו) בערב היא גם מבשלת מרקים ושאר תבשילים, אבל אנחנו אכלנו את האוכל שלנו. הלינה בבקתה היא בחדרים של עד 8-10 אנשים, על מזרנים במצב די גרוע (מקבלים שמיכות) ועולה 20 לאו ללילה. בערב מדליקים את הגנרטור לשעה אחת בלבד. השירותים במצב לא טוב ועל מקלחת אין בכלל מה לדבר.
 
 טרקים ברומניה
 
 

היום החמישי – הדרך לאגם Caltun

המסלול:Cabana Podragu -> Podragu Saddle -> Nerlinger Monumental -> Fereastra Zmeilor -> Capra Lake -> Platinului Cliff -> Doamnei Saddle -> Caltun Lake.
משך ההליכה: 10-11 שעות. (זהו יום ארוך, אם הזמן מאפשר לכם תשקלו לפצל אותו לשני ימים)
תחילה טיפסנו כ- 40 דקות במסלול "משולש אדום", בחזרה לרכס, ולמסלול האדום. בבוקר, כשאין ערפל, ניתן לראות בבירור את הדרך בה ירדנו אתמול, ניתן להבחין בבקתה בקלות גם מהאוכף. לאחר כשעה וחצי של הליכה מגיעים לאנדרטת Nerlinger ומייד לאחריה, לאחר חציית השלוחה, מגיעים לקטע מסלול שנקרא "La Trei Pasi De Moarta" או בעברית "שלושה צעדים מהמוות"... מדובר בקטע מסלול תלול יחסית, שכדי לעבור אותו יש להיעזר בשלשלאות שתלויות על הסלע. במזג אוויר טוב, קטע דרך זה אינו דורש דבר פרט לזהירות ותשומת לב. לא יודע למה נתנו למקום את השם המאיים, כבר ראיתי מקומות יותר קשים.
במקרה של מזג אוויר גשום או סוער, ניתן לרדת ממש לפני האנדרטה דרומה לכיוון אגם Buda ולהעביר בו את הלילה.
הליכה של 2-2.5 שעות נוספות הביאה אותנו לאגם Capra ומייד אחריו לאוכף Caprei שמצידו השני שוכנת בקתת Balea Lac. באזור זה חוצה כביש טרנס פרגש את הרכס (במנהרה) ועובר ממש בסמוך לבקתה. עובדה זו הפכה את הבקתה ואת האזור כולו למוקד תיירותי. הרבה אנשים מגיעים עד לבקתה ברכב ויוצאים לטיולי יום באזור. בניגוד לבקתות ההרים האחרות, Balea Lac היא סוג של בית מלון וכוללת אפילו מסעדה. גם מחירי הלינה בבקתה יקרים יחסית לבקתות האחרות ומגיעים לכ- 20 אירו ללילה.  
לא ירדנו לכיוון הבקתה, אלא המשכנו עם המסלול האדום לכיוון הר Caprei ומשם ל – Turnui Platinului. אזור זה הוא כר דשא שטוח ונרחב, בגובה 2,300 מטר, שבסופו מזדקרת פסגת Platinului. שלוש שעות הליכה נוספות (הדרך לעיתים עוברת על שפת מצוקים ויש להיעזר בשלשלאות) במסלול האדום הביאה אותנו לאגם Caltun שהוא Base Camp לקראת הטיפוס על הפסגה השנייה בגובהה ברומניה, פסגת Negoiu בגובה 2,535 מטרים. על יד האגם יש מקום נרחב להקים אוהלים וקיים גם Shelter, שמסוגל להכיל כ– 8 אנשים. עקב התשישות והקור החודר לעצמות החלטנו להעביר את הלילה ב- Shelter, עם בחור רומני שמסתבר שהוא מטפס הרים מקצועי, שכבר היה על כמה פסגות בעולם (חלקן מעל 7,000 מטר) וכתחביב הוא אוהב לחצות את רכס הפגרש ביומיים. הלכנו לישון מלאי מוטיבציה.
 
טרק בקרפטים
 

היום השישי – מי ביקש אתגר ולא קיבל?

המסלול:Caltun Lake -> Strunga Dracului -> Negoiu -> Cleopatrei Saddle -> Custura Saratii -> Serbota Cliff -> Scara Saddle -> Girbova -> Avrig Lake.
משך ההליכה: 9 שעות.
נפרדנו מהרומני החביב ויצאנו לדרך. מייד עם צאתנו, פגשנו באייל אשר טייל לו בהרים. צילמנו אותו והתחלנו בטיפוס של כשעה, שבסופו הגענו לאחד החלקים היותר מאתגרים שקיימים ברכס – Strunga Dracului. מדובר בטיפוס על מצוק תלול, הנעשה בעזרת אחיזה בשלשלאות. גם בחלק זה של המסלול, בדומה ל "שלושה צעדים מהמוות", אין צורך בציוד מיוחד פרט לתשומת לב וזהירות.
  
הטיפוס לוקח כעשרים דקות עד חצי שעה ובסופו ממשיכים לטפס עוד כעשרים דקות עד שמגיעים לפסגת נגויו (Negoiu). לאלו מכם אשר מעדיפים להמנע מהמעבר ב– Strunga Drucului אך בכל זאת להגיע לפסגה, קיים מסלול עוקף, העובר דרך Strunga Doamnei, המסומן בצהוב (למרות שבמפה שלנו הוא היה מסומן בכחול) ומתפצל מהמסלול האדום קצת לפני הטיפוס וחוזר ומשתלב עמו לאחר הטיפוס. פסגת Negoiu לא פחות מרשימה מפסגת מולדובאנו והנוף הנשקף ממנה גם הוא אינו נופל ממנו. גם בפסגה זו עצרנו למספר דקות על מנת להתפעל מהנוף, אך בטרם יחלחל הקור לעצמותינו המשכנו בדרכנו.
 
טרק ברומניה
 




 
לאחר ירידה של כחצי שעה לאוכף Cleopatrei הגענו לחלק הכי קשה ומאתגר של הטרק – Custura Saratii. קטע מסלול זה הוא מצוק צר מאוד המחבר בין אוכף Cleopatrei לבין פסגת Serbota והמעבר בו אסור במזג אוויר קשה. ניתן להימנע מהמעבר בו על ידי ירידה (1000 מטר) לכיוון בקתת Negoiu, במסלול "משולש כחול" ועליה (700 מטר) לאוכף Scara במסלול "פלוס כחול". אנחנו החלטנו לנסות לעבור בכל זאת דרך Custura Saratii.
מדובר ביותר משעתיים של הליכה על שפת תהום, ללא שלשלאות עזר, טיפוסים אנכיים על סלעים וירידות חדות. הייתי מגדיר את ההליכה בחלק זה של המסלול כקשה ומאתגרת, במיוחד עם 18 קילו על הגב, שלא ממש תורמים ליציבות. פעמיים במהלך הטיפוס נאלצנו להשתמש בחבל שהבאתי על מנת להעלות אחרינו את הציוד מכיוון שנשיאתו על הגב הייתה בלתי אפשרית. לאחר כשעתיים הגענו לפסגת Serbota בגובה 2,331 מטר. ביודענו שהחלק הקשה של היום מאחורינו, פתחנו מבערים והמשכנו בהליכה מהירה של כשעתיים וחצי לכיוון אוכף Scara. באוכף Scara קיים Shelter בו ניתן להעביר את הלילה, אך קחו בחשבון שהוא במצב די גרוע.
כאלטרנטיבה, קיימים שטחים נרחבים באזור, בהם ניתן להקים אוהל או ניתן להמשיך עם המסלול המסומן ב- "פלוס כחול", שיורד כ- 700 מטר צפונה לכיוון בקתת Negoiu. על פי הבחור שפגשנו יום קודם באגם Caltun, קיים מקור מים בקרבת האוכף, אך אנחנו לא הבחנו בו. מאוכף Scara טיפסנו כ- 150 מטר לכיוון פסגת Scara, ירדנו מהפסגה לאוכף Girbovei המזרחי, הקפנו את פסגת Girbova לכיוון אוכף Girbovei המערבי, ומשם הלכנו על צלע הר לכיוון אגם Avrig. סה"כ כשעה וחצי הליכה מאוכף Scara.
באגם Avrig הקמנו את האוהל. הרוחות באזור האגם היו מהחזקות שנתקלנו בהן במהלך הטרק והאוהל כמעט והתעופף ברוח. על פי מידע שקיבלתי מטייל רומני, בטרם יצאנו לטרק, המים באגם מזוהמים ולכן בפעם הראשונה השתמשנו בכדורי הטיהור שלנו.
 
רכס פגראש
 

היום השביעי – הירידה לכיוון הכפר Sebes  ואירוח כפרי

המסלול:Avrig Lake -> Portita Avrigului -> Budislavu Cliff -> Suru Saddle -> Refuge Suru -> Sebes Olt
משך ההליכה: כ- 6 שעות.
היום האחרון בהרים. הרשנו לעצמנו לקום בשעה 08:30 ולעשות את כל התארגנות הבוקר בעצלתיים. יצאנו לדרך לקראת השעה 10:00 וטיפסנו במשך כחצי שעה ל- Portita Avrigului. על האוכף פגשנו בחור רומני בשם מריוס, שממש יצא מגדרו כאשר אמרנו לו שאנחנו מישראל. למרות שמדובר בשעתיים וחצי של טיסה, רוב הרומנים שפגשנו התייחסו אלינו כאילו באנו מהצד השני של העולם, כנראה בגלל שאין יותר מידי מטיילים ישראלים בפגרש. מריוס סיפר לנו שהחבר הכי טוב שלו מהילדות הוא יהודי, שעשה עליה ועכשיו הוא גר עם משפחתו בישראל. לאחר שיחה קצרה נפרדנו והמשכנו בדרכינו לכיוון אוכף Suru.
 
בניגוד לימים הקודמים, הרוח הייתה חזקה ומקפיאה והקשתה על ההליכה, אך למזלנו ההליכה ביום זה אינה קשה במיוחד ופרט לטיפוס על הר Budislavu היא מתונה ברובה. לאחר כשעתיים וחצי הגענו לאוכף Suru ממנו התחלנו בירידה מהרכס לכיוון בקתת Suru במסלול המסומן במשולש אדום. הירידה לבקתת Suru עוברת בערוץ, חוצה את השלוחה וממשיכה לאורכה. בדרך עוברים מספר נחלים ולא עובר הרבה זמן עד שמגיעים שוב לגובה העצים והצמחייה הירוקה.
אני ממליץ בחום לקחת לפחות מקל הליכה אחד, על מנת לתמוך ברגליים בעת הירידה הארוכה ולמנוע נזקים לברכיים. בכלל, אם לא ציינתי את זה מקודם, מקל הליכה אחד לפחות מומלץ ביותר ועוזר לאין שיעור. לאחר כשעתיים הליכה מהאוכף הגענו למה שהיה פעם בקתת Suru, הבקתה נשרפה לפני מספר שנים ואינה קיימת עוד. הדבר היחיד אשר נשאר במקום הוא מבנה עץ הרוס, ששימש ככל הנראה כאורווה. נחנו מעט ליד הבקתה, סיימנו בהנאה את שאריות השוקולד והביסקוויטים, והמשכנו מטה במסלול המסומן במשולש אדום לכיוון הכפר Sebes . סוף הטרק.
 
מעניין איך כלל לא עלה במוחם של הרומנים הרעיון של לינה כפרית או פיתוח התיירות בכפרים השוכנים למרגלות ההר. המסלול עובר את הכפר ומגיע עד לתחנת הרכבת (הסימון האחרון הוא ממש על תחנת הרכבת). מבקתת Suru ועד לכפר Sebes Olt המסלול כולו עובר ביער, מתחת לעצים, ולוקח כשעתיים נוספות. לקראת סוף הירידה, על אחד המדפים הקרחים שבשלוחה, כאשר ראינו כבר את הכפר, החלטנו לנוח. הורדנו נעליים, שכבנו על הגב ופיטמנו את עצמנו בכל הקבנוס שנשאר.
 
טרק ברומניה
 
לאחר זמן מה פגשנו גם את מריוס, שעצר אף הוא למנוחה קלה, כיבד אותנו בפירות פטל שקטף בדרך מאחד העצים והמשיך מטה כיוון שמיהר לתפוס רכבת בחזרה לביתו שבעיר Sibiu. החלק האחרון של הירידה עבר בעצלתיים אך לבסוף נגלה לפנינו הכפר Sebes Olt.
לאחר שבוע בהרים הגענו לכפר עם אנשים ועם מכולת ועם מיטות נוחות. לא מיהרנו לחזור לבוקרשט כבר באותו היום והתוכנית הייתה להעביר את הלילה באחת מהאכסניות באזור. מבנה הכפר Sebes Olt דומה מאוד למבנהו של Breaza, כביש עפר ארוך שמשני צדיו בתי אבן נמוכים, שלכל אחד מהם חצר החסומה בדלת עץ גדולה. גם כפר זה מאוכלס כמעט כולו באיכרים ובחקלאים מבוגרים. כמעט אף אחד אינו יודע אנגלית ואף אחד מהאנשים ששאלנו לא ידע איפה יש בכפר אכסניה (למרות שהכפר מאוד קטן).
באחת מהמכולות שאליהן נכנסנו, על מנת לשאול איפה ניתן למצוא מקום לינה, פגשנו אישה מבוגרת בשם אליזבת שהציעה לנו להתארח אצלה בבית. לא נתנו להזדמנות לחוות את החיים בכפר לחמוק לנו מבין הידיים ונענינו בחיוב להצעתה. היא לקחה אותנו לביתה, שם פגשנו את בעלה מייקל (לא יודע למה, אבל יש לי ההרגשה שהם בחרו להשתמש בשמות בדויים). ביתם, בדומה לשאר הבתים בכפר, הכיל חצר די גדולה, בה גידלו ענבים והתסיסו שזיפים בחביות ענקיות (כחלק מתהליך ההכנה של המשקה הרומני צואיקה), אורווה בה חיו בצוותא פרה וסוס, דיר קטן בו העבירו את חייהם שני חזירים, ולול קטן של תרנגולות – משק לתפארת.
 
הבית של אליזבת ומייקל
הבית של אליזבת ומייקל
 
אחרי שבוע של סרחון זכינו למקלחת הראשונה שלנו שהייתה חוויה לגוף ולנשמה. למרות שקצת פחדתי מדוד המים הענק והישן, שהיה במרחק שני מטר ממני, ועשה קולות לא מרגיעים, בכל פעם שפתחתי את המים החמים. נקיים ושמחים ישבנו לאכול ארבעתנו ארוחת ערב, שאליזבת הכינה, וכללה עוף נהדר וטרי, מרק ירקות חם וטעים ואיך אפשר בלי הצואיקה, שמייקל דאג למלא בה את הכוסות כל פעם שהתרוקנו.
לקראת סוף הארוחה, כאשר עלה נושא מחיר האירוח, היה מצב לא נעים כשאליזבת אמרה את צמד המילים 100 לאו (50 כל אחד). לצורך השוואה, מחיר הלינה בבקתה שבה לנו ב – Breaza היה 25 לאו לאדם והיא כללה מיטות הרבה יותר נוחות, שירותים ומקלחת מאובזרים ועוד. לאחר משא ומתן תרבותי, שהתנהל, כמו כל השיחות בינינו, באמצעות הידיים ודף נייר, הוחלט להוריד את המחיר בחצי ונראה כי כולם היו מאושרים. לאחר הארוחה ישבנו בחצר עם מייקל שהפגין את ידיעתו בשמות המנהיגים של ישראל ובריטניה, עזרתי לו להכין אוכל לחזירים והלכנו לישון.
 
 
פרדים מאליזבת ומייקל
נפרדים מאליזבת ומייקל
 

היום השמיני – שחיתות בבוקרשט

הרכבת לבוקרשט עתידה הייתה לצאת בשעה 08:20 ולכן מייקל העיר אותנו בשעה 06:00. אליזבת הכינה לנו ארוחת בוקר חלבית עשירה, שכללה בין היתר חלב היישר מהפרה. החלטנו לשלם עוד 15 לאו כל אחד בתמורה על האירוח הלבבי, דבר שקרב את המחיר להצעה הראשונה שלהם והעלה חיוך על פניהם. לאחר חיבוקים וצילומים יצאנו לדרכנו לכיוון תחנת הרכבת, במרחק של ארבעה ק"מ מחוץ לעיר, כשעה הליכה.
כנראה ששבוע בהרים עושה את שלו, ואחרי כעשר דקות תפסנו טרמפ עם אחד הרכבים, בתמורה ל – 5 לאו כל אחד. תחנת הרכבת של Sebes Olt מוזנחת למדיי. "התחנה" אינה מזכירה כלל את התחנות בארץ או את אלה שבערים הגדולות ברומניה. זהו פשוט מקום בו הרכבת עוצרת, נטו, אין כמעט כלום מסביב, פרט למבנה הרוס שככל הנראה גרה בו משפחה ענייה.
 
רכבת ברומניה
 
בתחנה פגשנו ברומנייה מבוגרת, שבמקום לומר תודה על כך שכיבדנו אותה בשוקולד, העדיפה להחמיץ פנים על כך שבחרנו לא לתת לה את החפיסה הנוספת שהייתה לנו.
קצת באיחור הגיעה הרכבת. מדובר ברכבת הכי פחות איכותית ברומניה, מסוג Personal, אך מכיוון שמדובר בשעה יחסית מוקדמת, הרכבת הייתה כמעט ריקה והנסיעה הייתה נעימה מאוד. כעבור שעה הגענו לתחנת Fagaras (בה ירדנו ביום הראשון של הטרק) ולאחר 3 שעות המתנה עלינו על רכבת המשך לכיוון העיר בראשוב (Brasov). גם רכבת זו הייתה מסוג Personal אך הנסיעה בה הייתה הרבה פחות נעימה מהנסיעה הראשונה. על הרכבת היו צוענים ששרו באופן הכי צורם ששמעתי מעודי, לאורך כל הנסיעה. היו גם מספר בני נוער שכנראה היינו בשבילם אטרקציה והחליטו קצת לעצבן ונרגעו רק אחרי שהסתובבתי אליהם ואמרתי בעברית ובטון מאיים: "תקשיב חבוב, אני יודע שאתה לא מבין מילה ממה שאני אומר, אבל אם אתה ממשיך להציק אני מפזר לך את השיניים בכל הקרונות".
לאחר שעתיים נוספות הגענו לעיר בראשוב, בה סוף סוף עלינו על רכבת נורמאלית מסוג Rapid לבוקרשט. ברכבת זו רוב הרומנים היו עם חליפות (אולי אנשי עסקים) והאווירה הייתה הרבה יותר שקטה ונעימה. בשעה 16:30, אחרי יום בדרכים, כף רגלינו דרכה בשנית על אדמת בוקרשט. לאחר שבוע באוהל בהרים, החלטנו שאת הלילה האחרון ברומניה אנחנו מעבירים בצורה הכי מושחתת שיש, במלון הכי איכותי שנמצא ובמסעדות הכי טובות.
במדריך Lonely Planet קראנו על מלון בשם  InterContinental Piatza Universitatii (כיכר האוניברסיטה) ושוב, יצאנו לצעידה רגלית לכיוון המלון מתחנת הרכבת. המלון הוא באמת אחד המפוארים שראיתי, הלובי מדהים, החדרים נראים כאילו עוצבו על ידי מעצב חדרי מלוכה, והכי חשוב זה שהם שמים לב לכל הפרטים הקטנים. הכל פשוט מושלם ובמחיר של 95 דולר לאדם ללילה כולל ארוחת בוקר.
לקחנו חדר בקומה עשרים, שמהמרפסת שלו ניתן לראות את כל בוקרשט, פרושה ממש תחת כף היד.
 
אחרי שכל אחד מאיתנו התקלח שעה וחצי, עלינו לספא של המלון, קומה מעלינו, וכמו שני ילדים קטנים קיפצנו לנו מהג'קוזי לסאונה, לבריכה וחוזר חלילה. בשעה 22:00 יצאנו למסעדת בשרים יוקרתית, בשם בורביסטה (Burebista), שנמצאת ליד המלון והחלטנו שאין גבולות – מזמינים מה שרוצים. כמנת פתיחה הזמנו סלט מוקפץ עם רצועות חזה אייל ועוד פלטה עם כבד אווז וכל מיני צירופים של בשר ארנב עם ירקות. זה אולי המקום לציין שבהרי פגרש יש סיכוי לפגוש דובים, עובדה ממנה חששנו בתחילת הטרק. בגלל שלא יצא לנו לראות אף דוב, החלטנו שלפחות נאכל אחד, אז הזמנו כל אחד סטייק דוב (שטעמו הוא כשל קציצת בקר פשוטה). לסיום, הזמנו 3 קינוחים כל אחד. נשארנו ישובים עוד כשעה כדי לעכל את השחיתות, לצלילי להקת הבית הקלאסית, וחזרנו שמחים ומלאים לחדר המפואר שלנו ללילה הכי מפנק מזה שבוע.
 
כמה טיפים לסיום
*         קליטה סלולארית - בחלק מהמקומות הגבוהים, בימים בהם מזג האוויר בהיר יחסית והעננות נמוכה, קיימת קליטה, לפחות למכשירים המשתמשים ברשת GSM. תדר ה- GSM ברומניה הוא 900/1800 Mhz. פרט לכך לא מצאנו דרך נוספת לשמור על קשר במהלך הטרק.
*         שעות אור - בתאריכים שבהם טיילנו, האור הראשון הוא בשעה 06:30 בבוקר ואור אחרון בסביבות 19:30-20:00. תתכננו את זמני ההליכה שלכם בהתאם.
*         בקיץ 2005 המטבע הרומני עבר שינוי. קיצצו לו 4 אפסים. המטבע הישן נקרא Lei והחדש נקרא לאו. צירפתי לינק שבו יש תמונות של השטרות החדשים כדי למנוע בלבול. הרומנים עדיין מציינים את המחירים עפ"י הכסף הישן ובהתחלה זה מבלבל. לדוגמא: כרטיס רכבת עולה 350,000 Lei. הקופאית תבקש ממך לשלם 350 ואתה בעצם צריך לתת 35 לאו.
*         קחו איתכם חטיפי אנרגיה או פירות יבשים, שתוכלו לנשנש תוך כדי הליכה. כפי שקראתם, הימים די צפופים ואין זמן לבשל ארוחת צהריים.
 



המלצה על מלון במרכז העיר סיביו (אליה יש טיסה ישירה מישראל)

מלון ארטיזאנס בוטיק וילה (Artisans Boutique Villa) הוא מלון קטן ומקסים, מעוצב בסגנון עתיק ועד לפרט האחרון, הממוקם בעיר העתיקה של סיביו. הוא מציע דירות סטודיו ודירות בנות 2 חדרי שינה, שבכולן מיזוג אוויר, פינת ישיבה ופינת אוכל, מקרר, קומקום ומכונת קפה. ארוחת הבוקר מצוינת, ובכלל, המארחים יוצאים מגדרם להנעים ולסייע. ליד המלון יש חניה בחינם (נדרש מאד בסביו) וניתן לארגן הסעות מ/אל שדה התעופה. מומלץ בחום!
מלון ארטיזאנס בוטיק וילה – השוואת מחירים (שימו לב לתנאי הביטול)


מלון מומלץ בסיביו, רומניה   מלון מומלץ בסיביו, רומניה
מלון מומלץ בסיביו, רומניה   מלון מומלץ בסיביו, רומניה
מלון ארטיזאנס בוטיק וילה
 - מיקום מעולה בעיר העתיקה של סיביו ואירוח נפלא




 
 





משה לוי, גוטרוול GOTRAVEL
 
אודות הכותב
משה לוי, בן 24, חובב טרקים רגליים נלהב, ורצוי שיהיו ארוכים ומאתגרים.

לקריאת כתבות נוספות של משה








מספר צפיות: 46566
9139