צרפת: קורסיקה - הפתעה בים הליגורי

הכתבה מעניינת? שלחו אותה בדואר למי שתרצו

הקש בתיבה את רצף האותיות המופיע למטה:

קורסיקה - הפתעה בים הליגורי

דרך המשי

קורסיקה, הפתעה בים הליגורי
מאת: ד"ר גלעד (גילי) חסקין

קורסיקה אינה חלק בנתיבם הכבוש של התיירים. מבין גלי המטיילים הפוקדים את חופי הים התיכון ואתריו, רק רסיסים נוחתים באי הזה, למעט השכנים, צרפתים ואיטלקים. האחרונים חיבבו תמיד את המחוז, שמרגישים כי נגזל מהם; הצרפתים, שבעבר התייחסו אל האי כאל אזור נידח, גילו לאחרונה את קסמו, ופוקדים אותו בהמוניהם. האי קרוב יחסית לצרפת ובנוסף לכך, יחד עם כמה איים קטנים הסמוכים לו, הוא מחוז צרפתי לכל דבר.

אם לומר את האמת, הצרפתים מגלים יחס דו-ערכי לאי, כמו יחסם של הקורסיקאים לצרפת.  בשנים האחרונות מתגברים הקולות הקוראים לעצמאותה של קורסיקה.  קולות אילו מושתקים קודם כל על ידי הקורסיקאים עצמם, החוששים ממצב בו ייאלצו להתמודד לבדם מול מטלות של כלכלה ובירוקרטיה.  אחרים, השבויים ברומנטיקה המלובה ברגשות של קיפוח, דווקא מנסים להגביר מגמות של בדלנות, מארגנים הפגנות ולעתים רחוקות מאוד אף טרור.
עוד על קורסיקה והיכן לטייל בה בכתבה מסלולים בקורסיקה 
 
מגדלור בחוף בוניפציו, קורסיקה
מגדלור בחוף בוניפציו, מפרץ בוניפציו מפריד בין קורסיקה לסרדיניה  (צילום: Matthieu Faure) 
אמנם קורסיקאים רבים משתעשעים לעתים בחלומות על עצמאות, אך רק מעטים תומכים במפלגה הבדלנית "חזית השחרור הלאומית של קורסיקה" (Front de Liberacion National de laCorse), שראשי התיבות של שמה - F.L.N - מרוססים תכופות בצדי הדרכים.  קבוצות הטרור אמנם אינן מצליחות לפגוע בשלוות האי, אך פוגעות בתדמית של קורסיקה בעולם ומבאישות את ריחה בבית "האחות הגדולה", צרפת, או "היבשת", כפי שמכנים אותה כאן.  אפילו לשכות התיירות של צרפת, הפזורות ברחבי העולם כולו, אינן נלהבות להמליץ על האי הסורר.  הצרפתים, לעומת זאת, במיוחד הצעירים שבהם, מצביעים ברגליים ומגיעים.  כחצי מיליון תיירים מגיעים הנה מדי שנה. הם נהנים מאקלים נוח בחורף ובקיץ, ומנוף פראי, מהיפים שיש באירופה.         
 

יעדים בכתבה: 
בוניפציו (A), אג'קסיו (B), קארג'ז (C), קאלווי (D), צ'ינטו (E), בסטיה (F), פורטו ווקיו (G)
View Larger Map
 
קצת על גיאוגרפיה וטבע
קורסיקה (Corsica), או קורס (Corse), כפי שהוא נקרא בצרפתית, הוא האי השלישי בגודלו בים התיכון. שטחו 8,722 קמ"ר ואוכלוסייתו מונה 240,000 תושבים. האי שוכן בין הים הליגורי לים הטירני, מצפון לאי סרדיניה, מעבר למיצר בוניפציו (Strait of Bonifacio) המפריד בין שני האיים, וכ- 170 קילומטרים בלבד מדרום לצרפת.
 
הים התיכון הוא מארג צפוף ומגוון של נופים, עמים ותרבויות.  נסיעה בארצות הים התיכון כרוכה בדרך כלל במעברים קיצוניים ממקום למקום. אבל גם טיילים ותיקים, אלו שהסכינו לשוני הבלתי אפשרי כמעט בין אזור לאזור, נפעמים כשהם מגיעים לקורסיקה. דומה כי האי הזה תלוש משהו מההוויה הים-תיכונית. להבדיל מנופי הים התיכון, הגירניים ברובם, קורסיקה הוא אי של גרניט, שנופיו המיוערים מהווים שילוב מוזר בין נופי ההר הגבוה של סיני לנופי לב אירופה.
 
חופים ארוכים בקורסיקה
החופים המזרחיים חוליים, החופים המערביים והדרומיים עם סלעים ומצוקים גבוהים    (צילום: Roby Ferrari)

הרי קורסיקה נוחתים לים
האי קורסיקה הוא האי ההררי והמגוון ביותר מבין איי הים התיכון.  מכמה בחינות נדמה שמדובר לא באי קטן אלא ביבשת, שכן יש בו מכל וכל, כמו למשל: קו חוף באורך של כאלף קילומטרים; הרים שכיפותיהם נותרות מושלגות עד חודש יולי; שמורת טבע גדולה  - הפארק האזורי הטבעי של קורסיקה (Parc naturel régional de Corse), קרקעות ביצתיות, אזור מדברי בלתי מיושב (De'ser desAgriatese); קניונים עמוקים; יערות, המורכבים משמורות יער נהדרות ומחורש ים-תיכוני צפוף ונמוך יחסית, המכונים בצרפתית מאקי (Maquis). 
 
מרבית שטחו של האי, בעיקר בחלקו המערבי והדרום-מערבי, בנוי מסלעים מגמתיים גבישיים, בעיקר גרניט, אך גם דיוריט וגברו. באזור זה נמצאת פסגתו הגבוהה של האי - הר צ'ינטו (Monte Cinto), המתנשאת לגובה של  2,710 מטרים מעל פני הים.  בדרומה של קורסיקה מצויים נופים גירניים, עשירים בתופעות קארסט.
במזרח ובצפון-מזרח, נמצאים הרים נמוכים יותר, בנויים מהרים של סלעים מותמרים (מטמורפיים, סלעים ששינו את המבנה הגבישי שלהם עקב חום ולחץ), כגון צפחה, שפסגותיהם מתנשאות עד 1,766 מטרים מעל פני הים, ונופיהם, המתונים משהו, עוצבו בעבר הגיאולוגי הלא רחוק על ידי קרחונים.  האזורים ההרריים, הגבוהים יותר, נמצאים במזרח האי.  אלו הם רכסים רמים ומבותרים להפליא, הרי גרניט שנקיקים שוצפי מים וקניונים גרניטיים חורצים בהם חריצים שהולכים ונעשים צרים ככל שעולים בהם.  בתוכם שוכנות בריכות טבעיות ענקיות, הנראות מרחוק כטיפות של אזמרגד, המנקדות בכחול עמוק את היערות הירוקים.
במקומות רבים ניתן לנסוע בנוחות יחסית עד לגובה שמעל היער ולפסוע בין הבולדרים הענקיים, שהתגלגלו מן הפסגות.  הנופים מקנים תחושה של אזור "לא מתורבת", אך בשום פנים לא נטוש.  ההרים זרועים כפרים ססגוניים, שצביונם האירופי רק מוסיף לתחושת הבלבול שהאי משרה על המבקרים בו.
 
כל היופי ההררי הזה נוחת באחת אל חופים, שדומני כי הם היפים ביותר בים התיכון.  בשום מקום אחר באגן הים התיכון אין כאלה מפרצים עגולים, שבהם החורש הצפוף יורד עד לקו המים ממש.  בכמה מקומות מזדקרים עצי אורן ענקיים, שהגלים מלחכים את גזעיהם. החופים היפים יותר, נמצאים במערב ובדרום, עם מפרצים רבים ובהם סלעים וצוקים גבוהים. לעומת זאת, החופים המזרחיים של האי מישוריים ונמוכים, והמראה שם פחות דרמטי, אם כי ניתן למצוא רצועות חוליות יפהפיות.
 
הקיץ בקורסיקה שחון וחם, ואילו החורף עשיר במשקעים. כמות המשקעים השנתית הממוצעת מגיעה בהרים ל-1500 מ"מ והיא אינה יורדת מ-1000 מ"מ בחופים.  אין פלא שעם נתונים כאלה, גם בשלהי אוגוסט לובש האי פנים רעננות.
 
         חוף בוניפציו, מפרץ חולי 
חוף בוניפציו בדרום קורסיקה, רק 11 קילומטר מסרדיניה   (צילום:Matthieu Faure )
 
גיאוגרפיה אנושית בקורסיקה
במהלך ההיסטוריה התרכזו תושבי האי קורסיקה בעיקר באזורי הגבעות, מאחר והם חששו משודדי הים, שהרבו לתקוף את יישובי החוף. האזורים המישוריים סבלו מאקלים חם ומביצות נושאות מלריה, שהודברה רק בשנות ה-40 של המאה ה-20.  מרבית אוכלוסיית ההר שוכנת בכמה מישורים ועמקי אורך שבין ההרים והגבעות.  ההתיישבות לאורך החוף מאוחרת יחסית, למעט שתי הערים הראשיות של קורסיקה - אג'קסיו (Ajaccio) ובסטיה (Bastia).
 
הגיאוגרפיה האנושית של האי הינה הרבה יותר איטלקית מאשר צרפתית.  מאתיים שנות שלטון צרפתי השפיעו רק מעט על האי.  כנסיות הבארוק האיטלקיות, המצודות הגנואזיות, המסורת הפולחנית ואפילו השפה המקומית, בהן ניכרת ההשפעה הטוסקנית, כל אלה מראים זיקה תרבותית מובהקת אל ארץ המגף השכנה.
בפניהם של התושבים טבוע חותם העמים השונים ששלטו באי. יש כאן תערובת של טיפוסים בהירי שיער וגבוהי קומה, עם טיפוסים נמוכים ושחרחרים. בערים יושבים צרפתים רבים ואילו בכפר קארג'ז (Cargese) נראים צאצאי יוונים שהתיישבו שם משנת 1676 ואילך.
במשך דורות רבים נודעה קורסיקה כאי של שודדים, ועד לאחרונה רווחו בה מנהגים שלא עולים בקנה אחד עם מה שאנו מזהים כתרבות אירופית, כמו למשל וונדטה (Vendetta) - הלא היא נקמת הדם, שרווחה בין משפחות יריבות. הסופר הנודע פרוספר מרימה (מחבר קרמן), כתב על מנהג זה ברב המכר שלו קולומבה, ופירסם אותו ברחבי אירופה.
 
למעט כמה פרוטסטנטים, שהיגרו מצפון צרפת, ויוונים אורתודוקסים מעטים, הדת הנפוצה היא הקתוליות.  השפה הרשמית היא צרפתית, הרי האי שייך לצרפת מאז המאה ה-18, אך בשנים האחרונות, כחלק מביטויי לאומיות ההולכת וגוברת, מרבים התושבים להשתמש בלשון הקוֹרסית. שפה זו נשמעת, לאוזן בלתי מנוסה, דומה לרומנית.  מוצאה, כנראה, מניב סארדי שעבר לטיניזציה והושפע מהניב הטוסקני בעת שלטון פיזה באי (מאות 13-11).  הקורסית עברה התפתחות משלה ונוספו לה מלים מקומיות, צרפתיות וערביות, אך היא עדיין קרובה יותר לאיטלקית מאשר לצרפתית.  לשפה זו שני ניבים שונים: בצפון מדברים בניב ציסמונטאני ובדרום בניב אולטראמונטאני.  זרים כמעט ואינם מצליחים להבדיל בין שני הניבים.
 
פורטו ווקיו, קורסיקה
בתי קפה בעיירה פורטו ווקיו (Porto-Vecchio), קורסיקה  (© ATOUT FRANCE/Palomba Robert)
 
אלה תולדות קורסיקה
לא רק הנוף אלא גם שרידי העבר באי מרשימים.  ידועים במיוחד הם המגאליתים, המצויים בחלקו הדרומי של האי, סמוך למפרץ בוניפציו. אלה הם מבנים מונומנטליים, אולי מבני קבר, אולי מצבות, המהווים שרידים אילמים לתרבות שפרחה כאן במעבר שבין האלף השלישי לאלף השני לפני סה"נ.  משנת 1954 ואילך נחשפו במפרץ ואלנקו (Valeinco), שבדרום האי, שרידים של בנייה מגאליתית, המזכירה את הבנייה "הקיקלופית" המוכרת מיוון, מאנטוליה ומכמה תלים בארץ ישראל, דוגמת גזר ושכם.
 
בסוף האלף השני לפני סה"נ, בעת נדידת העמים הגדולה שהתרחשה בשבר שבין תקופת הברונזה המאוחרת לתקופת הברזל הראשונה, חדרו לאי פולשים מהאי השכן סרדיניה. היו אלו ימים של שידוד מערכות, שבמסגרתם נדדו עמים מאי אחד למשנהו. הסארדים, או ה"שרדניים", כפי שכונו על ידי המצרים הקדמוניים, בנו מבצרים ומגדלי פולחן המוכרים היטב בסרדיניה.  מבנים אלה נראים כמגדלים גליליים גבוהים, בנויי אבני גוויל. השרדניים היו חלק מתנועה גדולה של עמים, שחלקם הגיע לארץ ישראל.  הידועים שבהם הם הפלשתים. (הארכיאולוג אדם זרטל חשף שרידים באתר ארכיאולוגי ליד היישוב קציר, המעידים על נוכחות שרדנית גם בארץ ישראל.  לדברי זרטל, אפשר ללמוד על נוכחותם במקרא.  השם סיסרא, לדעתו, איננו שם שמי אלא סארדי).
שרידי עבר מרשימים אחרים הם המבנים הרומאיים ששרדו באלרייה (Ale'ria), בחוף המזרחי של האי.  כאן אפשר למצוא את טביעות אצבעותיהם של כל העמים שעברו כאן בדרכם מאי שם לאי שם. אמנם השרידים ההיסטוריים אינם מרשימים כמו בסיציליה, או בצמתי עבר מרכזיים כמו תורכיה ואיטליה, אך מראה הכפרים בעלי החזות האירופית, הכנסיות הרומנסקיות המשקיפות על כרמי זיתים וענבים, משלימים את החסר לקסם הכללי.
בראשית האלף הראשון לפני סה"נ הגיעו לכאן עמים ממוצא איברי וקלטו-ליגורי, שבאו מיבשת אירופה.  לצדם התייצבו פיניקים יוצאי צור, שהקימו כאן "חוצות", כלומר, לא יישוב של קבע אלא תחנת מסחר (יש הגורסים כי מקור השם "קורס" הוא במילה פיניקית שהוראתה "חורשה").
מצודה בקורסיקה, השפעה איטלקית ניכרת
מצודה בקורסיקה, השפעה איטלקית ניכרת משנים של שלטון איטלקי  (צילום: RobyFerrari))
 
בעקבותיהם באו מי שעתידים יהיו להתחרות עמם על הסחר באגן המערבי של הים התיכון - מתיישבים יוונים, שהתיישבו באי במסגרת הקולוניזציה הגדולה, עת תפרו ל"ארצות הברבריות", כלשונם, "שוליים של תרבות".  בין מאסיליה (מרסיי) לבין מגנה גרקייה (יוון הגדולה) ומושבותיהם שבסיציליה, הקימו היוונים תחנה מקשרת באלאליה, היא אלריה (Aleria) של ימינו.  היוונים קראו לאי "קירינוס", אולי מלשון קרן בפיניקית.  מכל מקום, עם התעצמות כוחה של קרת החדשה (קרתגו), עבר האזור לתחום השפעתם של הפונים.
לאחר המלחמה הפונית השנייה עברה קורסיקה לידי רומא, ובשנת 162 צורפה לפרובינציה סרדיניה.  באי הוקמו קולוניות רומאיות והוא זכה לפריחה בתקופת הקיסרות.  מנקודה זו ואילך עברה על האי ההיסטוריה המגוונת, הפרועה והמסוכסכת של הים התיכון.  עם נפילת רומא פלשו לכאן ונדלים, אחריהם הלנגומברדים ובתקופתו של קרל הגדול עבר האי לידי האפיפיור. במשך למעלה מ- 300 שנה התדפקו הערבים על שערי האי, אך מלבד הטרדות שודדי ים, לא יכלו לו.
  
במאה ה- 12 נכנסה קורסיקה אל מעגלי היריבויות שבין מדינות איטליה ועברה מיד ליד.  ראשית, לידי פיזה, שנוכחותה מודגשת בכנסיות רבות, המעטרות את נופי קורסיקה עד ימינו.  בהמשך ג'נובה, שהתכתשה עם אראגון על הזכות לשלוט באי. המאבק בין אראגון לג'נובה מעניין במיוחד. היה זה מאבק אימפריאלי - כלכלי, שנשען על מתח חברתי עמוק.  האצילים התייצבו מאחורי אראגון בעוד ג'נובה משכה לצדה את העם הפשוט.
דמות חשובה בתולדות האי הוא סמפיירו קורסו, קורסיקני שעלה לגדולה בצבאו של אנרי ה-2, מלך צרפת.  קורסו שכנע את המלך לפלוש לאי (1553), ומכאן מתחיל למעשה הפרק הצרפתי של קורסיקה, גם אם לא היה רצוף ונקטע לפרקים על ידי שלטון ג'נובי. 
אחד הפרקים המוזרים בתולדות האי הזה התרחש ב-1736.  באותה שנה התפתו בני האי להמליך עליהם הרפתקן גרמני, הברון תיאודור מנויהוף. ג'נובה נאלצה להסתייע בצרפת, יריבתה משכבר הימים, כדי לדכא את מה שנתפס בעינהם כמרד.
זו לא הייתה המרידה האחרונה.  מרד נוסף התעורר ביוזמתו של תושב האי, פסקוולה פאולי, אשר בשנת 1755 נבחר באסיפה כללית למנהיג קורסיקה. פאולי ייסד משטר דמוקרטי, טבע מטבעות, הקים בית דפוס ואף אוניברסיטה.  ידה של ג'נובה קצרה מלדכא את המרד, וביאושה היא מכרה את האי המורד לצרפת, אשר "נאלצה" לכבוש את האי ולספחו לשטחה.
 
לאחר פרוץ המהפכה הצרפתית הפכה קורסיקה למחוז של צרפת.  פאולי חזר ב-1790 ומונה לנשיא המועצה המנהלית ולמפקד המשמר הלאומי.  מגמות הבדלנות שלו גרמו לסכסוך עם השלטונות הצרפתיים ועם בן מפורסם אחר של קורסיקה, נפוליאון בונפרטה, שכיהן כקולונל במשמר הלאומי של עיר הולדתו אג'קסיו.  תוך כדי המאבקים פרצה באי מלחמת אזרחים, ונפוליאון נמלט מקורסיקה.  מעניין כי חרף היותו בנה המפורסם ביותר של קורסיקה, אין המקומיים גאים בנפוליאון.  ביתו באג'קסיו הפך לאתר תיירות, אך המקומיים מתייחסים אליו כאל צרפתי, יותר מאשר כאל מקומי.  מגמה זו הולכת ומחריפה, ככל שמתחדדת מגמת ההתבדלות של קורסיקה. 
 
בראשית המאה ה-20 נדמה היה, לכאורה, כי תלאותיו של המקום הסתיימו.  אלא שהעתיד צפן לקורסיקה פורענויות נוספות. הרודן האיטלקי מוסוליני טען, במידה מסוימת של צדק, כי קורסיקה היא חלק בלתי נפרד מאיטליה.  הוא כבש את האי בשנת 1942, למרות הטרדות המחתרת המקומית.  משנכנעה איטליה (ספטמבר 1943), גורשו הגרמנים מהאי בעזרת יחידות של צבא צרפת החופשית, דבר שהידק את הקשר עם צרפת, שהפכה להיות כמעט "המדינה האם".
לרגע נדמה היה כי הפרק האחרון של קורסיקה, כמקום בכותרות, כבר מאחוריה.  אך משמרדו המתיישבים האירופים באלג'יריה כנגד ממשלת צרפת והקימו "ועדות לשלום הציבור", לא פסח הגל הלאומני העכור על עריה של קורסיקה.  בני האי נטלו חלק במאורעות, שגרמו לנפילת הרפובליקה הרביעית ולעלייתו של שארל דה גול.  מעניין כי אנשי קורסיקה אינם עושים דבר כדי לטפח את האתוס הסוער של העבר.  נהפוך הוא, המטייל לאורך שבילי ההרים המתפתלים בין הכפרים פוגש עם מנומנם, שמרבית בניו טרודים בענייני פרנסה, בישול אוכל בסיסי וטעים ולגימת יין משובח.
 
חוף בצפון קורסיקה
חוף בצפון קורסיקה, ההרים "נופלים" בתלילות לים    (צילום: Fabrice Terrasson)
 
מאכלי קדירה בשמן זית
העם הקורסי הוא העם מסביר הפנים והלבבי ביותר שפגשתי באזור הים התיכון, ואולי באירופה כולה. התושבים המקומיים אמנם אינם ממהרים להכניס זרים לביתם פנימה, אך יוצאים מעורם כדי לסייע להם.  רק חלק קטן של האי הפראי הזה מעובד.  כמה עמקי אורך, מספר מישורים וחלקות אלוהים קטנות, הנראות מרחוק כמטליות זעירות הפזורות בין איתני הטבע.
 
איכרי האי מגדלים בעיקר כבשים, שמחלבן מייצרים גבינת רוקפור משובחת.  יש באי פרדסי הדרים וכרמי גפנים שמהם מייצרים יין אדום, שהמקומיים גאים בו, אם כי הוא כבד מעט לטעמי.  באשר לדייג, הים התיכון אינו ידוע כמעשיר במיוחד את המתפרנסים ממנו, וכלל זה נכון גם לגבי דייגיו של האי הירוק.  גם המחצבים אינם עונים על הציפיות המתעוררות נוכח סלעי היסוד עתירי המינרלים.  יש מעט ברזל, מעט נחושת ומנגן, לא בכמות משמעותית.  נראה שמקור ההכנסה העיקרי של התושבים בעתיד יהיה התיירות.
האוכל בקורסיקה אינו גורמה.  הוא חסר את העידון האיטלקי ורחוק מאד מהישגיו של המטבח הצרפתי.  יחד עם זאת, מסעדות הכפרים מציעות צלי בשר ומאכלי קדירה משובחים, אותם מבשלים עם כמות הגונה של שמן זית ומנה גדושה (מוגזמת?) של תבלינים.  מרבית התבשילים בכפרי הצפון מבוססים על בשר חזיר.  בקורסיקה החזירים אינם ניזונים מאשפה, כפי שמוכר במקומות רבים, אלא מפריו של עץ 'ערמונית הסוסים', המעדן את בשרם.
האוכל בצפון מתאים יותר לחך האירופי, וככל שיורדים דרומה האוכל נעשה כבד וחריף יותר.  לאוהבי המתוקים, מסעדות קטנות בצדי הדרך מציעות את הפולנטה (Pulenta) - עוגת הערמונים הקורסית.
 
Algajola
מסעדה בכפר Algajola , אוכל פשוט עם הרבה שמן זית ותבלינים  (© ATOUT FRANCE/Robert Palomba)
 
בתי מלון בקורסיקה
הבשורה הפחות טובה לגבי קורסיקה היא בתי המלון.  ראשית - אין מספיק.  היזמים המעטים (יזמות היא מילה שלא כל כך מתאימה לקורסיקה) אינם מדביקים את קצב התיירות המתפתחת. בקיץ כמעט אי אפשר למצוא חדר פנוי, קורסיקה מלאה עד אפס מקום.  ל- 250,000 התושבים של האי מתווספים 500,000 צרפתים נופשים. כאשר טיילתי בחודש אוגוסט, גיליתי כמובן שזהו חודש נפלא לבילוי בחוף הים ולטבילה במי הנחלים הצוננים, אולם מצד שני, מצאתי את עצמי מזדחל בפקקי תנועה בדרכי החוף הצרות.  המחירים מאמירים פלאים וגם עובדים חביבים בדרך כלל עלולים להחמיץ פנים מרוב עומס.
 
בכל מקום כמעט ניתן למצוא בתי מלון קטנים, בדרך כלל ברמה של שני כוכבים.  בקיץ המחירים עולים וקשה מאד למצוא מקום. מחירי המלונות בעונות המעבר (מאי-יוני וספטמבר-אוקטובר): 40 דולר לחדר זוגי בעיירות, 60 דולר בערים. בתי המלון בכפרים אינם גרועים יותר והחדרים אפילו יותר גדולים.
 
יער בקורסיקה
הרי קורסיקה מאופיינים ביערות וחורש ים תיכוני   (צילום: Roby Ferrari)
         
רכב פרטי, אוטובוסים ורכבת מקרטעת
האמצעי האידיאלי לטיול באי קורסיקה הוא רכב פרטי.  קשה מאוד לסמוך על אוטובוסים, הם אינם מגיעים למקומות רבים ומחיריהם גבוהים.  קשה עוד יותר לסמוך על טרמפים.  ברכב פרטי אפשר להגיע לכל אחת מפינות החמד הרבות שבקורסיקה.  הנוסע ברכבו יכול לבחור צירי נסיעה יפים יותר ועמוסים פחות.  בתכנון הזמן יש לקחת בחשבון שאין קשר בין אורך הדרך למשך הנסיעה.  הכבישים בקורסיקה צרים ומפותלים, מאחר שהמקומיים לא טרחו ליישר את התוואי, אלא "הדביקו" אותם להר.  זה עושה את הדרכים ליפות ביותר, אך הנהיגה מעייפת ומהירות הנסיעה הממוצעת בכבישים "הצהובים" אינה עולה על 30 קמ"ש (נבדק לאורך זמן).
 
החסרון היחיד בנסיעה ברכב שכור (מלבד המחיר) הוא שמחמיצים את חוויית הרכבות. הרכבת בקורסיקה היא מהדורה ישנה ואנכרוניסטית, שהזכירה לעורכי מדריך לונלי פלנט את הרכבת ההודית המקרטעת אל סימלה, שלרגלי ההימלאיה.  גם אם הם מגזימים לרעה בדבר איכות השירות, הם לא מגזימים לגבי החוויה. הרכבות בקורסיקה נוסעות בנוף עוצר נשימה, עוברות על פני מערכות של גשרים ומפלחות את ההרים במנהרות ארוכות. 
 
הקסם של קורסיקה
אין מנוס מלהזכיר את נושא המחירים, הקוץ (הכואב) באליה הקורסית.  יקר כאן.  בחלק מהמקומות יקר מאוד, בשאר - יקר נורא.  גם אם לנים בחוץ וגם אם אוכלים ארוחות מאולתרות בסופר-מרקט (איך אפשר, כשמריחים את הניחוחות העולים מהמטבח), התוצאה של העניין היא שכואב בכיס...
 
בשלב זה מבקרים באי בעיקר חובבי טבע הנהנים מהקמפינגים, מהמלונות הביתיים ומהשבילים המסומנים בקפדנות.  מגיעים גם נופשי חוף הים, הנהנים להתפרקד בחופים הנפלאים. בעתיד ימצאו דרך כדי להביא לכאן את המאסות, את התיירים כבדי הממון, את אלה המתאכסנים במלונות יוקרה גדולי ממדים, המבזבזים את כספם בקזינו ובחנויות שנבנו למענם.  יתכן מאד שכאשר אלה יגיעו, יפוג עמם הקסם של קורסיקה.
 
מבצר CALVI , קורסיקה
מבצר בעיירה קאלווי (Calvi), נבנה בתקופת שלטון גנואה האיטלקית  (© ATOUT FRANCE/Daniel Philippe)
 
מידע נוסף על קורסיקה
כתבות נוספות
מסלולים בקורסיקה 

גילי חסקין אודות הכותב
ד"ר גלעד (גילי) חסקין PHd מהחוג ללימודי ארץ-ישראל באוניברסיטת חיפה ומורה דרך מוסמך. מדריך טיולים בחו"ל, בעיקר בארצות אקזוטיות, שימש מספר שנים כמנהל מחלקת ההדרכה בחברה הגיאוגרפית, ובעל ניסיון רב בהרצאות במכללות, במכונים פרטיים ובקורסים למלווי קבוצות
אתר הבית של גילי חסקין
 
לקריאת כתבות נוספות של גילי.






מספר צפיות: 7041


שלום אורח
 

מרכז ההזמנות
יוון