ההיסטוריה של פרגוואי

הכתבה מעניינת? שלחו אותה בדואר למי שתרצו

הקש בתיבה את רצף האותיות המופיע למטה:


דרום אמריקה

ההיסטוריה של פרגוואי
מאת: יובל נעמן

למטייל בפרגוואי כדאי להכיר את ההיסטוריה המעניינת של המדינה. בכתבה נציג לכם סקירה היסטורית קצרה על עברה המסקרן של פרגוואי, בצורה ברורה וקלילה. 

שבטי טופי-גווארני (Tupi-Guaraní)
שבטי טופי, החיים בדרומה של ברזיל, מזרח בוליביה ופרגוואי, ביחד עם אחיהם הגווארני [1], מהווים את עיקר האינדיאנים בפרגוואי, ועל שמם המטבע הפרגוואי גווארני. במשך אלפי שנה משחר ההיסטוריה הפרה-קולומביאנית, הם חיו כנוודים, ציידים-לקטים, במישורי הצ'אקו וביצות ריו-פרגוואי.

בחציה הראשון של המאה ה- 16 החלו מתיישבים אירופיים לחקור את פנים היבשת.
ב- 1524 חצה אלחו גארסיה את פראגוואי, ומיד אחריו הפליג סבסטיאן קאבוט במעלה נהרות פאראנה ופראגוואי. פדרו דה מנדוסה נמלט מבואנוס איירס, במעלה נהר פאראנה, והגיע עם קבוצת אנשים, למקום בו ייסד מושבה, במפגש ריו פראנה עם ריו פרגוואי. את שמה קרא על שם "חג ההתעברות" של מריה הבתולה - אסונסיון (Asunción), ובהזדמנות ניכס את השטח למשנה למלך ספרד שישב בלימה, פרו של היום.
הן הספרדים והן הפורטוגזים, מצאו באזור זה "מרעה צייד" נפלא של עבדים לעיבוד שדותיהם, לעבודה במכרותיהם ולכל שימוש אחר.
 
[1] גווארני הוא שם אירופי לאנשים "המתורבתים" / "ניתנים לתרבות" (תרבות = הסכמה להתנצר) בקרב דוברי השפה שנקראה על ידם "גווראני", בניגוד לצ'איואה (Cayua), ה"פראיים מהיער", שסרבו להתנצר.
עד מתן שמם האירופי, קראו לעצמם המקומיים בפשטות "איש" (Abá).
 
אשת שבט הגווארני, פרגוואי
אשת שבט הגווארני (צילום: יובל נעמן)


 
הישועים מגיעים לפרגוואי
בראשית המאה ה- 17 הגיעה ליערות פרגוואי הבתוליים הסיירת המובחרת של הכנסייה הקתולית - המסדר הישועי.
"המסדר של ישו" הוא ארגון דתי, שקם אך מאה שנים קודם לכן, במטרה להילחם בהתפשטות הרפורמציה הפרוטסטנטית. הוא עשה זאת בשיטות של חינוך ושטיפת מוח, במקומות רחוקים ובתוליים - מיסיונריות קתולית קיצונית במתודות אחרות מהאינקוויזיציה, בתפוצה כלל עולמית (ובמיוחד במזרח הרחוק ובדרום אמריקה).
הישועים היו מסדר פנאטי קיצוני שכדברי מיסדו  איגנציוס מלויולה:
"אאמין כי הלבן אשר אני רואה הוא שחור, אם הממונים עלי בכנסייה יגדירו אותו כשחור".
שיטות הפעולה של הישועים כללו כנסים בשם "המפלט של איגנציוס". היו אלו מפגשי שטיפת מוח אינטנסיביים, במהלכם היו אנשים מתכנסים תחת סמכותו של כומר, לשבוע או יותר, בשתיקה כפוייה, כאשר הם שומעים הטפות, או עוברים אימונים גופניים, שמטרתם להפוך אותם לאנשים טובים יותר.
 
הישועים שלחו את טובי כומריהם לדרום אמריקה. הם ייסדו ישובים שנקראו רדוקסיונס (Congregacíones Reducciones de Indios), בהם חיה האוכלוסייה המקומית, בהדרכת הישועים, על פי עקרונות הדת הקתולית, תוך כדי מתן השכלה מכוונת-מטרה, שכללה גם חינוך קלאסי ופיתוח מיומנויות באומנויות הציור והפיסול. שיעור יודעי הקרוא וכתוב במקומות אלו היה ללא תקדים בעולם כולו, ועבר אף את השיעור המקביל באירופה.
הייתה זו דרך חיים שנויה במחלוקת, שהיא הכלאה בין עיר-מדינה אירופית לכפר אינדיאני, בו במרכז יש כנסיה ובית-ספר, דרך החיים סוציאליסטית שוויונית, תוך רתימת הכלל לעזרה סוציאלית והגנה עצמית, ומעל הכל הכנסייה הקתולית. הייתה זו תיאוקרטיה (שלטון דת) אכזרית או חברה אוטופית מושלמת - כל אחד על פי פרשנותו.
בין הרדוקסיונס שהקימו הישועים, נמצאים גם אלו שנבנו בריו-דה ז'ניירו ובסאו-פאולו בברזיל.
 
הישועים הביאו השכלה למקומיים. בהפיכת האינדיאנים מנוודים ליושבי ערים מוגנות, הפרידו בין הכובשים והקריאולים, הקולוניאליסטים, המחפשים עבדים, לבין שבטי המקום. הייתה זו דרך להגביר את תפוצת הנצרות הקתולית, תוך מתן הגנה מעבדות. הייתה זו גם דרך לאיסוף המקומיים למקום אחד, אותו קל לתקוף ולהרוויח הרבה עבדים במתקפה בודדת. משום כך היו הדעות בספרד ופורטוגל, כמו גם דעת ההיסטוריה בראי הזמן, חלוקות ביחס ליישובי מיסיון אלו שהיוו ראשית מורשת של מחנות ריכוז, שהתקיימו בפועל אז ומתקיימים עד היום בישובים בהם שולטים בני פליטי גרמניה הנאצית בפרגוואי של היום.
 
מרי ועצמאות פרגוואי
הישועים גורשו בשנת 1767 מחלק זה של העולם, וקומונות הרדוקוסיונס גוועו מעצמן. אבל התארגנות עירונית ביחד עם עלייה בהשכלת המקומיים, והמרחק הרב מהשלטון הספרדי-מלכותי בלימה, הביאו לתסיסה, שמצאה את ביטויה במרידות הראשונות בדרום אמריקה עוד בתחילת המאה ה- 18. פרגוואי עברה לשלטון ספרדי שהחל לשלוט מבואנס-איירס הקרובה, בשנת 1776. השליטה בפועל, ניתנה לקומץ ספרדים, ששלטו ברוב מוחלט של אינדיאנים ובני תערובת.
 
כמו במרבית מדינות דרום-אמריקה, עם נפילת פרננדו השביעי והאימפריה הספרדית, לידי נפוליאון בונפרט, הוסר הרסן השלטוני. בעוד ספרד מלקקת פצעיה ומרוכזת בעצמה, הייתה פרגוואי מהראשונות ביבשת שהכריזו על עצמאותן כבר בשנת 1811, עוד טרם תחילת המסע לשחרור דרום אמריקה על ידי סן-מרטין וסימון בוליבר.
הייתה זו הרפובליקה הראשונה שהוקמה ביבשת, ואחרונת המדינות הדמוקרטיות בהן, במחיר היותה רודנות במשך 182 שנה!
 
קרב טויוטי, פרגוואי
ציור "קרב טויוטי" שנערך ב-24 למאי 1866 (ציור:Cándido Lopez)
 
פראנסיה, משפחת לופז ומלחמת הברית המשולשת 1864-1870
שנים של רודנות, החלו בתקופתו של חוסה פראנסיה (Dr. José Gaspar Rodríguez de Francia), שתפס את השלטון שנתיים אחרי העצמאות, ב- 1813. הוא היה אדם משכיל, ד"ר לתיאולוגיה ושונא זרים. פראנסיה נודע בכינוי 'אל סופרמו' (El Supremo - העליון).
במהלך 27 שנות שלטונו, היה הראשון בשליטי מדינות כלל אמריקה, שביטל את העבדות והרחיב את ההשכלה ההבסיסית. יחד עם זאת ביטל את מוסדות ההשכלה הגבוהה, את הדואר והעיתונות, הלאים את רכוש הכנסייה וסגר את גבולות המדינה למסחר.
כדוקטור לתיאולוגיה הוא הכריז על עצמו כראש המוסדות הדתיים במדינה, תוך כדי כך שהוא מכנה עצמו "קאודיו" ("שליח האל", כינוי שפרנקו הספרדי אימץ גם הוא לעצמו).
פראנסיה היה שליט מיוחד ורודן אכזר. הוא הצליח לגבש את הישות הפרגוואית, תוך הנחלת דרכי שלטון לשתי המאות שאחריו, והיווה דוגמא לכל רודני דרום-אמריקה שבאו אחריו.
לאחר מותו ב- 1840, הושלכה גוויתו  לנהר למאכל קרוקודילים ורהיטיו נשרפו. עד כדי כך היה אהוב בארצו.
 
קרב טויוטי, פרגוואי
פרט
מציור "קרב טויוטי" 24 למאי 1866 (ציור:Cándido Lopez)
 
משפחת גומז (קרלוס אנטוניו ופרנסיסקו סולנו) ניהלה (והרסה) את פרגוואי, במשך שלושים השנים הבאות 1840-1870. היה זה קרלוס אנטוניו גומז, אחיינו של פראנסיה, שקיבל את השלטון אחרי מות דודו, ופתח את "המצור העצמי" תוך תחילת מגמת התעצמות ותיעוש מוגבר. תוצאות התעצמות פרגוואי בידיים נכונות הייתה יכולה להיות נפלאה, אבל לגלגל הרולטה של ההיסטוריה כיוון וכוונה משלו.
 
גורמים רבים ישנם, שיכולים להסביר את המלחמה הבאה שיזמה פרגוואי:
שאריות המורשת הקולוניאליסטית, תוך לטישת עיניים למישורים העשירים של ריו-דה-לה פלאטה.
השפעה צרפתית ומעורבות כלכלית בריטית.
שיגעון גדלות של בנו של קרלוס-אנטוניו ויורש שלטונו פרנסיסקו סולנה גומז, שהושפע רבות מפילגשו האירית אליסיה לינץ' [2]. כל הסיבות הללו ונוספות, הביאו להכרזת מלחמה חסרת סיכוי של פרגוואי הזעירה, מול שכנותיה העצומות: ברזיל וארגנטינה, ובהמשך גם אורוגוואי.
הייתה זו הקטלנית במלחמות העולם החדש. במהלך שש שנות המלחמה (1864-1870) היא הביאה למותם של כ- 70% מאוכלוסיית המדינה, והשמדה כמעט מוחלטת של הגברים במדינה!
 
לפני המלחמה התגבר הייצור התעשייתי של פרגוואי בעוד גבולותיה עדיין סגורים לסחר חוץ. כדי לממש את הפיתוח הרב נדרשה נגישות לשווקים עולמיים בדרך הים. באותו הזמן, שרר חוסר בהירות ביחס לשליטה באזור השפך הענק של ריו דה לה פלאטה. וויכוח על השליטה בו, בין ארגנטינה לברזיל, יצר את הישות הצעירה והבלתי יציבה אורוגוואי.
התעצמות הצבאית של פרגוואי בהשפעת נפוליאון השלישי ושיגעון הגדלות והרודנות של המנהיג המונע בידי פילגשו האירית, הביאו להחלטת פרגוואי על תקיפת שכנותיה בנסיון להשתלט על המוצא לים והשטחים העשירים של ריו דה לה פלאטה.
 
המלחמה נמשכה שש שנים ובמהלכה התחלפו היוצרות. בסיומה של המלחמה נשארה פרגוואי מנותקת מדרכי מסחר ימי ומהאוקיינוס ועם כלכלה ותעשייה הרוסות. שטח של כ-30% ממנה התחלק בין ברזיל, ארגנטינה ואורוגוואי המנצחות. בפרגוואי נותרו כ- 28,000 גברים בלבד (מרביתם לא בגיל הפוריות) וכ- 220,000 נשים, ובמדינה הקתולית הזאת, הותר לראשונה ריבוי נשים, דבר שלמרות האיזון המגדרי שחל מאז, עדיין לא נאסר בפועל עד היום.
 
המרוויחה הגדולה במלחמה הייתה בריטניה שמימנה את הצדדים הלוחמים וזכתה לפתיחת פרגוואי לסוחריה - דבר שנשנה גם במלחמה הבאה של פרגוואי.
מילותיו האלמותיות האחרונות של פרנציסקו סולנה לופז, כשניסה לברוח בשחייה בנהר, ונורה בידי קורפורל זוטר מצבא ברזיל, בסיום הקרב ב- 1/3/1870, היו: "מתתי, ועימי ארצי מולדתי.." (Muero con mi Patria..)
גם בנושא זה הוא שגה ונבואתו לא התגשמה!
 
[2] אליסיה לינץ' הייתה מהגרת אירית לצרפת בשנות הרעב באירלנד, במחצית המאה ה- 19. היא נישאה לרופא צרפתי וחיה באלג'יר עד לגרושיה. משם חזרה עם מאהב רוסי לפאריס, שם שימשה "קורטיזנה" - נערת ליווי יוקרתית. כשפגשה בחצר נפוליאון את פרנסיסקו סולנה גומז, עברה איתו לפרגוואי, שם צברה רכוש והשפעה עצומים, שרק גדלו כשהעביר לה בעלה את אוצרותיו, בהפכו אותה לאישה העשירה בתבל. היא עודדה אותו לבנות צבא ענק ולצאת למלחמה ההרסנית, בה נהרג לבסוף בנוכחותה, בהשאירו אותה עם ילדיהם, מגורשת לצרפת שם מתה כאלמונית. 100 שנה לאחר מותה השיב אלפרדו סטרוסנר את גוויתה לפרגוואי בהעניקו לה כבוד של מלכה. ספרים רבים נכתבו עליה וגם צולם סרט אפי ענק בשם "סרו קורה" (Cerro Corá).
 
מפת קונפליקט הצ'אקו, פרגוואי
 מפת קונפליקט הצ'אקו. בוליביה בלבן, פרגוואי בגווני אפור


 
המלחמות אינן פוסקות - המלחמה המיותרת בגראן-צ'אקו 1932-1935
50 שנה עברו על פרגוואי המנסה להשתקם, המחליפה שליט צבאי אחד במשנהו. בעוד הפרגוואיים נאבקים זה בזה, הבוליביאנים החלו משתלטים בפועל על אזור הגראן-צ'אקו (Gran Chaco) שבמערב פרגוואי.
הצ'אקו, "אזור צייד" בשפת הקצ'ואה, היא ערבה שוממה בת כ- 600 אלף קמ"ר, בין רכס האנדים במערב לנהר פרגוואי במזרח. פרושה בין מדינות ארגנטינה, פרגוואי ובוליביה. זהו מישור חצי מדברי שומם יחסית - חזית הישימון האחרונה של דרום אמריקה. זהו 'מדבר צל הגשם', באזור בו גם לפני ההרים אין גשם כלל.
יש בצ'אקו המון כלום חסר ערך. הצ'אקו תופס 60% משטח פרגוואי וחיים בו רק 2% מאוכלוסיית פרגוואי.
 
הערות של גיאולוגים, ביחס לאפשרות מציאת נפט בצ'אקו, ומימון של חברות נפט בריטיות ואמריקניות הובילו למלחמה נוספת של פרגוואי - הארוכה והקטלנית ביותר באמריקה כולה במאה ה- 20.
 
גיאולוגים שיערו שאם יש נפט במורדות האנדים, אולי יש גם בצ'אקו? חברות דלק עולמיות מצאו לנכון לממן את הממשלות המעורבות, בויכוח על שליטה באזור הטרשים המיושב בדלילות באינדיאנים.
מפקד הצבא הבוליביאני והשליט בפועל, היה גרמני, בוגר החזית הרוסית של מלחמת העולם הראשונה. משלחת צבאית איטלקית תרמה ציוד וכוח מקצועי לצבא פרגוואי.
לאחר שלוש שנות לחימה,הגיעו שתי המדינות לפשיטת רגל מוחלטת. מתוך כ- 400 אלף לוחמים בשני הצדדים, נהרגו ובעיקר מתו ממחלות, לפחות רבע מהלוחמים. בסיום המלחמה היה על פרגוואי המרוששת, מדינה בת 800 אלף איש, לדאוג גם לאספקה לכ- 300 אלף שבויים בוליביאנים!
 
אחרית דבר - שתי המדינות הפסידו, פרגוואי זכתה בחזרה במרבית שטחי הצ'אקו (שנותרו שוממים עד היום), מלווי הכספים באירופה חגגו, וחשוב מכל - לא נתגלה נפט באזור - שוב הגיאולוגים המערביים טעו ומדינות אמריקה הלטינית שילמו על כך...
 
שנות העריצות של אלפרדו סטרוסנר (Alfredo Strößner Matiauda) 1954-1989
מהגרים גרמניים היו תמיד בחלק זה של העולם. עם התעצמות המלחמה הקרה, בחר גנרל ממלחמת הצ'אקו, בן להורים בוואריים מגרמניה, לעשות הפיכה ולעלות לשלטון. כלוחם אמיץ ומוכשר, שבגיל 36 הגיע לדרגת גנרל - הצעיר ביותר באמריקה, הדיח את פדריקו שאבז ועלה לשלטון בהיותו בן 42 בלבד.
 
כמי שיודע מאיזה צד מרוחה החמאה, העדיף הרודן לתמוך ללא סייג באמריקנים, שמצידם, הבליגו על עקרונות דמוקרטיה וזכויות אזרח ועטפו אותו בלהט של אהבה בלוויית שמיכה כספית עבה. דמוקרטיה? זכויות אזרח? הגירה מסיבית של קצינים נאציים? מחנות ריכוז של אינדיאנים? אלו רק קמטים זעירים באידיאולוגיה האמריקנית כשיש שותף המתנגד לקאסטרו הקובאני, שתומך בפלישת אמריקה לרפובליקה הדומיניקאנית (1965) ומציע משלוח חיילים לווייטנאם.
השמדת שבט אינדיאנים היושב באזור עשיר במחצבים, דיכוי מהומות במחיר חיי אדם, סחר עולמי בסמים ובחירות "חופשיות", בהן "זכה" 8 פעמים ברציפות, ברוב של 90%, רק הוכיחו לאמריקנים, שיש להם בן ברית נאמן.
 
המגלומניה שלו התבטאה בקריאת שם העיר השנייה בגדלה במדינה על שמו: "פוארטו פרסידנטה סטרוסנר" (Puerto Presidente Stroessner).
בתקופת שלטונו הוא קיבל למדינתו בידיים פתוחות את אחיו הנאציים ובהם גם יוזף מנגלה. בביקורי בפרגוואי באזור העיר פילדלפיה בשנות השמונים, מצאתי שהגרמנים מעסיקים אינדיאנים בשדותיהם, ולעת ערב מחזירים את האינדיאנים למחנות ריכוז מגודרים, תוך שמירה עליהם שלא יצאו ולא יתערבו עם האוכלוסייה הלבנה.
בתקופתו נבנה במימון זר, המפעל ההידרו-אלקטרי איטאיפו, הסכר הפעיל הגדול בעולם - לפחות עד תחילת המאה ה- 21.
 
עופות המים בביצות ריו פראגוואי
עופות המים בביצות ריו פראגוואי (צילום: יובל נעמן)
 
בחזרה לעולם
זה שני עשורים שפרגוואי עושה מאמץ לשוב לקהילת המדינות. המשטר מוריד את רמת המעורבות ופותח את המשק לגידול יזמות מעמד הביניים החי בעיקר מחקלאות, שירותים ומסחר (כולל הברחות רבות במשולש הגבולות בסיאודד דל אסטה ובערי הגבול האחרות). הפרדת הרשויות והקלות חוקתיות, באים לידי ביטוי עבורנו, היהודים הפחות דתיים, ב"נישואיי פרגוואי" [3] אותם אפשר לערוך ללא נוכחות פיזית של שני בני הזוג, באמצעות מסמכים ועורך דין בלבד, דבר המנוצל על ידי ישראלים פסולים לחיתון "יהודי".
 
[3] נישואי פרגוואי הם נישואים המבוצעים על פי חוקי מדינת פרגוואי. הייחודי בנישואים אלו הוא המהירות היחסית שבה ניתן לקיימם, והעובדה שניתן לבצעם ללא נוכחות של שני בני הזוג. נישואי פרגוואי מוכרים בישראל כנישואים שקויימו בחו"ל לפי החוק המקומי, ומשרד הפנים מכיר בהם לצורך רישום נישואים.
בעבר ניתן היה לקיים את הנישואים בפרגוואי ללא נוכחות אישית במדינה כלל, תוך היעזרות בהגשת מסמכים שונים על ידי עורך דין, שייצג את בני הזוג מול רשויות פרגוואי, וקבלת תעודת הנישואין הפראגוואנית בדואר. כיום, לאחר תיקון החוק המקומי, יש צורך בנוכחות אחד מבני הזוג במקום, אך לא בשניהם, לצורך הסדרת הנישואין. לקוח מאתר http://tedylaw.com/info.html


מידע נוסף

לינה והארחה בפרגוואי - השוואת מחירים והזמנות
 

כתבות נוספות 
יעדים עיקריים בפרגוואי
מידע וטיפים למטייל בפרגוואי


יובל נעמן אודות הכותב
יובל נעמן, צלם, מטייל, מדריך טיולים ומרצה על ארצות העולם המתפתחות.
www.yuval-naaman.com





יובל עונה לשאלותיכם בפורום מומחי תיירות
לקריאת כתבות נוספות של יובל.






מספר צפיות: 3349


שלום אורח
 

חבילות לשוויץ
טיולים לבלקן
קומבה מלה
חופשות סקי