דרום אפריקה: קייפטאון וסביבתה, המלצות למבקרים בקייפטאון

הכתבה מעניינת? שלחו אותה בדואר למי שתרצו

הקש בתיבה את רצף האותיות המופיע למטה:

קייפטאון וסביבתה

אפריקה: מרוקו-מדרפט

קייפטאון וסביבתה
מאת: ד"ר רמי דברת 

מפסגת הר השולחן נראה האי רובן (Robben Island) קטן ורחוק. התקופה בה שלטון האפרטהייד הלבן הגלה וכלא את נלסון מנדלה ומנהיגים שחורים אחרים בבית הסוהר הממוקם על האי, נראית רחוקה גם היא.

 
בכתבה זו יסופר על טיול בדרום אפריקה, שהתמקד באתרים בעיר קייפטאון ובאזור הקרוב לה.
 
הר השולחן ומעליו פרוסה המפה, ניצב בגאון מעל לעיר קייפטאון
הר השולחן ומעליו פרוסה המפה, ניצב בגאון מעל לעיר קייפטאון (צילום: אלי עמר)
 
שולחן עם מפה  
מחשבות רבות העסיקו את ראשי בהשקיפי על הסובב אותי מהר השולחן - ההר העירוני המפורסם ביותר בעולם. הר זה, שאפשר להגדירו כסמל המסחרי של קייפטאון (Cape-Toun), מתנשא לגובה של 1,073 מטר מעל לפני הים והוא בנוי בצורה מאד ייחודית. פסגתו אינה מחודדת אלא מהווה משטח באורך 3 קילומטר. משטח זה מתנשא באופן דרמטי מעל לשטח המישורי שליד חוף האוקיינוס האטלנטי, וניראה למרחוק כשולחן אדיר ממדים, החולש על העיר קייפטאון. לרוע מזלם של התיירים, ההר עטוף פעמים רבות בערפל סמיך, אשר מקשה את הראות מההר ועל ההר. למעטה עננים זה, מקום מרכזי בהוויה המקומית ולכן הוא גם נקרא בשם המיוחד "מפת שולחן" (Table Cloth). לעיתים קרובות מידי, הערפל הופך את ההעפלה לשולחן לבלתי אפשרית או ללא כדאית (אלא אם כן מה שאתה באמת רוצה הוא להיות עטוף בענן סמיך....)
 
כאשר תנאי מזג האוויר מאפשרים, ניתן להגיע להר באחת משתי דרכים: ברגל או באמצעות רכבל. כל אחת משתי הדרכים מזמנות למתנסים בהן חוויה מיוחדת. כמובן שהדרך המאתגרת יותר היא לטפס להר באמצעות אחד מ- 300 (!) שבילים שונים המובילים אליו. טיפוס כזה אורך לפחות שעתיים וחצי, הוא נמשך יותר מכך אם "הלכתם לאיבוד" ביער השבילים הפרושים על ההר והרבה יותר מכך אם תעיתם בדרככם ואתם זקוקים לחילוץ של הרשויות המתאימות. (אגב, משימת מציאת הדרך לפסגה היא משימה קשה הרבה יותר מאשר נדמה מלכתחילה ויש לצאת אליה מצוידים היטב בלבוש מתאים ובמפות מפורטות של שבילים או בליווי מדריך מקומי).
בעת שהותי על ההר הבחנתי אף בשני אמיצים במיוחד אשר ניסו להגיע לפסגה באמצעות טיפוס סלעים (Rocks Climbing).
 
ברכבל למרומי הר השולחן
ברכבל למרומי הר השולחן (צילום: Lessem Nola )
 
הדרך המקובלת יותר "לתקוע יתד" או "לתפוס מקום" ליד השולחן היא להיעזר בשירותי הרכבל. למעלה מ- 15 מיליון איש עשו כך מאז שהרכבל נחנך ב 1929. הקרוניות הנוכחיות, אשר נכנסו לשימוש ב- 1997, הן מהמשוכללות ביותר מסוגן בעולם. המיוחד בהן, הוא שהן סובבות על צירן במהלך הנסיעה לפסגה או ממנה, כך שלא משנה היכן תמקם את עצמך בקרונית – המראות יחלפו לנגד עיניך, גם אם לא תמוש ממקומך בקרונית.
לאחר מספר דקות, כאשר אתה מגיע לשולחן עצמו ומסתכל כלפי מטה, אתה מבין מדוע היה כדאי להמתין בתור המתארך לרכבל (ולעיתים גם להתבהרות במזג האוויר). 
 
הנופים של העיר וסביבותיה, הנשקפים מהפסגה, הם בלתי נשכחים. הים, חלקי העיר השונים ופסגות הרים אחרים הנמצאים בצידי השולחן, כולם נראים למרחק של קילומטרים רבים, (שוב, כאשר הראות מאפשרת). משטח השולחן מצטיין גם בנופי צומח וחי מגוונים – אם יהיה לכם מזל תוכל להיתקל בקופי בבון מזדמנים ובבעלי חיים קטנים יותר.
על העיר ניתן להשקיף מעל גם ממספר גבעות נוספות כמו ראש האריה (Lion' s Head) או גבעת הסימון (Signal Hill), אשר כביש מתפתל למרום גובהה ומאפשר למקומיים ולתיירים רבים להשקיף על מראה העיר לעת שקיעה.
 
המפרץ והעיר קייפטאון ממרומי הר השולחן
המפרץ והעיר קייפטאון ממרומי הר השולחן (באדיבות אלי עמר)
 
העיר ההיסטורית של קייפטאון
לאחר ששבעתי ממראות העיר, כאשר היא פרושה כאילו על כף ידי, נותר לי לבחון אותה גם ממבט קרוב יותר. המבנה אשר מזכיר יותר מכל את ראשיתה של העיר הוא מצודת התקווה הטובה  (Castle of Good Hope). מבצר זה ניבנה על ידי ההולנדים אשר הקימו את העיר במאה ה 17. מלכתחילה כוונת החברה ההודית של מזרח הודו (Vereenigde Oost-Indische Compagnie, VOC), הייתה להקים במפרץ, הקרוי היום מפרץ קייפטאון, רק תחנה ימית במסגרת המאבק של ההולנדים עם האנגלים ועם מדינות אחרות על נתיבי המסחר למזרח.
בהדרגה קם במקום ישוב של מלחים שנקרא בשם קפסטאד (Kaapstad, עיר הכף בהולנדית), אשר הלך וגדל תוך כדי מאבקים עם בני שבט ה Khoi המקומיים. הצורך בכוח אדם לבניה ולעבודות אחרות והתנגדותם של השבטים השחורים המקומיים, הביא את ההולנדים לייבא עבדים ממדינות אחרות באפריקה וממושבותיהם באסיה. עבדים אסיאתיים אלה, היוו גם את ראשיתם של המיעוטים האסיאתי והצבעוני (בני תערובת של לבנים ושל אסיאתים, כמו גם של אפריקאים ושל אסיאתיים) הגדולים, הקיימים עד היום במדינה.
במאה ה- 17 המו רחובותיה של העיר באנשים מסוגים שונים, ביניהם פקידי החברה ההולנדית של מזרח הודו, מלחים מלאומים שונים, חיילים הולנדים, עבדים אסיאתיים ואפריקאים, בני תערובת בין לבנים ואסיאתים או בין לבנים ושחורים.
 
בתים בקייפטאון
לא רוצים "צבעוניים" כאן. צבעוניות רק בקירות הבתים!  (באדיבות: אלי עמר)
 
מצודת התקווה הטובה
על כל הפעילות ההומה הזו, השקיפה מצודת התקווה הטובה. למצודה צורת מחומש, המשובץ בפינותיו במתחמים בצורת יהלום, המבוצרים באופן מיוחד. המצודה שימשה כמשרדי הממשל הולנדי וכמשכנו של המושל עצמו. חשיבות נוספת למבנה היא בכך שהוא המבנה האירופי העתיק ביותר בדרום אפריקה כולה. הייחוס של המבנה ומשימתו ההגנתית לא עמדו במבחן כאשר האנגלים החלו לגלות עניין באזור בסוף המאה ה 18. עם כיבוש הולנד על ידי נפוליון, השתלטה בריטניה על חלק מהמושבות ההולנדיות, ובכללן קייפטאון. הסכמי חלוקה החזירו את המקום להולנדים שנאלצו לוותר עליו סופית בהסכם שנחתם ב- 1814. השפעת תקופת השלטון האנגלי ניכרת ביותר למתבונן בעיר של ימינו.
 
הנמל של קייפטאון
הנמל של קייפטאון (באדיבות: אלי עמר)
 
שוק גרינמרקט
מקום נוסף בו נוכל לראות ריכוז גדול של בניינים אנגליים נמצא בכיכר גרינמרקט (Greenmarket Square). כאשר התקרבתי לשוק של גרינמרקט קידם את פני אדם שחור, גבוה, אשר פניו וגופו עוטרו בקישוטי צבע ועל ראשו כעין כובע גבוה העשוי מכדורים צבעוניים. למשך כמה שניות נראה לי האיש המרוח צבעי מלחמה מאיים מאוד, אך לאחר רגע נוסף הבנתי כי הוא מהווה חלק בלתי נפרד מההווי של השוק המקומי - אחד המקומות המפורסמים בכל המדינה לרכישת עבודות יד ופולקלור של התרבויות השחורות של דרום אפריקה.
 
אם כבר הזכרנו אמנות מסורתית - הרי שאחד הדברים המרתקים ביותר בתחום זה הוא להיווכח בשילוב חומרי גלם מודרניים באמנות המסורתית של שחורים - כך ראיתי גיטרות אשר תיבת התהודה שלהן עשויה ממיכל מים (ג'ריקן) ובמקומות מספר בעיר (כמו גם בחלקים אחרים של המדינה) שכיח לראות במרכזי ממכר עבודות יד, דמויות של עצמים ובעלי חיים, בגדלים שונים, העשויים מ...חוטי ברזל.
אם נחזור לעסוק בשוק גרינמרקט, הרי שמרכזו בכיכר הקרויה באותו שם. המקום שימש כמרכז התכנסות עוד מימיה הראשונים של העיר. הוא היה שוק עבדים והפך במאה ה 19 לשוק ירקות, אשר התפתח רק לאחר מכן גם לשוק פשפשים, בו נמכרות בעיקר עבודות יד. לכיכר חשיבות היסטורית מיוחדת שכן בה הוכרזה ב 1834 באופן רשמי הפסקת העבדות על ידי האנגלים ובעקבות כך חויבו כל האדונים לשחרר את עבדיהם.
 
על הכיכר משקיף מבנה מעניין -   בנין העירייה הישן - (the Old Town House). הוא הוקם עוד על ידי ההולנדים, כאכסניה לשומרי העיר, אך צורתו הסופית נקבעה על ידי האנגלים אשר, הפכו אותו ב 1840 לבית העירייה הראשון של קייפטאון.
 
עבודות יד אפריקניות
עבודות יד אפריקניות (צילום: Lessem Nola )
 
עדויות מהאפרטהייד
בעיר ניתן להבחין גם בעדויות מהתקופה העגומה של שלטון ההפרדה הגזעית - האפרטהייד. כך מעניין לבקר במוזיאון של מחוז 6 ( District sixMuseum).
אזור זה אוכלס עד לתחילת שנות השישים באוכלוסייה צבעונית, אשר קיימה בה חיי תרבות תוססים. ב 1966 החליט השלטון באופן חד צדדי לפנות את התושבים מהאזור, שיועד להיות אזור "לבן". כ 60 אלף תושבים פונו מהאזור שנותר עד היום בשיממונו. במוזיאון ניתן לראות את הווי החיים של התושבים, אשר גרו במקום עד לפינוי.
 
מבנים קולוניאליסטיים
מבנים קולוניאליסטיים (באדיבות: אלי עמר)
 
הנמל של קייפטאון
בכדי לשפר ולו במשהו את מצב הרוח אשר אפף אותי, בראותי את תוצאות הצעדים חסרי הטעם אשר ננקטו בשנות השישים, סרתי לביקור במתחם אשר נחשב כיום למרכז הביקור והבילוי הראשון במעלה בקייפטאון -  הווטרפרונט, או בשמו המלא Victoria & Alfred Waterfront. מדובר באזור הנמל של העיר, אשר עד לפני כחמש עשרה שנים היה מוזנח ומסוכן. היום אפשר לסייר בביטחון בין מבנים בריטיים מקוריים, מרכזי קניות מודרניים, מסעדות ומרכזי בילוי השוכנים זה לצד זה באזור האופנתי.
בניית הנמל החלה ב 1860 ורציפיו הראשיים קרויים על שם ויקטוריה הראשונה, מלכת אנגליה דאז ובנה השני, אלפרד. המבנה הבולט ביותר, תרתי משמע, הוא מגדל השעון - מיבנה הצבוע באדום בוהק, אשר חלקו התחתון שימש למגורי הקצין הבריטי האחראי על התנועה בנמל הסואן ואילו בחלקו העליון מוקם השעון עצמו.
 
לא רחוק משם, באחד מהמשטחים שליד קו המים, חזיתי, בצוותא עם סקרנים אחרים, בהופעת פולקלור מאולתרת. מספר שחורי עור לבושים למחצה ועטויים פרוות על אזורי חלציהם, הפליאו לרקוד לקול הלמות תופים ברקע. מעברה השני של הרחבה ניצב בגאון בנין יוניון-קאסל (Union Castel Building). יוניון וקאסל הן שתי חברות שניהלו קו שבועי של ספינות דואר בין לונדון לקייפטאון, עד לשלהי המאה ה 20.
 
לאחר שרכשנו מספר פריטי מוסיקה אפריקאית מקורית באחד ממרכזי הקניות באזור ישבנו לסיומו של יום, לסעוד את ליבנו באחד מבתי האוכל הרבים באזור הווטרפרונט. זה המקום להדגיש כי דרום אפריקה כולה היא גן עדן לקרניבורים (אוהבי בשר). הבשר מצוי בשפע ומוגש במסעדות, במחיר שווה לכל נפש ובמגוון גדול של מינים וצורות הכנה, כאשר האופן הנפוץ ביותר להכנת הבשר הוא הברה (Braai ), גרסת המנגל המקומית.
 
חנות תיירותית בנמל
חנות תיירותית בנמל (צילום: Lessem Nola )
 
ארץ היין בווסטרן-קייפ
בעודנו לוגמים מכוס היין אשר ליוותה את הבשר, סיכמנו בינינו לבין עצמנו כי למרות שלא מיצינו את קייפטאון העיר, הגיעה העת לגוון בנופים ובאתרים הנמצאים מחוץ לעיר הגדולה. ואם ביין עסקינן, הרי שיעדנו את "ארץ היין" להיות מחוז חפצנו הראשון מחוץ לעיר. 
הרומן של דרום אפריקה עם המשקה האלכוהולי החל עוד ב 1655, עת ניטע הכרם הראשון באזור קייפטאון. כאשר הגיעו לאזור הצרפתים, כמה עשרות שנים מאוחר יותר, הם החלו לפתח את ענף היין. הפריחה הגדולה של משק היין בדרום אפריקה החלה רק בעשרות השנים האחרונות, כאשר מחוז הווסטרן-קייפ, הסמוך לקייפטאון,הוא אזור הכרמים והיין של המדינה כולה.
חוויה מענגת במיוחד (ולחובבי היין בפרט) מזומנת למשוטטים בין העיירות והכפרים הקטנים, אשר בהם משובצים כרמים רבים מספור ועשרות רבות של יקבים. האזור כולו נמצא צפונית- מזרחית לקייפטאון, בטווח של גיחות יום טיול מהעיר הגדולה. גולת הכותרת למבקר באזור, לפחות מבחינתו של החיך, הוא טעימות יין ברבים מאותם יקבים. אם אתה חובב יין אמיתי (ולא נאלץ גם לנהוג ברכב לאחר " סיבובי טעימת היין"), אין כמו לעבור מיקב ליקב ולטעום מיצירותיו. ביקב טיפוסי אתה מקבל לידיך רשימת יינות ומתבקש לסמן את אלה שאתה מעוניין לטעום מהם (אגב, במחיר זעום ביותר).
באחד מהיקבים, ב"אזור הטעימות" של המקום, ישבה בסמוך אלי חבורה גברית צעירה ועליזה, אשר כבילוי של יום ראשון בבוקר, עסקה בטעימת יין ומשקאות אלכוהוליים אחרים, חריפים יותר מיין, כליקרים וברנדי אשר מופקים גם הם באותו יקב. (טעימה זו קצת יקרה יותר מזו של יינות, אך עדיין לא מכבידה על הכיס יתר על המידה). ליד חלק לא מבוטל מהיקבים, או בהם עצמם, נמצאות מסעדות משובחות, אשר מהן ניבט הנוף הכל כך ציורי של כרמים מעובדים, הנאחזים בצלעות הגבעות מסביב.
 
נופים חקלאיים בסביבת קייפטאון
נופים חקלאיים בסביבת קייפטאון (באדיבות אלי עמר)
 
עיירות ציוריות באזור קיפטאון
גם לאחר לגימות לא מעטות של יין, במסגרת סבב הטעימות, נותרתי פיכח דיי בכדי להבחין כי לעיירות בסביבה יש להציע הרבה יותר מאשר יין. לכל אחד מיישובי הסביבה אופי ויחוד משלו, אך המעניינת ביותר ואף הגדולה ביותר באזור היא העיר סטלנבוש (Stellenbosch), הישוב השני (לאחר קייפטאון) אשר הוקם על ידי לבנים בדרום אפריקה. עד היום ניתן להבחין, תוך שוטטות ברחובות העיירה, במבנים רבים מתקופת השלטון ההולנדי, אשר שמורים היטב.
 
ניחוח צרפתי יותר נוכל לספוג כאשר נגיע לפרנשוק (Franschhoek) - אשר משמעות שמה - פינה צרפתית. ישוב אשר הוקם על ידי הוגנוטים - פרוטסטנטים צרפתים, אשר נמלטו ממולדתם והגיעו לאזור כבר בסוף המאה ה 17. כיאה למורשתו של המקום, הרי שההחלטה החשובה ביותר שעל המבקר לקבל בכפר היא היכן לאכול, שכן המקום הקטן משמש כאכסניה לאין ספור מסעדות ובתי יין.
 
כרמים באזור קייפטאון
כרמים באזור קייפטאון (צילום: אלי עמר)
 
קצה היבשת
אם אנו חפצים לערוך טיול בטבע, הרי טוב נעשה באם ניפנה דרומה לכיוון כף התקווה הטובה ולשמורת הטבע באותו שם, הנמצאת בנקודה הדרומית ביותר של היבשת. כף התקווה הטובה הוא רכס סלעי ומאורך בקצה הדרומי של יבשת אפריקה, אשר באופן מסורתי (אך שגוי) הוא נחשב כנקודה הדרומית ביותר ביבשת, ומקום מפגש האוקיינוס האטלנטי עם האוקיינוס ההודי. בפועל, הנקודה הדרומית נמצאת כ 150 קילומטר דרומית מזרחית משם, בכף אגולהאס.
 
עד לפתיחתה של תעלת סואץ, הדרך הימית הקצרה ביותר מאירופה למזרח הרחוק הייתה מסביב לאפריקה, ע"י הקפת כף התקווה הטובה, ומכאן חשיבותה. הימאי הראשון שהקיף את כף התקווה הטובה, היה הפורטוגזי דיאז (Bartolomeu Dias) בסוף המאה ה 15. הוא קרא למקום כף הסערות (Cabo das Tormentas), אך מלך פורטוגל שינה את שמו לכף התקווה הטובה (Cabo da Boa Esperança), לציון כי ראה בו אות מבשר טבות לפתיחת נתיבי הסחר למזרח.
 
היום נמצאת במקום שמורת טבע, בה אפשר לראות בעלי חיים כמו יענים ולווייתנים (בין יולי לאוקטובר). יש במקום, שהוא קטן יחסית, גם מספר רב מאד של סוגי צומח.
 
ישנה נקודה אחרת, שהיא ברורה ודרמטית הרבה יותר, הנמצאת מספר קילומטרים מכף התקווה הטובה – הקייפ-פוינט. בכדי להגיע לראשה יש צורך להתייגע בעלייה תלולה, אשר בסופה נגיע למגדלור ההיסטורי העומד שם מ 1860. באם קשה לטפס אליו ברגל ניתן להשתמש ברכבת הקצרה, המובילה לפסגה תוך דקותיים. כך אולי נהיה פחות קצרי נשימה ונוכל ליהנות מהנופים המרהיבים והתלולים, המשתרעים לכיוון הים, ולהיווכח כי ליד המגדלור מוצבים מספר שלטים, המציינים את ריחוקה של הנקודה מערים שונות בעולם, שגם ירושלים שלנו נמנית עליהן. 
 
מפרץ באנטרי
מפרץ באנטרי (באדיבות אלי עמר)
 
פינגווינים באפריקה
בדרך חזרה לקייפטאון, התעכבתי בסימונסטאון - ההתיישבות השלישית אשר הוקמה בדרום אפריקה ב 1743 וקרויה על שם מושל הולנדי. יותר מאוחר הפכה העיר לבסיס ימי בריטי ועד היום, הנמל והבסיס צבאי מהווים את מרכז הפעילות בעיר. ברחובה הראשי של העיר נבחין גם בשורה של בנינים ויקטוריאנים מרשימים מהמאה ה 19, הנמצאים זה לצד זה. אך העיר זוכה לפרסום לאו דווקא בשל מעשה ידי אדם.  
 
שלושה קילומטר ממרכז סימונסטאון, על חוף הים, נבחין בסלעים גדולים (בולדרים) אשר סביבתם מהווה את מוקד המשיכה העיקרי של העיר. השטחים סביב, מהווים מקום קינון למושבה היחידה של פינגווינים באפריקה, הכוללת כ- 3,000 פרטים. בעלי הכנף חסרי יכולת התעופה, משעשעים, משמיעים קולות נעירה משונים, מתנועעים כמו ברווזים ושוחים היטב. זהו מין בסכנת הכחדה והמושבה החלה להתנחל כאן רק בתחילת שנות ה 80 ואיש אינו יודע מדוע ולמה.
כאשר אנו צופים על בעלי החיים ועומדים ליד משפחות על ילדיהן המתלהבים מהמראה, אי אפשר שלא לגחך למראה הליכתם המתנדנדת של הפינגווינים, מצד לצד, והדרת החשיבות אשר הליכה זו משווה להם.
לאחר שסיימתי את הסיור שלי באזור קייפטאון הבנתי מדוע ההרפתקן האנגלי סר פרנסיס דריק אשר הקיף את העולם בסוף המאה ה 16, אמר כי לשון היבשה שעליה נמצאת קייפטאון של ימינו, היא היפה ביותר מסוגה, אשר הוא ראה במסעותיו.
 
בדרך הביתה... פינגווין אפריקני
בדרך הביתה... פינגווין אפריקני (צילום: Lessem Nola )
 
 


רמי דברת אודות הכותב
ד"ר רמי דברת, חורש את העולם עם מצלמה ומעביר הרצאות חוויתיות על מסעות, תרבויות וטיולים בעולם. ניסיון עשיר בהרצאות למגוון של קהלים, מוסדות וגופים. מעביר קורסים בבית הספר המרכזי להשתלמויות של הסתדרות המורים. דוא"ל: ramidov@zahav.net.il

רמי עונה לשאלותיכם בפורום מומחי תיירות
לקריאת כתבות נוספות של רמי.






מספר צפיות: 5547


שלום אורח
 

סנטר פארקס
טיולים ליוון
דרום הבלקן
טיולים לאיטליה
נופש ברומניה
הנחות בהפלגות