צפון יוון: פניני סלוניקי

הכתבה מעניינת? שלחו אותה בדואר למי שתרצו

הקש בתיבה את רצף האותיות המופיע למטה:

פניני סלוניקי

דרך המשי

פניני סלוניקי
מאת: תמירה צדקיהו-חסון

לפני נסיעתי ליוון נשאלתי על ידי לא מעט אנשים: "סלוניקי? מה יש בסלוניקי?".
אכן, במבט ראשון, באוטובוס משדה התעופה, העיר נראית כעוד עיר, גדולה וצפופה, אפילו ללא החן של ערי אירופה. אבל מי נוסע בשביל "מבט ראשון"?
 
סלוניקי היא עיר שקל להתחבר אליה, לחוש את חום האנשים, לאהוב אותה ולרצות לבקר ולגלות עוד ועוד. אחרי סיור בעיר הבנתי מדוע היא נבחרה על ידי האיחוד האירופי כבירת התרבות של אירופה לשנת 1997. אנסה להעביר לכם כמה מהסיבות במלל, בתמונות ובצלילים.
 
סלוניקי, צפון יוון
סלוניקי - ממבט ראשון עיר גדולה וצפופה, אבל בהחלט שווה לתת בה מבט שני  (צילום: שלמה צדקיהו)

קסנדרוס המקדוני, שייסד את העיר סלוניקי בשנת 316 לפני הספירה, קרא לה בשמה של אשתו האהובה תסלוניקה, אחותו של אלכסנדר הגדול (אלכסנדר מוקדון). את שמה המחייב קיבלה תסלוניקה מאביה פיליפוס השני, שביום לידתה גבר על הברית של תסליה, חבל היסטורי בצפון יוון. אכן, דרך יפה להנציח את הניצחון, תסליה וניצחון, תסליה וניקה, אלת הניצחון במיתולוגיה היוונת.
נראה שבעלה אף הוא מצא דרך להנציח את נצחונו, כשקרא לעיר על שמה. אכן, בעל אוהב.
 
מפת האימפריה ההלניסטית
מפת האימפריה ההלניסטית - בירוק ממלכתו של קסנדרוס בה הקים את העיר סלוניקי
נמל הבית סלוניקי
סלוניקי (Thessaloniki), או תסלוניקי, כפי שהיוונים מבטאים את שמה, שומרת מאז ועד עתה על מקומה כעיר השניה בגודלה ביוון ועיר הנמל העיקרית שלה. עבורנו, קבוצת מדריכי טיולים, ותיקים ומנוסים, בטיול הכנה, היתה סלוניקי גילוי מחדש של עיר מרתקת. אותה עיר מרתקת גם שימשה כ"נמל הבית" שלנו - ממנה יצאנו ואליה חזרנו מהסיורים היומיים באזור מקדוניה היוונית וצפון יוון.
בתי מלון בסלוניקי
 
תהפוכות רבות עברה העיר סלוניקי בשנים שלאחר הקמתה. זמן קצר לאחר נפילת הממלכה המקדונית היא הפכה לחלק מהאימפריה הרומית. בהמשך, בתקופה הביזנטית, היתה סלוניקי לעיר השניה בחשיבותה באימפריה, לאחר קונסטנטינופול (איסטנבול) הבירה. שנים רבות מאוחר יותר, בימי העות'מאנים, שכבשו את העיר בשנת 1430, נשארה סלוניקי עיר חשובה ביותר. היא הפכה לעיר קוסמופוליטית והיהודים היוו כמחצית מאוכלוסייתה. רק בשנת 1912, לאחר מלחמת הבלקן הראשונה, הפכה סלוניקי לחלק מיוון.
 

אתרים בסלוניקי: כיכר אריסטוטלוס (A), המגדל הלבן (B), המצודה (C), 
כנסית דימיטריוס הקדוש (D), השוק והפורום הרומאי (E), שוק מודיאנו (F), המוזיאון היהודי (G)
 
אז מה יש בה בסלוניקי?
סיור בעיר שנבחרה על ידי האיחוד האירופי כבירת התרבות של אירופה לשנת 1997, הוא סיור לאורך ההיסטוריה: שרידים רומיים, מבנים עות'מאנים ובתים המייצגים את סגנונות הבניה השונים. אך סיור בעיר הוא גם טיול בין שדרות עצי דולב רחבות ידיים, רחובות הומי אדם, סמטאות ושווקים. אנשים רבים האוחזים בידם כוס פראפה (Frappé), קפה נמס קר מוקצף, או עומדים ליד דוכני מאפים. סמטאות עם בתי אוכל וטברנות, שבצהרי היום מתמלאות סועדים, הנהנים ממאכלי ים, סלט יווני טרי ושאר מעדני המטבח היוני. לעת ערב שרים בכל טברנה לקול תזמורת, החל בנגן בודד ועד תזמורת שלמה. קהל מקומי ועליז, שמדי פעם מפסיק את לעיסתו ומצטרף לשירים, שותה ושר. חוויה אחרת היא "ארוחת ציפורו" (Tsipouro), משקה אלכוהולי בטעם אניס, הדומה בטעמו לראקי הטורקי. נהוג לשתות אותו בחברה, ועל כל הזמנת משקה מגיעים לשולחן מתאבנים טעימים. המשקה יוצר לראשונה בידי נזירים, שחיו על הר אתוס (Athos) הסמוך לסלוניקי במאה ה-14.
 
סיור בסלוניקי הוא גם סיור בחנויות ו- "מסע קניות", אבל גם ביקור בשוק מודיאנו (Modiano) המקורה, שהיה שייך למשפחת מודיאנו היהודית. בעבר היה זה שוק בשר והשוק היחיד בעיר, כיום, מלבד בשר נמצא בו שפע חנויות דגים, תבלינים, דוכנים מכל טוב ומסעדות "פועלים".
 
השיטוט בעיר נעים וקל. מכיכר אריסטוטלוס (Aristotelous) הכיכר המרכזית, הכל במרחק הליכה. לפניכם סקירה של כמה מאתריה המרכזיים של סלוניקי.
 
הפורום הרומאי בסלוניקי, יוון
שרידי הפורום הרומאי בין בתי סלוניקי  (צילום: שלמה צדקיהו)
 
המגדל הלבן
אנחנו יוצאים לסיור בעיר, לאורך הטיילת שעל חוף הים. פה ושם דייג זורק את חכתו, תיירים ומקומיים מטיילים ונהנים ממשב הרוח. מגיעים לסמל העיר - המגדל הלבן (Lefkos Pyrgos).
המבצר המעוגל, 33.90 מטר גובהו, נבנה על ידי העות'מאנים, כחלק מחומת העיר, זמן קצר לאחר שכבשו את אותה בשנת 1430. הוא נבנה כהגנה על החזית הימית, ושימש הן כמבצר והן כחדר משמר ובית כלא. בשנת 1826 טבח כאן הסולטאן בחייליו והמבצר קיבל את הכינוי "מבצר הדמים". בשנת 1866 נהרסה חומת העיר, אך המגדל נותר על תילו.
שמו הנוכחי – המגדל הלבן, ניתן לו בשנת 1890, כשאסיר יהודי שכנע את הרשויות לאפשר לו לצבוע את המגדל תמורת שחרורו מהכלא. בינתיים הצבע כבר אינו לבן, אבל שמו עוד נותר.
 
המגדל זכה גם לשיר בלדינו, שפתם של יהודי יוון:
 
 
לשמיעת השיר בביצוע Pedro Aledo
 
En la mar hay una torre
en la torre una ventana
en la ventana una hija
ke a los marineros yama.
 
Dame la mano, paloma,
para subir a tu nido!
Maldicha ke duermes sola,
vengo a durmir kontigo!
 
Si la mar era de leche
yo m'haria un peskador
pescaria las mis dolores,
kon palabrikas d'amor
 
ליד הים יש מגדל,
ובמגדל חלון.
בחלון בחורה צעירה,
הקוראת למלחים.
 
תני לי ידך, יונתי
לטפס אל קינך.
זהו חטא שאת ישנה בודדה,
אבוא לשכב לצידך!
 
אם הים יהפוך לחלב,
אהפוך לדייג.
אדוג דגים למכאוביי,
עם מילות של אהבה.
 

המגדל הלבן, סלוניקי 
המגדל הלבן, שריד מחומות העיר, היום כבר לא לבן  (צילום: שלמה צדקיהו




פסל אלכסנדר מוקדון
בסמוך למגדל הלבן, ניצב על במת שיש פסלו של המצביא אלכסנדר מוקדון, הכובש הגדול ומייסד האימפריה והתרבות ההלנית. אלכסנדר רכוב על סוסו המפורסם בוצפאלוס (Bucephalus), שפירושו "ראש פר".
האגדה מספרת שאלכסנדר הילד הצליח לאלף את הסוס, שאיש לא יכול היה לו. ואכן, בוצפאלוס הוביל את אדונו למסעות ניצחון, כפי שניבאה האורקל מדלפי (*): זה שירכב על סוס ובראשו סימן שור, יכבוש את העולם.
 
* האורקל מדלפי הוא אורקל שפעל בעיר דלפי, בו דיבר האל מפיה של פיתיה, כוהנת שהייתה ממלמלת דברי נבואה סתומים.
 
פסל אלכסנדר מוקדון, סלוניקי
פסלו של אלכסנדר מוקדון על סוסו בוצפאלוס  (צילום: שלמה צדקיהו)
 
הפורום הרומאי ומסאג' לרגליים
בשנת 1960, בעת הכשרת קרקע לבניית בית משפט, נתקלו הפועלים בשרידי שוק (אגורה) של עיר יוונית עתיקה. בהמשך החפירות התגלה גם פורום רומאי בן שתי קומות, שנוסף בתקופה הרומית . האתר הארכיאולוגי (Greek Agora and Roman Forum) מוקף בנייני מגורים, והיה לב ליבה של העיר היוונית והרומית. הממצא השמור ביותר הוא התיאטרון, המשמש להופעות גם כיום, אך גם שרידי בית מרחץ ובו גומחות המתאימות לרגליים. נראה שאת מכשיר המסג' לרגליים לא המציאו היום...
 
רק לאחרונה, בעת החפירות להתקנת קו מטרו, התגלו ממצאים ארכיאולוגיים נוספים - מעל 12 אלף ממצאים מתקופות קדומות של העיר. יש למה לצפות.
גם המוזיאון הארכיאולוגי בעיר נחשב לעשיר ביותר.
 
עתיקות סלוניקי, צפון יוון
שרידי בית מרחץ והמסאג' הראשון לרגליים  (צילום: שלמה צדקיהו)
 
החומות, המבצר והעיר העליונה
החומה הראשונה נבנתה כבר עם יסוד העיר, אך לאורך ההיסטוריה היא חוזקה שוב ושוב. בשנת 1869 נהרסה רוב החומה, לצורך בניית מזח חדש והתרחבות העיר. כיום רוב שרידיה של החומה הם מהתקופה הביזנטית, אך בחלקים רבים ניתן לראות שימוש משני, כלומר, שימוש בחלקי מבנים עתיקים שהיו זמינים בעיר, כמו אבני שיש.
 
אנו נוסעים לאורך החומה אל העיר העליונה. ניכר שהחומות הן חלק מחיי העיר. הן משולבות בה בצורה הרמונית וחלק מהבתים אף נשענים על קירות החומה.
בדרכנו אנו עוברים בבתי קברות עתיקים. בתי קברות לכל הזרמים בנצרות, לכל הקהילות שחיו בעבר בעיר, ואין בית קברות יהודי עתיק. כבר בדצמבר 1942 החלו הנאצים בהריסת בית הקברות היהודי, כדי להשתמש במצבות לבניית קירות ומדרכות. לקהילה שהייתה הגדולה ביותר והמשפיעה ביותר בעיר אין בית קברות! כמה מהמצבות ניתן לראות במוזיאון היהודי, המספר את תולדות יהודי סלוניקי.
 
אנו מגיעם לעיר העליונה - אנו פולי (Ano Poli), הממוקמת על הגבעות הצפוניות, במקום הגבוה ביותר בעיר, לרגלי מצודת שבעת המגדלים (Heptapyrgion). למעשה יש במצודה עשרה מגדלים. יש להניח שהיא קיבלה את שמה על שם המצודה המפורסמת באיסטנבול - ידיקולה (Yedikule), שהגנה על קונסטנטינופול, ובה אכן שבעה מגדלים. המצודה שימשה כנקודת המשמר העיקרית של העיר העליונה, מקום מושב חיל המשמר העות'ומאני. בסוף המאה ה-19 הפכה המצודה לבית כלא, שהיה בשימוש עד שנות ה-90 של המאה העשרים. מאז שנת 1973 מתבצעות במקום עבודות שחזור ושימור.
התצפית מהמצודה מקסימה כל עין - בתי העיר העליונה עם גגותיהם האדומים, הנמל והים, ובאופק ההרים. כל העיר פרושה מול עינינו.
 
תצפית על סלוניקי מהמצודה
תצפית על העיר מהמצודה  (צילום: שלמה צדקיהו)
 
יהודי סלוניקי
ההיסטוריה היהודית של סלוניקי היא פרק חשוב ועצוב בתולדות העיר. היהודים הראשונים הגיעו למקום כבר בתקופה ההלניסטית, בסביבות שנת 140 לפני הספירה. היו אלה יהודים רומניוטים, שהגיעו מארץ ישראל. בהמשך, החל מגירוש ספרד, הצטרפו יהודים ממגורשי ספרד ומאסיה הקטנה, שבאו בעידוד הסולטנים העות'מאנים.
 
אנו עומדים מול שלט הזיכרון בתחנת הרכבת, ממנה נשלחו היהודים ברכבות בקר לאושוויץ. שלט קטן עליו נכתב: "מוקדש כזיכרון קדוש ל- 50 אלף היהודים היוונים של סלוניקי, שממרץ עד אוגוסט 1943 הועמסו בידי הנאצים על קרונות בקר ונשלחו לאושוויץ-בירקנאו, שם מתו מות קדושים".
 
לפני מלחמת העולם השניה כונתה העיר סלוניקי מדרה דה ישראל (Madre de Israel), כלומר, עיר ואם בישראל. 60 אלף היהודים שחיו בה היוו את הקהילה הגדולה ביותר בעיר, מתוך 140 אלף תושבים. עיר שרוב העסקים בה שבתו בשבת, כולל הפעילות בנמל.
היום יש בעיר קהילה יהודית קטנה בת כאלף איש, המנסים לשמור על הגחלת. פרט לשלט, לאנדרטה ולמוזיאון יהודי קטן, לא נשאר זכר לקהילה הגדולה והחשובה של סלוניקי.
 
פסל לזכר יהודי סלוניקי, צפון יוון
פסל זיכרון ליהודי סלוניקי, הקהילה הגדולה בעיר לפני השואה  (צילום: שלמה צדקיהו)
 
המוזיאון היהודי
המוזיאון היהודי של סלוניקי שוכן בבניין מרשים, ששרד את השריפה שזרעה הרס עצום בשנת 1917. בעבר שימש הבניין את "בנק אתונה", שהיה שייך ליהודי, וכן מערכת של עיתון יהודי. הבניין שופץ בשנת 1977, השנה בה נבחרה סלוניקי כבירת התרבות של אירופה. בקומת הקרקע אבני מצבות ישנות, וסדרת תמונות של בית הקברות היהודי כפי שצולם בשנת 1914. בקומה מעל, מוצגים המלמדים על ההיסטוריה הארוכה של גלות חשובה זו.
 
הנצחת יהודי סלוניקי בסלוניקי
שלט זיכרון בתחנת הרכבת לחמישים אלף יהודי סלוניקי שניספו בשואה (צילום: שלמה צדקיהו)
 
כנסיית דימיטריוס הקדוש
בסלוניקי כנסיות אורתודוכסיות רבות. אנו ביקרנו בכנסית דימיטריוס הקדוש (Hagios Demetrios), פטרון העיר. דימיטריוס נולד בסלוניקי, שהיתה עיר חשובה באימפריה הרומית, למשפחה רמת מעלה, במאה השלישית לספירה. הוא קיבל עליו את הנצרות שהייתה אסורה על ידי השליטים הפאגנים, ואף היו לו תלמידים. בהיותו בן למעמד הגבוה, הוא קיבל דרגה צבאית גבוהה ונבחר לשמש כמושל נפת תסיליה. עד מהרה התגלה סודו האסור והוא הושלך לכלא ושופד למוות. האגדה מספרת כי עוד לפני מותו הוא עשה נפלאות, אבל שנים לאחר מותו החלו להתחולל ניסים סביב קברו.
 
הכנסייה נבנתה על קברו כבר במאה הרביעית, במקום ששימש כבית מרחץ רומי. במשך השנים נבנו עוד ועוד נדבכים. הכנסייה הוכרזה על ידי אונסק"ו כאתר מורשת תרבות. היא עשירה בשכיות חמדה, עושר רב מכל עבר והרבה זהב.
הכנסייה נהרסה מספר פעמים וניזוקה קשה בשריפה שפגעה בעיר ב-1917. בשנת 1948 נבנתה מחדש על פי התוכניות המקוריות.
 
כמנהג הנוצרים האורתודוכסים, עוברים המאמינים בין תמונות הקדושים, ממלמלים דברי תפילה ורוכנים ומנשקים כל תמונה ותמונה. במרתף הכנסייה, החלק העתיק, מצאנו אבן עם מה שנראה לנו כאותיות בעברית, אולם יתכן כי הדמיון הוא בעיני המתבונן.
 
כנסיית דימיטריוס הקדוש, סלוניקי כנסיית דימיטריוס הקדוש, סלוניקי
כנסיית דימיטריוס הקדוש ואבן שנמצאה בה, עם כיתוב הנדמה כאותיות עבריות  (צילום: שלמה צדקיהו)
 
לחיי הביקור הבא בסלוניקי
עתה התפננו לשיטוט בעיר. מה שנראה במבט ראשון כעומס ללא סדר, מתגלה כבתים בשפע של סגנונות: ניאו-קלאסי, רנסאנס, בארוק, אר-נובו, בתים בסגנון עות'מאני, מסגד עם קווים בסגנון מורי, ועוד סגנונות אקלקטים (עירוב של מספר סגנונות). הרבה מרפסות עם עציצים, פרחי בוגונוויליה וכביסה תלויה על חבלים. בקומות הקרקע שפע חנויות, חלקן נראות כאילו לא שינו את פניהן משנות ה-50 של המאה הקודמת, חלקן מודרניות.
כיכר אריסטוטל רחבת הידיים מוקפת בתי קפה, שולחנות ערוכים בחוץ ובחלון הראווה תצוגה מגרה של דברי מאפה. די לשבת בכיכר ולהביט על ההולכים ושבים.
 
סלוניקי היא ערב רב של סגנונות, רחובות רחבים, סמטאות צרות, שווקים ואתרים. סלוניקי היא עיר של אנשים מסבירי פנים, ששמחים לעזור, לשאול, לשתף, ואפילו "לתרום" לנו כרטיסי אוטובוס, כשהתברר שאין לנו מטבעות... כבר שכחנו את הזמנים שאנשים אינם משדרים ניכור.
עתה, כשישאלו אותי "מה יש לך עם סלוניקי?", אוכל להבטיח בבטחה שמה שהיה לא הספיק ואני מצפה לבקר בה שוב!
* הכותבת היתה אורחת חברת השטיח המעופף.

תמירה צדקיהו-חסון אודות הכותבת
תמירה צדקיהו-חסון, בעלת תואר ראשון בהיסטוריה ובמזרחנות ותואר ראשון ושני בעבודה סוציאלית. במשך שנים שילבה הדרכת טיולים עם עבודתה, וכיום מעדיפה לטייל באופן פרטי ולכתוב. כותבת במגזין טבע הדברים.

לקריאת כתבות נוספות של תמירה.






מספר צפיות: 9820


שלום אורח
 

מרכז ההזמנות
יוון