קרואטיה: דוברובניק - שירה באבן

הכתבה מעניינת? שלחו אותה בדואר למי שתרצו

הקש בתיבה את רצף האותיות המופיע למטה:

דוברובניק – שירה באבן

סולו בלקן

דוברובניק – שירה באבן
מאת: ליאור בר

כשעמדתי לראשונה מול חומות העיר העתיקה של דוברובניק, בדרום קרואטיה, עלה בזיכרוני שיר קצר ששמעתי פעם:
שירה וארכיטקטורה הן בעצם אותו הדבר
שירה היא ארכיטקטורה של מילים
וארכיטקטורה היא שירה באבן
 
כוונת המשורר (ששמו, דרך אגב, שמעון פרס) מתבהרת ונעשית מוחשית כשנכנסים לתוך העיר עצמה ומשוטטים נפעמים בין בתים, ארמונות וכנסיות. אלו כולם שיר הלל מתמשך לאמנים, ארכיטקטים, סתתים ופסלים, שיצרו את שכיית החמדה הנפלאה ביותר לאורך החוף המזרחי של הים האדריאטי.
 
דוברובניק, קרואטיה
גגות דוברובניק - ארכיטקטורה שהיא שירה באבן   (צילום: רמי בן בסט)
 
אולם דוברובניק היא לא רק ארכיטקטורה ובניינים מרשימים. למעשה יש בה כל מה שאפשר לבקש מעיר ים-תיכונית, או נכון יותר ים-אדריאטית (האדריאטי הוא שלוחה של הים התיכון): מפרצי ים קסומים בצבע טורקיז, צוקי קארסט תלולים המשתפלים בדרמטיות אל עבר הים, איים סמוכים הטובלים בצמחיית ירוק עד, יין אדום משובח, שפע מאכלי ים מגוונים וטריים, קפוצ'ינו כמו באיטליה, אנשים ובעיקר אנשים מדהימים ביופיים, בגובהם ובגזרתם.
כל הדברים הנפלאים הללו הפכו את דוברובניק לאחת הערים המרתקות ביותר באירופה, שתושביה ממזגים בתוכם מזג ים תיכוני, השפעות איטלקיות, מראה סלאבי ושפה קרואטית.
 
מפת דוברובניק, קרואטיה
מפת העיר העתיקה של דוברובניק   (להגדלה)
 
 
עלתה מן הים
דוברובניק נוסדה על ידי פליטים לטינים, במאה השביעית לספירה, על כף יבשה הבולט מן החוף ומתנשא כמה עשרות מטרים מעל הים, תוך שהוא יוצר מפרץ נוח להקמת נמל טבעי. ואכן, בתחילת האלף השני לספירה הפכה דוברובניק למרכז סחר ימי אזורי, שחשיבותו הלכה וגדלה עד תור הזהב שלה, בין המאות 17 – 15.
באותה תקופה מנה צי העיר, שהייתה למעשה רפובליקה זעירה, כ- 200 אוניות סוחר, ששינעו סחורות ומטענים מהמזרח הרחוק והקרוב אל אירופה. מכאן מקור עושרה ועוצמתה של "הרפובליקה של רגוזה" (שמה העתיק של דוברובניק), שמנהיגיה הצליחו, באומנות הדיפלומטיה, לקיים אותה כמדינת ננס עצמאית, בין שתי המעצמות האדירות שהתכתשו ביניהן באזור באותה תקופה: האימפריה העות'מנית, שכבשה כמעט את כל הבלקן, והאימפריה הונציאנית, ששלטה בים האדריאטי ובערים סביבו.
 
דוברובניק, קרואטיה
דוברובניק - עלתה מן הים   (צילום: רמי בן בסט)
 
חביבות מלווה בחיוך רחב
במאה העשרים שוב הפכה דוברובניק למעצמה אזורית, אך הפעם בתחום התיירות.
בסוף שנות ה- 70 (תקופת השיא של ענף התיירות בעיר) הגיעו אליה כמיליון תיירים מידי שנה, בהם שועי עולם, רוזנים, אמירים מהמפרץ הפרסי וראשי ממשלות.
גם הקשר הראשוני שלי עם העיר היה בנסיבות תיירותיות, כשהגעתי אליה בקיץ 2000 כמדריך תיירים. אחד הדברים הראשונים בהם נתקלים הוא חביבות המקומיים, בעיקר אלה המועסקים בענף התיירות. כולנו יודעים שהישראלים אינם בדיוק התיירים הנוחים והסבלניים ביותר, ולמרות זאת לא פעם מצאתי את עצמי משתהה ונפעם מול השתדלות המקומיים לרצות ולהשביע את רצון מטיילי, ותמיד ברוח טובה, בנעימות ובחביבות מלווה בחיוך רחב. 
 
הנמל, דוברובניק, קרואטיה
הנמל העתיק של דוברובניק    (צילום: רמי בן בסט)
 
חיילי המילואים של דוברובניק
כל מוקדי העניין החשובים של דוברובניק נמצאים בתחומי העיר עתיקה. מרבית המבקרים נוהגים להתחיל את הסיור בשער פילה, בו ניתן להתרשם מקרוב מהחומה האדירה המקיפה את כל העיר העתיקה, לאורך שני קילומטרים. החומה החלה להיבנות בימי הביניים ומאז הלכה ועובתה, על ידי התושבים המקומיים, שהקדישו בתקופות מסוימות מעין שלושה "ימי מילואים" שנתיים לצורך תחזוק ושיפוץ החומה. קירות האבן המתנשאים לגובה של 25 מטר ובעלי עובי של 6 מטרים במקומות מסוימים, מהווים למעשה את השריד העתיק ביותר של העיר הימי ביניימית, שלא נהרס בפגעי הטבע (רעידות אדמה) והאדם (מלחמת האזרחים של שנות ה- 90).
כיום משמשת החומה כטיילת, המהווה את אחד משיאי הסיור בעיר העתיקה, כשההליכה לאורכה יוצרת אין סוף נקודות תצפית, בהן נחשפים עוד צריח, עוד כנסיה ועוד סמטה ציורית המוסתרת עם צמחיית נוי ופרחי הורטנזניה, האהובים על המקומיים.
 
מיד לאחר שחוצים את גשר העץ התלוי שבשער פילה (בעבר הורם הגשר בשעות הערב), המוביל לתוך העיר העתיקה, מבחינים במפת "הפגיעות של העיר". המפה מתעדת את כל סמני פגיעות הפגזים, שנחתו על העיר בתחילת מלחמת האזרחים (1991) והעלו אותה בלהבות. כיום לא תבחינו כמעט בסימני הפגיעות, מכיוון שלאחר המלחמה אונסק"ו (ארגון התרבות, חינוך ומדע של האו"ם), שכלל את העיר ברשמית האתרים שתחת חסותו, נרתם לסייע לה בשיפוץ ושחזור חזיתות מבנים, גגות וכיכרות.
 
דוברובניק, קרואטיה
הרחוב הראשי של העיר העתיקה, רחוב סטרדום    (צילום: רמי בן בסט)
 
 
הורדת חולצה כסגולה לשנה מבורכת
לאחר שחוצים שער נוסף (פנימי), מגיעים לתחילתו של הרחוב הראשי של העיר, רחוב סטרדום, שהוא למעשה תעלת מי ים לשעבר שיובשה במאה – 13. בכך חוברו שני חלקי העיר: רגוזה הלטיני ודוברובניק (שפירושו חורשת עצי האלון) הסלאבי.
בתחילת הסטרדום נמצא המנזר הפרנסיסקני, שזוכה לפופולריות רבה בקרב מבקרים, בשל בית המרקחת שבתחומו, הנחשב לשלישי העתיק ביותר באירופה ופועל ברציפות משנת 1317. לא תוכלו לפספס את המנזר, בזכות חבורות התיירים והמקומיים המתגודדים סביב "אבן המזל" - אבן בגובה מטר מעל פני השטח, הבולטת מתוך כותל המנזר הפונה אל הרחוב הראשי. לפי המסורת המקומית כל אדם שהצליח לעמוד על אבן המזל, להוריד את חולצתו ולהחזירה מבלי ליפול מהאבן, צפוי לשנת מזל והצלחה. לרוב רק נערים צעירים וגמישים מצליחים לעמוד במשימה החמקמקה, וזאת בגלל זווית השיפוע של האבן המהתלת בכל אלו המנסים לעמוד עליה.
 
הסטרדום, עמוד השדרה של העיר העתיקה, משמש כיום כמדרחוב מסחרי, בו מרוכזים מגוון חנויות, גלידריות, מסעדות, בתי קפה וגלריות. המקומיים נוהגים להלך ברחוב בין השאר כדי לראות, להראות ולהתעדכן ברכילות טרייה מפי מכרים. בסופי שבוע, כשמספרם עולה על מספר התיירים ברחוב, אפשר להבחין בתכונות הפיזיות המרשימות שלהם (בעיקר הגובה), המאפיינות אוכלוסייה סלאבית– קרואטית. אני מקווה שיסלחו לי הקוראות הפמיניסטיות, אבל אי אפשר שלא לציין את העובדה שהמין הנשי בעיר הוא המעניין יותר, אולי בשל העובדה שקשה להחליט האם הנשים בדוברובניק גבוהות יותר, חטובות יותר או יפות יותר.
 
המנזר הפרנסיסקני, דוברובניק, קרואטיה
המנזר הפרנסיסקני    (צילום: רמי בן בסט)
דרך מקורית להפחיד נערים
באחת הסמטאות היוצאות מהסטראדום סמוך לכנסיית סנט רוק, ישנה כתובת גרפיטי ביזארית משנת 1597 (הנחשבת לאחת העתיקות באירופה) האומרת: "אתם שמשחקים כאן לכו לשלום וזיכרו שיום אחד תמותו". כנראה שאחד מנזירי הכנסייה ניסה בדרך מקורית להפחיד נערים ששיחקו כדורגל והחרידו את שלוותו.
 
תמימותו של הנזיר מתחברת היטב להוויה המקומית, בה פשע ואלימות הם עדיין מחזה נדיר ביותר, ועל כך יעיד הסיפור הבא ששמעתי מפי המקומיים:
לפני שלוש שנים רצח אדם מעורער בנפשו נער, ששיחק עם חבריו כדורגל מתחת לביתו של הרוצח. שוטרי העיר אובדי העצות הזעיקו בלש מיוחד מעיר הבירה זאגרב, כדי שזה יסייע בידם לזהות את סוג האקדח בו השתמש הרוצח, באמצעות בחינת נקבי הירי שזיהו השוטרים בגופת הנרצח. הבלש שהגיע מזאגרב בחן את הגופה, נתן מבט של בין זלזול לרחמים בשוטרים המקומיים, ואמר: "הנער נרצח על ידי סכין ולא אקדח".
שלומיאליות השוטרים בסיפור, מעידה עד כמה אנשי החוק בעיר אינם ערוכים להתמודד עם מקרי פשע מסוג זה.
 
העיר העתיקה, דוברובניק, קרואטיה
הסטראדום, הרחוב הראשי בעיר העתיקה של דוברובניק   (צילום: אלכס שצ'וקין)
 
ספרי תורה שהוחבאו
אולם לא תמיד היו תושבי העיר תמימים ו"צמחונים". בתקופות מסוימות נהגו תושבי דוברובניק ביד קשה ביהודי העיר. גם בדוברובניק הוקצה ליהודים רחוב ששימש כ"גטו יהודי", במאות 18 – 16, שבמהלכן התגוררו רק בו כל תושבי העיר היהודים.
כיום הרחוב, שעדין נושא את השם רחוב היהודים (Zudioska ulica),הינו סמטה מסחרית ללא סממנים יהודים, מלבד בית הכנסת שנבנה במאה ה- 16 ונחשב לאחד העתיקים באירופה.
בית הכנסת שעוצב בסגנון ספרדי (קהילת היהודים בעיר הייתה מעורבת), מציג אלמנטים ספרדים-מוריים, כמו שבכות עץ, הקבועות בקירות המבנה, שנועדו לשמש כפרגוד המסתיר את עזרת הנשים, וכאן משמשים כאלמנט אומנותי בלבד. מאחורי חלק מהשבכות נחפרו במהלך מלחמת העולם השניה גומחות סודיות, בהן הוחבאו ספרי התורה מפני הגרמנים שכבשו את כל קרואטיה.
 
לאחר מלחמת העולם השנייה, במהלכה הושמדה מרבית יהדות קרואטיה בידי הנאצים והקרואטים בני בריתם, הצטמצמה הקהילה בדוברובניק, והיא מונה כיום כ- 60 נפש בלבד. היהודים בעיר אינם מקיימים חיי קהילה ואפילו בבית הכנסת כבר לא מתקיימות תפילות ואירועים משותפים, אולם הוא נמנה עם חמשת המוזיאונים של העיר ומנוהל על ידי אחת מבנות הקהילה היהודית.
 
רחוב היהודים, דוברובניק, קרואטיה
סמטת רחוב היהודים בדוברובניק   (צילום: רמי בן בסט)
 
צלצול הפעמונים בכיכר המרכזית
לאחר שיורדים מרחוב "היהודים" חזרה לרחוב הראשי, "נופלים" לכיכר המרכזית של העיר, בה מרוכזים מבני הציבור החשובים, שמרביתם מתקופת הרנסנס: כנסיית סנט בלייז (Saint Blaise) על שם הפטרון המגן של העיר, ארמון ספונזה (Sponza), ששימש במקור כבית המכס, בית העירייה ותיאטרון העיר.
המגיע לכיכר בדיוק בשעה עגולה, ישמע את צלצול פעמוני מגדל שעון העיר, כשלאחר שלוש דקות, הפתעה... צלצול נוסף. הצלצול המיותר, כביכול, נועד להזכיר לתושבים שלא יעזו לאחר לפגישותיהם בכיכר העיר ביותר משלוש דקות (דבר שנחשב להשפלה גדולה כלפי הממתין), הזמן המרבי הנדרש להגיע לכיכר מכל מקום בעיר (מרגע הצלצול הראשון).
במרכז הכיכר נמצא עמוד הקלון שאליו היו נקשרים לכמה שעות, בתקופות מסוימות, אנשים שביצעו פשע כנגד הרפובליקה. כיום הדבר היחידי שנקשר על ראש העמוד הוא דגל פסטיבל הקיץ של העיר, המתקיים בחודשים יולי-אוגוסט מידי שנה. 
  
בסמוך לכיכר שוכן ארמון הרקטור, התואר השמור לשליט העיר-רפובליקה. זהו המבנה המרשים והמפואר ביותר בדוברובניק, שהוקם במאה ה- 15 ושימש בעיקר כבית המגורים של שליטי העיר. כיום נחשב הארמון כמוזיאון החשוב ביותר של דוברובניק, בו ניתן להתרשם מהעושר וההוד של המקום, המשקף במידה רבה את עוצמת הרפובליקה בימי זוהרה.
 
אם התחלתם לאבד כיוונים בתוך הסמטאות וגודש המבנים, זהו הזמן להביט על העיר מזווית אחרת, באמצעות טיפוס אל חומת העיר וצעידה לאורכה סביב העיר. הצבע הדומיננטי, שלוכד מיד את העין, הוא אדום עז של רעפים גליים, המכונים "רעפי הירך". השם דבק בהן בגלל צורתן, כמעין שוקת או חצי חבית, שבמקור הוכנו מאדמת סחף שנוצקה על ירכי גברים קרואטים מסוקסים.
לרגלי החומה, בצד הפונה אל הים, בין הצוקים ולשונות הגלים, "מתחרדנים" להם מקומיים על פלטות שיזוף עשויות בטון. חלקם, ובעיקר חלקן, מסתפקים בלבוש סמלי בהחלט, ואיש אינו מתרגש מכך, שכן אלו מחזות נפוצים לאורך כל חופי מדינות יוגוסלביה לשעבר, הידועות בתרבות הנודיזם (זווית ייחודית של התופעה זכתה להתייחסות בסרט היוגוסלבי המפורסם יופיו של החטא).
 
דוברובניק, קרואטיה
כנסיית סנט בלייז, הפטרון המגן של העיר    (צילום: רמי בן בסט)
 
תבלינים ופיקניק בנמל העתיק 
בחלקה הדרומי של דוברובניק שוכן הנמל העתיק (Gradska Luka), שנראה מנומנם ושלו לעומת ימי בחרותו במאה ה- 17, אז הוא נחשב לאחד הנמלים השוקקים ביותר באירופה. ברציפיו נפרקו מידי יום תבלינים: כורכום קינמון וציפורן, שהובאו מאיי אינדונזיה והודו, בדי משי ושיפון מסין, ואבני אודם וירקן מבורמה.
 
כיום, בעונת התיירות, הופך שוב הנמל להיות שוקק חיים, כשספינות קטנות ויאכטות צבעוניות מציעות לתיירים הפלגות קצרות לעיירות חוף סמוכות או לאיים הקרובים. ספינת "שודדי הים" של ניקו, היא היאכטה האטרקטיבית ביותר, בגלל מבנה העץ המיוחד, בעל החרטום הקטום, אישיותו החביבה של ניקו ו"הדיל" המיוחד המכונה "פיקניק איים".
הפיקניק, לאורך יום שלם של הפלגה, במהלכה עוגנים בשלושה איים קטנים, כולל גם ארוחת צהרים. בכל עצירה אפשר ליהנות משחייה במפרצים נחבאים ולסייר בכפרי דייגים.
 
ממול למזח הנמל, בולט מעל קו המים מבנה מוארך, הבנוי ממספר אגפים, הנקרא "קרנטינה" (מהמילה ארבעים באיטלקית). זהו מתקן בידוד, בו נאלצו לשהות מלחי האוניות במשך 40 יום, לאחר ששבו מארצות המזרח האקזוטיות, כדי לוודא שהם אינם נושאים בגופם מחלות העלולות להתפרץ בעיר ולגרום למגיפות קטלניות. החוק הקשוח (נסו לדמיין את המלח האומלל, שלא ראה את אשתו וילדיו שלושה חודשים, ועוד נאלץ לשהות במתקן הבידוד 40 יום מול ביתו לפני שיפגוש אותם) הוכיח את עצמו, כך שמעולם לא פרצה בעיר מגיפה קטלנית.
כיום משמש חלק מהמבנה כאכסניה של להקת לינג'ו, להקת הפולקלור המקומית של העיר דוברובניק. אצל רבים מאיתנו צמד המילים "להקת פולקלור" הוא שם נרדף למלכודת תיירים, בה שועממנו עד מוות על ידי מספר רקדנים, בינוניים ומטה, במחרוזת ריקודי עם חסרי כל דמיון והשראה. אולם זהו לא המקרה בדוברוברניק. להקת לינג'ו נחשבת לאחת הלהקות המרתקות, המקצועיות והוירטואוזיות מבין להקות מדינות יוגוסלביה לשעבר.
 
נמל דוברובניק, קרואטיה
הנמל העתיק, הפלגות לעיירות חוף ואיים סמוכים    (צילום: אלכס שצ'וקין)
 
בילוי לילי עם גלידה וקפוצ'ינו
מבחינת חיי הלילה עדיף להגיע לדוברובניק ללא ציפיות מיוחדות. לפני המלחמה האחרונה (בשנות ה- 90) פעלו בעיר מספר בתי קזינו ומועדוני לילה. אך כיום מלבד מופע להקת הפולקלור ושלושה דיסקוטקים, המיועדים בעיקר לבני העשרה, צורת הבילוי בשעות הערב והלילה היא ליקוק גלידה או שתיית קפוצ'ינו באחד מעשרות בתי הקפה הפזורים בפינות שונות של העיר. לא ברור מה המקומיים בדוברובניק אוהבים יותר - לשתות קפה או לשבת בבתי קפה. בכל מקרה, ההשפעה התרבותית-גסטרונומית של איטליה ניכרת היטב בכל פינה, ומבחינת גלידות וקפוצ'ינו אפשר לומר שהתלמיד אף עלה על מורהו.
 
הטופוגרפיה הדרמטית של ההרים הנושקים לחוף, המתנשאים בחדות מעל דוברובניק, הופכים את היציאה ממנה למחזה עוצר נשימה ובלתי נשכח. הכביש המטפס על ההר לכיוון דרום, יוצר זווית ראייה מרהיבה של העיר העתיקה, ההולכת ומתרחקת עד שהיא נראית כמו פנינת ים אדריאטית. 
 
הכיכר המרכזית, דוברובניק, קרואטיה
הכיכר המרכזית של העיר העתיקה    (צילום: אלכס שצ'וקין)
 
הצעה למסלול בעיר דוברובניק ובסביבותיה
דוברובניק נמצאת בקצה הדרומי ביותר של קרואטיה ומשמשת כעיר החשובה באזור מבחינות רבות. לתיירים המגיעים אליה היא משמשת בסיס יציאה לסיורים בסביבה הקרובה, המציעה שפע פעילויות וטיולים, החושפים רובדים נוספים של הנופים, התרבות והפולקלור המקומי של דרום קרואטיה.
 
להלן הצעה למסלול טיול בן ארבעה ימים בדוברובניק וסביבתה:
 
העיר העתיקה של דוברובניק – סיור מעמיק בעיר, כולל הליכה לאורך החומות, הנמשך כחצי יום לכל היותר. את חציו השני של היום אפשר לנצל להפלגה קצרה לאי הסמוך לוקרום, שבו שרידי גן בוטני וחופי רחצה סלעיים.
יום מס' 1
יום טיול בעמק קונבלה שמדרום לעיר. במהלך יום זה ניתן לסייר במספר עיירות חוף ציוריות וכפרים טיפוסיים, בהם אפשר לבקר בבתי בד עתיקים, יקבים ביתיים ומסעדות גורמה, המציעות את המאכלים והיינות הפופולריים של אזור דרום קרואטיה.
יום מס' 2
פיקניק איים – בדוברובניק מספר חברות ומשפחות המציעות הפלגות יומיות, עם ארוחת צהריים, שמהלכה שטים לשלושה איים סמוכים לעיר. בכל אי ניתן לסייר בכפרי דייגים, להתרשם מהנופים הפסטורליים או סתם לרבוץ באחד מחופי האיים.
יום מס' 3
יום טיול למונטנגרו – מי שאינו מתכוון להגיע למדינת מונטנגרו במסגרת טיול נוסף לאזור, יכול במהלך יום טיול, שתחילתו וסופו בדוברובניק, לסייר באזור קו החוף הצפוני של מונטנגרו
(בעיקר סביב מפרץ קוטור ) ולהציץ על פיסה זעירה מתוך הנופים הדרמטיים והפראיים של המדינה.
יום מס' 4
 
 
מידע נוסף 


ליאור בר
 
אודות הכותב
ליאור ברדוקטורנט לאנתרופולוגיה באוניברסיטת בן גוריון ומדריך טיולים, המתמחה בטיולים לתת היבשת ההודית, לדרום מזרח-אסיה ולמדינות הבלקן. פרסם מדריך טיולים לקרואטיה, סלובניה ומונטנגרו. 

לקריאת כתבות נוספות של ליאור.






מספר צפיות: 7610


שלום אורח
 

מרכז ההזמנות
יוון