הודו: אורצ'הה וג'האנסי - קסם בלב שממה

הכתבה מעניינת? שלחו אותה בדואר למי שתרצו

הקש בתיבה את רצף האותיות המופיע למטה:

אורצ'הה וג'האנסי - קסם בלב שממה

אסיה: המזרח הרחוק - יעדים

אורצ'הה וג'האנסי - קסם בלב שממה
מאת: יובל נעמן

כשמתקרב האוטובוס לכפר אורצ'הה מתוך מישורים צחיחים למחצה של רמת הדקאן, מופיעים על קו האופק צריחים של אבן צהובה ומתפוררת. אט אט נגלים מבני ענק זנוחים הפזורים על שטח ניכר, כאילו נזרעו בידי איכר לא מיומן. אלה שרידי הממלכה של אורצ'הה, שנותרו חשופים לבליית שיני הזמן ורוח המדבר. במקום זנוח זה נימצא אוצר מדהים שרק בהודו העשירה כל כך בתרבות עבר, ניתן לשכוח ולדלג עליו. יש האומרים שבמקום נמצאים יותר מבני פאר עתיקים מתושבים, ויש אומרים כי אורצ'הה היא הודו בזעיר-אנפין - על חביבותה, ישירותה וצבעוניותה.

 
הצבעוניות והישירות של אורצ'הה  (צילום: יובל נעמן)
 


כתבה זאת תיקח אותנו למישורי הדקאן, לאורצ'הה ולג'האנסי, לראות ארמונות, מקדשים ולהחיות אותם בסיפורי מורשת.
 
גילוי מחודש של אתרי תיירות
לפני רבע מאה שלחו אותי ספרי המטיילים למקום נידח ליד העיר הוספט שבמדינת קרנטקה. שם המקום היה האמפי, ולצד כפרון - אולי אפילו זה שם מפואר למספר החושות שהיו שם, ניצבו מקדשי פאר הפרוסים על פני שטח עצום וללא תשתית לבחון את המקום או לשהות בו. בהיותי חולה עם חום גבוה, ולאחר 24 שעות רכבת ושעת נסיעה בפיק-אפ, ראיתי את המקדש המרכזי ובודדים מהמקדשים בהם הבחנתי מבעד לאוטו הקופצני, וציינתי לעצמי שהפלא הזה, של כפר שלצידו מקדשי ענק, ללא כל אפשרות של ממש לראות אותם, היא תופעה הודית נפוצה.
 
עברו שנים והאמפי הפכה למוקד משיכה מהבולטים של דרומה של הודו, כשהנגישות שופרה ותשתיות תיירות נבנו, וזן חדש של מקומיים הגיעו לכפר בעקבות התיירות הרבה - אם כי כנבלעים ברקע, תושבי המקום המקוריים עדיין קיימים שם.
 
באותן שנים בדרכי מקג'וראהו, שאף היא היתה מקבץ מקדשים במגרש חולי מאובק המרוחק מהכפר קילומטרים אחדים, לעבר אגרה, עברתי בעיר ג'האנסי. באוטובוס הארוך ודאי עברו בפני צלליות הארמונות והמקדשים הזרועים באדמת הבור של מדינת מדייה-פראדש, אולם לא שמעתי את שמעם ולא טרחתי לעצור או אף לשאול על מהותם.
 
עברו שנים ובטיולים להודו החלתי לשמוע את שמה של אורצ'הה (Orchha). לקח זמן רב, אבל מאז שהתחלתי להגיע לשם, וביקרתי שם לא פעם, התאהבתי במקום שממש מול עיניי הולך ומשתנה כאילו יצא מהמקפיא - חלקו משתפר וחלקו נהרס לתמיד. בשונה ממקומות אחרים השפעת התיירות פועלת עליו לא רק כלפי חוץ במעטפת אלא גם במהותו הפנימית.
 
 
הנוף מגג אחד הארמונות  (צילום: יובל נעמן)
 
אז מה היא אורצ'הה?
היום זהו כפר נידח בן 8,500 נפשות הזוכה לבום תיירותי, כשהולכים ונבנים בו מלונות וכל זאת בשל היות הכפר אך לפני 500 שנה בירה של ממלכה ראג'פוטית. מבירה זאת מלכה שושלת של 25 מלכים במשך 450 שנה. נבנו בה ארמונות, מקדשים וכן מבני קבורה מרשימים שזוהרם יצא למרחוק כשבמקביל עלו וירדו האימפריות המוגולית, המארתה ולבסוף הבריטים, בתקופתם קמלה אורצ'הה וחזרה להיות כפר נידח בקצווי שום מקום.
אבל שרידי הארמונות, כשעל צריחיהם יושבים נשרים לרוב המדגישים את העזובה, נותרו במקום הזוכה בשנים האחרונות לעדנה מחודשת.
 
האגדה מספרת כי במאה ה-14 נסיך ראג'פוטי נודה מהחברה ומקאסטת הלוחמים בשל נישואיו למשרתת נחותה. הוא נדד לפאתי הממלכה לאזור המדברי של מרכז הודו, שם גידל את משפחתו. עם הזמן, בתו הפכה לנערה יפה והמלך החדש ביקש את ידה. אביה הסכים בתנאי שכל משפחת המלך תגיע לכפרו למשתה החתונה. במשתה החתונה המפואר הוגשו מנות מזון ומשקה מעורבים באופיום. כשכל משפחת המלוכה היתה תחת השפעת האופיום וללא יכולת התגוננות, שחט הנסיך את משפחת המלוכה והקים בית מלוכה חדש תחתיו, כשהוא קורא לו בורדילה (Bourdilla) שמשמעו "בני עבדים".
 
אגדה אחרת מספרת על נסיך ראג'פוטי בן המאה ה-11 שהציע את עצמו כקורבן לאלת ההרים Vrindavasini. זו עצרה בו מלהקריב עצמו וקראה לו בונדלה (Bundela זה שהקריב דם), הוא אבי שושלת ששלטה על שטחים נרחבים. עם החלשות השושלת נכבש שטחה ובית המלוכה עבר והקים את בירתו החדשה במקום מרוחק ונידח באורצ'הה.
 
 
הנשרים השומרים על צריחי הארמונות (צילום: יובל נעמן)
 
בניית אורצ'הה - המאות 16-17
את ראשוני המבנים באורצ'הה (שמשמעה "מקום חבוי") החל לבנות פראטאפ-סינג בשנת 1501.
ההיסטוריה המסועפת של השושלת דומה לשל ראג'פוטים אחרים, בכך שעם המרים שבאויביהם הם נלחמו, ולאחר תבוסתם הפכו לגדולים במצביאי צבאותיהם. כך היה עם המוגולים להם היו יריבים מרים בתקופתו של אכבר, שותפים בתקופת ג'יהנגיר ונכנעו לבנו שאח ג'אהן.

גם בבריטים נאבקו ומשנת 1802 הפכו לממלכה וסאלית שלהם, בברית כפיפות, וגם בהם מרדו בשעת הכושר. לבסוף, בשנת 1950, אחרי הקמת הודו העצמאית, הפכו להיות חלק מהרפובליקה ההודית.
 
המלך הראשון פראטפ סינג בנה את הביצורים של עירו החדשה על אי בנהר בטוואה (Betwa). הוא החל בבניית ארמונות העיר, כיכר הפגישות עם העם (דיוואן אי-עם) ומקום ההתייעצות עם בכיריו (דיוואן אי-חאס). כהינדי אדוק הוא מת כשניסה להציל פרה מאריה טורף - אכן לא מוות נחמד...

יורשיו שלטו בתקופתו של המוגול אכבר. הוא כבש את הממלכה שהחלה לשרת בשורותיו, אז נבנה ארמון ראג'-מאנדיר שמשמש כיום כמקדש הכפר הפעיל בלב השוק.
כאשר התמרד בנו של אקבר - הנסיך סאלים, הוא מצא שותפים באורצ'הה, וההימור בתמיכה בו השתלם כאשר הפך למלך המוגולי החדש תחת השם ג'יהאנגיר. לכבודו של ג'יהאנגיר נבנה ארמון ענק - הגדול בעיר.
 
 
מבצר אורצ'הה במבט ממסעדת גג בכפר (צילום: יובל נעמן)
 

 
סיור באתרי אורצ'הה
מכיכר השוק יוצאת דרך על גשר, אל האי שהפך למבצר. מעבר לחומות, לאחר עמדת תשלום דמי הכניסה ודמי הצילום, מגיעים לרחבה ממנה נראים עיקר הארמונות. ברחבה זאת החלו לאחרונה לערוך מופעים אור-קוליים המספרים את סיפורה של העיר.

הארמון שלצד הרחבה הוא ארמון סאנדר מאהל Sunder Mahal)) ממנו כמעט לא נותר דבר, פרט לאולם הכינוסים, שבעין בוחנת נמצא בתקרתו ציורי קיר שהזמן מחק. מאחוריו נמצאת אחד הפנינים של אורצ'הה והוא ארמון ראג' מאהל (Raj Mahal). בכניסה אליו יבדקו את אישורי הצילום שלכם ולא סתם: מרחבת הכניסה נכנסים לחדרי שינה שבקירותיהם ותקרותיהם ציורי פרסקו מדהימים, המתארים את האווטרים של וישנו על פי הבהגווטה-פוראנה. רמת השימור של הציורים לאחר כ-400 שנה של הזנחה ושלטון מוסלמי עוין, מדהימה ביותר. טבעות הפלדה המשולבות בקיר, ששימשו לתליית שטיחים כבדים הניתנים להסרה בחדשי הקיץ החמים ומבני המזרקות המהווים צינון בשעות הרוח, מראים את הפאר של חיי המלכים במקום.

המדריכים המקומיים שמציינים שטבעות הפלדה הגדולות ברצפה נועדו לקשירת פילים, ראוי שיחפשו איך ניתן להכניס פילים בדלת כניסה צרה וללא הליקופטרים. הטבעות נועדו לקשירת צלוני בד בימי הקיץ או חיפוי בחדשי הגשם.
 
מציורי הפרסקו המתארים את גלגוליו השונים של האל ווישנו עלי אדמות:
 
 
מאטסיה הדג וקורמה הצב  (צילום: יובל נעמן)
 
 
 
וורהה חזיר הבר ונארסימה שאינו אדם ואינו אריה  (צילום: יובל נעמן)
 
 
 
וואמנה הגמד ופרשוראם - ראמה עם הגרזן  (צילום: יובל נעמן)
 
 
 
ראמה צ'אנדרה גיבור הרמאיינה וקרישנה גיבור המהאברטה והגיטה  (צילום: יובל נעמן)
 
 
 
הבודהה הנאור וקאלקי - האווטר העתידי  (צילום: יובל נעמן)

הארמון הבא, שהפך למלון איכות בן שבעה חדרים, הוא שיש-מאהל (Sheesh-Mahal ארמון הזכוכית). הקרמיקה שנותרה בחזיתו, בצבעים של תכלת וטורקיז רק מדגישה את יופיו המקורי.
הארמון שבראש הגבעה, הגדול והמרשים ביותר, הוא גאהנג'יר מאהל (Jehangir Mahal). הארמון נבנה במשך 22 שנה לכבוד חברו של השליט הנסיך סאלים שהפך להיות הקיסר ג'יהאנגיר, שלן בו לילה אחד. האמונה אומרת שאין ללון בו יותר מלילה כדי לא להיקשר למקום. עם החלפת ג'יהאנגיר, רדף בנו שאה-ג'האן את מלכי אורצ'הה וכבש את המקום.
במרץ 2011 הוסרט במקום סרט בהפקת ענק והארמון קיבל "מתיחת פנים" משמעותית.

סיור בארמון ג'יהאנגיר מתחיל ברחבה הגדולה והמזרקה שבליבה, המשכו באיתורי הקיר המשלבים סגנונות הינדים עם מוסלמיים, וכלה בצריחים שחציים עשויים ככיפת מסגד וייתרתם ככיפה הינדית עם פרח הלוטוס בראשה. המראה הנשקף ממרפסות התצפית העליונות על כל אזור העיר בו זרועים מבנים לרוב, הוא מראה שלא ימחה. היציאה האחורית של הארמון לעבר אורוות הגמלים והפילים מזמנת נוף יפה ומראה של גילופי אבן מדהימים הנראים כאילו היו גילופי עץ.

הארמון הקטן בצפון מכלול הארמונות, ממעטים המבקרים להגיע אליו וחבל. זהו ראג' פרבין מאהל (Raj Praveen Mahal)הקרוי על שם קורטיזאנה מוזיקאית, אהובתו של בונה הארמון. זהו אחרון הארמונות שנבנו באורצ'הה בסוף המאה ה-17. הוא כולל אולם התכנסות, רחבת ריקודים וחגיגות ואולמות שינה בקומה עליונה. לצד הארמון נמצא גן חמוד בשם אנאנד מאהל (Anand Mahal Bhag). מומלץ להסתובב בארמון וליהנות מהאווירה הפשוטה והרגועה בגן.
 
 
מקדש ברחבי הכפר  (צילום: יובל נעמן)
 
אתרים נוספים בכפר אורצ'הה
לאורך הנהר בדרומו של הכפר ניצבים 14 מבנים שאינם מבני קבורה כי אם מונומנטי זיכרון למלכי אורצ'הה. מרביתם זנוחים אולם המראה הפנורמי שהם מאפשרים הוא מסמלי המקום.
 
במרכז הכפר ניצב ארמון ראג' מאנדיר שהפך למקדש מרכזי של הכפר. הוא חולש על שוק צבעוני חמוד - מהצבעוניים שיש בהודו. כל יום נערך במקדש זה, המקודש לאל ראמה, טקס אארטי לסיום היום. מהתופעות המעניינות היא שעם תחילת הביקורים של תיירים בכפר, החלו גם הודים למצוא עניין באורצ'הה, ובכלל זה החלו להתפלל במקדש של הכפר שעד מהרה הפך לאתר עלייה לרגל של מדינת מדייה-פראדש ומגיעים אליו המונים מרחבי הודו כולה. זה מה שעושים יחסי ציבור למקדש עלום שם, הניצב בקצה העולם.
 
מקדש מרהיב ששווה לעשות את כל הדרך אליו הוא לאקשמי נריאן (Lakshmi Narayan). הוא נמצא כקילומטר מערבית למרכז הכפר. פרט למבנהו המרהיב יש בו ציורי קיר מדהימים ביופיים. חלקם של ציורי הקיר לקוחים מהמיתולוגיה ההינדית, אולם יש גם ציורים מהתקופה הבריטית, ובכללם ציור הממחיש את הקרב של ראני לאקשמי-באיי כנגד הבריטים כפי שמתואר בחלקה האחרון של כתבה זו. מראה פנורמי מרהיב יש מצריח המקדש הזה.

פרט למבנים שתוארו כאן, אורצ'הה גדושה במבנים מרתקים נוספים אך יותר מכל באווירה הכפרית הפשוטה שתקוותי שתישאר כמה שיותר זמן לפני שתיהרס בידי כוחותיה המשחיתים של תעשיית התיירות.
 
 
מבני הקבורה של מלכי אורצ'הה (צילום: יובל נעמן)
 

 
ג'האנסי - גיבורה של המאבק לעצמאות
ג'האנסי, הנמצאת 15 קילומטר מאורצ'הה, היא עיר בת חצי מיליון איש וצומת רכבות חשובה במרכז הודו. היא היתה מצודה בממלכת אורצ'הה וקבלה את שמה על פי האגדה מכיוון שמארמונות אורצ'הה היא "נראית במטושטש" (ג'האינסי). היא ניתנה למאראתים שעזרו למלכי אורצ'הה להתמרד כנגד המוגולים במאה ה-18. יחד עם אורצ'הה  הפכה למדינת חסות של הבריטים ב-1802.
 
ראני לאקשמי-באיי, בת לבראהמין מוראנסי, שהתייתמה בגיל 4 מאימה, היגרה עם אביה לג'האנסי כשהייתה בת 13 וחותנה עם מלך העיר בגיל 14. במלאות לה 16 נולד בנה הראשון, שמת בגיל ארבעה חודשים. היא לימדה עצמה רכיבה, קשתות, ואף הקימה צבא נשים. לאחר התאלמנותה בגיל 18, בשל היות לה רק בן מאומץ, הופעל חוק "דוקטרינת הפקיעה 1848" של לורד דלהאוז, שבמהלך עשור הפקיעה גם את אוואד וג'ייפור. עם הפקעת זכויות הירושה שלה ב-1853 ניתנה לראני פנסיה שנתית נדיבה.
 
במהלך המרד הגדול 1857, היו עסוקים הבריטים במקומות אחרים ולאקשמי-באיי השתלטה על המצודה, אם כי לא ברור חלקה בטבח בבריטים ששם. הבריטים חזרו לצור על המצודה ובמשך שבועיים החזיקה לאקשמי מעמד כשכוחות מורדים של 20,000 איש הגיעה לעזור לה והונסו בידי 1,540 חיילי בריטניה המאומנים.

עם נפילת חומות המצודה, ועל פי האגדה גם בשל אי-רצונה לירות בתותח הענק שברשותה, בגלל מקדש גאנש הסמוך למיקום הבריטים, לקחה את בנה בן ה-10 ואיתו קפצה מגובה 15 מטר מחומות העיר רכובה על סוסה. הסוס נהרג והיא יצאה עם צבא הנשים שלה והצטרפה למורדים בניסיון לכבוש את גווילור. לאחר ההשתלטות היא התבססה ולחמה בראש אלפי המורדים על הגנת גווילור עד שנהרגה והיא בת 23 בלבד. היא הפכה לסמל של הלאומיות ההודית והמאבק לעצמאות. בדו"ח על הקרב, ציין הגנרל הוג'-רוז כי ראני "היתה יוצאת דופן ביופייה, בתחכום שלה, ובהתמדה" והייתה "המסוכנת ביותר מבין כל מנהיגי המורדים" (למרות שגופתה מעולם לא זוהתה בוודאות). שמה נותר סמל לעצמאות של הודו.
 
 
הכניסה למבצר ג'האנסי  (צילום: יובל נעמן)
 
שיר ילדים מתחילת המאה ה-20, המושר גם כיום, מספר על המרד הגדול:
כסאות מלוכה נדו ובני מלוכה נדם קולם,
בהודו העתיקה קם מחדש עם נוער נמרץ,
אנשים הבינו את ערך החופש שנעלם,
והיו נחושים להשליך את הזרים החוצה,
השמש זרחה וחרב נצנצה שוב בשנת 57,
את הסיפור הזה שמענו מהפייטנים,
כמו גבר היא נאבקה, היא הייתה המלכה של ג'האנסי.


יובל נעמן אודות הכותב
יובל נעמן, צלם, מטייל, מדריך טיולים ומרצה על ארצות העולם המתפתחות.
www.yuval-naaman.com





יובל עונה לשאלותיכם בפורום מומחי תיירות
לקריאת כתבות נוספות של יובל.






מספר צפיות: 1786


שלום אורח
 

טיולי חורף ביוון
שייט לאנטארקטיקה
המומחים לתאילנד
כפרי נופש