צפון יוון: המלצות לטיול בצפון יוון

הכתבה מעניינת? שלחו אותה בדואר למי שתרצו

הקש בתיבה את רצף האותיות המופיע למטה:

טיול בצפון יוון

דרך המשי

המלצות לטיול בצפון יוון
מאת: ד"ר גלעד (גילי) חסקין

צפון יוון, ובעיקר מחוזות איפירוס ותסליה, אינם חלק מיוון הקלאסית ותקופות ארוכות לאורך ההיסטוריה, לא היו מיושבים על ידי יוונים. חלק מהאזור הסתפח ליוון רק בעקבות מלחמות הבלקן, שהתרחשו בשנים 1912 -  1913. זהו אזור, הררי ברובו, מיוער להפליא ושונה לחלוטין מהאסוציאציה הים תיכונית צרובת השמש, הנלווית על פי רוב, לשם "יוון".

 גשר עות'מני בחבל זגוריה, צפון יוון
גשר עות'מני בחבל זגוריה, צפון יוון, אזור מיוער וירוק להפליא  (צילום: רמי בן בסט)

צפון יוון מציעה למטייל אין סוף אפשרויות, החל מטיולים רגליים בערוצים ובהרים, דרך רפטינג במים סוערים, טיולי נחלים (בהם המטיילים גולשים במפלים כשהם לבושים בחליפות הצלה) ועוד שלל אפשרויות. גם  טיול "קונבנציונלי" ברכב שכור או באוטובוס הוא אפשרות טובה. יש בטיול הזה אתר קלאסי מרשים (דלפי), אתר ביזנטי מרהיב (מטאורה), אך זהו קודם כל טיול של נוף ושל אווירה. הסיור כולל שוטטות בכפרים ציוריים, הנמתחים לאורך שלוחות ההרים, ספסלים המשמשים את זקני הכפר כשגבם אל הנוף ואל השמש ופניהם אל המתרחש ברחוב.

זקני הכפר, צפון יוון
זקני הכפר על הספסל בכיכר, גבם אל הנוף ופניהם אל המתרחש ברחוב   (צילום: רמי בן בסט)




אלבנים ורומנים בצפון יוון
חלק ניכר מתושבי האזור אינם יוונים, מה גם שבעת העתיקה, לא היה קיים כמעט המושג "יוונים" (סיציליה הכירה את הגרקים, אסיה הקטנה את היוונים והומרוס כתב על האכאים). בכפרים ובעיירות חיים לא מעט אלבנים ובצפון מערב חיים הוולאכים, צאצאיהם של שבטי נוודים, שמקורם ברומניה (ישראלים שהדרכתי במונודנדרי, היו נכונים להישבע שהצליחו לתקשר ברומנית רצוצה עם זקני הכפר).

זקנה בתלבושת רומנית בכפר מצובו, צפון יוון
זקנה בתלבושת רומנית בכפר מצובו  (צילום: רמי בן בסט)

עץ הדולב בכיכר
זהו טיול שאחד האתרים החשובים בו הוא בית הקפה שבכיכר המרכזית, פלטיאה, בפי היוונים. הפלטיאה נקראת כך על שום ה"פלאטאנוס", או ביוונית – עץ הדולב הגדול, המזדקר ממרכזה של כל כיכר כפר יוונית טיפוסית, וכנפיו מצלים על ספסלי הכיכר ושניים-שלושה בתי קפה וטברנות שמקשטים אותה. פעמים רבות, עץ הדולב משמש מקור לגאווה ואף לתחרות בין הכפרים הסמוכים. זקני הכפר מוכנים להישבע בנקיטת חפץ, כי הדולב שלהם הוא העתיק ביותר ביוון ושגילו מגיע ליותר מ 600 שנה... ככל שהעץ גדול, עבה ומרשים יותר, כך עדיף.

במרכזה של אחת מכיכרות הכפר היפות ביותר ביוון, זו של הכפר הצפוני מקרניצה (Makrenitsa), שבחצי האי פיליון, נטוע עץ דולב אדיר מימדים שבגזעו החלול ניתן לצופף יחדיו עשרים  אנשים. גזעים חלולים מן הסוג הזה, משמשים על פי רוב לאחסון פירות יבשים (תאנים, ערמונים, אגוזים ועוד), שבשלב כלשהו נאספים אל מחסני החנויות הקטנות, בהן רוקחים ריבות ביתיות, לשימושם של תושבי הכפר ותיירים מזדמנים שמגיעים למקום.
מסלולים בחצי האי פיליון

חצי האי פיליון, צפון יוון
עץ דולב ענק בכיכר, חצי האי פיליון  
(צילום: רמי בן בסט)

לכל יווני יש דוד בכפר
מרבית תושבי הכפרים היוונים מבוגרים בגילם. את הסמטאות השלוות והציוריות של הכפר, מודדות בדרך כלל דמויות של קשישים הנעזרים במקל וקשישות לבושות שחורים (סמל לאלמנותן). מרבית הצעירים נוטשים עם בחרותם את משפחתם והסביבה הכפרית בה גדלו, ועוברים אל העיר הגדולה, או אל מעבר לים (בארה"ב נמצאת קהילת המהגרים היוונית הגדולה ביותר וסידני היא העיר היוונית השנייה בגודלה, אחרי אתונה...).

אחת לשנה, ביום חגו של הכפר, שנחגג ברוב עם בתאריך המזוהה עם הקדוש המקומי שמשמש כפטרונו של הכפר, מתכנסים כל יוצאי הכפר לדורותיו, בבחינת "שבו בנים לגבולם". הם באים למספר ימים של חגיגות, שבמקור נשאו אופי דתי, אבל עם השנים קיבלו אופי חילוני, מקומי ואינטימי יותר. היוונים הצעירים בוחרים בעיר, אך חולמים בקול על הכפר. ליוונים רבים, החיים דור שלישי או אפילו רביעי בעיר, יש איזה שהוא דוד, סבא, או ירושה משפחתית בדמותה של חלקת אדמה כפרית, הכוללת כמה עצי זית ובית קטן.
"הייתי רוצה בית כפרי" כתב קונסטנדינוס קאוואפיס באחד משירי נעוריו הגנוזים. המשורר הנערץ והאלמותי הזה, גם אם מרבית שנותיו לא חי ביוון גופא, השכיל לבטא את משאלת הלב היוונית, שהיא במידת מה גם אוניברסלית.

סימטה בכפר בצפון יוון
סימטה בכפר בצפון יוון   (צילום: רמי בן בסט)

הערים היווניות הן דחוסות, מאובקות, צפופות ומכוערות, ובניגוד לערי מערב אירופה, לא התברכו בריאות ירוקות. יש משהו מתיש בערים הרועשות הללו, ואצל רבים נוצר כורח להתנתק מהן לעתים, אל הכפרים המוריקים, בהם ניתן לנשום אוויר נקי, לשחק שש-בש וללגום אוזו בחברת גברים משופמים.

טברנה מקומית, צפון יוון
טברנה מקומית, צפון יוון   (צילום: רמי בן בסט)

מסלול הטיול בצפון יוון
נמליץ כאן על טיול "קלאסי" המתחיל באתונה, ממשיך אל דלפי, אנה חוריה, אזור קרפניסי ומשם אל מטאורה, חצי האי פיליון וחזרה לאתונה.
רבים מתחברים לציר זה כשהם מגיעים מדיאקופטו (Diakoftó) שבחצי האי פלופונז. משם אל פרגה (Párga), גיחה לקורפו, חזרה לפרגה, יואנינה, מטאורה, ושוב נאלצים לבחור בין חצי האי פיליון לבין קרפניסי וחזרה לאתונה.

 


יעדים בכתבה: דלפי (A), קרפניסי (B), קרקירה בירת קורפו (C), יואנינה (D), מונודנדרי (E), מצובו (F),
מנזרי מטאורה (G), הר האולימפוס (H), סלוניקי (I), זאגורה בחצי האי פיליון (J), מעיינות 
תרמופילי (K)
View Larger Map




דלפי - טבורו של העולם
דלפי (Delphi) היא טבורו של העולם, לפי אמונתם של היוונים. כאן שכן האורקאל, מגיד העתידות של אפולו. כאן גם שכנו בתי האוצר של ערי המדינה היווניות. זהו, ללא ספק, היפה באתרי יוון הקלאסית!
דלפי המודרנית (3000 תושבים) נמצאת 178 ק"מ מצפון לאתונה. האתר בנוי במדרון תלול, למרגלות המצוקים האדירים של הר פרנסוס, מעל רכס הפליטוס (Pleistos).

דלפי היא צומת דרכים בין מזרח יוון למפרץ קורינטוס, בין דרום-מערב לצפון, ומעבר חשוב בהרי פרנסוס. 
דלפי היא האתר החפור והמתועד ביותר ביוון. עד 1892 הייתה דלפי גל חורבות, תחת בתי הכפר קסטרו. החופרים הראשונים, מטעם ביה"ס הצרפתי לארכיאולוגיה, העבירו את הכפר, על כל תושביו, 1.5 ק"מ מערבה, לכפר החדש דלפי.

דלפי - טבורו של העולם 

האמפיתאטרון בדלפי, צפון יוון
האמפיתאטרון בדלפי, היפה באתרי יוון הקלאסית    (צילום: רמי בן בסט)

קורפו - אי ירוק להפליא 
קורפו (Corfù) הוא אי השוכן בקרבת החוף המערבי של צפון יוון. בגלל קרבתו ליבשת (3.25 ק"מ), נראה לנו נכון לשלב אותו בטיול היבשתי. קורפו בפי האיטלקים, קירקרה (Kerkira) בפי היוונים, הוא אי יפהפה, שבניגוד לרבים מאיי יוון, הוא ירוק להפליא, בגלל כמות המשקעים הגדולה לה הוא זוכה. בתיו המקסימים טובלים בשפע של ירק: פרדסים, ברושים וכרמי זיתים. על יופיו של האי השתפך ברגש הומרוס, כאן מיקם שקספיר את עלילת "סערה" ועליו כתב ג'ראל דארל את ספרו "משפחתי וחיות אחרות". 

העיר קרקירה (Kérkyra), בירת קורפו, היא מהיפות בערי יוון וניכרות בה השפעות אנגליות, איטלקיות וצרפתיות. בקצוותיו הדרומיים והצפוניים של האי ישנם חופי רחצה משובחים. לצמד המפרצים החלומיים של פאליאוקסטריצה (Paleokastritsa) יצא (ובצדק) שם עולמי, אך למרבית הצער הם הפכו למלכודת תיירים.
באי, ששטחו 580 קמ"ר, מתגוררים כ- 100 אלף תושבים.
כדי להגיע לקורפו מהיבשת יש לעלות על מעבורת בעיירה Igoumenítsa שבצפון יוון או בעיירה Patras שבפלופונז.

יואנינה - בית כנסת ורחוב היהודים
יואנינה Ioánnina) בירתו של מחוז איפירוס (Epirus) ההררי והמבותר. עיר גדולה יחסית, טורקית-בלקנית באווירתה, לחוף אגם פאמבוטיס (Pamvotis) עכור המים. זוהי עיר בעלת חזות בלקנית עם מעט סממנים תורכיים. העיר נקראת על שם מנזר איוס יאניס, שניצב פעם סמוך לחומותיה.

בשנת 1788 התמנה עלי פאשה האלבני, כמושל יואנינה, שהייתה הגדולה והחשובה בערי יוון. עלי פאשה היה עריץ אכזר, ידוע באכזריותו ובטירופו, שהצטיין ביכולות צבאיות ועורמה פוליטית. להשגת מטרתו, הקמת ממלכה עצמאית, כרת לחילופין בריתות עם הבריטים ועם נאפוליון. כך למשל אנס את פילגשו של אחד מבניו, ולאחר שסרבה לשכב עמו והטביע אותה באגם. אישיותו לא הפריעה ללורד ביירון לשיר לו שיר הלל.


החלק המעניין של יואנינה הוא הפרוריון, הרובע הביזנטי המבוצר, הנמצא על חצי אי באגם. רבים מהבתים המסורתיים משופצים ולהם גגות רעפים, תריסי עץ, מרפסות מגולפות וסבכות ברזל על החלונות. בית הכנסת שברובע זה, שימש כמרכזה של הקהילה היהודית ה"רומניוטית", הקיימת ביואנינה מאז המאה השישית. כיום מונה הקהילה כחמישים איש בלבד, המרוכזים סביב רחוב היהודים "אלייה” (Eligia)  שליד החומה. במסגד אסלאן שוכן המוזיאון העירוני, גדוש מוצגים, בעיקר מתחום הפולקלור, כולל כתובות יהודיות עתיקות. במצודה הפנימית נמצא ארמונו המשופץ של עלי פאשה ולידו מסגד פטייה (Fetye).

כדאי מאד להפליג מיואנינה אל האי ניסאקי (Nissaki) . הטברנות שברציף הסירות שבאי מתמחות בצלופחים וברגלי צפרדעים. יואנינה היא גם בסיס לטיול במערת הנטיפים פראמה (Prama), בה נטיפים וזקיפים מוארים בתאורה צבעונית.
דודוני (Dodoni) , הלוא היא דודונה הקדומה, מקום יפה בו שכן האורקאל של זאוס, נמצא 22  ק"מ דרומית-מערבית ליואנינה.

יואנינה - בירת מחוז איפירוס

תצפית על יואנינה ואגם פאמבוטיס, צפון יוון
תצפית על יואנינה ואגם פאמבוטיס  (צילום: רמי בן בסט)

כפרי זגוריה - סגנון בנייה מיוחד
ארבעים ושישה כפרים מבודדים בהרי פינדוס, שנהנו מזכויות יתר תחת השלטון העות'מני וצברו עושר רב. הפריחה הכלכלית התבטאה, בין השאר, בהתפתחות סגנון בנייה מיוחד במינו. בתי אבן, רעפי ציפחה וסמטאות מרוצפות אבן - הכל אפור, מוזר וקודר.

מכביש יואנינה-קוניצה (E90), לאחר 35 ק"מ לערך, מסתעף כביש לכפרים ויצה (Vitsa) ומונודנדרי (Monodendri), שלדעתי הוא היפה בכפרי חבל זגוריה. זהו כפר מבודד עם סמטאות יפהפיות, תושבים ססגוניים ותעלות ניקוז במרכז הסמטאות. מהכפר המוזר והקודר במקצת נשקף נוף מרהיב של קניון ויקוס  (Vikos) האדיר. בחודש ספטמבר, פורחות מאות חלמוניות בערוצו העליון של קניון ויקוס.
באזור כפרים יפהפיים נוספים: אריסטי (Aristi) , פאפינגו (Papingo) פאדס (Pades), צ'פלובו (Chepelovo)  ועוד.
מומלץ טיול רגלי, האורך כיום שלם, לאורך קניון ויקוס, ממנזר מוני אגייאס פאראסקיווס, לכפר פאפיגו. טיול נוסף, קצר יותר, לאורך נהר אאוס (Aaos), שלהבדיל מקניון ויקוס, זורמים לאורכו מים.

בתי מלון בחבל זגוריה
חבל זגוריה - קסם ההרים

בתים כפריים עם גגות ציפחה בחבל זגוריה
בתים כפריים עם גגות ציפחה בחבל זגוריה   (צילום: רמי בן בסט)

גשר עות'מני עתיק בחבל זגוריה, צפון יוון
גשר עות'מני עתיק בחבל זגוריה   (צילום: רמי בן בסט)

מצובו - יוונים בבגדים מסורתיים
הכפר מצובו (Metsovo) הוא תחנת "חובה" בין יואנינה למנזרי מטאורה (70 ק"מ), על כביש E92. הכפר נחשב ליפה בכפרי רכס פינדוס. מכל עבר מקיפים אותו יערות עבותים של עצי אשוח ופסגות הרים משוננות, הבתים הבנויים בצפיפות, מטפסים במעלה ההר ולהם מרפסות עץ וגגות רעפים אדומים. כדאי לבקר בבית טוסיצה (Tossitsa)  המפואר, אחוזה של משפחה אריסטוקרטית שהפך למוזיאון לפולקלור.

תושבי הכפר אינם יוונים אלא וולאכים, שהם שבטים ממוצא רומני. ייתכן מאד שהם צאצאי נוודים שהתיישבו בהריה של צפון יוון בימי הביניים. מצובו הינה יעד מועדף לתיירות יוונית. לאורך הרחוב הראשי פרושות חנויות המציעות שפע של עבודות עץ, רקמה ואריגה, גבינות ונקניקים. כדאי מאד ללון כאן, מאחר ומדי ערב נוהגים המקומיים לצאת לכיכר השוק, כשהם לובשים את בגדיהם המסורתיים. הגברים בעלי שפם ענק וחבושי כובע קסקט והנשים בשמלות רחבות וסינרים מקומיים, מתאספים כדי לזלול בצוותא שיפודים של הסובלאקי (בשר חזיר) הטוב ביותר ביוון.

בתי מלון במצובו
כתבה על מצובו והרי פינדוס

הכיכר המרכזית בכפר מצובו, צפון יוון
הכיכר המרכזית בכפר מצובו, היפה בכפרי רכס פינדוס   (צילום: רמי בן בסט)

מטאורה - המנזרים התלויים באוויר
מטאורה (Meteora), מיוונית: "תלויים באוויר" (מכאן: מטאור), גם היא ביקור "חובה" למטייל ביוון. המנזרים התלויים בנויים על ראשיהם של צוקים תלולים, כמעט אנכיים, המיתמרים מעל המישורים (Peneios)  של תסליה.  צורות הסלע המוזרות והמרשימות הללו, גולפו בכוח הטבע, בסלעי הקונגלומרט האפור. ההרים הנישאים היוו אתגר לבנאים ולארכיטקטים שהסתערו עליהם ברוח עזה של יצירה, והתוצאה, מנזרים הנראים כאילו יד נעלמה הצניחה אותם במקומות הבלתי הגיוניים והבלתי נגישים ביותר.

בעבר הלא רחוק, הגישה היחידה למנזרים הייתה באמצעות סולמות חבלים, מנופים ושבילים מתפתלים. נראה שהנזירים הראשונים הגיעו לכאן כבר במאה ה-9. היו אלו הרמיטים, שחיו בכוכים ובמערות במרומי הצוקים. ב-1340 עברה תסליה לשלטון סרבי וסימאון (Simeon), דודו של המלך סטפן אורוס החמישי, הפך להיות מלך היוונים והסרבים בטריקאלה. בתקופה זו הוקמו המנזרים, כחלק ממאבקם של הקיסרים הביזנטיים בשליטיה הסרבים של טריקאלה.  היזם היה הנזיר אתאנסיוס מהר אתוס,  שבנה את מנזר Great Meteoron והצטרפו אליו נזירים רבים, ובהם הנסיך הביזנטי יוחנן פאליאולוגוס ה-1. המנזר נבנה בשנים 1372 - 1356 והוגדל בשנת 1388 על ידי יוסף, בנו של המלך שמעון. בתקופת השיא, במאה ה-16, היו במטאורה 24 מנזרים. בסוף המאה החלה תקופת דעיכה, ורק חמישה מנזרים מאוכלסים כעת. יחד עם הר אתוס,  הם תורמים הרבה לידיעותינו על התקופה הפוסט ביזנטית. הפריחה נמשכה עוד 300 שנה. במאה ה- 18 הסתמנה דעיכה, אם בגלל התפוררות הבניינים ואם בגלל אובדן האחוזות הממנות. כבר במאה הקודמת נחשבו המנזרים לקוריוז תיירותי.


מנזר Varlam נוסד בשנת1517, ונקרא על שם איש כנסייה מקומי. במנזר ציורי קיר יפים של Frangos Kastellanos, כולל תמונה מרשימה של הצליבה (1548). בציורי הקיר, המכסים את הקתוליקון במרכז החצר, בולטות דמויות של ההרמיטים המדבריים. בכנסיית כל הקדושים (Ayion Panton) בנרטקס - יום הדין האחרון (1566). למנזר ספרייה יפה ומוזיאון. בקצה החצר מגדל ובו גלגלת, שבאמצעותה עלו לכאן המבקרים, עד לשנות ה-30 של המאה העשרים.
מנזר נוסף בשם Agios Stefanos הוא מנזר פעיל של נזירות, אשר נוסד על ידי הנסיך הסרבי אנטוניו קנטקוזן בשנת 1367. במנזר זה פרסקו יפים משנת 1400. הקתוליקון נבנה בשנת 1798. מהכנסייה, על שפת הצוק, יש תצפית מרשימה על מישורי תסאליה ועל מישורי נהר Pinios Peneics .
נקודת המוצא למנזרי מטאורה היא קלאמפקה (Kalampáka ; מתורכית: המבצר היפה), הנמצאת 20 ק"מ צפונית-מערבית לטריקאלה (Trikala).

מנזרי מטאורה על ראשי הצוקים, צפון יוון

מנזרי מטאורה על ראשי הצוקים, צפון יוון
מנזרי מטאורה על ראשי הצוקים   (צילום: רמי בן בסט) 

הר אולימפוס - הגבוה בהרי יוון
הר אולימפוס (Ólympos), הגבוה בהרי יוון, מזדקר בתלילות לגובה של 2917 מ', הישר מעל הים. הרכס ניצב במרכזו של פארק לאומי (הראשון ביוון) ובו מאות מיני צמחים, חלקם אנדמיים. לפי המסורת, זהו מושבם של אלי יוון, אם כי הוא נמצא מחוץ לתחומי יוון ההיסטורית, בפינה נידחת של מחוז מקדוניה

טיול בהר אולימפוס הוא אחד משיאי הביקור ביוון - נוף מרהיב, יער עבות, ההולך ומתדלדל עם העלייה בגובה ואוויר פסגות. זהו טיפוס הנמשך כיום וחצי, עם לינה בבקתת הרים נהדרת בסגנון אלפיני, בחברת מטיילים ומטפסים מכל העולם. הבסיס לטיול הוא הכפר ליטוכוחורו (Litóchoro) , בגובה של 300 מ' מעל פני הים, ובו מסעדות, אכסניה וחדרים להשכרה. מליטוכורו יוצאת דרך עפר, המובילה לאחר 18 ק"מ אל מגרש החנייה ומפל המים של פריוני (Prioni) , בגובה של 1100 מ' מעל פני הים. מכאן, טיפוס בו כמה שעות לבקתה, מרק טוב, לינה, ועם שחר טיפוס לפסגה. הירידה לפריוני קלה ומהירה. למהדרין מומלץ לרדת מפריוני לליטוחורו רגלית, דרך הקניון המרשים.

גם לאלו שאינם הולכים רגלית, מומלץ לטפס ברכב, 4 ק"מ במעלה הדרך מעל הכפר, לתצפית מרשימה אל המפרץ מצד אחד ואל האולימפוס מצד שני.
הכפר ליטוחורו נמצא 150 ק"מ צפונית-מזרחית למנזרי מטאורה (בקו אוירי זה הרבה פחות).

טיפוס על הר אולימפוס 
כתבה על טיול באזור האולימפוס

סלוניקי - עיר ואם בישראל 
סלוניקי (Thessaloniki) היא סטייה גדולה מן המסלול. היא נמצאת 90 ק"מ צפונית-מזרחית ל ליטוחורו, תחנתנו הקודמת. משום כך רבים מעדיפים לוותר עליה או לשלב אותה עם טיול מיוחד לאזור, הכולל גם את חצי האי כלקידיקי (Chalkidiki) והר אתוס.  מכל מקום, בסקירה מסוג זה לא ניתן להתעלם ממנה.

זו עיר נמל חשובה, לחופי מפרץ סלוניקי בים האגאי, אם כי לא חשובה כפי שהייתה בימי העות'מנים. "תסלוניקי", כפי שקוראים לה היוונים, הייתה העיר השנייה בגודלה בביזנטיון והשנייה ביוון של ימינו. בדברי ימי עמנו היא כונתה "עיר ואם בישראל”, על שום היותה מרכז יהודי שנחרב בשואה.
זוהי העיר הנעימה ביותר ביוון: שפע של חנויות מודרניות, כיכרות ירוקים, שדרות עצי דולב וטיילת ארוכה לחוף הים. הרוח הקלה הנושבת ברחובות, גם בימי הקיץ החמים, הכיכרות הירוקות ושדירות עצי הדולב,  רק מוסיפים לתחושה הנינוחה.

סלוניקי והר אתוס 

חצי האי פיליון - פינת חמד מהיפות ביוון
חצי האי פיליון
(Pilion), חצי אי דמוי קשת במזרח יוון, הסוגר על המפרץ הפאגאסי (Pagasit). חצי האי הוא חלק מאזור המתמשך מדרום להר אוסה, לאורך החוף המזרחי של תסליה. שיאו של פיליון הוא הר פליאסידי (Pliassidi), המתנשא לגובה של 1651 מ'. הרכס נופל בתלילות מזרחה, אל החוף. זו רצועה מבותרת, ללא נמלים טבעיים. שלא כמקובל במרבית כפרי יוון, הבתים כאן אינם בנויים סביב כיכר מרכזית, אלא מתפתלים לאורך קילומטרים, על צלע ההר.

חצי האי פיליון היה ידוע בעת העתיקה בעשבי המרפא שלו, ועל פי המיתולוגיה היוונית חיו כאן קנטאורים - יצורים שחציים סוס וחציים אדם, אשר סימלו את החייתי שבטבע האדם. אחד מהם, כירון, היה ידוע בחוכמתו ובמיומנותו הרפואית. התחנכו אצלו אל הרפואה אסקלפיוס והגיבורים יאסון ואכילס. מערתו של כירון נמצאת תחת פסגתו של  הר פליאסידי  ליד פורטריה, ולידה נמצא מקדש זאוס אקריוס. ביערות פיליון כרת יאסון את העצים לבניית ספינתו "ארגוס", עמה שט לקולכיס (מערב גאורגיה של ימינו), כדי להביא משם את  גיזת הזהב.

מורדותיו המזרחיים של חצי האי מזכירים יותר את מערב אירופה מאשר את יוון. כפרים אדומי גגות החבויים ביערות אלון, דולב וערמון, ומתפתלים על צלע ההר, פלגי מים בנקיקים, מטעי דובדבנים ותפוחים וחופים נפלאים. על ההר ישנם 24 כפרים, הנהנים מעושר של עצים ומים. מרבית הבתים צבועים לבן, עם מרפסות תלויות, גגות רעפים ירוקים וביניהם שבילי פרדות מרוצפים. לכל בית גינה מטופחת והפרח המועדף הוא האורטנזיה, שבחודש יוני נמצאת בשיא פריחתה.

זוהי פינת חמד, מהיפות ביוון. התרשמותי הסובייקטיבית היא שתושבי פיליון הינם החביבים ומכניסי האורחים ביוון כולה. האפשרויות לטיול הן רבות. לטעמי, כדאי מאד לכלול בביקור את פורטריה (Portaria), עם הפלטיאה (כיכר) היפהפייה שלה, את מאקריניצה (Makrinitsa) על עצי הדולב המרשימים שבפלטיאה שלה, את זגורה (Zagora), הגדול בכפרי הפיליון, את חוף כורפטו (Chorefto) ואין להחמיץ את הכפר צנאגארדה (Tsngarada), השמור והמטופח מכולם.
בתי מלון בחצי האי פיליון
מסלולים בחצי האי פיליון

חצי האי פיליון, צפון יוון
חצי האי פיליון, אירופה של יוון   (צילום: רמי בן בסט)

תרמופילי - מעיינות גפרית חמים
תרמופילי (Thermopýles, השערים החמים) לוקח את שמו ממעיינות הגפרית החמים שמסביב. זהו מייצר צר בין ההרים והים, שנמצא דרומה למפרץ המלי, ובו אפשר לחסום את דרכו של צבא שבא מצפון והתכוון לחדור ליוון המרכזית. במקום זה ביקש המלך לאונידס מספרטה לחסום את התקדמות הצבא הפרסי, בפיקודו של כסרכסס (שמו היווני של המלך הפרסי חישוארשא - אחשוורוש; בנו של דריווש), שפלש ליוון בשנת 480 לפנה"ס. בעזרת בוגד יווני שהובילם בשביל בהרים, עקפו הפרסים את המחסום ותקפו את היוונים מאחור. ליאונידס שלח את החלק העיקרי של צבאו והמשיך ללחום עם המשמר המלכותי הספרטני. כולם מתו בקרב. לכבודם כתב המשורר סימונידס כתובת קבר מפורסמת:  "הזר לך ואמור ללקידמוניים שאנו שוכבים כאן בצייתנו לחוקיהם".
תרמופילי נמצא 70 ק"מ מצפון לדלפי, בה התחלנו את הטיול בצפון יוון.

יערות צפון יוון
הירוק של צפון יוון, לא יוון כמו שדימיינתם   (צילום: רמי בן בסט)

 


מידע נוסף
בתי מלון בחבל זגוריה
בתי מלון במצובו
בתי מלון בחצי האי פיליון
 

כתבות נוספות על צפון יוון
סלוניקי והר אתוס
מסלולים בחצי האי פיליון
הר האולימפוס
מצובו והרי פינדוס
יואנינה - בירת מחוז איפירוס
חבל זגוריה - קסם ההרים


גילי חסקין אודות הכותב
ד"ר גלעד (גילי) חסקין PHd מהחוג ללימודי ארץ-ישראל באוניברסיטת חיפה ומורה דרך מוסמך. מדריך טיולים בחו"ל, בעיקר בארצות אקזוטיות, שימש מספר שנים כמנהל מחלקת ההדרכה בחברה הגיאוגרפית, ובעל ניסיון רב בהרצאות במכללות, במכונים פרטיים ובקורסים למלווי קבוצות
אתר הבית של גילי חסקין
 
לקריאת כתבות נוספות של גילי.






מספר צפיות: 27816


שלום אורח
 

מרכז ההזמנות
יוון