הפיליפינים - גן עדן באי הנופש בורקאי

הכתבה מעניינת? שלחו אותה בדואר למי שתרצו

הקש בתיבה את רצף האותיות המופיע למטה:

גן עדן באי הנופש בורקאי

אסיה: המזרח הרחוק - יעדים

אי הנופש בורקאי - גן עדן פיליפיני
מאת: עופר לפלר 

אי הנופש בורקאי, כה שקט, כה דומם, כה מיוחד, שנדמה לפעמים שהכול עצר מלכת כדי שנוכל לחזות ביופיו השליו. אני מסיים את יומי השביעי כאן, או אולי זה יומי השמיני, ומרגיש כאילו נגעתי במשהו בתול ביופיו ואין לי מושג באיזה יום אני בכלל. אולי תגידו "הילד התחרפן", או תגידו "אכל פטרייה", אבל לא!! פשוט יופיו של המקום מייצר את הבלבול הזה.

 מפרשית (צילום: משה שי)
 

 
האי בורקאי (Boracay) הוא אחד מאותם 7,100 איים השייכים לפיליפינים, אבל יש בו משהו אחר. כבמטה קסם אתה מתאהב בחול הלבן והבתולי, בעצי הקוקוס הנושקים לקו המים, בגווני המים המשתנים בתאורת היום ובעיקר מאווירת הרוגע הפושטת בכל אברי גופך. אני יודע, יגידו יש מקומות יפים מבורקאי, יש שיגידו "כך הרגשתי בקוסומוי או בחופים ובאיים האחרים של תאילנד", ובכל זאת בורקאי מיוחדת. מי שהיה כאן לפני עשור, או אפילו פחות, לא יזהה את האי שהפך למרכז תיירותי, אבל לא מהסוג המעצבן. באחד המדריכים שקראנו היה כתוב כי אין כבישים באי! אז יש מעין אוטוסטרדה. יש כאן כביש ראשי, כמה צירי רוחב, בהם ניתן להגיע מחוף לחוף. את הכבישים ממלאים המוני טרייסיקל ואופנועים, אבל לכל אלה אסור בתכלית האיסור להגיע לחוף.
 
החוף ורחוב החול הראשי שלצידו, יושבים על רצועת החוף הבתולית. אפילו הקניון, או "המול" כפי שהם מכנים זאת, זה כמה רחובות עם חנויות למזכרות ומסעדות המגישות את כל סוגי המאכלים (חוץ מחומוס). הוא אינו מקורה וללא בטון או מדרכה.
 
מאז שכתבתי את המשפט הזה על החומוס עברו להם כמה ימי סטלבט ונמצא גם החומוס המיוחל במסעדה יוונית. זה לא חומוס של "מי ומי" או "טעמי" או "אשכרה", אלא חומוס יווני, שיום אחד הוא דליל ויום אחד הוא סמיך, אבל הוא מוגש עם פיתה ושמן זית. עברנו ימי עבודה קשים במימי המפרץ של בורוקאי. מה לומר? יום אחד הקדשנו לטיסה בשמי האי, 15 דקות קסומות של טיסה במסוק 'רובינסון' ללא דלתות, עם טייס פיליפיני ונוף מרהיב, בעיקר של צבעי המים. יום אחד שכרנו קטנועים וגילינו פינות חמד הנסתרות מעיני התיירים. אפילו עזרתי לפרוק סירה שהביאה עשרות שקים כבדים של חולצות "טי" (אני סחבתי שק אחד וכמעט נשתלתי באדמה). בקיצור ימי עבודה קשים.
 
חוף גן-עדן (צילום: משה שי )
 
סדר יום
לאי בורקאי יש מחזור חיים יומי משל עצמו, המתחיל עם אור ראשון בערך בשעה 05:40. בשעה זו יש כבר ילדים פיליפינים במימי המפרץ שצבעו טורקיז. הילדים שבמים מוסיפים לו נקודות שחרחרות ועליזות. בערך ב-06:30, כשאני יוצא לרוץ, מתחילים בעבודות הגירוף של שביל החול האפור/לבן שבין בתי הקפה, המסעדות ובתי המלון, עד לקו עצי הקוקוס (בערך חמישה מטרים רוחבו). הגירוף בין עצי הקוקוס עד המים נעשה כמלאכת אומנות (גרפיקה). זו רצועת חוף של עד כ-15 מטר, תלוי בגאות ובשפל, וכשאני רץ אני מותיר עקבות טריים של נעלי 'נייק'. בדרך חזרה כבר אפשר לראות את הסוחרים הפותחים את החנויות וכאלה התולים את מרכולתם על העצים - בעיקר מזכרות לתיירים. המזכרות הן בעיקר פנינים ושאר מלבושים ועדיים, שיזכירו לכם לעולם את האי. יש כאן אינספור ציירי גוף, החל מקעקועי אמת ועד צבעים כמו של חינה על הגוף.
 
החל משעה 08:00 כבר אפשר להבחין בראשוני התיירים הנעים בין חנויות המזכרות לבתי הקפה והמסעדות. אחרי ארוחת הבוקר כל אחד מהתיירים פונה לספורט הימי החביב עליו. יש למעלה משלושים מועדוני צלילה, עשרות בננות נגררות, מצנחי רחיפה, סקי, אופנועי ים, הפלגות מסביב לאי ומאות מיטות שיזוף. בין מיטות השיזוף עוברות מסז'יסטיות מקצועיות (לא, לא לצרכי מין), עלמות חמד אשר נעות עם סלסילות פירות טרופיים ומציעות את מרכולתן. ציידי התיירים מציעים את כלל גווני השייט השונים. על השביל (שהוא המקום היחידי בו המותר להם להסתובב) עשרות סוחרי פנינים, שעונים ועוד כל מיני מוצרים שונים ומשונים. היפה הוא שאסור להם להציק לך על רצועת החוף. אחת לשעה אתה גם יכול לשמוע את מוכר הארטיקים.
 
לקראת הצהריים מתחילים להתחפף מהמים וממיטות השיזוף וכולם פונים לפעילות קולינרית, מי לארוחות ומי לרביצה על מיטות השיזוף ובחדרי המלון המרובים. בין 14:00-16:00 שקט ודממה על האי. אין תנועה כולם ישנים. באזור הכביש הראשי, שתמיד פעיל ורועש, נראה כאילו הכול נעצר לו לסיאסטה.
 

סייסטה בחוף (
צילום: משה שי )
 
אחרי 16:00 מתעוררים לחיים. יש תנועה בלתי פוסקת עד החושך. התנועה נעשית בין הרחוב/טיילת לבין חוף הים, כשאתה מלווה במוזיקה (לא צעקנית). כל כמה עצי קוקוס משתנה אופי המוזיקה, כי על הגזעים תלויים הרמקולים של המסעדות ובתי המלון. חצי שעה למקלחת, התייפייפות ויציאה לסיבוב במרכז המסחרי הפתוח ולסיבוב בין שלל המסעדות. אצלי החלפת הבגדים היא בין המכנס קצר של השחייה למכנס קצר אחר ומציאת "כפכפי אילת" (לא שצריך).
 
החלק הכי קשה והמרכזי מתרחש כל יום בערך באותה השעה. קרוב לשעה 16:30 אנו מתקבצים יחד עם המוני אדם, מכל הצבעים והתצורות ומשלל היבשות והעמים, על רצועת חוף של כשלושה קילומטרים, ומתחילה מעין תזוזה לקראת שקיעה. עשרות מפרשיות במגוון צבעים פושטות על רצועת החוף ואוספות אליהן את הזוגות הרומנטיים. כמה מצנחי רחיפה באוויר וזו תמונה הדומה לפלישה לנורמנדי. אבל השמש זוחלת אט-אט למגע קסום עם המים. בכל יום השקיעה נצבעת בגוונים אחרים, וכשהיא נצבעת בגוון אדום זה מחזה מרגש ומרהיב. זו תמונה שלא ניתנת לתיאור ולא לצילום. ענני נוצה נצבעים בגוונים של כתום ואדום בוהק. זה כנראה סוף העולם.
 

מפרשיות בשמש השוקעת בבורקאי (צילום: יובל נעמן)
 
חיי הלילה של בורקאי
ב- 22:30 מתחילים חיי הלילה עד לפנות בוקר. שני מועדונים מרכזיים - האחד על הכביש הראשי, המרוחק כקילומטר מאזור המלונות המרכזיים, נקרא GOGO, והשני נמצא על הטיילת שבחוף, נקרא Sumer-Place. כך שמי שרוצה פיק-אפ מוזמן לכאן.
לא שחסר מה לדוג במהלך ההליכה על הטיילת הזו. האי מאופיין במאות יפיפיות מכל העולם, בעיקר פיליפיניות המחפשות את מזלן עם התייר שאולי יגשים להן את החלומות מעבר לים. אין כאן הרבה זנות מקצועית, כי המשטרה שולטת כאן ביד רמה. כל הזמן אתה רואה-לא רואה אותם ויש תחושה של ביטחון ברמה של השארת ציוד על מיטות השיזוף. אין בכלל פושטי-יד על החופים. השקט והשלווה ניתנים לך מתוך הבנה של פרנסי הישוב בעוצמה הכלכלית של האי הזה ועל כן הוא מאובטח היטב. בתחילת הערב יש סיור "אלים" של כל צוות המשטרה, המונה כמה עשרות, והם נעים מקצה לקצה ברגל כמו ביישור שורות בצבא. כשקניתי ארטיק התחנן המוכר שאתן לו את נייר העטיפה, כי אם היא תתגלגל בחוף או על השביל הוא ייקנס בסכום של 500 פזו. כל רוכל או רוכב טרייסיקל מסומן בתעודה מזהה על הצוואר וחולצה המשייכת אותו לעבודתו, כך שאין 'חאפרים' כלל.
 

מפרץ בבורקאי (
צילום: משה שי )


 
סערה טרופית
בשעה זו בה אני כותב, מתחילה סערת ברקים שנכנסת מעל למפרץ. עוד מחזה מרהיב: המים מוארים באורם של הברקים. אני יושב על המרפסת בחדרי, מעל לרחוב, כחמישה שישה מטרים מעצי הקוקוס ושלושים מטרים מהים. סערת הברקים מביאה גשם זלעפות. כולם רצים עם צלחות עמוסות כל טוב ועם כלי האוכל, מחוף הים היישר לאזור המסוכך של המלון. הנה באה שוב סערה טרופית נפלאה. כמה חם ככה רטוב עכשיו. זה החן של האזורים הטרופים האלה ומזלי שאכלתי ארוחת ערב מוקדמת היום.
 
אגב, הדבר הכי קשה להסרה כאן זה החול מהרגלים, אז, מי שסובל מלישון בארגז חול, שיביא איתו שואב אבק קטן. למה נזכרתי בזה פתאום? כי אני שוכב על מיטתי וכל ניסיונותיי להסיר את גרגירי החול העקשנים נכשלים כרגע. אמצא אותם שוב בין הסדינים הלבנים באמצע הלילה, זה יביא לי את הג'ננה וכמידי לילה אמצא עצמי דופק על המזרן מתוך כוונה להרחיק את הגרגירים החורקים.
 

החול הלבן של החוף הלבן (
צילום: משה שי )
 
אוכלוסיית האי
הזרים הרבים שיש כאן הם בעיקר מלוכסני העיניים המכונים בעברית "סינים". איזה כמות! כמו ארבה הם פושטים על האי הזה. זו תיירות מאוד עשירה. הם נעים בחבורות חבורות וכמות היפיפיות ביניהם גבוהה. הסתובבתי בסין כחודש ולא ראייתי כל כך הרבה סיניות יפות כמו כאן. האוכלוסייה השנייה הפוקדת את האי הם הדרום-קוריאנים. סוגרים את הרשימה (בהמוניהם) המזדקנים הלבנים, מכל הגילאים, הגוררים אחריהם נערה/אישה, עלמת חמד בגודל זערורי מהפיליפינים. כל לבן המכבד את עצמו באי תלויה לו כקולב עלמה פיליפינית, בדרך כלל מהמעמד הנמוך (על פי צבע עורה). הן לבושות במיטב המחלצות (כי הלבן התורן הוא במתכונת של כספומט), או בגד ים זערורי, והן מתנהגות כפריץ שבא לכפר.
 

ילדות פיליפינית (
צילום: משה שי )
 
איפה נמצא גן העדן הזה?
האי בורקאי הוא אי זעיר, הסמוך לצפונו של האי פנאי – באיי וויזייה המערביים שבמרכז הפיליפינים. ההגעה לאי דרך המצר הזעיר המפריד את האי מפנאי, בסירה מ- Caticlan jetty port.
אפשר להגיע לפנאי במעבורת ממנילה, או בטיסה לשדה התעופה  Kalibo International Airportבעיר קאליבו, כמו גם לשדה התעופה Godofredo P. Ramos Airport בעיר קאטיקלאן (Caticlan).
 
 
בורקאי במרכז הפיליפינים ומפת האי הזעיר
 
 
אודות הצלם:
משה שי, צלם עיתונות כשלושים שנה, עצמאי, מצלם עבור "ידיעות אחרונות" ועיתונים רבים נוספים בארץ ובעולם. צלם מערכת של המגזין "מסע אחר". משמש גם כמדריך טיולים, מטייל ותיק  ומרצה על מסעותיו בעולם.

עופר לפלר
 
אודות הכותב
עופר לפלר, חובב טיולים מושבע, הספיק לבקר ב- 40 מדינות (ועוד היד נטויה). בעבר הדריך בבית ספר שדה עין גדי וכיום הוא יועץ תקשורת ומשברים וכן יועץ טיולים. כתב את הספר 'מסע באמצע החיים הרפתקה אוסטרלית'. 
דוא"ל ofer.lefler@gmail.com

לקריאת כתבות נוספות של עופר.






מספר צפיות: 17896


שלום אורח
 

טיול לאלסקה וקנדה
טיולי חורף ביוון
שייט לאנטארקטיקה
המומחים לתאילנד